1

בע"ה

ראש השנה: תחלת דרך חדשה לעבודת ה' ולאחדות הנשמות

י"ט אלול ס"ט – מונסי (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

...

אתמול היה ח"י אלול. היום הזה, במסורת החסידית, הוא יום ההולדת של "שני המאורות הגדולים" – הבעל שם טוב הוא כמו השמש ואדמו"ר הזקן הוא כמו הירח. היום, אחרי מיעוט הירח, הירח הוא פחות מהשמש, אבל במקור, וכך לעתיד לבוא, הם שוים – "שני המאורות הגדולים". אלו הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן.

... [חסרות כמה דקות]

... "כל העמים תקעו כף" – תקעו כף זה ביטוי של אחדות. בתניא המושג תקיעה מופיע ביחס לדעת – לתקוע דעתו בקשר חזק ואמיץ. כח הקשר שיש לדעת מאפשר לתקוע את המחשבה כך שהאדם לא ישכח את הדבר לרגע.

... [שוב כמה דקות]

...בקבלה ובחסידות הם נקראים אבא ואמא. פנימיות אבא, פנימיות החכמה, זה בטול.  לימוד שדורש הוכחה לעצמך כל הזמן שייך למוחין דאמא. השידור הרוחני של אבא דורש בטול, הוא מחדש אותך, ואילו בבינה יש הוכחה עצמית – זה לא 'בורא אותך מחדש', אלא מגיע למקום שלך, כמו שאתה, ומוכיח לך. תשובה בלשון הזהר זה בינה – אתה לא מושלם, אבל יש לך כח לתקן את עצמך. שלמה המלך אומר במשלי "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך". דברי האב נקראים "מוסר" ודברי האם "תורה". המצוה על האב ללמד את בנו תורה, אבל כאן התורה באה מהאם. מוסר זה לא רק לייסר את הילד, להכותו, אלא זה לשון יושר – המוסר מיישר את הילד, שילך ישר (ראה שיעור כ"ז אב שנה זו). גם היבט הדינים של המוסר הוא בשביל לקחת משהו ולתת לו 'שוק' – לא בשביל שישתנה מעצמו, צעד אחר צעד, אלא ליישר אותו ולהעמיד אותו בבת אחת על הדרך הנכונה. בכל אופן, התורה מלמדת איך לתקן את עצמך, איך לקיים מצוות, צעד אחרי צעד. זה כדי לתת את ההרגשה הבסיסית מה הכוונה בשתי המילים של ראש השנה – "בחדש שופר", "חדשו מעשיכם", "שפרו מעשיכם".

אמרנו שהיה יום הולדת של הבעל שם טוב, ביום הולדת עוברים לפרק תהלים החדש. בגיל ארבעים ושבע הבעל שם טוב ישב עם כל החסידים ודרש את הפרק שסיים, פרק מז, שהוא הפרק של "כל העמים תקעו כף" – שאומרים שבע פעמים לפני התקיעות. אז הוא אמר שכעת מתקיים "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה" – שכעת נולד "גאון יעקב אשר אהב סלה", והתכוון לאדמו"ר הזקן, בעל התניא.

