"צפנת פענח"

שבת חקת, ג' תמוז תשפ"ב – כפ"ח

שיעורי שבת-חתן של אליהו-יוסף שי' וצפנת תחי' עיני

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

שבת העליה לתורה של אליהו-יוסף שי' עיני – לקראת חתונתו עם צפנת תחי' לבית אופן – היתה ג' תמוז. הרב התוועד באריכות בליל שבת (בשיעור נשים לפני קבלת שבת ובשיעור קצר לגברים אחרי תפלת ערבית) וביום השבת (אחרי תפלות היום). נוכחות החתן היתה השראה לכל הדיבורים, וכאן מובאים הדברים העיקריים שנאמרו ישירות לענין החתן והכלה. פרק א, מליל שבת, עוסק ביחס בין ה"אהבה כמים" וה"אהבה כאש" בין חתן וכלה – נושא יסודי עבור כל זוג שמקים בית נאמן בישראל (כבר מתקופת השידוכים). פרק ב, מיום השבת, הוא הרמזים הנפלאים בשמות החתן והכלה.

א. "אחֹתי רעיתי"

תיקון לבן ותיקון אדום

דברנו בשיעור ביום חמישי[ב] על התיקון של הצבעים בכלל ושל הצבע האדום בפרט. לפי הקבלה, אדום הוא הצבע של הגבורה-השמאל וכנגדו לבן הוא הצבע של החסד-הימין[ג] (ביום חמישי גם הסברנו את התאמת הדברים לספקטרום הצבעים, בו השמאל הוא האדום וימין הוא הכחול). לא אמרנו דבר מובהק – יעקב אבינו מתקן את שניהם, יש לו תיקון עם לבן ויש לו תיקון עם אדום-עשו.

עשו יותר קרוב ליעקב מלבן – עשו הוא אחיו ולבן הוא רק דוד שלו (ואחר כך גם החותן שלו), וגם גיאוגרפית ארץ אדום קרובה יותר לארץ ישראל (מקומו של יעקב) מחרן. למרות זאת, יעקב הולך קודם כל לתקן את לבן ורק בהמשך הוא חוזר לתקן את אדום. יש כאן סדר מובהק – התיקון של הלבן קודם לתיקון האדום. בסופו של דבר אדום הוא "הקדמֹני" בעשר האומות שה' מבטיח לאברהם[ד], כנגד הכתר[ה] – אותו כובשים רק לעתיד לבוא, כסיום הכיבוש העתידי של קיני-קנִזי-קדמֹני[ו] (קדמוני לשון קדם – סוד הכתר[ז], אליו מגיעים רק בסוף, בסוד "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" – שמתחלף ב-אדם[ח], היינו שבעשרת העממין מכונה עשו דווקא על שמו אדום[ט]).

יש כאן גם תופעה מענינת של "אחליפו דוכתייהו": לבן הוא החסד ואדום הוא הגבורה. הצד של החסד הוא ימין-דרום והצד של הגבורה הוא שמאל-צפון[י]. ובכל זאת, ארצו של לבן, חרן, היא צפונית לארץ ישראל וארץ אדום הוא דרומית לארץ ישראל. בזהר[יא] כתוב בפירוש, בהקשר אחר, שיש תופעה של "אחליפו דוכתייהו" בין הצפון לדרום. כתוב שם שעל אף שהדרום הוא חסד, לו שייך יסוד המים הקר, והצפון הוא גבורה, לה שייך יסוד האש החם, בפועל הדרום חם והצפון קר (רואים בפירוש שהישוב, מבחינת הזהר, הוא מעל קו המשוה). הזהר אומר שאם לא ההתכללות הזו בין הדרום לצפון – אם בדרום היה קר ובצפון היה חם – העולם לא היה יכול להתקיים (ומכאן מובן שהארצות שמתחת קו המשוה הן בבחינת תהו, בו אין התכללות – בצפון חם ובדרום קר). את ההתכללות הזו בין הצפון והדרום אפשר לראות גם אצלנו.

[הרב אמר שצריכים בסוף לכבוש את אדום. מי זה היום אדום?] מקובל שאדום זה רומי[יב], בכלל הנצרות וכל תרבות המערב. לפי זה לבן הוא האיסלאם. הנצרות יותר קרובה, אבל הבירור שלה מאוחר יותר. גם כאן יש אחליפו דוכתייהו – "בנוי דיצחק בגלותא דישמעאל ובנוי דאברהם בגלותא דעשו"[יג], הפוך ממה שהייתי חושב.

