"עצת הוי'"

התוועדות י"ט כסלו (ח"ב)

מוצאי י"ט כסלו תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

נושא עיקרי בהתוועדות י"ט כסלו (שזהו חלקה השני שמתפרסם) היה הפסוק "רבות מחשבות בלב איש ועצת הוי' היא תקום", עליו אנו חוזרים בכל יום בתפלה. יש כאן דוגמה יפהפיה להתבוננות בפסוק באופן של "פרצוף" – סידור הפירושים הרבים עליו לפי סדר הספירות. התבוננות כזו נותנת תמונה מלאה וכוללת על הפסוק ומאפשרת להפנים אותו לעבודת ה' המתבטאת באופן מפורט בכל כוחות הנפש. להתוועדות היה גם חלק שלישי, שעסק בפסוק "רבות מחשבות וגו'" מהיבטים נוספים, והוא יפורסם בהמשך אי"ה.

"עצת הוי'" – עצה לעצמו ועצה לאדם

יש פסוק מספר משלי שאנחנו אומרים כל יום בתפלה[ב] – "רבות מחשבות בלב איש ועצת הוי' היא תקום"[ג]. "האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חִשבֹנות רבים"[ד] – אדם מתכנן תוכניות, חושב לכאן או לכאן מה לעשות ואיך לעשות, ובסוף כל המחשבות שלו לא יוצאות לפועל. מה שיוצא לפועל הוא רק "ועצת הוי' היא תקום". "תקום" לשון קיום – עצת ה' היא תתקיים, ולא ה"רבות מחשבות בלב איש". מחשבות יכולות להיות מחשבות שוא, 'מה אני עושה היום? מה אני לא עושה?', ויכולות להיות מחשבות שאדם חושב על ה', מחשבות קדושות, רוצה להשיג את ה', אבל כתוב ש"לית מחשבה תפיסא ביה כלל"[ה]. אפילו מחשבה קדומה דא"ק[ו] לא משיגה את ה', את העצם של אור אין סוף ברוך הוא. אבל מה כן? "עצת הוי' היא תקום", היא תקום ותתקיים.

מהי "עצת הוי'"? יש כמה וכמה פירושים בענין. כעת נעשה פרצוף שלם של פרושים מהי "עצת הוי'".

בפשט יש שני פירושים כלליים ל"עצת הוי'": פירוש אחד הוא ש"עצת הוי'" היא מה שה' מייעץ בינו לבין עצמו, והוא כבר ידאג שמה שהוא מייעץ עבור האדם כבר יקום, שלא מדעתו של האדם. האדם חושב וחושב, אבל הכל סתם, הכל כמו שיחה בטלה בינו לבין עצמו – בסוף מה שה' רוצה זה מה שיהיה. הפירוש השני ל"עצת הוי' היא תקום" הוא שה' נותן בלב האדם עצה טובה, כאילו הוא חשב עליה. אחרי כל ריבוי שטף המחשבות, "המחשבה משוטטת תמיד"[ז] – "משוטטת" גם מלשון שטויות – פתאום נופלת בלב האדם עצה טובה, "עצה טובה קא משמע לן", והעצה הזו באה מה'. ה' אפילו מכתיב לו בתורה מהי העצה הטובה, מה כדאי לך לחשוב באמת – לא כל המחשבות שלך, לא כל ה"חשבֹנות רבים", הם מה ש"האלהים עשה את האדם ישר". פרצוף הפירושים המפורט שנראה שייך בעיקר לפירוש השני – מגוון של עצות טובות שה' נותן לנו.

אמונה: "עצתו אמונה"

הפירוש הכי פשוט, הוא ההמשך למה שהתחלנו לדבר קודם[ח] – "עצתו אמונה"[ט], "עצות מרחוק אמונה אֹמן"[י]. "מרחוק הוי' נראה לי"[יא], ומה הוא מייעץ לי? ה' הוא "פלא יועץ"[יב], ומה שה' יועץ לי – 'תדע לך, ר' איד, יענקל, תדע לך שאחרי כל המחשבות שלך העצה שלי היא שפשוט תאמין, תאמין בי באמונה שלמה, תבטח בי בבטחון גמור[יג], בעצמוּתי'.

