ארבע המהפכות בקריאת שמע

שבת ואתחנן-נחמו, ט"ז מנחם-אב תשפ"ב – כפ"ח

בשורת ה"אחד" לעולם כולו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

פסוק הצהרת האמונה של עם ישראל נאמר לדור שנכנס לארץ – זהו פסוק שמביע את המסירות הנדרשת כדי לכבוש את הארץ ולחיות חיי קדושה בעולם הזה. הפסוק הזה היה על שפתותיהם של יהודים שמסרו את נפשם על קידוש השם מול גוים שניסו לכפות אותם לעבוד את אליליהם. אף על פי כן, כפי שאומר רש"י, תכליתו של הפסוק הזה, היא הפיכת "הוי' אלהינו", של עם ישראל בלבד, ל"הוי' אחד" לכל האומות. בהתבוננות קצרה מתוך שיעור שבת ואתחנן נחשף כיצד הקריאה הנצחית של עם ישראל רומזת לכל ארבע המהפכות שהוא עתיד לחולל בתורתו – הכל כדי להפנים את תודעת אחדות ה' שבתורה באופן שלם לעם ישראל ולעולם כולו, עוד ועוד, עד שהיא תקיף את הכל.

"הוי' אחד" לכולם

בפסוק "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[ב], באופן מאד מענין, יש רק רש"י אחד. לפי "פשוטו של מקרא" של רש"י, הפירוש – המפורסם – הוא שבעולם הזה "הוי' אלהינו" בלבד אבל לעתיד לבוא, בביאת מלך המשיח, יהיה "הוי' אחד" לכולם. הוא מביא כהוכחה שני פסוקים, שהם שני הפסוקים הידועים בענין: הפסוק בצפניה, "כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי'"[ג] – כאשר משום מה הוא לא מסיים את הפסוק, "לעבדו שכם אחד" – והפסוק בזכריה, "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[ד].

יש מצוה לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום[ה], ולמי שמכוון על פי פשט – חשוב לדעת שהפשט לפי רש"י הוא לא למסור את הנפש ב"אחד"[ו], או לייחד את ה' אחד ב-ז רקיעים וארץ וב-ד רוחות העולם[ז], ושאר הכוונות הידועות. אין להן שום רמז בדברי רש"י. הדבר היחיד שהוא אומר שזהו פסוק של הבטחה לעתיד, שכולם יעבדו את ה' "שכם אחד".

קודם כל, צריך להבין איך רש"י מפרש את הפשט של המלה "אחד". או ש"אחד" כמו 'יחיד', שיהיה רק אלקים אחד לכולם, דומה לפסוק במלאכי "הלוא אב אחד לכֻלנו הלוא אל אחד בראנו"[ח] – "אחד" שהוא הא-לוה היחיד. או שיש משהו שטמון בעצם המשמעות של המלה "אחד" שהוא כמו 'לכולם' – ששייך לכולם, ללא יוצא מהכלל. לפי שני הפירושים, הפשט הוא ש"הוי' אחד" מדבר לעתיד לבוא.

מקור המהפכות בקריאת שמע

בכל אופן, יוצא מכאן משהו מאד חשוב לנו למהפכה הרביעית[ט] – שבעצם המקור שלה בתורה הוא "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[י]. כמו שאמרנו, אין לרש"י שום דבר לומר על הפסוק – לא שהוא הצהרת האמונה שלנו ולא שום דבר אחר – רק שלעתיד לבוא ה' יהיה הא-לוה של כולם, ולא רק שלנו.

כשחשבתי על זה בא לי לומר שאפשר לדרוש את כל הפסוק כרומז לכל ארבע המהפכות שלנו – מהפכת כתיבת התורה, מהפכת לימוד התורה בשכר, מהפכת לימוד התורה לנשים ומהפכת לימוד התורה לגוים:

"שמע" – כתיבת התורה בשביל קליטה וזכרון

כל המהפכות הן בסימן "עת לעשות להוי' הפרו תורתך"[יא], שהתורה לא תישכח ח"ו[יב]. אי-שכחת התורה תלויה בקליטה פנימית של הדברים, ולשם כך רבי ראה לנכון לכתוב את התורה שבעל פה – הרגיש שהגיעה השעה הנכונה לכך. לכתחילה "דברים שעל פה אי אתה רשאי לכתבם"[יג] – הכל לשם התחדשות חווית מתן תורה עכשיו. אבל בגלות הדברים נשכחים, לכן צריך לכתוב אותם, כדי שנוכל ללמוד אותם ולהפנים אותם ולזכור אותם.

הכל רמוז בתוך המלה "שמע", שמשמעותה קליטה והבנה פנימית[יד]. ה'פירוש' של "שמע", שפותח את הפרשה הראשונה של קריאת שמע, הוא בתחלת הפרשה השניה של קריאת שמע – "והיה אם שמֹע תשמעו"[טו], שפרשו "'אם שמֹע' בישן 'תשמעו' בחדש"[טז]. על ידי המהפכה הראשונה זוכים ל"'שמֹע' בישן" כדבעי, וממילא להתחדשות של "'תשמעו' בחדש".

"ישראל" – פרנסת הלומדים על ידי הצבור

המלה הבאה, "ישראל", רומזת ל"כל ישראל ערבים זה בזה"[יז] – כל היהודים הם כמו גוף אחד שיש לו אברים שונים[יח], וממילא פשוט שכל אבר תומך, סומך ומפרנס את האבר השני. יש דם אחד שזורם בכל האברים – דמים תרתי משמע. לכן מפרנסים את הראש של עם ישראל, את לומדי התורה שלו – עם ישראל הוא שיעור קומה אחד, יש לו ראש, ישראל אותיות לי-ראש[יט], והדם עולה מהכבד ללב ועד לראש[כ].

