'ושמתי כדכד' (2)

ב. "ושמתי כדכד" (2)

"להוי כדין וכדין" – "אלו ואלו דברי אלהים חיים"

כעת לומדים[ה] מאמר על הפסוק "ושמתי כדכד שמשתיך", ש"פליגי תרי מלאכים ברקיע, מיכאל וגבריאל, חד אמר שהם וחד אמר ישפה, ואמר הקב"ה להוי כדין וכדין"[ו]. לשון זה מזכיר את "אלו ואלו דברי אלהים חיים", רק ש"אלו ואלו כו'" אינו הלכה למעשה (שהרי "אלו ואלו... והלכה כבית הלל") אלא בשרש למעלה, כמבואר בדא"ח, ואילו "להוי כדין וכדין" נוגע לעבודת האדם בפועל, הלכה למעשה, כמבואר בלקוטי תורה.

והנה, פלא, היחס בין "אלו ואלו דברי אלהים חיים" (450) ל"להוי כדין וכדין" (225, 15, יה, ברבוע, סוד הבחירה [בחר יה], כמו שיתבאר) הוא יחס של "שלם וחצי" ("שלם" בעולם העליון, עולם המחשבה, עלמא דאתכסיא, ו"חצי" בעולם התחתון, עולם המעשה, עלמא דאתגליא).

רבי חייא ובניו – רבי חזקיה ורבי יהודה – כנגד יעקב-יצחק-אברהם

יש גרסה בגמרא שהמחלוקת היא לא בין שני מלאכים ברקיע, בשמים, אלא בין שני אמוראים – שני הבנים של רבי חייא, רבי יהודה ורבי חזקיה. אדמו"ר הזקן שואל בלקוטי תורה[ז]: הרי כתוב שרבי חייא ובניו הם כנגד האבות, יש להם זכות אבות, אבל איך הם מסודרים כנגד האבות?

הוא אומר שרבי חייא, האבא, הוא דווקא יעקב אבינו, הבחיר שבאבות – "יעקב לא מת", בחינת חייא, ו"גוהרקי דרבי חייא מנפשיה סליק [– קתדרא של רבי חייא עולה מעצמה]"[ח], בלי סיוע מלאכים, כי יעקב הוא הקו האמצעי, הבריח התיכון המבריח מעצמו מן הקצה אל הקצה, ללא סיוע. הוא מביא כמה ראיות שרבי חייא הוא כנגד יעקב אבינו. סימן ששני הבנים שלו הם כנגד אברהם אבינו ויצחק אבינו. כתוב בפירוש בסדר תפלתם[ט] (על ידי רבי) שיהודה מימינו וחזקיה משמאלו. כשהגיעו ל"מחיה המתים" רעש כל העולם, אבל היה שם בלבול כו'. מסדר העמידה שלהם אומר אדמו"ר הזקן שמוכח שר' יהודה הוא כנגד אברהם אבינו (מדת החסד) ור' חזקיה (לשון חוזק וגבורה) הוא כנגד יצחק (מדת הגבורה).

יש כאן סימן שיהודה – מלכות – שרשו באברהם, אברהם הוא שרש המלכות. גם בתלמידי רשב"י (שאבא של הרבי נוהג לדרוש את מאמרי הזהר לפי הספירה שכנגדה מכוון בעל המאמר) כתוב שר' יהודה הוא החסד – לא אותו רבי יהודה. רבי חזקיה שם הוא הנצח, לא הגבורה, בסוד "שכל את ידיו", שהגבורה הולכת לנצח. בתלמידי רשב"י, רבי יצחק תופס את מקום הגבורה, ואז רבי חזקיה הוא הנצח.

בכל אופן, יוצא שבהקבלה למלאכים יהודה בן רבי חייא הוא כנגד מיכאל, שאומר שהכדכד הוא שהם, וחזקיה הוא כנגד גבריאל, מלשון גבורה, שאומר שהכדכד הוא ישפה.

שהם וישפה – יוסף ובנימין

יש עוד הקבלה, הכי חשובה שם, ששהם הוא האבן של יוסף וישפה הוא האבן של בנימין. יוסף הוא צדיק עליון, אור ישר, מלמעלה למטה, ובנימין – ישפה, אותיות יש פה, שאדמו"ר הזקן מסביר שהפה-המלכות ("מלכות פה") עולה להכלל בתוך היש האמתי, הפה עולה ביש – הוא צדיק תחתון, אור חוזר, מלמטה למעלה.

