שביבים מסעודת משיח

שבת אחרי-מות, איסרו-חג פסח תשפ"ב – כפר חב"ד

המשך סעודת משיח (ח"ב)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

בהמשך-סעודת-משיח שנערך בשבת איסרו-חג, בנוסף לכוונה החדשה לספירת העומר (שכבר פורסמה בגליון הקודם), היו כמה 'שביבים' – פתיחה לספר שמואל הנלמד מתחלת הפסח בשיעור הנ"ך, התבוננות בסוד "אחור וקדם צרתני" והתייחסות לברכה המיוחדת הטמונה בפרק החדש של הרבי החל מי"א ניסן השנה, מזמור קכא.

ניגון אדמו"ר האמצעי

בסדר הניגונים משתדלים לשיר היום ניגונים אחרים מאלה ששרנו בסדר הניגונים אתמול[ב].

ניגנו ניגון הבעש"ט, ניגון המגיד במסורת רוז'ין, "אלי אתה" של אדמו"ר הזקן וכעת הגענו לניגון של אדמו"ר האמצעי. אדמו"ר האמצעי, למרבית הפלא, לא חבר בעצמו ניגונים. מי שמכיר אותו, ומי שלומד את התורות שלו מכיר אותו, יודע שפלא שהוא לא חיבר ניגונים בעצמו. הניגון ששרים בשבילו בסדר הניגונים הוא ניגון שהוא בחר, ניגון המקהלה (קאפעליא). גם פלא, הוא לא חיבר ניגונים – אבל הוא יסד קאפעליא, היתה לו מקהלה שלו.

היום נשיר ניגון שלו שמכירים מר' אליה ריבקין. [יש לו נכד שגר ביפו, שנקרא באותו שם...] נו, סימן שכל מי מהחבר'ה שלנו שלומד בישיבה ביפו צריך לדעת לנגן... סיפרו לי שדניאל שליט העביר שיעור לכבודו בכל המועד בבית המדרש של נשמתא, ואי"ה מתוכננים שיעורים נוספים. בכל אופן, נשיר כעת ניגון של חסידי אדמו"ר האמצעי שהוא לימד אותנו – ניגון לא מוכר כל כך. זה ניגון לא מוכר – אז מי שלא מכיר שלא ישיר. [אחרי הניגון:] ישר כח לכל מי שלא הפריע.

שמואל בן אלקנה – שופט של תשובה

[גיורא: שמואל אמר "הכינו לבבכם אל הוי' ועבדהו לבדו"[ג], בגימטריא שמואל!] יפה. ידוע[ד] ש-שמואל עולה בגימטריא מחשבה טובה (שעולה שנה טובה כו') – "מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה"[ה], היינו ממש "הכינו לבבכם אל הוי' וגו'" (כשמיד בפסוק הבא ה"מצרפה למעשה" בפועל: "ויעבדו את הוי' לבדו").

הזכירו את שמואל אז נאמר משהו עליו. בלימוד היומי של פרק תנ"ך התחלנו בפסח את ספר שמואל. הספר מתחיל מאלקנה, אבא של שמואל. הסיפור הראשון הוא של אלקנה וחנה, זיווג מן השמים. המלים הראשונות של הספר הן "ויהי איש אחד" – ביטוי מיוחד שחוזר רק אצל מנוח[ו], אבא של שמשון הגיבור, ואצל אלקנה, אבא של שמואל הנביא.

השם אלקנה הוא המלה העשירית בספר – "העשירי יהיה קדש"[ז]. כשמחשבים את עשר המלים הראשונות – "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה" – מקבלים 2480, כך שממוצע כל מלה הוא 248, אברהם. מה הקשר בין אברהם ואלקנה? כמו שרמזו כאן, שניהם הלכו, הסתובבו ממקום למקום, לפרסם אלקות. ההבדל הוא שאצל אלקנה היה מקום אליו הוא היה יכול לאסוף את העם – משכן שילה[ח]. משכן שילה עמד שסט שנים[ט]. היתה בעיה שהיו שם כהנים לא צדיקים[י], הבנים של עלי, וזה היה חטא שלו שלא הדריך את בניו, אבל חוץ מזה עלי היה צדיק גדול. בכל אופן, היה מקום – ובמקום הזה גם גדל שמואל, הוא היה מושאל לה' כל ימיו. יחד עם זאת, הוא הסתובב בכל הארץ לשפוט את ישראל ולתקן מה שצריך[יא].

הסוד של המקום – שגם דברנו עליו בחג הזה[יב] – שייך לאלקנה, בגימטריא מקום. כתוב[יג], כמו שהזכרנו, ש-מקום עולה ו"פ אל (כנגד ו הקצוות). אצל אלקנה רואים זאת – הוא מתחיל ב-אל מפורש ואחר כך קנה עולה ה"פ אל, בסוד של המדות ה-אל הראשון הוא כנגד החסד ("חסד אל כל היום"[יד]), שהוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין"[טו], המדה הכללית, ואחר כך עוד ה"פ אל כנגד שאר חמש המדות. גם כאן יש יחס בין אברהם לאלקנה – אברהם עולה ח"פ אל, כידוע, ו-אלקנה עולה ו"פ אל. כלומר, אלקנה הוא שלשת רבעי אברהם – אלקנה עולה ג"פ "טוב מאד"[טז] ו-אברהם עולה ד"פ "טוב מאד".

