ארבעה יסודות

ח' אייר תשמ"ה – מכון ויצמן – רחובות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

שלום לכולם, המקום הזה הוא מקום של מדע, לכן אני אנסה לשלב נושאים שקשורים למדע. יש נושא אחד לגבי ספירת העומר שקשור עם יסוד המדע של התורה. ספירת העומר באה לתקן את היסודות שבנפש. כמו שיש יסודות בטבע, יסודות העולם, אז ככה יש יסודות בנפש והיסודות הם לפי המקובל, לא רק בספרי קבלה אלא בכל ספרי עם ישראל, ועד כדי כך שאפילו בספרי כל עמי קדם. אצל כולם יש את המושג "ארבעה יסודות" – אש, רוח, מים, עפר. יש כמה דרכים איך להסביר את המהות, את ההגדרה הפשוטה לפי המדע, מה הם היסודות האלה.

הערב אנחנו נסביר דרך אחת חדשה שמתאימה לתפיסה של היום. הרי כל דבר צריך להסביר לפי התפיסה של הדור, של היום. היות שהיות לא מובן המושג 'ארבעה יסודות', יש רבים שחושבים שהמושג הזה הוא משהו ששייך להשקפה של פעם, ושלפי המדע של היום זה לא מתאים, מכיוון שהמושג הזה לא מובן כ"כ. אבל באמת, אם אנחנו נתבונן, נראה שזה מאד מתאים ולא רק שאפשר לקיים אותו, אם אנחנו כן נקיים את זה – נראה שארבעה יסודות הוא באמת יסוד גם בתפיסה היום של מדעי הטבע.

ארבעת היסודות בספר התניא

כמו שיש ארבעה יסודות בעולם יש ארבעה יסודות בנפש. היסוד הראשון של הקבלה והחסידות הוא שלכל יהודי יש שתי נפשות – יש לו נפש בהמית חיצונית ונפש אלוקית. מי שיסתכל בספר התניא, ספר היסוד של החסידות, יראה מיד בפרק א' שאדמו"ר הזקן מביא ארבעה יסודות של הנפש הבהמית. הוא אומר שיסוד האש זה "כעס וגאוה שנגבה למעלה כאש"; יסוד המים הוא אהבת התענוגים, כלומר תאות למיניהן; יסוד הרוח, הוא כותב, הוא "הוללות וליצנות התפארות ודברים בטלים", כל מה שהוא הבל ורעות רוח, כל מה שהאדם מתעסק בהבלים. התפארות היא לא גאוה, גאוה היא משהו פנימי, שהוא מתגאה על כולם ומחזיק את עצמו יותר טוב מכולם, אבל התפארות היא דיבור, שאוהב להתפאר. כלומר, זו הבעה חיצונית, זה הבל, זו התנהגות של רוח במובן החיצוני-השלילי. הוא מביא ארבעה דברים וקורא לכולם יסוד הרוח; יסוד העפר, הוא אומר, כולל "עצלות ועצבות". כלומר, כל דבר שהיום קוראים דכאון וכבדות, שאדם כבד. אני חוזר: יש ארבעה יסודות, כשבנפש הבהמית יסוד האש הוא הכעס והגאוה. ולמה הוא אש? בגלל שהוא נגבה למעלה כאש והוא רותח ובוער. כל זה מצד הנפש הבהמית, כלומר המדות הרעות.

נסכם את מדות הנפש הבהמית (תניא פרק א):

ספירת העומר ותיקון המדות

כל תיקון המדות שייך לספירת העומר, כמו שנסביר תכף. כל מה שנקרא תיקון המדות, שאדם מתקן את ההתנהגות שלו, שייך לתקופה הזאת, כיון שאנחנו בתהליך לקראת קבלת התורה וחג השבועות. כתוב ש"דרך ארץ קדמה לתורה"[ב]. בלתי אפשרי שאדם יקבל תורה כשהוא מלוכלך עם מדות מגונות, לכן ההכשרה וההכנה לקבל את התורה היא רק כשאדם מתקן את המדות שלו. בזמן שבית המקדש קיים, יש לא רק את המצוה לספור כל יום את העומר, אלא גם מצוה להקריב את מנחת העומר. מקריבים מנחת העומר ביום הראשון של הספירה, כלומר למחרת יום טוב ראשון של פסח. מקריבים מנחה מן השעורים. יש רק שתי מנחות, בכל סוגי המנחות שישנן במקדש, שמביאים מן השעורה. כל מנחה מביאים תמיד מן החטה. [סולת היא חטה?] כן, סולת היא תמיד חטה, יש רק פעמיים שמביאים מן השעורה: מנחת העומר ומנחת סוטה. כשיש אשה סוטה שחושדים אותה היא צריכה, בין היתר, להביא מנחת סוטה, והיא גם כן מן השעורה. יש קשר גדול מאד בין התקופה הזאת של ספירת העומר וסוטה, כיון שיש מנהג ישראל שהרבה נוהגים, שבמשך ספירת העומר לומדים מסכת סוטה. הטעם החיצוני הוא שיש במסכת סוטה מט דפים, ולפי המנהג שמקובל על הרבה יהודים, לומדים כל יום בספירה דף אחד, כמו דף יומי. אז אם לומדים דף יומי במשך כל תקופת העומר גומרים את כל המסכת עד חג השבועות.

בפנימיות, מנחת סוטה היא שאם האשה שחשדו בה צודקת, אם היא צדיקה, על ידי כל התהליך היא מטהרת את עצמה לבעלה. לכן מובא בקבלה שכל התקופה הזאת היא גם תקופה של טהרה. חג השבועות נמשל לחתונה, "'ביום חתונתו'[ג] – זה מתן תורה"[ד]. הזמן הזה לפני חג השבועות הוא גם מה שהאשה מטהרת את עצמה לבעלה, הכלה מתכוננת לחופה. ענין תיקון המדות קשור גם עם זה שיש שבעה שבועות של ספירה, שהם כמו דין שבעה ימים נקיים שהכלה או האשה סופרת כשהיא עדיין טמאה ומתכוננת לצאת מטומאה לטהרה. כתוב בזהר[ה] שספירת שבעה שבועות שאנחנו סופרים היא בדיוק אותו דבר. כולנו הכלה ואנחנו סופרים את הימים בטהרה. זאת אומרת, העבודה היא לטהר את עצמנו, לטהר את הלב, לתקן את המדות, לצאת מידי סוטה, ולהיות כשרה וראויה לנישואים שעתידים להיות בחג השבועות. זו הכוונה הכללית של ספירת העומר.

רק את שתי המנחות האלה מביאים מן השעורה. כתוב בחז"ל שזה בגלל ששעורה היא מאכל בהמה. חטה היא מאכל אדם ושעורה מאכל בהמה. הצד השווה בשתי מנחות אלה, שעל ידן מתקנים את מדות הנפש הבהמית. גם ספירת העומר וגם מנחת הסוטה יש בהן משום תיקון כל המדות הרעות שאמרנו קודם, כלומר כעס וגאוה מיסוד האש, אהבת התענוגים מיסוד המים הרעים. יש את כל היסודות האלה – גם אהבת המים וגם אהבת האש – גם מצד הקדושה, "את זה לעומת זה עשה האלהים"[ו]. צריך להקריב את המנחה מהשעורה, כלומר את המדות האלה מצד הנפש הבהמית, וכשמקריבים גם מתקרבים, כתוב[ז] שהקרבה פרושה להתקרב. כשמקריבים את הנפש הבהמית מתקרבים לגילוי הנפש האלקית. הנפש האלקית נמצאת בתוך כל אחד ואחד, אבל כדי שהיא תתגלה בכל יפיה והדרה, צריך להקריב את הנפש הבהמית, על כל מדותיה. שוב, יש כעס וגאוה של יסוד האש. אהבת התענוגים של יסוד המים. הוללות וליצנות, התפארות ודברים בטלים, מצד יסוד הרוח. עצלות ועצבות מצד יסוד העפר. עד כאן הכוונה הכללית של ספירת העומר ותיקון המדות.

כתבתי כאן על הלוח, שעֹמר הוא ראשי תיבות עפר-מים-רוח, כלומר שלשת היסודות מלמטה לפי הסדר. מביאים את מנחת העומר מן השעורה, והעומר מלמד את היסודות האלה, עפר-מים-רוח. אף על פי שאמרנו קודם שיש גם יסוד האש רע מצד הנפש הבהמית, בכל זאת, יחסית, יסוד האש הוא יותר רוחני. אם רוצים בתוך היסודות עצמם לחלק בין הכי רוחני והכי נעלה לבין השאר, אז זה יסוד האש. הרי היא מכלה את הכל, מהי אש? דבר שמכלה. לכן כשמקריבים את העומר, כל קרבן הוא "אִשֵׁה ריח ניחוח להוי'"[ח]. הקרבן נקרא "אִשֵׁה", אש. כלומר, האש היא שמעלה את כל היסודות עפר-מים-רוח למעלה.

אמ"ר המתלבשים בעֹמר

כאשר מחליפים את ה-ע של עפר ב-א של אש הוא נעשה אמֹר. זה לפי כלל בלשון הקודש שכל פעם שיש ע – יש א בפנימיותה. א היא ההברה הפנימית ביחס לכל הברה של ע, גם מבחינת ההברה של הלשון וגם מבחינת המספר. כתוב שבכל פעם שיש 70 מבחוץ יש 1 מבפנים. יש הרבה דוגמאות לכך. יש ענין שכתוב שצריך "לחיות עם הזמן"[ט], עם פרשת השבוע. לא רק שאנחנו בתקופת ספירת העומר, עכשיו אנחנו קוראים בתורה את הפרשה בה כתובה מצות ספירת העומר, פרשת אמֹר. יש כלל גדול בקבלה וחסידות, כלל שהרבי שליט"א תמיד מצטט[י], שכל דבר וכל מצוה שכתובים בתוך פרשה כלולים בשם הפרשה. כלומר, שם הפרשה הוא כותרת והיא כוללת כמו כתר בקבלה. הכתר כולל, מקיף וסובב את כל מה שנמצא בתוכו, ולא רק שהוא מקיף אותו – הוא גם חודר לפנימיות כל דבר ודבר שנמצא תחת כותרתו ומחיה אותו, בגלל שהוא מקיף הכל ומתלבש בכל.

שם הפרשה הזאת הוא אמֹר, עם א, ובתוך הפרשה הזאת כתובה מצות ספירת העומר. ספירת העומר לא מופיעה בשום מקום אחר בחומש, רק פעם אחת בלבד בפרשת אמֹר, שנקרא בשבת הקרובה. שוב, יש רמז מאד יפה שפנימיות או שורש העֹמר (עם ע) הוא אמר (עם א). זאת כאשר האש נכנסת מלמטה, בתוך העפר כביכול, לשרוף ולכלות את המדות הרעות ועל ידי כך להתקרב למדות הטובות.

יסודות ארמ"ע בנפש

בדרך כלל מסבירים את היסודות בקבלה לפי הסדר הזה שכתבתי כאן, אש-רוח-מים-עפר, זה נקרא ארמ"ע וכנגד ארבע אותיות שם הוי', שלא כתבתי פה על הלוח. בדרך כלל מרכיבים אותם בצורה כזאת. מה שכן כתבתי הוא כנגד העולמות. אש בדרך כלל היא כנגד עולם האצילות, אף על פי שכמובן, כל היסודות האלה קיימים בגשמיות עולם הזה התחתון, אבל בכל זאת, הרמז של היסודות הוא שהאש מרמזת לעולם הכי עליון שנקרא עולם האצילות, הרוח לעולם הבריאה, המים לעולם היצירה והעפר לעולם העשיה.

