אור וצבע - שיעור שני

Spectrum and non-spectrum colors

יותר מכל פרשה אחרת בתורה זה ברור שהצבעים קשורים עם הקשת, ולכן צריך לבדוק ולהתבונן קודם כל בפרשת הקשת וברית הקשת שבתורה -  בפרשת נח, יש צבעי הקשת כמו שאמרנו אתמול שהמדענים זיהו בקשת שבעה צבעים, אבל גם כן קצת יותר מאוחר לפני 200 שנה בערך הסכימו כולם שצריך להיות שלשה צבעי יסוד שמתוך אותם שלשה צבעי יסוד אפשר להרכיב את כל הצבעים כולם.

יש צבעים כמו שנסביר בהמשך  שהם spectrum colors שהם מופיעים בספקטרום ויש עוד צבעים שהם הארגמן שהם non spectrum colors…. היינו שיש שני סוגים בכלל, יש הצבעים שמופיעים בקשת שהם spectrum. ויש צבעים שלא מופיעים בקשת בכלל שזה הארגמן וזה non spectrum.

בכללות הצבעים לפי זה מתחלקים לשני חלקים ה-spectrum וה-non spectrum. לפי התדר או אורך הגל אלו שלא מופיעים ב-spectrum הם כאילו מסתתרים ומתחבאים מאחורי הירוקים, הם נמצאים שם באותו אורך גל כמו הירוקים והצהובים רק שלא רואים אותם, הם סודיים ורזיים.

בין השלש לשבע יש חמש באמצע, המבנה הזה של 3 5 7 הוא המבנה היסודי כמו שציינו אתמול של ברכת כהנים, יש בברכת כהנים שלש ברכות הברכה הראשונה יש  בה שלש מילים והברכה השניה 5 מילים והברכה השלישית 7 מילים, זה נקרא בכל התורה כולה המבנה הכי בסיסי של התפתחות:

משלש התפתחות של הרבה, כמו שאמרנו אתמול את המאמר רז"ל "הרבה מאורות יש באור" ואמרנו שהרבה זה יכול להיות 3 או 5 או 7.

קשת ענן ברית

המקום המובהק הראשון בתורה שרואים את המבנה הזה של 3 5 7, כשבודקים את הפרשה הזו פרשת הקשת  שזה ודאי פרשת הגוונים והצבעים בתורה, ומחפשים את שלש המילים  העיקריות שמופיעות כאן כמעט כל אחת לראשונה בתורה. שהם  המילים: קשת, ענן וברית. ויש ברית אחת שכתובה בתחילת פרשת נח אבל בכללות המילים הללו, הם שלשת המונחים שמופיעים כאן לראשונה. המונח קשת והמונח ענן, שענן זה מלשון ענין וגם מלשון עין ויש עונה ויש צבע בתוך הענן אם כי שהוא חשוך, אבל אמרנו שכל הצבעים הם חשוכים לעומת האור הפשוט.

ויש ברית, לגבי ברית יש בכלל מאמר רז"ל שמזמין שנספור כמה פעמים המילה ברית כתובה בפרשה, היות ושלגבי ברית מילה כתוב בפירוש, גדולה מילה שנכרתו עליה יג' בריתות יותר מהתורה שנכרתו עליה 3 בריתות. מה הכוונה? שבפרשת ברית מילה כתוב המילה ברית 13 פעם, ובפרשה של התורה בסוף חומש דברים כתוב ברית רק 3 פעמים ביחס לתורה. ועפ"י התופעה  הזו  אומרים רז"ל שגדולה  מילה שנכרתו עליה 13  בריתות יותר התורה שנכרתו עליה רק 3 בריתות.

בודקים בברית הראשונה שנעשתה בין ה' בורא העולם ובין האנושות כולה על מנת לא להחריב את כל האנושות כולה, שם סופרים יש 7 פעמים ברית,  שבע פעמים שכתוב המילה ברית בפרשת ברית הקשת.

אבל מה עם 2 המילים הראשונות? המילה קשת שזה לכאורה העיקר כאן בברית, קשת כתוב שלש פעמים, וענן, גם הקשת וגם הענן  כתוב בסמיכות כמו שכתוב בפעם הראשונה "את קשתי נתתי בענן", מה שהקשת נתון בתוך הענן, והמילה ענן כתובה 5 פעמים. כאן המקום הראשון היסודי בתורה שיש את המבנה הזה ברור ובולט בעין של 3 5 7.

3 פעמים קשת, 5 פעמים ענן, ו7- פעמים ברית.

יש כמה רמזים, הרי אמרנו שכל הסמינר הזה "עינייך בריכות בחשבון" בשביל עינייך שזה הצבעים צריך המון חשבונות שהחשבון הוא הקשר בין התורה למדע, אם נכפיל את המילה ענן 170 כפול 5 זה יוצא 850 כמו שכתוב כאן הלוח (***), שהוא שווה תכלת.  אחד הנושאים שנפתח בהמשך הוא סוד התכלת, התכלת כאן הוא 5 פעמים ענן.

תמיד יש יחס בתורה בין ה7- ל13-, שאם יש שבע צריך להיות 13 , וכאן יש לנו רק 3 5 7,  3 קשת 5 ענן ו7 ברית. איפה ה13?

הוא באמת החיבור של ה3- קשת ו5- ענן, שאם נחבר אותם יצא המספר שכתוב על הלוח (***) 3250. שהוא 13 פעמים נר, שזה שייך לחנוכה. שבשמונה נרות יש יג' נרות כמו בברכה , כמו שציינו אתמול, שמברכים להדליק נר חנוכה יש יג' תיבות כנגד יג' שמות הנרדפים למושג ולמילה אור. א"כ יש יג' פעמים נר שווה 3 פעמים קשת ועוד 5 פעמים ענן. היינו שיש יג' בחיבור של הקשת והענן וה7- הוא מפורש, 7 פעמים ברית. זה מבנה אחד יסודי מאוד שהוא אומר שבהתפתחות של הצבעים צריך להיות 3 צבעי יסוד, ולכן בכל הנוסחאות המדעיות של הצבע מגדירים רק את ה-hue בפני עצמו. הhue- הוא הצבע ולא העוצמה והבהירות שהתחלנו לדבר אתמול. רק שעל מנת להגדיר את מימד הצבע צריך 3 מרכיבים כמה יש מכל אחד מצבעי היסוד. כל צבע הוא הרכב ולפי זה צבעים הם מעשי מרכבה, כל צבע בעולם ושוב רק הצבע שבו ולא מימד הבהירות והעוצמה, רק איזה צבע הוא זה בעצמו פונקציה של 3 מרכיבים כמה יש בו מכל אחד מצבעי היסוד.

אור וצבע – חיוהי וגרמוהי – אבא אמא

לפני שנפרט את זה נחזור רגע, למה הצבעים כאן מופיעים לאחר המבול? וזו הקושיה  שכל המפרשים מתיחסים הרמב"ן וכולן, האם לא היתה מציאות של קשת במשך 1656 שנים עד המבול? האם לא היה קשת בעולם, הרי קשת הוא משהו טבעי בטבע הבריאה, האם יתכן שעד עכשיו הוא לא היה? רוב המפרשים מסבירים שיתכן שבתקופת המבול חל שינוי בתוך הטבע, שהעולם התעבה, היה התעבות והתגשמות של הרבה גשם, מבול זה היה הרבה גשם וגשם הוא לשון התגשמות, וע"י כל המבול הזה העולם התגשם ורק במצב החדש של העולם היותר מגושם מקודם -  יש עכשיו במציאות של קשת. היינו שקשת דורש גם התגשמות מסוימת.

