משה, דוד, הרס"ג והבעש"ט

אור לכ"ו אייר תשפ"ב – כפר חב"ד

התוועדות יסוד שביסוד (ח"ב)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

כפי שמוסבר מחדש כל שנה, שלשת צדיקי שבועות הם משה רבינו, על ידו נתנה לנו התורה ב"זמן מתן תורתנו", ובעלי ההילולא של היום הזה, דוד המלך ומורנו הבעל שם טוב. בחלקה השני של התוועדות יסוד שביסוד הצטרף לשלש הדמויות הללו רבינו סעדיה גאון (שזהו יום ההילולא שלו), מתוך ההסבר שמורנו הבעל שם טוב הוא גלגול שלו, כשהם חולקים ביניהם את שתי התכונות העצמיות של משה רבינו, חכמה ואהבה, וגם את שתי התכונות העצמיות של דוד המלך, מלחמה ונגינה. בתוך הדברים ישנם כמה הסברים חשובים בסוד הגלגול וגווניו השונים במשך הדורות.

הבעש"ט – הרס"ג במהדורה חדשה

היום היארצייט של רבינו סעדיה גאון. בחוברת נפלאות של השבוע[ב] כתוב עליו – כדאי שכולם יקראו. קודם כל, כתוב שם על הקשר בינו לבין הבעל שם טוב – קשר עמוק עד כדי כך שיש מסורת של חסידים[ג] שהבעל שם טוב הוא גלגול של רס"ג. מהו גלגול? מהדורה חדשה. צריך להבין מה הקשר בין שתי הדמויות האלה.

מה אמרנו עכשיו? שצריך כל דבר לעדכן. כך דברנו על הרמב"ם[ד] – צריך בכל דור את הרמב"ם המעודכן של הדור. יש באמת אחד בדורות האחרונים (נחמן קרוכמל) שכתב ספר מורה נבוכים חדש – מורה נבוכי הזמן. או שהנסיון שלו טוב או שלא, אבל רואים שהוא נסה לעדכן את הרמב"ם עם השם של הספר. [גם הרב קוק כתב 'לנבוכי הדור', אבל הספר לא יצא בזמנו.]

כתוב[ה] שהבעל שם טוב השתמש לגבי עצמו בביטוי 'מהדורה חדשה של חובת הלבבות'. אבל יש מסורת, בלי הביטוי מהדורה חדשה, שהוא גלגול של רבינו סעדיה גאון. למה? מה הקשר?

שוב, כתוב כאן בנפלאות, על פי סיפור[ו] שפעם התלמידים ראו את רבינו סעדיה גאון נופל על פניו, אומר וידוי וכו' – חוזר בתשובה בצורה יוצאת דופן. שאלו אותו 'מה זה?', על מה הוא עושה תשובה. הוא ענה שלמד מיהודי פשוט שבאחת הנסיעות שלו הוא התארח אצלו. אותו יהודי לא ידע מי הוא, לא ידע שהאורח הוא הרס"ג, אבל היה יהודי טוב וכבד אותו יפה, אירח אותו והאכיל אותו וכו'. לפני שהוא נסע מהבית הוא גם לווה אותו, ומישהו ספר לו – ׳אתה יודע מי האורח שלך? רבינו סעדיה גאון!'. ברגע ששמע זאת הוא נפל על פניו והתחנן 'תסלח לי, לא ידעתי מי אתה – אם הייתי יודע הייתי מכבד אותך פי כמה וכמה'. הרס"ג נחם אותו, 'ארחת אותי טוב מאד, יפה מאד, אין שום טענה עליך כלל'. בכל אופן, אומר היהודי – לא משנה, התעקש על זה שצריך לחזור בתשובה. ככה הסביר רס"ג לתלמידיו, שככה למדתי את דרך התשובה – "כל ימיו בתשובה"[ז] בלשון חז"ל. כל יום צריך לדעת שאיך שעבדתי אותך אתמול – לא הכרתי אותך, לא ידעתי מי אתה, וממילא לא עבדתי את ה'. אם היום אני מקבל איזו הארה חדשה מהו "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון"[ח], שלא ידעתי אתמול כלל, צריך לעשות תשובה הכי גדולה על כל מה שהיה עד הרגע הזה.

אומרים שהווארט הזה של התשובה התמידית, הסיפור הזה, הוא יסוד דרך הבעל שם טוב, עד כדי כך שאמרו עליו – לא הוא אמר על עצמו – שהוא גלגול רס"ג. הגלגול הזה הוא המהדורה החדשה[ט].