הרי "טוב הוי' לכל"[יד], כידוע הפירוש של רבי נחמן[טו], שה' הוא הכי טוב לכל דבר: אם צריך רפואה – הכתובת היא ה', אם צריך פרנסה – הכתובת היא ה', "טוב הוי' לכל". "טוב הוי' לכל" זו "עצה טובה קא משמע לן". כלומר, לא שה' מכריח אותי שלא מרצוני, אלא הוא פשוט נותן לי את העצה הטובה מה צריך לחשוב. בעצם, מה שצריך לחשוב הוא להתעלות מעצם כח המחשבה של האדם, שהוא "רבות מחשבות בלב איש", ו"עצת הוי'" היא "עצתו אמונה", "עצות מרחוק אמונה אמן", "אמונה אֹמן" היינו אמונה חזקה, אומן לשון חוזק.

זהו הפירוש הראשון והעיקרי של העצה – שה' נותן לי עצה טובה. כמו שהסברנו קודם, האמונה היא מעל לכל ההשגה שלי – אני לא מסוגל לחשוב אמונה. מהי אמונה? איני מסוגל להסביר מהי אמונה. אין לה הסבר – זו תופעה אלקית שנמצאת, קיימת, "תקום", אצל כל יהודי. עם האמונה הוא עובר את השבעים-שמונים שלו בעולם הזה והוא מצליח בדרכו, הוא הולך ישר. ידוע שהמלה "ישר", "האלהים עשה את האדם ישר", היא אמונה ברצוא ושוב (א אמ אמו אמונ אמונה מונה ונה נה ה), ה"פ אמונה (כמספר אותיות המלה אמונה).

כתוב "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"[טז]. יש כאן אמונה, צדיק שעולה ב"פ אמונה ו-ישר שעולה ה"פ אמונה. הכל רמוז בפסוק אחד. אמונה-צדיק-ישר היינו ח פעמים (בחלוקה של א-ב-ה) אמונה, כבר כוונה של שמונת נרות חנוכה. כל נר הוא נר של אמונה. היום היארצייט ה-נר, 250, של הרב המגיד ממעזריטש. אם כבר, אנחנו דרך שנים מהגאולה של אדמו"ר הזקן, שהיתה 26 שנים אחרי הסתלקות המגיד. כלומר, נר שוה "דרך הוי'", "בכל דרכיך דעהו"[יז]. מהמגיד עברו נר שנים, "דרך הוי'" שנים, ו-דרך שנים מגאולת י"ט כסלו – שניהם באותה קביעות כמו השנה, יום שלישי של פרשת "וישב". הכל מאמר מוסגר.

עצה טובה מה' בי"ט כסלו

שוב, עכשיו אנחנו עושים פרצוף של ריבוי פירושים שיוצאים מהפסוק "רבות מחשבות בלב איש ועצת הוי' היא תקום". אם כן, יש פירוש אחד ש"עצת הוי'" היא עצה שה' נותן לנו – לא רק שהוא עושה לפי עצת עצמו, נגד המחשבות שלנו. יש גם פירוש כזה, שה' מייעץ לעצמו, אבל הפירוש הפשוט הוא שהוא נותן לנו עצה טובה.

החיד"א כותב עוד רמז – עוד כמה רמזים בעצם – מהי העצה הטובה הזו. לחיים לחיים, שנזכה לעצות טובות, "עצה טובה קא משמע לן".

אדמו"ר הזקן, בעל הגאולה, אמר[יח] שאפשר לבקש עכשיו מה שאתה רוצה ויתקיים, "היא תקום", שכל אחד יתן לעצמו עצה טובה מהו באמת צריך. העצה הזו היא עצה של ה', של התקשרות לה', והעצה הזו ודאי תקום. לעזוב את כל ה"רבות מחשבות בלב איש". לחיים לחיים.

יסוד: עצת המילה

הפיכת אברם המשיג לאברהם המאמין

נחזור לפסוק: "רבות מחשבות בלב איש ועצת הוי' היא תקום". יש כאן מלה מיוחדת, שמודגשת בפסוק – "היא תקום". אפשר היה לומר גם בלי המלה "היא", להסתפק ב'ועצת הוי' תקום' – מה מוסיף "היא תקום"?