וזה מאוד מאוד מתאים למה שהתחלנו להסביר אתמול שצבע לגבי אור הוא התגשמות, הוא 'גרמוהי'. בלשון הקבלה שאור הוא זה 'חיוהי' וצבע זה 'גרמוהי', אור זה מצד החכמה וצבע זה מצד הבינה כמו שנסביר יותר בהמשך שאור זה אבא וצבע הוא אמא. ובאמת בדור המבול כל העולם כולו עבר ממצב של אור, האור שנברא בתחילת הבריאה "ויאמר אלקים יהי אור" והאור הזה שימש במידה מסוימת בכל עשרת הדורות הראשונים עד המבול ולא עד בכלל,

מאדם ועד נח היה אור ומהמבול והלאה התחיל צבע.

יש עוד הרבה דברים שהשתנו באותה שנה, המבול הרי היה שנה שלימה שנה תמימה, והרבה דברים השתנו בטבע העולם. העולם הראשון טבע במים וכל כדור הארץ טבע וטבל, יש מי שמסביר שהמילה צבע הוא מלשון טבילה, הרבה פעמים בעברית יש חילוף אותיות בין צ' ל-ט', ויש מי שמסביר שצבע הוא טבע, אתמול אמרנו שצבע הוא שבע, אבל גם שבע קשור לטבע, ובחילוף האותיות אי אפשר להגיע כל כך בקלות משבע לטבע מאשר צבע לטבע, צבע זה מחליף ממש את המילה צבע. טבע זה גם מלשון לטבוע כמו במבול שכדור הארץ טבע והא גם  טבל. כתוב שמי נח הם מי מקוה. איך רואים את התופעה הזו? זה גם כן דבר מפורש  לגמרי.

בכל התורה כולה התרגום אונקלוס מפרש את המילה לטבול כמו לטבול במקוה טבילה מלשון איצטבע מלשון טבע. היינו שצבע בלשון תרגום היינו טבילה.

מכאן גם כן אפשר להבין את המושג טביעת אצבעות. אמרנו אתמול שצבע בתורה רק מופיע במילה ומשקל של אצבע, אם כן יש טביעת אצבע, שזה לשון  נופל על לשון. במבול כל הארץ איצטבע, כל כדור הארץ טבל במי המקוה, לכאורה אחרי שהאדם טובל במקוה הוא יוצא טהור, הוא מוריד את הפסולת הרוחני, אבל כאן תוך כדי הטבילה יוצאים  טהור באמת, יוצאים עם צבעים טהורים אבל גם יותר מגושם מקודם. והא בהא תליא, היחס בין אור לצבע, כתוב בקבלה, הוא בין קדוש לטהור, אור הוא מצד החכמה אבא וזה נקרא קדוש, אין סוף. צבע הוא אמור להיות טהור, שזה מצד אמא. המושג קדושה בכל התורה כולה זה תמיד מצד החכמה אבא, וטהורה היא מצד אמא. וגם היחס בין  אור לצבע הוא יחס בין קדוש לטהור.

ומה באמת נשבר בעשר הדורות הראשונים של האנושות? הקדושה המבוקשת המצופה המיוחלת נפלה, אבל במקום זה כדור הארץ טבל במי המקוה מי נח, והטהרה הזו שכדור הארץ עלה מהמקוה ומהטהרה, פתאום נתהוו צבעים טהורים שהם צבעי הקשת. וזה בכללות להבין למה הקשת בגשמיות, התופעה הזו והמציאות הזו הופיעה לאחר המבול, שזה קשור בעצם עם המבול, עם טהרת הטבילה והאצטבע.

נחזור, כתוב בפרשה "את קשתי נתתי בענן" כך זה מתחיל, הפעם הראשונה שהמילה קשת מופיעה היא בביטוי "את קשתי", וגם אתמול ראינו מספר 173 "גל עיני" "אנכי ה' אלקיך". הבטוי "את קשתי" שווה 7 פעמים גל עיני, אם כי שקשת מופיעה 3 פעמים בלבד הגימטריה והחשבון של "את קשתי" שזה ההופעה הראשונה שווה 7 פעמים.

שוב, השלש פעמים קשת זה רמז מפורש שכל השבעה צבעים בנויים על שלשה צבעי יסוד, וכשכותבים את הנוסחאות במדע כותבים שלשה מרכיבים שלשה נעלמים, x, y, z, כל צבע מוגדר כמה x כמה y כמה z יש בצבע. יש שאלה מה זה צבעי היסוד הנעלמים? שוב, אנו כאן מתיחסים לשבעה צבעים, ויש עוד אחד שמסתתר – השמיני. יש שבעה שרואים ויש עוד אחד שלא רואים. העוד אחד שלא רואים גם כן יש לו הרבה גוונים פנימיים, אבל בכללות זה עוד אחד שלא רואים אותו, זה שמונה. כנראה שהנר השמיני של חנוכה – "זאת חנוכה" – הוא כנגד אותו אור שמסתתר מאחורי השבעה אורות שיש בקשת ובאור, אבל הכל מתחיל בשלש.

הצהוב מחליף את הירוק כצבע יסוד

וכאן יש מחלוקת ידועה מאותו מדען שהזכרנו אתמול הראשון של התקופה המודרנית של המדע, ועד לעוד אחד, לפחות פעם אחת נזכיר את השמות, עד ל-Maxwell שזה בערך 200 שנה בין Newton ל-Maxwell, שהיה פשוט מאוד ששלשת צבעי היסוד הם שני הקצוות של ה-spectrum, דהיינו אדום כחול, והאמצע. ושוב לפני 200 שנה נקט המדע בפשטות וללא שום ערעור, אפילו שהתחילו לראות ממצאים נגד האמצע הזה, אבל כדרך המדענים גם בדורנו כשיש איזו הנחה אז מתעקשים, וכך ב100- שנה התעקשו להשאיר את הצהוב כצבע היסוד השלישי, עד שבא Maxwell וזה כבר 150 שנה ממנו בערך והוא עשה מהפיכה וקבע שבאמת צבע היסוד על פי המדע הוא מה שאנו קוראים ירוק ולא צהוב. הקצוות  הם אותם קצוות אדום כחול השאלה מה באמצע, הצהוב או הירוק.

גם כן יש המון פעמים שלשה צבעים אפילו ברש"י שאנו התחלנו אתמול שהוא אומר על מאמר רז"ל שהרבה מאורות יש באור שבשלהבת יש אדום לבן ירקרק, זה הלשון של רש"י לפי הסדר וכמו שאמרנו שצריך לפרש למה לפי הסדר הזה אדום לבן ירקרק, אבל זה לא ברור מה זה ירקרק, כי בלשון חז"ל סתם ירוק זה צהוב ואם רוצים לדייק מה שאנו קוראים ירוק אומרים ירוק כרתי. כאן במקום לבן זה דבר פשוט שהצבע היסוד השלישי הוא כחול אלא שבכחול יש גם המון גוונים, אבל מוסכם וזה גם דובר אתמול, שהצבע בה' הידיעה, סתם המילה צבע היות שזה גם המילה אמא, כל המושג צבע, סתם צבע הוא אדום. ועל זה אין חולק. אבל זה שבמקום כחול אומרים משום מה לבן וגם עד לפני 50 שנה לא היה שום הסבר מדעי לדבר הזה למה כחול הוא לבן, היום יש הסבר הכי מצוין שנסביר אותו בהמשך, והשאלה היתה מה זה ירוק מה זה האמצע. אבל זה ברור שהראשון הלבן או הכחול, אורך הגל שלו הוא הכי הכי נמוך, הכחול אורך הגל שלו הוא הכי קטן והאדום הוא הכי גדול.

