1

בע"ה

מפגש עם כיתות "דורשי יחודך" ו"עוד יוסף חי"

ט' אלול ס"ז – יצהר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

שאלה: מה התכלית של הסוגיה בעיון? עד איפה להגיע?

הרב: אמר שהתכלית היא ההלכה, תמיד לדעת מה ההלכה. הרא"ש ופסקי הרא"ש זה סוף המסלול הראשון. אם אתה יכול לחשוב על שאלה שלא ברורה לה התשובה, כי לא כתוב בפירוש, זה טוב. (ר' איציק – בתנאי שזה לא שאלות ר' ירמיה) דברים ישרים, ראש ישר.

שאלה: להשתדל לכתוב?

הרב: היה מאד יפה אם היה יוצא עלון בסוף השנה.

שאלה: אז כל אחד צריך לכתוב משהו אחד לפחות?

הרב: כדאי מאד. כמובן, באותו דבר שאתה כותב אתה כן צריך לדעת את כל השיטות.

הרב: אז מה באמת למדתם בתחלת השנה?

יוסי: חשבתי בהתחלה שלא נתעכב על סוגית "ראיה קונה", אבל בסוף יש גשמאק.

הרב: אני רוצה לדבר על זה, חבל לי שדורשי לא למדו.

יוסי: הבאנו מר' צדוק, שמביא ממי השילוח, שיש הו"א השגה של "ראתה שפחה על הים" זה קנוי, אבל מתברר שהשגות שבאות במתנה מלמעלה, שזה ראיה, לא קונה, וצריך לעבוד על זה לקנות בכח עצמו. ראינו שיש שלוש סוגיות – סדר המסכתות, סדר פנימי וקשר, אחר כך ראיה קונה, ואחר כך סוגית "יחלוקו".

הרב: אם דורשי לא לומדים את זה נאמר כאן ווארט, שחשבנו לומר בשיעור. הוציאו מכת"י חדושי המהר"ל מפראג על ב"מ. אנחנו ב'שוונג' של המהר"ל מפראג, התלהבנו ממנו, אז נאמר משהו מזה:

אחרי שמחלקים "אני מצאתיה" (במציאה) לבין "כולה שלי" (במקח וממכר), אז לכאורה כל הסוגיא הקודמת של "ראיה לא קונה" נופלת, ואפשר להבין שאולי למסקנה ראיה קונה – מה המסקנה? [יוסי: עסקנו בזה. אמרנו שלפי רש"י אולי אפשר לומר שכן, ש"הבטה בהפקר קני", אבל הראשונים לא הבינו כך, ולא כל כך ברור מאיפה].

תוס' "בראיה בעלמא קנה" ש"כיון שאמר תנה לי או שנפל עליה גלי דעתיה שלא קנה בראיה". התירוץ הזה בגמרא לגבי "כיון שנפל" אבל לא לגבי "תנה לי". המהר"ל שואל – מי אמר ש"תנה לי" מגלה שלא רצה לקנות בראיה. הגמרא אומרת על נפל – שגם שם אפשר לומר שרצה לקנות בראיה ונפל כדי לשמור, אבל הגמרא לא סוברת כך – אבל מי אמר שכך ב"תנה לי". המהר"ל חולק על התוס' ואומר שב"תנה" בהחלט יתכן שהתכוון לקנות בראיה, ומוסיף ווארט שמה שהעולם אומר ש"ראיה קונה" זה שאם יבוא אחר כך מישהו ויגביה איתי יחד, אז היות שאני ראיתי קודם אני קניתי. כלומר, הראיה מצטרפת להגבהה – אם אני רואה והוא מגביה לבדו ראשון, הוא קנה, אבל אם הגבהה ביחד אז הראיה מכריעה שאני קניתי. אם באמת הסברא הזאת נופלת כאן, זה צריך להשאר להלכה. אם הסוגיא הזאת לא נופלת, אז גם זה מתבטל וראיה זה "גארנישט", אבל כאן זה נופל הדין הזה לפי המהר"ל צריך להשאר, שראיה כן פועלת משהו ומצטרפת להגבהה בבת אחת.

