כנס תורה ומדע – שיעור שישי

ו מנחם-אב תשס"ו - ירושלים^[1]

לוח:

בראשית ברא – ועגלון איש בריא מאד ויאמר... יהי אור ויהי אור = 813 = אור זכרי אור נקבי היש למטר אב? – או מי הוליד אגלי טל? כי לשלג יאמר הֱוֵא ארץ – הֱוֵה גביר לאחיך טל – אמונה מטר – תענוג שלג – רצון אור 3 * 207

הערב נדבר על כמה דברים שהשארנו פתוחים בשיעורים הקודמים. אנו רומזים לכיוונים, ואנשי האוניברסיטה העתידית צריכים לפתח זאת. כל החכמה שלנו מגיעה מן התנ"ך ויש להגיע לקריאה המעודכנת שלו, אפילו מו"נ של הרמב"ם כבר איננו מעודכן. אנחנו עובדים עם הזמן בכדי להביא את המשיח, וכשהוא יביא הוא יבאר לנו את כל שאר הדברים. הענוה כאן היא שאיננו יכולים לבצע דברים במאת האחוזים, אלא להציע ולנסות, לעורר את הניצוץ היהודי בתוכנו, המגנט, מקור האמונה, בכדי למשוך ולחשוף את מה שאנחנו יכולים.

על המילה ברא:

המילה השניה הנה מחצית הראשונה (מילה וחצי מילה בלשון הזהר). המילה ברא היא המילה היחידה בלשה"ק המורה על בריאה יש מאין. ווארט חסידי ש"בראשית ברא" – ראשית כל להיות בריא. יש קשר גם בין בריאה לבריאות – "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא". לפי הרמב"ם מובן שצריך להקדיש אלפית מהזמן/התודעה לבריאות הגוף – פרק אחד מבין אלף פרקי הרמב"ם עוסק בכך. בתנ"ך "בריא" זה שמן – כפי שכתוב על עגלון מלך מואב, שהרגו אהוד בן גרא (עגלון – סב-רבא של רות המאביה).

בכל התנ"ך השתלשלות משיח דרך לוט ובנותיו, עמון ומואב, היא דוגמה לכך שיש ניצוץ שצריך לגאול מתוך מציאות שלילית. שתי בנות לוט שהולידו ממנו בנים בכוונה טובה (כי חשבו שהעולם נחרב), ודרכם נמשכה נשמת משיח (ואסור להצר להם וכו' – בגלל שתי פרידות טובות). למה ה' אפשר זאת? בשביל "שתי פרידות טובות" – רות המואביה ונעמה העמונית (אם רחבעם, דרכו בא משיח) דרכן בא משיח. מי המגנט המוציא את רות ואת נעמה ממקומן? רות היתה במואב, אך היה לה קשר נסתר לעמון – נעמי הוציאה אותה משם. המגנט שהוציא את נעמה זה שלמה עצמו – כאשר היה טבח במטבחו של מלך עמון (אחראי שאשמדאי הורידו מכסאו ונדד בעולם), התמגנטה אליו לא כשהיה בשיא (כמו בת פרעה, שנשאה ביום בנין המקדש, ולכן חרב הבית) אלא דווקא בשפל של חייו, אך היתה שייכות פנימית (לכן זה נקודת השיא של חייו, ההכרות עם אשה ששונה מאלף נשיו, ולכן היא היתה המלכה). עגלון לחץ בני ישראל והשופט אהוד הרג אותו בדקירה בבטנו השמנה. השרש העיקרי של ברזל הוא ברז – שער של דקירה (בארמית). שימוש שעשה בברזל אהוד בן גרא.

על כל פנים, על עגלון כתוב "ועגלון איש בריא מאד" ופירושו שמן מאד. אחרי שאהוד דקר את עגלון תקע בשופר להתחיל את המרד, ואז הכו "כעשרת אלפים איש כל שמן וכל איש חיל". הוא היה שמן, וכך היו כל חיליו (כמו חסידים שאוהבים לחקות את הרבי). המלך לא מתואר במלה שמן אלא "בריא מאד". "ועגלון איש בריא מאד" – ר"ת מואב. עגלון – עגל קטן.

