1

בע"ה

ווארט לישראל-ראובן בורשטיין וחיה-מושקא גורליק

מוצאי י"ט תמוז ס"ח – טלפונית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ישראל ראובן חיה מושקא = 1270 = י"פ 127 (כתר-חו"ב-ז"ת – 127 כולל י"ס, וכאן פי עשר, שבכל ספירה וכח בנפש יש כל ה-127 בגלוי) = ה"פ עוד יוסף חי (החתן למד שם).

ענין שטוב לכל אחד: 1270 = חכמת אדם תאיר פניו. בזמנו, מתוך התבוננות במאמרים של הרבי – היו כמה שיעורים וסמינרים – עלה שיש כמה דרגות בנסים: נס גלוי, נס נסתר, טבע. למעלה משלשת אלה יש נמנע, שההבדל בין "נס גלוי" לבין "נמנע" זה שנס גלוי זה רק סותר את הטבע (או מאד לא מסתבר), כמו קריעת ים סוף, ואילו נמנע זה סותר את ההגיון, כמו "מקום ארון אינו מן המדה". נס נסתר כמו פורים, מתלבש בטבע. נס גלוי זה שם הוי' ונס נסתר זה שם ש-די (רמב"ן). הטבע = אלהים, זה גם נס, אבל כל הזמן נס מתמשך (בריאת העולם יש מאין בכל רגע, כמו במכתב המפורסם של הרבי שהכח שבורא את העולם בכל רגע מאין הוא הוא כולל בעצמו את ההסתכלות של ה' והשגחתו הפרטית על כל פרט ופרט, כלומר שהשגח"פ כלול בתוך עצם הטבע, בלי נס עדיין, היינו שגם זה נס). נמנע נס גלוי נס נסתר טבע = 1270. על חכמה כתוב "הוי' בחכמה" – אע"פ שאמרנו שכל ענין כאן שייך לשם אחר, גם ארבעת הענינים זה כנגד אותיות שם הוי' ב"ה. י – נמנע (י תלויה באויר), הוי' כשם העצם (לפני הצמצום, מי שלא חטא – זה נמנע...). ה – נס גלוי, הוי' כשם תאר (אחרי הצמצום, אחרי שחטא ושב), ו – נס נסתר, שם ש-די. ה – טבע, שם אלהים. עיקר הווארט כאן שכל הדרגות הללו צריכות להתייחד במודעות. כל מה שהאדם רואה בעולם צריך לכלול את כל המכלול הזה – שמה שרואה בטבע צריך לראות שזה גם נס נסתר, ויותר מזה נס גלוי ואף נמנע. לראות שכל המדרגות קיימות בו זמנית, אף שכל אחד מתגלה בזמן אחר. זה כמו הנר שיש פתילה-נהורא אוכמא-נהורא חוורא-הילה, והכל זה בוצינא אחד. על כל סוד הוי' הזה נאמר "חכמת הוי' תאיר פניו" – מי שיש לו את ההשגה הזאת זה מאיר את הפנימיות שלו ומתוך הפנימיות של עצמו זה מאיר החוצה דרך פניו, גילוי של שע נהורין.

איך זה נוגע בפרט לחו"כ? אין הקשר בעולם שיותר אפשר לראות בעליל את כל ארבע הדרגות פועלות ביחד כמו שידוך: על שידוך נאמר "מהוי' יצא הדבר" – דווקא בשידוך רואים איך יוצא מה', מכל ארבע מדרגות שם הוי'. היום על משהו שכל כך גדול, שלא יכול להיות, אומרים בסלנג "אין!". צריך להרגיש שהשידוך שלנו זה אין, זה נמנע, רק בגלל שהקב"ה, עצמותו יתברך, הוא נמנע הנמנעות – לכן זה קיים. בתוך הסיטואציה של נעשה השידוך רואים בזה גם איזה נס גלוי שהיה, וגם נסים נסתרים שהיו בבישול ורקימת השידוך, ובסוף מרגישים שזה טבעי, מחויב המציאות, אנחנו זוג מששת ימי בראשית ולא יעזור שום דבר. דווקא ההתחלה והסוף – שהם גם הפכים גמורים – זה עצמי לגמרי לשידוך. אפילו כשאומרים "אין" זה כבר מחבר י ו-ה תתאה, "הוי' בחכמה יסד ארץ", זה כל כך מחויב המציאות שזה לא יכול להיות. בדבר הזה, יותר מכל דבר אחר בעולם, אפשר לראות את ארבע הדרגות הללו יחד – "מה' אשה לאיש", "מהוי' יצא הדבר". צריך לתת דוגמה מה הנס הגלוי ומה הנס הנסתר. הנס הגלוי צריך להיות שייך לאור השכל והנסים הנסתרים למדות של בני הזוג (או למדות של השדכנים, ביחד עם בני הזוג). יכול להתאים ליין משמח.