חומש דברים וספר זכריה

ב. חומש דברים וספר זכריה

חומש דברים – ספר הזכרונות של משה רבינו

נדבר על דברים בתורה שקשורים להזדקנות ולזכרון. כל התורה הוא סגולה לישוב הדעת בזקנה, אבל יש דברים מיוחדים בתורה השייכים לכך במיוחד. אחד מהם הוא החומש החמישי, חומש דברים, שהתחלנו לקרוא בשבת שלפני תשעה באב. בתשעה באב יורדים לנקודת שפל ומשם מתחילים לצמוח ("עוד ינובון וגו'", לשון צמיחה, "צמח שמו ומתחתיו [נקודת שפל] יצמח"), ובאופן פתאומי, תוך ששה ימים, מגיעים לחמשה עשר באב – השיא של השנה. כל הזכרונות הטובים חוזרים, עולים למקום גבוה שלא היו בעולם קודם.

לפני כן מתחילים לקרוא את חומש דברים. בכל חומש יש ענין מיוחד, וצריך להיות קשר בין הזמן לחומש. היחוד של חומש דברים שכולו ספר זכרונות. כל הספרים בתורה מתארים דברים כפי שקרו, ואילו במשנה תורה משה בזקנותו – ב-37 הימים האחרונים של חייו, כשהוא מאד זקן, כמעט מאה ועשרים שנה – הוא מעלה את כל הזכרונות שלו.

סגולה לזכרון – להזכיר מתוך אהבה

בעברית המלה היא להזכיר, remind כמו rewind – משה זוכר ומחזיר לכולם את הזכרון שלו (פעם הסברנו באריכות איך שהזכרון הטוב מסוגל לשבח ממש את קורות ההסטוריה, להעלות דברים שקרו מעולם לעולם, סוד עלית העולמות לקראת משיח). כתוב שלפני ההסתלקות רואים את כל החיים בשניה כמו סרט, וכאן משה ב-37 הימים האחרונים מריץ אחורה את כל סרט החיים שלו, ומזכיר לעם מה בדיוק קרה. צריכה להיות סגולה מיוחדת כעת, בחומש דברים, כדי להחזיר זכרונות – "לחיות עם הזמן", לחיות עם משה רבינו שמזכיר הכל.

יש כאן לימוד פשוט שסגולה לזכרון הוא להזכיר לאנשים אחרים. לומר לא לשכוח ברכת המזון, לא לשכוח ספירת העומר, לא לשכוח לומר יעלה ויבוא, אל תשכח ללבוש את הפיג'מה. אם אתה מזכיר דברים לאנשים אחרים זו דרך להזכיר לעצמך, כמובן שהכל באופן שמפגין איכפתיות מהזולת, שירגיש שאתה לא מוכיח אותו אלא שהוא באמת יקר לך. זה הכי חשוב בין בעל ואשה. אמנם, בספר דברים משה מזכיר גם דברים שליליים, זה ספר של תוכחה (תוך אהבה כנודע), אבל הוא ספר מהתורה שכולה "תורת חסד" ולכן אנחנו מודים למשה רבינו גם על התוכחה שלו. בכל אופן, אם יש ספר בתורה שמסוגל במיוחד לזכרון הוא ספר דברים.

ציור הגאולה של ספר זכריה – ספר הזכרון

יש עוד ספר בתנ"ך, מתרי עשר, ששייך לזכרון לפי שמו – ספר זכריה. זה ספר יחסית קצר, קטן הכמות אך גדול האיכות. מי שדואג לזכרון שלו טוב שיקרא את ספר זכריה – זו סגולה לזכרון. נדבר הערב על הרבה סגולות לזכרון. בתוך ספר זכריה נתעכב על ענין אחד.

זכריה מתאר את ירושלים בזמן משיח, ומה המראה שהוא רואה – התיאור הכי יפה בכל התנ"ך של התקופה הזאת לאחר ביאת המשיח (זכריה ח, ד ואילך): "כה אמר הוי' צבאות עֹד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרֹב ימים" – כל החבר'ה הזקנים כאן, נשב יחד ברחובות ירושלים, ולכל אחד מקל סבא (= עץ החיים) ביד "מרב ימים", באמת זקנים. זו התחלת החזיון, וממשיך: "ורחֹבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחֹבֹתיה". הזקנים ישבו בצד עם משענת מרוב הזקנה, ומה יקרה ברחובות עצמם? יהיו מלאים ילדים וילדות משחקים. וממשיך: "כה אמר הוי' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם הוי' צבאות" – אפילו בעיני ה' המחזה הזה הוא פלא. זה המקום היחיד בתנ"ך שכתוב שיש דבר שהוא פלא גם בעיני ה' – המחזה של זקנים וזקנות עם משענות וילדים משחקים. אם אתה צייר, ואתה רוצה לצייר ציור של משיח – יש מי שמצייר את בית המקדש, יש שמציירים דבר אחר, אבל זכריה, מצייר את רחובות ירושלים.

