1

י' סיון ע"ח – אולפני ערוץ 20, ת"א

קצרים על נישואין – הקלטת סרטונים לערוץ 20

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"מצא אשה" או "מוצא אני"?

בארץ ישראל היו שואלים את החתן תחת החופה "'מצא' או 'מוצא'?". פסוק אחד אומר "מצא אשה מצא טוב" ופסוק אחד אומר "ומוצא אני מר ממות את האשה". מה פשר השאלה? האם לועגים לרש, חס ושלום, ואומרים לחתן – 'או שהאשה שלך טובה או שהיא מר ממות'? לא! אומרים לחתן – 'הכל תלוי בך!'. באופן בו תבנה את הבית שלך, בדרך בה תתיחס לאשה שלך, תלוי אם תמצא טוב בחיים – והטוב הוא האשה – או שתמצא, חלילה, "מר ממות".

מה כאן מלת המפתח, המבחינה בין ה"טוב" לבין ה"מר ממות"? המלה "אני". בפסוק השני, השלילי, כתוב "ומוצא אני מר ממות". בפסוק הראשון כתוב "מצא אשה", אין מלה באמצע, אין עוד משהו בין פעולת המציאה לבין האשה עצמה, אבל ברע כתוב "ומוצא אני". אם האדם מחפש את עצמו, רוצה למצוא את ה'אני' שלו – את ההנאה של עצמו (הנאה בגימטריא אני), את הסיפוק האישי של עצמו – בסוף עלול לצאת "מר ממות את האשה". אבל כאשר אדם מתחתן, נושא אשה – 'נושא' פירושו 'מרים', הוא רוצה להרים-לרומם את האשה, וכך שניהם מתנשאים-מתרוממים ביחד – עליו נאמר "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' הטוב".

שנזכה כולנו להקים בית נאמן בישראל, עם דור ישרים יבורך, עם אשה טובה ובעל טוב, עם ילדים טובים, שהכל יהיה טוב.

השראת שכינה ואש קדש בנישואין

התנא הגדול רבי עקיבא לימד אותנו כלל גדול לגבי נישואין: "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם; לא זכו – אש אוכלתם". מה הוא דורש? הוא דורש את שתי המלים איש-אשה. בכל מלה יש אש, אבל באיש, חוץ מאותיות אש, יש גם י ובאשה, חוץ מאותיות אש, יש גם ה. אם האיש והאשה זוכים הם מגלים את ה-י של האיש וה-ה של האשה, ושתי האותיות מתחברות יחד ויוצרות שם קדוש של הקב"ה, שם י-ה. שם י-ה שורה ביניהם, ועליו נאמר "איש ואשה זכו שכינה ביניהם".

אבל אם ח"ו האיש והאשה לא זוכים הם לא מגלים את ה-י וה-ה, לא מגלים את נוכחות הקב"ה בתוכנו, ומה נשאר? אש ואש, ואז כתוב ש"אש אוכלתם", האש מכלה את הבית במקום לבנות את הבית. מהי האש? אש יכולה להיות כעס, המדה הכי גרועה בתוך הבית היא כעס, אש של כעס. אש יכולה להיות גם תאוה, תשוקות זרות – חיפוש, דחף, להנאה העצמית של ה'אני', אש של תאוה.

לעומת זאת, יש גם אש של קדושה. כתוב שהתורה ניתנה לנו "אש שחורה על גבי אש לבנה". ההתקשרות ל"אש שחורה", שהיא האותיות הכתובות של התורה, מצילה את האדם מהאש של הכעס. ההתקשרות ל"אש לבנה" של התורה – ללובן, שהוא הרקע, שמסמל את אור אין סוף – מצילה מאש התאוה השלילית ומעלה את כל התאוות, כך שכל התאוה תהיה תאוה לה', תאוה להתאחד עם ה', בתוך הבית שבונים האיש והאשה ביחד. על תאוה זו נאמר "תאות צדיקים [מיעוט רבים שנים, האיש והאשה] אך טוב". זהו הפירוש של "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם; לא זכו – אש אוכלתן", כאשר את האש גופא צריך להפוך מאש זרה לאש קדש.