מה הסברנו עד עכשיו? שהבעל שם טוב הוא ענין החידוש, "חדשו מעשיכם", ואדמו"ר הזקן ענין השיפור, "שפרו מעשיכם", וזה כנגד אבא ואמא. הבעל שם טוב מלמד דרך חדשה, כי החסידות זה דרך חדשה לעבודת ה' וליחוד הנשמות (הכותרת שלנו היום), אבל לקחת את הדרך הזאת ולהוכיח אותה, ללמד אותה כתורה, ללמד איך לעשות תשובה, איך לממש את הפוטנציאל שיש לך בנשמה – זו פעולת אדמו"ר הזקן, זה ה"בשופר". אדמו"ר הזקן הוא נכד רוחני של הבעל שם טוב. כשאדמו"ר הזקן הגיע לרבי שלו, המגיד ממעזריטש... [חסר קצת]. הוא הסביר לרבי ברוך, שאמר שהוא נכד הבעל שם טוב, שאני נכד רוחני וזו התקשרות יותר חזקה מנכד גשמי. בחסידות מוסבר שבן יותר קשור בעצם לאביו הגשמי מאשר הקשר בין רב לתלמיד, אבל כאן הוא לא הסביר ככה, אלא אמר שהקשר שלי לרבי הרוחני, המגיד ממעזריטש, יותר חזק. כשאדמו"ר הזקן היה אצל המגיד, לפני ראש השנה, הוא לימד אותו את הסוד של תקיעת שופר. בקבלה יש כוונות עמוקות ורחבות של תקיעת שופר, ואצל הבעל שם טוב יש כוונות עוד יותר עמוקות – יש את כוונות האריז"ל, שלפני החסידות, ואחר כך כוונות של הבעל שם טוב שיותר עמוקות. את כוונות הבעש"ט ידע רק המגיד, ואליו בא אדה"ז ללמוד. בפשטות המגיד התכוון שאדה"ז יהיה התוקע בחבורת תלמידיו, ולכן למד אותו את הכוונות – את כל הסודות העמוקים של השופר. לפני שאדה"ז עזב את החדר הוא אמר למגיד – אבל איני יודע לתקוע בשופר, לכן איני יכול להיות הבעל תוקע. אז המגיד הביט עליו ושאל אותו – אז למה אתה 'מבלבל לי בראש' ללמוד את כל הכוונות? והוא ענה שזה שני דברים שונים, צווי דינים, אני יכול ללמוד את הכוונות ולכוון בלי לדעת איך לתקוע. כך היה כשהיה צעיר. השנה ר"ה חל בשבת, ולא תוקעים בשופר, אבל כן אומרים "שופרות" וכו' – ואז אפשר לכוון את כל הכוונות בראש. "תקעו בחדש שופר", אז אפילו אם לא תוקעים באופן גשמי – כשמשיח יבוא במהרה בימינו כן נתקע באופן גשמי בר"ה שחל בשבת – אפשר לכוון את הכוונות. כך עשה אדה"ז, שהוא בעצמו השופר – הבעל שם טוב הוא ה"בחדש" ואדה"ז הוא ה"בשופר". לכן הוא במיוחד צריך לדעת את הכוונות העמוקות של השופר, כי זה ענינו – שפרו מעשיכם, השתפרות. זה חב"ד. כמו שנסביר בהמשך, בשופר יש גם את הכח המיוחד לאחד את הנשמות. חב"ד כולל את כל כחות השכל, חכמה-בינה-דעת, אבל חב"ד מדגישה את עבודת ההתבוננות – להבין משהו, להתבונן במשהו, ומתוך כך שהאדם יתקן את עצמו. [חסרות עוד כמה דקות ארוכות]

...

חב"ד זה הכח לממש את ה"יפוצו מעינותיך חוצה" שאמר המשיח לבעל שם טוב, כח השופר. כל ראש השנה.

