1

ש"ק פרשת ראה, אדר"ח אלול ע"ט – כפ"ח

הילולת הרבי מנדבורנא בעל "מבשר טוב"

למוד מתוך הספר 'מבשר טוב'

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[בית הכנסת "המרכזי", לאחר מוסף:]

נגנו "אני לדודי ודודי לי".

אם אפשר להביא סדור רגיל – "אוצר התפלה" או סדור רבי יעקב עמדין – עם זמירות שבת.

[לאחר ההלל אומרים שלוש פעמים "ואברהם זקן" ו"זְבָדְיָה ישמרני" – בסדורים הישנים השם לא מנוקד, ובחדשים ניקדו – מותר לומר את השם הזה?] נוהגים לומר אותו. הסברנו פעם באחד משיעורי ר"ח[ב], שהשם הזה יוצא מהפסוק: "ואברהם זקן בא בימים [ה-ם בחילוף איק-בכר הופכת ל-ד] וי-הוה ברך את אברהם בכל"[ג].

רבי מאיר אייזיקסאהן וספרו "מבשר טוב"

היום חל יום ההילולא של הרבי מנדבורנא, רבי מאיר אייזיקסאהן. הוא היה הרב הראשון שזכיתי ללמוד אצלו. נולד בח"י ניסן ה'תר"ע – בהשגחה פרטית גם יום ההולדת של ר' לוי יצחק שניאורסאהן, אבא של הרבי – והסתלק בא' דר"ח אלול ה'תש"ס, בגיל תשעים. הוא היה גם פוסק וכתב שו"ת בסגנון כתיבה יחודי, משהו שאיני מכיר אצל שום רב אחר. בשו"ת שלו הוא דן בנושאים מעניינים, ומערב בתשובות נגלה וחסידות, ספורים ועובדות והכל בנושאים מיוחדים. יש אצלו הרבה נושאים שגם הרבי דן בהם, והם מגיעים כמה פעמים לאותן מסקנות. את הספר הוא הוציא בשני כרכים וקרא לו 'מבשר טוב', בגלל שמו שרמוז בו בראשי תבות: "מאיר בן שלמה".

בנוסף לספר, היה לו דבר יפה שגם אני ראיתי – הערות שהיה רושם בצד הספרים שלמד. הוא הדגיש דברים וגם הרחיב והפנה למקורות. לאחר שהסתלק, בניו הוציאו את כל ההערות שהוא הספיק להעתיק למחברת רשימות, וקראו את החבור בשם 'מבשר ואומר'. יש בהם חילוקים לכמה קטגוריות: לשונות בתנ"ך ובחז"ל, 'בין השיטין', עובדות מצדיקים ועוד. הוא קיבל מהרבה צדיקים, ומביא בפסקים ספורים מהם. הוא מקור לענין של 'אוהב צדיקים' אצלנו, שמקבלים מכולם. עכשיו נקרא קצת מכל מדור. [הייתי בציון שלו בהר המנוחות.] גם השווער שלו, רבי איתמר זצ"ל, קבור שם. אם כבר הזכרתי, השווער שלו, כמו אדמו"רי נדבורנא שקדמו לו, נהג לנגן בכינור בכל מיני הזדמנויות, למשל במלווה-מלכה ובחופות. בדרך לחופה נוהגים לשיר את 'בר יוחאי' שאנחנו שרים בל"ג בעומר, ומיחסים לנגון קדושה ממש כמו שבחב"ד מיחסים ל'ארבע בבות'.

נגנו 'בר יוחאי'.

הנגון השני ששרים בקביעות, וגם אליו מיחסים קדושה מיוחדת, הוא נגון 'אחד יחיד ומיוחד'. שרים אותו בסוף החתונה, ב'מצוה טאנץ' – שאולי חשוב אצלם יותר מהחופה – כשהרבי רוקד עם הכלה. אני זוכר שהייתי באחת מחתונות הצאצאים ונגנו אותו. זה נגון מהיר שמתאים לריקוד, אפשר לשיר עכשיו:

"אחד יחיד ומיוחד, היה הוה ויהיה, ה' אלקינו ה' אחד, א-היה אשר א-היה".

הרבה נגונים שלמדתי אצלו נכנסו לדיסקים שלנו.

הוא נקרא 'מאיר' על שם רבי מאיר מפרמישלאן. נשים לב שיש שני רבי מאיר מפרמישלאן: בדרך כלל מתכונים לרבי מאיר מפרימשלאן שחי בדור השלישי לחסידות, אך יש גם רבי מאיר מפרימשלאן בדור של הבעל שם טוב.