מעלות השהם והישפה – המשכת העליון והזדככות התחתון

שוב, יש מחלוקת בין שני המלאכים – או בין שני האמוראים – שחסד וגבורה הם כמו יסוד ומלכות, אור ישר ואור חוזר. בא הקב"ה ומכריע "להוי כדין וכדין" – בכל עבודה יש את המעלה שלה, צריך את שניהם (בפועל ממש, כנ"ל).

בקיצור, מעלת ישפה, גבריאל, ר' חזקיה, היא שהתחתון עולה ומזדכך בתכלית עד שהוא נכלל בעליון. הזדככות לא נפעלת כתוצאה מהמשכה של אור ישר[י]. כשיש אור ישר אז "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" – השפחה נשארה שפחה, לא הזדככה להיות נביאה. זו הדוגמה של אור ישר, שהוא גילוי עצום – מפני שה' הוא כל יכול, הוא יכול לגלות את עצמו כפי שהוא, בלי שהתחתון ישתנה ויזדכך בכלל – זה פלא (לשון נפילה, שייך לכך שהמשיח נקרא "בר נפלא", וד"ל).

שוב, מה עדיף, שהתחתון יזדכך ויעלה ויתכלל בעליון (אור חוזר, ישפה), או שהעליון יתגלה בתחתון בלי צורך שהתחתון ישתנה בכלל (אור ישר, שהם)? המלאך מיכאל ורבי יהודה בעד אור ישר. אומר אדמו"ר הזקן, קיצור הווארט, שכדי שאור ה' יתגלה בתחתון בלי שהתחתון ישתנה הוא צריך לבוא ממקור יותר גבוה, גם מאשר שרש התכללות התחתון בעליון – זו מעלת האור הישר, צריך להגיע משרש העצמות ממש, שנושא הפכים. אז מה עדיף – שהאור יתגלה בך כמו שאתה (בשפלות עצמך), או שאתה תזדכך ותהיה כל כך טוב שתתכלל בתוך האור?

השלכת המחלוקת על תיקון המציאות היום

המחלוקת הזו נוגעת גם היום לכל הגישה איך לתקן את המציאות. האם הדרך לתיקון המציאות היא להמשיך גילוי למציאות – לממסד, נקרא לזה – כפי שהיא, שבתוך הדבר הקיים כפי שהוא יהיה גילוי אור עליון, או שחייבים לקחת את הממסד ולזכך אותו כל כך, או באש או במים ("באנו באש ובמים"), עד שהמציאות תזדכך ומעצמה תתעלה ותרצה ותצליח להתכלל בתוך המקום של האור העליון? המקום של האור העליון הוא התורה, דעת תורה. יש מציאות ויש דעת תורה – האור הוא דעת תורה.

האם השיטה צריכה להיות שיטת שהם? כלומר, להמשיך את דעת התורה – כאילו בנס, מכח העצמות – שתרד ותאיר ותכבוש את המציאות בלי לשנות אותה בכלל, שתשאר אותו הדבר (מדינה יהודית, המונהגת על ידי דעת תורה, בעוד שרוב אזרחיה אינם מדקדקים בקלה כחמורה...), "ראתה שפחה על הים", או שעדיף לעבוד לפי שיטת ישפה – לאט לאט, לעבוד עם התחתון (מן הסתם זה לוקח יותר זמן, יותר קמעא קמעא), עד שהוא יזדכך לקבל ברצון, להתעצם ולהתאחד עם דעת תורה (כלומר, עד שכולם יחזרו בתשובה שלמה).

יש פה הרבה חומר למחשבה.

פירוש "בן אחר" בשתי השיטות

לפי שיטת שהם שהעיקר הוא ההמשכה מלמעלה גם בלי הזדככות התחתון, נמצא שפירוש "יֹסף הוי' לי בן אחר" הוא שיוסף הצדיק מגלה ש"בין כך ובין כך קרויים בנים" – דעת רבי מאיר[יא] – גם בהיות היהודי "אחר" הנו "בן". לעומת זאת, לפי שיטת ישפה שהעיקר הוא זיכוך התחתון, הפירוש של "בן אחר" – עוד בן לרחל, דהיינו בנימין – רומז לעבודה של החזרת יהודים בתשובה, לקחת "אחר" ולהפוך אותו ל"בן".