"בראשית ברא אלהים". כפי שאמרנו "בראשית ברא" מתאים לתאורית המפץ הגדול (ביג בנג) – המדע התחיל מנקודה קטנה ומאז הולך ומשמין. בחסידות וקבלה "ברא" זה יציאה לבר – יציאה מרשות היחיד של האצילות. זו התפשטות מכך שהעולם כלול באצילות. בהלכה משתמשים ב"לבר" במקרה בו מחט חדרה ויצאה מצד שני – מה שמטריף את הבהמה. לפי המפץ הגדול – הכל יוצא החוצה, יותר ויותר, בהתפשטות מתמדת. ברא-שית – התפשטות לששה כיוונים בו זמנית. התוצאה הראשונה – "את השמים ואת הארץ". השאלה למה המלך עגלון היה בריא ושמן. עגלון הוא עיגול קטן – שמתפשט מהביג בנג. כל פעם יש עגלון חדש, עיגול חדש שמתפשט (כפי שהסברנו ביחס למפץ המתמיד), לכן הוא נעשה בריא ושמן. ה-ב רבתי של בראשית – ביג בנג (ב ביג). המדע לא רואה את מה שמקיף את העולם מסביב – את ה"וימינו תחבקני" של ה', "ומתחת זרועות עולם". ודבר שני שלא רואה – את נקודת נביעת ההתפשטות שבפנים. שני ענינים של כח החסד – התפשטות וחיבוק. שתי התופעות הללו הקשורות למפץ הגדול – על דרך משוררים ושוערים. ההתפשטות מבפנים כמו משוררים והחיבוק מבחוץ כמו שוערים (?).

זה הענין הראשון על הלוח

הענין השני – הפסוק השלישי של התורה "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". פסוק זה עולה בגימטריא 813 (מספר מאד חשוב). אחר כך "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" = 813. כך עולה גם "ויאמר אלהים נעשה אדם". ראשית הבריאה באור וסופה באדם, ושני הפסוקים עולים אותה גימטריא. צריך להתבונן למה הפסוק "ויאמר אלהים נעשה אדם" עוצר בדברי ה' ואילו "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" כולל גם את התוצאה. גם בפסוק עצמו ה"ויהי אור" מיותר ושונה – לא כמו ה"ויהי כן" האמור בשאר המאמרות. שוני מאד חשוב ביחס לאור. "נעשה אדם" = "יהי אור ויהי אור", למה בשני הכפילות? כי "אדם" היינו "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם" – אדה"ר נברא דו-פרצופין. באורגניזמים נדרשת זוגיות, אך בדברים כמו אור איננו מכירים זאת. חז"ל אומרים שבכל בריאה "זכר ונקבה בראם", וכך גם ביחס לאור יש זכרי ("יהי אור", אור ישר) ונקבי ("ויהי אור", אור חוזר). והרמז להכל 813 = אור זכרי אור נקבי.

זריקת הכדור – זכרי. חזרת הכדור – נקבי.

שלושת הרועים הסתלקו במיתת נשיקה – ה' נישק אותם, "על פי הוי'". אך מפורש כך ביחס לשני הזכרים, משה ואהרן, ולא ביחס למרים האשה. חז"ל אומרים שגם הסתלקה במיתת נשיקה, אך בגלל צניעות התורה לא אמרה זאת. כך "ויאמר אלהים יהי אור" זה האור הזכרי, שה' אומר בפירוש, ואילו "ויהי האור" זה האור הנקבי שמחמת צניעות לא כתוב שה' אומר אלא כאילו נעשה מעצמו (אך הכל בדברי ה', כמו ב"ויאמר אלהים נעשה אדם").