יחס של שלם וחצי בין סגול ובין אדום

במידות איך שאומרים היום, לכאורה מה שמוסכם ולא מה שמוחלט, המטר, בכל אופן היחס הוא כן מוחלט, הוא מספר טהור. היחס בין מספרים עם אותם מימדים, אם כי שהמימדים בעצמם הם מוסכמים ולא מוחלטים, אבל יחס בין שני מספרים עם אותם ממדים, הממדים מתבטלים ואז נשאר מספר טהור. אז המספרים של אורך הגל הכי קיצוני בצד האדום שאצלו אורך הגל הוא הגדול ביותר הוא – 770. ככה כתוב. כאשר אורך הגל הכי  קצר של הסגול הוא בערך החצי שלו, זאת אומרת שכן יחס ממש ומוחלט של שלם וחצי שהוא מספר טהור והוא 385. יש ספרים שכותבים שאפשר להגיע גם ל380-, זה המידות, וזה נקרא חלק אחד במליון של מטר. או שזה הכי הכי קצר של הכחול הסגול העמוק, ואם זה 380 זה שווה ליובאוויטש, והצד השני 770 שווה בית משיח, ושוב, היחס הוא יחס כמעט מדויק ויש ספרים שכותבים שזה ממש מדויק של שלם וחצי. כלומר פעמיים לפעם אחת, וזה דבר שהוא מספר טהור, זאת אומרת חוק אמיתי בתוך הטבע.

כמו שנסביר בהמשך וצריך עוד כמה הקדמות של מדע כדי להבין זאת, שכמה שיותר אדום יש יותר פרסומי ניסא וכמה שיותר כחול יש יותר הצנע לכת ויותר צניעות, כי כחול הוא צנוע ואדום הוא ההיפך מצנוע. ובענין חנוכה צריך להגיע למקסימום של פרסומי ניסא והמקסימום של פרסומי ניסא הוא ביום האחרון זאת חנוכה שמדליקים את כל שמונת נרות המנורה וזה הכי קיצוני לצד האדום. היינו שלפי ב"ה מתחילים בחנוכה מהגלים הקצרים וכל יום אורך הגל מתרחב ומתפשט עד שמגיעים לגלים הכי רחבים.

אם ממשיכים אחרי האדום, כמו שנסביר גם כן ועכשיו אני מקדים דבר שצריך ללמוד אותו ביסודיות יותר, שיש כל מיני סוגי אור ולא רק אור הנראה לעניים, החלק של האור שרואים אותו הוא חלק מאוד קטן אבל יש הרבה סוגי אור, האנרגיה הזו והכח הזה שנקרא אור יש לו הרבה סוגים. ויש מי שאומר ובדרך כלל גם במדע מפנים לשבעה  סוגי אור "כל השביעין חביבין", שהאור הנראה שהוא מתחלק לשבע גוונים הוא רק באמצע והא רק חלק אחד מהסוגי אור בכללות. אבל יש מי שמחלק זאת לשמונה. שוב, במדע היום – כמה סוגי אור יש כאשר כל האור הנראה הכולל את כל הגוונים הנראים לעין הוא רק חלק אחד מכללות האור לפי אורך הגל או התדר, יש מי שמחלק זאת לשבע ויש מי שמחלק זאת לשמונה. בעזרת ה' נסביר זאת בהמשך יותר טוב.

אבל אורך הגל אם הולכים מכיוון הכחולים וכיוון האדומים וממשיכים הלאה, מה בא אחרי האדום? infrared, שקוראים זאת אצלנו עומק אדום, ומה אחרי זה? מי שמחלק לשבע אחרי זה יש רק גלי רדיו ומי שמחלק לשמונה בתוך הגלי רדיו גופא הוא מחלק בין short waves ל long waves . ה-short wave radio זהmicro waves וה-long wave radio זה הרדיו הרגיל שאורך הגל יכול להתפשט עד קילומטרים לגל אחד. גל אחד של רדיו יכול להיות הרבה הרבה קילומטרים מגל לגל הבא. והכל קשור לאורך הגל.

זאת אומרת: שהכי הרבה פרסומי ניסא הוא גלי רדיו. רדיו זה מלשון red, זה הכי red שיכול להיות, הכי אדום שיכול להיות. זה לא צחוק מה שאמרתי עכשיו. מאיפה המילה red בלועזית באנגלית? red כתוב בפירוש ויש ספרים של אטימולוגיה (etymology) שמחפשים את השורש לשפות השמיות של המילים בכל השפות הלועזיות, הסברה המקובלת היא שהמילה red זה מלשון ורוד, מלשון ורד. ורד זה המקור של המילה red מבחינת אטימולוגית. גם העולם של התיקון שיעקב אבינו תיקן נקרא עולם הברודים. אמנם זה ב' במקום ו', אבל זה גם קשור עם עולם האדומים.

חז"ל אומרים שיש כמה  דברים שקולם נשמע מסוף העולם ועד סופו (במסכת ראש השנה), ואחד מהם הוא קול רדיא. אבל יש הרבה צדיקים דוקא בזמן האחרון מאז מציאת הרדיו שהצביעו שבתור נבואה רדיו כתוב בלשון של הגמרא ממש בתלמוד בבלי, שקול רדיו הוא נשמע מסוף העולם ועד סופו. יש לנו רדיו ויש לנו ורד ויש לנו ברודים.

אנו מחפשים הרבה סיפורים בתורה של צבעים, אחד מהסיפורים של תיקון או עמידה על סוד הצבעים הוא יעקב אבינו, שהוא שיחק משחק קדוש שהוא גם משחק של גנטיקה, ויש קשר בין תורת הצבעים לתורת הגנטיקה, איך להוציא כבשים ועיזים מיוחדים עם סימנים של צבעים מיוחדים לפי הניסויים המדעיים המדויקים שהוא ערך אותם בהצלחה רבה "ויפרוץ האיש מאד מאד", וזה נוגע בהמשך. הצבעים בעיקר שהוא שיחק איתם הם לבן וחום. וזה כתוב בתורה.

שחור ולבן – דוד ויעקב

בנתיים נשים לב לעוד דבר חשוב מאוד, הזכרנו את יעקב גם אתמול כשדיברנו על האבות ואמרנו שעיקר הצבע שיך ליעקב, כל מגוון הצבעים. היות שאברהם הוא צבע לבן – חסד. ויצחק הוא אדום, אבל כל השאר שזה כל הירוקים זה נחשב ליעקב. השחור הוא דוד, זה כמו בתוך העין. יעקב קאים (cayn?), ככה נגדיר אותו שהוא המכלול של כל הירוקים, וכאן המחלוקת מה הירוק האמיתי מתוך שלשת צבעי היסוד, נחזור לזה עכשיו תיכף, אצלו כתוב "ופרצת" שזה עוצמת הצבע, שהצבע יהיה טהור, וזה הופרצת לכל כיוון "ימה וקדמה וצפונה ונגבה" שהתחלנו להסביר זאת אתמול בערב. על הופרצת של יעקב כתוב נחלה בלי מצרים.