מה קורה כששמואל אומר לעם "הכינו לבבכם אל הוי' ועבדהו לבדו"? יש שם מלחמה גדולה עם הפלשתים ונצחון גדול. שמואל גם הוא שופט של עם ישראל – הוא השופט האחרון, ואחריו מתחילה המלוכה. אבל בעוד רוב השופטים האחרים נלחמו בפועל, שמואל בעצמו לא נלחם – מספיק שהוא מחזיר את העם בתשובה, כשאת המלחמה בפועל עושים אחרים. הנצחון הוא בזכות שהחזיר את העם בתשובה. רואים מכאן שאפשר לשפוט את העם רק בהחזרה בתשובה, וזה שקול כמו מלחמה ונצחון. כך, שמואל מופיע בפסוק יחד עם שמשון (בדן), גדעון ויפתח[יז], שלשה שופטים "קלי עולם"[יח] שנלחמו בעצמם.

נגנו "אלי אתה" של הצמח-צדק.

גם את הניגון הזה לא היינו מכירים בלי ר' אליה ריבקין.

נגנו ניגון ויטסבק – ניגון של חסידי הרבי מהר"ש.

"אחור וקדם צרתני"

כתוב "אחור וקדם צרתני"[יט] – "אחור" לפני "קדם". אנחנו יודעים[כ] שכל קדימה היא גם קדימה במעלה, אם כתוב "אחור" לפני "קדם", קדימה בסדר-בזמן שלהם, סימן שיש גם איזו קדימה במעלה ב"אחור" ביחס ל"קדם".

פירוש אחד, שכבר הזכרנו[כא], ש"אחור וקדם" היינו הדעת והכח"ב – הכתר והמוחין חכמה ובינה שייכים לפנים ואילו הדעת הוא מח האחור, הראשית של עמוד השדרה. דווקא במח הדעת תלויה התפלה מעומקא דלבא – עוד לפני שזוכים לבחינת דבקות בפנים יש תפלה לה' מעומקא דלבא, תפלה של הדעת, שהיא אמנם בבחינת "אחור" אבל יש בה מעלה גם ביחס ל"קדם".

עוד פירוש של "אחור וקדם" בספירות הוא יסוד ותפארת. שש מדות הלב מכוונות כנגד ששת הקצוות – ימין ושמאל, קדימה ואחורה, מעלה ומטה. ספירת התפארת היא הפנים – המזרח שנקרא בפירוש "קדם". ספירת היסוד היא ה"אחור", המערב. אם כן, "אחור וקדם צרתני" אומר שמקדימים את האחור-היסוד לפנים-התפארת. פנימיות התפארת היא הרחמים, הכח בו טמונה ההנהגה, "כי מרחמם ינהגם"[כב] (כמו שכבר הזכרנו), אך "אחור וקדם" אומר ששמירת הברית, היסוד, קודמת להנהגה. פנימיות היסוד, האמת, היא אחור ביחס לרחמים, קדם, אך פשיטא שהאמת היא יסוד הכל כפשוטו – ראשית, עיקר ושרש עולם התיקון, בסוד "תתן אמת ליעקב"[כג] הבאה לפני הרחמים, מדת יעקב עצמו.

"כי עד צדק ישוב משפט"

כתוב[כד] שהקב"ה נשבע שלא יכנס בירושלים של מעלה לפני שיכנס בירושלים של מטה. ספר התניא מתחיל ב"משביעין אותו"[כה] וכאן זו השבועה של הקב"ה. רבי לוי-יצחק, אבא של הרבי, מסביר[כו] שכניסת ה' לירושלים של מעלה היא יחוד י-ה וכניסתו לירושלים של מטה היא יחוד וה. הקדמת הכניסה לירושלים של מטה לכניסה של ירושלים של מעלה גם היא סדר של "אחור וקדם" – יחוד י-ה הוא בבחינת הפנים (מוחין חו"ב, כנ"ל) ויחוד וה (התפשטות של הדעת) הוא בבחינת אחור.

רבי לוי'ק מסביר זאת על הפסוק "כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב"[כז]. "עד צדק ישוב משפט" היינו החזרה של הז"א, התפארת, "משפט רחמי"[כח], עד ה"צדק", "מלכותא קדישא"[כט]. הוא מסביר ש"עד" הוא כינוי של היסוד, האחור (כנ"ל). "עד" גם ראשי תיבות "עומקא דלבא", כמו שהסברנו – הכח של ה"אחור" דווקא. היחוד התחתון של משפט-צדק הוא הדבר הראשון, כניסת ה' בירושלים של מטה, ורק אז, "ואחריו", מתקיים "כל ישרי לב", הרומז ליחוד החכמה (בה לב נתיבות) והבינה (בה כל שערים), כניסת ה' לירושלים של מעלה, כמו שהוא מסביר באריכות.

נגנו ניגון רוסטוב, ניגון יב-יג תמוז ו"אנעים זמירות".

ברכת בני חיי ומזוני בפרק החדש

נדבר עוד קצת על הפרק החדש של הרבי, פרק קכא. בשני הפסוקים הראשונים של הפרק, שהם עיקר הפרק – "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבֹא עזרי. עזרי מעם הוי' עֹשה שמים וארץ" – יש נו אותיות, כמספר המלים בכל  הפרק. חוץ מהפסוק הראשון (בו יש 34 אותיות) יש עוד 169 – 13 ברבוע – אותיות[ל].

סך הכל יש בפרק 203 אותיות – ברא אותיות. המספר הזה עולה שלשת הדברים שצריך בהם ברכה, שלשת הדברים שחז"ל אומרים ש"לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא"[לא] – בני, חיי, מזוני. זה הזמן לברך בהכל, בכל הברכות שצריך, בגשמיות וברוחניות. הסדר הוא "אחור וקדם" – קודם כל, העיקר, הוא הברכות בגשמיות, ואז גם הברכות ברוחניות. עד כאן להיום.

נגנו האפ-קאזאק, שיר המעלות וברכת המזון.

[התחילו בשש וסיימו – כולל ערבית – ב-9 (הרב לא הבדיל – אמר שהולך לנוח).]