ידוע[יט] שיש רמז מופלא ביותר בפסוק הזה, שכדאי לכוון כל יום בתפלה בפסוקי "יהי כבוד" – שתיכף נסביר עוד כמה מהם ואת הקשר ביניהם – "רבות מחשבות בלב איש" ראשי תיבות אותיות אברם. עד ברית המילה שלו הוא נקרא אברם, זהו השם שהוא קבל מהלידה. ה' רוצה לשנות את המצב שלו, "ויוצא אֹתו החוצה"[כ], מחוץ למזלות, לכוכבים, "צא מאצטגנינות שלך"[כא] – מרים אותו למעלה מהכוכבים, וכבר אומר לו ש"אברם אינו מוליד, אברהם מוליד"[כב]. אני אשנה את השם שלך – לא מיד, כמה וכמה שנים טובות מאוחר יותר, בברית המילה – ואברהם כבר מוליד. הכל תלוי בתוספת האות ה בשם שלו, אותה הוא מקבל יחד עם מצות ה' למול את עצמו בגיל 99, לגלות את העטרה, שהיא המלכות שלו. הביטוי של גילוי העטרה הוא תוספת האות ה בשמו, שאז הוא שלם ב-רמח אברים – אברהם בגימטריא רמח[כג]. מהי האות הא שהוא מקבל? המלה היא. "רבות מחשבות בלב איש" עדיין אברם, אבל "עצת הוי'" – שתמול את עצמך, ואז אשנה את שמך, "אברם אינו מוליד, אברהם כן מוליד" – "היא תקום", היא מוסיפה לו את ה-הא ועכשיו הוא אברהם.

כבר אז, כשה' הוציא אותו החוצה ואמר לו שהוא עתיד לשנות את שמו, כתוב "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה"[כד]. אברהם הוא "ראש כל המאמינים"[כה]. עד אברהם אין מאמינים – יש רק משיגים. בשכל האנושי, ואפילו בשכל האלוקי, אפשר להשיג עד ידיעת המציאות, ידיעת מחויב המציאות של ה' – זו השגה שגם הראשונים השיגו, אדם הראשון, שת, חנוך, מתושלח, נח, שם, עבר. כל הצדיקים האלה השיגו את האלקות, ככה מוסבר באריכות בחסידות[כו], אבל עצמות אי אפשר להשיג. מה כן? אפשר להאמין. באמונה תופסים את העצמות – "לית מחשבה תפיסא ביה כלל"^ה, המחשבה לא אבל האמונה כן[כז]. שוב, עיקר הביטוי של האמונה הזו הוא ה"היא תקום".

מה הסימן של הפסוק הזה? סימן הוא מספר המילים כפול מספר האותיות. "רבות מחשבות בלב איש ועצת הוי' היא תקום" – 8 מילים ו-31 אותיות. סימן הפסוק הוא 8 פעמים א-ל, שוה אברהם. כל הפסוק הזה הוא בסימן אברהם והוא רומז רמז מאד ברור ומובהק לסוד אברהם. בתחלה הוא אברם – כשהוא עדיין רק חושב אלקות, חוקר אלקות בשכל שלו – אבל ככה לא מולידים, ככה לא מקימים את העם היהודי לדורות, ככה לא מולידים את יצחק. את ישמעאל אפשר להוליד קודם, אבל את יצחק, ה"זרע קדש"[כח], אפשר להוליד רק אחרי תוספת ה בברית מילה[כט].

אם כן, יש פירוש פשוט מהי "עצת הוי'" – 'תמול את עצמך!', החל מ"ומלתם את ערלת לבבכם"[ל]. אם אתם תמולו את הערלה גם אני אגלה את העטרה, "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך"[לא], אתן לך את ה-ה וכבר תוליד בקדושה את עם הנצח. מהו עם הנצח? העם שמאמין. ברגע שיש אמונה יש גם אמת ואמת היא דבר שאינו כוזב[לב], אינו נפסק, הוא עומד קיים – "היא תקום", תקיים לנצח נצחים. כמובן, העצה של תיקון הברית (בסוד "ותקננו [בגימטריא ברית] בעצה טובה מלפניך"[לג]), שייכת לספירת היסוד.

תענוג: עצת השבת

סופי התיבות "מחשבות בלב איש" למפרע הן אותיות שבת[לד]. בשבת כתוב "ודבר דבר"[לה] וחז"ל דורשים "דיבור אסור, הרהור מותר"[לו]. יש פירוש אחד, שיוצא רמוז מהפירוש הזה, שגם בשבת יש "רבות מחשבות" – בהיתר, כי "הרהור מותר" ורק "דבור אסור". זהו פירוש חיצוני, כמו חיצוניות השבת בסיום התניא[לז] שסיימנו אתמול.

