מלים ומושגים - "להשכילך בינה" (4)

כ"ח אדר תש"פ – הקלטה טלפונית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. עשר מלים עיקריות כנגד הספירות

ראינו בשיעורים הקודמים[ב] שרבי לוי'ק מדייק את צורת הכתיב של אדמו"ר הזקן, שלפעמים כותב "יסורים" ב-ם סתומה ולפעמים "יסורין" ב-ן פשוטה. היו לו כמה פירושים מה ההבדל בין שני האופנים, והוא גם ספר את כל הפעמים שהמלה הזו מופיעה באגרת – סה"כ חמש פעמים, פעמיים ב-ם ושלש פעמים ב-ן –  והסביר את המשמעות. אנחנו יכולים לקחת דוגמה ממנו שראוי להסתכל במלות המפתח באגרת, המלים העיקריות, ולספור כמה פעמים אדמו"ר הזקן מביא אותן.

טו"ב פעמים טוב ורע

נתחיל מ"טוב" ו"רע": המלה "טוב" מופיעה יא פעמים באגרת – כמובן, בכל מיני צורות והטיות שונות – ו"רע" ו פעמים. כלומר, סה"כ יש כאן טוב פעמים טוב ורע (סוד "עץ הדעת [לשון חיבור] טוב ורע"[ג] – חיבור טוב ורע באופן שהכל טוב) – בחלוקה ל-טב ו-ו. בדרך כלל האות ו מראה על גילוי אלקות, כאן היא ה"רע" באמצע (גם ב"עץ הדעת טוב ורע" האות ו מצטרפת למלה "רע"), מוקף ב-טב (שער השרש טוב, והמלה "טוב" בארמית) פעמים "טוב".

למה לחלק 17 ל-11 ו-6? חוץ מזה ש-6 הוא הנקודה האמצעית של 11, טב ברבוע כללי (11 ברבוע = 121) עולה טוב ברבוע פרטי (81 36 4 = 121) – רואים שיש משהו משמעותי בחלוקה הזו, שהיא חלוקת ה"טוב" ו"רע" באגרת. תכלית הכל היא סוף האגרת – שהרע המדומה מתעלה ונכלל בטוב העליון הגנוז.

עוד עד לענין – "על פי שנים עדים יקום דבר"[ד] – המלה שחוזרת הכי הרבה פעמים באגרת היא "חיים", שבכל הצורות שלה מופיעה טוב פעמים. יש טוב חי[ה]. ומה החלוקה? פלא, בדיוק אותו דבר: ו פעמים במשמעות שלילית – "חיי בשרים", "לחיות בחיי עו"ג" וכו' – ו-יא פעמים במשמעות חיובית, סך הכל טוב פעמים לפי אותה חלוקה של טב טוב ו-ו רע. שוב, זו תופעה מיוחדת במינה.

טוב, רע, חיים ויסורים – חסד, גבורה נצח והוד

אם כבר הסתכלנו על המלים טוב, רע וחיים – ורבי לוי'ק התבונן דווקא במלה יסורים – איך נסביר לפי הספירות את מלות המפתח הללו של האגרת? טוב ורע הם חסד וגבורה (שמקורם בתרין עטרין שבדעת, עטרא דחסדים ועטרא דגבורות, היינו הפשט של "עץ הדעת טוב ורע"), ימין ושמאל.

יסורים הם ענף הגבורה – הוד, "הודי נהפך עלי למשחית"[ו], "כל היום דוה"[ז] (הוד ש'נהפך'). יסורים לשון סור, כמו מוסר – אנחנו שמים את חכמת המוסר בספירת ההוד[ח], ושם היסורים (הוד הוא גם לשון וידוי הנותן ביטוי ל'יסורי מצפון' – ההוד בא מצפון-שמאל, סוף התפשטות קו שמאל).

אותו דבר, חיים הם בנצח – חיים נצחיים – ענף החסד-הטוב (בשבע מתנות טובות בספר יצירה[ט], מתנת החיים היא בנצח). באמת, ממוצע כל אות ב-חיים הוא טוב, הנצח הוא ענף החסד ששם הטוב. כבר יש לנו איזה מבנה מיוחד, שיש טוב לעומת רע (חסד-גבורה) וחיים לעומת יסורים (נצח-הוד). חיים משמע גם ענג (ההיפך מיסורים, כמו שהסביר ר' לויק), כמו "כי עמך מקור חיים"[י] שמפרשים "מקור כל התענוגים"[יא].

