1

בע"ה

"כמו רמים מקדשו"

אור לכ"ו שבט תשפ"ו – כפ"ח (אנגלית)

תרומה למרום – פרצוף שער רם

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בפתיחת שיעור מיוחד ל'משפיעני רשת', המפיצים תורה באנגלית בכל העולם – דרך רשת האינטרנט – ניתנה הקדמה כללית על סוד המלה תרומה. בנין המקדש נועד להוריד את ה' ממרום ולהשכין אותו עמנו בעולם התחתון, ב"מקום עפר רמה ותולעה", ולשם כך נדרשת מאתנו תרומה בכל מובניה. השיעור פורש כפרצוף שלם, לפי מבנה הספירות, מגוון משמעויות הטמונות בשרשים רום-רמם-רמה ובכך נותן מבט כולל ושלם על סוד התרומה.

היום כ"ה שבט, שהוא בעצם כבר ההתחלה של פורים. למה? כה שבט בגימטריא פורים... אין עוד יום בשנה שיש לו את הגימטריא הזו. אם פורים מתחיל בכ"ה שבט, ו"משכנס אדר מרבין בשמחה"[ב], כמה ימי שמחה יש לנו עד סוף אדר? 35, יהודי, "מרדכי היהודי".

לחיים לחיים, פורים שמח! פורים שמח לכולם.

אנחנו מתכוננים לפרשת תרומה. הציווי על התרומה פותח את כל הפרשיות של המשכן, ויש לו קשר עיקרי לבנין המקדש – מתוך "ויקחו לי תרומה"[ג] מגיעים ל"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[ד]. המלה תרומה, המופיעה כאן לראשונה בתורה ("הכל הולך אחר הפתיחה"[ה]), באה מהשרש רום, שהאותיות העיקריות שלו הן רם (היינו ה"שער" שלו ב-רלא שערים של ספר יצירה[ו], שבהם נברא העולם). לכך רומז הפסוק "וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ"[ז] – הקשר בין רם לבנין המקדש. יש שלשה שרשים מהשער רם, הקשורים בעצם זה לזה – רום-רמם-רמה – ובהם אפשר למצוא פרצוף שלם של משמעויות, כנגד עשר הספירות (כוחות הנפש):

נדבה, הרמה והפרשה

מה פירוש "תרומה"? רק בפשט של המלה תרומה יש שלש משמעויות:

לפי התרגום – כל התרגומים – תרומה היא הפרשה, "אפרשותא" (ובתרגום אונקלוס גם המלה "ויקחו" מתורגמת כ"ויפרשון"). הרש"י הראשון בפרשה מאד מפורסם, "'ויקחו לי' לשמי", אבל על המלים הבאות הוא מפרש "'תרומה' – הפרשה יפרישו לי מממונם נדבה. 'ידבנו לבו' – לשון נדבה והוא לשון רצון טוב". לפי זה, תרומה-הפרשה היא לשים משהו בצד לאיזו מטרה. חוץ מהפרשה המשמעות כאן היא לצורך נדבה, נתינה. הפרשה לא בהכרח אומרת נתינה – כשאני מפריש משהו זה לא אומר אוטומטית שהפרשתי כדי לתת אותו מנדבת לבי, מהרצון הטוב של הלב. עוד יותר פשוט, יש במלה תרומה משמעות של להרים, להעלות למעלה.

שלש המשמעויות הראשונות הללו בשרש רום – לבטא את רצון הלב הטוב לתת, להפריש לאיזו מטרה ולהעלות-להרים – הן המשמעויות הראשיות של פרשת תרומה, "ויקחו לי תרומה... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". העבודה בבית המקדש מתחילה מ"אדם כי יקריב מכם קרבן להוי'"[ח] – לא 'אדם מכם כי יקריב' אלא "אדם כי יקריב מכם" – לתת-להקריב מכם, מעצמכם[ט], קרבן לה'. גם בבנית בית המקדש עלינו לרומם את עצמנו, להיות משכן להשראת שכינת ה' בתוכנו. כל מי שיושב כאן סביב השולחן מסור להפצת תורה (תרומה אותיות תורה שנתנה ל-מ יום, כנודע[י]) – תרומה גם אומרת התמסרות להרים את כל העולם בשביל להביא משיח. אנחנו מנסים להרים את עצמנו מנקודת השפל שלנו, נקודת הקיום שלנו בהוה. זהו נושא שגם המאור עינים שנלמד[יא] ידבר עליו: כשאתה מרגיש את השפלות שלך אתה מתפלל לה' שירים אותך ויתקיים בך "ושכנתי בתוכם" – "בתוך הלב של כל אחד ואחד"[יב] מישראל.