נמצא שבנימין, ישפה, הוא עבודת התשובה מאהבה, שזדונות נעשו זכויות וממילא מזדכך לגמרי כו', ואילו יוסף, שהם, הוא עבודת הצדיקים בדרגה שמעל לעבודת התשובה – גילוי האור העצמי בכל מקום – ועד לגילוי ש"גאט איז אלץ און אלץ איז גאט [– ה' הוא הכל והכל הוא ה']" ותו לא מידי.

הקב"ה אומר "גזורו"

והנה, בא הקב"ה ואומר "להוי כדין וכדין" (שתתקיימנה שתי הדעות בפועל ממש – ש"שמשותיך" יהיו גם משהם וגם מישפה[יב]) – כך הוא דורש את המלה "כדכד". הוא מסביר בדרוש שלמאן דאמר שאבן ה"כדכד" היא שהם, אז כל תבת "כדכד" היא שהם, ולמאן דאמר ש"כדכד" היא ישפה, אז כל התבה היא ישפה. דווקא הקב"ה, שאמר "להוי כדין וכדין", הוא כשלמה המלך הדן בחכמת אלקים ואומר "גזורו" – לחלק את התבה לחצי, כד-כד, ו"להוי כדין וכדין", אתן לך כד אחד ולך כד אחד.

בעצם כל הדעות כאן יחד הן שלש אבני "כדכד" – כדכד שלם של שהם, כדכד שלם של ישפה ועוד כדכד של שניהם. מה הראש של הקב"ה? יש פה מחלוקת – מחלוקת על חפצא, משהו מסוים – ופשוט צריך לחתוך אותו באמצע. יש שני חצאים בכדכד הזה – כל אחד מקבל אחד ושניהם מתחברים בשלום. עד כאן קצת הקדמה בנוגע למאמר שלומדים כעת.

חתן וכלה – שהם וישפה

כמובן שאלה חתן וכלה – החתן הוא השהם, אברהם, יוסף, יהודה בן רבי חייא, והכלה היא ישפה, יצחק, בנימין, חזקיה בן רבי חייא. הקב"ה עושה את השידוך שביניהם. לפני שנישאים על ידי הקב"ה "חד אמר" כך ו"חד אמר" אחרת, אך כאשר הקב"ה בא לשדך ביניהם הוא אומר "להוי כדין וכדין". על דרך הדרשה של "צדק צדק תרדֹף" – גם אתה צודק וגם אתה צודק. אם כן, שוב, זה סוד החתונה.

"להוי כדין וכדין" בענין דרשת נח לשבח ולגנאי

היינו באמצע לומר שאם נקח את "להוי כדין וכדין" ונאמץ אותו לגבי המחלוקת על נח, ש"יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי" (אם נח היה בדור של צדיקים, בדורו של אברהם, או שלא היה נחשב לכלום או על אחת כמה וכמה שהיה יותר צדיק), ונאמר שכאן – וכך (בפנימיות על כל פנים) בכל מחלוקת – יש דעת הקב"ה ש"להוי כדין וכדין", זאת אומרת שהקב"ה דורש את נח גם לגנאי וגם לשבח.

צריך להסביר שגם השבח שלו – שאם היה בדור של צדיקים על אחת כמה וכמה שהיה צדיק – הוא גם גנאי. גם השבח גופא, שהיה עוד יותר צדיק – אבל לא היה עוסק לעשות את ה' "אלהי הארץ", כמו שאברהם אבינו החל לעשות – הוא גנאי. החן שלו לא היה מתבטא במתנת המלכות – השבח של עם ישראל – אז בסדר, היה צדיק יותר גדול, אבל זה גופא גנאי. מה שהקב"ה אומר "להוי כדין וכדין" עושה את שני הדברים באיזה מקום היינו הך. צריך להתבונן בווארט הזה לגבי הדרוש שלנו – שהשהם הוא-הוא הישפה והישפה הוא-הוא השהם. זה רק לסיים את המחשבה הקודמת, לחיים לחיים.