נסכם:

בנפש, עולם העשיה הוא כח המעשה. לפעמים קוראים לו מוטבע שבנפש, הטבע הקבוע, האופי הקבוע של הנפש. איך הנפש מתנהגת למעשה, הנוהג, נקרא עשיה. היצירה היא הרגש, הנקרא מדות בחסידות. אם כן, המים הם כנגד הרגש בכלל. הרגש העיקרי שכולל את כל הרגשות הוא רגש האהבה. על כן מים בדרך כלל קשורים עם אהבה. אחר כך רוח היא השכל. לפי ההסבר זהו עולם הבריאה. עולם הבריאה הוא עולם של שכל. האצילות היא עולם ש‎ל אַין, כלומר בטול באלקות, מה שלמעלה מהשכל, כמו שכתוב ש"החכמה מאֹין תמצא"[יא]. ראשית היש של החכמה שייכת לכללות עולם הבריאה. בתוך החכמה גופא, יש פנימיות שהיא אַין, האצילות, ויש חיצוניות שנקראת שכל. ברגע שמזכירים או מדברים על חכמה במובן של שכל – הוא שייך כבר לעולם הבריאה. חכמה במובן של הרגשת אַין ובטול היא אצילות, למעלה מהשכל. פנימיות החכמה היא לא שכל, היא למעלה מן השכל, כמו שכתוב בספר התניא[יב]. ברגע שהיא מתחילה להיות מה שאנחנו קוראים שכל – היא כבר בגדר של עולם הבריאה, כנגד יסוד הרוח. שוב, הפירוש של אש כאן הוא כח שמבטל. כלומר, מכלה את הכל, ש"אין עוד מלבדו"[יג].

לכאורה הפירושים האלה הם לא בדיוק אותם הפירושים שהסברתי קודם לגבי משמעות היסודות בנפש הבהמית. זאת אומרת, קודם אמרתי שעפר הוא דכאון, כבדות, עצלות, עצבות וכו'. וכאן כתוב שהוא מוטבע, כולל את כל מערכת העשיה. לגבי מים אמרנו קודם שהם אהבת התענוגים ואילו כאן הם רגש, אז אפשר להבין את הקשר. הסברתי שרוח היא הבל, אז כנגד זה יש לרוח פן חיובי. מה שכתוב כאן על הלוח הוא ניטרלי, לא רע ולא טוב. הוא יכול להיות רע ויכול להיות טוב, העשיה שלו יכולה להיות בסדר ולא בסדר.

מה שאמרתי קודם מהתניא בנוגע ליסודות הוא שלילי. הגדרתי כמו שכתוב בספר התניא את היסודות, איך שהם מופיעים בנפש הבהמית. ההסבר הזה שעל הלוח הוא ניטרלי, חוץ מהעליון שהוא האַין של האצילות, שלא יתכן אַין אמתי מצד הרע. באצילות כתוב "לא יגֻרך רע"[יד]. אין אתך ולא יגור אתך רע. אבל מעולם הבריאה ולמטה כן יש רע לעומת טוב, לכן בשכל יש חלוקה בין שכל פנימי ושכל חיצוני. השכל החיצוני הוא שכל שנוטה להבל, כמו שאמרנו קודם, שרוח היא הבל. יש מדות טובות, כלומר רגש טוב – אהבת ה', אהבת ישראל, אהבת הארץ, אהבת התורה – ויש רגש לא טוב של אהבת התענוגים, מים, בעולם היצירה. יש עשיה טובה ויש עשיה לא טובה. יש מצב שאדם הוא כבד, כתוב שתמיד יסוד העפר מתקשר עם יסוד האש.

הקשר בין יסוד האש ויסוד העפר

כמו שאמרנו קודם, יסוד האש צריך להיכנס במקום העפר, לשרוף את הישות. הרי אש היא אַין כאן, והאַין צריך לשרוף את הישות במקום הכי "יש", הכי מגושם – שהוא העפר. ככה גם במדות הרעות של הנפש. כתוב בחסידות שאש היא כעס וגאוה ועפר הוא עצלות ועצבות והם בעצם אותו דבר. הגאוה והעצבות, גאוה ודכאון, הם שני צדדים של אותה מטבע. אם לאדם יש סיפוק מעצמו הוא מתגאה ואם אין לו סיפוק, אם הוא מאבד את הסיפוק, הוא נופל לכבדות הנפש, והכבדות מתבטאת בעצלות, בעצבות ובדכאון, בכל הדברים האלה למיניהם.

שוב, כתוב שהגאוה והעצבות הן בדיוק אותו דבר, אלו שתי תגובות להצלחה – למה שנדמה לאדם הצלחה, סיפוק, ולמה שנדמה לו אי הצלחה. זאת אומרת, הוא צריך להיות על הגובה, 'הוא' היינו הישות, הוא "יש". אם הוא מרגיש שהולך לו הוא מרגיש גאוה, ואם הוא מרגיש שיש לו כשלונות בחיים ולא הולך לו כל כך הוא נופל בעצבות, אבל שני הדברים האלו הם מצד עצם הישות. רדיפה אחרי תאוות והתעסקות בהבלים הן לא כל כך עצם הישות של האדם כמו הגאוה והעצבות, מפני שהגאוה והעצבות הן הישות עצמה, שהוא 'יש'. הן כמו העצם. הרוח והמים שהם ההבלים של החיים, מה שהוא שמתעסק בהבלים או בתאוות בחיים – הם התפשטות מן העצם.

יש כלל גדול, שיש עצם ויש התפשטות, מה שמתפשט מהעצם. לגבי הרע, עצם הרע, מה שנקרא הישות, עצם היש, מתבטא בגאוה מצד אחד ובעצבות ודכאון מצד שני. אלו שתי צורות של התגלות עצם הישות שלו. מה שאין כן הבלים ותאוות למיניהם הם התפשטות מהעצם. לכן כתוב שבָּרע, באמת האש והעפר קשורים יותר משאר היסודות. כך שכאן, במערכה הזאת שכתבתי על הלוח לגבי העולמות, שמתי את האש באצילות, ושם היא אַין, היא כבר לא יכולה להיות אש של גאוה. כאן האש היא כבר רק קדושה, בגלל ש"לא יגֻרך רע". האש הרעה נדחתה למטה, היא לא מופיעה כאן משום שכאן הוא מובן ניטרלי, כמו שהסברתי. מה שהסברנו לפני כן הוא היסודות מצד הנפש הבהמית.

סדרי היסודות השונים

אני רוצה להמשיך להסביר איך להתבונן ביסודות בטבע ממש. עד כאן דיברנו על יסודות בנפש קצת. כשמדברים על יסודות בטבע יש כמה צורות להסביר מהם.

א. ארבע שכבות ביקום

ההסבר הכי פשוט והכי קשור עם מה שכתוב במפורש במקורות הוא שאם מתבוננים בעולם רואים שהעולם בנוי שכבות על גבי שכבות, בגדול. התורה מספרת לנו שבתחלת מעשה בראשית "והארץ היתה תֹהו ובֹהו וחֹשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים"[טו]. רק ביום השלישי כתוב "יקוו המים...אל מקום אחד ותראה היבשה..."[טז], כלומר שבתחלת הבריאה המים כיסו את כל הארץ. לכן בברכות השחר אנחנו מברכים כל בוקר ברכת "רוקע הארץ על המים", שזה נס, שמצד הטבע המים מכסים את כל כדור הארץ. יש נס שקרה ביום השלישי למעשה בראשית, שנקוו המים אל מקום אחד והארץ עלתה ונתגלתה. כלומר, מצד הטבע, מצד עצם הבריאה, המים מקיפים את הארץ. ארץ היא עפר, במובן הכי כללי ומים מקיפים את הארץ. מה מקיף את המים? רוח. הרוח, האטמוספירה, מקיפה את המים. מה מקיף את הרוח? אש. מהי אש? כתוב בספרים[יז], אפילו בספרים הקדמונים, שאש היא לא האש שאנחנו רואים. זו לא האש שאנחנו רואים, לכן כאן אש היא אחרת. עפר הוא ארץ, ארץ פשוטה, אדמה. מים הם המים שלנו, H₂O. תכף נסביר לא כך, אבל בנתיים אנחנו מדברים בפשטות, שיש אדמה, לא משנה ההרכב הכימי שלה. יש ארץ, למעלה ממנה יש מים ולמעלה מהמים יש רוח, אז עד כאן הכל מוחשי לגמרי.

לגבי האש, אש ואור אינם לא אותו דבר, הם בדיוק להפך. כתוב שאש היא החושך היסודי^יז. כלומר האש היסודית היא החושך של מעשה בראשית, כך מובא. מהו החושך? כתוב שיסוד האש הוא חושך שמקיף את האטמוספירה ובה יסוד האש. מהו בדיוק? מאד קשה להסביר, אבל היום הרבה יותר קל להסביר זאת. לפי המדע של היום זה מה שנקרא שדות של אלקטרונים וכך הלאה, שיש למעלה מהאטמוספירה, עד מתחת ל"גלגל הירח", זה הביטוי בספרי קדם. מסוף האטמוספירה עד הירח יש שכבה של יסוד האש, שהוא חשוך, והוא נקרא 'אש היסודי'. הוא לא אור, אבל יש שם כח של אש. זוהי האש היסודית. הכח הזה נאחז במשהו גשמי ומדליק אותו, כמו כח אלקטרונים, משהו מופשט, כך בדיוק מתארים אותו. כל זמן שהוא לא נאחז בגשם הוא לא נדלק, לא רואים אותו. להפך, הוא חשוך. אבל ברגע שהכח הזה נאחז במשהו יש בו כח להדליק אותו. לפי זה, האש שאנחנו רואים היא רק מה שהאש נאחזת במשהו אחר, לא האש עצמה [לפי הפוטנציאל?] כן, האש עצמה היא מן פוטנציאל כזה, אנחנו רק רואים את התוצאה, שהאש נאחזת בגשם. הגשם הוא כמו העֹמר כאן, עפר-מים-רוח, והאש נאחזת בו ומכלה אותו. אנחנו רואים רק את תוצאת הכיליון בגשם שנעשה על ידי האש, אבל לא שרואים את האש. אפילו האור שאנחנו רואים בגשמיות גם היא אור שיוצא כתוצאה מאחיזת האש בגשם, [כמו שריפה?] מהי השריפה? חלקי החומר של הדבר שנשרף, לא של האש, אלא של הדבר הנשרף. רואים אור שיוצא מכליון הגשמיות, כליון החומר. עד כאן ההסבר הראשון מהם היסודות ארמ"ע.

[איך הדבר מוסבר בשפה המדעית היום? או שעדיין אינו מוסבר] כתוב שזה היה כנראה דבר מובן מאליו, משהו אינטואיטיבי, לא יודע, זו באמת פרשנות. כתוב רק שיסוד האש הוא למעלה מהרוח, למעלה מהמים, יש שם אש והיא דבר חשוך. זה בדיוק כל מה שאמרתי עכשיו, לא חידשתי שום דבר, זה כך כתוב. לא רואים את האש הזאת, רק כשהיא נאחזת בגשמיות היא מכלה, כך מובא וכתוב.

אם כן, באמת לפי זה האש היא כמו בחינת אַין, ויש שלשה דברים כנגד העולמות התחתונים. גם כאן זהו רמז בלבד בגלל שאנחנו מדברים על גשמיות, ובכל זאת השכבות האלו של גשמיות מרמזות גם למציאות רוחנית. יש שלש מדרגות שיש בהן תפיסה, שהן כמו העולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה, ויש מדרגה עליונה שאין בה תפיסה, שהיא אש. כשהאש יורדת היא נאחזת בחומר התחתון, בגשמיות ממש. כמו שאמרנו קודם, א מתלבשת בתוך ה-ע, האש בתוך העפר.

כתוב שהאש בוערת רק בתוך הרוח. זה גם מובא באריכות בחסידות[יח]. זאת אומרת, כמו שהיום יודעים שאי אפשר שאש תידלק בלי חמצן, אז החמצן – נסביר את זה יותר בהמשך – מקיף את ההבערה של האש. מים מצד עצמם מכבים אש, אז אם באמת האש נאחזת חזק במשהו, שורפת אותו, היא מתגברת על המים, נגד המים, בגלל שטבע המים לכבות את האש. הרוח בעיקר עוטפת את האש, מאפשרת לה להיאחז. כתוב שהרוח שורה ואילו המים מתלבשים, אלא שהאש מתגברת עליהם. פעם הסברנו, לפני כמה שיעורים נדמה לי, שיש השתלשלות-התלבשות-השראה, אז כאשר האש מתלבשת במשהו היא מתלבשת בעיקר בחלק העפר שבו, בו היא נאחזת ואותו היא מכלה.

