בעלי 'רוח הוי׳' בתנ"ך

ב. פרצוף בעלי "רוח הוי׳"

"רוח הוי'" – גבורה ונבואה

על הפסוק הזה דברנו השבוע, בהתוועדות י"ט כסלו, ושאלנו מי אותם צדיקים בכל התנ"ך שכתוב עליהם במפורש שרוח ה' נחה עליהם? "ונבאו" היינו רוח ה' של נבואה, אבל שמנו לב שיש כמה פעמים בתנ"ך שכתוב שנחה על צדיק "רוח הוי'" שהיא רוח גבורה. לפעמים התרגום מתרגם "רוח נבואה" ולפעמים "רוח גבורה". כלומר, "רוח הוי'" היא משהו גולמי שמתחלק לרוח גבורה ולרוח נבואה.

אם מתבוננים קצת, מתגלה – בהרבה מיקרים, המסתמכים על הכלל – שנבואה וגבורה תמיד הולכות יחד. "רוח הוי'" היא גם גבורה וגם נבואה. כתוב שנביא צריך להיות גבור, וכדי להיות גבור בקדושה – גבור באמת – צריך להיות קצת נביא. גבורה ונבואה הולכות יחד, שתיהן רוח ה'.

עשרה צדיקים שזכו ב"רוח הוי'"

על מי נאמר במפורש בתנ"ך שהוא זכה לרוח ה'? עד ספר שופטים לא כתוב במפורש על אף אחד "רוח הוי'". כתוב "רוח אלהים" אבל לא "רוח הוי'". הראשון הוא בעצם השופט הראשון בספר שופטים – עתניאל בן קנז. הוא הראשון שכתוב עליו "ותהי עליו רוח הוי'", והתרגום אומר "רוח נבואה", אבל מיד הפסוק מספר שהוא יצא להלחם ולהושיע את ישראל מיד כושן רשעתים מלך ארם. הנבואה מיד באה לידי ביטוי ברוח גבורה, לצאת להלחם מלחמות ה', כמו משיח שנלחם ומנצח.

השני הוא השופט גדעון, השלישי השופט יפתח והרביעי שמשון הגבור – ארבעת הראשונים, כולם בספר שופטים (מהשופט הראשון עד השופט האחרון, "נעוץ סופן בתחלתן"). כתוב על שאול שזכה ל"רוח הוי'". אחר כך כתוב על דוד המלך שזכה לרוח הוי', ובפרק שנקרא "דברי דוד האחרונים" הוא גם מציין לגבי עצמו "רוח הוי' דבר בי ומלתו על לשוני" (אחרי שאומר שהוא "נעים זמירות ישראל").

אחר כך, בין נביאי התנ"ך שיש להם ספרים, כתוב "רוח הוי'" אצל מיכה הנביא ואצל יחזקאל הנביא. בדברי הימים יש עוד נביא, שנקרא יחזיאל, וגם כתוב עליו "רוח הוי'". אחרון אחרון חביב, בספר ישעיהו כתוב על מלך המשיח "ונחה עליו רוח הוי'". אותו נביא שמתנבא על המשיח "הנה ישכיל עבדי" גם אומר עליו "ונחה עליו רוח הוי', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת הוי'".

אם כן, יוצא שיש עשרה צדיקים בתנ"ך – מספר חשוב ומושלם – שכתוב עליהם "רוח הוי'".

משיח-שמשון-דוד – כתר-גבורה-מלכות

למה דברנו על זה בי"ט כסלו? כי השנה עברו רוח שנים מגאולת אדמו"ר הזקן ו-"רוח הוי'" שנים מהילולת הרב המגיד. נמצא שתופעה זו שכתוב עשרה צדיקים "רוח הוי'", הכל קשור לנבואה של יואל "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנֹתיכם". כבר היו תשעה שנחה עליהם רוח ה', ומחכים לעשירי – מלך המשיח – שאצלו תהיה שפיכת רוח ה' על כל בשר (כמו שמתפללים "ויתקים בנו מקרא שכתוב 'ונחה עליו רוח הוי' וגו'").

אם יש עשרה צריך לעשות פרצוף – יש כמה שברור, ולפיהם אפשר להשלים את המבנה בצורה הכי הגיונית ומתאימה להתבוננות.