הופעות חכמה-בינה-דעת באגרת

יש לנו חסד-גבורה-נצח-הוד, ומתבקש לעשות פרצוף מכל מלות המפתח של האגרת. יש הרבה מלים, וכמה מהן אותה ספירה, כמו חכמה – שאדמו"ר הזקן הסביר שהיא גם "עדן", גם "ראשית" וכו'. מיוחד לגבי הספירות באגרת שהוא מזכיר את כל החב"ד בפירוש בשמן – שש פעמים חכמה (בצורות שונות) וכנגדן שלש פעמים בינה ושלש פעמים דעת.

מיוחד, שכמה שיש פה הרבה מלים טעונות וחזקות – שמאפיינות את האגרת הזו, אולי יותר מכל מקום אחר בתניא – לא מוזכר שם של אף אחת מהספירות האחרות. כתר לא מוזכר, כפי שכבר ציינו (כמו בלקוטי אמרים), ואין באגרת חסד-גבורה-תפארת-נצח-הוד-יסוד-מלכות. הכתר והז"ת לא מוזכרים בשם. כנגד חסד יש טוב, כנגד גבורה יש רע וכו' – כנ"ל – אבל רואים שהאגרת הזו היא ממש 'שפיץ-חב"ד', כולו חב"ד. מתאים בדיוק למה שהסברנו בסוף השיעור אתמול שחב"ד כולל את כל הספירות ואת כל הפרצופים וכו'.

שוב, יש ו פעמים חכמה ו-ו פעמים בינה-דעת שמתחלקות שלש-שלש. החב"ד הם חכמה-בינה-דעת, כמובן. יש לנו טוב ורע – חסד וגבורה. חיים ויסורים – נצח והוד.

יסוד ומלכות – אמת ואמונה

מה נשאר? מלות המפתח של יסוד ומלכות, קודם כל – מה הן יכולות להיות? דברנו גם אתמול על אמונה, שתכלית האמונה היא בעולם העשיה – האמונה הפשוטה של היהודי הפשוט שקשור לפשיטות העצמות, פרומקייט-טבעית בלשון החסידות, אמונה וקבלת עול מלכות שמים בטבע שלו.

אנחנו יודעים ששרש האמונה ברדל"א[יב], אבל רדל"א הוא מלכות דא"ק ו"נעוץ תחלת בסופן וסופן בתחלתן"[יג] – כאן אמונה היא מלכות. "איהו אמת ואיהי אמונה"[יד] – אמת כאן הוא היסוד, פנימיות היסוד. יש באגרת י"פ אמונה וט"פ אמת – הם כאן מלכות ויסוד, והרמז מכוון, מלכות היא הספירה העשירית ויסוד הספירה התשיעית. כתוב גם בפירוש[טו] ש-אמת רומזת למספר 9, כי אמת במספר קטן היא 9 ו-9 הוא מספר 'אמתי', שכל כפולותיו מצטמצמות תמיד למספר 9.

כתר ותפארת – אין ואור

מה לגבי כתר? אמרנו שלא מזכיר כתר וגם לא את ה"קדם" (שדברנו עליו). מה כן? מלה עיקרית שהוא מזהה עם חכמה היא בעצם הכתר של החכמה, כפי שהסברנו, והכתר של החכמה הוא-הוא החכמה שבכתר, כידוע – "אין". מכל המילים העיקריות כאן, מלות המפתח, ה"אין" הוא הכתר. הגם שהוא שייך לחכמה ("והחכמה מאין"), הוא הכתר של כל המבנה, כל הפרצוף – "אין מזל לישראל"[טז] שממנו נוזל הכל.

