להשפיע בגדול

ח' ניסן, שבת הגדול תשפ"ב – כפר חב"ד

שיעור לבחורי תכנית "לב לדעת"

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

בשיעור קצר שמסר הרב בשבת הגדול הוא הסביר כי גדלות מוחין פירושה התמסרות להשפיע לזולת ללא כל חשבונות. דווקא כדי שהאדם יוכל להגיע לגדלות מוחין ולהשפיע עליו להקטין את עצמו – להיות בתנועה מתמדת של גדילה, תנועה שמאפיינת בעל-תשובה, מתוך הכרה שעדיין לא התחיל לעבוד את ה'. דווקא מי שמקטין את עצמו מסוגל להשפיע תמיד, מתוך בטחון רב. השראת גדלות המוחין של שבת הגדול מלווה אותנו מליל הסדר ועד לתכלית ספירת העומר – חג השבועות. תנועת ההשפעה בגדול הזו היא התנועה היהודית המובהקת ביותר, הבאה בהשראת היהודי הראשון, אברהם אבינו, "האדם הגדול בענקים".

נגנו "והיא שעמדה", "ממצרים גאלתנו", "אנעים זמירות".

"גדול" – השפעה בגדלות מוחין

שבת שלום לכולם. השבת נקראת "שבת הגדול". מה פירוש שבת הגדול? יש כמה וכמה פירושים[ב]. בשולחן ערוך כותב אדמו"ר הזקן[ג] שהיא נקראת שבת הגדול על שם הנס הגדול שקרה בה – הנס של "למכה מצרים בבכוריהם"[ד]. אבל מה המשמעות בפנימיות?

יש ווארט, בשם הרב המגיד ממעזריטש, תלמידו המובהק וממלא מקומו של הבעל שם טוב, ש"גדול" לשון גדלות מוחין[ה]. מהי גדלות מוחין? להשפיע במאה אחוז, בלי שום אינטרסים – לצאת ממצרים, מכל המְּצרים שלך, מה'אני' שלך, ולהשפיע למישהו אחר. בחסידות בכלל ובחסידות חב"ד בפרט, התכל'ס היא לצאת מעצמך ולהשפיע, לתת את עצמך בשביל הזולת. לכן כל אחד הוא משפיע. גדלות מוחין הפוכה מקטנות מוחין, שהיא הדאגה ל'מה אני זקוק? מה טוב לי?'. כשאני בקטנות מוחין אני 'נצור' (מלשון מצרים) בתוך עצמי.

"מאן דאיהו זעיר איהו רב"

יש מאמר מוכר של הזהר שבפשט נשמע הפוך: "מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר"[ו] – מי שמגדיל את עצמו הוא בעצם קטן ומי שמקטין את עצמו הוא הגדול. איך מי שמקטין את עצמו יכול להיות גדול-משפיע?

אכן, יש ווארט של הרב המגיד[ז] על מאמר חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן עומדין"[ח]. למה הצדיק לא עומד במקום הבעל תשובה? מי שחושב את עצמו צדיק גמור לא מתקדם. האדם נקרא מהלך[ט], כמו שכתוב "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"[י], ובשביל להתקדם צריך לחזור בתשובה – להבין שכל מה שידעתי עד עכשיו לא שוה כלום ועכשיו אני חוזר בתשובה ומתחיל לעבוד את ה' מחדש. לעומת זאת, מי שחושב את עצמו לצדיק גמור נשאר קטן – הוא לא מתקדם. הוא מסביר שמי שנשאר קטן נשאר בבחינת מקבל, הוא דואג רק לשכר של עצמו, ודווקא מי שמתקדם וגדל לא דואג לעצמו אלא רק משפיע. בעל תשובה הוא מי שמקטין את עצמו, הוא בבטול בעצם, ודווקא הוא נהיה גדול ויכול להיות משפיע. יש שלשה מגדולי ישראל הכי גדולים, מנהיגי ישראל, שנקראים "הקטן"[יא] – יעקב הקטן[יב], שמואל הקטן[יג] ודוד הקטן[יד].

"גדול" הוא נוטריקון "גומל דלים". הגמרא[טו] מספרת כיצד באו דרדקים לבית המדרש ודרשו את כל אותיות האלף-בית לפי הסדר – "אל"ף בי"ת – אלף בינה, גימ"ל דל"ת – גמול דלים" וכו'. המלה גדול נכתבת הרבה פעמים בכתיב חסר, גדֹל (לדוגמה, בפסוק שאומרים בהגדה של פסח, "ויוציאנו הוי' ממצרים ביד חזקה ובזרֹע נטויה ובמֹרא גדֹל"[טז]), כמו השרש שלה, גדל [יז]– אז מופיעה שם בפירוש המלה דל. דל היינו "דלית ליה מגרמיה כלום"[יח]. הגדול האמתי הוא מי שגומל דלים, אבל היכולת לגמול לדל היא דווקא על ידי שאין לאדם מעצמו כלום, שהוא מקטין את עצמו. צריך ללמוד להתדמות לה', "גדול הוי'"[יט], ש"כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו"[כ] – הענוה לא סותרת את הגדולה. אדרבא, מי שהוא ענו ומקטין את עצמו הוא גדול[כא].

