1

י"ז אד"ש ע"ט – 770

בר מצוה צמח-דוד שי' הנדל

'לחיים' אחרי שחרית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[ליל שבת (מהזכרון):

בפרשת השבוע כתוב "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". בלוח "היום יום"[ב] כתוב מה שאמר המגיד לאדמו"ר הזקן – ווארט מאד לא-פשט – שצריך "אש תמיד תוקד על המזבח" ויש לה את הכח ל"לא – תכבה", לכבות את ההתנגדות, ה"לא". המגיד ממעזריטש אמר זאת לאדמו"ר הזקן עשר פעמים, כדי לחקוק זאת בעשרת כחות נפשו. כנראה שזהו ענין 'עצמי' ששייך לאדמו"ר הזקן – שייך לכל מי שהוא חב"ד בעצם, ודאי לרבותינו נשיאינו שממשיכים את אדמו"ר הזקן, וגם לכל חסיד שהוא באמת חב"דניק. לכל דבר חדש – ודאי גילוי של "תורה חדשה"[ג], ששייכת למשיח (להבין בטוב טעם ודעת את החידוש של מורנו הבעל שם טוב) – יש התנגדות, חייבת להיות התנגדות, היא סימן של דבר חדש, וצריכים לכבות את ה"לא".

כשקוראים שנים מקרא ואחד תרגום – הבר מצוה כבר עושה? [משתדל.] – לומדים ארמית, דברים שלא תמיד הייתי יודע. התרגום של "לא תכבה" הוא "לא תטפי" – לא הייתי חושב על זה. מה פירוש "לא תטפי"? דברנו בפורים על שם המחשבה – טפטפיה, בגימטריא "עד דלא ידע" (שהיה גם היום בשנה של פורים בקביעות שנה זו) – ובהשגחה פרטית גם היה טפטוף של גשם. אפשר לחשוב שהכיבוי הוא טפטוף, אבל נקשר זאת גם לבר מצוה – "לטטפת בין עיניך"[ד], שמוסבר[ה] שבא מלשון הטפה. בשביל ה"לא – תכבה", בשביל לכבות את הלא, צריך להטיף בטוב טעם ודעת.]

המאמר שחזר הבר מצוה קשור לפורים. בפורים כתוב "ליהודים היתה אורה ושמחה וששֹׂן ויקר"[ו]. "'אורה' זו תורה, 'שמחה' זה יום טוב, 'ששון' זו מילה, 'ויקר' אלו תפילין"[ז]. מאיפה לומדים "'ויקר' אלו תפילין"? מרבי אליעזר הגדול, שאומר "'וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך'[ח] אלו תפילין שבראש" – דורש "ויקר" מלשון "נקרא". איך מתחיל המאמר של הבר מצוה? "אמר רבי אליעזר" – צריך רק להבין טוב את שלש המילים הראשונות. כל המאמר הזה מתחיל במאמר של רבי אליעזר, התנא היחיד שמוזכר במאמר. צריך להבין למה – מאד פשוט, כי רבי אליעזר (רבי אליעזר בגימטריא "לא תטפי" הנ"ל, וד"ל) הוא שאומר "'ויקר' אלו תפילין". רבי אליעזר שייך לפורים. במדה מסוימת ה"ויקר" גדול מהכל – הוא המלכות מבין ארבעת הלשונות של "אורה ושמחה וששון ויקר". המלכות כאן היא התפילין. מלכות ישראל היא "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך".

מיהו אליעזר בכלל? מה הקשר לצמח צדק? כתוב בכתבי האריז"ל[ט] שנשמת אליעזר היא נשמת משיח בן דוד – עם כל הגלגולים שלו, בסוף הוא יהיה משיח בן דוד, דבר גדול מאד. איך הוא מתחיל? מחניך של אברהם אבינו. כל אחד, כדי לגלות את ניצוץ משיח שבו, צריך לעבור את כל הגלגולים של אליעזר. בהתחלה הוא אליעזר עבד אברהם – יש לו רבי, הוא חסיד, הוא חניך. למה הוא מחנך אותו? להיות חיל. הוא גם ממנה אותו לשלוט על כל ביתו, אך בפרט הוא מחנך אותו להיות החיל הראשי בצבא שלו. אז הוא יוצא עם חניכיו, "וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות"[י] – בגימטריא אליעזר[יא] – ורק אברהם ועבדו מנצחים את ארבעת המלכים. יותר מאוחר אברהם שולח את אליעזר למצוא אשה ליצחק בנו. אליעזר הוא השדכן בין יצחק לרבקה. אליעזר עבד אברהם הוא ההתחלה של גלגולי אליעזר.

