עמוד אש וענן

אבן עזרא לפרשת בשלח[*]

וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.[א]

וטעם ללכת יומם ולילה בעבור כי המחנה היה גדול, ולא יכלו ללכת רק מסע מעט, על כן היו הולכים מקצת יום גם מקצת לילה. ואלה השנים עמודים היו לפניהם עד שבאו אל הים, כאשר אפרש.

כאן מוזכרים לראשונה עמודי האש והענן, וכן בהמשך בענין קריעת ים סוף "ויסע עמוד הענן", "וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן". ודעת ראב"ע שעמודי האש והענן היו עד קריעת ים סוף ולא לאחר מכן, כמו שמרחיב בהמשך:

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם[ב].

ויסע – לפי דעתי כי עמוד הענן, שהיה הולך לפניהם בצאתם ממצרים, ועמוד האש ככה לילה, ללכת יומם ולילה. ואחר שטבע פרעה וחילו, אין להם פחד, ולא יסעו בלילה. והנה לא תמצא בפרשת בהעלותך שבלילה נסעו. והנה הסיעם משה על פי השם, ואינם רק ששה מסעות עד הר סיני והם פחותים מארבעים יום, והאויר טוב לא לח ולא קר, ומי שאין לו אהל יוכל לעמוד באויר ולא יזיקנו, ובבואם אל מדבר סיני עשו כולם סוכות כי שם עמדו כמו שנה, ומשה הודיעם כי שם יתעכבו עד שיעשו המשכן, כי בעבור זה הוציא עצי שטים ממצרים כאשר אפרש. ולהיות זכר לסוכות, שעשו שם, היה חג הסוכות, כי הכתוב אמר כי בסכות הושבתי את בני ישראל, ואיך ישבו בעננים? כי הסכות אינם דומים לעננים, ועוד אפרש למה חג הסוכות בחדש השביעי. וכאשר נעשה המשכן ירד השם בעמוד ענן עליו, כי כן כתוב ואש תהיה לילה בו (שמות מ, לח), ובנסוע הענן יסעו בני ישראל, ובעבור זה כתוב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במדבר יד, יד), והנה שנים עמודים הם שמתחלפים על המשכן, ואם קבלה היא ששבעה ענני כבוד היו, נניח סברתינו ונסמוך על הקבלה.

כלומר, עד היום השביעי הלכו ישראל יומם ולילה (כדי לברוח ממצרים), אבל אחרי קריעת ים סוף הלכו רק ביום (כמנהג הולכי דרכים). ואחרי קריעת ים סוף לא המשיכו עמודי האש והענן עם ישראל (דהיינו שכל ענין העמודים היה להביא לקריעת ים סוף). אלא שלאחר הקמת המשכן שכן עמוד אש וענן על המשכן, ככתוב בפרשת פקודי בסוף ספר שמות "ויכס הענן את אהל מועד... כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם", וכן מפורט בפרשת בהעלותך (במדבר פ"ט) סדר הנסיעה והחניה על פי הענן.

וסובר ראב"ע שבפשט הכתובים לא היו עננים נוספים מלבד עמוד האש והענן על המשכן בחנייתם, ובשעת הנסיעה היה הענן מהלך לפניהם, וזהו שנאמר בפרשת שלח "ועננך עמד עליהם [הענן השורה על המשכן. ו"עֹמד עליהם" פירושו עומד בשבילם[ג]] ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה" (ולענין הלילה יתבאר לקמן). נמצא שיש רק שני עמודים מתחלפים, "והנה שנים עמודים הם שמתחלפים על המשכן". ועוד נוטה ראב"ע לומר שאין אלו שני עמודים נפרדים, אלא שבלילה היה עמוד האש מאיר מתוך עמוד הענן[ד].

ובפרשת המן כותב ראב"ע[ה] "ופלא המן גדול מכל פלא", ומביא את המדרש "שבזכות משה בא המן, ובזכות אהרן הענן, גם בזכות מרים הבאר", וכנגד זה כותב את שיטתו בפשט "ועל דעתי כי הענן לא היה עליהם אחר עברם ים סוף, כי הענן היה על המשכן [ולא על ישראל]".