אם כן, יש לנו – כתר (אין), חכמה, בינה, דעת (במפורש, ורק הן מוזכרות מבין שמות הספירות), חסד (טוב), גבורה (רע), חיים (נצח), יסורים (הוד), יסוד (אמת), מלכות (אמונה). חסר רק תפארת. מה מתאים? מכל המלים העיקריות שמופיעות באגרת הכי מתאימה היא המלה "אור". הסברנו בשיעורים הקודמים[יז] שב"ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"[יח] ה"אור" הראשון בחכמה והשני בתפארת, בסוד "מה שמו ומה שם בנו כי תדע" [יט]– "מה שמו" היינו החכמה ו"מה שם בנו" התפארת[כ]. שתי בחינות "מה", הבטול של החכמה והרחמים של התפארת, שביחד עולים משה, שאמר פעמיים "ונחנו מה"[כא].

פסוק האור שהוא מביא הוא "באור פני מלך חיים". כתוב[כב] שסתם מלך – מלכא, בלשון הקבלה – הוא ז"א, תפארת. גם בתוך המלה תפארת יש אותיות אור (התפארת עצמה היא סוד ה-ו של שם הוי', ה-פ של תפארת באתב"ש) – יש משהו בתפארת שהוא גילוי של "אור פני מלך"[כג]. בכלל, גילוי החסדים המתפשטים מדעת ל-ה קצוות דז"א (מחסד עד הוד) מתחיל מספירת התפארת, בחינת אור[כד]. בפרצוף שלנו, אחרי אור (תפארת) באים החיים (נצח) – "באור... חיים", ומתחת לאור באה אמת (בסוד "יעקב יוסף"[כה], "גופא [תפארת] ובריתא [יסוד] חשבינן חד"[כו]) – "שלח אורך ואמתך המה ינחוני"[כז] (היסוד, הצדיק-אמת, הוא שליח התפארת, ה"אור כי טוב", כנודע).

אמרנו שלא מוזכרת אף ספירה חוץ מחב"ד – אין עוד שם של ספירה, אך יש שרש מלך ("באור פני מלך חיים"), שרש המלכות (כתר מלכות שמאחורי התפארת[כח] כנודע) אך לא ספירת המלכות.

סיכום הפרצוף

יצא לנו פרצוף מאד יפה:

	כתר אין
חכמה חכמה		בינה בינה
	דעת דעת
חסד טוב		גבורה רע
	תפארת אור
נצח חיים		הוד יסורים
	יסוד אמת
מלכות אמונה

רמזים בערכי עשר הספירות

אצלנו בודקים אם 'העסק עובד' (כפי שדובר אתמול) על ידי בדיקת הגימטריא של הכל. היות שקבלנו את כל ההשראה מרבי לוי'ק, שמדייק באגרת את ההופעות של יסורים-יסורין, אז משנה את הגימטריא ב-י (יסורים = 326, יסורין = 336). נתחיל בצורת לשון הקדש, יסורים ב-ם. אם כותבים כך, הכל יחד עולה 2106, אנכי פעמים הוי', שתי המלים הראשונות של עשרת הדברות. "אנכי מי שאנכי"[כט],"אנא נפשי כתבית יהבית"[ל], ו-הוי'. מספר זה עולה ג"פ שבת – יש "שתי שבתות" (בכל שבת, כמבואר בדא"ח[לא]) וגם 'שלש שבתות' (ג"פ "היום" בשבת[לב]). מספר מאד יפה.

אם כותבים יסורין ב-ן כבר יעלה 2116, וראה זה פלא – זהו רבוע מדויק, שלמות לגמרי (דווקא ביסורין עם ן), 46 ברבוע, ד"פ 23 ברבוע, תענוג. כל הפרצוף, כל תכלית האגרת, הוא התענוג של התכללות והעלאת הרע בתוך הטוב, שהכל הופך להיות הכי טוב, כאשר "אין בטובה למעלה מענג"[לג].

רמזי דילוגים

נחזור לחשבון הפשוט יותר, 2106: כשמחשבים את הספירות בדילוג – אין בינה טוב אור יסורים אמונה – עולה תש"פ, השנה שלנו, ל פעמים הוי' (ה"פ יוסף, יוסף פנים ואחור). ממילא, הדילוג השני גם כפולת הוי' – חכמה דעת רע חיים אמת – נא פעמים הוי', 1326, אהבה-אחד פעמים אמונה. הפלא שכל דילוג הוא לא רק כפולה של שם הוי' ב"ה אלא גם משולש – תש"פ הוא טל (הוי' אחד) במשולש ו-1326 הוא 51 במשולש, ששוה גם עשר ספירות וגם "ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום"[לד], הברכה השלישית של ברכת כהנים, "הברכה המשולשת בתורה", העולה על כולנה. מתחיל להיות צירוף רמזים מאד מפליא.