בשלב השני, כתוב, הוא מתגלגל להיות אליעזר בנו של משה רבינו. הוא אמנם הבן השני, אבל כתוב בו "שם האחד אליעזר"[יב] – "שם האחד גרשם ושם האחד אליעזר" – אף על פי שהוא שני, הוא "אחד". מה המיוחד בו? שכל כך חשובה ברית המילה שלו, עד שבגלל שמשה רבינו לא עשה מיד את ברית המילה, לפני שיצא למצרים, נגלה עליו מלאך כנחש ובלע אותו, עד שצפורה, אשה שיש לה "בינה יתרה נתנה באשה"[יג] להבין "דבר מתוך דבר", הבינה מה שקורה כאן, לקחה את הצור ומלה את אליעזר. אחרי שמלים את אליעזר גם התבטלו כל הדינים כנגד משה רבינו הגואל הראשון ומילת בנו נתנה לו את הכח ללכת למצרים, לעשות את כל המופתים, לגאול את עם ישראל ממצרים ולהביא את עם ישראל למתן תורה – כל מה שמשה רבינו עשה. זו כבר עליה.

בפעם הראשונה אליעזר בא מכנען, הוא עבד כנעני, ולפי חז"ל[יד] הוא כנען בעצמו – "ארור כנען"[טו] – רק שבקיום השליחות שלו הוא יוצא מכלל ארור לכלל ברוך, זו אתהפכא. בגלגול השני הוא כבר בן של משה רבינו – זו עליה בקדש. בדברי הימים כתוב על תולדות אליעזר בן משה, "ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולא היה לאליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה"[טז], ופירשו חז"ל[יז] שבזכות משה בני רחביה בן אליעזר רבו מאד, למעלה מששים רבוא יוצאי מצרים! ועד שהגיעו למרחב העצמי.

מה השלב השלישי של אליעזר? רבי אליעזר הגדול, שכל המאמר של הבר-מצוה בסימן שלו, וגם הוא שאמר "'וראו כל עמי הארץ [כל הכנענים, כל הגוים בעולם] כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך'... אלו תפילין שבראש". אלה שלשת השלבים. רבי אליעזר היה גדול מאד, לכן קראו לו "רבי אליעזר הגדול" (במקרא אברהם אבינו, רבו של אליעזר הראשון, הוא "האדם הגדול בענקים"[יח]. אצל אליעזר התקיים "עבד מלך מלך"[יט] והוא עלה, במשך הדורות, לדרגת רבו, דרגת הגדולה, ועד לגדולה של השי"ת, חסד דאריך עליו נאמר "לך הוי' הגדֻלה"[כ]), הוא עשה מופתים. כמו שאצל רבי מאיר, שני דורות הלאה, "לא עמדו חכמים על סוף דעתו"[כא], גם אצל רבי אליעזר "לא עמדו חכמים על סוף דעתו" לכן הרחיקו אותו, הוא נקרא "שמותי" (גם) בהיותו מבית שמאי, אבל לעתיד לבוא משיח גם יהיה שייך לבית שמאי, שאז תהיה הלכה כבית שמאי[כב].