גדלות וקטנות מפסח ועד שבועות

איך כל ההסבר על קטנות וגדלות קשור אלינו בתקופה הזו, לקראת פסח? מי שמכיר את הכוונות[כב], בליל הסדר יש הארה של גדלות מוחין, כל המוחין נכנסים בבת אחת, ואחר כך כל השבוע הוא בקטנות מוחין. השלמות של גדלות המוחין היא בעיקר בשבועות, בעוד העבודה של ספירת העומר – התקופה של תיקון המידות – היא בעיקר המשך של עבודת הקטנות. בתחילת ספירת העומר מקריבים את קרבן העומר משעורים, מאכל בהמה, זהו זמן של עבודה עם הנפש הבהמית. במשך הספירה עולים מדרגה לדרגה עד לחג השבועות, בו מקריבים את שתי הלחם מחטה, שהיא מאכל אדם[כג],  ומגיעים לגדלות בעצם.

אדמו"ר הזקן מסביר בתניא[כד] שביציאת מצרים העבודה היתה עדיין באופן של "כי ברח העם"[כה]. מצרים של כל אדם, המְּצרים שלו, היינו היצר הרע שלו. ביציאת מצרים העבודה היא לברוח מהיצר הרע שבי, כי במצב של קטנות איני יכול לתקן את היצר הרע ואני קודם כל בורח ממנו – כדי שלא ימשיך להשפיע עלי לרעה. במצב הזה האדם הוא בקטנות מוחין, לכן הוא עושה "על מנת לקבל פרס"[כו], עושה על מנת לקבל. זו לא אשמתו – זה מי שהוא, הוא עדיין בקטנות מוחין. לעומתו, מי שכבר בגדלות מוחין עושה "שלא על מנת לקבל פרס". רק אחר כך, בספירת העומר, מתקנים את כל המדות הרעות – ואז מגיעים למצב של גדלות אמיתית בשבועות.

המשכת קו הימין

מי שמבין אפילו קצת בכוונות הקבלה יודע שב"אשרי" יש עשרה נקודים של שם הוי'[כז]. יש גם סידורים 'רגילים', לא סידורי כוונות, בהם מופיעים הנקודים השונים של שמות הוי' ב"אשרי". אפילו בסידור עם דא"ח, במהדורה הישנה, מופיעים הנקודים (במהדורה החדשה השמיטו זאת). הפסוק השלישי הוא אחד הפסוקים של "גדול הוי'" – הנושא שלנו – "גדול הוי' ומהֻלל מאד ולגדֻלתו אין חקר"[כח]. מה הנקוד של שם הוי' שם? פתח – נקוד שאומר פתיחה, במשמעות של נתינה והשפעה (כמו "פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביֹנך בארצך"[כט]).

פתח הוא הנקוד של החכמה[ל]. "גדול" שייך לחסד – כמו בפסוק "לך הוי' הגדֻלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'"[לא] – אך החסד הוא המשך של קו ימין, "חד אריך"[לב], שמתחיל בספירת החכמה. החסד נובע מהחכמה. החכמה היא בטול[לג], שאדם מקטין את עצמו. מי שמקטין את עצמו, נמצא בבטול, הוא חכם – ומהחכמה הוא מגיע לחסד, להשפעה. מה נותן את הכח להשפיע? מה הספירה הבאה בקו הימין? הנצח[לד]. פנימיות הנצח היא מדת הבטחון – דווקא בטחון פעיל[לה]. בשביל להשפיע צריך להתמלא בבטחון פעיל – שמאפשר להיות משפיע תמיד.

מה הקשר של כל הענין לפסח? פסח בגימטריא נצח (נצ עולה פס וה-ח זהה בשתי המילים). איך מגיעים לנצח? על ידי ההשפעה של החסד – חסד באחוריים (ח חס חסד) עולה נצח[לו]. בעצם, בפסח יש את כל קו ימין: הענין של המצה הוא בטול[לז], להקטין את עצמנו. בין שלשת הרגלים פסח הוא החג של החסד והאהבה, החג המכוון כנגד אברהם אבינו איש החסד[לח]. ובסופו של דבר, פסח בגימטריא נצח – חג של השפעה מתוך בטחון פעיל[לט].