זה מה שהתכוונתי קודם שלזה צריך להגיע בעיון – לשאלה שיוצאת בפשט מהסוגיא, והתכלית זה לפסוק את ההלכה, שיהיה לנו כאן בית דין שנוכל לפסוק הלכות מחודשות. אם נלך שלב אחד קדימה, טפה יותר בפנימיות, אם העולם כל כך נעול על זה ש"ראיה קונה", עד כדי כך שהייתי אומר שהמשנה מפרשת כמו העולם (נגררת אחרי לשון בני אדם, ולא לשון המקרא) – ולשון בני אדם זה לא סתם, בהלכות נדרים זה קובע הכל (זה משהו מאד רציני) – אז כנראה שיש בזה משהו. במקרה כזה הייתי רוצה למצוא איזה היכי תמצי שבאמת ראיה קונה, אפילו שההלכה שבכל המקרים ראיה לא קונה – חייב להיות משהו שראיה קונה. זו גם שיטת חשיבה – אם כאן הכל מתחיל מזה, ואפילו יש דין שהבטה בהפקר קונה, זה 'כמעט', אז לא יכול להיות שבסוף שוללים וקוטלים זאת לחלוטין. חייב להיות איזה מקור אמיתי, רק שאחרי המקור הזה זה משתנה, כמו שכתוב בחסידות שהרבה דברים במקור באצילות זה מותר ואחר כך זה אסור (כמו עריות ועוד דברים), אז חייב להיות מקום שראיה קונה. [ר' איציק: באחרונים (קצות ונתיבות) יש משהו דומה, שאם אדם אבד והתייאש ואז ראה – או אפילו ידע על זה – הוא קונה את זה בחזרה. הרב: זה יפה. אפשר לומר שיש משהו בראיה שחוזר למפרע, ללפני היאוש, וזה מחזיר לו את הקנין – ראיה היא למעלה מהזמן. מאיפה לומדים זאת? דנים בהבדל בין הפקר ליאוש, ואומרים שביאוש זה עדיין ברשותך ורק צריך להפקיע את היאוש].

פרשת השבוע מתחילה "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו הוי' אלהיך בידך וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה". הווארט יהיה שיתכן לגבי הדין של אשת יפת תאר ראיה קונה. מה יהיה הדין אם אני ראיתי אותה קודם, ובא מישהו אחר וחוטף אותה? היא נקנית בחטיפה? בהלכה כתוב שזה לא צריך להיות אונס. זו שאלה – איך הקנין של יפת תאר (אולי מישהו דן בזה). יש כאן שלושה פעלים – וראית, וחשקת, ולקחת. השאלה אם קנין אישות והקנין שקונה לי ולא לאחר זה אותו דבר. ה'חוש' שלי אומר ש"וראית" זה ראיה קונה. ואיך אני יודע את זה באמת? בראיה בעלמא קני = כי תצא. ב"כי תצא למלחמה" אותיות מצאתיה. איך אפשר לצרף זאת אולי לסברת הקצות והנתיבות? בחיצוניות החפץ שמוצאים אינו מגיב (אם כי יתכן שבפנימיות מגיב), אבל בדבר חי – נפש, נשמה – שיש בו תגובה, אז הראיה שלי מעוררת. זו דוגמה של אהבה ממבט ראשון, אז בראיה יש שידור מאד חזק של אנרגיה, והיות שכל הסיפור הזה לפי הסוד – וכך חייבים לומר גם לפי פשט – הוא שיש כאן בירור והעלאת ניצוץ יקר מתוך הקליפות, שזה כל הענין של יפת תאר, אז ברור שהניצוץ מתעורר לעלות (כמו שדורשים על "רבקה יוצאת", שעל זה עיקר ההשתאות של אליעזר, כי רואה את הפלא של הניצוץ של רבקה יוצא מתוך הקליפות, וזה הפלא הכי גדול). אם זה קורה במבט הראשון שלי, אז קניתי אותה במבט. כל קנין בעולם זה איזו החזקה. אפילו בקנין מציאה, הרמב"ם כותב לשון "מחזיק" (בגמרא בדרך כלל לשון הגבהה). אפילו מה שתוס' אומרים, שצריך לעשות מעשה פורתא – אם האשה מגיבה ספונטאנית המבט פעל בה משהו, התעוררות, זה איזה תחלה של העלאת מ"נ. בבהמה יש קנין של קורא לה והיא באה, בבהמה צריך לקרוא ובאשה אולי מספיק להסתכל. זה חומר למחשבה – שיתכן שהראיה קונה באשת יפת תאר. המהר"ל היה איזה ממוצע, שעל כל פנים אפשר לומר שהראיה מצטרפת. תן לחכם ויחכם עוד.

הרב שאל אם יש סדר ניגונים בישיבה, ואמרו שרוצים. יוסי: איזה ניגונים צריך לנגן, יש איזה סדר? ר' הלל ניגן לפני מאמר שלושה ניגונים. צריך ניגונים שעולים על שולחן מלכים (מותר להעזר בהקלטות).

פגישה עם "דורשי יחודך":

כולם הציגו את עצמם, והרב אמר שזו נציגות יפה של ארץ ישראל השלמה.

הרב: לומדים מסכת שבת, ומה בחסידות?

תשובה: ר' שמעון שמוע מלמד יומים אגרת התשובה ויומים לקו"מ (תורה ו, לאלול).

הרב: רק שיעורים או גם לומדים לבד?

תשובה: רק שיעורים.

