קבלת פנים למנחם־מענדל ואביגיל־חנה אייכנבלט

י"ג חשון ע"ב – כפר חב"ד (אנגלית)

מחילת העונות ביום החתונה

נגנו "קול דודי דופק".

[החתן שאל: היום כמו יום כפור, זה אומר שיש דין?]. זה אומר שהיום נמחלים העוונות. לומדים את זה מגוי, מישמעאל, שלא ברור כמה עשה תשובה קודם, ואף על פי כן כשנשא אשה נמחלו כל עוונותיו. [אז למה צמים וכו'?] לעשות כלי למחילה. אנחנו יהודים ועושים כלי, בלי כלי זה מקיף.

[מזגו משקה, והרב אמר לחתן:] אתה רק מסתכל על זה. יש הוה-אמינא בגמרא שראיה קונה. ההלכה שלא, אבל ביום החתונה יש בהחלט צד שהראיה קונה. לחיים לחיים, בנין עדי עד, שתהיו שלוחים ותזרזו את ביאת המשיח.

בקבלת פנים אנחנו נוהגים לשיר ניגון של רבי נפתלי מרופשיץ – "שיר השירים".

א. הנישואין ביום ה־גדול בשנה

החתן התחיל לומר שביום החתונה כל העוונות נמחלים. הכוונה שמתחילים מהדורה חדשה של החיים. מהדורה גם מלשון הדר – כמו "פרי עץ הדר" – מהדורה חדשה ומהודרת של החיים. בשביל להתחיל מחדש צריך להיות נקי מכל מה שהיה קודם.

באותו מאמר חז"ל כתוב שיש שתי סיטואציות בחיים בהן נמחלים עוונותיו של אדם באופן אוטומטי – כשאדם מתחתן וכאשר עולה לגדולה (גם המלך פותח דף חדש). צריך להסביר את היחס בין שני המצבים – גם כשחתן מתחתן הוא עולה לגדולה. כשהיה רווק הוא תהו וכאשר מתחתן מתחיל את עולם התיקון, "לא תהו בראה לשבת יצרה", אז הוא עולה לגדולה. בחתונה החתן נעשה "גדול".

במאמר "לכה דודי" שהחתן חוזר לפני החופה מובא הפסוק "גדול הוי' ומהֻלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו"[א], מתי "גדול הוי'"? כשהוא "בעיר אלהינו", המלכות, ב"ביתו זו אשתו". במאמר מביא הרבי את הזהר על כך, שה' גדול רק "בעיר אלהינו", וכאשר אינו בהקשר שלו – בבית שלו, עם אשתו – "לאו איהו מלך, לאו איהו גדול". החתן נקרא מלך והכלה נקראת מלכה – זה הקשר הכי ברור בין נישואין לבין "עולה לגדולה". בחתונה (בעוד כמה שעות) אתה נעשה מלך. אבל צריך לדעת שאתה גדול ומלך רק כשאתה בעיר שלך, בסביבה שלך, במשפחה שלך – עם אשתך.

רמז מאד יפה לכוון היום – כל הכוונות של היום ילוו אתכם כל החיים, עד חיים נצחיים – שהיום הוא יום ה-גדול בשנה. זה היום בשנה להפוך לגדול, גם במובן של בוגר[ב] – בעל גדלות מוחין, שראוי להתחתן. לפני החתונה האדם במצב יחסי של קטנות מוחין וכאשר הוא מתחתן הוא מקבל אחריות גדולה – להיות מלך, מלך טוב, מלך ענו כמו דוד המלך שאמר "והייתי שפל בעיני" – ואז זוכים לגדלות מוחין, הבנה של קדושה שאני קטן אבל אחריותי גדולה. זה היום להיות גדול – היום הגדול בשנה. "גדול הוי' ומהלל מאד [איפה?] בעיר אלהינו הר קדשו", בירושלים, עיר הקדש, בהר הקדוש, בבית המקדש ובקדש הקדשים.

נגנו "צמאה לך נפשי".

התחלנו להסביר שהיום, י"ג מרחשון, הוא היום ה-מג בשנה, בגימטריא גדול – זה יום גדול, יום גדול להתחתן. כדי להתחתן עליך להיות גדול, בגדלות מוחין. בנוסח ההזמנה של הרבי הרבי ריי"צ עשה ר"ת אהבה (וכך הנוסח היום). אהבה היא גדלות מוחין, בקטנות מוחין יש יראה. לפני שמתחתנים יש לחתן ולכלה חשש ממה שיהיה. החתונה היא הזמן לגדול, לעבור מקטנות מוחין לגדלות מוחין – אהבה היא גדלות מוחין. הקטנות והגדלות הן של ז"א – כאשר המדות בקטנות מוחין הרגש העיקרי הוא יראה וכאשר המדות בגדלות מוחין הרגש העיקרי הוא אהבה, לכן האהבה עצמה היא גדלות מוחין.

