הנהגת היהודים

ליל פורים תשפ"ב – רמת אביב

התוועדות פורים (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

התוועדות פורים השנה פתחה בכוחם של הצדיקים, "ועמך כֻלם צדיקים", להנהיג את המציאות. פרק א עוסק בהתעוררות ניצוץ הצדיק בכל אחד על ידי ההתבוננות בצדיק. פרק ב מסביר שעל היהודים-הצדיקים להנהיג את המציאות – בהנהגה יהודית תמימה – ומסיים בכך ששמחת ישראל מביאה גאולה לעולם כולו (עם מסרים אקטואליים למלחמת רוסיה-אוקראינה).

א. "בראותם יחד תכלת מרדכי"

"תכלת מרדכי" – יראת הצדיק

נגנו "שושנת יעקב".

לחיים לחיים, פורים שמח, פורים של גאולה שלמה!

פתחנו בשירת "שושנת יעקב" – שושנה בגימטריא אסתר – "שושנת יעקב [זו כנסת ישראל] צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי"[ב]. כתוב בספרי החסידות[ג] ש"תכלת מרדכי" היינו מדת היראה של מרדכי הצדיק, מרדכי היהודי. "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד"[ד], בו שרש נשמות עם ישראל[ה] – יראת השמים של הצדיק היא התכלת שלו.

בסוף, אחרי הנס, כתוב "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור"[ו] – קודם כל תכלת ואחר כך חור, חור הוא לבן. שוב, תכלת היא צבע הים, הרקיע, כסא הכבוד – כחול כהה (לא כמו שאומרים היום תכלת, כחול בהיר). זהו צבע התכלת של הציצית ושל מעיל הכהן הגדול, ועוד הרבה דברים חשובים בתורה שהם תכלת.

תכלת היא לשון תכלית, תכל'ס. תכלית הצדיק היא להגיע ליראה עילאה. הבעל שם טוב הצטיין באהבה שלו, אהבת ה' ואהבת ישראל. אף על פי כן, המדה העצמית שלו עצמו היתה יראה עילאה. כתוב[ז] שמאז בריאת העולם לא היתה יראה כמו היראה של הבעש"ט.

יראה עילאה ושמחה

שוב, כתוב בספרי החסידות שאם זוכים להסתכל על צדיק אמת, על הרבי, ולראות את התכלת שלו, לראות בפנים שלו את היראה-עילאה שלו – דווקא הראיה הזו פועלת שמחה עצומה בעם. חידוש, למה שהיראה של הצדיק תפעל אצלי שמחה?

ההסבר הוא שיראה עילאה ושמחה הן "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[ח]. יראה עילאה היא מגבורה דעתיק שמתלבשת בחכמה סתימאה דאריך שמאירה בחכמה עילאה דאצילות – זהו הבטול, פנימיות החכמה. ברגע שהבטול הזה מופיע אצל הצדיק – מי שזוכה לראות אותו, לקבל ממנו, מתמלא שמחה דווקא. זו יראה עילאה שהיא השרש של "שמחו צדיקים בהוי' והודו לזכר קדשו"[ט]. יש קשר עצמי בין יראה לשמחה.

כל אחד ואחד בפורים צריך לחשוב, להתבונן, על הקשר העצמי הזה דווקא בין יראה עילאה לשמחה. כאשר שותים ומקיימים את ה"עד דלא ידע וכו'"[י] – איך מפיגים את היין? על ידי יראה עילאה, על ידי פחד[יא]. ככה ראינו גם אצל הרבי, ששתה-שתה-שתה, עשה ככה עם היד – העביר את היד על הפנים – ונכנס ליראה עילאה, הפיג את היין[יב].

"בראותם יחד תכלת מרדכי"

יש לנו זיקה לצדיק. לכל אחד יש ניצוץ צדיק, שמתעורר כשהוא רואה זאת אצל הצדיק-אמת – ה"מרדכי בדורו כמשה בדורו"[יג]. ככה מסבירים את "שושנת יעקב צהלה ושמחה" – מתי? "בראותם יחד תכלת מרדכי".

יש עוד מלה חשובה במשפט – "יחד". בשביל לקבל שמחה מהיראה של הצדיק צריך להיות כולנו ביחד, "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך"[יד]. לקבל את הפנימיות של הצדיק אפשר על ידי ה"יחד" – "בראותם יחד תכלת מרדכי".

