ב"ה

ירידת יהודה

אבן עזרא - פרשת וישב[*]

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה.[א]

ויהי בעת ההוא – אין זה העת כאשר נמכר יוסף, רק קודם המכרו. וכמוהו משם נסעו הגדגדה... בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי (דברים י, ז-ח), ושבט הלוי נבחר בשנה השנית. ונסעו אל גדגד בשנת הארבעים, ובמקומו אפרשנו. ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה? והיה ראוי להיות אחר והמדנים מכרו אותו פרשת ויוסף הורד מצרימה, להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו, למעשה אחיו. והוצרכתי לפירוש הזה, בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים רק כ"ב שנה. והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה, וגדל עד שהיה לו זרע, וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה, ועוד וירבו הימים, גם הרתה תמר והולידה פרץ והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים. ואל יקשה עליך דבר בצלאל, כי בגעתי אל מקומו אפרשנו.

בין מכירת יוסף לירידת יעקב ובניו למצרים היו 22 שנה (שהרי יוסף נמכר בהיות בן שבע עשרה, כשהיה בן שלשים עלה למלוכה, ואז עברו עוד שבע שנים שבע ושתי שנות רעב. מ-17 עד 39 = 22). וקשה מאד להכניס בפרק זמן כזה את סדר הדורות במשפחת יהודה: יהודה נשא אשה והוליד את ער ואונן, אחר כך גדל ער ונשא את תמר ומת, ואונן יבם את תמר, וודאי היה אונן לפחות בן י"ב שנה, בגיל הראוי להוליד (ושייך לומר "והקם זרע לאחיך" וכו'). אחר כך מת אונן ועבר פרק זמן נוסף, שנאמר "וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה", אז התעברה תמר ונולדו פרץ וזרח. ואחר כך נולדו לפרץ שני בנים, חצרון וחמול, שנמנו ביורדי מצרים. וכל זה לא יתכן להכניס בתוך כ"ב שנה[ב]!

ראב"ע מניח שרק בגיל י"ב האדם ראוי להוליד, בדומה לדעה בגמרא "קטן אינו מוליד"[ג]. אכן, מבואר בהמשך הגמרא[ד] ש"דורות הראשונים" היו מולידים בגיל צעיר יותר, ומביאים הוכחה לכך מיחוס בצלאל בדרך זו: בצלאל בן אורי בן חור כשעשה את המשכן היה לפחות בן י"ג (שנקרא "איש"), ובדברי הימים כתוב שכלב הוליד את חור[ה], וכלב בן יפונה היה בן ארבעים בשילוח המרגלים[ו], שנה אחת אחרי עשיית המשכן. נמצא שבהיות כלב בן ל"ו נולד בצלאל. נפחית שתי שנים (לפחות) להריונות של חור ואורי ובצלאל, נמצא שכל אחד הוליד בן שמונה שנים. אכן כל זה בנוי על ההנחה שכלב בן חצרון אביו של חור המוזכר בדברי הימים הוא הוא כלב בן יפונה, כדברי חז"ל[ז], אך ראב"ע אינו חושש לזה, כי לדעתו כלב בן חצרון אביו של חור אינו כלב בן יפונה[ח]. וסובר ראב"ע שלא מסתבר שדורות הראשונים היו חזקים יותר מהדורות שלנו[ט].

לכן מפרש ראב"ע שנישואי יהודה קדמו למכירת יוסף! ומה שנאמר "ויהי בעת ההיא" אין הכוונה אחר המעשה הכתוב קודם, אלא זהו מעשה אחר שהיה בזמן אחר (כמו "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי" שאינו אחר מה שכתוב בסמוך)[י]. ומה שנכתבה הפרשה הזו כאן הוא כדי "להפריש בין מעשה יוסף למעשה אחִיו", להראות שיהודה לא כבש את יצרו לעומת יוסף שכבש את יצרו[יא].

אמנם הדעה הרווחת בחז"ל היא שמעשה "וירד יהודה" היה רק לאחר מכירת יוסף, וכפירוש רש"י "שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם". וכן בברייתא של סדר עולם[יב] מונים חז"ל לפי זה את תולדות יהודה, ואומרים שער ואונן ופרץ נשאו אשה כשהיו בני שבע שנים. אך ראב"ע מפרש לפי הכלל הגדול "אין מוקדם ומאוחר בתורה" שמביא ראב"ע כמה פעמים בפירושו[יג]. באמת, גם בדברי חז"ל נראה שיש מקור לדעת ראב"ע שנישואי יהודה קדמו למכירת יוסף[יד].

מכאן חדש - אישים בתנ"ך

המחלוקת על זהותו של כלב היא דוגמא מובהקת להבדל בין אבן עזרא הפשטן ובין דברי חז"ל, המובאים ברש"י: חז"ל פעמים רבות 'מאחדים' שתי דמויות בתנ"ך לדמות אחת, ואילו ראב"ע מעדיף לומר שאלו שתי דמויות ולא 'להסתבך' במה שנראה רחוק מהפשט.