אבל הפירוש הפנימי שהפסוק הזה גופא רומז לתיקון ה"רבות מחשבות". הסוד כאן הוא לא רק לומר שמותר לחשוב, "הרהור מותר" ורק דיבורי חול אסורים. הרמז של שבת ב"רבות מחשבות בלב איש" אומר ששבת היא-היא העצה של ה'. כמו שכתוב גם בסיום התניא, מה המיוחד של שבת, בין היתר? ש"כל השומר שבת כהלכתה מוחלין לו כל עונותיו"[לח]. עצה מופלאה ביותר – 'שמור שבת כמו שצריך, וככה מוחלים לך את כל העוונות. אתה מתחיל חדש!'. בשבת "כל מלאכתך עשויה"[לט] וגמורה. גם העוונות שלך – הכל גמור, אתה גמור. כשאתה מגיע לשבת אתה גמור... אבל מה? "מינה מתברכין כולהו יומין"[מ] – השבת נותנת כח להתחיל דף חדש לגמרי, לחלוטין, של השבוע הבא עלינו לטובה מדי שבת בשבתו. יש פה עצה מופלאה – שבת, מוחלים לך את הכל.

כתוב[מא] שמי שעולה לגדולה, מי שנושא אשה, מוחלין לו את כל העוונות שלו. כך גם בשבת – יש בה זיווג של "נושא אשה", יש בה עליה לגדולה, שרק לעם ישראל נתנה השבת[מב]. ובכלל, אם שומרים שבת כהלכתה – אתה גמור למעליותא, אתה מחול. עכשיו אתה יכול להתחיל לחיות חיים טובים, חיים אמתיים – לא חיים של "רבות מחשבות" אלא חיים של "עצת הוי' היא תקום". לפי הפירוש הזה, העצה הטובה שיש כאן מהקב"ה אלינו – העצה הטובה שה' נותן לנו – היא לשמור שבת כהלכתה.

העצה הראשונה היתה אמונה, ששייכת לרישא דלא ידע ולא אתידע. תמיד מסבירים[מג] שהמדרגה הזו היא בעצם תענוג עתידי, שעוד לא גלוי בעולם שלנו, כאן הוא רק אמונה פשוטה. אחר כך, ב"רישא דעתיק", יש תענוג שגם אנחנו מצווים להתענג, שהוא סוד השבת. דווקא כאשר אנו מתענגים, כיף לנו, מוחלים לנו את כל העוונות שלנו – ה' רוצה את התענוג, נותן לנו עצה טובה.

שוב, כל פעם נחזור: העצה העיקרית של ה' היא "עצתו אמונה". אחר כך אמרנו שיש כאן רמז מובהק של ברית מילה וגילוי האות ה שמשלימה את אברהם ל-רמח, ח פעמים אל, סימן הפסוק. אחר כך יש פה רמז של שמירת שבת.

רצון: אם ירצה השם

יש מהשל"ה הקדוש[מד] רמז פשוט ויפהפה: הוא אומר שה"רבות מחשבות" הן המחשבה של האדם שהוא יכול לתכנן את החיים שלו ולהצליח לפי ה"רבות מחשבות" שלו ואילו ה"היא" היינו ראשי תיבות אם ירצה השם. הוא אומר ש"עצת הוי'" העיקרית היא לצאת מהמחשבה שאני קובע, ש"כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"[מה]. צריך להאמין בה', לבטוח בה', והעיקר לדעת שהכל מה'. "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים"[מו] שלי, שתלויה בבחירה שלי. היות ש"הכל בידי שמים" צריך לומר על כל דבר – קודם חושבים, אחר כך אומרים, אחר כך עושים – 'אם ירצה השם', ר"ת היא (גם למפרע).