...הבעל שם טוב כותב במכתב שגילו לו שלשה שמות, שלש סגולות, שעל ידן נקל לעשות זאת, אבל אסרו עליו לגלות אותן. איני יכול לגלות את הסגולות שהן המפתח למהפכת החסידות, לגילוי של המשיח, אבל אומר לך איך להתבונן באותיות התורה והתפלה בשלש רמות – עולמות, נשמות, אלקות. על ידי עבודה זו יש עלית העולמות, התקשרות הנשמות ויחוד האלקות. העולמות עולים, הנשמות מתקשרות זו עם זו באחדות ישראל והאלקות מתייחדת בעולם. יחוד האלקות – כשאומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" יש יחוד אלופו של עולם בשבעה רקיעים וארץ ו-ד רוחות העולם (בחסידות מוסבר שזה על ידי שליחות הנשמות ממעלה למטה אל תוך העולמות, לגלות אלקות ב-ד רוחות). אז האלקות מתייחדת בעולם, שלא נחשוב שיש מקום בעולם פנוי מאלקות. הבעל שם טוב כותב לגיסו, שאת זה תכוון בכל מלה ואות שיוצאת מפיך, בתורה ובתפלה. חב"ד זה חכמה-בינה-דעת, כל מח מגלה משהו אחר. בחכמה תופסים ש"לית אתר פנוי מיניה" – זה יחוד האלקות. הכח של הבינה הוא לחבר נשמות – חיבור כל הנשמות שייך לאמא, הרחם שכל הנשמות כלולות בו. לכן הענין של נשמות שייך לבינה, וגם הכח לחבר את הנשמות זה שהן יחזרו חזרה לרחם – יחזרו להיות יחד, יכירו שכולם נולדו מאותו רחם. לחבר אותי ואותך אי אפשר באמצעות הגילוי של "לית אתר פנוי מיניה" של החכמה, זה רק בכח הבינה. איך מעלים את העולמות? השולחן הזה הוא יש ודבר נפרד בפני עצמו, אבל אנחנו מאמינים שהקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" ושהשלחן הוא אלקות – צריך להעלות אותו (כאן היה דבור על להעלות את העולמות באמצעות התבוננות בדוגמאות מהמדע). כשמתפללים בבקר או לומדים תורה יש שלש רמות של מציאות – העולמות צריכים לעלות, הנשמות לא צריכות להתעלות אלא להתקשר זו בזו (הבעל שם טוב עשה עלית נשמה, אבל זה לא תיקון הנשמות, התיקון של הנשמות הוא להתקשר ולהתאחד), וה' בעצמו, בורא העולם, צריך אותנו כדי לייחד אותו בעולם שלו, צריך שנאמר "שמע ישראל" ונקיים תורה ומצוות. נאמר חידוש: הכח לייחד אלקות הוא הכח של הנשמות, כח החכמה, אבל הכח להעלות את העולמות הוא כח הדעת. (אולי פספסתי משהו).

דברנו על ח"י אלול וכעת כ' אלול. מה היחוד של ח"י אלול בקבלה? המקובל הגדול ביותר אחרי האריז"ל, הרש"ש, אמר ש-חי אלול זה ראשית עולם הנקודים, הדעת של התהו שנשברה. כ"ה אלול הוא יום בריאת העולם, היום הראשון למעשה בראשית, ומה זה ח"י אלול? תחלת בריאת העולם שלפניו. יום שני הבא הוא ראשית מעשה בראשית, ראשית עולם התיקון בלשון הקבלה, ו-חי אלול, שבוע לפני בריאת עולם התיקון, הוא ראשית עולם התהו. עולם התהו הוא עולם בו כל ספירה האירה, אבל האור היה גדול והכלי היה קטן והוא נשבר – שבירת הכלים, מיתת המלכים, הפילה ניצוצות לתוך המציאות שלנו. שבירת הכלים קרתה לפני שהחלה בריאת העולם שלנו. התשתית למציאות שלנו היא עולם התהו, וכל התופעות השליליות הן תוצאה של השבירה, וזה החל ב-חי אלול. האריז"ל מלמד אותנו שהשבירה החלה בספירת הדעת, ואחר כך נשברו כל הספירות (ויש אהבות נפולות, יראות נפולות, וכך מכל המדות). היום ח"י אלול זה חג חסידי, יום הולדת של הבעל שם טוב ואדה"ז, איך זה מתחבר לתופעה הקשה של השבירה? אמרנו שהבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן הם אבא ואמא – המצב האידיאלי של השמש והירח ששוים כ"מאורות הגדולים", כפי שיהיה בימות המשיח. מה שנשבר ביום הזה הוא הדעת, לא החכמה והבינה, ומהם הכח לתקן את השבירה. כל זה כדי להסביר ששלש הפעולות של עלית העולמות, התקשרות הנשמות ויחוד האלקות זה בעצמו הכח של חב"ד – חכמה-בינה-דעת. חכמה עם הבטול שלה פועלת יחוד האלקות, הבינה זה הכח לקשר את הנשמות, והדעת זה הכח להעלות את העולמות. זה הלימוד הכי בסיסי של הבעל שם טוב, איך לפעול את פעולות חב"ד בעולמות-נשמות-אלקות באמירת כל אות וכל מילה.