בכל אופן, זהו רבי אליעזר השלישי. אם מלמטה למעלה, אליעזר עבד אברהם הוא אליעזר של עולם העשיה – עשה מה שצריך לעשות, תקן מה שצריך לתקן. יש את אליעזר בן משה רבינו, שחוץ מברית המילה שלו לא יודעים עליו הרבה (חוץ ממה שצאצאיו "רבו למעלה" כנ"ל). רבי אליעזר שאנחנו מכירים הוא רבי אליעזר של המאמר. לא סתם קוראים לו רבי אליעזר הגדול, סימן שהוא גדול באמת, יש לו גדלות מוחין, חב"דניק. אחר כך, אחרי שלשת רבי אליעזר הללו, בא משיח – צמח דוד, משיח ש"צמח שמו ומתחתיו יצמח". הוא צומח משלשה אליעזר. המאמר הזה של רבי אליעזר, הוא השרש שלך – השרש של צמח דוד.

עוד דבר: כתוב בשו"ע אדה"ז[כג] שגמר כניסת הנפש האלקית הוא עכשיו, בבר-מצוה. משהו מאד גדול, ברגע הזה – שתרגיש זאת. גם בזה יש הרבה שלבים. ברית מילה היא אליעזר השני שאמרנו, אליעזר בן משה רבינו, שיש לו שייכות לברית מילה – תחלת כניסת הנפש האלקית. כשהוא נעשה גדול – רבי אליעזר הגדול – זהו כבר גמר כניסת הנפש האלקית, היום.

מהי בר מצוה בכלל? שאתה יכול לקיים מצוות. לא רק שאתה מחויב לקיים מצוות, אלא שאם היום אתה בר מצוה סימן שרק היום – עם גמר כניסת הנפש האלקית – אתה מסוגל לקיים מצוות. למה? יחד עם גמר כניסת הנפש האלקית אתה מקבל דעת, אתה גדול. כתוב בכתבי האריז"ל שיש הרבה שלבי דעת, שילד מקבל דעת. שלמות הדעת היא עכשיו, עם גמר כניסת הנפש האלקית. זהו הפשט. אתה גם בר מצוה וגם בר דעת. בעצם, קודם צריך להיות בר דעת – כתוב בתניא שדעת לשון התקשרות והתחברות – ואז אתה יכול להיות בר-מצוה, לשון צוותא חדא, גם לשון התקשרות והתחברות. בשביל לקיים מצוות, לא סתם מניחים את התפילין – קיום מצוה הכוונה להתחבר לקב"ה על ידי המצוות שאתה עושה, התקשרות והתחברות, זו מצוה לשון צוותא. לשם כך צריך דעת, לכן קודם צריך להיות בר דעת ואחר כך אפשר להיות בר מצוה – זה הסדר.

כמה שוה בר-דעת וכמה שוה בר-מצוה? שני הביטויים האלה, בר ובר, הם מספרים מאד מיוחדים. בר-דעת עולה הוי' ברבוע (שעולה "ובני רחביה רבו למעלה", תכלית תולדות משה רבינו כנ"ל, הדעת של כללות נשמות ישראל) – "הוי' [פעמים] הוי'". בר מצוה היינו יג מדות הרחמים, ולפניהן – ולפי הפשט בתחלתן – יש "הוי' הוי'". הוי' פעמים הוי' – כמו ש"אהיה אשר אהיה"[כד] היינו אהיה פעמים אהיה, העולה אמת[כה] – עולה בר-דעת. בשביל להיות בר-דעת צריך שלמות של שם הוי' – שם העצם, שם המפורש, "ושמי הוי' לא נודעתי להם" ולך כן נודעתי. בר-מצוה עולה שבע בחזקת שלש – גשם, קשור לטל, מה שנדבר בע"ה בערב, "גשם נדבות תניף אלהים"[כו], שהוא גם "טל תחיה"[כז]. כתוב שלעתיד לבוא ה' יוציא את החמה מנרתיקה והיא תהיה "שבעתים כאור שבעת הימים"[כח] – שבע פעמים שבע פעמים שבע – "כצאת השמש בגבֻרתו"[כט]. בר-מצוה הוא 7 בחזקת 3 ובר-דעת הוי' ברבוע, שני מספרים חשובים מאד.