[איך זה מתקשר עם אהבת ה'?] יש אהבת ה' כמים, ויש אהבת ה' כאש, "רשפי אש שלהבת י-ה"[יט] כתוב. יש באמת אהבה כזאת שכשהיא נאחזת באדם היא שורפת את כל הפנימיות שלו. זה נקרא "כלות הנפש". כלות הנפש היא כמו כיליון של אש. האש מכלה, זה נקרא "רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה". אש היא אהבה מעולם האצילות. כמובן, יש כל מיני מדרגות של אהבה. אם אדם מגיע לכלות הנפש ממש, אש, הוא על סף עולם האצילות. אם כן, עכשיו הסברנו את ההסבר הראשון מהם היסודות.

הסברי עדכני

למה הקדמתי את ההסבר הזה? בגלל שזהו ההסבר שמופיע וכתוב, לכן אי אפשר לערער עליו. כך הרמב"ם מסביר אותם וכך הלאה, שיש ארץ – הוא לא ניכנס למה שאנחנו היום קוראים הרכב כימי – ולמעלה ממנה מים, למעלה מהם רוח, ולמעלה ממנה אש. אם כן, זו תופעה גשמית. למה הסברנו אותה? כדי שלא נחשוב שהמושגים אש-רוח-מים-עפר הם איזה מן סוג של אמונה תפלה, כמו שמבזים ומגנים אותם בחינוך המודרני, שמתייחסים להם כאמונות מימי קדם. לכן אנחנו רוצים להתבונן בזה לאט לאט, לראות שיש בזה כמה וכמה ממדים שאנחנו יכולים בעצמנו, בהתאם לתפיסה שלנו היום, להתייחס ולהבין את הדבר הזה שנקרא ארמ"ע.

אם כן, מה שאמרתי קודם הוא ההסבר הראשון, הפשוט, שהוא הסבר טוב מאד, זאת אומרת הוא מוחשי. ההסבר השני הוא קצת יותר עמוק, וזה על פי מה שגם מובא בפירוש בספרים, שהיסודות שאנחנו רואים, כלומר ארץ, מים ורוח, הם לא היסודות הטהורים. זה ממש כתוב בפירוש, לפני מאות שנים. כלומר שהמים שאנחנו רואים אינם המים, הם הרכב. זה כתוב בפירוש. האריז"ל כותב[כ] ועוד ספרים כותבים את זה לפני מאות שנים, שהמים אינם מים פשוטים, הם משהו מורכב. כמו שאנחנו נסביר, וזה באמת כתוב, הם מורכבים ממים ורוח, בגלל שלפי ההסבר בהמשך, המים הטהורים הם מה שהיום קוראים מימן, והחלק שמחיה את המים הוא הרוח, החמצן. המים שאנחנו רואים הם באמת תרכובת של מים ורוח. כך כתוב בפירוש לפני מאות שנים לגבי כל היסודות, שההמחשה שלנו בגשמיות היא לא היסוד הטהור, הפשוט, אלא תרכובות. לא כתוב מה בדיוק, רק הנקודה הזאת, שלא לחשוב שאלו היסודות הפשוטים.

ב. ארבעה מצבי צבירה

לפני שנסביר את זה לפי הכימיה, נסביר עוד שני פירושים: יש פירוש אחד מאד חשוב היום כשלומדים מדע, שהיסודות הם מצבי אנרגיה, ארבעה מצבים כלליים. יש מצב מוצק, solid, והוא יסוד העפר; יש נוזל והוא יסוד המים; יש גז והוא יסוד הרוח. יש state of combustion, כלומר, תהליך הבערה [זוהי הפלסמה?] לאו דוקא פלסמה, אלא כל דבר שדולק הוא בstate of combustion, הוא בתהליך בערה. יכול להיות מצב של פלסמה, אבל יכול להיות אפילו בפשטות, שמה שעכשיו נמצא תוך כדי השריפה שלו, הרי הוא מתפרק. כלומר, שאפילו כשה-mixture, התערובת, מתפרקת, נמצאת בתהליך התפרקות – זה נקרא state of combustion – לאו דוקא תרכובת, compound. כל דבר מתפרק לאט לאט, זה אין סופי. כלומר, האש כביכול עובדת על כל העולם כל הזמן.

יש כלל חשוב מאד במדע, שנקרא אנטרופיה, שכל דבר הוא בתהליך הפסד. בלשון חז"ל קוראים לזה "כל הוה נפסד"[כא]. זאת אומרת, כל דבר נמצא תמיד בתהליך של התפרקות, רק שהחיים הם נס נגד הטבע, הטבע סותר והחיים בונים. הבניה של החיים היא נגד הטבע. זה עוד עקרון חשוב לפי המונחים שאנחנו מסבירים – השתלשלות והתלבשות. חיים הם התלבשות וטבע הוא השתלשלות. ההשתלשלות מצד עצמה היא בבחינת "כל הוה נפסד", מה שאין כן הדבר שמתלבש בו, שמחיה אותו, נוגד את הטבע של "כל הוה נפסד" והוא בונה. ההתלבשות נקראת החיים הפנימיים, שבגדר בונה ולא סותר. לפי הסבר זה, אנטרופיה היא מצב של אש, 'על אש קטנה' כמו שאומרים. כאילו שכל העולם על אש קטנה. ברגע שהאש מתגברת משהו מתפרק יותר מהר מהטבע, זה מצב שנקרא state of combustion, שעכשיו הוא בתהליך התפרקות מהירה, שהדבר הופך ליסודות הפשוטים שלו.

[אבל האש גם יכולה להיות מצב שמגבש תרכובות חדשות] נכון, לכן האש יכולה להיות כח היתוך, זה נקרא מהתך, שהוא ממש דבר והיפוכו. זהו עוד סימן שאש היא מעולם האצילות, נשיאת הפכים. איך היא באמת מתיכה? על ידי שהיא מפרקת כל אחד בפני עצמו, מפרקת את הניגוד בין שני הדברים על מנת לחבר אותם. זה דומה מאד למושג של הבעל שם טוב, שבשביל להדביק שני דברים יחד צריך לשפשף כל אחד. אם לא משפשפים, אם לא מורידים את השכבה החיצונית, הם לא נדבקים. גם אש, בשביל להתיך, היא כאילו מבטלת את שני הדברים על מנת להביא אותם יחד. זה נקרא כור. הכנסה לכור היא להכניס משהו בתוך האש, והאש מבטלת את הצורה הראשונה על מנת לאפשר צורה חדשה. זה נקרא "פושט צורה ולובש צורה"[כב]. זה יכול גם להיות פלסמה, כמו שאמרתם, כיוון שאש היא אצילות. יש ודאי כמה וכמה מדרגות של אש, וזו ודאי דרגה מסוימת של אש. אש שלמעלה ממצב של רוח, שהוא גז. יש לנו כאן הסבר מאד מאד חשוב ואמתי, גם לפי התפיסה שלנו היום, שיש ארבעה מצבים של גשם. זהו הסבר שני איך לתפוס את הענין של אש-רוח-מים-עפר.

מצבי הצבירה בנפש

בהתאם לכל ההסבר צריך לנסות להבין את ההשלכה בנפש, את ההתאמה וההקבלה בנפש, כנראה במדות הנפש ישנם גם כל המצבים האלה. יש מצב שאדם הוא אבן, לב אבן מוצק וקשה. ויש גם לפעמים קושי למעליותא, כמו "עם קשה עֹרף"[כג]. זו יכולה להיות עקשנות שלילית ויכולה להיות עקשנות חיובית, אז יש קושי; ויש שאדם הוא נוזל, "זכור אב נמשך אחריך כמים"[כד], שאדם נוזל והולך. זה נקרא שיש משיכה, "משכני אחריך נרוצה"[כה]. המים תמיד מסמלים את המשיכה של הנפש, האדם נמשך למשהו, כמו בפיוט "זכור אב נמשך אחריך כמים". זאת אומרת, הטבע בנפש להימשך נקרא טבע המים. זה שהוא קשוח ועקשן הוא ודאי קושי, זהו מוצק; ויש מצב של גז, שהוא פשוט רוח, שהוא במצב רוחני, דומה למה שהסברנו קודם על שכל, שהוא חופשי לגמרי ומשוחרר.

הדבר שנמשך הוא עדיין 'יש', אבל הוא נמשך למשהו אחר. על כך כתוב בחסידות "יש מי שאוהב"[כו]. הוא נוזל אבל הוא עדיין יש, רק שהישות שלו מספיק רכה להימשך, לא מתעקשת לעמוד על מקומה. יש ישות מוצקה שלא זזה ויש ישות שנמשכת. רוח כבר מתחילה להיות מרחפת, הרבה פחות 'יש', כמו שכל. כתוב שכשאדם מתבונן באמת הוא יוצא מעצמו לגמרי. כשאדם חושב הוא לא מרגיש את עצמו. זהו מצב רוחני [האם זהו דמיון?] זו יכולה להיות תופעה חיצונית או פנימית, תלוי. יש דמיון מתוקן של הנביאים, "ביד הנביאים אדמה"[כז], אבל רוח היא מצב בנפש שהאדם יותר משוחרר.

לפי זה, אפשר לומר שההסברים האלה הם בעצם עד כמה האדם משוחרר מעצמו, ארבע מדרגות של שחרור. המוצק הוא המצב הקשוח בנפש, שהאדם בכלל לא יכול אפילו לזוז מעצמו. הנוזל שהוא מספיק רך להמשך. הרוח שהוא כבר מרחף, "רוח אלהים מרחפת על פני המים", זאת אומרת הוא הרבה יותר משוחרר. הפלסמה, האש, היא לגמרי מצב של כיליון. לא רק שהוא מרחף, הוא יצא מהאטמוספירה לגמרי, כמו טיל שיצא לגמרי מכח המשיכה של כדור הארץ [יצא ממגבלות החומר?] כן, יצא מכל המגבלות לגמרי. כך נסביר את המדרגות המקבילות בנפש, מהם מוצק, נוזל, גז ואש. זה היה הסבר שני ליסודות:

נסכם את ארבעת מצבי האנרגיה (מצבי צבירה):

התחלקות היסודות בקוי הספירות

בהמשך נראה הסבר שלישי, שהוא הסבר די נפוץ, וכמו כל ההסברים, גם לו יש מקורות ויסודות בקבלה. בקבלה כתוב שאש שייכת לשמאל, מים שייכים לימין, רוח היא אמצע והעפר למטה והוא מקבל משלשת הצדדים האלו. עד עכשיו אנחנו הסברנו ארבע מדרגות רק מלמעלה למטה, בקו ישר, אבל כתוב גם בקבלה, צריך להבין את זה, שמים הם ימין, אש היא שמאל ורוח היא אמצע. יש לפעמים שהרוח שבאמצע היא למטה משניהם, זה נקרא סגול תחתון, שהוא הניקוד-התנועה סגול, ויש לפעמים שהרוח היא למעלה משניהם, שזה נקרא סגולתא, סגול עליון בטעמי המקרא. לפעמים האמצעי למטה משניהם ולפעמים למעלה משניהם. העפר תמיד למטה, הוא כמו בית קיבול שמקבל את שלשתם.

[אש היא שמאל?] אש זה שמאל, בגלל ששמאל הוא העלאה. עיקר הפירוש בכל מקום הוא שימין הוא ירידה, המשכה מלמעלה למטה, שמאל הוא העלאה מלמטה למעלה ורוח היא רצוא ושוב, גם עולה וגם יורדת. ההסבר של היסודות האלה הוא בתכונה העיקרית של כל יסוד. התכונה העיקרית של המים היא ש"מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך"[כח], זה הביטוי, המים מחפשים את הנקודה התחתונה. יש כמה תכונות פיזיות במים שגם לומדים אותן. יש טבע אחד של מים שמחפש ושואף, כביכול, לנקודה התחתונה, בכל מצב. לכן כתוב שהתורה מתקימת רק במי שבשפלות. כיוון שהתורה נמשלה למים, והמים הולכים למי שהכי למטה, כלומר לנקודה הכי תחתונה, המים של התורה מצטברים אך ורק במי שלמטה מטה, בשפלות. לעומת המים, האש היא בדיוק להפך, האש עולה מלמטה למעלה. כתוב שהממוצע ביניהם הוא קו האמצעי, שהוא ברצוא ושוב.