שנזכה להתבונן ולהסתכל בפני הצדיק ולראות את היראה. אפשר להסתכל בתמונה, לכן הרביים אחזו מלהתבונן ולהסתכל בתמונה של צדיק[טו], אבל לא כל אחד יכול לראות את ה"תכלת מרדכי". פורים הוא החג שכל אחד יכול להתבונן בפנים של הצדיק ולראות את ה"תכלת מרדכי" ואז "שושנת יעקב צהלה ושמחה".

ב. הנהגת ישראל את כל העולם

"ומרדכי יצא מלפני המלך" – הנהגת הצדיקים

הזכרנו את הפסוק "ומרדכי יצא מלפני המלך [בלבוש מלכות תכלת וחור]". את המלים "לפני המלך" מסביר הקדושת לוי[טז] לפי מה שכתב במקום אחר[יז], על הפסוק לפני ברית המילה של אברהם (קשור למגלה, "'ששון' זו מילה"[יח]) – "התהלך לפני והיה תמים"[יט], שהצדיק הולך לפני ה'. מה הכוונה? שהוא בעצם מוביל את ההשגחה של הקב"ה, "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"[כ]. עד שהיהודי לא נימול אין לו כח ללכת לפני ה'. סך הכל, לכל היותר, הוא יכול להיות כמו נח – "את האלהים התהלך נח"[כא], הולך צעד בצעד יחד עם הקב"ה[כב], זורם עם הקב"ה, זורם עם הטבע האלקי, עם ההשגחה, אבל לא מוביל ומחליט, לא בעל הבית על הטבע. היחוד של יהודי שנימול, וגם אשה יהודיה "כמאן דמהילא דמיא"[כג], שהוא מוביל את ה', "לפני הוי'".

זהו עיקר הנס של פורים, כמו שהוא מסביר באריכות. בדור של פורים, בזמן גזירת המן הרשע, לא היה כח לצדיקים – גם למרדכי ואסתר – לבטל את הגזרה. כל מסירות הנפש שלהם ושל כל עם ישראל כל השנה[כד] – בהשראת מרדכי היהודי בגלוי והשראת אסתר המלכה במקיף – היתה כדי להחזיר לעם ישראל את הכח ללכת לפני ה'. שההנהגה של כל העולמות, מה שקורה בעולם תהיה של עם ישראל.

התמימות היהודית – להנהיג את העולם

היום ממש יש דברים שקורים בעולם, באירופה, באיראן – מי מוביל אותם? אפשר לומר שהקב"ה מוביל כל מה שקורה – יש ה', בורא עולם. אפשר לומר שהרבי מוביל הכל – ככה חסידים נוהגים לומר. אבל שוב, "ועמך כֻלם צדיקים"[כה] – צריך לדעת שיש בחינה שאם היינו בסדר, באמת אנחנו אמורים להיות המובילים של כל הקורות בחיים, גם בחיים האישיים של כל אחד ואחד, גם בחיים הציבוריים, בחיים של כל אומות העולם, של כל העולם כולו.

עמלק בא ב"אשר קרך בדרך"[כו] – הוא הכניס בנו קרירות[כז], הוא הכניס בנו מקריות[כח], שאין מישהו שמנהל, לא שאתה יכול להוביל את הקורות, הקורות הם במקרה. מה, אני יודע מה קורה שם באירופה? אני החלטתי? זהו ענין שאני יכול לשנות בו משהו? כן! מי שיכול לשנות, להנהיג, הולך לפני ה' – זהו כלל גדול, ווארט.

מתי נאמר פעם ראשונה? אצל אברהם אבינו, "התהלך לפני" ואז תהיה "תמים". מהרבי הרש"ב והלאה מקובל בחב"ד שלכל תלמיד ישיבה שלומד חסידות קוראים "תמים"[כט]. כנראה כבר נותן לו גם את המוחין האלה, את ההשראה, שאם תהיה תמים באמת – "והיה תמים" – אתה תהיה "לפני הוי'". נשמע כמו דבר והיפוכו. חושבים שלהיות תמים היינו לומר בתמימות – 'מה שקורה מאת ה' הוא טוב, הכל טוב, אם אני מבין זה טוב וגם אם לא מבין זה טוב'. לא! "התהלך לפני והיה תמים" – תהיה מנהיג! זהו התמים של היהודי, זו השלמות. "תמים" היינו שלמות – השלמות של היהודי היא שהוא מנהיג את המציאות. כמובן, הכל מתחיל מהרבי, משה רבינו שבדור, "מרדכי בדורו כמשה בדורו"[ל]. זהו כלל גדול במושג "לפני הוי'". גם כאן, כתוב "ומרדכי יצא מלפני המלך".