צריך להיות קודם בר-דעת ואז בר-מצוה, שתקיים את כל המצוות בדעת, בהתקשרות. דעת-מצוה ראשי תבות דם, והעיקר שתהיה אדם. כתוב "אתם קרוים 'אדם'"[ל] – מי קרוי אדם? "אתם", רק מי שיש לו נפש אלקית, שייך להיום, "גמר כניסת הנפש האלקית". אדם הוא מי שיש לו דעת – "והאדם ידע"[לא]. מי שהוא אדם יש לו דעת ויכול להתקשר, ומי שלא אדם לא יכול להתקשר. כתוב "אל אחר איסתריס ולא עביד פירין"[לב] – הסט"א הוא סריס ולא יכול להתקשר, אבל בסטרא דקדושה יש דעת, אליה מגיעים עכשיו. אם כן, יש עוד שלב קודם – צריך להיות אדם. הביטוי אינו בר-אדם אלא בן-אדם. בר הוא בארמית. הביטוי הוא בר-דעת ובר-מצוה, שני 'בר', בר-בר, אבל קודם, כדי שלא תהיה ברבר, צריך להיות קודם בן – בן-אדם, זיי א מענטש. אבל לא מענטש כמו הגוי, שגם יכול להיות מענטש, אלא כמו יהודי שיש לו נפש אלקית – משהו אחר לגמרי. בן אדם בגימטריא מהיטבאל, שם מה ושם בן יחד.

אם אתה בן אדם, בר דעת ובר מצוה – לפי הסדר הזה – הראשי תבות הם אדם, אדם-דעת-מצוה. זו הברכה שלי, שתהיה אדם השלם. כתוב ש-אדם ראשי תבות אדם-דוד-משיח[לג] – מתחיל מאדם, דרך דוד, ומדוד לצמח, "מנחם שמו"[לד], מלך המשיח.

לחיים לחיים, העיקר שהכל יהיה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.

[האבא דבר והזכיר אגרת של הרבי שיש לחשוב על ההתקשרות לרבי בזמן הנחת תפילין.]

מה שאמרת כעת – לחשוב על ההתקשרות לרבי כשמניחים תפילין – הוא בעיקר בתפילין שבראש, כי הרבי הוא "ראש בני ישראל". המאמר של רבי אליעזר הגדול הוא "'וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך' אלו תפילין שבראש". הוא לא אומר 'תפילין שעל הראש' אלא "תפילין שבראש", שבתוך הראש – 'על הראש' היינו מקיף ובתוך הראש פנימי. זהו בדיוק היחס בין "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו"[לה] – "ויאמינו בהוי'" עדיין על הראש ואילו "ובמשה עבדו" בתוך הראש, זו התקשרות לראש, "ראש בני ישראל", הממוצע המחבר את בני ישראל להשי"ת. תפילין של ראש שייכות להתקשרות, לדעת (הקשר של תש"ר, מה שראה משה רבינו – "וראית את אחֹרי"[לו] – הוא כנגד מח הדעת, בחינת משה).

דברנו על בן אדם, בר דעת, בר מצוה – לא אמרנו כמה עולה הכל יחד, 1116, בגימטריא "בראשית ברא". כתוב ש"ברא" לשון בר – גם בר-דעת וגם בר-מצוה. יש גם את הבר הראשון, בר-דעת, וגם הבר השני, תכלית הדעת היא לעשות מצוות – "המעשה הוא העיקר"[לז]. שייך גם למגלת אסתר. מה הביטוי הכי מיוחד בה? "כתר מלכות", בגימטריא "בראשית ברא". זה הכתר מלכות שלך. על מי כתוב "בן אדם"? יחזקאל הנביא. הוא ראה את המרכבה – מי שהוא בן אדם זוכה לא רק לראות את המרכבה אלא להיות מרכבה. כתוב "האבות הן הן המרכבה"[לח] – כל אחד צריך לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי"[לט], הסבים והסבות שלי, "מעשי אבותי" האמתיים הם "אברהם יצחק ויעקב" ש"הן הן המרכבה". למה האבות הם המרכבה? אחד מסודות המלה אדם, "אתם קרויים 'אדם' ואין אומות העולם קרויים 'אדם'"[מ], היא שאדם הוא בחינת מרכבה – להיות אדם היינו להיות מרכבה לאדם העליון, ואפילו מרכבה ל"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם"[מא]. יש אדם התחתון, שהוא "האבות הן הן המרכבה", יש האדם העליון שיושב על הכסא – התכלית של המרכבה, גם בתוך המרכבה יש פני אדם, אבל התכלית היא האדם שיושב למעלה מכל החיות, כל המרכבה היא להגיע לאדם, ומי שבעצמו מרכבה הוא "אתם קרויים 'אדם'" – ולמעלה מהאדם על המרכבה יש את ה"לא אדם", הנצח ישראל[מב].