כח הירידה וכח הדיבוק במים

יש עוד זוג תכונות שקשור בעצם. קודם אנחנו הסברנו לגבי האש שהיא מכלה, כלומר שהיא מפרקת – היא לוקחת מציאות ומפרקת אותה. על ידי זה שהיא מפרקת מציאות היא גם יכולה להתיך. לעומת זאת, מים בטבעם מדביקים. מים הם כמו דבק, היום גם לומדים על זה הרבה במדע, קוראים לזה osmosis. בקבלה קוראים[כט] לזה "כח הדיבוק" שיש במים. היום בלועזית קוראים לזה osmosis, איך זה בעברית, יש שם לזה? [פעפוע?] אבל פעפוע הוא החדירה לתוכו, זה התרגום של אוסמוזיס? מה שמפעפע הוא גם כן מדביק שני דברים ביחד. זה יכול להיות בכל כיוון, שבאמת על ידי שמפעפע ופוגש הוא מדביק, [הכוונה שהוא מערב חומרים?] לא, זה כמו בטבע, שכבת מים בטבע יכולה להדביק שני עלים יחד, זה ממש כח. [כח האחיזה] איך אתם קוראים לכח הזה? [האחיזה]. אז יש כח כזה במים שנקרא כח המדבק. הדבר שהכי מפעפע לתוך כל דבר הוא השמן, אומרים שזו התכונה העיקרית שלו[ל], יותר מהמים, שהשמן מגיע לכל מקום.

שתי התכונות תלויות זו בזו. כח הירידה שיש במים, שמחפש את הנקודה התחתונה – יכול להיות שהם אפילו עולים, העליה שלהם היא גם ירידה, לכל כיוון שהמים ילכו זו בחינת ירידה – ככל שהם יורדים יותר כך הם משמשים כח מדבק. כמו שכתוב שמי שמשמש לחבר שני דברים שונים בנפש – כמו המושג Catalyst בכימיה, דבר שמשמש זרז לחבר שני חומרים אחרים – זה בגלל שהוא משפיל את עצמו, זאת אומרת שהוא איננו כאן, כמו ה-Catalys, שהוא אינו כאן. זה יסוד גדול בחסידות. כביכול, הורדת אנרגיה בשביל ששני דברים יוכלו להתחבר היא גם ירידה. זהו טבע של מים, שהם תמיד יורדים, ועל ידי כך הם גם משמשים לדבק יחד.

האש פועלת בדיוק להפך, היא עולה. כיוון שהיא עולה היא בדרך כלל מפרקת ומעלה. מה פירוש מעלה? כיוון שהיא מחזירה את הדבר לאַין היא יכולה להתך אותו, לחבר אותו, לתת לו צורה חדשה, משהו חדש. מה שאין כן פעולת המים היא לקחת שני דברים קיימים, הם עצמם השפלות שבאמצע, ועל ידי שפלות עצמם באמצע הם משמשים לחיבורם ביחד. זה מים.

עד כאן הסברנו, שהכלל אומר שמים הם ימין, רוח היא אמצע, אש היא שמאל ועפר הוא בית הקיבול של שלשתם. בספר יצירה כשמוסברים היסודות הוא לא כולל את העפר בכלל. בספר יצירה יש רק שלשה יסודות – רוח, מים ואש. שם, כמו שנסביר בהמשך, הרוח היא הכי גבוהה, אחר כך המים, ואחר כך האש לפי הסדר הזה.

ארבעת היסודות ומערכת דצח"מ

[המים יותר גבוהים מהאש?] הסדר הרגיל הוא כמו שאמרנו קודם, אש-רוח-מים-עפר. יש לפעמים שכתוב רוח-אש-מים-עפר. את זה לא הסברנו בכלל. עד עכשיו הסברנו רק שהאש באמת הכי גבוהה, רק שאמרנו שהאש בָּרע יורדת הכי נמוך, כמו תאוה שהיא עצם היש, והיא מתחברת עם העפר, היא ברמה של העפר לגבי ישות הנפש. אבל יש עוד הסברים, למשל עוד מושג בתורה שלא נדבר עליו יותר מדי, שנקרא דצח"מ – דומם-צומח-חי-מדבר. כמו שיש אש-רוח-מים-עפר כך יש דומם-צומח-חי-מדבר. פשוט שהדומם שיש במציאות הוא כנגד העפר והצומח כנגד המים. לגבי החי והמדבר, לפעמים כתוב שהחי הוא כנגד רוח והמדבר כנגד האש, ואז הם בדיוק כמו שהסברנו קודם, אבל בספר התניא[לא] למשל, מוסבר אחרת לגבי חי ומדבר. הוא אומר שחי הוא אש ומדבר הוא רוח, כמו שכתוב בתורה "ויהי האדם לנפש חיה"[לב] ובתרגום "לרוח ממללא"[לג], רוח מדברת. חי הוא יסוד האש, החיים. כל דבר חי בכימיה הוא פחמן. ככל שיש יותר פחמן, שהוא אש, יש יותר חיים, אנחנו נסביר את זה בהמשך. אםכן, אמרתי שהסדר ארמ"ע – אש-רוח-מים-עפר – הוא לא דבר מוחלט. לפי ההסבר הראשון, שהארבעה יסודות הם שכבות של מציאות פשוט שזה כך. כל דבר שמסודר בשכבות, כמו centric circles, עיגולים בתוך עיגולים, אחד בתוך השני – נקרא מערכת עיגולים. אז במערכת של עיגולים, כמו בהסבר הראשון שאמרנו, הסדר הוא ודאי לפי ארמ"ע.

יש בקבלה[לד] שני מושגים 'עיגולים' ו'יושר'. כאשר מערכת עוברת מעיגולים ליושר הסדר עשוי להשתנות. הסדר דצח"מ – דומם-צומח-חי-מדבר – הוא יחסית יושר לגבי המושגים ארמ"ע – אש-מים-רוח-עפר. לכן, לפי החסידות, באמת בשתי המדרגות העליונות יש היפוך סדר, שהמדבר שיותר גבוה – הוא כנגד הרוח, החי כנגד האש, הצומח והדומם הם כנגד מים ועפר.

היסודות בספר יצירה

יש בספר יצירה[לה] עוד סדר, שונה לגמרי. קודם כל הוא מדבר רק על שלשה יסודות, לא על ארבעה, והסדר בו הוא שהעליון הוא רוח. אחר כך כתוב "מים מרוח", שהמים יצאו מהרוח. שם בספר יצירה הוא מתאר את שלבי הבריאה, איך שה' ברא את היסודות האלה. הוא מתאר שיש שתי מדרגות של רוח. הרוח הראשונה נקראת "רוח אלקים חיים"[לו] – זו רוח הקודש. קודם יש "רוח אלקים חיים"; המדרגה השניה נקראת "רוח מרוח", כלומר רוח מוחשית מרוח אלקית; המדרגה השלישית נקראת "מים מרוח", שה' הוציא מים מרוח; ואחר כך השלב הרביעי הוא "אש ממים". כך הוא הסדר בספר יצירה. יש ארבע מדרגות: "רוח אלקים חיים", "רוח מרוח", "מים מרוח", "אש ממים".

ההסבר שם הוא שאלו קוים: הרוח היא הכי גבוהה והיא כנגד הכתר. אחר כך המים שיוצאים מהרוח הם חכמה. מים הם חכמה, כמו שנסביר קצת בהמשך, אז "מים מרוח" הם חכמה מכתר. אחר כך אש היא בינה והיא יוצאת מהחכמה, לכן היא "אש ממים". שוב, הרוח היא הכתר ובתוך הכתר יש כמה מדרגות, יש מדרגת עתיק יומין ומדרגת אריך אנפין [מה זה כתר בנפש?] בנפש כתר הוא רצון, תענוג ואמונה שלמעלה מטעם ודעת. כל מה שלמעלה מטעם ודעת לגמרי. אין לו מקום מיוחד בתוך הגוף, אין לו משקל מיוחד, אלא הוא מקיף את כל האיברים יחד. זה נקרא כתר, כתר הוא מקיף. כלומר, הכתר הוא גם בפנים, בכל תא, בכל מקום, וגם מקיף את הכל, כמו שהזכרנו קודם. יש כחות בנפש שאינם במקום מסוים. שכל למשל הוא במח ורגש בלב, יש דברים שהם "בכל מכל כל"[לז]. זה נקרא רצון, תענוג, ועוד יותר, הכי נעלם שנקרא רדל"א [אמונה פשוטה?] כן. "רוח אלקים חיים", העליון, נקרא עתיק יומין בקבלה. עתיק יומין כולל אמונה וגם עונג.

"רוח מרוח", שהיא אריך אנפין בקבלה, חיצוניות הכתר – היא רצון. בתנ"ך הפירוש של רוח הוא רצון – "אל אשר תהיה הרוח ללכת"[לח]. הרוח ללכת היא הרצון, לאיזה כיוון שהחיה רוצה ללכת זהו "הרוח ללכת". באמת הפירוש של רוח בלשון הקודש הוא רצון. הרצון בנפש יותר גבוה מהחכמה והבינה.

בתוך הרצון ישנו מקור לחכמה בעל מודע. הוא נקרא 'כח המשכיל'[לט]. שוב, כח המשכיל, שהוא "מקור חכמה"[מ], הוא חלק מהרצון. הוא נקרא חכמה שברצון לפי הקבלה. בכללות החכמה היא במח, כמו שכתוב בפתח אליהו, בסידורים אנחנו קוראים את זה, "חכמה מוחא"[מא]. אף על פי שכאן למעלה הבינה גם היא במח, אבל היא יורדת ומתייחסת ללב ולכן כתוב "בינה לבא"^מה. בלב ישנו יסוד האש, כמו שכתוב בספר התניא בפרק ג'. הלב הוא המקום של יסוד האש, המח בכללות הוא יסוד המים והריאות הם רוח. בספרים כתוב שיש משהו בריאות, יש תכונות בריאות שיותר גבוהות אפילו מהמח. בריאות יש משהו מיסוד הרוח.

שוב, יסוד המים הוא במח ויסוד האש בלב. יסוד האש הוא בינה, שיוצאת מהמים של חכמה, שיוצאים מהרוח של הכתר. אם כן, יש פה סדר חדש: רוח-מים-אש. עוד פעם, רק שלא נשכח מה אנחנו עושים כאן, כל הסבר היסודות כאן קשור עם תיקון וכל ענין ספירת העומר. כל ספירת העומר היא לתקן את היסודות של הנפש, לכן אנחנו מדברים עליהם.

נסכם את מצבי הצבירה בספר יצירה:

ג. ארבעת חלקי האטום

איך מסבירים את זה לפי המדע? יש הסבר נפוץ מאד לפי הצד הזה בקבלה, שכבר לפני 80 שנים הרבה יהודים הגו את הרעיון הזה ברגע שהתחיל להתברר יותר מידע על אטום, ושבתוך אטום יש כמה מרכיבים יסודיים, שלכל אחד מהם מטען אלקטרוני אחר. יש אלקטרון שהוא שלילי, פרוטון שהוא חיובי וניוטרון שהוא ניטרלי, שלשת היסודות של האטום. כבר אז, לפני 70 שנה ויותר, הרבה הרבה חכמי ישראל מיד אמרו שהנה חידוש של רוח-מים-אש. האלקטרון הוא האש, הפרוטון הוא המים והניוטרון הוא הרוח. זו עוד דרך.

מהו עפר? שוב, אמרנו שבספר יצירה אין עפר. למה אין עפר? בגלל שעפר כולל את כולם. עפר הוא כמו בית הקיבול שמקבל את כולם. לפי ההסבר הזה, כללות האטום, מה שנקרא אטום בשלמותו, הוא העפר ובתוך האטום שהוא העפר, ישנם שלשת המרכיבים האלה, הוא בנוי מהם – כח שלילי, כח חיובי וכח ניטרלי.