"אחֹתי רעיתי"

אנחנו כאן בהתוועדות לכבוד חתן וכלה – נקשר זאת לנישואין:

הלבן והאדום, החסד והגבורה, הם שני סוגים של אהבה – "אהבה כמים" ו"אהבה כאש"[יד]. "אהבה כמים" היא אהבת אח ואחות, אהבה טבעית, ואילו "אהבה כאש" היא אהבת איש ואשה, אהבה שכלית. זהו חידוש של אדמו"ר הזקן בתניא, ש"אהבה כאש" היא דווקא אהבה שכלית. ההקדמה של תיקון לבן לתיקון אדום אומרת שגם בין איש ואשה צריך קודם אהבה טבעית, אהבה של אח ואחות, ורק אחר כך לעלות לאהבה הלוהטת של הדוד והרעיה. כך בשיר השירים הכלה מכונה "אחֹתי רעיתי" – קודם אחות ואז רעיה.

הבסיס לקשר הטוב בין האיש והאשה הוא אהבה טבעית, הרגשה של אח ואחות. זהו הבסיס בשידוכים – להרגיש קרבה ואחוה, שרואים את הדברים עין בעין ומרגישים נעים ביחד. גם אחר כך, בחיי הנישואין, כל פעם חוזרים לקשר של האחוה. מתי בחיי הנישואין יש זמן של "אחֹתי" ומתי של "רעיתי"? המחזור של חיי הנישואין, של זמני טהרה וקרבה ושל זמני ריחוק, סובב תמיד בין זמנים של "אהבה כאש" לזמנים של "אהבה כמים". מיד אחרי החתונה, אחרי הלילה הראשון, התורה רוצה שהחתן והכלה יהיו במשך שבוע השבע ברכות בקרבה של "אחֹתי", זהו הבסיס.

כסף וזהב

איזה מתכות הם הלבן והאדום? כסף וזהב. בפרק נ בתניא אדמו"ר הזקן מדבר על "מעלת הזהב על הכסף" – המעלה של "אהבה כאש" על "אהבה כמים". בכל אופן, ברור מדברי אדמו"ר הזקן שרק אחרי העליה בכל המדרגות של "כסף הקדשים", האהבות של הלבן, אפשר לעלות למדרגה של הזהב, האהבה של האדום.

יש פרק שלם במסכת בבא מציעא[טו] שדן מי קונה את מי – הזהב קונה את הכסף או הכסף קונה את הזהב. השאלה היא מי ה"טבעא" ומי ה"פירי". אפשר לחשוב שאם הזהב קונה את הכסף המשמעות שהזהב הוא ה"טבעא", אבל ההיפך הוא הנכון – ה"פירי" קונים במשיכתם את ה"טבעא". כלומר, ה"טבעא" הוא החשוב יותר במסחר. רבי בצעירותו סבר שהזהב החשוב הוא ה"טבעא" והכסף הוא ה"פירי" ובזקנותו סבר הפוך, שהכסף החריף יותר הוא ה"טבעא" והזהב הוא ה"פירי"[טז]. צעיר רוצה לקפוץ ישר לזהב – מרגיש את החשיבות שלו, את היוקר וההתלהבות של "רעיתי" – והזקן שצבר נסיון מלמד את הצעיר שהמטבע העובר לסוחר הוא דווקא הכסף, אהבת "אחֹתי" שהיא הבסיס ממנו יוצאים ואליו ניתן תמיד לחזור. גם אצל אברהם אבינו, איש האהבה, העיקר הוא "ארבע מאות שקל כסף עֹבר לסֹחר"[יז].

אצל שלמה המלך כתוב "אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה"[יח] – החשיבו רק את הזהב. לפי ההסבר כעת זו בקורת על שלמה – הוא החשיב רק את ה"אהבה כאש", הוא נשא אלף נשים מתוך התלהבות של "אהבה כאש" דווקא (אלא שרובן ככולן היו נשים נכריות, "אש זרה" ר"ל).