בין "מדינה" ל"ארץ"

נתחיל מהחלק 'מבשר ואומר' במדור 'לשונות בתנ"ך' עמוד רלט:

"החילוק בין 'מדינה' ל'ארץ'":

מפירש"י שמפרש שגינוסר היא כינרת, שם מדינה בארץ ישראל. (פסחים ח' ע"ב, ד"ה "גינוסר"), משמע לכאורה ש'מדינה' משמעה רק חלק מארץ ישראל. ועיין מגילה (ו' ע"א), ובפי' המשניות להרמב"ם (נדרים פ"ז מ"ה).

יש ההבדל בין המלה 'מדינה' ל'ארץ' – דבר ששייך היום אלינו בארץ ישראל. מהצורה שרש"י כתב, משמע שמדינה פירושה רק חלק מהארץ, אזור. הוא מציין זאת לגבי המינוח של התנ"ך. ברמב"ם גם קיים הבטוי 'מדינה', ועוד בטוים: 'שבט' – קשור לפרשה הקרובה, "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך", לכל שבט יש את הנחלה שלו בארץ ישראל; 'פלך'; וכן 'עיר'. ('מדינה' בערבית זה עיר.) אכן, המפרשים מסבירים את ארבעת המושגים הללו כדבר אחד, אך לענ"ד צריך לפרש שכל שם מבטא ענין אחר. [במגילת אסתר כתוב: "ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר", משמע לכאורה שהם דברים שונים.] נכון, כל אחד הוא מונח-גדר בפני עצמו.

רב ושמואל

נמשיך למדור "לשונות חז"ל" בעמוד רמא:

"שמואל קרי לרב 'אבא'":

כך נראה מברכות (מ"ז ע"א), עיין ברש"י שם (ד"ה אילו). וכן בפסחים (פ' ע"א). רב ושמואל חיו באותו דור והיו בעלי פלוגתא – שווים בקומתם ואע"פ כן, שמואל היה מכנה את רב 'אבא'. ידוע בכתבי האריז"ל ששמואל הוא בחינת מוחין דאמא. לפי זה, י"ל שקרא לרב אבא על שם מוחין דאבא (ובסוד "אבא יסד ברתא" – "רב אמר לא אברי עלמא אלא לדוד" ואילו שמואל אמר למשה – "משה זכה לבינה").

"אבות" – אברהם ויעקב

"'אבות' שמשמעו רק שנים":

בר"ה (י"א ע"א): 'בניסן נולדו אבות וכו' ובפסח נולד יצחק'. שם 'אבות' משמעו רק שנים, והם אברהם ויעקב כפירש"י.

הוא אומר פה משהו מעניין, שלפעמים כשאומרים 'אבות', מתכוונים רק לאברהם ויעקב בלי יצחק. הם נולדו בניסן, ויצחק נולד בפסח, שני עניינים שונים. בחודש ניסן בכללותו מאירה ספירת החסד, אהבה, שהיא המדה של אברהם אבינו; אך בפסח עצמו יש דינים, ולכן יצחק, שהוא דין, נולד בפסח. כמו שאמרנו, בהשגחה פרטית גם ר' לוי'ק נולד באותו תאריך, ח"י ניסן, והוא מסביר על שמו לוי יצחק[ד] שיש בו כפילות של דין: יצחק הוא דין וגבורה, ולוי הוא דין.

[אבל לכאורה גם חג הפסח אמור להיות חסד, ה' גאל את ישראל?] ר' לוי'ק מסביר שהמצוות הפרטיות של פסח הן דין. למשל מצות אכילת מצה ומצות שתית ארבע כוסות וכן עוד – הן עניין של דין. אור האהבה שמאיר בחודש ניסן – חודש של ניסי ניסים – הוא כאור מקיף על המצות הללו, שהן דין. המצוות בפרטות הן אור הממלא[ה].