יש צד אחד חשמל - שהוא 'יהי אור' וצד מגנטי שהנו 'ויהי אור'. כעת נשאל מה הופך את העולם למגנט. כיום חושבים המדענים שבתוך גרעין כדור הארץ ישנו זרם חשמלי סיבובי, 'עז פנים לגיהנום' – אומר לרדת לגרעין כדור הארץ, חם מאוד, וכן זרם חשמלי חזק מאוד המסתובב סביב המרכז. כך הופך כדור הארץ למגנט ענקי. בלכ אופן החשמל בא רקודם ואז המגנטיות. אבל הכל אחד, ולכן המילה חוזרת על עצמה 'אור' 'אור', כי זה בעצם שני צדדין של אותו דבר.  היכן מוצאים אלקטרומגנטיות בגוף? בעיקר במוח, המערכת הנוירולוגית הנה ספירת הדעת בפרצוף גוף האדם. החלק החשמלי של מערכת העצבים נמצא במוח האחורי, וישנה מערכת נוספת שיש בה חשמל המקורבת למערכת העצבים – מערכת השרירים. זו נמצאת בספירת תפארת. דעת ותפארת – עצבים ושרירים, "משה מלגאו ויעקב מלבר". איפה יש מגנטיות בגוף? בדם יש ברזל, אז יש שם משהו מגנטי. אך היכן יש ממש כח מגנטי של דיבוק וחיבור? ספירת היסוד – מערכת הרביה. אמרנו שהיה מגנט גדול שהחזיק עטרת מלכם על ראש דוד. פרצוף הנוקבא כפי שכלול בז"א הוא עטרת היסוד. כל המלכות – גרוויטציה. העטרה – החלק העליון – זה מגנטיות (?). קשר למלכות ולכתר עליון, אך הכתר על ראש דוד – שם כח המגנט – זה עטרת היסוד. יסוד – מערכת הרביה. עטרת היסוד – מערכת העור. העור מקום המחלה והריפוי בתורה – צרעת ורפואתה. זה קשור לחלקיקים בעור שמתחברים או נפרדים על ידי המגנט (?). היסוד עולה לדעת וממשיך משם טפת זרע – כח של יוסף. קשר בין מערכת העצבים ומערכת הרביה – אלקטרו-מגנטיות. גופים נמשכים ומתחברים על ידי מערכת היסוד ונוגעים בעור החיצוני. כשהרופא מעביר יד על החולה – כח "יד הרופא", כמובא בספר על הרפואה – ויש המעבירים בידים זרמים מגנטיים דרך העור לגוף. גם המרידאנים של הרפואה הסינית עוברים מתחת העור. סת"ם כותבים על קלף – על עור – יש לתפלין ומזוזות כח מגנטי. האלקטרומגנטיות קשורה לקו האמצעי – דעת ויסוד (קשור לכוונת הלולב). ברית המילה תפקידה לחשוף את עטרת היסוד – חשיפת הכח המגנטי של היהודי.

נמשיך לשורה השלישית בלוח:

אחד הנסיונות לאחד את כל התאוריות מסביר שבשברירי השניה הראשונים לאחר המפץ הגדול כל ארבעת הכחות היו כח אחד בלבד, והם התפצלו רק כשהיקום התקרר עם התפשטותו. בפיזיקה התפרדות כחות נקראת "שבירת הסימטריה". לפני שהסימטריה נשברה כל הכחות – כל ההוי' – היו ביחד. שבירת הסימטריה הראשונה היתה בין הגרוויטציה לשאר שלושת הכחות. אז יש שתי קבוצות – החזק, החלש והאלקטרומגנטי מחד, והגרוויטציה מאידך. אחר כך שבירת הכח החזק מהאלקטרו-חלש. אחר כך התפצלות האלקטרו-מגנטי מהחלש. בסוד הוי' מה אומרת חלוקת הכחות בסדר זה? "כח החזק" – יותר חזק מהאלקטרו-מגנטי. האלקטרומגנטי דוחה חלקיקים והחזק (הגרעיני) יותר חזק ומאחד אותם. הכח הגרעיני החלש יוצר רדיואקטיביות. החזק והחלש – י-ה. ו – אלקטרומגנטיות. ה – גרווטציה, כפי שנתבאר. החלוקה הראשונה היא בין ה-יהו ל-ה התחתונה – "אף עשיתיו". השבירה השניה – בין אצילות לבריאה-יצירה (סוד הפרסה?). השבירה האחרונה בין ה עילאה ל-ו. בתחלה הכל סימטרי, אז רק י-ה-ו, אז רק ה-ו, ובסוף הכל נעשה לא-סימטרי. האם נותרה סימטריה? כן – בכח האלקטרו-מגנטי, שלא התפרק לשני כחות. הפוטון הוא השליח של הכח האלקטרו-מגנטי – נושא את כח המשלח, את הסימטריה והאיזון שלו. אצל המגיד התלמידים יצאו בזה אחר זה – בסוף נשארו רק שנים (אדה"ז והוולפער), זה כמו האלקטרו-מגנטי שנשארו בסוף מחוברים.

יש 26, 21, 11, 6 (לפי סדר עזיבת הכחות בסוד הוי'). ממוצע 16 (הוה). וכן, אם עושים סדרה קוביתית מארבעת המספרים הללו בשני הצדדים מגיעים ל-16.