[הרב הסביר את הגנאי שבשבח, אבל מה השבח שבגנאי?] על פי פשט, הוא לא היה נחשב לכלום, אך גם לא היה נחשב לרשע, וזה כבר שבח (שהיה נחשב ל'סתם' בינוני – להיות הבינוני של התניא הוא שבח אדיר, הגם שבעיני העולם המושג "בינוני" לעומת "צדיק" הוא גנאי). ועוד י"ל שהגנאי הוא שבהשוואה לרשעים הוא צדיק, אבל אם היה אצל צדיקים לא היה נחשב לכלום – יש לומר שבזה גופא יש שבח, שבכל אופן הוא התנדב להיות בדור של רשעים. כתוב שכל אחד בוחר את הגורל שלו, את ירידת הנשמה שלו לתוך הגוף. צריך להתבונן בזה עוד יותר.

בחירת הדעה – על פי הטבע

דברנו בזמן האחרון על בחירה וידיעה[יג]. בדרוש המקורי בלקוטי תורה של "ושמתי כדכד"[יד] אדמו"ר הזקן משתמש בבטוי נדיר – שהיות שמדת מיכאל היא מדת החסד, קשור לאור ישר, לכן הוא "בחר" לומר שהכדכד הוא שהם, בחינת יוסף, אור ישר, והיות שגבריאל הוא גבורה, לכן הוא "בחר" לומר שכדכד הוא ישפה. זו מלה אחת פשוטה שאפשר לעבור עליה בקלות בלי לשים לב – שכל אחד בחר לומר כך וכך.

מאד תפס את העין שלי, מה פתאום הוא משתמש בלשון 'בחר'? יש פה בחירה חפשית? לגבי בחירה חפשית גופא, מכאן משמע שאדם בוחר בטבע שלו – אז זו כמעט לא בחירה. הוא מחדש כאן, כשהוא משתמש במלה בחירה, בהקשר שהוא לכאורה לא בחירה כלל – בחירה במה שהוא, בטבע שלו.

גרסת הגמרא – בחירת הדעה כנגד הטבע

אם ממשיכים לקרוא את המאמר, בהמשך הוא כותב – כנראה הוספה של הצמח-צדק בסוגריים שלו – שבעצם בגמרא כתוב הפוך, גבריאל ומיכאל, ואז משמע שגבריאל אמר שהם ומיכאל אמר ישפה. משמע שזה כלל[טו], שהראשון אמר כך והשני הפוך, וממילא הדעות מתהפכות. הוא אומר שבכל אופן עיקר הגרסא היא לא של הגמרא אלא של המדרש והילקוט וכו', שכתוב מיכאל לפני גבריאל (ושמיכאל אומר שהם וגבריאל אומר ישפה).

בכל אופן צריכים לפרש גם את לשון הגמרא, שבגמרא הגרסה היא גבריאל לפני מיכאל, ובכך הצמח צדק (בהערה שבלקוטי תורה) מאריך קצת ומסביר שאם באמת ככה צריך לומר שאחד בוחר דווקא במדה ההפוכה ממנו. כמו שחתן בוחר ברצון או בטבע, בתכונה, של האשה, והאשה בוחרת בתכונה של האיש. הוא מביא כמה דוגמאות לזה. קודם הוא כתב שיש בחירה שאדם בוחר בעצמו, בתכונה העצמית שלו, ואחר כך הוא אומר שיכול להיות גם ממש הפוך, שלכתחילה האדם בוחר בתכונה ההפכית שלו.

הוא מסביר שהוא בוחר בדבר כי יש איזו תשוקה ואהבה למדה ההפכית – שהוא אוהב ומשתוקק, חושק בהיפך, כמו שמישהו חושק בבת/בן הזוג שטבעה ההיפך משלו. לכן דווקא גבריאל יאמר שהם ומיכאל יאמר ישפה, ההיפך מהטבע הראשון שלהם. הבחירה היא טבע שני שלהם, בגימטריא אמת. יש כאן גם ווארט מאד חשוב שהוא מביא במאמר, שקשור לחתונה. בחתונה צריך גם ללמוד איך לבחור – מתוך חשק – לא במה שבא לי בתחלה, אלא בטבע ההפוך, שאני רואה אותו משתקף בבן או בת הזוג שלי. זה עוד ווארט, רק שנשים לב איך הוא כותב במאמר כבדרך אגב את המלה "בחר".