כשאדם רוצה לשנות את דרך חייו, לעשות תשובה, הוא פונה אל ה'. צריך להחזיר פנים אל ה' – פניה היא לשון פנים. שנה זה במשמעות של שינוי, אז ראש השנה זה תחלת השינוי – יציאה לדרך חדשה. השאלה היא: כאשר אני משנה כיוון, איך אני מתייחס למה שהיה קודם? אם יש רק "חדשו מעשיכם" בלי "שפרו מעשיכם" אני משנה כיוון ושוכח את העבר. עוזב עבודה ועובר לעבודה אחרת – שוכח את מה שהיה. אבל צריך גם "חדשו מעשיכם" וגם "שפרו מעשיכם" – משהו חדש, שגם מתקן את העבר. זה דבר שצריך להבין, דרך סוגיא בנגלה שבתורה. במתן תורה כתוב "וכל העם רואים את הקולות" אבל בתקיעת שופר המצוה "לשמוע קול שופר", ולא רואים את הקולות. כתוב בחסידות (בקדושת לוי) דבר יפה, שהכח של השופר מהדהד כמעט שלשה חדשים, וב-כה כסלו הוא הופך לאור גשמי של הנר – אז אפשר לראות את הקול. עיקר תיקון הראיה בכל השנה הוא בחנוכה – כל לילה מתבוננים על הנרות. יש שמונה ימים – שבע זה הטבע ושמונה מעל הטבע. החיבור של ר"ה וחנוכה הוא כמו מ"ת, "וכל העם רואים את הקולות". בלוח השנה שלנו לראות את הקולות זה המעבר מהשופר של ר"ה לנרות חנוכה. בחנוכה, אם מדליקים נר אחד כל לילה יוצאים ידי חובה. המהדרין (נשמות 'יפות' שרוצות לעשות מצוה יותר טוב) מדליקים נר אחד לכל אחד מבני הבית. מהדרין מן המהדרין מדליקים כל יום נר נוסף (לפי בית הלל, מוסיף והולך מאחד לשמונה, ולפי בית שמאי פוחת והולך משמונה לאחד). כאן יש מחלוקת ראשונים בין הרמב"ם והתוספות: תוספות אומרים ש"מהדרין מן המהדרין" לא צריכים להדליק נר לכל אחד מבני הבית, כי אז לא יראו את התוספות של יום ראשון, שני ושלישי. זה אומר שבשביל להיות מהדרין מן המהדרין מפסיקים להיות מהדרין – חוזרים לחנוכיה אחת לכל אחד מבני הבית. הרמב"ם אומר אחרת, אצלו ה"מהדרין מן המהדרין" לא חוזרים למדרגה הראשונה, אלא כל אחד מוסיף עוד נר כל יום. זה דוגמה ליחס בין חידוש לשיפור, "תקעו בחדש שופר", הבעל שם טוב לכשעצמו והבעל שם טוב עם אדה"ז (שני המאורות הגדולים, שביחד מביאים משיח). שוב, לפי תוספות מהדרין מן המהדרין חוזרים לנר אחד לבית, כי אחרת לא רואים את המעלה – יש מליון נרות. הרמב"ם אומר שלא כך, אלא כל אחד מוסיף עוד נר. קושיא בפשט על תוספות – איך אפשר לומר שזה "מהדרין מן המהדרין" אם זה מוותר על ה"מהדרין" הראשון. בשו"ע, הפוסק לפיו אנו הולכים, הרמ"א – הפוסק האשכנזי על השו"ע, שבדרך כלל פוסק כתוספות, פוסק כאן דווקא כמו הרמב"ם.