מהם הסוכות

מכאן נבוא לפירוש הסוכות המוזכרות בפרשת אמור "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"[ו]. ופירש ראב"ע "כי בסכות – שהיו עושים אחר שעברו ים סוף סוכות, ואף כי במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה. וכן מנהג כל המחנות. והנה גם זה המועד זכר ליציאת מצרים. ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה, יש להשיב, כי ענן ה' היה על המחנה יומם, והשמש לא יכם. ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור" (כלומר, אמנם החלו לעשות סוכות אחרי ים סוף ומיד כשהגיעו להר סיני, אך בשל מזג-האויר הנעים היה אפשר גם ללון מחוץ לסוכה, ואילו לקראת החורף הוצרכו כולם להיות בסוכות מפני הקור. ומה שכתב ראב"ע "כי ענן ה' היה על המחנה יומם והשמש לא יכם" נראה שכוונתו למזג נעים, שהרי לשיטתו לא היה אז עמוד ענן).

ועוד פירש ראב"ע בפרשת תרומה[ז] "כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים [ומשם היו לישראל עצי שטים לנדבת המשכן][ח], ובבואם שם אמר להם [משה אמר לישראל] ששם יתעכבו הרבה, ואין עליהם ענן כאשר פירשתי. אז עשה כל אחד סוכה, והנשיאים עשו כדמות חצרות. כל אחד כפי מעלתו, וכרתו כל היער, כי עם רב היו, ועשו סוכות".

ענני הכבוד

לעומת כל זה, רש"י הולך בעקבות חז"ל ואומר שמתחילת היציאה ממצרים היו כל הזמן ענני כבוד מעל המחנה (והסתלקו לאחר מות אהרן[ט] ושוב חזרו). כך מפרש בפרשת בהעלותך על הפסוק "וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה"[י] – "שבעה עננים כתובים במסעיהם[יא]. ארבעה מארבע רוחות, ואחד למעלה, ואחד למטה, ואחד לפניהם מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים". ועל זה כתב ראב"ע "ואם קבלה היא ששבעה ענני כבוד היו נניח סברתנו ונסמוך על הקבלה" – כלומר, אין הכרח לזה בפסוקים אך אם יש קבלה-מסורת כזו נסמוך עליה (ולפי הפשט יפרש ראב"ע "וענן ה' עליהם" על הענן ההולך לפניהם ובגלל גבהו נראה גם מעליהם וכיו"ב).

ומה שכתוב "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" מפרש רש"י "ענני כבוד" (כתרגום אונקלוס "במטלת ענני"), וכבר נחלקו בזה התנאים (במכילתא, בתו"כ ובגמרא[יב]) האם "בסכות הושבתי" הוא ענני כבוד או סוכות ממש (והפוסקים כתבו שהסוכה היא זכר לענני כבוד, וביארו שיש בזה נפקא מינות להלכה, כמו לעניין הכוונה בישיבת סוכה[יג]).

יום ולילה

לשיטת ראב"ע, מקריעת ים סוף ואילך, ישראל הלכו רק בימים ולא בלילות. אם כן, מה שכתוב בפרשת שלח "וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה" פירושו: ביום אתה הולך לפניהם בעמוד ענן, ובלילה נראית השכינה על המשכן בעמוד אש, האור כתכלית לעצמו ולא כאמצעי להליכה. וכן דברי נחמיה "ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו בה... את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה"[יד], יש לפרש שבלילה עמוד האש האיר את הדרך אע"פ שלא הלכו בפועל.

נמצא שגם עמוד האש בלילה נחשב מאיר דרך לישראל. ויש לפרש בפנימיות: ביום היו ישראל הולכים בגשמיות, ובלילה היתה 'הליכה רוחנית' (ככתוב שהקב"ה טס ושט בלילה ברבבות עולמות). ביום הענן הנחה את ישראל, אך עיקר גילוי השכינה היה באש שירדה במשכן (ביום השמיני) והיתה נכרת בלילה לעין כל, "ועשו לי מקדש [בניין המקדש ביום דווקא] ושכנתי בתוכם [בלילה]".

