"וערפל תחת רגליו"

ליל א' דראש השנה תשפ"ב – כפ"ח

סוד ההיכלות – מאב עד תשרי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

בליל א דראש השנה נתן הרב עוד גוון בהתבוננות על שנת "לשכֹן בערפל", אליה נכנסנו כעת – על יסוד הפסוק "וערפל תחת רגליו". מתוך השוואת פסוקי "תחת רגליו" צמחה התבוננות שלמה בסוד העליה בהיכלות בעבודה שמחדש אב ועד לשיא העליה בקדש ביום הכיפורים.

נגנו "זכרנו לחיים-מי כמוך-וכתוב-בספר החיים" ו"ובכן צדיקים".

ודאות בתוך אי-ודאות

כשאמרתי תהלים לפני ערבית שמתי לב ללשון הפסוק בפרק יח – "וערפל תחת רגליו"[ב]. זכרתי את הביטוי הזה כבר קודם בהקשר לשיעורים שלנו לאחרונה על סוד הערפל, אבל כעת חשבתי עליו יותר. הרי אנחנו מדברים מתחלת אלול[ג] על הרמז של שנת תשפ"ב – "לשכֹן בערפל"[ד]. ערפל הוא סמל של אי-ודאות – מצב שהוא לא תמיד טוב. אבל שלמה המלך אומר, בחנוכת בית המקדש, ש"הוי' אמר לשכן בערפל" – ה' רוצה ("אמר" היינו אמירה בלב[ה]) לשכון בערפל. ה' הוא ודאי, "הודאי שמו כן תהלתו"[ו], והוא רוצה לשכון דווקא בערפל – יש ודאות בתוך האי-ודאות. יתכן שערפל לכשעצמו הוא לא כל כך טוב – אני לא יודע מה יהיה – אבל בשביל זה יש בית המקדש (שהוא גם בגימטריא ראש השנה), שאומרים שה' שוכן בתוך הערפל דווקא. לא ודאי לי מה יהיה, אבל ודאי יהיה טוב – כי ה' הוא עצם הטוב ו"טבע הטוב להיטיב"[ז] (לרעים ולטובים[ח]).

"ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר"

בכל אופן, כאן לא כתוב שה' שוכן בתוך הערפל אלא "וערפל תחת רגליו". הזכרנו שהערפל הראשון שה' שוכן בו הוא במתן תורה – "ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים"[ט] – וגם שם יש פסוק של "תחת רגליו". משה ואהרן ושבעים הזקנים רואים את אלקי ישראל "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר"[י]. בפשט, "כעצם השמים לטהר" הוא הפוך מערפל – "עצם השמים לטהר" הוא כשהשמים נקיים מכל ענן וערפל. עננים לפעמים מסמלים דברים לא טובים[יא] והשבח הוא שהשמים טהורים מענן.

רש"י מביא בפשוטו של מקרא את דברי חז"ל[יב] ש"כמעשה לבנת הספיר" היינו "בשעת השעבוד, לזכור צרתן של ישראל, שהיו משועבדים במעשה לבנים" ואילו "כעצם השמים לטהר" הוא בזמן הגאולה, "משנגאלו היה אור וחדוה לפניו". לפי הפירוש הזה ה"וערפל תחת רגליו" מקביל ל"ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" – בזמן הגלות יש ערפל, אי-ודאות, וכשמגיעה הגאולה מתפוגג הערפל וזוכים לודאות "כעצם השמים לטהר" (בכל אופן, בביטוי שאומרים בראש השנה בתפלה, "ערפלי טהר"[יג], רואים בפירוש חבור של "וערפל תחת רגליו" עם "ותחת רגליו... וכעצם השמים לטהר"). בכל אופן, בלי הפירוש של חז"ל הייתי מבין שגם "כמעשה לבנת הספיר" הוא תיאור חיובי – הרי הספיר זו אבן טובה ומאירה.

"מעשה לבנת הספיר" הוא "מעשה" – דברנו לאחרונה[יד] כמה פעמים על החשיבות של העשיה, "המעשה הוא העיקר"[טו] – ואילו "כעצם השמים לטהר" הוא ביטוי מיוחד, שייך ל"עצם", משהו עצמי, המתגלה דווקא בלבוש המחשבה הבהירה, "כעצם השמים".