יום הולדת הרבי והילולת הבית יוסף והצמח צדק

השבוע הבא הוא שבוע חשוב בחב"ד. חל בו גם יא ניסן, יום ההולדת של הרבי, וגם יג ניסן, יום ההילולא של אדמו"ר הצמח-צדק (הרבי השלישי, נכדו של אדמו"ר הזקן).

השנה יהיה יום הולדת 120 של הרבי. לפי מנהג הבעל שם טוב, לומר בכל שנה פרק תהלים לפיו שנותיו של האדם[מ], פרק התהלים של הרבי בשנה הבעל"ט, החל מ-יא ניסן, הוא פרק קכ"א. הפרק מתחיל "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים"[מא]. חז"ל מפרשים "אל ההרים" – "אל ההורים"[מב].

מי נקרא "הר"? אברהם אבינו[מג], "האדם הגדול בענקים"[מד]. אברהם הוא "הגדול בענקים", הגדול במעניקים[מה] – אברהם היה מעניק, הוא היה איש חסד, והעבודה שלו היתה לגלות אלקות בעולם בלי גבול. תמיד מזכירים את המוסבר בחסידות[מו] על ההבדל בין מסירות הנפש של רבי עקיבא למסירות הנפש של אברהם אבינו. רבי עקיבא אמר "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, 'בכל נפשך', אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו"[מז] – המטרה שלו היתה מסירות נפש, הוא רצה להגיע למעלה של מסירות נפש. אצל אברהם אבינו יש מסירות נפש כמו של רבי עקיבא, ואולי יותר – הוא הלך במסירות נפש גמורה – אבל המטרה שלו לא היתה מסירות נפש, אלא השפעה בלי גבול. הוא התמסר להשפעה והיה מוכן גם למות על כך, מסר את נפשו כדי להשפיע, אבל כל המטרה שלו היתה פרסום אלקות בעולם – השפעה לשמה. כשאומרים "אשא עיני אל ההרים" יש ללמוד מהגדולה של אברהם אבינו, מההשפעה שלו.

שוב, ב-יג ניסן ההילולא של אדמו"ר הצדק צדק. באותו יום חלה גם ההילולא של הבית יוסף – היה ביניהם קשר[מח]. מה הקשר ביניהם? שניהם הקטינו את עצמם. במה הדבר בא לידי ביטוי? הם היו מעתיקים – העתיקו את הקדמונים שלפניהם. הבית יוסף מעתיק את כל הראשונים בפירוש שלו, וכתוב[מט] שבזכות הענוה שלו – להתאמץ כל כך הרבה פשוט להעתיק את דברי קודמיו – הוא זכה שהשלחן ערוך התקבל כפוסק בכל תפוצות ישראל. גם הצמח צדק העתיק – מסופר[נ] שהוא עסק שלשים שנה בהעתקת וההדרת המאמרים של סבא שלו, אדמו"ר הזקן. . גם מי שלומד אור התורה רואה שדרכו של אדמו"ר הצמח צדק להעתיק באריכות ריבוי מקורות- בכל סוגיא בה הוא (או סבו) עוסק.

נאחל שנזכה להיות גם גדולים וגם קטנים – שכל אחד יהיה גדול וקטן, יהיה משפיע – ושנזכה 'להעתיק' את הגאולה. שבת שלום, שבת-הגדול שלום, ושיהיה פסח כשר ושמח!

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• גדלות מוחין היא השפעה טהורה לזולת – ללא כל אינטרס.
• בעל תשובה מרגיש קטן ולכן מתקדם וגדל. מי שמרגיש עצמו צדיק גמור, גדול, נשאר קטן ולא מתקדם.
• הקטן עובד "על מנת לקבל פרס", כמקבל, והגדול עובד "שלא על מנת לקבל פרס", כמשפיע.
• דווקא מי שמרגיש "דלית ליה מגרמיה כלום" יכול לגמול דלים.
• יהודי צריך להיות גדול-משפיע כמו ה' ש"במקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו".
• לאחר הגדלות של ליל הסדר נדרשים לתיקון המדות מתוך קטנות מוחין בספירת העומר – עד שזוכים לבוא לגדלות האמתית בחג השבועות.
• קו הימין הוא חכמה-חסד-נצח – מתוך הבטול של החכמה מגיעים להשפעה של החסד שבאה לידי ביטוי דווקא בכח הבטחון הפעיל של הנצח.
• "אשא עיני אל ההרים", "אל ההורים" – עלינו ללמוד מאברהם אבינו (שנקרא "הר") להיות משפיעים, אנשי חסד ומפרסמי אלקות, במסירות נפש גמורה.
• הבית-יוסף והצמח-צדק הקטינו את עצמם בהעתקת דברי הדורות הקודמים – ודווקא לכן זכו להיות גדולים ומשפיעים.
• כדי 'להעתיק' את הגאולה על כל אחד להיות גדול-משפיע דווקא מתוך הכרה בקטנותו.