שלש המשמעויות הללו – לתת, להרים, לשים בצד לאיזו מטרה – מקבילות לשלש מדות הלב הראשיות: לתת-לתרום שייך לחסד, מדת אברהם אבינו, שנקרא "נדיב"[יג]. העלאה היא גבורה – קו השמאל עולה מלמטה למעלה[יד]. הספירה שבאמצע היא המפרישה משהו לאיזו מטרה. כתוב "אם אין דעת הבדלה מנין"[טו], ודעת היא נשמת התפארת[טז]. אם כן, שלשת הפירושים הפשוטים הללו של תרומה הם כנגד חג"ת (או חסד-גבורה-דעת).

ארמון, רמון ואבן טובה

עוד משמעות מעניינת: לפי הרד"ק יתכן שהמלה "ארמון" גם באה מהשרש רום, כשהאות א היא נוספת. אם ארמון המלך הוא מלשון תרומה, יש קשר פשוט – מטרת התרומה היא "ועשו לי מקדש" ובית המקדש נקרא ארמון. בנבואות הגאולה נאמר על בנין המקדש "וארמון על משפטו ישב"[יז] ובחז"ל הוא נקרא "ארמונו של מלך"[יח]. המצוה לבוא לבית המקדש היא "כשם שבא לראות כך בא להראות"[יט] – באים לארמון המלך לראות את המלך ולהראות בפניו. זהו קשר מובהק בין תרומה וארמון.

אם מסלקים את ה-א של ארמון, מה נשאר? רמון – פרי מיוחד של ארץ ישראל[כ], שאכלנו בט"ו בשבט. לפי האריז"ל[כא], בהקבלת שבעת המינים לספירות, הרמון הוא בהוד. חז"ל אומרים "'וההוד'[כב] זה בית המקדש"[כג] – לארמון ולרמון יש קשר (ובמקדש-בארמון עצמו הרמונים הם חלק מהעיטורים של העמודים[כד] ושל מעיל הכהן הגדול[כה]). [הרמון קשור למצוות.] כן, "כפלח הרמון רקתך"[כו], "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרמון"[כז]. זה ההוד של כל יהודי באשר הוא שם.

עוד מלה שבאה מאותו שרש (רום) מופיעה באיוב – "ראמות וגביש"[כח]. אלו הן אבנים טובות ויקרות. המלבי"ם אומר שהן אבנים טובות שנופלות מהשמים, והן נקראות ראמות מלשון רום ("אבנים שאומרים עליהם שירדו ממרום", "אבנים יקרות הנופלות ממקום רם").

"תקות אנוש רמה"

המשמעות החשובה ביותר בעבודת ה' שלנו היא רִמה (משרש רמם). בפרקי אבות נאמר "רבי לויטס איש יבנה אומר: מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה"[כט] – תהיה מאד מאד שפל רוח כי התקוה שלך היא להיות רמה. זו תקוה טובה, דבר טוב... אם רוצים להרים את עצמנו צריך קודם כל לקיים "מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה".

מי אמר שהוא רמה (תולעת)? דוד המלך, "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם"[ל]. זהו ניב ('מכלול') – רמה ותולעה[לא]. בהקבלת המשמעויות של רם לספירות העליונות, מאד ברור שרמה היא מלכות, מדתו של דוד המלך. מענין שמאחורי הרבה מלים באנגלית יש משמעות-מקור כלשהם בעברית. האותיות רם, של רמה, הן הבסיס של המלה worm (תולעת באנגלית).

"מרום וקדוש"

רם הוא גם לשון מרום, כמובן. מה ההבדל בין שמים למרום? הפסוק אומר "שאו מרום עיניכם"[לב] (ר"ת "שמע", כנודע[לג]). בחסידות מסבירים[לד] ש״מרום״ היינו 'העכער און העכער' ('יותר גבוה ועוד יותר גבוה') – זהו שאיפה לאין סוף, "עד ולא עד בכלל". "שמים" או "שמי השמים" הם רקיעים מסוימים, אבל "מרום" הוא יותר גבוה ויותר גבוה בלי הפסקה. ה' נקרא מרום, "מרום וקדוש" – זהו לא רק תיאור לאין-סופיות של השמים, אלא כינוי של ה'[לה]. כתוב "כי כה אמר רם ונשא שֹכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"[לו] – "ושכנתי בתוכם", איפה ה' שוכן? ב"דכא ושפל רוח"[לז]. מעון ה' הוא במרום, אבל ה' מתאווה דווקא ל"דירה בתחתונים"[לח], הוא משרה את שכינתו – גילוי עצמותו – דווקא אצל ה"דכא ושפל רוח" (בגימטריא הקדוש ברוך הוא!).