אנחנו מאחלים לחתן ולכלה שיהיה להם הרבה כסף וגם הרבה זהב – הרבה "אהבה כמים" והרבה "אהבה כאש" וגם הרבה כסף וזהב כפשוטו. בכל אופן, הבסיס הוא הכסף – כמו שבמשכן (ה"בית נאמן בישראל" של קוב"ה ושכינתיה), בו ובכליו תופס הזהב מקום מרכזי, האדנים הם מכסף דווקא (ה"אדן" מתבסס בבסיס הכי פשוט וטבעי של האהבה הטבעית, ההודיה על הזכות שלא הגיעה לי להתחתן עם בן זוג כה נפלא והודיה על כל דבר טוב בבית, "מודה" בגימטריא אדן, כנודע[יט]).

לאה ורחל

גם אצל יעקב אבינו, שהלך ללבן, אפשר לראות את הסדר של "אחֹתי רעיתי". יעקב נשא שתי אחיות, רחל ולאה – האהבה שלו לרחל, שהיתה "יפת תאר ויפת מראה"[כ], היא "אהבה כאש", אהבה ממבט ראשון[כא], ואילו האהבה שלו ללאה היא כאהבת אח לאחות, לאה היא כמו אחותו הגדולה. יעקב התאהב קודם כל ברחל, והוא אוהב אותה יותר[כב], אך בהשגחה פרטית הוא נשא קודם את לאה – ה"אחֹתי" קודמת ל"רעיתי". [זה המוחין של לבן, שאמר "לא יעשה במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה"[כג].] כן, הראש של לבן – הרומז ללובן העליון[כד] – ש"אהבה כמים" קודמת.

דווקא מהשידוך עם לאה, עם "אחֹתי", נולד ראובן – השבט של חדש תמוז[כה] (כמו שדברנו באריכות ביום חמישי) – שהיה ראוי לבכורה, מלכות וכהונה. לפעמים חושבים שמדובר רק על מלכות וכהונה, אבל מפורש שהיה זכאי לבכורה וממנה מסתעפות גם הכהונה והמלכות – "ראובן בכֹרי אתה כחי וראשית אוני [ומתוך כך ראוי היית ל:]יתר שאת [כהונה] ויתר עז [מלכות]"[כו]. הסימן הוא בכם – ר"ת בכורה-כהונה-מלכות.

פסוק עיקרי של "בכם", בהדגשה כפולה, הוא "חשק הוי' בכם ויבחר בכם"[כז] – כמו חשק של חתן וכלה. המלה "בכם" מופיעה גם בפסוק האחרון בתנ"ך (לפי המקובל שדברי הימים הוא הספר האחרון), "הכל הולך אחר החיתום": "... מי בכם מכל עמו הוי' אלהיו עמו ויעל"[כח]. זהו מאמר של כורש, שנקרא משיח[כט] – משיח גוי, לא דבר פשוט... יש כאן שלש מלים שעולות אותו דבר – "עַמו... עִמו ויעל". המלה "בכם" כאן היא השביעית מהסוף, ומתבקש לחבר אותה למלה השביעית מתחלת התנ"ך ("כל השביעין חביבין"[ל] מההתחלה ומהסוף) "הארץ" – ביחד משיח, מתאים ל-ג' תמוז.

בכל אופן, הנקודה העיקרית היא שאף על פי שהאהבה של רחל, אהבה של זהב, היא המניע לחתונה, עוד לפניה צריכים לבנות אהבה של לאה, אהבה של כסף, שהיא היסוד בשידוכים ואליה חוזרים שוב ושוב בחיי הנישואין, לאורך ימים ושנים טובות. זו דרשה שמתאימה לחתן ולכלה שלנו.

ב. רמזי שמות החתן והכלה

נפתח בכמה רמזים לכבוד החתן והכלה:

"צפנת פענח"

החתן נקרא אליהו-יוסף שי'. שני השמות הם כפולות שם הוי' ב"ה – אליהו עולה ב"פ הוי' ו-יוסף עולה ו"פ הוי' – סך הכל ח"פ הוי', בגימטריא יצחק. מה הקשר לשם של הכלה, צפנת תחי'? פרעה קורא ליוסף הצדיק "צפנת פענח"[לא] – פענח בגימטריא יצחק. כלומר, החתן והכלה ביחד הם "צפנת פענח" – אין צירוף יותר מובהק מזה. הכלה היא צפנת והחתן הוא פענח – הוא צריך לפענח את הצפונות של הכלה.