מה זה שייך לשבת? התחלנו לדבר אתמול על הקשר בין הצבעים והעין לשבת. כתוב בזהר ששבת זה סוד ש' בת. ש' זה לבן אדום ירוק כנגד אברהם יצחק יעקב, והבת זה הבת עין שזה השחור שבעין כנגד דוד ששם האור יוצא. כל העיניים, אמרנו שהמילה עין וצבע זה על שם הירוק, זה שהמילה עין משמשת צבע כמו הביטוי "עינו כעין התכלת" היינו: צבעו כצבע התכלת, אז זה שהמילה עין היא צבע זה על שם הירוק שבעין, מה שמקיף את הבת עין, הצבע המיוחד שיש בכל אחד ואחד. אותו צבע ירוק שזה הצבע המיוחד לכל אחד ואחד בעין שלו זה בחינת יעקב. שיעקב הוא יותר מכל האבות בחינת שבת, הוא ההתפשטות, וכתוב שכמו שעתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות ככה עתידה שבת קודש להתפשט בכל הזמן, וכמו שאנו אומרים גם היום אומרים היום יום ראשון בשבת, שני בשבת וכך הלאה. היינו שקדושת השבת אמורה להתפשט ולכלול את הימים והזמן וזה "נחלת יעקב אביך, נחלה בלי מצרים", 'ופרצת' לכל כיוון שזה צבעים טהורים.

יש הרבה שיטות בצבע בין אומנים. יש אומנים שאוהבים רק שחור לבן, כמו שנסביר בהמשך, שזה הכי עדין והכי פנימי והכי נשמתי, כמו שאמרנו שצבע זה חיצוניות ואם רוצים רק עצם ורק פנימיות כדאי לצייר בשחור לבן, ויש מי שאומר שצריך צבע.

היינו אי אפשר להיות אומן בלי צבע אבל כדאי מאוד פסטקלברוס (pastel colors? = צבעי פסטל), לכתחילה. היינו לא צבעים חזקים רק יוצא מהכלל כדאי להכניס בציור צבע חזק, אבל כדי שהציור יהיה יותר יפה, גם מבחינת יופי, יותר כדאי לכתחילה צבעים אפורים, צבעים אבל לא בולטים. זה מזכיר את הביטוי בחסידות "און בליטות" (=בלי בליטות), לא כדאי לבלוט. גם בצבע שכן יהיה צבע אבל לא להבליט צבעים. זאת שיטה גם הכי נפוצה היום באומנות גופא, שרק לפעמים בתור יוצא דופן "אין כלל שאין בו יוצא מהכלל" כדאי להכניס צבע בולט, רב עוצמה, חזון נפרץ, ופרצת. חזון זה גם מלשון מראה. הביטוי חזון נפרץ בראשי תיבות ח"ן. אבל הביטוי אומר בספר שמואל "אין חזון נפרץ", אז יש שיטה כזו באומנות שאין חזון נפרץ, כדאי ככה לכתחילה.

מה שאמרנו עכשיו זה  הקשר דוקא בין יעקב לבין הצבעים, דוד הוא שחור, יש לו גם צבע – אדום, כתוב עליו בפירוש אדמוני עם יפה עניים. אבל בכללות הוא שחור כעורב, דוד אומר פסוק "ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים" בתהילים. וכתוב בקבלה שערוב זה אותיות עורב ודוד בא לתקן את העורב. העורב הקדומני. אותו עורב שחור שנח, דיברנו על נח, שנח שלח אותו והוא לא הסכים ללכת לבדוק את המצב על פני הארץ הוא רק הסתובב מסביב לתיבה הלוך ושוב. גם אמרנו שתחילת הימצאות הצבעים שהם סובבים כמו סביבון מסביב לאיזה קו וציר אמצעי. זה גם דימוי שנסביר אותו יותר בהמשך. יש קודם ציר של לבן שחור, לפי תורת הצבע, ואח"כ יש משהו שלא מסכים להתפשט, רק מסכים להסתובב מסביב, שזה ראשית הימצאות הצבעים. רק אח"כ יש איזה כח, שכאן זה כח של יונה דוקא, שהרי העורב לא הסכים ללכת להתפשט, רק היונה. עורב זה שחור ויונה היא לבן, השחור לא הסכים לצאת והלבן כן הסכים לצאת ולקח איתו את כל הצבעים, ופרצת בכל הצבעים. אחרי הסיפור הזה בא ברית הקשת.

נחזור לענין הראשון, מוסכם שאפשר להרכיב כל צבע על ידי הרכבה, זה נקרא מעשה מרכבה, ולפי זה אור הוא רק מעשה בראשית יחסית, וצבע זה מעשה מרכבה שזה יותר עמוק, ולכן הרבה פעמים כתוב בקבלה שהסודות של מעשה בראשית שייכים לחכמה, אם כי חכמה היא ספירה שלפני ומעל הבינה, אבל התרגום של בראשית הוא "בחכמתא" "כולם בחכמה עשית", משא"כ מעשה מרכבה שייך לאמא, בינה. ולכן כל תורת הצבע הוא תורת ההרכבה, ובשביל להרכיב צריך שלשה צבעי יסוד שאי אפשר להוציא אותם ע"י הרכבה. היינו: למה קוראים אותם צבעי יסוד, יסוד הכוונה שאי אפשר לקבל אותו ע"י הרכבה. אבל אם יש לי שלשה צבעי יסוד שכל אחד מהם בפני עצמו לא יכול להתקבל ע"י הרכבה, זה מספיק כדי להרכיב בהם את כל הצבעים שיש בעולם.

בכמה צבעים מבחין האדם?

אם כבר אמרתי כל הצבעים שיש בעולם, נשאל כמה יש? אולי יש אין סוף צבעים. אבל בכמה צבעים העין יכולה להבחין? היום במדע אומרים  כ150-, אבל יש ירידת הדורות, בחז"ל אומרים שהמספר הצבעים שניתן להבחין בהם הוא מסתובב בין המספרים 360 ועד 378 , מהמילה שלל – "שלל צבעים". שלל = 360.

הופעות צבע בתנ"ך

אמרנו שהמלה צבע בקושי מופיעה בכל התנ"ך, רק מופיעה 4 פעמים, שלש פעמים בפסוק אחד ופעם רביעית בפסוק אחר. שלש פעמים בשירת דבורה, גם בחינת אם בישראל, בפסוק שלפני סוף שירת דבורה יש 3 פעמים צבע, הפסוק האחרון הוא "כן יאבדו כל אויבך ה'" ובפסוק שלפני יש 3 פעמים צבע, פעמיים באותו ביטוי וניב, בביטוי "שלל צבעים", ויש עוד ביטוי "צבע רקמתים" שכתוב פעם אחת. איפה עוד יש צבע בכל התנ"ך? רק עוד פסוק אחד בספר ירמיהו "העיט צבוע נחלת לי העיט סביב עליה". יש נשר העיט, והדבר היחיד בכל התנ"ך כולו שכתוב עליה צבוע הוא עיט. המילה צבוע הוא גם שם של חיה, יש חיה hyena בלועזית שבלשון הקודש נקרא צבוע, זה לא מופיע בתנ"ך רק עיט.

"העיט צבוע נחלתי לי" זה פסוק שקשה להבין משמעותו, נחלתי לי זה עם ישראל, עם ישראל הוא נחלתי של ה', ה' מדמה אותו בירמיהו לעיט צבוע, צריך להבין מה זה. ההמשך של הפסוק "העיט סביב עליה" יש עוד עיט של הקליפה, גם אויבי ישראל נקראים עיט, אויבי ישראל הם עיט נגד עיט, העיט הצבוע הוא ישראל נחלתי לי, ויש עיט סביב עליה שמסתובב עליה לטרוף אותה ולהרוג אותה. המילה עיט שווה גוף בגימטריה (89). היום זה ר"ח טבת, חז"ל אומרים שהתכונה המיוחדת של טבת הוא חודש שהגוף נהנה מן הגוף, העיט נהנה העיט, ויש רק פסוק אחד שניתן לומר עליו שהעיט נהנה מהעיט וזה הפסוק הזה "העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה".

