התוועדויות שבת שבע ברכות למ"מ ודבורה פי'ה פרידמן

כ"ה אדר תשס"ו – כפר חב"ד

סיכום מהזכרון מדברי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ליל שבת: בהוספות להמשך "שמח תשמח" תרנ"ז – שאמר הרש"ב על נישואי בנו הריי"ץ – יש שני מאמרים ד"ה "בן פורת יוסף". בכלל ענין ששייך לנישואין – כל כח ההולדה הוא הכח של יוסף (וכמבואר בענין "אלה תולדות יעקב יוסף" שכל תולדותיו של יעקב נמשכו דרך הצינור של יוסף – גם לפני שהוא נולד). ב"פורת" שני פירושים – לשון ריבוי, כבתרגום ("פרו ורבו", הכח המיוחד ליוסף, כנ"ל), ולשון חן, כפירש"י. [אם נחלק, הפירוש הראשון יותר שייך ל"בן פורת יוסף" והשני ל"בן פורת עלי עין"].

הרבי הרש"ב מביא ש"פרת" בגימטריא ה"פ קול, בסוד ה קולות של החתונה, ומבאר שזה בסוד ה הפרצופים העליונים (ה הנקודות שנאצלו מא"ק והן ראשית עולם האצילות – וכפי שיתבאר עוד בשיחה הבאה). ה הפרצופים הצטמצמו בבריאת העולם ("את עשית את השמים ושמים השמים" – חסר ה הפרצופים העליונים), והגילוי החוזר שלהם ב"יום חתונתו" זה מתן תורה, וכך בכל חתונה יש גילוי ה קולות (כמפורש בגמרא).

והנה, מבואר שב-ז הקפות שתחת החופה ובשבע ברכות וכו' נותנים לחו"כ שבע מתנות של ספר יצירה (כנגד ז מדות הלב): חכמה (חכמת חיים, אך לחיות ביחד), עושר, בנים, חיים (נצחיים), ממשלה, שלום (שלום בית), חן. לפי זה, שני פירושי פורת הם בפרט שתי מתנות – מתנת התפארת ומתנת המלכות – כאשר עיקר הזיווג הוא בין תפארת למלכות. אם כן יתפרש "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" שכחו של יוסף הוא כמזווג תפארת ומלכות – כפשוט – כאשר "בן פורת יוסף" היינו מעלתו כמתקשר לתפארת ו"בן פורת עלי עין" מעלתו כמתקשר למלכות.

בסוד החילוף, האותיות שלפני פרת הן עקש (העולה ה פעמים מזל טוב – והיינו ה הקולות, בהם מאחל ה' מז"ט לחו"כ. כמדומה שיש נוסח הכי מלא של מכתב הרבי לחתונה, בו יש ה"פ מזל טוב. בנוסח הרגיל יש ד"פ מזל טוב, ובצירוף המזל טוב על ההחלטה להתחתן זה ה"פ) ובחילוף אי"ק בכ"ר זה אותיות חכם (אם הולכים עד הסוף אחורה – חבד; "בן פרת" זה "בן חכם" – ביטוי מקורי בתנ"ך, וכן "בן זקונים" הוא "בר חכים"). יש עקשנות לגריעותא ("עם עקש ופתלתול", שהוא "עם נבל ולא חכם"), אך עקשן למעליותא הוא עקשן חכם (כך הרבי רצה 'עקשנים' שיטכסו עצה איך להביא את המשיח). העקש הוא ה"קשה ערף" למעליותא – מקור התוקף העצמי הוא זה הוא בכלה הניצבת בעורף של החתן (שהרי האשה נבראה בעורף החתן – אדם וחוה "דו פרצופין" נבראו). מחד "נשים דעתן קלה" ומאידך הן מקור התוקף. מבואר במדרש שמאז בריאת העולם הקב"ה יושב ומזווג זיווגים. אפשר לחשוב שאחרי המאמץ של הבריאה ה' עוסק במלאכת הזיווגים הפשוטה, אך מבואר במאמר שההפף הוא הנכון – בריאת העולם היא מלאכה קלה אצל ה' (לא בעמל ולא ביגיעה) ומאז הבריאה ה' יושב ומזווג זיווגים ש"קשה כקריעת ים סוף" (אודות הקושי שבכך – יתבאר עוד בשיחה של מחר). יש לומר שה"דעתן קלה" זה הקלות של בריאת העולם, ואילו התוקף והקושי זה בזיווגים שבאים לאחר מכן (הסבר: צריך איזו קלות דעת בשביל להתחתן, לברוא בית, ואחר כך צריך עקשנות להחזיק את זה ביחד וכו'). חכם עקש = "יאר הוי' פניו אליך ויחנך" (היה דיון על ברכת כהנים כל יום, הרב אמר שאדה"ז רצה לתקן שיאמרו כל יום – וכעת כבר הגיע הזמן).