רמזי "וערפל תחת רגליו"

נעמיק קצת יותר בביטוי "וערפל תחת רגליו": מה הגימטריא שלו? בשבת ויום טוב צריך לדעת לעשות גימטריאות בלי מחשבון... "וערפל תחת רגליו" עולה 1443. כמה אותיות יש כאן? [13.] יש ממוצע? [אלף-פלא.] יותר טוב לומר פלא, כי כמו שהסברנו האותיות העיקריות בערפל הן פל, ער-פל, השער של פלא. כמה מלים יש כאן? [3.] גם להן יש ממוצע – ממוצע כל מלה הוא 13 פעמים השליש של 111, 37 (יחידה, שהוא גם המספר הראשוני ה-13), 481, מספר השראה של 16.

אבל הרמז העיקרי ש'הדליק' אותי כאן, ובגללו אמרנו את הכל, הוא שיש כאן בכל מלה מספר לא-זוגי של אותיות, כך שיש אות אמצעית בכל תבה – אמצעי התיבות של "וערפל תחת רגליו" הם רחל לפי הסדר! ראש השנה, עם כל עשרת ימי תשובה, הם ימים של בנין פרצוף רחל[טז]. רחל היא ההבעה של המלך, הבעת אלקות. בהתחלה הנוקבא עומדת אחור באחור וצריך לעשות נסירה ולבנות אותה ואחר כך לסובב אותה פנים בפנים[יז]. באמת בהתחלה יש שלב שהיא "תחת רגליו" – נקודה תחת היסוד[יח], הנצח וההוד. הנוקבא תחת הבטחון הפעיל (נצח) והבטחון הסביל (הוד) של הז"א. "תחת רגליו" יכול להיות גם במובן של 'במקום רגליו' – הנוקבא עומדת אחור באחור במקביל לנהי"ם של הזכר[יט] (כאשר רגל ימין שלו מול רגל שמאל שלה ולהיפך[כ]).

סוד ההיכלות

מאיפה אנחנו מכירים את הביטויים "מעשה לבנת הספיר" ו"עצם השמים לטהר"? מסוד חשוב, ששייך גם לימים האלה – סוד ההיכלות. איפה אנחנו נמצאים בראש השנה? זהו יום הדין, דנים את האדם, והדין שייך להיכל הזכות – בו נמצאת ה"מתיבתא דרקיעא"[כא], בית דין של מעלה. אנחנו ב"היכל הזכות" – הוא לא נקרא 'היכל החובה' ח"ו, דנים את כולם לכף זכות, כולם זכאים בדין.

בהיכלות "היכל לבנת הספיר" הוא ההיכל של היסוד והמלכות ביחד – "תחת רגליו" כפשוטו, תחת הנצח וההוד. הרמז של רחל מתאים כאן מאד – המלכות היא רחל, אותה מחליף אחר כך דוד המלך בתור הרגל הרביעית של המרכבה[כב], והיסוד הוא יוסף, הבן של רחל אמנו – כל ההיכל הוא של רחל.

היכל "עצם השמים לטהר" הוא ההיכל של ההוד. קצת פלא, הוד הוא הודאה על מה שלמעלה מטעם ודעת, מתוך מצב של ערפל, וכאן ההוד הוא "כעצם השמים לטהר", בהירות. דברנו בשיעור בערב ראש השנה על אמת ואמונה – בהוד יש אמונה תמימה, טהורה, כך שגם בתוך הערפל יש ודאות. על הפסוק "ובא השמש וטהר"[כג] פרשו חז"ל[כד] דהיינו "טהר יומא", "אדכי יומא" ("נתפנה מן העולם השמש", רש"י שם). היינו הטהרה שיש בהערב שמש דווקא, זמן של הוד (חשך וערפל). בגלות ("מפני חטאינו גלינו מארצנו") "הודי נהפך עלי וגו'"[כה], אבל כשמגיעה הגאולה – כמו שחז"ל מפרשים כאן – הכל נהפך לבהירות ואור.

