"עולם חסד יבנה"

בנין החסדים מן הגבורות

יום שבת חיי שרה תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

הרבי ר' בונים מפשיסחא מחדש בפרשתנו כי במובן מסוים גבורת יצחק בונה את החסד של אברהם. לאור זאת נבנה פרצוף שלם של גילוי התופעה הזו בכל עשר הספירות וממילא בכל כוחות הנפש. שיעור זהו הוא המחשה יפהפיה לכך שהתבוננות חב"דית בנקודה-הברקה של חידוש – כדרך ספרי החסידות הכללית – מפתחת את הנקודה לפרצוף שלם, הופכת את החידוש ליסוד כללי ומפרטת את גווני ההשכלה והעבודה הטמונים בו עד שמצטיירת מתוכו תמונת-עולם שלמה.

[אחרי מנחה]

בנין החסדים מן הגבורות

הרבה דרושי חסידות על תחלת פרשת תולדות, "ואלה תולדֹת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק"[ב], עוסקים ביחס בין מדות אברהם ויצחק, החסד והגבורה[ג]. כשהרבי ר' שמחה בונים מפרשיסחא פרש את הפסוק[ד] הוא הסביר ש"יצחק בן אברהם" היינו שהגבורה בונה את החסד ושלכתחילה זו מטרת המשכת הגבורה, לתכלית החסד, "אברהם הוליד את יצחק". הוא גם נותן לכך דוגמה לכך מיראה שממתיקה דין, שעוד נחזור אליה בהמשך. זהו, כמובן, חידוש לא רק ב'ווארט' בפסוק, אלא בעצם הענין – בדרך כלל אנחנו יודעים ש"בנין המלכות מן הגבורות"[ה], אבל הוא מפרש שגם החסד עצמו, הראשית והכלל של כל מדות הלב[ו], נבנה על ידי הגבורה.

אפשר לדרוש על החידוש שלו את הפסוק "עולם חסד יבנה"[ז]. יש בחסידות כמה פירושים לפסוק הזה[ח], ולפי החידוש שלו אפשר להוסיף עוד פירוש: "עולם" הוא לשון העלם, כידוע[ט], וההעלם בא מספירת הגבורה. השם של ספירת הגבורה הוא שם אלהים, שם של הסתרה והעלם על גילוי שם הוי' ב"ה – "כי שמש ומגן הוי' אלהים"[י] – וידוע הרמז ש-אלהים עולה כלי הוי', כאשר הכלי גם מעלים על האור שבתוכו. באותו אופן, וביותר הסתרה, עולם בגימטריא כלי אלהים – עוד יותר הסתר והעלם, חויה של "עולם כמנהגו נוהג"[יא] שמסתירה אפילו על "אלהים בגימטריא הטבע"[יב] מצדה עוד רואים שהטבע הוא אלקי. אבל, כפי הפירוש כעת, דווקא "עולם – חסד יבנה", הגבורה של ה"עולם" בונה את החסד.

על יסוד הפירוש שלו נעשה כעת התבוננות רחבה, פרצוף שלם של התופעה הזו כפי שהיא מופיעה בכל הספירות:

כתר: התגברות החסדים

על ספירת הכתר כתוב ש"לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא"[יג]. לכאורה, אין שם שמאל בכלל, אבל ההסבר הוא ששם צד הגבורה הוא רק מלשון התגברות – השמאל שם הוא התגברות החסדים[יד] (על דרך שכתוב על השמאל והימין בחוטמא דעתיקא ש"מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין"[טו]). אם כן, רואים כאן באופן מובהק שהשמאל (הגבורה) בונה ומגביר את הימין (החסד).

חכמה: "כֻלם בחכמה אתברירו"

מה יכול להיות בחכמה? מה החכמה המיוחדת של רבקה אמנו בפרשה? במה שרה גדולה מאברהם בנביאות[טז]? רבקה יודעת לבחור ביעקב ולדחות את עשו ושרה מורה לאברהם לגרש את ישמעאל, "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"[יז]. בכלל, כתוב[יח] ששרה חופפת את ראשו של אברהם – הוא רוצה לקרב ולגייר את כולם והיא מבררת מי גרי-אמת ואת מי ראוי לדחות[יט]. על ספירת החכמה כתוב "כֻלם בחכמה עשית"[כ] ובזהר מפורש "כֻלם בחכמה אתברירו"[כא] – בספירת החכמה, שהיא ראשית קו הימין, יש כח של בירור בזכות הגבורה דעתיק המלובשת במוחא-סתימאה דאריך[כב], שהוא "כח המשכיל", מקור החכמה הגלויה – ברק החכמה נבנה מהגבורה שבמקור החכמה.