נעשה עוד משהו, דילוגים על שנים: אין דעת אור אמת (כל הקו האמצעי, חוץ מאמונה בסוף) עולה 1183, מספר מאד חשוב, ז פעמים יג ברבוע. אם ממשיכים לדלג כך צריכה להיות חזרת הגלגל, ממשיך ל-חכמה טוב חיים (כל קו ימין) אמונה (לפי הדילוג הזה אמונה, המלכות בסוף, מצטרפת לקו ימין, וכידוע שאמונה היא לשון ימין[לה] – המאמין הראשון הוא אברהם אבינו, איש החסד, עליו נאמר "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה"[לו]) שעולה 260, י"פ שם הוי' (שוב כפולת 13).

המשך הדילוג – בינה רע יסורים (כל קו שמאל) – עולה 663, שוב כפולת 13, אך יפהפה שגם כפולת טוב. הערך הממוצע דווקא של קו שמאל הוא יג (אחד-אהבה) פעמים טוב. אם כן, כל המערכת – שעולה סה"כ ג"פ שבת – מתחלקת לשלש כפולות 13.

אפשר להתחיל את הדילוג מימין, מחכמה – בה פותחת כל האגרת – ואז מקבלים את שלשת הקוים בסדר הטבעי שלהם, ימין-שמאל-אמצע: 260, 663, 1183. פלאי פלאים – מה כל כך חשוב ב-1183, ז פעמים יג ברבוע, שעם המשלים שלו, יג פעמים ז ברבוע (637, "יראת הוי'"), מקבלים את המספר הסגולי 1820, סוד פעמים הוי' ("סוד הוי' ליראיו"), מספר האזכרות של שם הוי' בכל התורה כולה.

נעשה סדרה: ההפרשים הם מ-260 ל-663 403 ומ-663 ל-1183 520, הבסיס הוא 117, יג פעמים 9. ההפרש הבא – 520 ועוד 117 – הוא 637, והמספר הבא בסדרה הוא 1820, ממש פלאי פלאים! כמובן, לא ראינו את כל זאת לפני שעשינו את הפרצוף על פי שיקול הדעת כו'...

הכל מתחיל מ-אין ונגמר ב-אמונה – שוה 163, שעולה עולם הזה (ששרשו בדעת, כפי שהוסבר אתמול, הדעת היא המחברת את הכתר למלכות, את האין לאמונה) – ואם מצרפים את האמצע של הקו האמצעי (התפארת), אור, כבר שוה שע (שע נהורין[לז] של "באור פני מלך חיים"[לח]). כל השאר שוה ז פעמים אברהם (ש"התחיל להאיר"[לט], הראשון לזכות ל"אמונה אמיתית ביוצר בראשית").

אז כבר יש לנו משהו מושלם להתבונן. יש עוד הרבה רמזים בהופעות כל אחת ממלות המפתח והמשמעות, אבל אלה עיקרי הדברים.

ב. פניני 'עבודה' באגרת

נאמר עוד כמה ענינים יפים (הנוגעים גם לעבודת ה' שלנו), רמזים באגרת:

"אמונה אמיתית"-"בהשוואה אמיתית"-"חיים אמיתים"

הביטוי שהתבוננו בו הרבה היה "אמונה אמיתית ביוצר בראשית". בהמשך יש לו עוד ביטוי עם "אמיתית" – שצריך להיות "הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית". ועוד משהו אמתי – שצריך לרצות לחיות "חיים אמיתים".

אמרנו שיש ט פעמים אמת, בהטיות שונות, וביניהם הביטויים הדומים הם "אמונה אמיתית", "בהשוואה אמיתית" ו"חיים אמיתים" (לא כותב 'אמיתיים'). אם נחשב – בדיוק כפי שהוא כותב – עולה 2718, בדיוק ברכת כהנים, "הברכה המשולשת בתורה". קודם היתה לנו הברכה השלישית, וכאן יוצא כל ברכת כהנים.