גלגול – התלבשות, השראה וגנטיקה רוחנית

לפי פשט, רס"ג בפילוסופיה שלו לא האמין בגלגולים[י]. הבעל שם טוב ודאי האמין[יא], שהרי אצל האריז"ל יש את סוד הגלגול. לא רוצה להאריך בענין, אבל דברנו על כך מסתמא בשכם לא פעם ולא פעמיים[יב].

כתוב שכל הקבלה עד האריז"ל, עד הרמ"ק ועד בכלל, היא השתלשלות. המושגים העיקריים של התניא וחסידות חב"ד לפי בעל ההילולא של היום, רבי אייזיק מהומיל, הם השתלשלות-התלבשות-השראה, כמו שהוא מסביר במאמר השפלות והשמחה[יג]. עד הרמ"ק, כולל אותו, זו קבלה של השתלשלות, האריז"ל הוא התלבשות וקבלת הבעל שם טוב היא השראה. מי הכי מדבר על גלגול? האריז"ל. בפשט גלגול הוא התלבשות – הנשמה מתלבשת עוד פעם. בהשתלשלות אין מחזור – לא יתכן שאותו דבר עכשיו יתלבש מחדש בגוף שני (והתפיסה הזו היא מצב התגלות חכמת הקבלה בדורו של הרס"ג[יד]). זהו החידוש של ההתלבשות.

מהי ההשראה? כבר משהו אחר. שם גלגול פירושו לומר שאני מקבל השראה מרס"ג, חי בהשראה של איזה צדיק בדור הקודם. ודאי הרס"ג יסכים שיתכן כזה דבר. אם מעיינים עמוק-עמוק בכתבי האריז"ל רואים שכל נשמה היא מורכבת. כמה שתאמר שפלוני הוא גלגול של אלמוני – לא פשוט לומר כך, לא רק גלגול שלו, הגלגול הוא לא מעשה בראשית אלא מעשה מרכבה[טו]. מה הכוונה? שיש בכל גלגול הרבה גורמים. אם אומרים בוודאות שרבי שמעון בר יוחאי הוא הגלגול העיקרי של משה רבינו, כך כתוב[טז], והוא משרש הבל – אבל כשמדייקים בכל המקורות בכתבי האריז"ל[יז] רואים שיש לו גם מרכיב של קין, הוא לא רק הבל. רשב"י ברובו הבל, אבל הוא גם קצת קין – צריך לתקן את הקין שבו.

איך נסביר זאת היום? גלגולים היום צריך להבין כמו 'גנטיקה רוחנית'. האדם מאמין במדע של אותו דור, של ההוה – באמונה שלנו יש גנטיקה. יורשים מהאבות את התכונות שלהם. גנטיקה היא גלגול, התכונה חוזרת. כמו שיש גנטיקה פיזית, גשמית, יש גנטיקה רוחנית – אבל בגנטיקה יש אבא ואמא, אחד לא מקבל מאחד, כל אחד מקבל הרכבה מכמה. בעצם, מכל הדורות הקודמים. ככה גם בסוד הגלגולים, יש הרבה-הרבה מרכיבים, אבל בכל אופן אפשר לומר שבהשראה יש ודאי מישהו שהוא העיקר – דמות שאני חי בעיקר בהשראה שלה. בעצם, הדמות שנותנת השראה למישהו היא הרבי שלו. אנחנו יודעים[יח] ואוהבים לספר[יט] שבפשיסחא היו שני רביים – רבי חי ורבי בעולם האמת, שמקבלים השראה מיוחדת ממנו, כאילו שהוא מתגלגל בנו.

עד כאן מאמר מוסגר, רק לומר שרבינו סעדיה גאון ודאי יסכים – ויקבל באהבה – שיתכן שהבעש"ט הוא הגלגול שלו.

סוד השם סעדיה

כעת נוסיף רמז שלא כתוב בנפלאות. כל האריכות היתה בשביל הרמז: צריך להתבונן בשם סעדיה. סעדיה הוא שם יותר נפוץ בעדות המזרח – יש מעט גם באשכנז, בחב"ד בדור הקודם היה אחד גדול בשם סעדיה[כ]. [יש גם מתלמידי הגר"א[כא].] כן, יש קצת. בכל אופן, זהו שם שצריך להתבונן בו.