בכל אופן, הכל בחינת אדם – אדם-דעת-מצוה. כתוב גם ש"בראשית" בגימטריא "שלשה דברים יחד" ראשי תבות שדי[מג]. אלה ה"שלשה דברים יחד" – "בראשית ברא" שעולה "כתר מלכות" כנ"ל. המן אמר לשים "כתר מלכות" על ראש ה"איש אשר המלך חפץ ביקרו"[מד]. כשהוא ראה שאחשורוש לא היה מרוצה מזה הוא לא חזר על הענין[מה]. מי שבאמת זוכה ל"כתר מלכות" הוא מרדכי היהודי יחד עם אסתר המלכה – "כתר אחד לשניהם". בתחלה יש "כתר מלכות" לושתי, בפעם השניה "כתר מלכות" של אסתר ובפעם השלישית כבר "כתר מלכות" של מרדכי. שוב, "כתר מלכות" הוא "בראשית ברא". צריך לומר שמרדכי הוא בחינת בר-דעת, אסתר היא בר-מצוה וושתי היא בן אדם (סתם בן אדם, אך לא בן אדם יהודי)...

נגנו שאמיל.

כמה שוה אדם-מרכבה? 312, יב צירופי שם הוי'. כדאי... כדאי להיות אדם-מרכבה, מרכבה לאדם העליון.

[הזכירו שאחד הדברים האחרונים שהרבי דבר עליהם היה צד – כשנכנס לשנת ה-צד – ראשי תבות צמח-דוד. צריך לדעת כל דבר מאיזה צד הוא מגיע.]

בשביל לדעת מה שייך לאיזה צד צריך דעת – "דעת טוב ורע". בשביל לקיים מצוה צריך קודם כל לדעת האם זו מצוה – לפעמים היצר הרע אומר על משהו שהוא מצוה. כתוב ב"היום יום"[מו] שההבחנה היא האם הדבר מקרב אותי לעבודה ואם הוא לא מקרב אותי לעבודה הוא לא מצוה. צריך שכל דבר שעושים יקרב אותי לעבודת השי"ת, להתקשרות, לגאולה – צריך דעת אם הדבר מקרב את הגאולה או שלא, "דעת טוב ורע".

לגבי צד, ראשי תבות צמח-דוד (צמח דוד הוא צד חמוד), יש רמז ידוע[מז] ש-צדיק הוא צד ימין – "כל פניות שאתה פונה יהיו לימין". אם לא יודעים לאן לפנות – פונים לימין. מהו צד ימין על פי פשט? צד ימין הוא חסד – כהנים הם צד ימין, כל הזמן צד ימין, בגימטריא צדיק.

נגנו "ימין הוי' רוממה".

יש עוד רמז מפורסם[מח] ש-צדיק ר"ת צפון-דרום-ים-קדם – "ופרצת" לכל הכיוונים, לכל הצדדים. אבל אם מסופקים – פונים קודם לימין. צפון הוא יצחק אבינו, דרום הוא אברהם אבינו, ים הוא יוסף הצדיק (וגם דוד המלך, "שכינה במערב"), קדם הוא יעקב אבינו. [לעולם יש נטיה לרע, לצפון – המצפן פונה צפונה – וצריך פעולה של האדם כדי לפנות לצד אחר.] אם כבר לצפון – רק כדי לכבוש אותו, לקיים "ואת הצפוני [היצר הרע] ארחיק מעליכם"[מט]. ואז זוכים ל"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"[נ], יש היום מושג 'צפונות בתורה'.

היה ניגון שסבא משה-צבי מאד אהב – ניגון פולטובה, ננגן אותו.