בפסוק הראשון של צבע בשירת דבורה שבו שלש פעמים צבע, הביטוי שחוזר על עצמו פעמיים, זה בחינת עדות ואפילו בחינת שבועה שדבר מופיע פעמיים, הביטוי הוא שלל צבעים, יש רמז, שהרי יש מעגל צבעים וכמה מעלות במעגל, 360. כל מעלה ומעלה של המעגל הוא צבע, ולכן יש שלל, 360 צבעים. אבל 360 זה בערך הממוצע בין ימי שנת החמה לשנת הלבנה.

המשכן – הצבע (אור חוזר) של מתן תורה (אור ישר)

אבל יש מקום אחר בחז"ל שכתוב בפירוש גבי תחש, התחש הוא חיה מיוחדת במלאכת המשכן "עורות תחשים" , כל הצבעים מופיעים יחד במלאכת המשכן בצורה הכי מתוקנת הרי אמרנו שהצבעים מתחילים מהקשת ואח"כ מוצאים את הצבעים בראשי פרקים או סוד הצבעים בסיפור של יעקב אבינו והכבשים שלו. המקום שבו הצבעים חוזרים במלוא עוצמתם הוא במלאכת המשכן לאחר האור של מתן תורה, גם היחס בין מתן תורה מעמד הר סיני לבין מלאכת המשכן שבשני המקומות השכינה ירד ה' לארץ, אלא שבמתן תורה זה "וירד ה' על הר סיני" בבחינת אור ישר, כמו שאמרנו אתמול שאור ישר זה בחינת אור, אבל מלאכת המשכן זה מצוה שאנו צריכים לבנות משכן לה', זה אור חוזר ואור חוזר זה צבע, ואם כן היחס בין מתן תורה לעם ישראל ומעמד הר סיני לבין מלאכת המשכן הוא גם יחס מובהק בתורה של אור וצבע, ולכן כל המרכיבים של מלאכת המשכן החל מזהב כסף ונחושת זה כנגד צבעי היסוד. אח"כ יש תכלת ארגמן ותולעת שני, גם כנגד שלשה צבעי יסוד אבל בחלק הנסתר, במלכות, כמו שנסביר בהמשך, אח"כ שש ועיזים שזה לבן ושחור.

שוב, זה מתחיל בפרשת תרומה זהב כסף ונחושת סוף פסוק. ואח"כ זה ממשיך תכלת ארגמן תולעת שני ושש ועיזים. שש זה בוץ ובוץ זה פשתן לבן טהור, עיזים רש"י כותב "סתם עיזים שחורים" לשון רש"י, סתם כבשים שחורים, הוא לא כותב זאת כאן במלאכת המשכן בפסוק, הוא כותב זאת במסכת שבת, ששם יש חידה או שאלה שחז"ל שואלים למה "עיזי מסקי ברישא והדר אימרי".

למה העיזים בעדר הולכים קדימה והם מובלים את הכבשים "מאי טעמא" מה הטעם ש"עיזי מסקי ברישא והדר עמרי" שקודם העיזים הולכים בהתחלה ואח"כ הכבשים. ומה התירוץ, כבריאתו של עולם, זה גם כן אמרנו ואני חוזר על זה, התופעה הזו משקפת את בריאתו של עולם "ברישא חשוכא והדר נהורא" אבל מה לומדים והחידוש של מאמר הזה שהחשך מוביל את האור, ושם רש"י כותב כדי להסביר זאת שסתם עיזי, עיזים, שחורים, וסתם אימרי – כבשים – לבנים, כבריאתו של עולם "ברישא חשוכא והדר נהורא" – קודם חושך ואח"כ אור, אבל החשך כאן הוא לוקח ומוביל את האור. ושוב, החשך שמוביל את האור הוא חוזר בסוד הצבע.

נחזור, כתוב "שש ועיזים" זה לבן שחור שבא לאחר שלישיה "תכלת ארגמן ותולעת שני" שהוא עצמו בא לאחר שלישיה "זהב כסף נחושת". זה ברור, נראה זאת בהמשך, שכל הפנימיות של תרומת המשכן הכל זה זיהוי גוונים, ושם במשכן הגוונים  והצבעים הגיעו לתיקון ולשכלול האמיתי שלהם. שעל המשכן כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וזה מה שאמרנו קודם שהמשכן זה אור חוזר מעשה ידי הצדיקים "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד מישראל" בתוך הצבע שבעין, הירוק שבעין שבכל אחד מישראל "ושכנתי בתוכם".

"שורינא דעינא באובהנתא דליבא תליא" השריר או המראה של העין תלוי בהבנה הכי עמוקה של הלב. זהו עוד מאמר רז"ל שמסביר למה טיפול בעניים דוחה שבת וזה פיקוח נפש. כי העין משפיעה ללב, אם יש בעיה בעניים זה בעיה בלב וזה פיקוח נפש ולכן מחללים שבת כדי לטפל בעניים. לפי הפנימיות זה מאוד מאוד מתוק, ששבת זה בחינת עין, ואם בשבת שעצם השבת זה נחלה בלי מצרים וכל הירוקים בחינת נחלת יעקב אביך שבעין, אז אם יש בעיה בנחלת יעקב אביך – בעניים, מחללים שבת כדי להציל את העניים. ולמה? כי "שורינא דעינא באוהבנתא דליבא תליא" זה הלשון של חז"ל, שהעין תלוי בלב. ויותר מדויק ה"שורינא" שיש בזה 2 פירושים, או שריר או ראיה "אשרונו", וזה אחוז באבהנתא דליבא.

ההבנה הכי עמוקה "בינה ליבא ובה הלב מבין". הרמז בחסידות הוא שהמילה שורינא כתובה בגמרא באותיות שורינא, וחסידים מסבירים ששורניא זה צירוץ האותיות של שניאור. מי זה שניאור? זה האדמו"ר הזקן של חב"ד, ומה זה "אובהנתא דליבא" זה הבעש"ט. ומסבירים שאדמו"ר הזקן של חב"ד הוא תלוי במורינו הבעש"ט "אובהנתא דליבא" הלב של עם ישראל. יש הענייים של עם ישראל "עיני העדה" ויש הלב, והא בהא תליא.

שוב, במשכן היו בהמשך "עורות אילים מאודמים" היינו שהיה גם אדום, ולידם גם כן מאוד מעניין שיש עורות תחשים. אילים מאודמים, כמו שיש פרה אדומה שגם בה נצטרך לדון בהמשך באריכות שנקדיש לזה שיעור לסוד פרה האדומה שזה גם צבע מובהק בתורה שהצבע הוא המעכב היינו שהוא העיקר, וכמו שיש פרה אדומה יש אילים מאודמים למשכן, אבל לידם יש עורות תחשים. מה זה תחשים? התרגום מתרגם "ששגנא" (עם ש' שמאלית)  שהוא שש ושמח בכל ריבוי הגוונים שיש בו.

נעמוד כאן על כמה נקודות. נקודה ראשונה שש זה לשון שמחה שהוא שמח בכל הגוונים, מה זה שמחה בקבלה וחסידות? מקומה בנפש זה בבינה. מכאן גם ראיה מובהקת שכל הצבעים זה בינה בחינת שמחה, שמי שיש לו את כל הצבעים הוא שמח, שמח זה אמא "אם הבנים שמחה". כמה צבעים יש לו שהוא שש בהם? חז"ל כאן אומרים בפירוש שבתוך התחש הזה יש לו 365 צבעים. שס"ה צבעים כמנין ימות שנת החמה כמנין שס"ה מצוות לא תעשה. ולכן הזכרנו אתמול קשר מיוחד בין הצבעים לבין המצוות לא תעשה.