אם כן, יש פה עוד רמז יפה, ש"עצת הוי'" היא פשוט האמירה והמחשבה הזו של 'אם ירצה השם'. אם ירצה השם – הדבר יהיה. ואם השם לא ירצה – הוא לא יהיה[מז]. כמו שדברנו[מח] בסוד היכולת שבעצמות ה' – הוא 'יכול כן' ו'יכול לא' בשוה, יכול להאיר ויכול לא להאיר – כך כל דבר בחיים, מצד היכולת של הקב"ה, שהוא הקובע, יכול להיות כן ויכול להיות לא. אם אני מאד רוצה שיהיה כן אני יכול להתפלל – "יהי רצון". 'אם ירצה השם', אם ה' רוצה הדבר יהיה, ואני יכול להתפלל לקב"ה "יהי רצון מלפניך" שהדבר שאני רוצה אותו יהיה. כמו שאמרנו הרגע, 'אם ירצה השם' ו"יהי רצון" קשור באופן מיוחד ליום הזה, י"ט כסלו, שיש בו כח מיוחד לבקש מה'. כל בקשה היא רחמי – לבקש מה', אם ירצה השם.

אהבת "בכל מאדך"

בתוך ה"אם ירצה השם" צריכה להיות גם אהבת ה'. עוד רגע נזכיר "עצת הוי'" של אהבת ישראל, אבל איפה אהבת ה' בפרצוף שבונים כעת? אדמו"ר הזקן, בעל הגאולה, אומר "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ"[מט] – אני לא רוצה את הגן עדן שלך, לא את העולם הבא שלך, רק אותך בעצמך[נ]. הרצון הזה הוא באמת לפרוץ עד לעצמותו יתברך ממש, כמו שכתוב ב"היום יום"[נא] – אני לא רוצה שום גילוי, רק עצמות, "בך". שרש האהבה הזו הוא ב"רישא דאריך", ברצון שבכתר, ב'אם ירצה השם'[נב].

האהבה שאנחנו אוהבים את ה' – על דרך אדמו"ר הזקן שאומר "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי", לא רוצה "עמך" אלא רק אתה בעצמך – היא עוצמת החפץ והרצון של הנשמה של היהודי. זהו גם ה"רצוא" להגיע ממש לעצמותו, כך כתוב, אלה המילים. מה פירוש 'לא רוצה את הגן-עדן שלך, את העולם-הבא שלך'? לא רוצה שום גילוי, רק עצמות – אני רוצה אותך בעצמך. האהבה העצומה הזו היא אהבת "בכל מאדך"[נג], שהיא בבחינת "עושין רצונו של מקום"[נד], היא פנימיות הרצון (עצת ה' לעשות רצונו באמת). מתוך האהבה העצומה הזו אני מבין שהכל בסופו של דבר תלוי ב'אם ירצה השם', ברצון של ה' – צריך להתבונן בכך עמוק. ה"רצוא" הוא הרצון שלי – וב"שוב" שלו הרצון שלי מבין ותופס שהכל קורה אך ורק לפי הרצון של הקב"ה, "עצת הוי' היא תקום".

החב"ד: תורה-תשובה-תפלה

הסברנו בחלק הראשון של ההתוועדות שתורה, תשובה ותפלה מכוונות כנגד חכמה ("אורייתא מחכמה נפקת"[נה]), בינה ("ולבבו יבין ושב"[נו]) ודעת (מח האחור, ממנו נמשכת התפלה, בה יודעים את ה') על כל אחד משלשת הדברים האלה יש מי שמפרש שהוא העצה העיקרית שה' נותן לנו:

יש מי שמפרש[נז] ש"רבות מחשבות בלב איש" אבל "עצת הוי'" היא 'שב ותלמד תורה', שם תמצא את הפתרון האמתי לבעיה שלך או למבוקש שלך. הוא בא מתוך התורה. אתה רוצה לקבל השראה מה לעשות בחיים? תלמד תורה, הרבה תורה, וככה תקבל את העצה מה' 'מה עושים?'.

יש מי שמפרש[נח] – הכל פירושים שכתובים – שהעצה של ה' היא: אתה נבוך, לא יודע, וממילא מלא מחשבות לכאן ולכאן ולא יכול להכריע ביניהן, ובאמת הן מחשבות שוא. מה צריך לעשות? מה העצה של ה'? 'תעשה תשובה!'. הבעיה העיקרית שלנו, עם ישראל, היא שמשיח לא בא. הרבי אמר לנו "עשו כל אשר ביכולתכם" והורה לנו לטכס עצה[נט]. איך אני יכול לטכס עצה? הרי "רבות מחשבות בלב איש – ועצת הוי' היא תקום". אם תעשה תשובה, זו הסגולה, כך פוסק להלכה הרמב"ם[ס] – סוף ישראל בסוף גלותן לעשות תשובה" ומיד הגאולה באה, מיד משיח בא. העצה שמשיח עצמו נותן לכולם היא לעשות תשובה, גם לצדיקים – משיח בא "לאתבא צדיקיא בתיובתא"[סא], כמו שהזכרנו קודם. אם רוצים להביא משיח, רוצים לקבל את ההשראה שאנחנו נזכה לטכס עצה איך לקדם ולזרז את הגאולה – צריך לעשות תשובה. מה פירוש לעשות תשובה? לצאת מהמקום הקודם שלך ולהגיע למקום אחר, כמו שאמרנו קודם על "שוב למקום" שהיינו "מקום שבעלי תשובה עומדין בו" ש"אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו". צריך להגיע למקום אחר, "מקום אחד"[סב]. כמו שנסביר בהמשך, אולי, צריך "יקוו המים אל מקום אחד" כדי ש"ותראה היבשה" – "ויהי כן".