הרעיון שאברהם ויעקב הם יחידה אחת ואילו יצחק קובע ברכה לעצמו, מזכיר משהו דומה שכתוב כמה פעמים בחסידות, שלפעמים הנכד יותר קשור ויותר דומה לסבא מהאבא. ולגבי הדמיון של יעקב לאברהם בפרט, הדבר כתוב בפירוש בתניא[ו] על הפסוק "יעקב אשר פדה את אברהם"[ז]. מדת אברהם היא חסד ומדת יעקב היא רחמים. צריך לאהוב כל יהודי, במדת אברהם אבינו. אך אם יהודי חוטא, יש הפרעה לאהבה, עד כדי כך שכתוב שבמקרים מסוימים "מצוה לשנאותו". מה עושים? מעוררים רחמים על נשמתו שירדה לטומאה, וכך האהבה אליו חוזרת ביתר שאת. זהו ההסבר בתניא לפסוק "יעקב אשר פדה את אברהם", שמדת הרחמים של יעקב פודה את האהבה (מדת אברהם) שמסתתרת.

"אמרה תורה"

פתחתי באקראי:

"אמרה תורה":

'אמרה תורה' לא שייך אלא בדבר שהצדוקים מודים בו (תוס' ר"ה ה' ע"א, ד"ה אמרה).

ממש פלא. אם כתוב על משהו שאמרה אותו כבר התורה – זה מוסכם גם על הרפורמים... כביכול מתחשבים בדעתם. ההערה הזו היא דוגמא איך הוא פשוט סימן משהו מעניין, עם חדוש.

עיין בחדושי מהרי"ץ חיות זצ"ל (שם).

יש כמה מפרשים וכדו' שבעל המבשר טוב היה אוהב מאד, היה בקי בהם ומזכיר אותם רבות, למשל ה'תוספות יום טוב'. גם את מהרי"ץ חיות הוא חבב במיוחד ומפנה אליו כמה פעמים. מי הוא היה? הוא גר ברומניה וחלקו עליו רבים. יש אותו בסוף כל גמרא, פירוש חשוב. בכל פעם שהוא מפנה למישהו זה סימון לדבר מעניין, צריך להסתכל שם ולראות. כל הערה כזאת היא פשוט פנינה.

"באמת אמרו"

נעבור לעמוד רמג:

"באמת אמרו":

עיין בב"מ (ס' ע"א): 'כל באמת אמרו – הלכה היא'.

אם כתוב "באמת אמרו" כך וכך – זה וודאי נפסק להלכה. [זה צטוט?] כן, אבל הוא מביא את זה ככלל. בין השאר, הענין של החבור הוא אסיפת כללים שמוכרים יותר או פחות, אבל הוא ציין אותם לעצמו.

ועיין תרומות (פ"ב מ"א) ברע"ב, ועיין ברמב"ם (כלאים פ"ב מ"ב), וכן בתרומות (שם, שבת פ"ו מ"ד).

נשים לב לגימטריא מענינית: "באמת אמרו" = 690 = "משה משה" – "משה אמת ותורתו אמת", ומזה מובן שהלכה היא. ותוספת לרמז – ההפרש בין שתי המלים "באמת אמרו" הוא 196 = 14, דוד, ברבוע, עליו נאמר "והוי' עמו" ודרשו חז"ל ש"הלכה כמותו בכל מקום".

"ביתו" ו"אנשי ביתו"

"ביתו או אנשי ביתו":

בתויו"ט (סוטה פ"א מ"א) חקר אם אמרינן על אשתו ביתו, או אנשי ביתו ג"כ, ומסיק דשתי הלשונות יכולין להיות אמת, עיין מה שמפרש שם.

ידוע מהמשנה בתחלת מסכת יומא, ורש"י גם מביא, שכשכתוב "ביתו", הכוונה לאשתו. כאן מביאים חקירה האם כשכתוב: "אנשי ביתו" – גם הכוונה לאשתו, והמסקנה שכן. אחר כך הוא ממשיך להתפלפל בענין:

אמנם מה שהעתיק שם דברי הרע"ב שכתב: 'ואעפ"כ אמרינן בגמרא' וכו', וכתב ע"ז התויו"ט: 'ובגמרא גרסינן לאנשי ביתי', לא הבנתי, כי הלא בגמרא (ב' ע"ב) מצינו בזה הלשון: 'אמר ר' חנינא מסורא: לא לימא איניש לאיתתי' בזמן הזה לא תיסתרי בהדי פלוני'. וא"כ לא כתב לא לביתי' ולא לאנשי ביתי', אלא לאיתתי'. ודברי הרע"ב שהוסיף: אפילו בינו לבינה, לקוחים הם מרש"י שם.