ברור ש"ונחה עליו רוח הוי'" של מלך המשיח הוא בכתר. אם מלך המשיח בכתר, דוד המלך הוא המלכות – "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן", דוד מלכא משיחא, ועד שיש דעה בירושלמי ששמו הפרטי של משיח הוא דוד. אם כן, "אני ראשון ואני אחרון" – דוד המשיח הוא הראשון ו"דוד מלך ישראל חי וקים" האחרון. זה קשר ברור שכתוב בקבלה. אצל כל השופטים יש פן מיוחד וגילוי מיוחד של רוח ה' בגבורה. אבל גם דבר ברור שהכי חשוב ומרכזי ברוח גבורה מכולם הוא שמשון הגבור, השופט האחרון, בו כתוב ד"פ "רוח הוי'" – ברור לגמרי שהוא צריך להיות הגבורה. אם כן, ברור שמשיח בכתר, דוד במלכות ושמשון שהוא הגבור ב-ה הידיעה, בגבורה.

שאול – "הודי נהפך עלי"

יש עוד אחד ברור – שאול המלך. אי אפשר לשים אותו במלכות, כי כבר תפוס על ידי דוד המלך, אבל יש עוד ספירה למלכות – הוד, "איהי בהוד". על ההוד כתוב "הודי נהפך עלי למשחית". יש סכנה בספירת ההוד שהתופעה של ההוד עלולה להתהפך, "כל היום דוה". כך קרה אצל שאול, שקודם זכה לרוח ה' בקדושה, רוח של נבואה, אבל אחר כך – עקב הנסיבות והבחירות הלא-טובות שלו עצמו, שרדף את דוד – רוח ה' הטובה נהפכה לו ל"רוח הוי' רעה".

פלא, לא כתוב "רוח רעה" אלא "רוח הוי' רעה". קודם הוא זכה ל"רוח הוי'", רוח נבואה, כאשר שמואל משח אותו למלך ("הגם שאול בנביאים" כתוב בהמשך). אחר כך כתוב ש"ורוח הוי' סרה מעם שאול". ב"רוח הוי'" שקבל משמואל התרגום מתרגם "רוח נבואה". כאשר כתוב ש"רוח הוי'" סרה ממנו, התרגום כבר מתרגם "רוח גבורה" – מלך צריך להיות גבור. מה שסר ממנו גם נקרא רוח ה'.

אחר כך יש פסוק שלישי, שהיתה לו "רוח הוי' רעה" – טירוף דעת – ושם התרגום הוא לא רוח נבואה ולא רוח גבורה, לא מתאים, אלא פשוט "רוחא בישא מן קדם ה'". שוב, "רוח הוי'" הראשונה של שאול היא רוח נבואה, "רוח הוי'" שסרה ממנו מתורגמת רוח גבורה.

ברגע שהמלך – כל מנהיג ישראל, ראש ממשלה – ברגע שמאבד את הגבורה שלו הוא 'אויס', הוא כבר גמור. לא דורשים ממנו רוח נבואה דווקא, אבל רוח גבורה הוא חייב (לפי הכלל שבנין המלכות מן הגבורה). אחר כך עלול להתדרדר, "רוח הוי' רעה" – דעתו נטרפת. כך קרה לשאול. מה כל התהליך הזה? "הודי נהפך עלי למשחית", "כל היום דוה".

אם כן, יש ארבעה מבין העשרה שמאד ברור איפה למקם אותם. כעת עלינו לסיים, אז נברך ברכת המזון – ואחר כך אפשר להמשיך. שוב, שיוסף יצחק "זה הקטן גדול יהיה", וכשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה לנבואה לגבורה ולמעשים טובים.

[מכאן: השלמות לשיעור י"ט (וכ"ב) כסלו – בית הרב, כפ"ח]

יחזקאל-יחזיאל-מיכה – יסוד-נצח-תפארת

אמרנו שמשיח בכתר, דוד המלך במלכות, שמשון בגבורה ושאול בהוד ("הודי נהפך עלי"). מי עוד ברור? לא לגמרי ברור כמו הקודמים, אבל מסתבר שיחזקאל – בגימטריא יוסף – ביסוד (וכן אם שלשת הנביאים הגדולים בנה"י הוא ביסוד – אם בחג"ת הוא בתפארת).