יש עוד עצה טובה[סג] – תתפלל! אתה רוצה משהו ולא יודע איך להשיג אותו? תתפלל לה'.

כל החב"ד שהסברנו קודם הם "עצה טובה קא משמע לן".

חג"ת: אהבת ישראל, יראת שמים וצדקה

היות ש"לית מחשבה תפיסא ביה כלל – כי אם בתורה ומצוותיה"[סד] אז יש עצה טובה מאד, שהיא בעצם כנגד החסד – תתעצם עם ה"כלל גדול" של התורה. חוץ מלימוד תורה וקיום מצוות בכלל, יש דבר שנקרא "כלל גדול בתורה"[סה] – "ואהבת לרעך כמוך"[סו], אהבת ישראל. אתה רוצה להצליח בעסק? אתה רוצה להתרפאות מחולי? עוד לפני שאתה מתפלל, "הריני מקבל עלי מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'"[סז], תאהב יהודים. אם תאהב יהודים – הכל יבוא לך, כל העצות הטובות מאת ה', הוא יתן לך הכל. אתה רק צריך לעשות דבר אחד בחיים – לאהוב יהודים. אין לך עצה טובה יותר.

מה עוד יש? אמרנו קודם ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אני יכול לומר לה' – 'אני לא צריך עצות בכלל, אתה תתייעץ ותעשה כטוב בעיניך, כי הכל אצלך, הכל תלוי בך, ואני רק אשתדל לעשות את הדבר היחיד שתלוי בי – יראת ה''. אנחנו מסבירים תמיד[סח] שיראה היא רגישות – לא לפגוע. לא לפגוע בה'[סט], שמצוה מצוות, ולא לפגוע בזולת. יראה היא הכח המאזן, בת-הזוג של אהבת ישראל, לא לפגוע בזולת – יראה.

יש אהבת ישראל בכלל ויש יראת שמים. הרי צוואת אבי-הבעש"ט היא "לא לפחד משום דבר – רק מהקב"ה", עצה טובה מאד, "ולאהוב כל יהודי"[ע]. כמו שכתוב בלוח "היום יום"[עא], אהבת ישראל היא לאהוב גם יהודי שלא ראית מעולם, שאין לך שום זיקה אליו כלל.

כל אגרת הקדש בתניא היא עצה טובה, לקיים את המצוה ב-ה הידיעה[עב], שכוללת את כל רמח מצוות עשה[עג] – צדקה. הצדקה היא פועל יוצא של האהבה. אתה אוהב, אהבה היא רצון להשפיע, לכן אתה משפיע, נותן כמה שיותר – לא מסתפק במעשר, אפילו לא בחומש, לא מתחשב ב"המבזבז אל יבזבז יותר מחומש"[עד]. אתה צריך את הנתינה בשביל התשובה, כמו שכתוב בתניא[עה], "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו"[עו] (הצדקה כתיקון תשובה היא בסוד "יקוו המים אל מקום אחד" – סיום יסוד אמא בתפארת ז"א[עז], וד"ל). זהו תיקון הנפש, העצה הכי טובה היא להרבות בצדקה.

נו"ה: "פרו ורבו"

יש עוד עצה טובה, שהיא בעצם המצוה הראשונה של התורה – "פרו ורבו"[עח].