...

הרבי אמר שאין שום וודאות שחוקי הטבע הם קבועים – והיו פעם כמו היום. הדוגמה המדעית המוכרת היחידה לי לגבי זה היא שמשהו שקשור לאפקט זימן כל הזמן גדל. יש מי שחושב שהמספר הקרוב ל-1/137 (הכי חשוב בפיזיקה, יחס בין אלקטרון לפוטון; היחס בין מהירות האור למהירות האלקטרון – מהירות השיא של אלקטרון היא 1/137 ממהירות האור) הוא טבעי – כמו פאי וe – ויש סברה שהוא גדל כל הזמן עם התפשטות היקום. לפי הפיזיקה הקוונטית 1/137 הוא הטבעי השלישי המוכר לנו, יש מאמינים כך. אם הוא משתנה – זה לא כך.

אם המילה האידיאלית לאלקטרון זה אופן (= 137), מה המילה האידיאלית לפוטון? אגל. עגלון השמן ב-ע, א פנימיות ע. יש אגל בלשה"ק – פעם אחת בלבד בתנ"ך ("אין עוד מלבדו"), באיוב: "היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל". זה בהופעת ה' (אחרי דברי שלושת רעי איוב, הטלפאטים, אשר טעו, ואחרי דברי אליהוא בן ברכאל מה"מ שאמר שלא תבין הנהגת ה' בלי הבנת סוד גלגולי נשמות, שצדק אך זה עדיין לא הספיק) ב-50 שאלותיו הרטוריות לאיוב (סוד נ שערי בינה). החלק בתנ"ך שהכי צריך קריאה מדעית מודרנית – סוף איוב, פלאי הבריאה. אגל – המילה שמתארת גשר בין גל לחלקיק. רש"י מפרש כמו גל, וכל השאר כמו טפה. טל – גם "טל אורות". "אגלי טל" – או גלי טל או חלקיקי טל, לפי רצונך. המסתכל – רש"י או אחרים – רואה את הטל על השיחים לפנות בקר כגל או כטפות. טל בתנ"ך זה גם "טל ילדותך" – טפת חלב. טף (שער של טפה) ו-טל עניני ילדות. טליא – משחק ילדים וצחוק ילדים (אטלולא). כתוב בחסידות שאוהבים ילדים וככה, כי עוד זוכרים אותם בטיפת הזרע של ההורים. כשגדלים רושם הטיפה נעלם – קשורים, אך לא אותה חויה. בשאלת "או מי הוליד אגלי טל" ה' שאל את איוב אם מבין את הכח האלקטרו-מגנטי.

ברזל = הראשוני ה-אגל

או מי הוליד אגלי טל = 195 = ה"פ טל (ממוצע כל מלה) = טו פעמים יג (ממוצע כל אות). במשולש טו אותיות – מ-א ל-ה – הפינות יהיו אגל.

לפני האגלי טל ה' מדבר על המטר. בקבלה ובחסידות מטר יותר נמוך מ-טל. טל זה סוד – "צניעותא" – לא ברור מהיכן בא (מהשמים, אך לא רואים זאת). כינוי לרדל"א בחסידות – הראש הראשון בכתר, אמונה (במספר סדורי אמונה = טל במספר רגיל). מטר רואים שיורד מהשמים – מים מצמיחים כל מיני תענוג, הראש השני שבכתר. הראש השלישי שבכתר – רצון – זה שלג. הדבר השלישי שיורד מהשמים (ברד – שדי חריג – זה מטר שקפא, לא דבר בפני עצמו כמו שלג שיש לו צורה קריסטלית). זה שלושה מצבי צבירה של c02 היורד מהשמים. מקובלים עשו גלגול שלג (ובמקום מחשבתו של אדם שם הוא – אפשר לעשות זאת כעת, וזה תיקון להכל). "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו". על השלג יש פסוק "כי לשלג יאמר הוא ארץ" – תיאור של בריאת העולם. חז"ל אומרים "הארץ מהיכן נבראת? מן השלג". אם הארץ היא מגנט – לפי גילברט – צריך להבין שהשלג הוא מגנטי. "השמים מהיכן נבראו? מן האורה".