אם כן, מתבקש להסביר שכל אחד מהביטויים מקביל לאחד הפסוקים של ברכת כהנים, שכנגד אברהם, יצחק ויעקב[מ]:

"אמונה אמיתית" היא אברהם אבינו, "ראש כל המאמינים", שכנגד הברכה הראשונה של ברכת כהנים – והיא "אמונה אמיתית ביוצר בראשית", "'בהבראם'-באברהם"[מא].

"השוואה אמיתית" של הן ולאו בנוגע לכל עניני העולם הזה – שבלעדיה הוא שייך לערב רב (דעת דקליפה[מב]), כמו שמסביר  – שייכת ליצחק אבינו (הצוחק על כל הבלי העולם הזה[מג]) שכנגד הברכה השניה של ברכת כהנים.

"חיים אמיתים" הם "תתן אמת ליעקב"[מד], כנגד הברכה השלישית של ברכת כהנים. גם משהו יפהפה.

מה שאינו מושג נדמה כרע

עוד תופעה מאד יפה באגרת:

הוא כותב, מדייק, בהמשך כמה שורות אחרי איפה שהגענו. נקרא, בשביל קדושת המלים כאן, עד לשם:

הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים

רואים שמה שאינך משיג נדמה לך רע. מחד, כל האגרת כאן היא חכמה, אבל היא נקראת "להשכילך בינה" – צריך להסביר למה הבינה כאן כל כך חשובה. אמרנו ש"להשכילך בינה" היינו המשכה מחכמה לבינה, אבל התכלית היא להגיע לבינה – עולם הבא ("עמק אחרית" של הבינה, "אחרית הימים" שעולה ט פעמים חכמה ועוד בינה אחת שהיא המלכות-התכלית של פרצוף אחרית הימים, היינו "להשכילך בינה"), לא העדן.

הוא כותב כמה פעמים שהרע הוא ממה שאינך משיג. מהי השגה? דווקא פנימיות הבינה (בבינה יש "הבנה והשגה", כמבואר בכ"ד בדא"ח). אם יש השגה – דערהער[מה] פנימי במציאות – אתה כבר מתקן את כח המדמה, ולא נדמה לך ששום דבר הוא רע. אבל אם אינך משיג בבינה את נקודת החכמה – הבינה הופכת להיות "מינה דינין מתערין"[מו], ומהם ה"דינין מתערין" מהבינה? מה שנדמה לך – כח המדמה (חיצוניות מלכות הבינה) – רע או יסורים. זהו קו השמאל בפרצוף השלם – שבבינה (בינה) נדמה לו רע (גבורה) או יסורים (הוד).

אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו [ואם אינך משיג הוא נדמה לך רע.] וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום

הופך את הפסוק על בריאת האדם, "וכל יצר מחשבֹת לבו רק רע כל היום"[מז], ל'רק טוב כל היום'[מח]. משתמש שוב במלה "רק" – "רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית" ו"רק טוב כל היום"[מט].

ישמח ויגל ויחיה

ננתח את המשפט הבא:

וע"כ ראשית הכל שישמח האדם [ישמח אותיות משיח[נ].] ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע

משפט יפהפה. אם צריך ללמוד כמה דברים בעל פה – משפט זה הוא עיקרי. יש במשפט שלשה פעלים – "שישמח... ויגל... ויחיה": "שישמח האדם" בכלל, "ויגל בכל עת ושעה", "ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע".

בשביל להבין את הערכים כאן חשוב הסדר – קודם "ישמח", אחר כך "יגל" ואחר כך "יחיה". אנחנו יודעים ששמחה שייכת דווקא לבינה, "אם הבנים שמחה"[נא]. "יגל" יכול להיות לפני שמחה, וגם "יחיה" יכול להיות לפני שמחה, אבל מהסדר כאן משמע שדווקא יורד – עד שמגיע לאמונה, שבאגרת הזו אמרנו שתכלית האמונה היא תיקון המלכות[נב].