מה הקשר בין יצחק לסוד של "צפנת פענח", שהוא כינוי של יוסף הצדיק? יש כאן קשר מיוחד בין הסבא, יצחק, לנכד, יוסף (קשר שמופיע בשמו של הרבי הקודם, יוסף-יצחק). אנחנו מסבירים הרבה פעמים[לב] שלפעמים הנכד דומה לסבא יותר מאשר לאבא שלו ויש ביניהם קשר הדוק. כאשר יוסף היה במצרים יעקב לא ידע מה אתו וחשב שהוא מת – אבל יצחק אבינו ידע כל השנים האלה שהוא חי[לג]. יוסף עולה ו"פ הוי' ו-יצחק ח"פ הוי' – ההפרש הוא פעמיים הוי', אליהו, כמו שרואים בשם של החתן.

בגימטריא יש קשר מובהק, צפנת – בגימטריא כתר – היא ערך המילוי של יצחק (יוד צדיק חית קוף). כלומר, יצחק במילוי עולה "צפנת פענח" – פענח בגימטריא השרש, יצחק, ו-צפנת חלק המילוי, שהוא גופא מה שצפון ("צפנת") בתוך חלק השרש הגלוי.

אור, אהבה וחיים נצחיים

כמה עולים השמות ביחד? אליהו-יוסף ו-צפנת עולים 828. נחלק את המספר ל-4 – ארבע פעמים אור, דהיינו אור פנים-ואחור (א או אור אור ור ר), זהו זוג שכולו אור. אם נחלק רק לשנים, חתן וכלה, עולה פעמיים "ואהבת"[לד] (אור אין סוף). מה זה יכול להיות? ["ואהבת את הוי' אלהיך"[לה] ו"ואהבת לרעך כמוך"[לו].] הסדר הוא "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך "ואהבת את הוי' אלהיך" – זהו גם הסדר בתורה, וגם הסדר בעבודה. התכלית של אהבת ה' היא אהבת ישראל, "לאהוב מה שהאהוב אוהב"[לז], כמו שידוע מאדמו"ר הזקן – מתוך ה"ואהבת לרעך כמוך" בין החתן והכלה מגיעים לתכלית השלמות של "ואהבת את הוי' אלהיך".

אבל יש כאן שלשה שמות, אז נחלק את המספר שלהם בשלש – הממוצע של כל שם. בכלל, היום אנחנו ביום של הרבי מליובאוויטש, שהכי אהב את המספר 3 (וכפולותיו)[לח]. הרמב"ם אהב את המספר 4[לט], אבל הרבי אהב את המספר שלש. ג' תמוז מאחד את שני הענינים – זהו היום השלישי, ג, בחדש הרביעי, תמוז, אבל מה שמודגש הוא ה-ג. 828 לחלק ל-3 יוצא 276 – חיים נצחיים, מתאים ל-ג' תמוז. בחכמת המספר 276 הוא 12 פעמים 23 (כל אור עולה ט"פ זיו, 23), שהוא המשולש של 23 – סכום כל המספרים מ-1 עד 23. 23 עולה חיה, כנודע, המכוונת כנגד החכמה שבנפש, ממנה כח החיים – בסוד "החכמה תחיה בעליה"[מ] ו"ימותו ולא בחכמה"[מא] – ולכן מתאים שמשולש חיה עולה חיים נצחיים (המשכה מחכמה לנצח, מראשית קו הימין של "עץ החיים" לסופו, כאשר הנצח עצמו מתלבש בחכמה של הנוקבא-הכלה-כנס"י ומחיה אותה[מב], בסוד "צבור לא מת"[מג]).

רמזי מספר קטן

נחשב את השמות של החתן והכלה גם במספר קטן. אתמול, בשיעור לנשים, הזכרנו את מאמר הזהר "מאן דאיהו זעיר איהו רב"[מד] – הקטן הוא הגדול האמתי, הזוג צריך להיות גם קטן וגם גדול. בזהר מספר קטן נקרא "חשבון דחנוֹך"[מה], בעזרת ה' יהיו לזוג הרבה ילדים והם יצטרכו לחנך אותם – לשם כך צריכים להיות בקי גם בחשבון דחנוך.