בינה: המתקת הדינים

לאיפה שייכת הדוגמה שמביא הרבי ר' בונים, מדברי רבו היהודי הקדוש, "דבזה שאדם מתיירא הוא ממתיק הדבר הזה"? על חיצוניות הבינה כתוב "מינה דינין מתערין"[כג] אבל איפה המתקת הדינים? "אין הדינים נמתקים אלא בשרשם"[כד] – המתקת הדינים באה מפנימיות הבינה.

אמרנוד כמה הסברים בווארט על המתקת הדינים על ידי פחד – כנגד הכנעה-הבדלה-המתקה. ההכנעה שגורם הפחד מולידה את ההבדלה ובסופו של דבר את ההמתקה. בהקשר של הבינה אפשר להציע עוד הסבר: כאשר אדם מכיר בפחד שלו, מעלה אותו למודעות, מצליח לזהות בדיוק ממה הוא מפחד ולהתבונן בכך, בדרך כלל העוקץ של הפחד נעשה קהה ואפשר להתמודד עמו וגם להמתיק אותו.

מדרגות של יראה

חשוב לשים לב לעוד נקודה: כאן מדובר ביראה חיצונית ונפולה, פחד לא טוב מהיזק גשמי וכיו"ב. אבל בפרצוף השלם שמראה איך הגבורה בונה את החסד, היראה בונה את האהבה, מתכוונים בעיקר ליראה הטובה, יראת ה'. ביראה הזו בעצמה יש הרבה גוונים, החל מיראת הענש (שלעתים לא נחשבת יראת ה' בתחום הקדושה[כה]), יראת המלכות, יראת חטא, יראת בשת ועד ליראת הרוממות. בכל אחת מהספירות שמדובר בה כאן ביראת ה' צריך להתבונן באיזו יראה מדובר.

לספירות שכבר עברנו, הכתר והחכמה, שייכות היראות הכי נעלות – יראת הרוממות ויראת בשת. בכתר בפשט לא דברנו בכלל על יראה, אלא על גבורה במובן של התגברות, אבל בהעלם ישנה שם היראה הכי גבוהה – יראת הרוממות (המתאימה לרוממות העצמית של הכתר). בירור החסד שבחכמה הוא על ידי יראה עילאה – יראת בשת. בתיקוני זהר כתוב[כו] ש"בראשית", המתורגם "בחוכמא"[כז], אותיות ירא-בשת. יראת בשת נלמדת מהפסוק "ובעבור תהיה יראתו על פניכם [סוד 'חכמת אדם תאיר פניו'[כח]] לבלתי תחטאו"[כט], "זו בושה"[ל] – יראה שבאה בעקבות הראיה של החכמה והיא העושה את הבירור.

דעת: גבורות גשמים

יש עוד מושג מובהק של השפעה שתלויה דווקא בגבורה – "גבורות גשמים"[לא]. למה צריך גבורות בהשפעת החסדים של הגשמים, השפעה של מים (שכנגד החסד[לב]) שהיא ברכה ופרנסה לעולם? מוסבר בחסידות[לג] שבלי הגבורות, שמצמצמות ומחלקות את השפע, הגשם היה שטף מים שמחריב את העולם[לד]. הגבורה שמחלקת את השפעת הגשמים לטיפות בונה את החסד ומאפשרת לו להתקבל בעולם בכי טוב ולפעול את פעולתו. כח ההתחלקות שייך במיוחד לספירת הדעת[לה].

חסד: "ואֹהבו שחרו מוסר"

מה נשים בחסד בעצמו? מה הפשט כשאומרים גבורה שבחסד – מה גלוי שם, החסד או הגבורה? בגבורה שבחסד הגבורה גלויה והחסד נעלם. איך מסבירים תמיד גבורה שבחסד? כמו בפסוק "חושך שבטו שונא בנו ואֹהבו שחרו מוסר"[לו]. לפעמים האבא צריך, רק לטובת הבן, לפעול כלפיו בגבורה – להכריח אותו לקחת תרופה מרה כדי לרפא אותו. כאן התוקף והגבורה של האבא בונים את החסד כשרק באמצעותם אפשר להגיע למטרה של החסד.

גבורה: הגבלת ומיקוד החסד

עוד אחד המובנים של גבורה הוא צמצום ומיעוט – כח מגביל. לפעמים בשביל שיהיה אפשר להשפיע צריך צמצום, וכח הצמצום וההגבלה של הגבורה מאפשר את ההשפעה של החסד. ההגבלה של החסד גם ממקדת אותו – את הנטיה להשפיע חסד בלי גבול, לכולם, הגבורה מאזנת בטענה שמישהו לא ראוי להשפעה. האם הטענה הזו נוגדת לגמרי את החסד? הרי החסד הוא "חס דלית"[לז] – המגמה הראשונה שלו היא להשפיע למי שאין לו. רק מה? החסד, מתוך הרצון להשפיע, לא כל כך מדקדק על מי הוא משפיע, והגבורה עוזרת לו להתמקד להשפיע באמת למי שאין לו. כשיש דינים יש גם אלה שחסר להם – ולהם החסד משפיע לפי המיקוד של הגבורה. כבר נרחיב בזה עוד קצת, במדת הרחמים של התפארת.