יש את השם סעדיה לאיש, מסעודה לאשה, יש גם מסעוד. יש כל מיני צורות של סעד, של סעודה. כנראה אוהבים לעשות הרבה סעודות מצוה... רואים זאת, גם אצל הבבא סאלי (שאביו נקרא רבי מסעוד[כב]). צריך לסעוד, לבקר את החולים. סעדיה הוא גם נוטריקון סיעתא-דשמיא, או סע-עד, סע הלאה, "עד ולא עד בכלל" או "עד ועד בכלל", "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה"[כג]. אברהם הלך ונסע "עד ולא עד בכלל", עד אין סוף. אלה כמה ווארטים במשמעות השם סעדיה.

"משה משה" – חכמה ואהבה

סעדיה, רבינו סעדיה גאון, מתגלגל בישראל, רבי ישראל בעל שם טוב, התשובה התמידית, ההכרה המתחדשת בכל יום תמיד מי הוא ה', מי הוא ה"קונה הכל" שדברנו קודם[כד]. כשעושים את החשבון – סעדיה שוה 149 ו-ישראל שוה 541, וביחד הם 690, נחלק ל-2, הממוצע, הוא 345, משה. כלומר, סעדיה-ישראל הם משה-משה. איפה כתוב "משה משה"[כה]? במראה הסנה, המראה הראשון שלו. ה' קורא לו "משה משה" והוא עונה "הנני". כל פעם שיש כפל של שם, לשון חבה, כמו "אברהם אברהם"[כו], "יעקב יעקב"[כז], "שמואל שמואל"[כח] – יש פסיק טעמא. רק ב"משה משה" אין פסיק טעמא בגוויהו[כט]. יש בתופעה הזו המון פירושים[ל]. בכל אופן, "משה משה" היינו שנים, אבל בלי צמצום ביניהם, בלי הבדל ביניהם, שנים שהם ממש אחד. לעניננו, אם סעדיה-ישראל היינו משה-משה – איך נסביר? קודם כל, כל אחד מהם הוא המשה רבינו שבדור, ששקול כנגד כל הדור[לא], שכולל את ששים ריבוא נשמות עם ישראל.

משה הוא "מן המים משיתהו"[לב], "זכרו תורת משה עבדי"[לג], "תורה צוה לנו משה"[לד]. משה הוא התורה, "אורייתא מחכמה נפקת"[לה] – התורה יוצאת מהחכמה, משה רבינו הוא החכמה האלקית. רבינו סעדיה גאון הוא החכמה האלקית של משה רבינו. החכמה הזו מקיפה את כל החכמות – לכן בכל מקצועות התורה הוא הכי בקי והכי מחדש בדורו, וגם בחכמות העולם בכלל. פלא, כמו שלמדנו הרבה פעמים[לו], הוא התחיל הרבה מקצועות בתורה, ייסד אותם. זו חכמה.

הבעש"ט הוא לא ככה. כדי לומר שהבעש"ט הוא גלגול רס"ג – צריך מכנה משותף. מה המכנה המשותף? ששניהם משה רבינו ו"לא פסיק טעמא בגוויהו", אין צמצום ביניהם. מהו המשה של הבעש"ט? למה הוא משה רבינו? יש ווארטים של הבעל שם טוב, כתר שם טוב, אבל זה לא העיקר. כמו שבזמנו, מי שלא קבל אותו לא קבל כי לא ראה בו מספיק תורת משה. הוא לא ראה כי היה עוור, אבל זה לא משנה לנו. הוא לא החכמה של משה רבינו – הוא משהו אחר. מה עוד יש למשה רבינו חוץ מחכמה? אהבה. כתוב ש"משה אוהב ישראל היה"[לז] (מאמר שהוזכר בהקשר לשבועות, עיי"ש), מאמר חז"ל. כתוב[לח] שכל מה שמשה קבל הוא מסר לעם ישראל, גם מה שקבל לעצמו כמו פלפול – הכל מסר הלאה, מתוך עין טובה, לכן הוא יכול לתקן את העינים של כל ישראל (סוד "אשר עשה משה לעיני כל ישראל"[לט]). לא חושבים הרבה על הענין, אבל זהו יסוד גדול בחסידות, שהתכונה העיקרית של משה רבינו היא "משה רבינו אוהב ישראל היה". לכן הכלל הגדול בתורה שלו הוא "ואהבת לרעך כמוך"[מ]. הדוגמה המובהקת לאהבת ישראל המוחלטת של משה רבינו היא מסירות נפשו עבור כל ישראל כאשר אמר "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"[מא], כאשר אהבת משה (לישראל) גוברת על חכמת משה, חכמת התורה, "ספרך אשר כתבת". הביטוי המושלם לאהבת ישראל של משה בא באהבת ישראל של הבעש"ט. ידוע ש-אהבת ישראל עולה אהבה פעמים חכמה, שתי התכונות האלה של משה רבינו – החכמה של משה והאהבה של משה (שהוא "איש האלהים"[מב], העולה חכמה-אהבה).