הווארט הוא שכל הבעיה של הרמב"ם, שבקבלת כסף על תורה יש חילול השם[כא], היא רק כי מישהו רואה שתלמיד-חכם מתפרנס מהצבור ומבחינתו הוא והתלמיד-חכם והציבור הם דברים שונים, לא שיעור קומה אחד, לא אדם אחד. אבל ברגע שתופסים ש"ישראל" בעצם היינו מה ש"כל ישראל ערבים זה בזה" וכולנו אחד, הרגליים תומכות את הראש וכו', "תמכין דאורייתא"[כב] – אין בעיה בכלל. אדרבא, המעלה הכי גדולה היא שהרגליים מפרנסות את הראש, כמו שאין בעיה ביששכר וזבולון[כג] כי הם אחים לגמרי, טבעי שזבולון יתמוך ביששכר (כשהם חולקים שכר משותף, בגשמיות וברוחניות, וזוכים לערבות ומתיקות התורה הקדושה ותמיכתה[כד]). הכל דרוש למלה "ישראל"[כה].

הערבות של כנסת ישראל – התערבות והתכללות (שהן סימן הקדושה) – היא בסוד "שכינה[כו] במערב"[כז]. רוח מערב היא ספירת היסוד[כח] – ה"צדיק יסוד עולם"[כט], הנשמה הכללית בה מתערבות-נכללות כל נשמות ישראל (כאשר כל תלמיד חכם אמתי הוא בחינת נשמה כללית). על ידי זרימת הדמים, בתמיכה בצדיקים, מתחברות כל הנשמות לנשמה הכללית ומתקיים בגילוי "ועמך כֻלם צדיקים [ועל ידי כן] לעולם יירשו ארץ"[ל]. מכאן מובן הענין המיוחד של צדקת ארץ ישראל (שנקראת מערבא, מקום השראת השכינה), כפי שמדגיש אדמו"ר הזקן שוב ושוב באגרת הקדש בתניא – המקום בו ניכרה התמיכה הכלכלית של עם ישראל כולו בצדיקים והחסידים המעטים שעלו לארץ "בשם כל ישראל", כדי לעורר עת דודים של גאולה, ובזכותם התקשרות תומכיהם, בני ישראל שבכל ואתר, לקדושת הארץ. המהפכה הראשונה נועדה להכין את עם ישראל לגלות, שיתקיים מכח התורה שבעל פה, אך מהמהפכה השניה והלאה כל המהפכות נועדו להכין לגאולה הקרובה לבוא – "ויהי ערב [ממהפכת 'כל ישראל ערבין'] ויהי בקר", בבקר הגאולה האחרונה.

"הוי' אלהינו" – לימוד לנשים

אחר כך, "הוי' אלהינו" – החידוש שה' הוא א-לוה של כולנו – שייך למהפכה השלישית, לימוד תורה לנשים. זהו דרוש שצריך בשבילו דמיון טוב... "אלהינו" עולה אמונה, הערך הממוצע של שלש אותיות אשה[לא] (לנשים דווקא אמונה פשוטה – בגימטריא נשים ועוד "אלהינו" – ומכחן זוכים ל"שכינה ביניהם"[לב], השראת "אלהינו" בינינו, בבית היהודי[לג]). אפשר לומר שיש כאן רמז לכך שאת הזהות של היהודי לפי התורה מגדירה דווקא האם היהודיה[לד], ו"אלהינו" בא לרבות "קהל נשים"[לה]. ה' הוא א-לוה של כולנו – לא לחשוב שהוי' הוא רק של הגברים. יש כאן המשך לרעיון של "ישראל", שיעור קומה אחד, ולא להוציא ח"ו את הנשים. אדרבה. [בזהר לומדים ש"מלכא בלאו מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול"[לו] מהפסוק "גדול הוי' ומהלל מאד בעיר אלהינו"[לז].] יפה, בדיוק לכך הכוונה. ב"אלהינו" אני חושב על כל היהודים, כולל הנשים.  "אלהינו" היינו קבלת עול מלכות שמים[לח], שלאשה (סוד המלכות) יש רגישות מיוחדת אליה.

בסוף, כמו שפתחנו, "הוי' אחד" הוא המהפכה הרביעית, שה' צריך להיות של כולם, גם של הגוים[לט], של כל העמים העמים, "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה".

"אחד" בכל המהפכות

לסיכום:

"שמע" – המהפכה הראשונה (כתיבת התורה) – "והיה אם שמוע תשמעו".

"ישראל" – המהפכה השניה (לימוד בשכר) – "כל ישראל ערבים זה לזה".

"הוי' אלהינו" – המהפכה השלישית (לימוד נשים) – "קהל נשים".

"הוי' אחד" – המהפכה הרביעית (לימוד גוים) – "כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה", "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד".

ורמז נאה להופעת ה"אחד" בכל מהפכה: "שמע" ועוד "והיה אם שמע תשמעו" עולה 131 פעמים אחד (1703); "ישראל" ועוד "כל ישראל ערבים זה לזה" עולה 116 פעמים אחד (1508); "הוי' אלהינו" ועוד "קהל נשים" עולה 51 פעמים אחד (663); ו"הוי' אחד" ועוד "אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה" "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" עולה 127 פעמים אחד (1651). הכל יחד עולה 5525 – אחד פעמים יהדות (שם כהת וכו'), ודוק היטב.