שני הגדולים הם החסד. זאת אומרת, ההסבר הזה של מבנה האטום הוא לא כל כך כנגד כתר-חכמה-בינה, אלא כמו שכתבנו בהתחלה, חסד-גבורה-תפארת. כאמור, סגול עליון הוא כתר-חכמה-בינה וסגול תחתון הוא חסד-גבורה-תפארת. באמת מים הם חסד, אהבה, כמו שאמרנו קודם. אש היא גבורה. קודם אמרנו שמים הם חכמה, אש היא בינה ורוח כתר. אכן, המים הם תמיד קו ימין, אש היא קו שמאל, רוח היא קו אמצעי ועפר תמיד למטה, כנגד המלכות שלמטה. על המלכות נאמר "לית לה מגרמה כלום"[מב] כיון שהיא לא מרכיב בפני עצמו, רק שהיא בית קיבול המקבל את כל מה שלמעלה ממנו, כל שלשת הקוים, ומתקן אותם. שוב, כאן המים הם אהבה וחסד, אש היא גבורה ודין – מדת החסד ומדת הדין – ורוח כאן היא מדת הרחמים. לכן כתוב באמת, שהמלה רחמים היא רוח שנוטה למים, כמו שכתוב[מג] שהתפארת נוטה לחסד. אם כן, יש כאן חסד-דין-רחמים ורחמים הם יסוד הרוח שנוטה ליסוד המים. [רחמים ותפארת מתחלפים ביניהם?] רחמים הם פנימיות התפארת. חסד-גבורה-תפארת בפנימיות הם אהבה-יראה-רחמים – פנימיות החסד זו אהבה, פנימיות הגבורה זו יראה ופנימיות התפארת היא רחמים. מדת רחמים היא ממש תפארת, פנימיותה. כאן הרוח היא מדת הרחמים, הנוטה לחסד.

תנועה זכרית ותנועה נקבית באטום

לכן באמת, לפי ההסבר הזה בפיזיקה, טוב מאד שהחסד והתפארת מתחברים בתוך הגרעין של האטום. הפרוטון והניוטרון, ששניהם גדולים, והאש הנוטה לכליון רצה במסלול מסביב, במעגלים. ההסבר הזה מאד מאד מתאים לפי הקבלה. זהו הסבר טוב מאד ופשוט [יש ענין בשני הקוים של זכר ונקבה?] נכון, הם ימין ושמאל [המים הם זכר? זה מאד מפתיע] כן, כתוב שהזכר יורד והנקבה עולה. זה כל הטבע [אלו גם קוים של עליה ורידה?] כן, זה נושא שלם [אבל האש היא כביכול משהו יותר מהיר ממים!] יש ודאי התכללות תמיד [אז מים הם זכר?] בדרך כלל כתוב ש"בנין הזכר מהחסדים"[מד], מן החסד, ולכן הכח שבונה, כלומר מפתח, את פרצוף הזכר הוא חסדים, המים, ואילו הכח שמפתח את פרצוף הנקבה, כלומר בנין המלכות או בנין הנקבה, הוא "מן הגבורות"^מו. לא שזה בדיוק זכר ונקבה, אלא זה כאילו איזה יסוד בונה את הבנין. זה דבר שצריך להתבונן בו, לא עכשיו. שוב, לא שזכר הוא מים ונקבה היא אש. השאלה מה בתחלה מתפתח ומבגר את הפרצוף הזה, כלומר את האדם הזה. יסוד המים הוא הכח שמפתח ובונה את פרצוף הזכר ויסוד האש בונה את פרצוף הנקבה [הם שונים?] כן. וכל מה שנכנס אחר כך מתלבש ומחיה. יש בזה התכללות של כל היסודות, אבל זה לא בשבילנו כרגע...

[המלה גבורה נמצאת בשורש המלה גבר ואני לא יודעת אם זה כזה טוב, אבל לאשה יש נטיה לחסד טבעי, באופן טבעי] נכון, זו כבר התכללות. התואר 'גבר' אצל אדם הוא שם די נמוך. אצל אדם יש ארבע מדרגות – אדם-איש-גבר-אנוש[מה]. גבר בתור שם של אדם זו מדרגה נמוכה ותחתונה שלו [הסדר שלהם הוא מלמטה למעלה?] כן, מלמעלה למטה. הכי גבוה הוא אדם, אחר כך איש, אחר כך גבר, אחר כך אנוש. אלו ארבעה שמות של אדם. "אנוש הלב"[מו], אנוֹש מלשון אנוּש. אנוּש פרושו חלש. גבר מלשון התגברות המדות ואנוֹש הוא חלישות המדות. באמת אנוש שייך עם האנושות, איזו כללות אדישה או טבעית. אנוש, כמו שמשתמשים במלה, הוא השם הטבעי של כל סוגי בני האדם, כמו ה"מוטבע" שבנפש, הטבע בלבד. גבר הוא התגברות במדות הלב. איש הוא שורש המדות שבשכל, ואילו עצם השכל הוא אדם. אדם בגימטריא מה, חכמה שבנפש.

[האם האשה נכללת באדם?] יש פסוק מפורש "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם"[מז], כך כתוב בתחלת התורה, "ויקרא שמם אדם", היינו ששם שניהם יחד הוא אדם. כתוב שחוה היא המילוי של אדם. מה זה אדם? בקבלה הוא נקרא שם מה, ששווה בגימטריא ל-45. אותיות היסוד הן 26 ואותיות המילוי הן 19. שם מה הכוונה שכותבים את שם הוי' במילוי כזה: יוד, הא, ואו, הא, ואז האותיות השורשיות הן 26, והאותיות שנוספות בחלק המילוי, הן 19, בגימטריא חוה. המילוי הפנימי הוא הערך של חוה, והכל יחד הוא אדם.

נסכם את הקבלת ארבעת מרכיבי מבנה האטום:

 

אם כן, הסברנו עוד פירוש. זה היה פירוש שלישי בטבע. הפירוש הראשון שהסברנו היה עיגולים. הפירוש השני היה מצבי צבירה. והפירוש השלישי שעכשיו הסברנו הוא הרכב האטום, ההסבר הכי פשוט. כמובן שבדרך כלל כשמסבירים את הרכב האטום מתקשר ההסבר עם כל דבר שהוא על אותו משקל, כל מצב בטבע שיש מטען, יש כמה מצבים שיש בהם חיובי ושלילי וניטרלי, כמעט בכל תופעה. כל פעם שיש תופעה כזאת של מטען חיובי, מטען שלילי ובאמצע, הם מים, אש ורוח. כשיש זרם של אלקטרונים, שהוא עוד דבר שקשור עם מה שהסברנו קודם לגבי יסוד האש, הוא משתחרר מהאטום לגמרי. האלקטרונים הם החלקים שמשתחררים באופן הכי מסודר מהעפר, שהוא כאמור הכח שמחבר אותם לאטום, ויוצרים זרם עצמאי. זהו כליון ושחרור מוחלט מהחומר האחר. זה היה הסבר שלישי.

ד. ארבעה יסודות כימיים

כל זה היה הקדמה, בגלל שעיקר מה שרציתי להסביר הוא הסבר רביעי. ההסבר הזה, הרביעי, רק מרומז במה שאמרתי קודם, שהאריז"ל כותב והרבה כותבים לפני מאות שנים, שהיסודות שאנחנו רואים בטבע הם תרכובות. שהמים שאנחנו רואים הם תרכובת, לא מים פשוטים, אבל חלק מהם מים. כלומר החלק החשוב בהם הוא מים. עכשיו אנחנו מגיעים מהאטום למצב יותר מאוחר לכאורה, מן הפשוט אל המורכב. היינו יכולים לחשוב שההסבר הזה הוא פחות יסודי מהרכב האטום, אבל יש בהסבר הזה הרבה יותר חידוש, אף על פי שהוא יותר מאוחר ממנו. אנחנו מדברים על מה שהיום קוראים יסודות.

היום ידועים יותר ממאה יסודות. היסוד הראשון הוא מימן, כאשר לכל יסוד יש מספר אטומי. מספר אטומי משמעותו היא כמה אלקטרונים וכמה פרוטונים יש בתוך היסוד. מספר האלקטרונים והפרוטונים זהה. אחר כך יש גם כן מספר מאסה, שהוא סך כל הפרוטונים והאלקטרונים. ביסוד אחד יכולה המאסה להיות בכמה צורות שונות, איזוטופים, אבל המספר האטומי תמיד קבוע, אותו דבר. המושג הזה, מספר אטומי, הוא מושג מאד חדש עדיין, רק מלפני עשרות שנים. אנחנו רוצים להתבונן בכל הדברים שיש בו, יש בו סודי סודות. מיד רואים שהוא מתלבש הפלא ופלא על מה שכתוב בתורה.

מהי המתקפה הראשונה שתוקפים את ארבעת היסודות? אפילו ילד שעכשיו לומד בבית ספר בא ואומר: 'מה אתה בא ואומר לי ארבעה יסודות, אני למדתי בבית הספר והמורה אמרה שיש מאה יסודות'. אם מסבירים את היסודות ברמת האטום הכל מובן, הכל אטומים. אבל עכשיו רוצים יותר להתמודד עם השאלה הזאת, שאם המורה אמרה לי שיש מאה יסודות ובתורה ובעוד ספרים כותבים ארבעה יסודות – איך יכולים ההסברים להתאים ולהסתדר?

כאמור, צריך לחזור לזה שהאריז"ל ועוד רבים כותבים שהמים שלנו הם לא מים פשוטים, אבל כמובן שכאשר הוא אמר מים הוא לא התכוון לפרוטונים, לפי מה שאמרנו בהסבר הקודם, אלא הוא התכוון שיש באמת בטבע יסוד מים, והמים שלנו הם תרכובת. אם כן, מהו יסוד המים? זאת אומרת, מתוך יותר ממאה יסודות שיודעים מהם, צריך בכל זאת לזהות ולייחד ארבעה מתוכם גופא, שהם העיקר. אף על פי שלפי אפשרות המדע היום, עד כמה שזכור לי בזמן שלי, אולי אני זקן...לא מסוגלים עדיין לשנות מיסוד ליסוד.

מה היה פעם? למה פעם למדו כימיה? למה היה חשוב לאנשים לפני אלף שנה ללמוד כימיה? [הם רצו לעשות זהב] נכון, אלכימיה קראו לזה. היום אומרים וגם מלמדים בבית ספר יסודי שאי אפשר לעשות זהב כי הוא יסוד, ואתה לא יכול לקחת יסוד אחר ולעשות ממנו זהב. באמת למה לא? למה אי אפשר לקחת בדיל, שהמספר האטומי שלו הוא 50, ונחושת שהמספר האטומי שלה הוא 29, לחבר אותם יחד ולהוציא מהם זהב שהמספר אטומי שלו הוא  79? כלומר, בדיל פלוס נחושת. אם היו מחברים את האטומים היינו צריכים להיות מסוגלים ליצור זהב. [אולי בכור אטומי, זו פצצת המימן] בשביל לעשות דבר כזה צריך חום כל כך גבוה, שפעם בזמן שלי, כשלמדנו בבית ספר, אמרו שזה בלתי אפשרי, אין דבר כזה, אי אפשר לעשות יסוד מיסוד. אבל לא שאי אפשר, באמת אין סיבה למה אי אפשר, רק שזה דורש תנאים כל כך מיוחדים, שיכול להיות שהם לא קיימים. [רק בשמש זה קיים] בשמש הם קיימים אבל אין זהב בשמש, בגלל שהכל מתפרק. אבל אם אנחנו עכשיו למשל רוצים לעשות זהב כאן, במכון ויצמן, כנראה שהטכניקה של היום עדיין לא מספיקה, אבל אין סיבה שלא יכול להיות, עד כמה שאני מבין. [לא עשו זהב אבל עשו מימן] בסדר, זה לא קונץ לעשות מימן. אנחנו מדברים על לעשות זהב ממשהו אחר והשאלה למה אי אפשר לעשות זאת היום. בבית ספר יסודי לומדים שזה שטויות, שפעם אנשים חשבו בצורה של שטויות, שבזבזו את כל החיים שלהם על השטות הזאת, לעשות זהב ממשהו אחר. כתוב בחז"ל[מח] שכל העולם כולו לא היה ראוי לזהב ורק לצורך בית המקדש השם ברא זהב בעולם. הזהב הוא למעלה מעולם הזה, אם אנחנו מדברים על זהב. עוד פעם, חשוב גם לשאול אתכם, בתור אנשי מדע, למה? מה חסר בטכניקה בשביל לעשות זהב ממשהו אחר? צריך להסביר את זה בגלל שלכאורה אין סיבה שאי אפשר לעשות, אלא שאין לנו בינתיים את התנאים.