להוריד עד למטה

עוד משהו לגבי החכמה של רבינו סעדיה גאון והאהבה של הבעל שם טוב, שהן המשך אחד – המיוחד אצל שניהם הוא שהם מורידים את הענין שלהם עד מטה-מטה:

מי שרוצה יסתכל על החומש שהוציא ר' יום טוב שיחי' גינדי, עם תרגום הרס"ג – אין כזו פשטות בכל ספרות עם ישראל. אין כזו השקעה בפשטות – הוא תרגם את התנ"ך לערבית בשביל ה'עמך', ממש "יפוצו מעינֹתיך חוצה"[מג], והוא טרח לכתוב במלים הכי פשוטות – אם מדייקים רואים פה ושם שמאיר את העינים, אבל תפתחו ותקראו כמה פסוקים, זהו פשט שבפשט, הכי פשוט שיכול להיות. "אבא יסד ברתא"[מד], "הוי' בחכמה יסד ארץ"[מה], מחכמה עילאה, חכמה סתימאה, מגיעים למטה-מטה, הכי פשוט שיכול להיות. אין כזה פשט בשום מקום בתורה – תסתכלו רגע.

אותו דבר ביחס לאהבת ישראל של הבעל שם טוב – והאהבה שלו בכלל, גם אהבת הבריות – היא מגיעה למטה למטה, "דירה בתחתונים"[מו], בתחתון שאין תחתון למטה הימנו[מז].

שתי בחינות דוד – לוחם ומשורר

נעשה עוד גימטריא יפה: כשיש שתי מלים עם ממוצע יש גם שתי כנפים – כנף אחת היא המרחק במספר בין המספר הקטן לממוצע ואותו מספר הוא הכנף השניה בין הממוצע למספר היותר גדול. לעניננו, סעדיה הוא 149, מה ההפרש בין סעדיה ל-משה (הממוצע), שהוא-הוא ההפרש בין משה ל-ישראל? 196, 14 ברבוע, דוד ברבוע. אז יש פה עוד מישהו בסיפור. צריך לעשות הרבה גימטריאות בשביל להיות "קונה הכל", שאני קונה את כולם, אבל צריך סחורה טובה – כזו שגורמת לי לרצות לקנות את כל החשבונות... פה יש סחורה מאד טובה – זו תופעה דווקא לשני שמות-מספרים אלה, אפילו שיכולים להיות הרבה זוגות שמות שעולים "משה משה", אבל רק בשני אלה יהיה גם את הכנפים של דוד ברבוע בשני הכיוונים. זאת אומרת שיש להם קשר לדוד מלך ישראל, דוד מלכא משיחא. הרי כתוב[מח] שמשיח הוא משה רבינו בפנימיות, כשהוא מתלבש בתוך הגוף של דוד המלך, משיח בן דוד.

אם אמרנו שלמשה יש שתי תכונות עצמיות, ש"לא פסיק טעמא בגוויהו", שהן החכמה שלו והאהבה שלו, הרס"ג והבעש"ט, כנראה גם לדוד המלך יש שתי תכונות עצמיות: דוד המלך הוא לוחם מלחמות ה' – ככה אביגיל משבחת אותו, "כי מלחמות הוי' אדֹנִי נלחם"[מט], ודוד המלך הוא "נעים זמִרות ישראל"[נ] (מחבר ספר תהלים, הספר ה-דוד לפי סדר התנ"ך, אחרי ה חומשי תורה ו-ח ספרי נביאים, תחלת הכתובים שנאמרו ברוח הקדש של כנסת ישראל).

התכונה של "נעים זמרות ישראל" ודאי שייכת לישראל, רבי ישראל בעל שם טוב. הבעל שם טוב רצה שכולם יהיו בקיאים בתהלים[נא], ודרש[נב] את הפסוק "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל"[נג], שה' יתברך 'יושב' (במובן של מתפרנס) על "תהלות ישראל", התהלים שאומרים היהודים הפשוטים וגם התהלות והשבחים שלהם לה' כשאומרים 'ברוך ה'', 'תודה לא-ל' וכיו"ב. דוד שר, גם מתוך הצרות שלו והמלחמות שלו – כולו מתפלל לה'. כתוב[נד] שכלי הזין של מלך המשיח הוא התפלה, זין ר"ת "נעים זמרות ישראל". למה הוא הדמות הכי אהובה בתנ"ך, עם כל ה'בעיתיות' שיש בה?