תחש זה חיה שאין אותה היום. היא היתה רק בזמנו, בזמן מלאכת הקמת המשכן – תחשים. אנו נשים לב שיכול להיות שהתחשים חוזרים בשנה זו (תשנ"ח) כי השנה זה גימטריה תחשים. וזה גם בגימטריה נחושת. וזה שני מרכיבים מתוך היג' והטו' - ה15 מרכיבים של מלאכת המשכן שזה שוה השנה שלנו, שההשנה הזו אחד מהסימנים שלה "תהא שנת תחשים"…

מהצבעים מהזהב כסף נחשת צריך להחליט האם הנחשת הוא הירוק או האדום, וזה תלוי מה זה זהב. הרמ"ק בספר הפרדס מפרש בפירוש שכסף זה לבן עם כחול שזה צבע החסד, לא סתם לבן ולא סתם כחול אלא ערבוב ופיתוך של לבן וכחול. זהב יש מי שאומר הוא האדום ולפי זה נחושת הוא הצהוב במובן של ירוק, אבל יש מי שאומר הפוך שנחושת טבעי, בטבע, הוא אדום יותר מזהב, ולפי זה זהב הוא צהוב, ולכן זהב הוא על דרך צהוב היינו שהמילה זהב היא בעברית מלשון צהוב, ואם נאמר שהצבע השלישי הירוק שהוא הצהוב ולא מה שאנו קוראים לו ירוק, אז זהב כסף נחשת בהחלט יכול להיות כנגד 3 צבעי היסוד כאשר הכחול הזה הוא גם כחול וגם לבן, שזה מתחיל ולכן באמת בהשגחה עליונה נקבע הסמינר על הצבעים גם בשנה הזו. יש שנת התחשים והנחושת, שהנחושת הוא תירוץ או הסבר על כך שלפעמים אומרים לבן ולפעמים אומרים כחול.  אני רק זורק עכשיו נקודות.

נחזור לנושא מה הם צבעי היסוד, מנוטן ועד מקסהלן היה ברור ששלשת צבעי היסוד הם הכחול האדום והצהוב, ירוק ככרקום או ירוק כחלמון, אבל ממקסהל ומעלה כל המדע, וזה דבר מוחלט ללא שום עורר, שהם אדום כחול וירוק, מה שאנו קוראים ירוק. כמו שנסביר בהמשך יש 2 צורות של ערבוב או הרכבת צבעים יש שיטה אחת שזה נקרא אדיטיב ויש שיטה הפוכה שזה נקרא ספטרקטיב או שזה חיבור צבעים בדרך חיבור, או חיבור צבעים בדרך פיחות. יש שתי שיטות בחיבור צבעים שזה שני בחינות במדע. ננסה להסביר זאת, באור כשיש אור ירוק ואור אדום והם מתחברים ביחד רואים בשני ההקרנות האלו – צהוב. ואם ניקח צהוב וכחול שבצבע מתקבל ירוק, באור זה לא יתקבל ירוק רק בצבע הגשמי.

אמרנו שבמדע מאז מקסהל מה שאנו קוראים ירוק הוא הממוצע, הצבע היסוד השלישי. כשקרני אור מתחברים ומתערבבים הם מתערבבים לפי השיטה הראשונה שזה חיבור של אורות וצבעים. אבל בצבע או בצילום או דפוס למשל, שם הרכבת הצבעים, הרי בדפוס צריך רק שלשה צבעים חוץ משחור, או בצילום, כדי לקבל את כל הצבעים. חכמת הצילום וחכמת הדפוס היום זה אותה חכמה ביחס לצבע. אבל במחשב על המסך, מי שהיום מערבב צבעים על המסך זה לפי שיטת האור.

שוב, יש שלש בחינות של ערבוב צבעים, או אורות שהיום השימוש שלו על המסך של המחשב, או צלום ודפוס שזה בחינת שניה אחרת, או אומן עם פיגמנטים, צייר, גם הדפוס וגם האוצן, הערבוב צבעים זה ספטרקטיב ולא אדיטיב,  שמה שמתחבר זה מה שהחומר סופג ולא מה שהוא מחזיר, צריך להבין את זה טוב.

התחלנו להסביר אתמול שחומר סופג את כל הצבעים ורק צבע אחד הוא מחזיר. אדטיב הכוונה שאתה מחבר את הצבע הגלוי, מה שהחומר מחזיר את זה מחברים ומערבבים ומרכיבים יחד. ספטרקטיב זה הפוך שמה שמתחבר זה הספיגות. והיות שבטבע ובגשם עיקר שיטת ערבוב צבעים הוא ספטרקטיב ולא אידטיב. ולכן אפשר להבין טוב מאוד למה הוא נקרא שלל צבעים מלשון שלילה ולמה זה כנגד מצוות לא תעשה של התורה "שב ואל תעשה" זה לספוג ולא להחזיר, מצוות עשה זה להחזיר ולהוציא, משא"כ מצוות לא תעשה זה לספוג ולא להחזיר וכך לבטל את המציאות, כשאדם בולע הוא גם כן מכלה ומכבה אותו ומסתיר אותו מן העין, יש כל דבר מה שאתה מגלה לעין ומה שאתה מעלים מן העין. מצות עשה זה מה שאתה מגלה לעין, ומצות לא תעשה זה מה שאתה שולל "שלל צבעים" ומעלים מן העין. תורת הצבע של אומנים וגם צלמים ומדפיסים היא תורת השלילה, רק תורת הצבע וההרכבה של מקרינים הוא חיבור.

לפי המדע היום מסבירים ששלשת צבעי היסוד שמהם אפשר להוציא את כל שאר הצבעים ע"י הרכבה נכונה של יחסים מדויקים בין האיקס והווי והזי, הם האדום והכחול והירוק מה שאנו קוראים ירוק. בצילום שזה צריך להיות ספטרקטיב ולא אדטיב. אפשר לחבר זאת למחלוקת בין ב"ה לב"ש, ב"ה שהם לשון אור זה שיטה של אדיטיב ש"אור מוסיף והולך", ב"ש שהוא מלשון חשבון נסף, שמאי הוא חשבון נפש פנימי הוא יותר עסוק עם הפנמה ולא עם החצנה. לפי שיטת ההפנמה תורת הצבע הוא פוחת והולך כי מה שמתחבר אלו הספיגות וכמה שיש יותר צבעים ביחד הסך הכל הוא יותר חשוך. לפי ב"ה או לפי תורת אדיטיב של צבעים כמה שיש יותר צבעים זה יותר מאיר ויותר מתכוון ללבן.

מה עיקר ההבדל בין אדיטיב לבין ספטרקטיב, שבאדיטיב אם תראה לי את כל הצבעים ביחד יהיה לבן, בספטרקטיב אם נחבר את כל השלל צבעים, תיאורטית זה צריך להיות שחור, אבל היות שהצבעים לא טהורים מתקבל חום. שוב, אם לוקחים את הפיגמנט של הצבעים שזה החומר גלם של הצבעים ואני מערבב את כולם ביחד, את כל צבעי היסוד, על פי תיאוריה צריך להתקבל שחור. למה? כי כל צבע מה שהוא מתחבר זה מה שהוא סופג, וזה סופג זה וזה סופג זה, וכולם ביחד זה סופג את הכל וחיברתי את כל ה"סופגניות", את כל הספיגות, והכל נספג ויוצא  "גורניש" שחור, ולכן לפי השיטה של ספטרקטיב המציאותית של חיבור צבעים, שמה שמתחבר השלילות והעלם ולא הגילוי מתחבר מה שאמור להתקבל בסוף הוא שחור, אבל היות שהצבעים, החומרי גלם שלהם, אינם  טהורים, הכי טהור  הוא צהוב בטבע, אבל השאר כחול והאדום אינם טהורים, ולכן למעשה מתקבל חום.

