1

בע"ה

כוונת התפלה

נקודה מעובדת משיעור ח"י אלול ס"ג - ביתר

הרב יצחק גינזבורג שליט"א^[א]

מחלוקת הרמב"ם והטור בכוונת התפלה

כתב הרמב"ם^[ב] שכוונת התפלה היא מהדברים המעכבים את התפלה – בהיות הכוונה היא-היא גדר התפלה, שענינה "עבודה שבלב"^[ג] ודבקות בה'^[ד] – ובאר דבריו^[ה]:

כוונת הלב כיצד? כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו...

כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה...

אכן, על אף ש"כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה"  נפסק הדין^[ו] שכוונה זו^[ז] מעכבת רק בברכה הראשונה:

מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך.

אמנם הטור (ואחריו נמשכו השו"ע ושאר הפוסקים אחריו) כתב^[ח] בגדר הכוונה:

מחשבתו כיצד? דתניא המתפלל צריך שיכוין לבו שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך פירוש שיכוין פי' המלות שמוציא בשפתיו.

נמצא דהרמב"ם והטור פליגי בעיקר גדר כוונת התפלה, האם הוא כוונה כללית של עמידה לפני המלך (כדעת הרמב"ם) או כוונת פירוש המלות.

חבור שתי הכוונות בתפלה

והנה, ביחס למחלוקת הרמב"ם והטור כתב אדמו"ר האמצעי^[ט] (בהתריעו כנגד החסידים הטועים להפריד בין עומק העיון בחסידות שלפני התפלה לבין העמקה בפירוש המלות בתפלה עצמה):

הגם שלפי דעת הרמב"ם ז"ל אין צריך לכוון רק לפני מי הוא עומד אבל עם כל זה צריך לכוון אל פירוש המלות דוקא כפי דעת הטור וכן הוא על פי דעת הקבלה האמיתית.

וכן כתב^[י]:

... ושידע לפני מי הוא עומד שהוא הכוונה מהתבוננות הכללי דסוכ"ע בכלל דוקא שזהו עיקר ההתבוננות יותר מן ההתבוננות בדרך פרט. ובזה מחולקים הרמב"ם והטור בדרך הפשוט שלפי דעת הרמב"ם הכוונה שבלב לפני מי הוא עומד ולא בפירוש המלות בפרט. ולדעת הטור בפירוש המלות בפרט. ושניהם אמת.

אם כן, על פי דרך חב"ד^[יא], תכלית כוונת התפלה היא חבור ויחוד הכוונה הכללית של דבקות ה' והעמידה לפניו בתפלה עם הכוונה הפרטית בפירוש המלות (כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה^[יב]).

אדמו"ר האמצעי כותב בפירוש כי הכוונה הכללית היא "התבוננות הכללי דסובב כל עלמין בכלל" ומובן מדבריו שהכוונה הפרטית היא ההתבוננות בפרטי הממלא כל עלמין^[יג]. אם כן, יחוד שתי הכוונות הוא יחוד אוא"ס הסוכ"ע עם אוא"ס הממכ"ע שהוא-הוא יחוד קוב"ה ושכינתיה^[יד], עומק המכוון של התפלה כולה^[טו]. דווקא על ידי יחוד סובב וממלא מתגלה עצמות ה' שלמעלה משניהם והיא המייחדת את שניהם (משא"כ בכוונה הכללית לבדה, ודוק). יחוד זה הוא גם יחוד התפלה (עצם העמידה לפני ה' בכוונת הלב) והתורה^[טז] (לימוד פירוש המלות). וכן הוא יחוד החכמה (הנקודה הכללית של עמידה בבטול לפני ה'^[יז]) והבינה (הפורטת את הכוונה הכללית לפרטי הפרטים בפירוש המלות), "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"^[יח].

והנה, הטור מביא כי כוונת התפלה הפרטית נלמדת מהפסוק "תכין לבם תקשיב אזנך", ויש לומר כי הכוונה הכללית היא הרמוזה בתחלת אותו פסוק – "תאות ענוים שמעת הוי'"^[יט]. תאות לבו של האדם-הענו הבא להתפלל אינה להבין (כלמדן) את פירוש המלות אלא לעמוד לפני ה' ולהתפלל אליו ומתוך כך הוא זוכה לסיעתא דשמיא^[כ] במאמציו לכוון את פירוש המלות מעומק לבו – "תאות ענוים שמעת הוי' תכין לבם תקשיב אזנך".

"הוי' בחכמה" – ארבע עבודות בהכנה לתפלה

אות לכך שהכוונה הפרטית, גם לשיטת הטור והפוסקים שאחריו, אינה עומדת בפני עצמה אלא מחוברת לכוונה הכללית ונובעת ממנה יש בארבעת הענינים שהוא מונה כענין והכנת התפלה (המובאים כאן בלשונו הזהב של אדמו"ר הזקן בשלחנו הטהור^[כא]):

וצריך שיראה עצמו כאלו שכינה שרויה כנגדו

ויעיר הכוונה

ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו

ויחשוב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך לכוין לפניו אף מחשבתו כי לפניו המחשבה כדיבור כי כל המחשבות הוא חוקר

ארבע ההכנות הללו מכוונות כנגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה, כאשר הראשונה והשלישית (כנגד י ו-ו, בחינות הדכורא) שייכות יותר לכוונה הכללית של הרמב"ם (והובאו בלשונו) והשניה והרביעית (כנגד ה עילאה ו-ה תתאה, בחינות הנוקבא) שייכות יותר לכוונה הפרטית של הטור. ובפרט:

י"וצריך שיראה עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו" היינו הבטול המוחלט בפני ה'^[כב] – פנימיות החכמה.

ה"ויעיר הכונה" היינו על ידי ההתבוננות – עבודת הבינה.

ו"ויסיר כל המחשבות הטורדות" היינו הסרת המחשבות הזרות ששרשן בשבירת המדות דעולם התהו (ו שבשם) עד לטהרת הלב ומדותיו בקדושה.

הלימוד הק"ו מהעמידה לפני המלך אל העמידה לפני מלכו של עולם, חוקר המחשבות, המצריך סדור המחשבות והדבורים, שייכת לספירת המלכות, כפשוט.