הרב: איך רבי נחמן מפרש את הצורה של האות א? מה זה ה-י העליונה ומה התחתונה? (אמרו יהושע ומשה). מה זה בעבודה, לא רק שמות? (אמרו משפיע ומקבל). זה רב ותלמיד, את זה אנו יודעים – מי עולה למעלה ומי יורד למטה? (אמרו: עוד לא סיימנו את התורה, לא הגענו לזה). יש פסוק "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" – לזה הגעתם? איפה זה כתוב? תהלים קלט. כדאי לקרוא אבן עזרא בתחלת פרק זה, מישהו יודע או שמע מה הוא אומר? אומר שזה הפרק הכי חשוב והכי עמוק בכל ספר תהלים. יש עוד הרבה פסוקים, אבל זה אחד הפסוקים העיקריים. ה-י העליונה זה "אם אסק שמים שם אתה" וה-י התחתונה זה "ואציעה שאול הנך". זאת אומרת שה-י העליונה עולה וה-י התחתונה יורדת, ומי שמחזיק אותם ביחד זה ה-ו – אחרת יתפרדו, זה ישבר. מה אמר רבי עקיבא לחבריו לפני הכניסה לפרד"ס? "כשתגיעו למקום אבני שיש טהור אל תגידו מים מים, שנאמר 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'", שלא להפריד את היודים, כי "מקום אבני שיש טהור" זה סוד האות א, כך אומר האריז"ל. עולים לפרד"ס בסדר תשר"ק, מלמטה למעלה – האותיות זה סודות כל ההויה, כל היקום, ועולים מלמטה למעלה. כשמגיעים ל-א צריך להזהר שלא לומר "מים מים", כי ה-י העליונה זה מים עליונים וה-י התחתונה זה מים תחתונים, וה-ו באמצע זה רקיע. על פי פשט הרקיע בשביל להבדיל, אבל באות א זה בשביל לחבר, כמו שיהיה בביאת משיח, שהרקיע יחבר בין מים עליונים למים תחתונים. העולם נברא ב-ב, ולהגיע ל-א זה להגיע למה שקדם, "קדם מפעליו מאז", עוד לפני הבריאה, ושם אסור להפריד. כך מסביר רבי נחמן, אבל בחסידות בדרך כלל מוסבר הפוך. שיש בנפש "רצוא ושוב", וה"רצוא" בא מלמטה וה"שוב" בא מלמטה, וכן ה"רצוא" תיקון של קו שמאל וה"שוב" של קו ימין, י עליונה בימין ותחתונה בשמאל. תיקון השמאל זה העלאה, צריך להעלותו לשרש כי נוטה להפרד ולהתרחק מהשרש. קו שמאל זה כמו אש, שטבעה לעלות מלמטה למעלה. תיקון קו ימין זה כמים, שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך. התורה גם נמשלה למים, שהיא יורדת לכל מקום במציאות – היא יורדת ודנה במציאות. חסד זה שאדם יורד למציאות, לתת לו צדקה לעזור. התיקון, דווקא של ה-י העליונה, זה לרדת, והתיקון של ה-י התחתונה זה לעלות. ככה מתבוננים באחדות שיש באות א. אם כן, לפי מה שכתוב בתורה ו בלקו"מ האחדות זה פשוט שיש כח מאד חזק באמצע, שלא נותן לשתי התנועות להשבר. חוזר לעוצמת אורות דתהו, אבל שומר שלא ישבר. אבל התיקון השלם, מה שנקרא כלים דתיקון, זה כמו הפירוש בחב"ד – שהתחתון עולה והעליון יורד. עיקר מה שצריך לתת, שזה התשובה של אלול, זה לתקן את ה-א של אלול לפני שני פירושים אלו – לפי האורות מרובים דתהו והכלים הרחבים של עולם התיקון, "אאלפך חכמה, אאלפך בינה". שה' יעזור שתהיה כאן הרבה "אולפנא", הרבה "אאלפך", וגם שה-אלף תתהפך ל-אלף. לפי זה "דורשי יחודך" זה לדרוש את לייחד את ה-י העליונה וה-י התחתונה, שעל פי פשט הכי פשוט זה הקב"ה ואני, ועם ישראל, וצריך את ה-ו באמצע – תורה, או יראת שמים לפי פירוש אחר – לחבר ביחד. עוד פירוש שה-י התחתונה זה לימוד הנגלה וה-י העליונה זה לימוד החסידות. וגם כן, אפשר שכל לימוד הנגלה זה רק כלפי מטה, כלפי ההלכה למעשה, שהיא באמת התכלית, ושלימוד החסידות זה רק בשביל להדבק בה', אבל יש דרך אחרת – שלומדים נגלה מתכוונים לגלות את הפנימיות של הנגלה, להעלות את ההלכה, לזכך את הגמרא כל כך שאור החסידות יוכל להתגלות בה, ואותו דבר לגבי החסידות, צריך להוריד את החסידות ולהבין את זה בטוב טעם ודעת, כמו שלומדים סוגיא בנגלה, עם קושיות ותירוצים וכו', ככה ללמוד חסידות. זה גם נקרא להוריד את ה-י העליונה ולהעלות את ה-י התחתונה. שיהיה הכל בהצלחה ותהיה שנה מתוקה. נתנו לתלמידים ללקק דבש? שכל התורה תהיה כמו דבש, מתוק לחיך. שתהיו כולכם נרות להאיר – התפקיד שלכם בחופשים, בכל הזדמנות, להדליק עוד נערים. שיהיה פה גדול באיכות, וגם גדול בכמות.