לכל זמן

מדרש קהלת על "לכל זמן"

נסיים בדברי מדרש קהלת[נב] על הפסוק "לכל זמן"[נג] ונקשר אותם לברית מילה, המצוה שעכשיו זכינו לקיים:

"לכל זמן ועת לכל חפץ". זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן ["לכל זמן" = גן עדן כנ"ל], שנאמר "ויניחהו בגן עדן"[נד], וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר "ויגרש את האדם וגו'"[נה]. זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה, שנאמר "בא אל התבה וגו'"[נו], וזמן היה לו לצאת, שנאמר "צא מן התבה וגו'"[נז], זמן היה לאברהם שינתן לו המילה, שנאמר "ואתה את בריתי תשמור"[נח], וזמן היה לבניו להמול מהן שימולו בשני מקומות, אחת במצרים ואחת במדבר, שנאמר "כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'"[נט].

במאמר אדמו"ר הזקן לברית[ס] כתוב שאברהם אבינו חכה עד גיל 99 לקיים את מצות ברית מילה (אף על פי שקיים את כל התורה כולה עד שלא נתנה) כדי שיזכה למילה הגדולה מלמעלה למטה. כשאומרים למישהו 'יש זמן' הכוונה היא שיש זמן עד שהדבר יבוא וגם משמע שיש זמן שהוא אכן יבוא, ויש לחכות עד הזמן המיועד (וכמו שנאמר על המשיח "בא יבא לא יאחר"[סא]). אם אתה אברהם אבינו – יש זמן, חכה, עד שה' יאמר לך לעשות ברית מילה. אחר כך בניו עושים ברית מילה לפני יציאת מצרים, עכשיו (לפי קריאת התורה). אמרנו בברכת הברית "בדמיך חיי... בדמיך חיי"[סב] – דם הפסח ודם המילה[סג]. הגיע הזמן למול – לפני יציאת מצרים. אחר כך, כעבור ארבעים שנה, שוב הגיע זמן למול – יהושע מל את העם שנית בגלגל. הגלגל הוא סוד גלגל הזמן – גלגל בגימטריא היה-הוה-יהיה.

אם כן, לדברי המדרש "לכל זמן" הולך על אדם הראשון, על נח, אברהם אבינו ואחר כך בני אברהם אבינו (ורמז נאה: אדם הראשון נח אברהם, כלשון המדרש, עולה בראשית שעולה שלשה דברים יחד כנודע מר"א אבולעפיא).

אחר כך המדרש ממשיך על "ועת לכל חפץ תחת השמים":

"ועת לכל חפץ תחת השמים". זמן היה שתנתן התורה לישראל. א"ר ביבי זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזו? זו התורה, שנאמר "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר"[סד].

היום קוראים ל"עת" – עיתוי נכון. יש עת שצריך להוריד את ה"חפץ", שקודם היה למעלה מן השמים, שיהיה "תחת השמים" – עת למתן תורה. קודם התורה היתה למעלה מן השמים, ואחר יציאת מצרים (בה מלו עצמם והמשיכו את ברית אברהם אבינו, "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו") הגיע העיתוי להורידה את כל התורה אל תחת השמים. המדרש מסיים "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" – שה' לא השאיר למעלה כלום, לא אות ולא תג. את כל התורה כולה, כולל תורת משיח, ה' הוריד "תחת השמים", כי הגיע העיתוי.