זהו נושא בפרשת השבוע, פרשת וישב: אחרי מכירת יוסף הצדיק – בחת"ת של היום, י"ט כסלו – יש את הסיפור של יהודה ותמר, בחת"ת של כ' כסלו. יהודה ירד מאת אחיו[עט], ובלשון חז"ל היה "עסוק ליקח לו אשה"[פ] כדי להוליד ילדים. מה הכוונה? לפי הפירוש בחסידות[פא], אחרי החטא שלו האחריות שלו על מכירת יוסף ולאבל הכבד והבלתי-ניתן-לנחמה אצל יעקב אבינו שהיא גרמה, הוא החליט שהדבר היחיד שהוא יכול לעשות בחיים הוא רק להתחיל מחדש לגמרי. כל מה שהיה לי אבוד, אני 'גמור' לגריעותא, לא למעליותא. הדבר היחיד שאני יכול לעשות, העצה הטובה שלי, היא רק להתחתן ולהוליד ילדים. למה? כי זו המצוה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו", מצוה ששייכת למלכות, "ורדו".

זו גם עצה טובה. כל מי שלא נשוי – צריך להתחתן, להוליד ילדים בעולם, "א איד דארף מאכן נאך א איד"[פב] ('יהודי צריך לעשות עוד יהודי'). אולי יש תקוה, "יקוו המים אל מקום אחד", "יקוו" לשון תקוה. אני מקרה אבוד, אבל כולי האי ואולי יצא ממני משהו טוב. זו עצה מצוינת – להתחתן ולהוליד ילדים, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

מלכות: לתת עצה לה'

הגענו ל"אחרון אחרון חביב" מכל העצות הטובות שאנחנו עכשיו מדברים: מה פירוש 'להמלך?' מלכות היא לשון עצה. המלך זקוק ליועצים. אפילו על הקב"ה, שהוא "מלך מלכי המלכים", כתוב[פג] "במי נמלך?" – הוא היה צריך מישהו להתייעץ אתו. אמרנו ש"עצת הוי'" היא או שה' עושה לפי מה שהוא מתייעץ בינו לבין עצמו, מבלי שאכיר בעצה שלו עד שהיא יוצאת לפועל, או שהוא נותן עצה בלב שלי, שותל בלב, במקום ה"רבות מחשבות", עצה טובה מה עושים, עצה שבאה ממנו, עצה שלו. כעת נאמר דבר שלישי, ש"עצת הוי'" היינו לתת לה' עצה. על העצה הזו נאמר "במי נמלך? בנפשותן של צדיקים". זהו התפקיד שלנו, עם ישראל, נשמות עם ישראל, נשמות הצדיקים, "ועמך כֻלם צדיקים"[פד] – לתת לקב"ה עצה טובה.

מה העצה הטובה שאנחנו נותנים לקב"ה? 'תהיה מלך, תהיה גבר[פה]!'. אז, כשאנחנו באמת נותנים לו את העצה הזו, הוא מקבל מאתנו. "במי נמלך?" הוא נמלך בנו ונעשה מלך. כלומר, העצה הכי טובה שלנו היא בעצם להמליך את ה'. איך ממליכים את ה', פועלים את "והיה הוי' למלך על כל הארץ"[פו]? על ידי שמה שעושים – עושים "לשמה". כמו שהרבי אומר[פז], שכל מצוה שעושים מכוונים שהיא להביא משיח, להוליד משיח. מה הפירוש הפשוט של "לשמה"? בשביל ה'. אנחנו עושים בשביל ה'. מה ה' צריך? "אין מלך בלא עם"[פח] – הוא צריך עם שרוצים אותו, "ומלכותו ברצון קבלו עליהם"[פט]. העצה הכי טובה היא שכל מה שאתה עושה לכוון שאתה עושה אותו בשביל להמליך את ה' בעולם.

בפרצוף העצות הטובות העצה הזו היא ודאי המלכות – שאני עושה ופועל, כל מה שאני עושה בחיים, רק במחשבה אחת, להמליך את ה'. לכך קוראים "לשמה", לשם ה, המלכות[צ]. אני עושה את הפעולה בשביל לגלות את מלכות שמים, "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר 'לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'[צא]"[צב]. ה' רוצה את כבודו שיוצא מהדבר – הכבוד הוא כבוד מלכותו יתברך. כל דבר שתעשה, אפילו חולין – אפילו שאתה אוכל, או עושה משהו אחר, אפילו שיש לך תאוה באכילה שלך, כתוב "'בכל לבבך'[צג] בשני יצריך"[צד], הרמב"ם אומר[צה] שגם בתוך היצר הרע שלך תחשוב שאני עושה את בשביל ה', בשביל להמליך את ה' בעולם, בשביל להכיר ולגלות את הכבוד שלו, ש"מלֹא כל הארץ כבודו"[צו], כבוד מלכות. לשם כך הוא ברא את העולם, לשם כך הוא נמלך איתי, מתייעץ איתי, שאתן לו עצה טובה.