הידור בלשון חז"ל זה לחזור – להדר זה כמו לחזור בתשובה. אז המחלוקת הזו היא בדיוק היא מודל מחשבה לגבי התשובה: כשאדם עושה תשובה, משנה כיוון, הוא מהדר. לומר שצריך להוסיף נרות זה לומר שיש דרך חדשה. נרות חנוכה הם זכר לכך שמנורת המקדש דלקה שמונה ימים, ושם לא הוסיפו נרות. אבל בית הלל אומרים שמהדרין מן המהדרין זה להוסיף נר כל יום – זה קונספציה חדשה. כשמדליקים עוד נר כל יום, כמה נרות דולקים סה"כ? משולש של שמונה – לו נרות. לו הוא מספר הצדיקים בכל דור. כשמדליקים את כל לו הנרות מתקשרים לכל אבי-הטפוס של לו הצדיקים. לפי תוס', בשביל להיות במדרגה החדשה, מהדרין מן המהדרין, צריך לוותר על ההידור הישן – זה שינוי דרך. לפי הרמב"ם, וכך הלכה ברמ"א, אני יכול לשנות כיוון ואיני צריך לוותר על ההידור הקודם. זה דוגמה יפה, וצריך להסביר איך מוסבר בחסידות. בלי חב"ד כל שינוי ועליה למדרגה חדשה דורשת לותר על המדרגה הקודמת – בין יש ליש צריך להיות אין. יש קרן זוית כשאני פונה, וקרן זוית היא נקודה של אין. כל פעם שאני משנה כיוון אני צריך קרן זוית שמסמלת אין, מדרגה של אין בין שתי מדרגות של יש. מה עושה קרן הזוית? לפעמים זה מוסבר כנפילה, "שבע יפול צדיק וקם" – אפילו צדיק, כשעובר ממדרגה למדרגה בעבודת ה' הוא נופל ממדרגתו הראשונה לפני שמגיע למדרגה השניה. אבל כתוב שכל התהליך הזה שייך למדות הלב, הלב נופל בין מדרגה למדרגה. זה מתחיל מהדעת, "מפתחא דכליל שית", שצריך נפילה בין מדרגה אחת למדרגה חדשה, בין דרך אחת לדרך אחרת. אם פונים, אחרי הנפילה עולים למדרגה יותר גבוה, אבל באמצע יש רגע של 'בלק-אאוט'. ה'בלק-אאוט' נקרא "מעבר יבק", ואחר כך יוצאים למציאות לגמרי חדשה. זה קורה לצדיק בימי חייו שוב ושוב, "שבע יפול צדיק וקם". זה התהליך בדעת תחתון, השולט על הלב, וזו הדעת שנשברה ב-חי אלול. זה מה שהבעל שם טוב ואדה"ז באו לתקן ב-חי אלול. כך עד ביאת המשיח. אבל כאשר משיח יבוא – יפסקו כמו הרמב"ם, שהוא חב"דניק, איש של מח. במוחין בעצם אפשר לשנות כיוון בלי הנפילה באמצע. עוברים פניה, והפניה היא נקודת אין, אבל היא לא לוקחת זמן – אין רווח בין הזמן של שני הכיוונים, והכיוון החדש מתחבר עם הכיוון הקודם. זה הסבר עמוק בחסידות, על "ילכו מחיל אל חיל" – צדיקים כל הזמן הולכים מחיל אל חיל, כל הזמן מהדרין מן המהדרין – אבל יש הבדל בין הליכה מחיל אל חיל בעוה"ז ובעוה"ב. כך מוסבר בחסידות, שבעולם הזה, שנברא בשבעה ימים, ההליכה מחיל אל חיל דורשת נפילה או בלק-אאוט בין דרגה לדרגה, אבל לע"ל בכל רגע נעלה מדרגה לדרגה אבל רגע ה'אין' נכלל במדרגות היש (שם, אבל נכלל) ואין נפילה באמצע. זה הסבר עמוק שנמצא בחסידות חב"ד, וכעת ראינו לו דוגמה להלכה בשתי הדעות ב"מהדרין מן המהדרין". החיבור של "תקעו בחדש שופר" – תקעו-חברו את ה"בחדש"-החידוש עם ה"שופר"-השיפור. שהתשובה לא רק לחדש משהו לגמרי, אלא גם לשפר את מה שהיה. זה החיבור של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן. לפעמים מוסבר בחסידות ש"מהדרין מן המהדרין" זה לעשות תשובה על התשובה (כנ"ל ש"מהדרין" זה לשון של תשובה). לעשות תשובה ולחזור לתורה ומצוות זה רק הידור, בשביל זה לא בא משיח. כתוב שמשיח בא להחזיר צדיקים בתשובה, ואצל בעל תשובה הכוונה לעשות תשובה על התשובה – הבעל שם טוב אמר שלמד מהרס"ג כל יום לעשות תשובה על עבודת ה' של אתמול, שאתמול לא ידעתי מי זה ה' ולא עבדתיו כראוי. תשובה משיחית כזו היא לפנות לדרך חדשה לגמרי, אבל לקחת איתך את כל ה'רכוש' שהגעת אליו עד כה. בחנוכה רואים שהשינוי המוחלט הוא הוספת נרות מיום ליום, כפי שאמרנו שזה חידוש גמור – זה לא היה במקדש, שלזכר הנס בו מדליקים נרות בחנוכה.