ההיכל הבא, שכנגד הנצח, הוא היכל "נוגה" – גם מפתיע, כי נוגה הוא אור מעורב בחשך – אור חלש יותר מ"כעצם השמים לטהר" – אור של זריחה, כשהחשך והאור שמתחיל לנצנץ עוד מעורבים (כמו בפסוק "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום"[כו]). קצת מפתיע שאחרי הבהירות של עצם השמים לטהר בהוד מגיעים לנוגה בנצח – אם זו היתה התקדמות מלמעלה למטה אפשר להבין זאת, אבל בסדר של עליה מלמטה למעלה זה לא כל כך מובן. נמצא שיש כאן מעין נשיאת הפכים, אי-ודאות (בנצח) שגבוהה מהודאות (בהוד). צריך לומר שהאי-ודאות של היכל נוגה היינו באמת הקדמה מוכרחת כדי לעלות לדרגה של ודאות עוד יותר גבוהה, ל"תתן אמת ליעקב"[כז] בתפארת (הבאה כאן לאחר גבורה וחסד, כמו שיתבאר מיד) – מעין 'קרן זוית', נקודת 'אין' בין 'יש' ל'יש' (נקודת אי-ודאות בין ודאות לודאות), השייכת לסוד משה רבינו (שאמר על עצמו "ונחנו מה") השייך למדת הנצח.

לאן עולים מהנצח? בסדר של הספירות באה התפארת, אבל בהיכלות מדלגים על התפארת – לה שייך היכל הרצון, שבא בסוף – ישר להיכל הזכות, בו אנחנו נמצאים כעת. מתי מגיעים להיכל הרצון? מתי אנחנו מרוצים לקב"ה? ביום כיפור. כשנגמרת הכפרה, "לפני הוי' תטהרו"[כח], אנו מרוצים לקב"ה, זהו "היכל הרצון". הכהן הגדול נכנס ביום הכיפורים גם להיכל הכי גבוה, "היכל קדש הקדשים", אבל כל עם ישראל נמצא בהיכל הרצון.

מה נמצא בין היכל הזכות להיכל הרצון? היכל האהבה. לפי הסדר שאמרנו, זהו ההיכל בו נמצאים בעשרת ימי תשובה – ימים של תשובה מאהבה (ההופכת זדונות לזכויות[כט], כח שמקבלים משהותנו בהיכל הזכות בראש השנה), "דרשו הוי' בהמצאו קראֻהו בהיותו קרוב"[ל], היינו קירוב המאור לניצוץ כמבואר בדא"ח[לא], אהבת עצמותו יתברך אל בנו יחידו, ישראל, המעוררת אהבה רבה לה' בלבנו, "כמים הפנים לפנים"[לב].

כעת אפשר ללכת גם אחורה – "היכל נוגה" הוא ערב ראש השנה, כאשר כל החיות של השנה הקודמת מסתלקת ובעצם עולה להיות מ"נ (כמו שהסברנו[לג]), זמן של נוגה וערבוב בין אור לחשך; "היכל עצם השמים לטהר" היינו הגילוי של "המלך בשדה"[לד] בחדש אלול (כאשר ה"שדה" של המלך העליון הוא "השמים"); ו"היכל לבנת הספיר" שייך לחדש אב. לפי הפירוש של חז"ל, שזהו הזמן של הגלות, הוא שייך לתשעה באב. לפי הפירוש הפשוט, שזו אבן טובה, הוא שייך לחמשה עשר באב, חג השידוכים – תכשיט שהחתן קונה לכלה (שייך ליחוד בין היסוד והמלכות שבהיכל לבנת הספיר).

ולסיכום:

היכל לבנת הספיראב

היכל עצם השמים לטהראלול

היכל נוגהערב ראש השנה

היכל הזכותראש השנה

היכל האהבהעשרת ימי תשובה

היכל הרצוןיום כיפור

היכל קדש הקדשיםכהן גדול ביום כיפור

שוב, כעת. כששרנו "ובכן צדיקים" חשבתי – מי הצדיקים האלה? כולם! הקב"ה כבר כתב את כולם בספרם של צדיקים ב"א-דני שפתי תפתח" בתפלת ערבית – כעת נשאר לנו רק לטייל בהיכלות... שוב, אנחנו בטוחים, גם בתוך הערפל, שיהיה בסדר, שנזכה בדין. הקב"ה הוא טוב ויהיה בסדר, וגם אנחנו נהיה בסדר – כמו שהזכרנו[לה] בשם הרבי ר' בונים שבעל תשובה אומר ש'מעכשיו אהיה בסדר', "אהיה טוב בודאי מעתה"[לו].

עד כאן הרהורים מאמירת התהלים – יש כאן כבר די הרבה חומר למחשבה.