מוסדי דור ודור

יום כיפור תשפ"ב – כפ"ח

לעילוי נשמת ר' משה-צבי סגל ע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

ביום כיפור, בין מוסף למנחה, התוועד הרב בקצרה לעילוי נשמת חותנו, הרה"ח ר' משה-צבי סגל ע"ה, שהסתלק ביום זה. השיעור יצא מהפטרת היום הקדוש, בה רמוז שם ספרו האוטוביוגראפי, והוא נגע בכח המיוחד של בעלי התשובה ה'צברים' ובחשיבות של הקמת מוסדות.

[סיימו מוסף ברבע לארבע והרב הודיע שיש הפסקה של שעה וברבע לחמש תהיה התוועדות. ירד בחמש והתוועד עד שש.]

נגוני יום כפור

היו הרבה ניגונים יפים בתפלה. אפשר לשנה הבאה ללמוד עוד שני ניגונים של "כל נדרי". יש עשרה ניגונים בערבית של ליל יום כיפור, שאנחנו נוהגים לשיר שוב כשחוזרים הביתה – פעם אמרנו שזה ה'תיקון הכללי' שלנו (של יום כפור).

נגנו את "סלח נא" ו"אמנם כן".

[שאלו על הניגון השני – מאיפה הניגון הזה?] מאחד משבעת הרקיעים... מרקיע ערבות (הרקיע השביעי, העליון, עליו רוכב ה' כביכול, שמשם "קולך ערב" – קול ערב בסוד "שלם וחצי" ו"קולך ערב" בגימטריא השם הקדוש חתך שעולה אי-ודאות, כפי שדובר בשיעורים האחרונים בקשר לשנת "לשכֹן בערפל")[ב].

בחב"ד לא אומרים, אבל בעולם אומרים אחרי "כל נדרי" את "שיר היחוד" – זה לוקח הרבה זמן, אומרים את של כל הימים, אבל יום כיפור הוא "שבת שבתון" אז נשיר רק את של שבת. נשיר אותו בניגון ששרים בנדבורנא. זה ניגון שמכירים גם בויזניץ, ניגון שמלווים איתו לחופה ושרים אותו גם ל"י-ה ריבון", אבל שרים אותו טפה שונה. מה המקור שלו? אולי יותר קדום, אולי בנדבורנא, בכל אופן שרים אותו בשניהם בהבדל קטן.

שרו את "אז ביום השביעי נחת" בניגון הנ"ל ובסוף "ואני בעודי" (יש גם בדיסק של שבת).

שם הספר של ר' משה סגל – מתוך הפטרת יוה"כ

בהשגחה גדולה, יום כפור הוא היארצייט של השווער. זה היום המיוחד שלו – כך הרבי אמר לו. פעם הוא רצה לבוא לרבי לתשרי, והרבי אמר שלא שייך – הוא צריך לתקוע בכותל, בזמן המיוחד שלו. מאז שחרור הכותל הרבי אמר שישתדל כל שנה לתקוע שם ביום כפור, זכר לתקיעה הראשונה שלו שם (בזמן הבריטים). זהו יום שהוא ה'מזל' שלו, והוא גם היארצייט שלו.

לספר שהוא כתב, אוטוביוגרפיה, קוראים "דור ודור" – הוא מספר על כל מה שעבר בדורות האחרונים על עם ישראל, בעיקר כאן בארץ. הפלא הוא ששם הספר לקוח מהפטרת יום כפור[ג] – הוא אף פעם לא אמר לי כך בפירוש, אבל השם מופיע בהפטרה, מפרק נח בישעיהו. קצת לפני סוף ההפטרה, ממש לפני הפסוקים שאומרים גם בשבת: "ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקֹרא לך גֹדר פרץ משֹבב נתיבות לשבת"[ד].

זהו פסוק של תיקון היסוד – "מוסדי". מדברים על כך שצריך להחזיק את המוסדות, שייך לפסוק הזה. השווער גם הצטיין בבנין מוסדות – גם בכפר חב"ד, גם בעירית ירושלים, עוד לפני כן הוא היה באצ"ל ובלח"י ובברית החשמונאים וכו'.

הסיום, "משבב נתיבות לשבת", מדבר על ישוב הארץ. אחר כך כתוב "אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי" – יש כאן קשר מענין בין ישוב הארץ ("לשבת") ליום השבת. הפסוק ממשיך "וקראת לשבת ענג לקדוש הוי' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על הוי'...", למעלה משם הוי' ב"ה. תענוג שאפשר לעשות כעת התוועדות בלי אוכל (סוד אל הוי', כמבואר באריז"ל[ה]) – ממש תענוג פשוט.

הסיום הוא "והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי הוי' דבר". יפה שהוא מסיים כאן ב"נחלת יעקב", כמו שנסביר.