נגיד קצת יותר עמוק: על צדקה וחסד נאמר הפסוק "פזר נתן לאביונים"[לח]. בקבלה[לט] יש לביטוי הזה הרבה פירושים, כוונות, בגלל ראשי התיבות של "פזר נתן לאביונים" – אותיות נפל. על ידי צדקה וחסד זוכים ל"סומך הוי' לכל הנֹפלים"[מ] ו"כי נפלתי קמתי"[מא]. הפשט הוא כמובן למעליותא, פסוק חיובי של פיזור חסד, אבל אפשר להבין שיש כאן גם קצת חסרון – פיזור חסד הוא תכונה טובה, אבל יש פיזור שלילי, פיזור הנפש. מי שמפזר חסד בלי לשים לב למי הוא מפזר מעיד שיש לו קצת פיזור הנפש, שהוא טיפוס מפוזר. הגבורה פועלת לתקן את הפיזור הזה, ובכך ממש בונה את החסד – מתקנת את הנטיה של החסד האין-סופי להתבטא בעולם בפיזור שלילי, בונה את החסד וממקדת אותו.

תפארת: רחמים אף על פי כן

פנימיות התפארת היא מדת הרחמים. מה ההבדל בין החסד לרחמים? ההסבר הפשוט בחסידות[מב], כמו שכבר הסברנו, הוא שהחסד משפיע בשוה לכולם – "גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים"[מג] – ואילו ברחמים יש הגדרות מי מקבל ורגישות לאופן בו מתקבלים הדברים. רק חסד יכול להיות מיותר וממילא מבוזבז, או אפילו להזיק למקבל, והרחמים רגישים למקבל. במובן הזה, המיקוד של החסד שנעשה על ידי הגבורה – כמו שהסברנו בספירת הגבורה – הוא חלק מתהליך המעבר לרחמים, אבל הרחמים ממש הם עוד צעד קדימה:

הרבה פעמים, גם אחרי שהחסד התמקד למי שזקוק לו, הגבורה ממשיכה לקטרג ולטעון שלמקבל מסוים לא מגיע חסד, הוא לא ראוי לקבל אותו. אז נדרשת תכונת הרחמנות – כן, משפיעים לו אפילו שלא מגיע לו. אדרבא, הקטרוג עליו, שלא מגיע לו, מגלה בתוך החסד תכונה של 'אף על פי כן', עקשנות להשפיע גם למי שלא ראוי, מצד הרחמים עליו (ועד להסבר החסידי – שנמצא גם בחב"ד[מד] וגם בברסלב[מה] – שהרחמנות הכי גדולה היא על מי שכל כך לא ראוי עד ש"אסור לרחם עליו"[מו]). כאן הגבורה בונה את החסד קצת באופן של "איפכא מסתברא" – הקטרוג על מישהו, מצד הדין, בונה את העקשנות של החסד שהופכת אותו בעצם לרחמים.

נצח והוד: איזון "תרין גדפין"

הנצח וההוד בפרצוף הזה הולכים ביחד, כמו בהרבה פרצופים. נצח והוד נקראים "מאזני צדק"[מז] – יש ביניהם איזון. הנצח וההוד הם שתי הרגלים בהן הולכים – בשביל הליכה צריכים איזון. כשצעירים אולי לא כל כך מודעים לזה, אבל בגילאים יותר מבוגרים מגלים כמה זה חשוב... על מה כתוב שצריך איזון בהקשר שלנו? הדבר הכי פשוט – כתוב ש"דחילו ורחימו" הם "תרין גדפין לפרחא לעילא"[מח] – כמו שלאדם יש רגלים בהן הוא הולך לעוף יש כנפים בהן הוא עף וצריך איזון בין הכנפיים.

כמו שכתוב בתניא[מט], אי אפשר לעוף רק עם כנף אחת – אי אפשר אהבה בלי יראה, ולכן היכולת לעוף עם האהבה בנפש נבנית על ידי האיזון של היראה. האהבה והיראה עצמן הן חסד וגבורה, אבל האיזון ביניהן שייך לנצח ולהוד. כאן היראה המדוברת היא בעיקר יראת חטא – היראה מהחטא ובעיקר מהתוצאה שלו, ניתוק חבל האהבה[נ]. היראה הזו, שאדמו"ר הזקן אומר בתניא[נא] שהיא כלולה באהבה הטבעית של יהודי, שומרת על כנף האהבה ומדרבנת אותה להמשיך לעוף.