שבע המתכות (ז"ת)

חוץ מארבעת היסודות, שתכף נסביר אותם, יש עוד מושג ראשוני בקבלה, שנקרא שבע מתכות. שבע המתכות של התורה – הכי חשובה ביניהן היא הזהב, אחר כך הכסף, אחר כך הנחושת – הן דבר שכנגד שבע מדות הלב. לכן צריך להבין כל אחת כנגד המדה בלב. אומרים את זה גם כנגד ספירת העומר, בגלל שכל דבר שקשור עם שבע מדות הלב קשור לספירת העומר. בספירת העומר עושים התכללות בין המדות. כל מערכת בקבלה המכוונת כנגד שבע הספירות התחתונות (ז"ת) אוטומטית מתלבשת על הכוונה היסודית של ספירת העומר. לדוגמא, הערב הוא יסוד שבנצח, אז הערב לפי המתכות, כלומר הערב ויום המחר, צריכים לתקן בנפש כסף חי שבבדיל (תכף נסביר אותן בפרטות). כסף חי הוא מה שהיום קוראים כספית,mercury . כספית היא כנגד ספירת היסוד ובדיל הוא כנגד ספירת הנצח, אז תרגום 'יסוד שבנצח' ללשון המתכות הוא 'כסף חי שבבדיל'. שוב, אחד מהדברים העיקריים בקבלה ששייך לשבע, מערכת של שבע במציאות, בטבע, הוא שבע המתכות, חוץ מהארבעה יסודות. אמרנו שיש בקבלה ארבעה יסודות, זה כולם יודעים. שבע מתכות פחות ידועות. אז חוץ מארבעת היסודות ישנן שבע מתכות כנגד הספירות מחסד עד מלכות. שבע המדות גם קשורות עם כוכבי הלכת ועם כל מיני דברים אחרים, אבל זה לא לעניננו עכשיו. לענייננו אנחנו רוצים לדבר רק על היסודות של העולם.

נחזור על שבע המתכות:

חסד     גבורה

כסף     זהב

תפארת

נחושת

נצח               הוד

בדיל             עופרת

יסוד

כספית

מלכות

ברזל

ארבעת היסודות (כחב"ד)

אם המתכות הן כנגד ז"ת – ז' הספירות תחתונות מחסד עד מלכות – אז היסודות צריכים להיות כאלה שמעליהן, ארבע מדרגות שלמעלה מז"ת. ולפי הדרך של ספר יצירה רוח היא בכתר, מים בחכמה, אש בבינה ועפר צריך להיות בספירת הדעת. לפי זה, כל המערכת הזאת של היסודות היא כנגד ג' הראשונות (ג"ר), רק שיש כאן ארבעה בגלל שיש גם כתר וגם דעת. אחר כך מתחיל סדר המתכות: כסף, זהב, נחושת, בדיל, עופרת, כסף חי וברזל:

כתר

רוח

חכמה               בינה

מים             אש

דעת

עפר

קודם כל חשוב להגיד שכל שבע המתכות האלו, כולן ללא יוצא מן הכלל, גם לפי הכימיה של היום, הן יסודות פשוטים. אלו לא תרכובות, אין פה תרכובת אחת. אני אכתוב את המספר האטומי של כל אחת מהן:

כסף – 47

זהב – 79

נחושת – 29

בדיל – 50

עופרת – 82

כסף חי – 80

ברזל – 26

הכי מענין כאן הוא כסף חי שמספרו 80, שהוא בגימטריא בדיוק יסוד, זו ספירת היסוד בקבלה, והאיזוטופ, המשקל הכי גבוה של כסף חי הוא במספר 204, הוא המקסימום, שעולה צדיק, בדיוק כמו שהפסוק אומר "צדיק יסוד עולם"[מט]. הברזל שבסוף הוא 26, כמו שם הוי', גם את זה צריך להסביר.

מכאן אנחנו רואים מה שאמרתי קודם, שלכאורה היינו צריכים להיות יכולים לקחת בדיל ונחושת ולעשות מהם זהב, מפני שהבדיל כמו שכתבנו כאן הוא 50 ונחושת היא 29 וזהב הוא 79. רק צריך לדעת איך עושים את זה. יש המון דברים מפליאים פה שרציתי להעביר, אבל אולי בפעם הבאה... אם נתבונן במערכת הזאת, יש פה דברים מאד מאד נפלאים גם מבחינת המספרים האטומיים וגם מבחינת המאסות שלהם. זו מערכת בדיוק כמו שמופיעה וכתובה בקבלה לפני הרבה שנים והיא מאה אחוז מסתדרת עם המדע של היום. קודם כל, בכך שהכל יסודות. אם מתבוננים בדרך שכל הדברים האלה מוסברים היום, יש בזה דברים נפלאים מאד.

כמובן, החסידות לא עוצרת בפלאי הטבע. היא רוצה גם להבין מה זה אומר בנפש וצריך ללמוד כל אחד בפני עצמו. מהות כל דבר קשורה עם השם שלו, שמחיה אותו. למשל, כסף הוא מלשון כיסופים וכיסופים הם אהבה. זהב הוא אש, גבורה. זה פשוט. לכן באמת, על פי פשט, כל אחד מופיע במקום שלו. כסף למשל הוא בצבע לבן וקצת כחול, שהוא ספירת החסד, נחושת נוטה לאדום והזהב שבאמצע הוא צהוב. בשביל זה היינו צריכים ללמוד גם את כל תורת הגוונים, תורת הצבעים, שקשורה עם זה[נ].

ובכן מתוך מאה ומעלה היסודות שמכירים היום, יש פה שבעה יסודות שכנגד ז"ת. אמרנו שאם הן ז"ת אז אנחנו צריכים להעלות את מה שנקרא ארבעה יסודות למקום הג"ר. צריך באמת לזהות מתוך היסודות הידועים היום, בדיוק כמו שלומדים אותם היום.

מים – מימן

איזה יסוד היום הוא יסוד המים? מים, למשל, זה הכי פשוט. יש באמת יסוד שנקרא מימן, שהמספר האטומי שלו הוא 1, הראשון. זה נקרא "ראשית הגילוי"[נא], הדבר הראשון שמתגלה. חכמה נקראת ראשית הגילוי, הדבר הראשון שמתגלה. אף על פי שיש כתר למעלה ממנו, אבל הכתר הוא מקיף, נסתר ונעלם. הדבר הראשון שמתגלה – הביטוי הוא "ראשית הגילוי" – הוא החכמה, אז ברור שמים צריכים להיות כנגד יסוד המימן.

רוח – חמצן

אם אנחנו נחשוב בכיוון כזה, אז אני שואל איזה יסוד הכי מתאים להיות יסוד פשוט של הרוח, איזה יסוד של העפר ואיזה יסוד האש? רוח היא חמצן. למה יש חמצן? הלא בתוך האטמוספירה חמצן הוא רק חמישית. [בגלל הערכיות שלו] בגלל הערך. [הוא מופיע גם במים וגם באש] נכון. שוב, צריך לחשוב על הערך של כל דבר. כלומר מה התפקיד של הרוח? לרוח שני תפקידים. קודם כל לנשימה, שאני צריך לנשום, גם הצמחים צריכים לנשום, כל דבר צריך לנשום ומה שנושמים הוא חמצן. התפקיד השני הוא מה שאמרנו קודם, שכתוב בספרי החסידות, שרוח היא מה ששורה על גבי אש, שמאפשרת לאש להיאחז במציאות. הדבר שבאמת מאפשר לאש להיאחז בחומר הוא החמצן. [עוד דבר להעיר, החמצן עושה איחוד בין המים והאש. הוא מופיע במים, וגם באש כאפשרות להגיע למים] בדיוק, נכון. זה יהיה הסבר מצוין למה שנקרא "מים מרוח", כי מים הם גם מהרוח ולכן יש עדיין חלק מהרוח בתוכם. שוב, בספר יצירה כתוב "מים מרוח", אז ודאי שהרוח ניצבת בתוך המים.

באמת מה מספר המולקולה של H₂0? 10. אם H₂O הוא עירוב מים וחמצן אז הערך הכולל הוא 10 – שני אטומי מימן שמספרם האטומי הוא 1 וחמצן שמספרו האטומי 8. כלומר, שאלתי כמה פרוטונים יש במולקולה של מים? במולקולה של מים יש 10 פרוטונים, 8 של חמצן ו-2 של מימן.

אש – פחמן

מה יהיה האש? כמו שאמרנו קודם, פחמן. אש נקראת בתורה גחלת, כי כל האש היא גחלת, זהו מקור האש, זה שורשה. הגחלת היא פחמן טהור, היא אך ורק פחמן. מתאים למה שאמרנו קודם, שכתוב שדרגת חי היא אש. חי כאן הוא במובן שכולל גם את הצמחים, בגלל שהמושג 'חי', שדבר הוא חי, תלוי בפחמן, באש. כנראה שהתכונה הזאת של הפחמן, של האש, מתגברת בחי לעומת הטבע. המציאות הכימית וההגדרה של כל דבר אורגני כוללת אש, כלומר פחמן. מה המספר של הפחמן? 6.

עפר - חנקן

מה יהיה העפר? הוא צריך להיות החלק החיוני שיש בעפר. מה זה עפר בעצם? חנקן. עפר נקרא 'כח הצומח שבארץ', עיקר העפר הוא כח הצומח. לא צמח, אלא כח הצומח. לכן הצמח יוצא מהעפר. הכח הצומח של העפר הוא חנקן שמספרו האטומי 7. לפי זה מובן שארבעה חלקים, ארבע חמישיות, מהאטמוספירה שלנו הם עפר. ככה זה. אנחנו נושמים חמישית-חומש אויר ומתוך האויר הזה – שהוא מזוהם מאד, בגלל שיש בו מאד מאד הרבה עפר – חמישית היא חמצן.

כשמוציאים אויר, כשאני מכניס חמצן ואני מחזיר, מה מוציאים? CO₂, זה מה שאני מחזיר. הפרצוף הזה שייך לפעם אחרת, צריך ללמוד על זה יותר[נב]. הסדר הזה של הכנסה והוצאה הוא מה שנקרא סוד הנשימה, יש סדר כזה איך אדם נושם. סדר הנשימה נקרא התחדשות המוחין והוא נע מכתר לחכמה, דרך הדעת וחוזר לבינה. זה נקרא מעגל הנשימה שצריך להסביר בפרטיות בפעם אחרת.

אם כן, מתחילים מהחמצן וגם מחזירים חמצן, אבל בסוף, בשלב האחרון, הוא ביחד עם פחמן. זה מתאים לענין. אז התופעה העיקרית כאן באמת, שאפשר להתבונן בה תכף ומיד, היא רק המספרים האלה (אני כותב אותם לפי סדר המספרים). אז יצא לנו עכשיו חידוש.