כמה דוגמאות: חז"ל אומרים "יסכה זו שרה"[טו], וכן ברש"י[טז], ואילו ראב"ע כותב "יסכה איננה שרה"[יז]. חז"ל אומרים "קטורה זו הגר"[יח] וכן ברש"י[יט], ואילו ראב"ע כותב "קטורה איננה הגר" (ועל דברי חז"ל הוא אומר "דרך דרש הוא")[כ]. בדברי חז"ל נמצא "פנחס זה אליהו"[כא] ואילו ראב"ע מדגיש "אינו אליהו כלל"[כב]. חז"ל אומרים "מלאכי זה עזרא"[כג] וראב"ע מעדיף לא לפרש כך[כד].

"אלו ואלו דברי אלהים חיים", גם כאשר מדובר על 'מחלוקת במציאות' כגון זו. אחת הדרכים להסביר זאת היא שגם כאשר במציאות הגשמית האמת היא אחת, הרי מלבד זאת יש רבדים נוספים למציאות, כמו החלוקה לעולמות אצילות-בריאה-יצירה-עשיה[כה]. בהקשר שלנו, מבואר כי בעולם העשיה היו שתי נשים שונות, הגר וקטורה, כדברי ראב"ע, אך בעולם היצירה זו אשה אחת, כדברי רש"י! עולם העשיה הוא 'עולם הפרט', ובו פרטים שונים ונפרדים זה מזה ("אף עשיתיו"), ועולם היצירה הוא 'עולם הכלל' ('קיום במין'), העיקר הוא הציור-הצורה והכל יותר 'גמיש', "כחומר ביד היוצר". לכן דמויות שונות בעולם העשיה יכולות להיות שתי בחינות של אותה דמות בעולם היצירה. ראב"ע לומד את הפשט כפי שהוא בעולם העשיה, אבל רש"י שאומר "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"[כו] יכול להתייחס לפשט הנכון בעולם היצירה.

השייכות של ראב"ע לעולם העשיה מסבירה גם את ההתנגדות שלו לחלוקה בין "דורות ראשונים" לדורות אחרונים אלא "אין כל חדש תחת השמש" ו"עולם כמנהגו נוהג", ומתאים עם הדעה בחז"ל שגם לימות המשיח לא יהיה שינוי בטבע העולם[כז].

יוסף ויהודה

כאמור, לדעת ראב"ע פרשת יהודה ותמר נכתבה כאן כדי להשוות אותה למעשה יוסף ואשת אדוניו.

יהודה יורד מרצונו, "וירד יהודה", ואילו יוסף יורד באונס גמור "ויוסף הורד מצרימה". ירידת יהודה נראית כירידה שלילית, וכן עצם התחברותו עם "איש כנעני" ונישואיו לבתו (בפירוש "איש כנעני" כותב ראב"ע שתי דרכים, סוחר או כנעני כמשמעו, ושתי הדעות גם בחז"ל. ולקמן בפרשת ויגש[כח] כותב ראב"ע שהשבטים ככלל לא נשאו כנעניות מלבד שמעון שנשא כנענית והוליד ממנה את "שאול בן הכנענית", ומלבד יהודה "ועל זה הדבר הזכיר מות ער ואונן בעבור היותם בני כנענית"!). ובהמשך: יהודה הולך מרצונו אל תמר "ויט אליה", שחשבה לזונה, ומשאיר אצלה את בגדו כערבון (המוכיח על הסכמתו), ואילו יוסף מסרב בכל תוקף לאשת פוטיפר עד שהיא תופסת אותו בגדו והוא בורח ומותיר את הבגד אצלה.

זהו הבדל מהותי בין יוסף ויהודה, הנעוץ בשרש נשמתם, כל אחד באופיו ועניינו המיוחד[כט]. יוסף שייך לספירת היסוד ויהודה לספירת המלכות. ספירת היסוד נשארת בתחום הקדושה (עולם האצילות האלקי), וכן יוסף "צדיק יסוד עולם", נוהג בצדקות וכובש את יצרו, אינו 'מרשה לעצמו' ליפול. ואילו ספירת המלכות יוצאת מתחום הקדושה ויורדת לעולמות התחתונים, "וירד יהודה"! ירידת המלכות היא לתכלית בירור הניצוצות והעלאתם, אך תוך כדי כך נעשית המלכות חשופה ופגיעה עד סכנת מות, "רגליה יורדות מות". לכן יהודה נופל ומתפתה ליצרו, ולכן בניו נופלים עוד יותר ומתים.

אך דווקא מתוך הירידה מתגלה מעלתו של יהודה, כדברי חז"ל שבפרשה זו הקב"ה "בורא אורו של משיח". לאחר התוכחה (הסמויה) של תמר, יהודה 'תופס את עצמו' ומיד מודה על האמת (כפי שנקרא יהודה בלידתו מלשון הודאה, "הפעם אודה את ה'"), "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני". וכן דוד המלך משבט יהודה (ומבית פרץ) הוא זה שמודה בחטאו מיד, "חטאתי לה'"[ל] (לעומת שאול המלך, מזרע יוסף, שהיה תחילה צדיק, "שלא טעם טעם חטא"[לא] אך כאשר טעה לא הודה בחטאו אלא הצטדק). ירידת יהודה היא ירידה צורך עליה!