מדברי בית שמאי מבינים שלבית הלל זו לא סתם תוספת כל יום, כי לפי בית שמאי יורדים, אלא שינוי איכותי (לא בדיוק הבנתי). מדגישים את זה, כי הרבי אמר שבדורנו – כדי להביא משיח – "כמות מאכט איכות" (ויש לזה מקור בפרי הארץ). בדרך כלל תופסים שמאיכות באה כמות – אתה עושה משהו טוב אז יש לך הרבה לקוחות. אבל כאן זה ראש הפוך – שכמות עושה איכות. נחזור לאגרת הבעל שם טוב: המשיח אומר לבעל שם טוב שמשיח יבוא כשכולם יהיו בדרגה שלך, "יפוצו מעינותיך חוצה" וכולם ידעו לעשות עליות ולייחד יחודים כמותך. בדור שלנו יש ברכה שהטכנולוגיה מאפשרת להפיץ החוצה – יש כאן ב"ה כמה מנינים, יש השראת שכינה, אבל הטכנולוגיה מאפשרת להפיץ למליונים ולמליארדים. ההפצה הכמותית גורמת לאיכות. אדה"ז – בעל יום ההולדת השני של חי אלול – אמר שבעתיד הנשמה תיזון מהגוף. היחס בין נשמה לגוף הוא גם בין איכות לכמות. בעולם הזה הגוף ניזון מהנשמה, אבל לע"ל יהיה הפוך – הנשמה תיזון מהגוף. זה שכמות עושה איכות – שתוספת האור עושה איכות אחרת של אור. התפיסה שצריכה לעשות יותר ויותר ויותר. צריכה לעשות את המיטב – זה האיכות הכי טובה. לעשות יותר טוב מקודם – להוסיף באיכות. אבל החידוש שצריך להכניס לראש שצריך להוסיף בכמות. ה' נתן לנו בדור שלנו כלים להוסיף בכמות, להפיץ לכולם. זו דרך חדשה, של "מהדרין מן המהדרין", ובלי לוותר על ההידור הקודם – כי היום הרבי אומר ש"כמות עושה איכות". האיכות והכמות מתאחדות – אם תעשה יותר המוצר אוטומטית יהיה יותר ויותר טוב. צריך לצאת אל כל אחד, ואז משיח יגיע כהבטחתו. שתהיה שנה טובה ומתוקה לכלל ישראל, משיח נאו ותחית המתים נאו (גם זה, אפשרות לחבר הידור עם ההידור שאחריו – משיח ותחית המתים – בלי לותר על ההידור החדש). כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל.

שאלות ותשובות:

???

זה נקרא "אחליפו דוכתייהו". לפי התוס' איך זה "מהדרין מן המהדרין"? כי צריך את הפניה הראשונה לפני השניה, גם אם מוותרים עליה אחר כך.

???

כאן דוגמה יפה שהרמב"ם כבר 'חי עם משיח', שיש לו "ילכו מחיל אל חיל" של לעתיד לבוא. הבעל שם טוב אמר שחנוכה במיוחד שייכת לביאת משיח, לכן יש בו מנהג שמתאים לראש של ימות המשיח.

???