"רוח אלהים"

אור לי"ב תמוז תשפ"ב – כפ"ח

רוחו של משיח – מראשית ועד אחרית; לכבוד ש"ק פרשת בלק (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

בתחלת השבוע, בליל י"ב תמוז, העביר הרב שיעור קצר ומיוחד על סוד "רוח אלהים" החורז את כל התורה – מריחוף "רוחו של משיח" על פני המים בראשית הבריאה, דרך יוסף הצדיק ובצלאל בן אורי, עד לברכת בלעם בשבח ישראל ונבואותיו על המשיח.

שנת תיקון בלעם

נכנסנו ל-י"ב תמוז, חג הגאולה ויום ההולדת של הרבי הריי"צ. היום יום ההולדת 142 – בקם, שהוא שם קדוש (היוצא מסופי התיבות של אברהם-יצחק-יעקב[ב]), וגם בלעם בגימטריא[ג]. בכלל, אנחנו בשנת תשפ"ב, שהיא בגימטריא בלעם ועוד "דעת עליון" (השרש של משה ובלעם[ד], זה לעומת זה, כפי שהעיד על עצמו בלעם "ויֹדע דעת עליון"[ה]) – זמן מתאים לעסוק בתיקון של בלעם, שהאריז"ל אומר עליו דברים מופלאים[ו]. דרוש של רשע גמור שבמשך הגלגולים שלו חוזר בתשובה[ז].

"ותהי עליו רוח אלהים"

בלעם מברך את ישראל שלש פעמים, כשבכל פעם קודם ביטוי שונה לכך שה' מדבר עמו: בפעם הראשונה כתוב "ויקר אלהים אל בלעם"[ח], בפעם השניה "ויקר הוי' אל בלעם"[ט] ובפעם השלישית "ותהי עליו רוח אלהים"[י] (בפעם הרביעית, כאשר בלעם מגלה לבלק מה יקרה באחרית הימים, אין הקדמה שמתארת את השראת הנבואה).

על העליה בשלש הנבואות הראשונות כותב הגר"א: "'רוח אלהים'. הוא הגדול שבג' הנבואות, שבתחלה 'אלהים' ואחר כך 'הוי'' ועתה 'רוח אלהים'"[יא]. הייתי יכול לחשוב שהחזרה לשם אלקים היא ירידה משם הוי', שמופיע בנבואה השניה, אבל הוא אומר ש"רוח אלהים" היא הדרגה הכי גבוהה. אפשר להוסיף לכך שבשתי הנבואות הראשונות הלשון היא "ויקר", "לשון עראי, לשון גנאי, לשון טומאת קרי"[יב], שלא מופיעה בנבואה השלישית. במושגי הקבלה, שהגר"א לא מזכיר כאן, יש לומר ש"ויקר אלהים" הוא במלכות, "ויקר הוי'" בז"א ו"ותהי עליו רוח אלהים" כבר בבינה[יג] (סוד "אלהים חיים"[יד])[טו]. מהי אותה "רוח אלהים"?

רש"י מפרש "עלה בלבו שלא יקללם". כלומר, לדעתו אין זו "רוח נבואה" אלא רוח במובן של מחשבה-רצון[טז] – שרוחו-מחשבתו של בלעם התאימה לרוחו-רצונו של אלקים[יז]. הרבי מסביר[יח] שקשה לרש"י כיצד "וירא את ישראל שוכן לשבטיו" גרם להשראת נבואה, ובכלל כיצד ניתן לדבר על נבואת בלעם בלשון כבוד, אחרי שכבר דובר עליה בלשון הגנאי (והובן שכל נבואת בלעם היא רוח טומאה). היה אפשר בפשטות לתרץ שההתפעלות הגדולה והמופתעת ממשהו בקדושה היא גופא השראת רוח הקדש, ומתוך כך יש עליה אצל בלעם עצמו, אבל לרבי לא מסתבר לומר כך. בכל אופן, העובדה שבלעם רוצה את מה שה' רוצה, גם אם הוא נשאר נביא עם רוח טומאה, היא חידוש גדול לא-פחות עבורו...

בכל אופן, הפשט ש"רוח אלהים" היא "רוח נבואה", כפי שמתרגמים כאן המתרגמים, והש"ך עה"ת מדגיש את השינוי המופלא שאכן חל אצל בלעם: "לא אמר 'ויקר אליו אלהים', כשהיה הולך לקראת נחשים על צד הטומאה אז 'ויקר' לשון קרי לשון טומאה, עתה שלא הלך לקראת נחשים, שאין נחשים בישראל כמו שנאמר 'כי לא נחש ביעקב', אז חלה עליו רוח נבואה, וכשהרגיש בעצמו שחלה עליו נבואה מה שלא חל עליו מעולם, אז שיבח עצמו ואמר 'נאֻם שֹמע אמרי אל'"[יט].

"רוח אלהים" בתורה – הרוח המשיחית

כדי להבין מהי "רוח אלהים" יש להתבונן איפה חוזר הביטוי בתורה. בחמשה חומשי תורה מופיעה "רוח אלהים" חמש פעמים[כ]:

מיד בתחלת מעשה בראשית – "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים"[כא]. על הפסוק הזה – שעוד נאריך בו – דרשו חז"ל "זה רוחו של מלך המשיח"[כב]. כלומר, בכל המושג "רוח אלהים" יש השראה של משיח. אם הגר"א אומר ש"רוח אלהים" היא למעלה מ"[ויקר] הוי'" (שלמעלה מ"[ויקר] אלהים") מובן ששם אלקים כאן אינו אלהים בגימטריא הטבע, הגילוי האלקי שבבסיס המציאות, אלא הסוד של "אני אמרתי אלהים אתם"[כג] – רצון ה' שהאדם-היהודי ("אתם קרויים אדם"[כד]) יהיה בבחינת אלהים השולט במציאות. איזה יהודי הוא בבחינת אלקים? המשיח[כה].