"הוא ארץ" – הוא (בכתיב ומשמעות כזו) חוזר (בכתיב אחר ובאותה משמעות, אך באותו ניקוד) בברכת יצחק ליעקב "הוה גביר לאחיך" (בברכה השביעית – רש"י אומר שהברכה הכי חשובה היא השביעית, "כל השביעין חביבין", כי "קנה עבד קנה רבו" וזה השליטו על עשו). בחסידות מוסבר ש"היה" זה העלם וגילוי – תהיה עצמך. הוה – גלה מי אתה. עומק החסידות – חסידות חב"ד – הבנת היחס בין העלם וגילוי ועצם והתפשטות. להיות ולהתהוות (ביאינג וביקמינג). ה' ברך אברהם "והיה ברכה" – הוא עצם הברכה (בהבראם-באברהם, ב רבתי של בראשית היא ברכה, וזה אברהם). לא אמר לאברהם להשתנות לברכה, אלא להיות הוא עצמו – העלם וגילוי (כמו "לך לך" – לך אל עצמך, אל הארץ בה אראה את הפוטנציאל שלך). "הוא/הוה" שייך לעצם והתפשטות. האצלת האצילות – העלם וגילוי. מאצילות לבריאה – עצם והתפשטות. השמנה – תופעה של עצם והתפשטות (אם משמין מאוכל – הרבי מגור השפ"א אכל הרבה, ובסוף ימיו אמר שמתחרט על שני דברים, שלא ישן פחות ולא אכל יותר; כל חסידי גור שמנים – תיקון של עגלון מלך מואב ואנשיו; אם לא משמין מאוכל, אלא גנטי, אז תמיד היה שמן ורק לא ראו זאת – העלם וגילוי). ה"ברא" של בראשית זה "העלם וגילוי" וה"ברא" של "ברא" (התפשטות היקום) זה "עצם והתפשטות". שהשלג יהפוך לארץ זה מטמורפוזה, שינוי אמיתי, עצם והתפשטות. כך גם "הוה גביר לאחיך" – לא כמו "היה ברכה". ארץ בא מלשון רצון – "למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה". שלג כשר לעשות מקוה (זו הדרך הכי טובה לעשות מקוה). [יש גיהנם של אש וגיהנם של שלג, ביחד זה אשלג].

"לבושיה כתלג חוור ושער רישיה כעמר נקא". הזקן לבן כשלג. שני 'לבנים' – תיקון של מראות נגעים. עוד אלקטרו-מגנטיות – האלקטריות זה שער הראש והמגנטיות זה הזקן הלבן כשלג. כח מדות הרחמים המלבינות חטאים כשלג. שלג – תיקון הרצון.

הרבה גימטריאות על טל-מטר-שלג (= ג"פ אור [טל אורות טלך] = כתרא!; סוד ג אורות שבכתר – אור צח, אור מצוחצח, אור קדמון, ר"ת קמץ, ניקוד הכתר; דבר ראשון מלמדים ילד "קמץ אלף א" – קמץ על מודע ואלף זה פלא, ללמד שהתורה מעל השכל), על הלוח, אך לא נרגיז את כולם... אם עושים סדרה ריבועית שני המספרים הבאים (היחידים החיוביים בסדרה) הם 291 (= ארץ. זה שה' אמר לשלג הוא ארץ!) ו-123 (= יחי המלך). סך חמשת המספרים החיוביים הוא 1035 – המשולש של 45 (שם מה – שם התיקון; אדם – עוד קשר בין האור לבין האדם). שלושה מספרים מולידים עוד שנים – נר"נ וח"י – וגם שני הבאים עולים ב"פ אור. חמשה מספרים שהממוצע שלהם הוא אור. חמשה אורות – מספר הופעות "אור" ביום הראשון דמעשה בראשית, וחז"ל אומרים שזה כנגד חמשה חומשי תורה אור. מתמטיקה זה העלם וגילוי, (פיזיקה מדברת על עצם והתפשטות, אך השפה שלה מתמטיקה – מתמטיקה זה חכמה ופיזיקה זה בינה, וצריכות לפעול יחד כתרדלמ"ל). שלושת המספרים הגלויים (שהיו במילים) מולידים שני אורות נעלמים – בדרך של העלם וגילוי. אותיות – עצם והתפשטות (?). מספרים – העלם וגילוי. 1035 = ג"פ משה (נותן חמשת חומשי תורת משה, שאמר על עצמו "ונחנו מה").