יסוד: אמת

מה נשים ביסוד? [כח גברא, "כאיש גבורתו"[נב]?] אפשר לומר ככה, שהגבורה ביסוד היא תוקף כדי שההשפעה תחדור ותגיע ליעד שלה. אבל נגיד משהו יותר כללי: איך אנחנו מסבירים תמיד את פנימיות ספירת היסוד? אמת. יש באמת גבורה ותוקף, "אמת ראה ונפל על פניו"[נג]. האמת של היסוד היא לא אמת שכלית אלא אמת של מימוש והגשמה, אימות של השכל ושל הרגש. כמו שגם הזכרנו אתמול[נד], כשלמדנו מאמר של הרבי הריי"צ[נה], האימות של לימוד התורה תלוי ב"נעשה ונשמע"[נו] – לימוד מתוך רצון לקיים את רצון ה'. כאן הדרישה לאימות של היסוד, תביעה שיש בה תוקף וגבורה, בונה-מאמתת את כל החסדים שהיו קודם – כל החסדים נשפעים ליסוד, הוא מאמת אותם ומשפיע אותם למלכות (כשמצד עצמו היסוד נוטה לשמאל[נז], ודווקא לכן יכול לקבץ את החסדים, לאמת אותם ולהשפיע אותם הלאה בגבורה למלכות).

בפרט, כשרוצים להשפיע חסד, האימות שלו – הבנין שלו – הוא דווקא בכח המדה ההפוכה, הגבורה. כתוב בתניא[נח], בכמה מקומות ובהדגשה, שהסימן של קדושה הוא התכללות – כדוגמת "חומרי בית הלל וקולי בית שמאי"[נט]. בית הלל נוטים להקל, מצד החסד והאהבה, אבל האימות שהחסד הזה הוא מצד הקדושה הוא רק כשיש גם פסקים יוצאים מן הכלל, בהם בית הלל מחמיר מתוך יראה (זו יראה מיניקת החיצונים). עוד דוגמה היא בתניא בסוף פרק מג[ס], שם כתוב שגם בתוך האהבה של בעל תשובה – שבאופן יוצא דופן ראשית ההתעוררות שלו לעבודת ה' היא מתוך אהבה – כלולה גם יראה. היראה הזו מאמתת את האהבה שלו ושומרת עליה.

שוב, ההתכללות של המדה ההפכית מאמתת את המדה העיקרית ומראה שהיא שייכת לעולם התיקון – ועיקר התיקון שייך ליסוד (תיקון הברית, תיקון היסוד, הוא "התיקון הכללי"[סא]). הגבורה של בית הלל מתקנת-מאמתת-בונה את החסד שלהם. [אבל זה נכון גם להיפך, ש"קולי בית שמאי" מאמתים את הגבורה שלהם.] כמו שהגבורה בונה את החסד צריך לומר שגם החסד בונה את הגבורה – יש הדדיות בנקודה של האמת. אבל צריך להחליט מה אתה רוצה לתקן – בעולם הזה הלכה כבית הלל, חסד, וצריך לתקן-לבנות אותו על ידי הגבורה. יתכן שלעתיד לבוא, בעולם בו הלכה כבית שמאי[סב] והעיקר הוא הגבורות (סוד "הכהנים הלוים"[סג]), יהיה ההיפך – החסד יבנה את הגבורה, ואז נפרש את "עולם חסד יבנה" שהחסד בונה את הגבורה ("עולם", כנ"ל).

מלכות: מבנין המלכות לחסדי דוד

האחרון, במלכות, הוא הכי פשוט. כמו שהקדמנו, בדרך כלל יודעים ש"בנין המלכות מן הגבורות" – אבל מה התכלית של המלכות? המשכת "חסדי דוד הנאמנים"[סד]. הגבורה בונה את המלכות כדי שבסופו של דבר המלכות תשפיע החסד – הכל במגמה של חסד.

סיכום

ראינו כאן פרצוף מאד יסודי, הכל מתוך התבוננות ביסוד שהרבי ר' בונים מחדש בפירוש של "יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק", שמראה כיצד בכל המדרגות יש גבורה שבונה את החסד, יראה שבונה את האהבה ("יצחק בן אברהם"), וזו לכתחילה תמיד המגמה של הגבורה ("אברהם הוליד את יצחק"), שהרי ה' הוא טוב ו"טבע הטוב להיטיב".

ולסיכום:

	כתר התגברות החסדים
חכמה "בחכמה אתברירו"		בינה פחד ממתיק דינים
	דעת "גבורות גשמים"
חסד "ואֹהבו שחרו מוסר"		גבורה הגבלת ומיקוד החסד
	תפארת רחמים – השפעה 'אף על פי כן'
	נצח והוד איזון "תרין גדפין"
	יסוד אימות החסד על ידי גבורה
	מלכות בנין המלכות מהגבורות לצורך השפעת חסדים