על יחזיאל יש פסוק אחד – "ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף היתה עליו רוח הוי' בתוך הקהל וגו'" – נבואה של בטחון שינצחו, שייך לספירת הנצח. היה אפשר לחשוב שבהוד, בטחון סביל, אבל בכל זאת אומר להם לצאת למלחמה מתוך בטחון: "ויאמר הקשיבו כל יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר הוי' לכם אתם אל תיראו ואל תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים. מחר רדו עליהם הנם עלים במעלה הציץ ומצאתם אתם בסוף הנחל פני מדבר ירואל. לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת הוי' עמכם יהודה וירושלם אל תיראו ואל תחתו מחר צאו לפניהם והוי' עמכם".

במיכה הנביא דבר מיוחד שיש בפסוק נבואה וגבורה – רוח ה' היא נבואה, אבל הולכת יחד עם גבורה יותר מכולם. הפסוק מדגיש שהנביא צריך להיות גבור כדי לא לפחד להשמיע את דברו לעם: "אולם אנכי מלאתי כח את רוח הוי' משפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו" (וברד"ק: "אמר הנביא באמת אינני כמוהם שאין להם מענה אלהים אבל אנכי מלאתי כח את רוח ה' אני מלא מרוח ה' מכח משפט וגבורה להגיד להם פשעיהם ולא אירא מהם כמו שעושים נביאי השקר שמחניפים להם ומשבחים להם מעשיהם הרעים ודבריהם שקר אבל דברי אמת ומשפט אגיד להם"). גבורה ונבואה יחד מתאים לתפארת (יש לו גם ספר שלם, לא כמו יחזיאל).

ארבעת השופטים עתניאל-גדעון-יפתח-שמשון – חכמה-בינה-חסד-גבורה

נשארו עוד ארבעה. מכיון שעיקר רוח ה' הוא בספר שופטים – שם המכנה המשותף הוא גבורה (אף שהראשון – בעתניאל – התרגום הוא רוח נבואה, הרד"ק מעיר שהפשט הוא גבורה) – מתאים שיהיו לפי הסדר: חכמה-בינה-חסד-גבורה (חו"ג הן גם שתי בחינות של הדעת).

עתניאל הוא החכמה – החזיר את כל שלשת אלפים ההלכות שנשכחו בימי אבל משה, והוא ת"ח מובהק עד כדי כך שעכסה התלוננה על השידוך שאין לו פרנסה (רק לומד תורה כל היום). בסוף הוא מוכיח שהוא הולך ונעשה גבור. יש הרבה שופטים, אבל רק בארבעה אלה כתוב – עתניאל-גדעון-יפתח-שמשון – שנים מהדורות הראשונים ושנים מהדורות האחרונים בשופטים.

לגדעון יש עוד שם – ירובעל – כי רב עם הבעל, נלחם נגד ע"ז (חוץ מהמלחמה באויבי ישראל, עשה מעשה שסכן אותו אצל היהודים; גם לשמשון היה 'עסק' עם היהודים, מסרו אותו לגוים כי עשה 'צרות' [בגימטריא שמשון]). "מינה דינין מתערין" – מהמריבה שלו עם הבעל והנצחון משמע מוחין דאמא. מתחתיו נמצא שמשון ומתחתיו שאול – זה קו שמאל.

מכל השופטים היחיד שעם ישראל רצה לעשות אותו מלך הוא גדעון, והוא סרב – אמר שה' הוא המלך. בסוף "בינה עד הוד אתפשטת" שאצלו "הודי נהפך למשחית" – המלכות היתה לו לרועץ. דרך שמשון, שהוא משיח – גם מלך – אבל משיח דתהו. הכי המתקת הדינים בשרשן יש אצל גדעון. כמו שמדברים על "תחלת דרכו של...", אחד האנשים שתחלת דרכם משמעותית ביותר הוא גדעון, שכל גבורתו בהתחלה – גם בבחינה איך שבחן את הקב"ה ודבר עם ה'.

נשאר יפתח, שהוא "מקלי עולם", ואף על פי כן "יפתח בדורו כשמואל בדורו" – פתיחה היא או בחכמה (פתיחת המוחין) או בחסד (פתיחת המדות).

ולסיכום:

	כתר משיח
חכמה עתניאל	בינה גדעון
חסד יפתח	גבורה שמשון
	תפארת מיכה
נצח יחזיאל	הוד שאול
	יסוד יחזקאל
	מלכות דוד