סיכום

אמונה היא רדל"א; שבת היא "רישא דאין"[צז], תענוג, ענג שבת; רצון הוא 'אם ירצה השם'; תורה-תשובה-תפלה הן חב"ד, כמו שאמרנו; אהבת ישראל היא חסד; יראת ה' – שתלויה בי, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – היא גבורה; צדקה – שהיא לרחם בפועל, לא רק לאהוב את הזולת אלא לרחם בפועל – היא בתפארת, ברחמים (והצדקה גם יוצאת מהאמונה, "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה"[צח]); "פרו ורבו" היינו "איהו בנצח, איהי בהוד"[צט] – הזיווג, ליקח אשה, הוא יחוד נצח והוד. הספירות נצח והוד נקראות "בטֻחות"[ק], "בטח בה לב בעלה"[קא], בטחון הוא דבקות (כפי שהארכנו בתחלת ההתוועדות), "והאדם ידע"[קב]. המחשבה של האדם ש'אני אבוד' שייכת להוד והעצה להתעודד ולשאת אשה ולהעמיד דורות שייכת לנצח (הכל נלמד מיהודה, לשון הוד, שהתעודדותו היא ראשית בנין המלכות בפועל מהנצח); ברית מילה היא כמובן יסוד; המלכת ה' היא מלכות.

כך עשינו בראשי פרקים פרצוף של "ועצת הוי' היא תקום". יש עוד הרבה רמזים מופלאים בפסוק הזה, כפי שנמשיך אחרי הניגונים.

לפי המסורת שלנו כל שנה מנגנים שלשה ניגונים של הרב המגיד ממעזריטש, המיוחס אליו – ניגונים שמחים.

לחיים לחיים. זכות הרב המגיד יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, יחד עם הזכות של התלמיד המובהק שלו, אדמו"ר הזקן, בעל הגאולה של י"ט כסלו. לחיים לחיים.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• "עצת הוי'" יכולה להיות בינו לבין עצמו ויכולה להיות עצה טובה לאדם.
• "טוב הוי' לכל" – העצה הטובה לכל היא האמונה בה' (שלמעלה מכח המחשבה).
• עם עצת-האמונה יהודי יכול לעבור בשלום את השבעים-שמונים שנה בעולם הזה.
• בי"ט כסלו צריך היהודי למצוא עצה טובה מה הוא באמת צריך – ולפעול זאת בבקשתו.
• ראוי לכוון כל יום בתפלה: "רבות מחשבות בלב איש" ר"ת אברם "ועצת הוי'" – להוסיף לשמו ה – "היא תקום".
• בברית המילה הופך אברהם אבינו מחוקר למאמין ומקבל את הכח להעמיד עם.
• עצת השבת היא לטובתנו – תתענגו ואמחל על כל עונותיכם!
• יש לחשוב ולומר תמיד 'אם ירצה השם' כי רק "עצת הוי' היא תקום".
• מה"רצוא" של רצון בעצמות ה' בלבד (פנימיות הרצון) באה ב"שוב" ההכרה של 'אם ירצה השם' (חיצוניות הרצון).
• את "עצת הוי'" ניתן למצוא בתורה.
• "עצת הוי'" לפתרון בעית הגלות היא – עשו תשובה!
• כשאינך יודע מה העצה להשיג משהו – פשוט תתפלל עליו.
• על ידי אהבת ישראל זוכים לכל.
• כדאי להתמקד בדבר היחיד שתלוי בנו – יראת שמים.
• העצה הטובה לתיקון הנפש היא להרבות בצדקה.
• כשאדם מתייאש מעצמו העצה הטובה היא ללדת ילדים.
• התפקיד של עם ישראל הוא לתת עצה טובה לה'.
• "עצת הוי'" היא העצה הטובה שאנחנו נותנים לה' – 'תהיה מלך, תהיה גבר!'.
• העצה הטובה ביותר היא לכוון בכל מעשה – במצוה ובדברי חולין – להמלכת ה' וגילוי כבודו בעולם.