על יוסף הצדיק כתוב "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו"[כו]. זהו מאמר פרעה אחרי שיוסף פותר את חלומותיו. פתרון חלומות הוא פתרון חידות החיים, עד לחידה העיקרית של החיים – מה התכל'ס של הסיפור הזה? למה אנחנו חיים כאן? מה עתיד לקרות (בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק)? גם ליוסף הצדיק יש בחינה של משיח – משיח בן יוסף[כז] – כאשר משיח עתיד לפתור את כל חידות הקיום והיקום (בגימטריא יוסף) ולתת פשר לכל ההיסטוריה האנושית[כח].

שתי הפעמים הבאות בהן נזכרת "רוח אלהים" הן אצל בצלאל, בונה המשכן – ה' מודיע מראש "ואמלא אֹתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה"[כט] ואחר כך מתקיים בפועל "וימלא אֹתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה"[ל] (ורמז: פעמיים בצלאל עולה "ורוח אלהים"). בצלאל עוסק בפעולה משיחית מובהקת, תכלית בריאת העולם, לעשות לו יתברך "דירה בתחתונים"[לא] – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[לב] (סוד "משיח בונה מקדש"[לג]).

הפעם החמישית (המשיחית) והאחרונה היא אצל בלעם, "ותהי עליו רוח אלהים", כאשר גם אצלו מגיעות בהמשך הנבואות העיקריות על משיח בתורה (כפי שמדגיש הרמב"ם[לד]). אם כן, באופן ברור יש ב"רוח אלהים" סוג של רוח נבואה, רוח הקדש, שהיא גם רוח משיחית מובהקת.

סודות המבנה

מהו הסדר הפנימי של חמש ההופעות?

ההופעה הראשונה היא בפסוק שמתחיל "והארץ", סוד המלכות, שמתחילה בתהו אך "לא תהו ברא לשבת יצרה"[לה] ותכליתה הופעת-צמיחת מלך המשיח (שעל האמת שלו נאמר "אמת מארץ תצמח"[לו]).

ההופעה השניה היא במפורש ביוסף הצדיק, מדת היסוד.

שתי ההופעות הבאות הן ב"מעשה ידי אמן"[לז] של בצלאל, כחות המעשה והיישום נצח והוד. בפרט, הסדר כאן הוא מלמטה למעלה – ההבטחה "ואמלא אֹתו רוח אלהים" רומזת לכך שבצלאל, עם כל חכמתו, לא פועל על דעת עצמו אלא מתוך הודאה על האמת האלקית (עד שהוא מכוון לצווי ה' גם בדברים שמשה לא אומר לו בפירוש[לח]); בביצוע, "וימלא אֹתו רוח אלהים", פועל בצלאל בבטחון פעיל "לנצח על מלאכת בית ה'"[לט] ומנציח במעשיו את משה רבינו (שבמדתו נצח), שהרי על מעשה המשכן וכליו נאמר ש"מעשה ידי משה נצחיים"[מ].

"רוח אלהים" של בלעם ממשיכה את העליה, לא רק אל התפארת או כללות המדות חג"ת – סוד האבות, אותם הוא מזכיר כמה פעמים בנבואתו (וסוד שם בקם, ס"ת האבות, העולה בלעם, כנ"ל) – אלא לשרש המדות, ספירת הדעת ("נשמת התפארת"[מא], הכוללת את כל המדות, "מפתחא דכליל שית"[מב], ובפרט נאמר עליה "ובדעת חדרים ימלאו"[מג], חדר ר"ת חסד-דין-רחמים[מד]), שהרי בלעם ה"יֹדע דעת עליון" מושרש בדעת, כלעומת-זה של משה רבינו, הדעת של כל ישראל[מה] (כנ"ל).

ורמז בדמויות להן שייכות חמש ההופעות של "רוח אלהים": משיח יוסף בצלאל בצלאל בלעם עולה 962 – הבל פעמים הוי' (סוד שם סג – בו השרש הוא הוי' וחלק המילוי הוא הבל[מו] – השם השייך לבינה, סוד "אלהים חיים" שהוא מקור ה"רוח אלהים", כנ"ל).

"ורוח אלהים מרחפת על פני המים"

עיקר ההתבוננות הוא ה"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"[מז] לגבי ה"רוח אלהים" – הזיקה בין ההופעה הראשונה של "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", "רוחו של משיח" שמרחפת גם על גבי מציאות שכולה "תהו ובהו וחשך" כהבטחה לתיקון עתידי, ל"ותהי עליו רוח אלהים" שבבלעם, המתנבא נבואות גדולות על עם ישראל (כשנבואתו המידית התקיימה לטובה לנצח[מח] ונכנסה לסידור בפתיחת התפלה[מט]) והוא נביא-הגאולה העיקרי בתורה.

והנה, לנעיצה הזו יש רמז מובהק: הברכה השלישית של בלעם היא ברכת מים מובהקת, הכוללת ה לשונות של מים – "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע הוי' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם. יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים..."[נ] – סוד "ורוח אלהים מרחפת על פני ה[ לשונות של ]מים[נא]" (רמז גם ל-ה הופעות "רוח אלהים" "על פני המים" של התורה כולה, "אין מים אלא תורה"[נב])!