"יגל" כאן כמו "אברהם יגל" במנחה של שבת – לשון גילה וגם לשון גילוי ("ויגל" אותיות גלוי). במוחין גילוי הוא חכמה (שנקראת "ראשית הגילוי"[נג]), לכן יתכן גילה לפני שמחה כנ"ל, אבל בלב ה"יגל" ("יגל לבי"[נד]) הוא "אברהם יגל", החסד, ראשית הגילוי של הלב – גילוי האהבה בלב (האור של מדות הלב).

"ישמח האדם" הוא יחסית למעלה מ"בכל עת ושעה" – הוא שמח תמיד, "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"[נה], ואילו "ויגל בכל עת ושעה" היינו בכל מה שקורה בכל זמן בעתים המשתנים (כח עתים של ספר קהלת[נו]) ובשעות הפונות (שעה לשון שעיה, פניה) כל פעם לכיוון אחר. "שעה" רומז גם ל"באור פני מלך חיים" – שע נהורין – אך כאן כבר בהתגלות מדות הלב.

אחר כך ה"יחיה" הוא "צדיק באמונתו יחיה"[נז] – פסוק לו רומז בפירוש, "ויחיה ממש באמונתו". צדיק הוא ה"צדיק יסוד עולם"[נח] – אבר חי ביסוד – והוא "יחיה באמונתו", במלכות שלו (ששרשה בעטרת היסוד). הוא יחיה ויקום לתחיה – ה"יחיה באמונתו" הוא אבר-חי, אבר-מת שקם לתחיה[נט].

אם כן, יש "ראשית הכל שישמח האדם" היינו חכמה ובינה, "ויגל" מדות ("יומם יצוה הוי' חסדו"[ס] – "יומא דאזיל עם כולהו יומין"[סא]) ו"ויחיה ממש באמונתו",יחוד יסוד ומלכות:

חכמה "ראשית הכל"		בינה "שישמח האדם"
	מדות "ויגל בכל עת ושעה"
	יסוד "ויחיה ממש"
מלכות "באמונתו בה'"

ראית הברכה הטוב והחיים בכל עת שעה ורגע

יש כאן גם שלש מלים של זמן – עת, שעה, רגע. האות המשותפת לכל המלים כאן היא ע – בכל אחד יש עין, לשון עיון.

ג פעמים עין היינו "בטח בדד עין יעקב"[סב] – צריך בטחון ב"בדד", בידוד – "עין יעקב", העולה ברכה-טוב-חיים (ראשי תבות בטח), שלשת הדברים שנאמר עליהם "ראה" (בעין), ושצריך לבחור בהם ולא בהפכם[סג].

צריך לומר שעת-שעה-רגע – ג פעמים עין – היינו להסתכל רק ("בדד") על הברכה-טוב-חיים, לראות רק את הברכה של כל עת (שעל כן "אברכה את הוי' בכל עת"[סד]), את הטוב של כל שעה (שכל שעה היא "שעה טובה ומוצלחת") ואת החיים של כל רגע ("רגע באפו חיים ברצונו"[סה]).

הפלא שעת-שעה-רגע עולה 1118, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" (ויחד עם ברכה-טוב-חיים מקבלים 1430, הכל פעמים הוי'). זו גם סדרת מספרים יורדת, או עולה – צריך לומר שעת יותר משעה ושעה יותר מרגע. את כח העתים של קהלת מקבילים לימות השבוע – שבע פעמים ארבעה עתים (כחלוקת הפסוקים בקהלת) – אז כל עת היא שש שעות, נקרא גם עונה. עת – כמו "עת ללדת" – היא פרק זמן בו אתה חווה משהו שודאי יותר משעה. שעה יותר קצרה מעת. גם במספרים, עת יותר גדול מ-שעה ו-שעה יותר גדול מ-רגע. הכל יחד עולה "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", אבל אם עושים סדרה מהקטן לגדול – רגע, שעה, עת (ראשי תבות רשע, הפוך, כמו שכתוב כאן בתניא, ראשי תבות עֹשר, אחת המלים שיש לה משמעות בכל ששת הצירופים) – הבסיס הוא מינוס 7, וממילא המספרים החיוביים מוגבלים. יש בסדרה לה מספרים חיוביים (מ-48 עד 65) כאשר הערך הממוצע של כל אבר חיובי בסדרה הוא 711. רמז אחד ש-711 שוה אין בחשבון גדול דמנצפ"ך (ן = 700).