היום הוא היום ה-גדול. ה-ל היא ל ימי תשרי, אחר כך יש ו ימים שכולם חוזרים הביתה – מגיעים עד נהר פרת ב-ו חשון, וב-ז שואלים על הגשמים – אח"כ יש ד ימים מז' חשון עד י"א חשון (ולא עד בכלל), היארצייט של רחל אמנו, יום האם היהודיה (היום ה-מא של השנה), ועוד ג ימים (י"א-י"ב-י"ג) מגיעים ליום המיוחד הזה, יום ה-גדול. שיהיה היום "גדול הוי' ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו".

ב. רמזים בשמות החתן והכלה

אם החתן אמרה שאביגיל זה כמו "גל עיני" – האותיות העיקריות הן גל. בתנ"ך כתוב פעם אחת גם "אביגל". גל גם לשון גילוי וגם לשון גילה ושמחה. שמחת הלב נקראת גילה – "יגל לבי בישועתך". אביגיל פירושו שאבי שמח – יש אבות ששמחים בבן, אבל אביה של אביגיל שמח שהיתה לו בת (פירוש נוסף שאבי לשון רצון – אני רוצה להיות שמחה). כנראה היתה לו רוה"ק שהיא תהיה אחת משבע הנביאות. שבע הנביאות הן: שרה (שאר האמהות לא נמנות), מרים (שנקראת בפירוש מרים הנביאה) – שתים מחמשה חומשי תורה וחמש מהנ"ך – דבורה, חנה, אביגיל, חֻלדה, אסתר. שני השמות של הכלה, אביגיל-חנה, הם שמות של שתי נביאות סמוכות זו לזו.

לפי הקבלה, שבע הנביאות הן כנגד מדות הלב[ג]: שרה היא חסד, אשתו של אברהם, "אברהם אֹהבי". מרים ענינה גבורה, היא לוקחת את התוף בשמחתה והשמחה והשיר בכלים שייכת לגבורה, דבורה תפארת[ד], חנה נצח[ה], אביגיל הוד[ו], חֻלדה יסוד[ז] ואסתר המלכה במלכות.

שני השמות של הכלה הם כנגד הנצח וההוד, מתחילה מההוד וממשיכה בנצח. הספירות נצח והוד הן מקור הנבואה בכלל (שרש נשמות ה"נביאים" מנצח ושרש נשמות ה"חוזים" מהוד[ח]). נצח והוד הם בטחון ותמימות, והפסוק אומר "הולך בתם ילך בטח" – התמימות היא אביגיל והבטחון חנה, ומתחילים כאן מאביגיל ("איהי בהוד"), שמאל-ימין.

צריך לברר מה השווער חשב כשנתן את השם. יש הרבה סיבות לקשר לגל עיני, הראשונה שהאותיות גל עיקריות באביגיל. עוד דבר, ששמות שבע הנביאות עולים בדיוק "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". כל "גל עיני" בשביל לגלות את נשמות שבע הנביאות – בזכות נשים צדקניות דוקא יבוא המשיח. יש זכויות של גברים, אבל יש לנו יותר תקוה שבזכות שבע הנביאות יבוא משיח, ושתי העיקריות – כנגד הנצח וההוד, מקור הנבואה – הן אביגיל וחנה.

מנחם-מענדל נקרא בשם הרבי, שנקרא ע"ש הצמח צדק, שנקרא ע"ש רמ"מ מויטבסק (יש שיחה של הרבי שיש הוה-אמינא שהוא ימנה בין הרביים של חב"ד, בין המגיד לאדמו"ר הזקן, כי הוא קבל מהמגיד ואדמו"ר הזקן קבל אותו עליו לרבי – הרבי מסביר למה לא אומרים כך, אבל אפילו ההוה-אמינא אומרת שיש לו קשר מאד חשוב לשושלת חב"ד, והסימן שהצמח צדק נקרא על שמו על ידי אדמו"ר הזקן – הוא בא לארץ, ענין משיחי, ואז אדמו"ר הזקן ייסד את כולל חב"ד עבור הצדיקים והחסידים שעלו לארץ כדי להביא משיח) – "דור רביעי ישובו הנה".

הצמח צדק והרבי לא באו בגשמיות לארץ ישראל, ומי שכאן בארץ הוא דור רביעי לויטבסקער. אתה חלק מכל המנחם-מענדלים בדור שהענין שלהם הוא להביא משיח בפועל ממש. בספירות הסברנו שאביגיל-חנה היינו הוד-נצח. מה זה מנחם-מענדל בספירות? יסוד ומלכות. מנחם-מענדל בגימטריא צמח-צדק, לכן השו"ת של הצמח צדק נקרא כך. "צדק מלכותא קדישא" והכח שמשפיע למלכות ומנחם אותה הוא היסוד – מנחם הוא כינוי ליסוד (וכן צבעו של היסוד הוא ירוק, צבע הצמיחה – "צמח שמו"). המשיח נקרא גואל-צדק, היסוד הגואל את המלכות, וכך גם מנחם-מענדל – מנחם-צדק (השם מענדל הוא לשון תרגום, בחינת מלכות).