נסכם את הקבלת היסודות הכימיים:

ארבעת היסודות בטבלה המחזורית

הערב הסברנו ארבעה הסברים במציאות הפיזית מה יכולים להיות ארבעה יסודות. כמובן, "שבעים פנים לתורה" וכמו כל דבר בתורה גם יסודות הם חומר היולי שיש לו הרבה צורות. כמובן, מכיוון שהם כנגד אותיות שם הוי', הם שייכים לכל מציאות שיש בעולם. הערב אנחנו בעיקר רוצים להסביר שבתוך מאה היסודות ויותר הידועים היום, יש באמת ארבעה מתוכם שהם ממש היסודות העיקריים. היסודות רוח, מים, עפר ואש הם ממש היסודות הראשונים לפי הסדר, בגלל שמ-2 עד 5 לפי סדר היסודות – הליום, ליתיום, בריליום ובור – אלו יסודות שלא משחקים תפקיד מסוים וחשוב בטבע. [בכל החומרים האורגניים יש את כל ארבעת היסודות האלו] נכון, זה מה שאמרתי. היסודות האלה, לא רק שהם הכי חשובים, הם גם בין היסודות הנפוצים בטבע וגם הראשונים לפי המספר שלהם, בגלל שהיסודות שמהליום עד בור, לא זוכר את כולם, שמספרם 2, 3, 4 ו-5, הם יסודות מאד נדירים בטבע שלא משחקים תפקיד. אלו כל מיני גזים (רק אחד ביניהם, הליום, הוא גז אציל), אבל כאמור, הם לא משחקים תפקיד חשוב בטבע. אם כן, ארבעת היסודות הם ארבעת המספרים הראשונים לפי הסדר העיקרי.

סוד כב האותיות

אם אנחנו מתבוננים במספרים האלה רואים משהו מאד יפה. כתוב בתחלת ספר יצירה שיש 10 ספירות ו-22 אותיות. זה יסוד בריאת העולם, ל"ב נתיבות חכמה. איך המספר הזה, 10, נאצל? איך הוא יוצא? הוא יוצא מארבעת המספרים הראשונים – 1, 2, 3, 4, שיחד יוצאים 10. בקבלה קוראים לזה "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע"[נג]. אם אנחנו רוצים סדרת מספרים רצופים שיוצאים 22, הם מתחילים מ-1 אבל צריך לדלג, מ-2 עד 5. אז מה הסכום של כל היסודות האלו יחד? 1, 6, 7, 8 הם יחד  22. כמה כוחות יש – המספר האטומי הוא סכום הפרוטונים – בארבעה יסודות אלה? 22 כחות. זהו גם הסבר מאד יפה מהן לכאורה 22 האותיות. למספר 22 יש גם הרבה השלכות למדע של היום. הדבר הכי חשוב בזמן האחרון הוא ה-amino acids, חומצות אמיניות, שמספרן 22. יש עוד הרבה תופעות חשובות מאד. זה לא הדבר היחיד שיש כאן, אבל יש לנו כאן תופעה, דבר מאד יפה, שארבעת היסודות האלה יורדים ל-22 כחות לפי סדר מאד יפה. זה עוד יסוד גדול מהן 22 האותיות בטבע.

רמזי משולשי ארבעת היסודות

עוד דבר: נתבונן רק במבנה המספרי, מה הולך כאן. נעשה דבר שנוגע ומשיק לחכמת המספרים בכלל. יש פה עוד תופעה מאד יפה. אני לוקח את המספר המשולש של כל אחד מהם, ניקח אותם מ-1 עד 22. בקבלה מספר משולש נקרא 'מספר קדמי'. המשולש של 1 הוא 1. מה המספר הקדמי של 6 – סכום כל המספרים מ-1 עד 6? 21. המספר הקדמי, או המספר המשולש, הוא יסוד כל חכמת המספרים, בגלל שהוא היסוד של מרובע. כשאני בונה משולש בעל 6 מדרגות הוא נקרא המשולש של 6. ריבוע מתחיל ממשולשים. המספר הזה הוא פשוט הסכום, לפי הנוסחא n+(n+1)/2. יש כאן גם משהו יפה שמ-1 עד 6 הם 21, ומ-6 עד 8 הם גם 21, ויחד עם ה-1 הם 22, הסכום של הכל.

האם יש עוד מספר שיש בו תופעה כזאת? זו תופעה מיוחדת, תופעה שהיא בסוד "אהיה אשר אהיה"[נד]. אני מחפש מספר, n, כאשר מ-1 פלוס 2 עד n, סכום כל המספרים מ-1 עד n, יהיה שווה לסכום שלו עם שני המספרים הבאים אחרי – n+(n+1)+(n+2). כלומר, איזה מספר של מ-1 עד אותו מספר שווה לאותו מספר וממנו והלאה עד מקום מסוים. זה דבר פשוט? מובן?

לדוגמה: אם אני לוקח מ-1 עד 2 הסכום הוא 3. אני יכול להמשיך מ-2 הלאה ולקבל 3?  לא. 1, 2, 3 הם 6. אני יכול להתחיל מ-3 ולקבל 6? גם לא. דוגמה נוספת: 1, 2, 3, 4. אני יכול להתחיל מ-4 ולקבל 10? לא. [אתה יכול עם דילוגים, כמו שעשית ב-1, 7, ו-8] לא, זה מה שאני מראה כאן, רואים שאפילו בלי לדלג 6, 7, ו-8 הם בדיוק כמו מ-1 עד 6, בדיוק כמו המספר הסידורי של 6 עצמו. נמשיך לדוגמה הבאה: 1, 2, 3, 4, 5 הם 15. אני יכול להתחיל מ-5 ולהגיע ל-15? לא. 6 הוא המספר הראשון שזה ניתן, שמ-1 עד 6 הם כמו 6, 7, 8. אני שואל, האם יש עוד מספר כזה? ודאי שתופעה כזאת לא יכולה להיות יחידנית, רק שעם 6 היא הראשונה. מישהו רוצה לעשות תרגיל להוכיח לי איך זה הולך? שוב, זו תופעה שודאי חוזרת על עצמה לפי נוסחא מסוימת.

כאמור, המספר הראשון שאפשר לעשות כך הוא 6. זהו אחד מהסודות בקבלה של המלה בראשית. בראשית אותיות ברא שית. אתם תחפשו את הכלל – יש פה כלל מתמטי מתי ניתן – הפעם הראשונה שניתן הוא מ-1 עד 6 שביחד הם 21 ושווה מ-6 עד 8, וממילא היא בסוד "אהיה (21) אשר אהיה (21)". על גאולת ישראל כתוב "אהיה אשר אהיה". כלומר, שם "אהיה" הוא "אשר אהיה". זו תופעה מספרית מאד מאד יפה, שבדיוק מזכירה את הפסוק הזה. מ-1 עד 6 הם "אהיה" הראשון. "אשר"  במספר קטן עולה 6 (מספר קטן הוא כאשר מצמצמים את המאות ואת העשרות לאחדים, מ-1 עד 9). ומ-6 עד 8 גם שווה 21 והוא "אהיה" השני.

אני ממשיך, מה זה 7 במספר קדמי? 28. אחרי זה? 36. כמה הם 1, 21, 28? 50. כמה הם יחד 36 ו-50? 86. מה זה 86? שם אלהים של מעשה בראשית. מה סוד שם זה? איך כותבים אותו? שלש אותיות הראשונות הן אלה (36), ושתי האותיות הנוספות הן מי. כתוב "מי ברא אלה". "ברא אלהים" מתפרד לאלה ומי – "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"[נה]. זה נקרא "פֶּ֫לֶג אלהים"[נו], פלג פרושו לחלק את שם אלהים. שוב, מה כתוב כאן? סך כל המספרים הקדמיים כאן הוא אלהים, שלפי סדר הקבלה קודם מי ואחר כך אלה. מה זה "אלה" לפי הפירוש הזה? אלו היסודות. אם כן, סכום המספרים כמו שהם הוא 22, אבל אם מתבוננים על המשולשים שלהם מגלים כאן פלא, פלאים גדולים. קודם כל, הכל כלול משני משני המספרים הראשונים. ועוד, סך הכל של כולם הוא בדיוק בסוד של שם אלהים של מעשה בראשית המתחלק גופא למי ואלה.

רמזי ריבועי ארבעת היסודות

נראה עוד דבר: אם במקום המשולשים אני מתבונן על הריבועים של המספרים האלה, מה קורה? כמה זה 1 בריבוע? 1. כמה זה 6 בריבוע? 36 (עוד דבר גדול חשוב מאד בין 6 ל-8, ש-6 בריבוע הוא עצמו 8 במשולש. אגב, יש עוד שני מספרים שיש בהם תופעה כזאת? דיברנו על כך בפעם הראשונה[נז], זו אחת מהתופעות הכי מעניינות וחשובות בתורת המספרים. הצמד הבא אחרי 6 ו-8 הוא 35 ו-49, שכל אחד מהם הוא המספר 1225, גם 35 בריבוע וגם 49 במשולש. זה דבר מאד נדיר וחשוב בחשבון). כמה זה 7 בריבוע? 49. מה קרה עד כאן? שוב, כל המבנה היפהפה שיש כאן בכלל לא מחויב, הוא לגמרי פלא. כלומר, סכום שלשת הריבועים של 1, 6, 7 שווה לסכום כל ארבעת המשולשים של 1, 6, 7, 8 (=86).

מה ראינו קודם? שסכום המשולש של 1 והמשולש של 6 שווה לסכום כל הפשוטים – 1, 6, 7, 8. עכשיו הולכים להגדרה. 1 ו-6 הם שלב א'; 1, 6 ו-7 הם שלב ב'; 1, 6, 7 ו-8 הם שלב ג'. שני המספרים הראשונים של שלב ב' שווים לכל שלב א'. שלשת המספרים הראשונים של שלב ג' שווים לכל שלב ב'. זה לגמרי נדיר, זה מבנה מיוחד. כאשר אם נחבר את 49 ו-1 הם יהיו בדיוק 50, "מי", וה-36 הוא "אלה". שוב, לפי אותו סדר שהסברנו קודם של "מי ברא אלה", כאשר בסוף נוסף לנו גם הריבוע של 8, המספר 64. מה זה 64? איזו מדה היא שם אלהים? מדת הדין. קודם היה שם אלהים ועכשיו אלהים ועוד דין – שם אלהים ומדת הדין – כאשר יחד הם נותנים את המספר 150, שהוא גם י פעמים יה. כתוב שהמלה הראשונה שהקב"ה אמר במעשה בראשית היא "יהי" – "יהי אור"[נח] – וכתוב שיהי היא י פעמים יה – "ביה הוי' צור עולמים"[נט]. זהו סכום ארבעה הריבועים יחד.

אם כן, הערב הנחנו הנחה, שאלנו שאלה, בתוך הטבע, בתוך היסודות. הנחה שהמושג ארבעה יסודות הוא מימן, פחמן, חנקן וחמצן. כאן אנחנו ראינו רק תופעה אחת של הדברים וכמובן שיש עוד הרבה הרבה מה לדבר עליהם, עוד לפני שמסבירים את הדברים בפנימיות על דרך החסידות, מהו בנפש החמצן, מהו המימן וכך הלאה. אחרי שנוכל להבין את ארבעת היסודות האלו צריך להתבונן בשבע התחתונות, שהן המתכות.

נאמר רק דבר אחד יפה: כתוב[ס] שכל המתכות יוצאות מהעפר. כלומר, יסוד העפר כולל את כל שבע אלו, וזה תואם מה שכתוב בקבלה שג' הראשונות (ג"ר) הן כללות כל מדות הלב. אם מחברים את המספר האטומי של כולם, כולל העפר שהוא המקור שלהם, יוצא המספר 400 בדיוק, ריבוע מדויק, 20 בריבוע. לא סתם ריבוע אלא ריבוע האות האחרונה של הא"ב – ת. זו עוד תופעה מאד מעניינת שיש פה. בהמשך היינו צריכים להסביר את כל היסודות, מהם בנפש, כמו שאמרנו שלמשל הערב בספירת העומר צריכים לתקן את הכסף החי שבבדיל.