כתוב[לא] שעד עכשיו היה לבוש שק ואפר, וגם כאשר התחיל לנצח את המן הוא לא החליף את הביגוד שלו, לא התפאר בלבוש. רק אחרי שהגזירה התבטלה, ואז התגלה שבאמת ההנהגה מסורה שוב בידי הצדיקים, בידי עם ישראל, הוא הסכים לכל הלבושים המכובדים של ה"לבוש מלכות". כך הוא מפרש את "ומרדכי יצא מלפני המלך".

שמחת כל העולם בשמחת ישראל

אחר כך כתוב "והעיר שושן צהלה ושמחה". יש פסוק במשלי שחז"ל דורשים[לב] על מרדכי – "ברבות צדיקים ישמח העם ובמשל רשע יאנח עם"[לג]. ההתחלה היא "ברבות צדיקים ישמח העם" – "ישמח" אותיות משיח. הפשט של "ברבות צדיקים" הוא לא הרבה צדיקים אלא שהצדיקים עולים לגדולה[לד]. לכן חז"ל דורשים זאת על עלית מרדכי לגדולה, על הפסוק שלנו גופא – "ומרדכי יצא מלפני המלך" ואז "והעיר שושן צהלה ושמחה".

נאמר עוד ווארט של הקדושת לוי: הוא אומר[לה] שלא רק היהודים שמחו בשושן, אלא גם הגוים. איך שמחו? למה שמחו? בגלל "וליהודים היתה אורה ושמחה". "ליהודים היתה אורה ושמחה" עולה ד"פ מרדכי, ממוצע כל מלה. הוא מסביר ש"אורה ושמחה" היינו שמחה שיש בה טעם, טוב טעם. ליהודי יש "אורה" בשמחה שלו. גוי מתחיל לשמוח בלי לדעת ממה הוא שמח. הטעם הפשוט כאן ל"אורה" של היהודים הוא שנצלו – "הימים אשר נהפכו להם מיגון לשמחה"[לו], "אורה ושמחה".

פתחנו בכך שכאשר הצדיק ירא ביראה עילאה – כולם שמחים. מה קורה כשהצדיק שמח? כל שכן שכולם שמחים. עוד יותר פשוט מהשמחה ביראת הצדיק. כשהרבי שמח כל החסידים שמחים. כאן 'כל החסידים שמחים' כולל גם את אומות העולם, גם בלי לדעת ממה הם שמחים. כך הוא מסביר את "והעיר שושן [כולה, כולל הגוים] צהלה ושמחה". כשאנחנו שמחים בפורים כל העולם שמח, כל הגוים שמחים. אם יש מלחמה באוקראינה – כנראה שהיא תגמר. כרגע יש הרבה אנשים, לא רק יהודים, סתם הרבה אנשים שלא שמחים. כתוב "והעיר שושן צהלה ושמחה" – למה? בגלל "ליהודים היתה אורה ושמחה", ככה הוא מסביר.

פורים קשור ליום כיפור, יום כ-פורים[לז], יראה עילאה, ימים נוראים. יש הרבה סיפורים של צדיקים גדולים של החסידות שפתחו את פורים עם הרגשה פנימית-נפשית של יום כיפור. אבל פורים הוא יותר מיום כיפור, הרי יום כ-פורים הוא רק כמו פורים[לח], לא פורים עצמו – התחילו מיום כיפור ומתוך יום כיפור הגיעו לשמחה הפורצת את כל הגדרים, שמחת משיח, "ברבות צדיקים ישמח העם". זו השמחה כשהצדיק עולה לגדולה – "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו' והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", "כן תהיה לנו".

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• התכלת היא יראת הצדיק – התכל'ס של הצדיק.
• ראית יראת הצדיק מעוררת שמחה.
• ראית יראת הצדיק מעוררת את ניצוץ הצדיק ברואה.
• על ידי שאנו "יחד" אנו זוכים לראות את יראת הצדיק ולשמוח.
• נח הולך עם ה' – זורם עם הטבע האלקי.
• על ידי המילה מקבל היהודי את הכח ללכת כמוביל לפני ה'.
• תמימות-שלמות יהודי היא הנהגת המציאות.
• עלינו להנהיג את כל קורות החיים – בחיי הפרט, בחיי הציבור ובעולם כולו.
• שמחת ישראל מביאה שמחה לעולם כולו.