בשמות שלכם יש את כל ארבע הספירות האחרונות – הכלה היא ההשראה-הנבואה של הנצח וההוד, השראה של הליכה לגאולה, ועליך החתן לממש זאת במציאות, לנחם את המלכות-הצדק, שיהיה צדק אמתי בעולם, צדק של תורה. זה הפשט של השמות שלכם, לפני שנעבור לגימטריאות[ט].

נאמר גימטריא על השמות: עולים יחד 451. בית יהודי הוא בית המקדש. כאשר שלמה המלך חנך את בית המקדש הוא פתח את תפלתו – "אז אמר שלמה הוי' אמר לשכון בערפל. בנה בניתי בית זבֻל לך מכון לשבתך עולמים". לכך צריכים לכוון כל חתן וכלה, "בנה בניתי בית זבֻל לך מכון לשבתך עולמים". "בנה בניתי" היינו מקור ואחר כך פועל – עולים למקור ואז פועלים. בדברי הימים כתוב "ואני בניתי בית זבֻל לך ומכון לשבתך עולמים", שינוי המדגיש את היחוד של הסגנון במלכים – "בנה בניתי בית זבֻל לך". ה"בנה" העולה למקור הוא מעל לזמן – צורת מקור היא בלי זמן – היא כח של הכלה (השראת הנבואה של הנצח וההוד), וה"בניתי" בפועל יוצא צריך להיות פעולה של החתן (המימוש של היסוד והמלכות). על כך אמרנו שכל מה שהחתן עושה צריך להיות מכח ההשראה-הנבואה של הכלה. התכלית היא בית זבֻל, בגימטריא מנחם-מענדל אביגיל חנה. רמז יפה של השמות שלכם לקראת בנין לה', בית המקדש, "בית זבֻל לך".

יש שבעה רקיעים ואחד מהם הוא "זבול", עליו אומרים חז"ל שבו נמצא בית המקדש שלמעלה – שמצפים שירד למטה. זה הרקיע שכנגד התפארת, מדת הרחמים – רחמים על עם ישראל, רחמים על הזולת. המדה של הרחמים היא המדה העיקרית בין החתן והכלה – רחמים הולכים עם אהבה. אלה שתי ספירות, תפארת וחסד, אך הולכות יחד. גם "מכון" שבהמשך הפסוק הוא רקיע – הרקיע שכנגד החסד-האהבה, קשר מובהק בין רחמים ואהבה. צריכים להוריד את המקדש מהרקיע, להוריד את שני הרקיעים – מכון וזבול.

השמות שלכם עולים הביטוי "בית זבֻל" – שלא מופיע שוב בתנ"ך חוץ מפעמיים אלו – בו בחר שלמה המלך לפתוח את התפלה שלו. שלמה לא אומר סתם "בית זבֻל" אלא "בית זבֻל לך". דוד המלך בקש "שבתי בבית הוי' כל ימי חיי", ושלמה אומר שבניתי את המקדש כדי שאתה תשב בו תמיד – "מכון לשבתך עולמים". שה' ישב שם תמיד וגם אנחנו רוצים לשבת שם תמיד – יחד עם הקב"ה.

רמז אחרון, בקיצור: לפעמים עושים 'חותמת' לחתן ולכלה, לפי מספר האותיות וכדו'. בשמות שלכם – לכל אחד יש 9 אותיות. כל שם הוא ט. בכתבי האריז"ל יש סוד עמוק של שתי אותיות ט, כמו ב"טטפת" או מט"ט, והכוונה היא ט ספירות של אור ישר ו-ט ספירות של אור חוזר, הכל בלב, בפרצוף ז"א. צריך לכתוב את השמות שלכם, ט אותיות של מנחם-מענדל באור ישר ו-ט אותיות של אביגיל-חנה באור חוזר – ממטה למעלה – ואז לעשות הכאה פרטית ביניהם (זווג בקבלה הוא הכאה – חברות היא חבור, אבל נישואין שמולידים הם כפל):

מ ה

נ נ

ח ח

מ ל

מ י

ע ג

נ י

ד ב

ל א

מ פעמים ה, נ פעמים נ, ח פעמים ח, מ פעמים ל, מ פעמים י, ע פעמים ג, נ פעמים י, ד פעמים ב, ל פעמים א – כשיהיה זמן תוכל לחשב את זה[י]. האריז"ל[יא] אומר שהמספר 9, ט, רומז לזווג פנים בפנים. אמרנו שזווג צריך גדלות מוחין, והאות ט היא "טוביה גניז בגוויה" – היא טוב. הוא אומר שה-ט היא "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'"[יב] (פסוק המוסבר בתניא), פסוק של זווג פנים בפנים. אמרנו שגדלות מוחין היא אהבה, וכשיש אהבה הזווג הוא פנים בפנים (כשאין אהבה אמתית בין בני הזוג הזווג הוא אחור באחור) – האריז"ל אומר שזה סוד ה-ט. כשיש שתי אותיות ט, אתם ט אל ט, סוד של פנים בפנים – הכל אומר אהבה. שיהיה בית של אהבה יהודית וחסידית. "עד שתחפץ" – הגאולה תבוא כאשר תהיה אהבה וחפץ בין ה' וכנסת ישראל, וזה בזכות שבין חתן וכלה יש אהבת אמת.