דמות דיוקן יולדיו

נעבור למדור "דברי חכמים" בעמוד רנג:

"דמות דיוקנו של אב":

עיין באוה"ח [כאן הוא מביא פירוש של ה'אור החיים', שבע"ה נלמד בתקופה הקרובה[ח]. הוא עסק הרבה גם ב'אור החיים'.] פ' קדושים עה"פ 'איש אמו ואביו' (י"ט ג'): ושמעתי משם אנשי אמת כי דיוקן האב תגביר כח הקדושה בבן, ותמנעהו מבוא אל התיעוב [כמו שכתוב על יוסף, שהיה בנסיון עם אשת פוטיפר ו"דמות דיוקנו של אביו באה בחלון", וכך הוא ניצל מהחטא. זו סגולה להינצל מדברים שליליים – לצייר את דמות האב.], והוא אומרו סמוך למצות העריות "אמו ואביו תיראו", ולזה מי שתקפו יצרו יצייר בין עיניו יולדיו ויהיה לו למשיב נפש.

מה כתוב לפני "איש אמו ואביו תיראו"? [פרשת עריות.] נכון, מתי קוראים אותה? [מנחת יוה"כ.] כן, היא כתובה בסוף פרשת "אחרי", וצמודה לתחלת פרשת "קדֹשים". כאן הוא מוסיף משהו חשוב: בדרך כלל מכירים שצריך לצייר את דמות האב, כאן הוא אומר לצייר את "יולדיו" – כלומר טוב לצייר גם את דמות האם.

וראיתי שבשו"ת רשב"ן (או"ח סימן רפ"ח) מובא, שנמכרו לוחות עם 'שויתי' לתלות לפני העמוד עם תמונת השר מונטיפיורי בהסכמת הגאון 'כתב סופר' [כמו שאמרנו, הוא משלב ספורים ועובדות. הוא מספר על קהילה שמכרו להם לוח 'שויתי' לבית כנסת, ומצויר עליה מונטיפיורי. ממש פלא... כמו שטוב לצייר את ההורים, אולי גם טוב לצייר את מונטפיורי, שגם היה יהודי צדיק שהחזיק את ההתישבות...], עיי"ש וכן בשו"ת שואל ומשיב (ח"א ספר שלישי סימן ע"א) מתיר פרצוף אדם במנורה העומדת בביהכ"נ כשאין כל הצורה שלמה, עיי"ש [היתה להם מנורה שמצויר בה פני אדם. אם חיסרו בציור חלק בפרצוף, פוסקים שזה מותר. (מכאן מקור למשיחסטים ששמים תמונה של הרבי בבית כנסת...) כן, רק לפי השואל ומשיב צריך לחסר חלק, שלא יראו את כולו בתמונה – ואז זה בסדר.]. וכבר הבאתי מהתוס' (ע"ז מ"ג, ד"ה "לא תעשון").

ירושת מומר את אביו

נדלג לעמוד רעז:

"מומר יורש את אביו":

עיין ברא"ש (קדושין י"ז ע"ב): 'מכאן פוסקין דישראל מומר לעבודת כוכבים יורש את אביו, מדקאמר: ודילמא ישראל מומר לעבודת כוכבים שאני'.

יהודי שהמיר את דתו, בתקופתנו יכול להיות יהודי שהתנצר חלילה, ופוסקים שהוא יורש את אביו, חדוש. יכול לקרות גם בנחלה בארץ, שהבן מומר ירש את אביו. [איך יכול להיות, הרי "מעלין בקדש ואין מורידין"[ט]! שנחלה קדושה תגיע למומר?!] לכן הוא ציין את זה, אם זה לא היה חדוש הוא לא היה מציין אותו...

אפשר להסביר שמקווים שיהיה צאצא שיחזור בתשובה – "כי לא ידח ממנו נדח"[י] – וכך הנחלה תחזור לעלות לקדושה. על כך נאמר ש"ירידה צורך עליה"[יא]. נכון ש"מעלין בקדש ואין מורידין", אך אם זו ירידה לצורך עליה, יכול להיות שמותר להוריד.

[מה לגבי גר – הרב מדבר על 'מהפכה רביעית' – האם הוא יורש את אביו?] לפי ההלכה אין קשר משפחתי בין הגר לאביו, אבל זו שאלה טובה. יש כאן נושא שלם שדנים בו ואכמ"ל.

ועיין בקרבן נתנאל שם מה שפלפל בזה, ומסקנתו ג"כ כן.

רואים שזה קשה, גם הקרבן נתנאל – מפרש חשוב על הרא"ש – מתקשה ודן בענין, אך גם הוא מגיע בסוף לאותה מסקנה, שיורש.

"אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים בתורה"

"מוקדם ומאוחר בתורה":

הלשון ברש"י (שמות ד' כ'): אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים בתורה.