אם נחזור לווארט של "קונה הכל", על מי הכי מתאים בתנ"ך לומר זאת, בתור חידוש, שמה שלא תבקר אותו – אני קונה-מקבל אצלו הכל? על דוד המלך. משה רבינו הוא פשוט, צדיק, אין בעיות אתו. אבל עם דוד המלך יש הרבה בעיות, הרבה דברים בעיתיים שכתובים עליו[נה], חוץ מזה שידיו מלאות דם והוא הולך והורג את כולם[נו]. ועם כל זאת, אני, יהודי מאמין, 'קונה' אותו כמו שהוא, ולא סתם קונה אלא שהוא הדמות הכי אהובה בתנ"ך, יותר ממשה רבינו בתור דמות אהובה.

[איך זה שייך לרס"ג? מלחמות?] כן, הרס"ג היה איש מלחמות. שוב, אין כאן המקום להאריך, אבל היה איש מלחמות – היה מאד תקיף, דמות תקיפה ביותר. הוא נסע בכל העולם, עד שהגיע בסוף לבגדד, שם היתה ישיבת סורא ובאופן יוצא מהכלל הוא נעשה שם ראש ישיבה – תולדותיו כתובות בקיצור בנפלאות. לחמו נגדו, הוא תיקן הרבה דברים לא כמו שהיה מקובל, אז הוא לחם מלחמות ה', "מלחמתה של תורה"[נז]. לעומת זאת, הבעל שם טוב היה עסוק בקירוב – לחמו נגדו, אבל הוא לא לחם נגד אף אחד, רק פעל בדרך של אור דוחה חשך. הבעש"ט הוא "נעים זמרות ישראל", הוא לימד אותנו את סוד התפלה, איך מתפללים על כל דבר, על כל צרה, איך מאמינים בה', מתפללים אליו ושרים לו שיר.

אם כן, זה היה עוד ענין בפני עצמו – הרמז של "משה משה", סעדיה-ישראל וגם הסוד של דוד-דוד, שתי בחינות של דוד. כל דוד כאן הוא דוד ברבוע, כלומר דוד בהתכללות, כמו שבע פעמים שבע של ספירת העומר.

[העירו גימטריא.] יסוד שביסוד עולה 462, נתיב, אמת יחד עם השרש של אמת (אהיה), היהלום של אהיה, פעמיים רלא.

[יש ווארט מהקוצקער[נח] על הגמרא[נט] שנבוכדנצר רצה לגנות בזמירות שלו את הזמירות של דוד ובא מלאך וסטר לו. הוא שואל – אסור לשיר יותר יפה מדוד?! ועונה – מותר, אבל רצו לשמוע איך הוא שר אחרי סטירה...] יפה. יש קשר גם למה שנסביר בהמשך.

איזה שיר אהבו בבית? [נעה ע"ה אהבה את י-ה ריבון של ר' מאיר שפירא.] אנחנו רוצים להוציא לאור את הניגון שלנו על מעין עולם הבא, אז זה מתאים.

נגנו "מעין עולם הבא".

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• בכל דור צריך 'מהדורה חדשה' של גדולי הדורות הקודמים.
• את יסוד התשובה התמידית קבל הבעש"ט מהרס"ג.
• הגלגול בתפיסת הקדמונים הוא מחזוריות טבעית של הנשמות.
• גלגול שייך בעיקר לסוד ההתלבשות – עיקר קבלת האריז"ל.
• במושגי דורנו הגדרת הגלגול היא 'גנטיקה רוחנית' (וכמו גנטיקה, סוד הגלגולים הוא "מעשה מרכבה").
• בסוד ההשראה גלגול הוא 'השראה רוחנית' של צדיק מעולם האמת.
• התכונות העצמיות של משה רבינו הן חכמה ואהבת ישראל – הרס"ג מבטא את החכמה והבעש"ט את האהבה, כששניהם מורידים את תכונתם העצמית מטה-מטה.
• התכונות העצמיות של דוד המלך הן לוחם מלחמות ה' ונעים זמירות ישראל – הרס"ג מבטא את המלחמות (במלחמתה של תורה) והבעש"ט את זמירות ישראל.