בחסידות מוסבר[לט] שאמנם המלך מרגיש עצמו רמה ותולעה, אבל השרש של המלך הוא רוממות עצמית. רק למלך, לדוד המלך, יש את הרוממות הזו. בספירות הרוממות היינו פנימיות רדל"א, פנימיות הכתר, "חביון עז העצמות" שברדל"א[מ]. השרש העל-מודע של המלך הוא רוממות, החויה הפנימית המודעת של המלך היא שפלות אבל בחיצוניות המלך נוהג בהתנשאות על עם[מא] (כאשר "מלך שמו נקרא"[מב] על עמו). ההתנשאות החיצונית מגלה את השרש של הרוממות העצמית – "רם [בשרש הנעלם] ונשא [בהתפשטות]"[מג].

שלש התכונות הללו – רוממות, שפלות, התנשאות[מד] – הן מקור ההשראה, ההתלבשות וההשתלשלות[מה] של המלך, בהתאמה, ודוק. רק רוממות-שפלות משלימות ל-1508, חן פעמים הוי' – מהשפלות של המלך בא החן-אמת שלו, המשקף את הרוממות העצמית שלו.

רוממות היא גם יסוד עבודת ההתבוננות – להעמיק דעתו ברוממות א-ל לעומת שפלות האדם[מו]. יש מחלוקת ידועה בין שני האחים, הרבי ר' זושא והרבי ר' אלימלך מה בא קודם – מאיפה מתחילים את ההתבוננות, מרוממות א-ל או משפלות האדם. הם שאלו את רבם, הרב המגיד ממעזריטש, והוא ענה שלכתחילה אכן צריך להתחיל משפלות האדם, אבל עם ירידת הדורות יש להתחיל מרוממות א-ל[מז]. זהו סוד של "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"[מח] – הכי נמוך, הרִמה, מחובר להכי גבוה, הרוממות העצמית, העצם של המלך.

השלכה ורמיה

האם יש עוד משמעויות לרם? לפני שבועיים קראנו בשירת הים את הפסוק "סוס ורֹכבו רמה בים"[מט]. מה פירוש "רמה"? השליך. יש מלה נרדפת ל"רמה" המופיעה כמה פסוקים הלאה בשירה, "מרכבֹת פרעה וחילו ירה בים"[נ]. רש"י מסביר ש"רמה" היינו השלכה מלמטה למעלה ו"ירה" השלכה מלמעלה למטה. מי שיורה חצים נקרא "רֹמֵה קשת"[נא] – חצים יורים מלמטה למעלה (ככל שמושכים את יתר הקשת למטה, כך החץ נורה גבוה יותר ויגיע למרחק רב יותר[נב]).

עוד משמעות מענינת מאד היא רמיה או מרמה. [ערמה.] ערמה היא עם ע בהתחלה, אבל יש קשר מסוים. כתוב "אני חכמה שכנתי ערמה"[נג]. לפי קבלה[נד] הפסוק אומר שהחכמה, אבא עילאה, שוכנת בבינה, אמא עילאה. ערמה היא מלה דומה למרמה, אבל לא אותו דבר. למי היתה ערמה בגן עדן? הנחש היה ערום[נה]. [נו], -חכם. אכן, ערמה יכולה להיות גם חיובית (כמו בפסוק הנ"ל "אני חכמה שכנתי ערמה"), אבל מרמה היא בדרך כלל רמאות שלילית, הונאה (אך גם בזה יש יוצאים מן הכלל, המרמה של יעקב בלקיחת הברכות מעשו[נז] והמרמה של אחי דינה ביחס לאנשי שכם[נח]). מי נקרא רמאי? לבן הארמי[נט]. איך בחב"ד מסכמים את כל התניא בשלש מלים? 'אל תהיה רמאי' (ארבע מילים באידיש – 'זיי ניט קיין נאר')[ס].

פרצוף המשמעויות

את שלש המשמעויות הראשונות כבר הסברנו כנגד חג"ת – נתינה-הרמה-הפרשה.