כח החיבור של בעלי התשובה

המפרשים – בעיקר הרד"ק – מסבירים כאן את הפסוק: אנחנו בגלות בגלל החטאים שלנו, "מפני חטאינו גלינו מארצנו"[ו], וכן ארצנו נחרבת מפני חטאינו, אך בסוף הגלות עושים תשובה (כמו שפוסק הרמב"ם[ז]), מתחילים לעשות מעשים טובים שבזכותם נבנית הארץ מחדש. על כך כתוב "ובנו ממך חרבות עולם", לבנות את כל מה שנחרב. מה פירוש "ובנו ממך"? שהבניה היא מכח המעשים הטובים שלך. צריך לבנות את כל המוסדות שנחרבו – נחרבו במשך הדורות הרבה מאד מוסדות של עם ישראל.

את סיום הפסוק, "משבב נתיבות לשבת", מתרגם התרגום – ורש"י מביא אותו – "מתיב רשיעיא לאורייתא". "נתיבות" הם דרכים בין עירוניות – כשהערים בארץ חרבות גם הנתיבות שביניהן חרבות, וכשהארץ נבנית נבנות מחדש הנתיבות, רואים כאן שזה דבר חשוב. אפשר להבין כאן את הכח של בעלי תשובה שחוזרים לתורה – דווקא להם יש את הכח לעשות חיבורים, כל צדיק הוא עיר, התעוררות מסוימת בעבודת ה', ולבעלי תשובה יש את הכח לעשות אחדות, לחבר בין הערים בנתיבות, לכן "בעלי תשובה ישתלטו על המדינה"[ח]. [יש עלון של בעלי תשובה שנקרא 'כביש אחד', בא לומר שהם מחברים בין ירושלים לתל אביב, כמו כביש מספר אחד.] פלא. כאן המקור.

ארבעת חלקי הפסוק כנגד שם הוי'

יש בפסוק ארבעה חלקים, כנראה שהם כנגד שם הוי' מלמטה למעלה: "ובנו ממך חרבות עולם" כנגד המלכות – שם החורבה שצריך לבנות. "מוסדי דור ודור" כנגד המדות, שעיקרן אהבה ויראה, דחילו ורחימו (וסיום המדות ביסוד, שתיקונו בבנית "מוסדי", כנ"ל). "וקֹרא לך גֹדר פרץ" היינו הגדרת הפרצות, כמו סתימת הרוח הצפונית – ם סתומה, שכתוב בפירוש ששייכת לאמא[ט]. "משבב נתיבות לשבת" – סוד לב נתיבות חכמה. מי הנתיבות האלה? הרשעים שחוזרים בתשובה. גם "לשבת" קשור לשבת, כנ"ל, שהיא מוחין דאבא.

י"משבב נתיבות לשבת"

ה"וקרא לך גדר פרץ"

ו "מוסדי דור ודור"

ה "ובנו ממך חרבות עולם"

"מוסדי דור ודור"

מאיפה בעלי התשובה האלה? שייך ל"דור ודור" – קרו בדורות האלה הרבה דברים, בחוץ לארץ היתה השואה, הדבר הכי נורא שהיה לעם ישראל, אבל השווער כותב דווקא על מה שקרה בארץ בדורות האלה. דווקא ממה שקרה כאן צמחו בעלי התשובה שהם נתיבות – זה ה'צברים'. חומר הגלם מחוץ לארץ, אבל השינויים היו כאן.

נסיים בגימטריא: כמה שוה "מוסדי דור ודור"? הביטוי שוה 546. יש בו שלש מלים, אז נחלק לשלש כדי לקבל את הממוצע – יעקב. לכן שמנו לב שהסיום של ההפטרה הוא "והאכלתיך נחלת יעקב אביך". מי שבונה מוסדות זוכה לנחלת יעקב, נחלה בלי מיצרים. כשמקימים מוסדות אפשר לחשוב שעושים הגדרות, "גֹדר פרץ", שלא דואגים לכל עם ישראל וחסר ה"ופרצת" – אבל באמת דווקא כך זוכים ל"נחלה בלי מצרים" של יעקב אבינו, מגיעים בסופו של דבר לכולם.

שלש פעמים יעקב גם עולה יצחק יעקב יוסף (כידוע שיוסף יצחק עולה יעקב יעקב), שלשה דורות רצופים – "דור ודור"!

רק נשיר את ניגון פולטבה. השווער היה מפולטבה ובצעירותו נהג לשחק עם נכד של הרב מפולטבה – שהיה חברותא של הרבי הרש"ב – תחת השלחן שלו, כשהוא קבל קהל והורה הוראות. ככה הוא ספר כמה פעמים. הוא מאד אהב את ניגון פולטבה, וגם לפני שהסתלק מהעולם בקש שישירו אותו.