נחשב קודם כל שם בפני עצמו: אליהו במ"ק שוה 16. גם משיח במ"ק שוה 16 – קשר מובהק בין אליהו למשיח, אליהו מבשר את ביאת המשיח[מו] ובקטנות שלהם הם שוים. יוסף במ"ק שוה 21 – אהיה. כמו שעוד נסביר, יש לחתן ולכלה קשר מיוחד לשם אהיה – השם של הגאולה ממצרים והשם של ההולדה. אהיה הוא "אנא זמין למהוי"[מז] – אני מוכן להיות, תמיד צריך להרגיש אין, שעוד לא נולדתי-נהייתי ואני מוכן להתהוות. אליהו במ"ק הוא אהי, שלש האותיות הראשונות של שם אהיה, ו-יוסף במ"ק אהיה. אם כן, אליהו-יוסף במ"ק עולה 37 – הזכרנו קודם את המספר 23 (משולש 23) וכעת את 37, מספרים שהם בני זוג, חיה-יחידה, שני המקיפים של הנפש. צפנת במ"ק עולה 26, שם הוי' ב"ה.

סך הכל, אליהו-יוסף ו-צפנת במ"ק עולים יחד 63, סוד שם סג. שם סג מופיע כאן בחלוקה הכי מובהקת, כמו הסוד שלו בכל מקום אצל האריז"ל[מח], לשרש, הוי' (צפנת במ"ק), ולמילוי, לז (הבל, יחידה, אליהו-יוסף במ"ק). בחשבון הרגיל הכלה, צפנת, היתה חלק המילוי של יצחק, הערך של שמות החתן, אליהו-יוסף, ובמספר קטן הסדר מתהפך והחתן הוא חלק המילוי (לז) של הכלה (הוי'). אמרנו שהרבי אהב את המספר שלש – סג, חוץ מהמילוי של שם הוי', הוא גם שלש פעמים שם אהיה. כמה פעמים שם אהיה מופיע בתורה? בדיוק שלש פעמים – ה' אומר למשה "אהיה אשר אהיה... אהיה שלחני אליכם"[מט], והשם הזה לא חוזר שוב בתורה. אם כן, ממוצע כל שם בשלשת השמות כאן במ"ק הוא אהיה.

שם סג עצמו הוא מילוי שם הוי' של הבינה – אליה שייך שם אהיה[נ]. בשם סג היתה השבירה – חתן לפני החתונה, כרווק, שייך לעולם התהו ויש בו שבירה[נא]. החתונה באה לתקן את השבירה, והתיקון צריך להיות איפה שהיתה השבירה – המתקת הדינים בשרשם – בשם סג.

אם עושים הכאה של שלשת המספרים[נב] – 16 פעמים 21 פעמים 26 – מקבלים 78 פעמים 112 (8736)[נג], המספרים של סוד העבור (במחזור קטן של 19 שנה – סוד חוה, "אם כל חי"[נד], הראשונה בה נאמר "ותהר ותלד"[נה] – יש 7 שנים מעוברות, 3-6-8-11-14-17-19, שסכומן 78, ו-12 שנים פשוטות, 1-2-4-5-7-9-10-13-15-16-18, שסכומן 112) – סגולה נפלאה שלזוג יהיו הרבה עיבורים ולידות.

השם הקדוש ענו

אתמול בערב[נו] דברנו על השם ה-מה מבין עב השמות של ה'[נז]. מישהו כאן בקי בשמות האלה בעל פה? [יש כאן אחד – הרב...] אני לא בקי בהם בעל פה, אם לא הייתי מסתכל לא הייתי יודע. איפה מכוונים אותם בתפלה? [ב"והיה אם שמוע".] נכון, בפרשיה השניה של קריאת שמע, ב-עב המלים מההתחלה עד "ושמתם". אחר כך, בפרשיה השלישית, מכוונים ווריאציה שלהם – עב השמות הם אותיות שלשת הפסוקים "ויסע... ויבא... ויט"[נח] בסדר של ישר-הפוך-ישר, ובפרשת ציצית מכוונים עב צירופים בסדר הישר של שלשת הפסוקים[נט]. מי שיכוון את הכוונה הזו בקריאת שמע, פעמיים ביום, אולי יזכור בסוף את השמות בעל פה...