יריה היא סמל בקבלה של "ברק המבריק על השכל"[סא] – ה' יורה חצים-הברקות לתוך התודעה. זו התכונה של החכמה, ובפרט ירית החצים-ההברקות היא פעולת יסוד אבא – "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א"[סב], לכן הברית "יורה כחץ"[סג] (וידוע הרמז של רבי אברהם אבולעפיא[סד] שיורה כחץ אותיות כח היוצר). הכח לירות כלפי מעלה, רמה, מתקשר טוב ליסוד אבא.

ככלל, מרמה היא שלילית, אבל ביחס לאיזו ספירה היא שלילית (בבחינת "את זה לעֻמת זה עשה האלהים"[סה])? בינה. מי שמבין לעומק יודע איך לרמות אנשים.

רוממות של מרום, "שאו מרום עיניכם", שייכת לכתר, שרש הרוממות העצמית, כמו שאמרנו קודם.

אם כן, יש לנו כבר כתר-חכמה-בינה-חסד-גבורה-תפארת.

הזוג של ארמון ורמון הם נצח והוד. בעצם, הארמון הוא ההוד ("זה בית המקדש", כנ"ל) שבנצח (רמז לבית המקדש השלישי שיבנה על ידי מלך המשיח[סו], שהוא נצחי לעולם ועד), והרמון הוא הנצח שבהוד (פרי ההוד מלשון "עומק רום"[סז], העומק של הנצח), וד"ל

האבן היקרה, "ראמות וגביש", שייכת לאבר הברית (כל יקר הוא תיקון קרי, תיקון הברית, כנודע[סח]). בברכת יוסף, ה"צדיק יסוד עולם"[סט], נאמר "משם רעה אבן ישראל"[ע]. היסוד מוליד את הבן מהאב, סוד "אבן"[עא] ("האבן הראשה"[עב] – אבן היסוד, אבר הברית). ומבואר בכתבי האריז"ל[עג] (ורמוז בתניא[עד]), שה"בן" של אבן היינו שם בן במלכות, אך ה-א שבראש אבן היא סוד הטפה הזרעית הנמשכת מהיסוד להפרות את המלכות, להוליד ממנה זרעא חייא וקיימא, וד"ל.

אחרון חביב, רמה – התחושה שאני תולעת, "ואנכי תולעת ולא איש" – היא המודעות של "דוד מלך ישראל חי וקים"[עה]. כמו שאמרנו, העל-מודע שלו הוא הרוממות העצמית שלו, השתקפות "רוממות אל" שבו (מה שהנשיא-המלך "אין מעליו אלא 'הוי' אלהיו'"[עו]), המדברת מתוך גרונו – "רוממות אל בגרונם"[עז] (על דרך "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה"[עח]), אבל הפנימיות המודעות שלו היא שפלות, וכלפי חוץ יש לו התנשאות על עם. [זה ה"נעוץ סופן בתחלתן"?] כן, זהו ההסבר מאיפה מגיע הסיום – מהעל-מודע.

ולסיכום:

תרומיה

נוסיף שיש פעם אחת בתנ"ך את הצורה "תרומיה" – ‏"והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים"[עט]. זהו חלקם של בני צדוק, הכהנים הצדיקים, בחלוקת הארץ בימות המשיח ("לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו את משמרתי וגו'"[פ]). מהפסוק הזה מובן שתרומה היא קדש[פא] ואילו "תרומיה" עם י ("תרומת התרומה", כלשון הרד"ק שם) היא קדש קדשים[פב] (ורמז יפהפה שכבר מכין אותנו לפורים: "תרומיה" עולה אסתר ו"מתרומת" עולה האמהות שרה-רבקה-רחל-לאה – אסתר המלכה היא קדש הקדשים ביחס לאמהות הקדושות[פג], ודוק).

מבואר בחסידות[פד] שסוד תרומה הוא סוד תרום ה – הרמת ה תתאה ל-ה עילאה (סוד "מי זאת עולה"[פה], כידוע מהבעל שם טוב[פו]). באותו אופן, תרומיה היינו תרום י-ה, להרים את יחוד י-ה, יחוד חכמה ובינה, אבא ואמא עילאין, לחכמה ובינה של פרצוף עתיק יומין, סוד "ונֹזלים מן לבנון"[פז] (לב נתיבות חכמה ונון שערי בינה[פח] כפי שהם בשרש העליון). על ידי הרמה-יחוד זה נולדות נשמות חדשות, שמעל ל'סדר' של העולם הזה (שבבחינת "שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב"[פט]), 'נשמות משיחיות' משרש "חביון עז העצמות" שבפנימיות רדל"א, וד"ל.