אם כי המדענים החליטו פה אחד ללא שום עורר שצבעי היסוד הם הכחול האדום והירוק, האומנים עדיין מתעקשים על צהוב. וזה לא תמצא כמעט בספר אחד כי זה מחלוקת חריפה ביותר וצריך לחפש בשני סוגי ספרים שונים כי כל ספר מדע היום ללא יוצא מהכלל יאמר באופן מוחלט  ששלשת צבעי היסוד הם כחול אדום ירוק, וכל מי שיעלה על דעתו צהוב הוא בחוץ, הס מלהזכיר. אבל עדיין האומנים הגדולים של היום עדיין סוברים ובונים את כל מעגל הצבעים שלהם על פי כחול אדום צהוב, כמו שלפני 200 שנה גם המדע חשב כך עד שהוא חזר בו.

בין השיטה האדיטיב של האור לשיטה הספטרקטיב של הצבע, הפרגמנטים, החומר גלם של הצבע, יש באמצע את הטכניקה מה קראנו דפוס וצילום. ומי שיש לו צבעי היסוד שם הם לא כחול אדום ירוק, שם בשביל הפרדה והרכבה צבעים שלשת צבעי היסוד זה האמצע שלהם, שלשת הצבעים שהם הממוצעים והם נקראים צהוב, הממוצע בין ירוק לאדום, ועוד צבע שהוא מגנטה שהוא ארגמן פרופו, שהוא הממוצע בין כחול לאדום, וצריך לקחת עוד צבע סיהן, סי ווי הן הן, שהוא בין ירוק לכחול. היות שהצבעים לא טהורים לכן צריך לקחת גם כן את הצבע שחור. בתורת הדפוס או הצילום כדי לקבל את כל הצבעים כולם זה בנוי על ילו מגנטה סיהן, ועוד שחור. שלשת הצבעים הראשונים הם הממוצעים, בין צבעי היסוד של האור, מה שיוצא מהאור שנקרא מעשה מרכבה של האור.

יש מי שרוצה לתרץ את הסתירה בין המדע לבין האומנות, שכאן אומנות זה לא צילום, בענין הצילום יש מחלוקת אם הוא נקרא אומנות וכאן לענין צבע הוא שייך למדע אלא שהוא פן הפוך של החיבור של אור במדע איזה מן ממוצע, אבל האומנים ממש אלו שעושים צבעים בידיים מחומרי גלם הם עדיין סבורים שהצבעי יסוד הם כחול אדום צהוב ומהם הם עושים צבעים משלימים. למשל רק באומנות הירוק הוא המשלים את האדום, המשלים זה מי שמופיע מולו במעגל הצבעים והיות שבאומנות הירוק הוא האמצע בין כחול לצהוב הוא מול האדום, כמו שאפשר להבין בפשטות. אבל לפי המדע זה לא נכון, לפיו האור ירוק הוא לא משלים של האדום וזה תלוי במחלוקת הזו, מי המשלים את האדום, למדע הוא הממוצע בין כחול לירוק שזה נקרא סיהן, צבע הים והמים, זה פשוט ירוק כחול, איזה מין טורקיז כזה והוא הצבע המשלים של האדום ולא הירוק הירוק. יתכן שהצבע הזה נקרא ירקרק והוא יותר רך מאשר הירוק.

בכל אופן יש מי שסובר שמה שבמדע נדמה לעין שצבעי היסוד הם כחול אדום צהוב, באמת אלו המשנים לצבעי היסוד, צבעים ממוצעים, זה אמנם לא מתקבל על הדעת אבל יש מי שרוצה לתרץ שפשוט העין טעתה, היות ששיטת ערבוב צבעים המגושמים זה שיטה של פיחות, של פוחת והולך כמו ב"ש, לא מוסיף והולך כמו ב"ה, היות וכך נדמה לעין שלמה הוא בחר בצהוב כי הוא בחר בממוצע, כמו שהוא בחר בממוצע הצהוב שהוא בין הירוק לאדום, כך העין מזהה ככחול זה הסיהן ומה שהעין מזהה כאדום זה באמת במגנטה, כך יש מי שרוצה לתרץ אבל זה לא מתקבל על הדעת, ואנו נפסול את הסברה הזו, לא מתקבל שכל תורת האומנות טועה בין אדום לארגמן, ולכן לפי פשט שבונים את המעגל לפי שלשת צבעי היסוד הכחול והאדום והצהוב, יש ארגמן בפני עצמו כי הוא הממוצע בין הכחול לאדום ולא יתכן שטעו בין זה לזה.

יוצא מכל האמור, ונסיים את השיעור, שיש ודאי מוסכם שצבע מורכב מג' אבות, אור הוא אחד אבל בצבע יש ג' אבות, אבל מי הם ומה הם שלשת האבות צבעי היסוד, יש שיטת האור ויש שיטת הצילום, המילה צבע שווה בצלם "בצלם אלקים" שווה בצבע אלקים, צבע הוא בצלם, וא"כ כל מעשה בראשית התחיל באור והסתיים בצלם, עם אדם. זה התחיל עם אור לבן כמו שנסביר בהמשך וזה נגמר באור אדום שזה האדם, שנברא בצלם ששוה צבע, וזה עוד רמז מובהק שצבע סתם אדום, שהוא אדם. ובין הצבעים האדום המקור הוא באמא, אמרנו שכל הצבעים המקור שלהם באמא אבל בפרט האדום, פירוש שאמא נותנת את האדום שבגוף והאבא נותנת את הלבן, כל מה שיש לבן העצמות והשלד זה הכל האבא נותן, תורם לולד, והאמא תורמת את האדום כל מה שיש אדום בגוף, הדם השרירים וכו'.

יש שלשת האבות מבחינת האור ויש שלשת האבות מבחינת הצילום, שלצילום יש גם נגטיב, יש מעבר יש מצב בניים בין מה שרואים ובין מה שמתקבל בסוף וזה גם בחינת פיחות, הפוך. ואח"כ יש שיטה שלישית של ציור, צבעים, אומנות. מי הם שלשת האבות של האור? אדום כחול ירוק. מי הם שלשת הממוצעים של הצילום, בלי אף אחד מהם, הצהוב והמגנטה שהוא פרופו כמו ארגמן, והסיהן שהוא בין כחול לבין ירוק. מי הם שלשת האבות של האומנות זה יוצא הכחול ממש, ולא טעו האומנים, זה ממש כחול וממש צהוב וממש אדום, ואז באמת הירוק הוא המשלים של האדום וכן הלאה.

מה עוד נפקא מינה יש כאן בין השיטות, כאשר מפתחים את השיטות הללו למשנים ולתת משנים, לפי שיטת האומנות יש שלשת צבעי יסוד ואח"כ עוד שלשה משנים שהם הממוצעים בין המשנים ועוד ממוצע בין כל אחד בהם, סך הכל יב' כנגד יב' שבטי י-ה או יב' הצבעים שבאבני החושן או הדגלים של השבטים. שוב, לפי האומנות המעגל של הצבעים הוא לפי מעגל השנה, כמו ששלל זה 360 מעלות ו360 זה 12 פעמים 30 בכל אחד מה12 יש 30 מעלות וס"ב זה שלל צבעים, לפי האומנות ככה זה, שהחלוקה של מעגל הצבעים היא ל12 כמו חודשי השנה.