כאן הוא מדקדק. בדרך כלל מכירים ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה" – ככלל. מאד מתאים לרבי לדייק ככה[יב], כמו שאמרנו הם מכוונים בהרבה תשובות אותו דבר. זו דוגמה איך מלה אחת משנה משמעות, והוא החליט לסמן את האמרה.

שמות אשת נבוכדנצר ואחות שמשון

נעבור לעמוד רפג:

"אשת נבוכדנצר":

במ"ר סוף פ' מצורע (י"ט ו'): 'מה היה שם אשתו של נבוכדנצר, רב הונא אמר: שמירה שמה [היא היתה מפורסמת מאד כנראה, לכן דנים בשם שלה. זה שם שמתאים לבת, כמו שכתוב "שמור לנוקבא"[יג].]. ר' אבין אמר: שמירמות שמה, ורבנן אמרין: שמירעם שמה ע"י שנולדה ברעם'.

כולם מסכימים ששרש שמה היה שמר. כנראה מסורת שקבלו. מעניין שמדברים כאן על רעם, "שנולדה ברעם". לפני שבוע[יד] דברנו על השרש רעם ועל השרשים הנוספים שמסתיימים ב-עם: טעם, זעם, נעם...

ועיין בפי' מהרז"ו שם העיר ע"ז וז"ל: אך איך דורשין כן, ואיזה סמך יש להם על הפסוק, ואיך דורשים שם שמירעם אם אינו בפסוק, כל זה נעלם ממנו. עכ"ל, ועיין בב"ב (צ"א ע"א).

מהרז"ו הוא פרוש חשוב על המדרש רבה, והוא תמה, בדרך כלל אומרים איזה מקור לדברים – וכאן לא. גם הוא שואל איך אפשר לדרוש בלי קשר לפסוק.

(ועיין מה שהעיר שם במהרש"א מה שחז"ל הביאו שם על אחותו של שמשון, ועיין בהגהות רש"ש שם ור"י עמדין).

איך קראו לאחות של שמשון? [משהו עם 'יין'?] נכון, קראו לה 'נשיין'. שמשון אהב כנראה לאכול שום, לכן קראו לו שמשון, אותיות שן שום, והיא אהבה כנראה לשתות יין, לכן קראו לה נשיין אותיות שן יין...

אויר חו"ל מטפיש

תפתחו במדור "אוצר עובדות" בעמוד שצב. הוא מביא מכל הצדיקים, ומעניין שהוא מביא גם פעמיים מהרבי המהר"ש, הוא קבל במסורת מהרבה צדיקים. את האמרות שהוא מביא – אפילו בחב"ד לא מכירים.

"אוירא דחו"ל מטפיש":

בשם המהר"ש זצ"ל מליובאוויטש שאמר: אמת דאוירא דא"י מחכים, אבל גם זה ברור שאוירא דחו"ל מטפיש.

(לאחד המשתתפים:) כנראה שעדיף לך לא לטוס לרוסיה...

שלש מעלות של יהודי אמתי

נמשיך בעמוד שצג:

"א אמת'ער איד":

מספרים בשם הרה"ק ר' מענדיל קאליש זצ"ל בנו של הרה"ק ר' יצחק קאליש, דער ווארקער רבי זצ"ל, מספרים שאמר: 'א אמתע'ר איד דארף האבען שלוש מעלות [ליהודי אמתי צריך שתהיינה שלש מעלות. זאת אומרת שאם אתה רוצה להיות יהודי אמתי, אתה חייב את שלשתן.]:

ער דארף זיין איינגעבויגען שטייענדיג גלאך [כשהוא עומד זקוף, הוא מכופף.], ער דארף שרייען שטיל שווייגנדיג [הוא צועק בשקט.], אין ער דארף טאנצען נישט באוועגענדיג זיך מיט קיין שום אבר [הוא רוקד בלי להזיז שום אבר. אם יש לך את שלשת המעלות – אתה יהודי אמתי...].

[אפשר להקביל להכנעה-הבדלה-המתקה?] כן, לעמוד זקוף בכפיפה היינו הכנעה; לצעוק בשקט היינו הבדלה; לרקוד ללא תזוזה היינו המתקה. [רבי נחמן אומר משהו כזה[טו], שצריך לדעת לצעוק בלי שום קול, כמו שכתוב בזהר: "קלא פנימאה דלא אשתמע"[טז].] כן, זה שייך להבדלה.