ברזל – תיקון המלכות

[בספירה אומרים את מה שצריך לתקן למחרת או את מה שצריך הערב לתקן?] הערב הולך על יום המחר. היום האחרון שלפני חג השבועות נקרא 'מלכות שבמלכות', היום ה-49 בספירת העומר, בו צריך לתקן את הברזל שבברזל. זו תכלית כל התיקונים. באמת עוד משהו מאד מאד יפה, עוד פלא לגבי ברזל: האיזוטופ הכי גדול של הברזל הוא 57, שעולה מזבח. יש פסוק מפורש בתורה שאסור להניף ברזל על המזבח[סא], ממש פסוק שמחבר את הברזל, שהוא ה"לעומת זה". תמיד יש "זה לעומת זה עשה אלקים"[סב], ה"לעומת זה" של המזבח הוא האיסור להניף ברזל על המזבח והאיזוטופ הכי גדול של ברזל שווה בדיוק מזבח. מזבח בקבלה הוא המלכות[סג] וגם ברזל כאן הוא במלכות.

ברזל של הקדושה הוא ראשי תבות שמותיהן של ארבע נשי יעקב אבינו, ומלכות היא האשה. ליעקב אבינו יש ארבע נשים, שראשי התבות שלהן הם ברזל – בלהה, רחל, זלפה, לאה. זה נקרא האשה של הקדושה. כך הלאה. שוב, יש הרבה הרבה מה להסביר על כל אחת מהמתכות.

משמעות העיסוק במספרים

[מספר תמיד קבוע אז איך למספר אחד יש כמה משמעויות?] בדרך כלל מספר כמו כל ערך קבוע הוא נושא הפכים, הוא בדרך כלל כולל רעיון כלשהו וגם בדיוק את ההפך [אבל לא יכול להיות רעיון שלא שייך? כי זה דבר שתמיד מטריד אותי כשאני רואה דברים כאלה] הרעיון הוא שכאשר רואים כמה דברים שכולם עולים למספר אחד, כמו שכל דבר נראה בתחלה, זה בלגן, כלומר לא מסודר. יש אנשים שמתייאשים מבלגן, אם יש בלגן בבית אז הולכים לישון... איך שרואים כל דבר בתחלה הוא בלגן. צריך הרבה הרבה ישוב הדעת, הרבה רצון ואמונה לעשות סדר מהבלגן. סדר הוא בכל הדברים שבעולם. גם פה, אם אדם מתעסק למשל בגימטריאות הוא יכול לראות במספר אחד הרבה משמעויות שונות.

ריבוי משמעויות משרש אחד

לא רק זה, אפילו ניקח דבר הרבה יותר פשוט מגימטריא: זה נקרא בלשון הקודש שורש. לדוגמה, השורש כ.פ.ר. בשורש הזה יש את המלה כפיר, שהוא אריה, יש כופר ויש כפר (כפר חב"ד). יש גם כיפור ויש כפור בחורף. רואים שיש פה כל מיני מובנים שונים, מה השייכות לאותו שורש? כאן, למרות שיש הרבה אנשים שלא מתייחסים ברצינות לחשבונות וגימטריות, חושבים שזה סתם – מישהו רציני לא יכול להרים ידיים ולומר שאין שום קשר בין ענין אחד לשני רק בגלל שיש כל מיני דברים וענינים כאן, מה שנקרא בלשון הרד"ק 'ענינים שונים'. זה באמת צריך עיון.

למה כתבתי את השורש כ.פ.ר? משום שלפי הרד"ק, שהוא הבלשן הכי גדול בלשון הקודש, השורש הזה הוא המורכב ביותר מכל השורשים. יש בשורש הזה הכי הרבה ענינים שונים לחלוטין. יש עשרה מובנים שונים בשורש הזה. כשהרד"ק כותב אותם ב"ספר השורשים" שלו הוא לא מנסה לחבר ביניהם, זה לא הענין שלו. הוא רק אומר ענין אחד, עוד ענין, עוד ענין, עוד ענין, עשרה ענינים. אבל ברור שאם יש שורש אחד צריך להיות משהו שמחבר את הדברים יחד. זה נקרא 'פרצוף'. יש פה עשרה דברים שונים בשורש הזה, צריך להתבונן בכולם הרבה, צריך לדעת הרבה בקבלה, ולהבין שכל עשרת הענינים כאן מהווים פרצוף, בלשון הקבלה. כלומר, יש דבר אחד שנקרא כ.פ.ר ויש בו עשרה אספקטים.

בתוך האספקטים יש כאלה שאתה רואה את הדמיון ביניהם, ויש אספקטים שנראים בדיוק הפוך אחד מהשני, כי אם הייתי מייחד אותם בפני עצמם הייתי חושב שהם דבר והיפוכו. אבל כשאני בונה מכולם פרצוף אחד אני רואה איך כולם משלימים אחד את השני, ולו היה חסר אחד הכל היה פגום. כך הוא לגבי לימוד שורש בלשון הקודש.

אותו דבר הוא לגבי לימוד מספר. לכל מספר יש הרבה הרבה דברים שהם בתוכו. אפשר לומר שאין שום קשר בין אחד לשני, שזה בלגן. אבל אסור לומר כך, שאין קשר. צריך להתייחס למספר כמו שמתיחסים לשורש. אי אפשר לומר שלמלים שונות שיוצאות משורש אחד אין קשר ביניהם כלל. אותו דבר במספר, שבתחלה באמת נראה שאין שום קשר לפעמים. אבל חסרים עוד דברים באותו מספר [ההבדל היחיד, לפי דעתי, בין מלה למספר הוא שבגלל השימוש בשפה המדוברת ישנה משמעות למלה היוצאת. אבל המספר הוא לא שפה מדוברת, לפחות בשבילי...] בשביל ה' גם מספרים הם שפה. [לא נכנסתי אף פעם לתורת המספרים, אבל לי מפריע שאני רואה בעיתון שלוקחים מלה ומתחילים לשחק אתה,  כך שאם היית מנסה היית יכול לתת לה עוד מיליון משמעויות] נכון, זה באמת משחק שוא, זה לא רציני. באמת, הרבי לאחרונה התייחס לאחרונה למי שלא יודע את שורש הדברים בקבלה. אז באמת אפשר לעשות ממספרים משחק מופשט לגמרי.

סוד המזבח

[אוקיי, זה בדיוק מה שאני שואלת, האם כשאתה אומר שמזבח עולה 57, אז 57 הוא משמעות שעומדת לאורך הדרך במלה הזאת?] כן, צריך להבין זאת. למשל יש פסוק חשוב מאד שאומרים פעמיים בסוף ההלל – "אל הוי' ויאר לנו אסרו חג בעבֹתים עד קרנות המזבח"[סד]. הפסוק מתחיל עם שני שמות – אל הוי' – ונגמר עם המלה "מזבח". שני השמות אל  הוי' שווים מזבח. זו בסך הכל משוואה שרשומה בפירוש בתוך הפסוק. זה בדיוק מתקשר עוד פעם לכאן, המספר האטומי עצמו הוא הוי', 26, וכשמוסיפים לו א-ל מגיעים "עד קרנות המזבח". כלומר, המשקל הכי גבוה של הברזל הוא להוסיף אל ניוטרונים להוי' פרוטונים. שוב, האיזוטופ הכי גדול – המספר האטומי הוא כמה פרוטונים יש בתוך הגרעין והאיזוטופ הוא כמה ניוטרונים נוספים לו – הוא להוסיף אל הוי' כך שיוצא מזבח. זו ממש משוואה שכתובה בפירוש בתוך התורה, בתוך פסוק וגם בטבע הוא מופיע בצורה כזאת. לכן אני מייחס לזה חשיבות, בגלל שיש אסמכתא. אם עושים משחקים אז אין לדבר סוף. אם אין להם אסמכתא, כך קוראים לזה בתורה, אין לדבר סוף. אבל ברגע שיש לזה אסמכתא הוא באמת משמעותי, הוא אומר דרשני. זה מעשיר, ממתיק. הרבי כותב שכאשר יש רמז טוב הוא ממתיק את הענין[סה].

אם כן, רק התחלנו הערב ללמוד כמה דברים שנוגעים למבנה היסודות. נאמר שכל הדברים האלה קשורים עם תיקון ספירת העומר [אני עומד עדיין מאחורי השאלה שנשאלה פה, האם הדבר יכול להיות יסוד לאמונה?] הכל תלוי. [יש המתקות, אבל בתור יסוד וסיבה לאמונה, מוטיבציה לאמונה?] אם מתחילים מזה, אם האדם מרגיש שהדבר נוגע לעבודה האישית שלו, זה ודאי חשוב. אתם צריכים לקחת את הדברים האלה ולהמשיך אתם. מתחילים ממשהו פשוט. כל דבר שאפשר לומר לגבי הטבע הוא רק נקודת מוצא, נקודת התחלה, ממנה צריכים לקחת את הדברים יותר פנימה, לתוך הנפש [השאלה אם יכולה להיות תנועה כזאת או שהיא צריכה להתחיל לפני כן מבפנים?] יש גם את זה וגם את זה, יש רצוא ושוב. יש הרבה אנשים, הרבה נשמות, שבאמת נתפסים מדברים כאלה.

משמעות שם האדם

[האם לפי הקבלה שם האדם, שיש בו גם מספרים ואותיות, נותן משמעות לגבי האופי והעתיד של האדם?] לגבי האופי הוא יכול לתת לאדם כיוון מה הוא צריך לתקן. לגבי העתיד, אין אף פעם דבר לגבי העתיד. שם לא אומר מה יהיה העתיד. [האם שם יכול לומר אם האדם יהיה חכם וכדומה?] לא, הוא יכול להיות חכם עם כל צורה של אופי, 'שמעון' יכול להיות חכם ויכול להיות לא חכם וכך עם כל שם בעולם. אבל באמת, אם הוא נקרא 'שמעון' אז יש דברים שהם התפקיד שלו. [אבל לגבי עתיד ממשי?] עתיד הוא רק תכנית תפקיד, לא מה שיקרה לו, זה לא יכול להיות, אלא מה שהוא צריך לעשות. שם כביכול נותן לו תפקיד. אם אתה נקרא ''שמעון' אז זהו התפקיד שלך. כמו שלחייל יש סיסמא, אומרים לו סיסמא ולפי הסיסמא הוא יודע מה הוא צריך לעשות, זה תפקיד. זה קוד. יש באמת בשם הרבה מסר של תפקיד, מה אתה צריך לעשות, אבל לא שהוא אומר מה יהיה. אני יכול לומר שמכיוון שאתה צריך לעשות כך וכך יכניסו אותך לתנאים כאלה וכאלה, אבל זהו תפקיד, עם מה אתה צריך להתמודד ובמה אתה טוב.

לעשות סדר בבלגן

רק נגמור את השאלה לגבי המספרים: הרבה פעמים לא רואים סדר. אי אפשר להתחיל לעשות סדר אם אין מספיק חומר. נאמר את זה בצורה אחרת: לפעמים בשביל לסדר את הבית צריך לעשות בלגן עוד יותר גדול. יש לפעמים שהבלגן לא מספיק גדול, אבל כשיש הרבה בלגן אפשר כבר להתחיל לסדר [לא מפחיד אותי הבלגן, מפחיד אותי אם זה לא נכון] זהו זה, גם כשמסדרים את הבלגן בבית יש דברים שמיד זורקים לזבל. כשאת מתחילה לעשות סדר יש כמה דברים שמיד זורקים לזבל. יש את הדברים האחרים שצריך לסדר בבית. יש בכל דבר כזו פסולת. יכולה להיות פסולת. צריך לדעת מהי פסולת, שלא מתייחסים אליה, ומה זה בר, דבר שכן מתייחסים אליו. אי אפשר לעשות סדר אם אין מספיק בר, אין מספיק חומר, אתה לא יכול להתחיל לסדר. כמו אחד שרוצה לעשות פאזל, הרכבה, אם חסרים לו כמה חלקים אי אפשר לעשות שום דבר, לכן צריך לצבור את כל החלקים. אחרי שצוברים את כל החלקים אפשר להתחיל לסדר אותם בצורה נכונה. יש דברים שאת צריכה לחוש שהם בכלל לא חלק, לא שייכים למשחק, צריך לזרוק אותם. צריך חוש לדעת מה לזרוק וצריך חוש לדעת מתי צברתי מספיק ואני מוכן להתחיל את המשחק, ואחר כך צריך להתבונן איך לסדר את הדברים הטובים בצורה הנאותה.