שוב, יש שלשה ראשונים ועד שלשה משנים וזה כבר 6, ועכשיו בין כל אחד מאלה יש עוד אחד באמצע, וזה כבר 12. אבל למרבית הפלא וזה הפרדקוס של המדע, היות שבאמת הירוק מה שאנו קוראים ירוק הוא די קרוב לכחול והוא לא רחוק ממנו כל כך כמו הצהוב, לכן שעושים פעמיים ממוצעים יש רק צבע אחד הסיהן הזה שהוא נמצא לבין הירוק לבין הכחול והא לא מתחלק יותר לפי המעגל של המדע, ולכן מה שיוצא בסוף הוא שיש רק 10 צבעים, "העשירי יהיה קודש לה'".

אולי נביא פעם הבאה איזה ספר של מדע, בכל ספר מדעי מעגל הצבעים המשוכלל הוא 10 צבעים, וזה בהיות שהמרחק בין הירוק לבין הכחול הוא קטן, בין שני צבעי היסוד של המדע שהם הירוק והכחול ההבדל בניהם הוא הפרש קטן יחסית ולכן הוא לא מתחלק פעמיים רק פעם אחת וכל השאר מתחלקים פעמיים, ומה שיוצא בסוף לפי המדע וגם לפי הצילום שהוא ההיפך והמשלים של המדע, יוצא שיש עשרה צבעים. וא"כ יש שלש שיטות של שלש, שיטת האור, שיטת הצילום "הצלם", ושיטת האומנות שזה הציור, נקרא לזה אור צלם צורה (ציור), "אין צור כאלוקינו – אין צייר כאלוקינו"  - מאמר רז"ל. וכשמפתחים את הצבעים בכל אחד מהשניים הראשונים לשיטת האור וגם לשיטת הצילום יש עשרה צבעים, אבל באומנות יש יב' צבעים כנגד החודשים , והמעגל של 12 פעמים 30 ששווה 360 מעלות.

מה זה אומר לנו? הרי הכל נכון, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" רק שזה שלש בחינות שונות, אז קודם כל יש לנו כאן ואין המקום להאריך בזה, נאריך בזה בשיעור הבא, יש כאן מבנה של חשמל. שיטה אחת של אדיטיב של אור פשוט שעיקר התכונה של האור היא המהירות של האור, חש מלשון חיש. ויש 2 בחינות של התגלות שח צלום ותמונה, ציור ממש, אבל לאידך החלוקה שלהם הוא הפוך כי שני הבחינות הראשונות בעצם שייכים אחד לשני ולכן המעגל שלהם 10 10 ורק המעגל של האומנות הוא 12.

ה10 בעצמו מתחיל ב 3 ומוסיף 7, איזה מין מבנה  יש כאן, יש 3 בתי אבות ויש תוספת 7, וה12 גם מתחיל בשלש אלא שמוסיף 9, אבל ה10 מתחיל ב3 ומקבל עוד 7 ס"ה 10, יש כאן מבנה מובהק של ספר יצירה כב' אותיות 3 אמות, ולפי זה המושג אמות הוא: כי יש תעלומה בספר יצירה למה נקרא אמות ולא אבות או מילה אחרת, מה זה אמות, אמות זה מקורות, שזה היסודות אויר מים אש, אבל אם נסביר שאמות של ספר יצירה זה גם אמות של צבע, והיות שכל המושג של צבע הוא אם, קשור למספר 41 שדיברנו אתמול, זה מאוד מאוד מובן, למה המחבר של ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו ונערך ע"י רבי עקיבא למה בחרו במילה אם, כי ג' אמות זה צבעי היסוד, ואח"כ יש תוספת 7 ואח"כ תוספת 12. אם נעשה מה10 פעמיים כי יש גם אור וגם צילום זה גם הסוד של ספר יצירה לב' נתיבות חכמה. מה זה לב' נתיבות, קודם כל יש 10 אחד שזה 10 ספירות בלי מה, אח"כ יש כב' אותיות יסוד שה-כב' בעצמן מתחלקות ל 3 7 12, כלומר 10 ו12.

מה שיצא לנו עכשיו זה בצורה הכי יפייפיה ומובהקת המבנה של ספר יצירה, שזה מתחיל מלב' נתיבות חכמה, שהלב' מתחלקות לעשר ספירות בלי מה וכב' אותיות יסוד, והכב' אותיות יסוד שוב מתחלקות ל10 ו12, שה10 מתחלק ל3 ו7. שזה בדיוק מה שיצא לנו, שיש מעגל הצבעים של האור, אור זה ספירה כמו עשר ספירות בלי מה אלא שיש שם 10 ספירות, לפי זה מה שצריך לצאת מהסמינר שלנו עם מפה מצוירת צבעונית של עשר ספירות מה שלא היה לנו עד עכשיו. כמו שנסביר בהמשך. דיברנו הרבה שה12 הם כנגד ה12 חודשים שלכל אחד יש צבע, אבל איך שזה מתחלק במוחש ל10 ספירות זה לא היה לנו, וזה יכול לצאת רק מהמדע, כי המדע מחלק את הצבעים ל10. הצלם זה הג' ראשונות האמות וז' כפולות של האותיות, שהאותיות יש להם קודם את ה10 שלהם שזה ג' ועוד 7, אבל בסוף יש את הפשוטות שזה כנגד החודשים ויב' שבטי י-ה, שזה כנגד הצבעים של האומנות, של מעשה ידי אומן, ששם האבות והצבעי יסוד הם הכחול והאדום והצהוב דוקא.

"אלה תולדות יעקב יוסף" כל הפרשיות של חנוכה זה הכל קשור ליעקב, מתחיל מפרשת וישב שזה הפרשה שכל חנוכה מתברכת ממנו וזה הממשיך על כל הסיפור של יוסף עם אחד, יוסף מלשון מוסיף והולך ואור, ובתוך הספירות גופא נראה שהשיטה הכי פשוטה היא שיעקב הוא הצהוב ויוסף הוא הירוק. אברהם הוא ודאי הלבן, הכחול לבן, יצחק הוא האדום. השאלה יעקב שהוא האמצע, הוא הנחלה בלי מצרים, הוא עיקר בחינת שבת, אבל כתוב "אלה תולדות יעקב יוסף" שזה המשך אחד "גופא ובריתא חשבינן חד" הגוף והברית זה דבר אחד, והגוף זה התפארת "תפארת גופא" – יעקב, והברית זה יוסף, וזה נחשב אחד, שהמילה היא אותה מילה ירוק.

אמרנו שבחז"ל המילה ירוק מסמלת גם ירוק וגם צהוב, וכשרוצים לדייק ולהבחין, הצהוב הוא ירוק ככרכום או ירוק כחלמון, והירוק שאנו קוראים לו ירוק הוא ירוק ככרתי. יעקב הוא השמש ויוסף הוא הצמח, השמש היא ירוקה והשמש צהוב, ולכן "אלה תולדות יעקב יוסף" הוא הקו האמצעי "גופא ובריתא חשבינן חד הם" הצהוב והירוק כמו שנסביר זאת הרבה יותר בהמשך. האומנים בוחרים בצהוב והמדענים בוחרים בירוק. עד כאן השיעור הזה.