לעניננו, שמות החתן והכלה במ"ק עולים סג – מה השם ה-סג ב-עב שמות? על איזו מלה ב"והיה עם שמוע" מכוונים אותו? המלה עליה מכוונים את השם ה-סג היא "ואבדתם"[ס] – מלה קשה. "ואבדתם" בגימטריא תמוז – מספיק לחבר את אותיות השרש, אבד ל-ז, ומקבלים אותיות תמוז. כנראה יש כאן כח לתיקון גדול.

מהו השם? ע-נ-ו – ענו, המדה של משה רבינו. לרוב עב השמות אין פשר – הם אותיות שאין להם משמעות של מלה, אבל למעט מהם יש. אחד השמות הבולטים עם משמעות הוא השם ה-לז – השם הראשון ב-לו השמות האחרונים, שהצמח צדק כותב (באגרת הויכוח והשלום) שהוא ראש ל-לו הצדיקים הגלויים[סא]. הוא מסביר ש-עב שמות מכוונים כנגד לו צדיקים נסתרים ו-לו צדיקים גלויים. השם ה-לז הוא אני – לשון התגלות, הוא ראש הצדיקים הגלויים. כמובן, בשמות הקדושים זהו 'אני' דקדושה. מי אמר 'אני' בקדושה? הלל הזקן, שהיה הכי ענו, אמר "אם אני כאן הכל כאן"[סב] ("הכל כאן" עולה ענו[סג]). למה הוא התכוון? לשכינה הקדושה, "שכינתא דאקרי אני"[סד]. הוא אמר זאת בשמחת בית השואבה, ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"[סה] – זו דוגמה לשילוב של השפלות והשמחה, בזמן של השמחה הכי גדולה מתגלה הענוה של הלל. על משה רבינו, הענו מכל האדם, כתוב "משה זכה לבינה"[סו] – הבינה של משה היא הענוה שלו[סז], וזהו כאן הסוד של השם ה-סג, שכנגד הבינה. מה הגימטריא של ענו? פעמיים סג, כפלים לתושיה.

[הוא מופיע גם בפרשה, בכתיב אחר – "עלי באר ענוּ לה"[סח].] יפה. "עלי באר ענו לה" עולה ענו שמח (דעת)[סט]!

[הקשר של 'אני' ו'ענו' מזכיר את רב יוסף, שאמר "לא תתני ענוה דאיכא אנא"[ע].] לחתן שלנו קוראים יוסף, שיתמיד בלימודיו ויהיה רב – אבל רב ענו... רב יוסף בגימטריא משיח (עליו נאמר שיהיה ענו[עא]), כל החברים שלו אמרו "ייתי ולא איחמיניה" והוא אמר "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה"[עב] – שיבוא המשיח ואזכה לשבת בצל הצואה של החמור שלו, צריך בשביל זה ענוה...

עד כאן רמזים לכבוד החתן והכלה, שיזכו לבנות בית נאמן[עג] בישראל!

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• תקופת תמוז היא הזמן לתיקון הצבע האדום.
• למרות הקרבה המשפחתית והגיאוגרפית לעשו-אדום – יעקב מתקן קודם את לבן ואחר כך את אדום.
• תיקון אדום הוא תכלית וסיום כיבוש עשרת העממין – כיבוש "הקדמֹני" שכנגד הכתר.
• בעולם התיקון יש התכללות – בצפון (גבורה) קר ובדרום (חסד) חם.
• "אהבה כמים" היא אהבה טבעית ו"אהבה כאש" היא אהבה שכלית.
• הבסיס לקשר הוא אהבה טבעית, כאח ואחות, ורק אחר כך באה האהבה הלוהטת של איש ואשה – "אחֹתי [ואחר כך] רעיתי".
• כל פעם בחיי הנישואין יש חזרה לבסיס – לאהבה הטבעית.
• הצעיר מתלהב מהזהב, "אהבה כאש", והזקן מלמד על מעלת הכסף, "אהבה כמים".
• גם כשזוכים לזהב יש להחשיב את הכסף.
• בסיס האהבה הטבעית בבית הוא הודיה על כל הטוב – החל מעצם הנישואין.
• אהבת לאה היא "אחֹתי" ואהבת רחל היא "רעיתי".
• דווקא מהנישואין ללאה נולדו רוב הילדים, החל מ"ראובן בכרי אתה... יתר שאת ויתר עז"