זכרון העתיד

כח הזכרון, כמו שנסביר, הוא לא רק לזכור את העבר, צריך גם לזכור את העתיד – תורה מפורסמת של רבי נחמן שיש להתחיל את היום בזכרון העתיד, לא לאבד את המיקוד. מה הכוונה לזכור את העתיד? אם אתה נוהג במכונית מפלו אלטא ללוס אנג'לס ושוכח לאן אתה נוסע – זו בעיה גדולה. אם אדם שוכח ח"ו לאן הוא הולך, לאן הוא נוהג, זו צרה. הזכרון החשוב הוא לזכור לאן אתה הולך – לזכור את תמונת העתיד.

השבת הקודמת היא שבת חזון, בה מראים לכל אחד את בית המקדש השלישי. אבל זכריה, השייך למה שקוראים לאחר תשעה באב, בנחמות – זוכר את רחובות ירושלים של העתיד. רואים את המקדש לפני תשעה באב, וכעת – בנחמה האמתית – צריך לראות את הזקנים והזקנות יושבים ברחובות ירושלים ומליוני ילדים משחקים ברחובות. זה הכל. הילדים לא בישיבה, לא בבית הספר (אולי רק ההורים) – הסבים והסבתות רק יושבים ומבלים זמן טוב, והילדים משחקים ברחובות. כנראה שמי שצריך לעשות משהו הם רק אלה שבגיל העמידה.

כל ספר זכריה הוא ספר של זכרון, וזו במיוחד דוגמה לזכרון העתיד היפה ביותר. יש בפסוקים רמזים יפים. עוד לפני הילדים מופיעים הזקנים – הם יושבים, ויש להם הזכות לראות מליוני ילדים מופיעים לשחק ברחובות. על כך ה' אומר "גם בעיני יפלא". אחד ההסברים הם שהפליאה איך הילדים באים לכאן מכח הזקנים והזקנות.

מקלות משיח

"כה אמר הוי' צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים". נחבר רק את זקנים-זקנות (חמש אותיות בכל אחד, בלי ו החבור) – נעשה יחוד. אמרנו ש-זקן עולה נקבה, אבל זקנים עולה 207 – מספר חשוב, אור, רז, אין-סוף, אדון עולם, אור אין סופי. זקנות עולה 563, ויחד עולה 770. רואים שזה מחזה של 770 – ממוצע כל אות של זקנים-זקנות הוא 77, מזל, "אין מזל לישראל". "זקנים וזקנות" (זוז של מזוזה) עולה 776 = "ופרצת" = ביאת המשיח וכו'. אפשר לייצר משענות לגברים ומשענות לנשים – 'מקלות משיח', מקל סבא ומקל סבתא. בקבלה אלה שני מזלות – מזל של אבא ומזל של אמא. המזל העליון הוא שרש אבא עילאה והמזל התחתון שרש אמא עילאה. "איש משענו בידו מרב ימים".

רמז עוד יותר מדהים במספר המלים: 10 מילים עד האתנחתא ו-5 מילים אחר האתנחתא – המספר הוא יה, התיקון של זקן וזקנה, ה-י מושך מהמזל העליון וה-ה מהמזל התחתון, שני חלקי הזקן, וכל הפסוק יחד עולה בדיוק 30 (פעמיים 15, יה – יהיה) זקן, וממילא הממוצע של כל מלה בפסוק היא פעמיים זקן, אחד לסבא ואחד לסבתא, וביחד עולה אחד משמות ה', שדי.

אמרנו שחומש דברים הוא החלק המיוחד בתורה שהוא סגולה לזכרון, ובתנ"ך ספר זכריה הוא ספר של זכרון – ספר משיחי ביותר. אפילו התמונה של משיח שרוכב על החמור שלו באה מזכריה, וכל הספר הוא ספר של משיח. זה החלק הכי משיחי, כפי שהוא אומר שזה החלק הכי מדהים, "גם בעיני יפלא". זו תמונה מאד אוניברסלית, משהו ששייך לשלום עולמי. הפשט הוא שכולם כאן יהודים ברחובות ירושלים, אבל החזיון הוא טוב אוניברסלי.