והנה ענני הכבוד היו בזכות אהרן הכהן (כדברי חז"ל שמזכיר ראב"ע), המן בזכות משה והבאר בזכות מרים[טו]. הענן הוא מיסוד המים, כנגד מדת החסד, בזכות אהרן איש החסד. ענני הכבוד הקיפו את ישראל סביב (וגם לראב"ע שלא היה היקף עננים מכל מקום היה ענן מלמעלה ולא בפנימיות), כמו בגדי אהרן הכהן שהיו "לכבוד ולתפארת" (ורבי יוחנן קרא לבגדיו 'מכבדותי'[טז]). אך האש היתה בזכות משה רבינו, שעלה וקיבל את התורה, "אש דת למו", "כה דברי כאש"[יז]. אין מושג של 'אש הכבוד', כי הכבוד המקיף שייך לאהרן והאש הפנימית למשה. עמוד הענן במדת החסד של אהרן ועמוד האש במדת הדין של משה[יח]. בזכות משה ירד המן – גם המן הוא מיסוד האש, מאכל-מלאכים שאין בו פסולת כי הוא שורף את הגשמיות ונותרת רק רוחניות, אש-קדש. אכן, עמוד הענן ועמוד האש משולבים, האש מאירה מתוך הענן, כמו חיבור המים והאש במכת ברד (המכה השביעית, כנגד החסד).

בהיות משה בהר סיני, הוא למד ביום תורה שבכתב ובלילה תורה שבעל פה[יט]. אם כן, עמוד הענן ביום הוא כנגד תורה שבכתב (שנמשלה למים, ואותה שואבים ב-כד ספרים), ועמוד האש בלילה כנגד תורה שבעל פה ("לא אברי לילה אלא לגרסה" של תורה שבעל פה). והרמז: עמוד ענן יומם עמוד אש לילה = תורה תורה, שבכתב ושבעל פה[כ]. בכך יובן מדוע רק בימים הראשונים היה הכרח בעמוד אש וענן, אבל אחר כך, לקראת מתן תורה, אין צורך בעמודים אלו כיון שהתורה עצמה מוליכה את ישראל.

מסע סוכות

הענן קשור לסוכות. גם לדעה ש"בסכות הושבתי" היינו סוכות ממש, מכל מקום יש קשר מובהק בין סוכות לעננים (כמו "סכות בענן לך" ועוד. ולעתיד לבוא "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה [כמו עמוד ענן ועמוד אש ביציאת מצרים] כי על כל כבוד חפה. וסכה תהיה לצל יומם..."[כא]). ובחכמת המספר: ענן = 170, סכה = 85, יחס מובהק של 'שלם וחצי'[כב]. סכה היא סוד גילוי אור אין סוף הסובב כל עלמין (סכ ר"ת סובב כל)[כג].

והנה המסע הראשון ביציאת מצרים היה מרעמסס לסכות (ככתוב בפרשת בא ובפרשת מסעי), והמסע השני בפרשתנו "ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר", ומיד "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן" וגו'. כלומר, כשהגיעו לסוכות הגיע עמוד הענן ללוותם מכאן ואילך (ויותר מזה דברי רבי עקיבא במכילתא עה"פ "ויחנו בסוכות" – "אין סוכות אלא ענני כבוד")! במסע הראשון, מרעמסס לסוכות, כלולים בכח כל המסעות הבאים, בהנחיית עמוד הענן, ואף חג הסוכות עצמו נמצא בכח כבר אז (ודאי לר"ע שסוכות כנגד ענני כבוד שהחלו אז. וגם לראב"ע ישראל החלו מאז לעשות סוכות)[כד]. המסע מרעמסס החל בחמשה עשר בניסן (ככתוב בפרשת מסעי) ואם הגיעו לסוכות בו ביום נמצא שסוכות מתחיל ביום ראשון של פסח ("חמשה עשר חמשה עשר לגזרה שוה"[כה])[כו].

המסע הראשון ממצרים היה לסוכות, וכך הסוכות הראשון בתורה הוא "ויעקב נסע סכתה [מסע לסוכות] ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות" (שלש פעמים סכת בפסוק אחד. אחר כך פעמיים סוכות בפרשת בא-בשלח. ואחר כך "בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת [הפעם השביעית, החביבה, שבעת ימי הסוכות]".

והנה שלשת הרגלים מכוונים בפשטות כנגד שלשת האבות כסדרם (ושלשת האבות רמוזים בפסוק "וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן... ולילה בעמוד אש" כמבואר בזהר[כז]). לפי זה, הקשר של סוכות לפסח הוא הקשר בין יעקב (שעשה סוכות) לאברהם ("יעקב אשר פדה את אברהם"). אמנם התבאר קודם שעמוד הענן הוא סוד תורה שבכתב, אם כן סוכות שייך לשבועות, זמן מתן תורתנו, והיינו שיעקב נכלל ביצחק (או כדעת המהר"ל ששבועות כנגד יעקב וסוכות כנגד יצחק)[כח].