כוונות "מן המצר קראתי יה"

יש עוד כוונות עמוקות בכתבי האריז"ל למספר הזה (711, ממוצע לה האברים החיוביים בסדרה של רגע-שעה-עת) על פי הפסוק "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה"[סו] – גם לצאת מהצרה, הרע, ולראות שהכל טוב, הכי טוב. זהו גם תוכן הפסוק. מה שנדמה רע נקרא "מצר" (המפרשים מסבירים ששרש "מצר" הוא צרר, יש כאן צורר, כמו המן הרשע "צורר היהודים", עמלק-ספק, כח המדמה, הוא שם את האדם במצר וממנו צריכים להנקם), ו"מן המצר קראתי יה" – "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה"[סז], מקור היסורים[סח] – אבל "ענני במרחב יה", יוצאים מהמצר ורואים שהכל טוב, הכל טוב, גם סוד שם י-ה (והיינו מה ש"ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[סט] – ה-יה של המצר יתעלה ויוכלל ב-יה של המרחב).

הכוונה בכתבי האריז"ל שייכת לשלשת מילויי שם י-ה:

יוד הי (צירוף אותיות יהודי, ז פעמים ה), יוד הא, יוד הה (יחד 56, ז פעמים ח) – שעולים צא (ז פעמים 13, משולש יג, שילוב הוי' וא-דני, יחודא עילאה ויחודא תתאה, אמן – זו אחת מכוונות אמן[ע], שלשת מילויי י-ה[עא]).

אם עושים הכאה בכל שם – יוד פעמים הי (300), יוד פעמים הא (120), יוד פעמים הה (200) – שלש ההכאות עולות כתר, ויחד עם החשבון הפשוט, צא, עולה 711[עב]. כלומר, שם י-ה בכוונה זו שוה בדיוק "קראתי" – "קראתי יה"!

מדות הרחמים של משה ומדות הרחמים של מיכה

בכוונות האריז"ל[עג] פסוק זה הוא בסוד הדיקנא, גילוי יג מדות הרחמים – הזקן מתחיל "מן המצר", השערות הצרות מתחת לפאות שני צדדי הראש, זהו התיקון הראשון של יג תיקונים, שם א-ל, שנקרא "המצר" (של הדיקנא), וככל שהוא יורד הוא מתרחב. כלומר, הדיקנא מקבל צורת שופר – למעלה צר ולמטה מתרחב. הכי רחב בתיקון הששי, "ורב חסד", השערות הרחבות. הולך יחד – "חסד אל כל היום"[עד]. "מן המצר קראתי י-ה" היינו י-ה של שם א-ל ו"וענני במרחב יה", י-ה של "רב חסד".

יש את יג מדות הרחמים של משה[עה] ואת יג מדות הרחמים של מיכה[עו] (שתי בחינות מה[עז]) – הזקן החיצוני (גוף השערות, הכלים) והזקן הפנימי (האורות), סוד "הזקן זקן" ("כשמן הטוב על הראש יֹרד על הזקן זקן אהרן"[עח]) – ודווקא בשתי המדות האלה רואים את ההקבלה:

המדה הראשונה של מיכה, כנגד "א-ל", היא "מי אל כמוך"[עט], והתיקון הששי של מיכה, כנגד "ורב חסד" (העולה פר, מנצפך), הוא "כי חפץ חסד הוא", כאשר "כי חפץ [חסד]" עולה בדיוק "ורב [חסד]" (שעולה יצחק)[פ].

שוב, הכל הוא בסוד "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה" – דרוש שלם ששייך לאגרת שלנו, איך הופכים את הרע המדומה לטוב גלוי, בסוד תקיעת שופר ובסוד התעוררות יג מדות הרחמים, דווקא כאשר מחברים את שני ממדי הדיקנא, "הזקן זקן", הזקן הפנימי של מיכה בתוך הזקן החיצוני של משה.

נפסיק פה.