סליחות עם דוד המלך

מוצש"ק כי-תבוא, כ"א אלול תשפ"ב – כפ"ח

התוועדות הכנה לסליחות ראשונות (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

לפנינו חלקו הראשון של שיעור ההכנה לסליחות. בפרק א שבו הוסבר שבסליחות יש להזדהות עם דוד המלך – הנשמה הכללית שמתוודה, מבקשת סליחה ומורה תשובה ליחיד. מעשה דוד ובת שבע היה בחדש אלול והסליחה הסופית עליו ביום הכיפורים, וכאשר הולכים לסליחות יש לעשות "דמיון מודרך" של הזדהות עם שיחת התוכחה של נתן הנביא לדוד המלך – שיחה בה תגובתו הבלתי-מצטדקת של דוד גרמה גם לה' 'לקחת אחריות' על המעשה ולסלוח עליו. פרק ב כאן מאריך בעבודת "והלכת בדרכיו" שיש בסליחות, כאשר יש הדדיות בינינו ובין ה' בלקיחת האחריות על החטא ובסליחה עליו.

חלקו השני של השיעור נדפס לקמן, ויש כמובן קשרים תוכניים בין החלקים, אך כדי להקל על הלומדים חלקנו את הדברים לשני מהלכים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו.

א. דמיון מודרך בסליחות

נגנו "רחמנא", "יעלה".

שבוע טוב, שתהיינה סליחות שמחות, שנה טובה ומתוקה ושמחה!

סליחות על מעשה דוד ובת שבע

אנחנו במוצאי שבת קדש, הזמן המיוחד של דוד המלך – עושים סעודת מלוה מלכה, "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא"[ב]. מנהג ישראל – בקהילות אשכנז – הוא להתחיל את הסליחות דווקא בזמן הזה, "במוצאי מנוחה קדמנוך תחלה"[ג]. אנחנו עם דוד המלך עכשיו, והוא בעצם זה שמבקש סליחה מהקב"ה – שמודה ומתוודה, "חטאתי להוי'"[ד], ואז מיד עונים לו בפי נתן הנביא "גם הוי' העביר חטאתך לא תמות"[ה].

נתן הנביא ספר לו את המעשה של כבשת הרש ודוד המלך אמר "בן מות האיש ההוא"[ו]. דוד המלך בעצם פוסק את הדין לעצמו. זהו המקור של פירוש הבעל שם טוב[ז], שיש ענין להזכיר אותו במוצאי שבת, ל"נפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו"[ח]. הוא אומר ש"מדעתו ושלא מדעתו" הוא דבר אחד – שהאדם פוסק את הדין על מישהו אחר אבל בעצם הולך עליו, "מדעתו" שמגיע כך וכך ו"שלא מדעתו" שפוסק על עצמו. אחרי שדוד שומע את המשל הקשה ופוסק את הדין, נתן, הנביא שלו, פונה אליו – "ויאמר נתן אל דוד אתה האיש", זה אתה! אתה פסקת לעצמך את הדין. דוד לא מתנצל, כמו שאול לפניו[ט], אלא מיד מרים ידים, מודה ואומר "חטאתי להוי'" ונתן מגיב באותו פסוק "ויאמר נתן אל דוד גם הוי' העביר חטאתך לא תמות".

מעשה דוד ובת שבע באלול

גם עצם המעשה של דוד ובת שבע היה בחדש אלול. מתי בדיוק? יש שתי דעות: לפי דעה אחת מעשה דוד ובת שבע היה בט"ו באלול[י]. ט"ו באלול הוא "סיהרא באשלמותא" של אלול, מזל בתולה. במסורת חב"ד ט"ו אלול הוא גם יום יסוד תומכי תמימים[יא]. לא בכדי הרבי הרש"ב בחר ביום הזה – יום שיש בו הוראה וכח מיוחד שה' נותן לנו, לכל יחיד ויחיד, לעשות תשובה, שהרי "לא היה דוד ראוי לאותו חטא אלא להורות תשובה ליחיד"[יב]. לפי דעה אחרת המעשה היה בכ"ד אלול[יג]. כלומר, יום אחד לפני בריאת העולם – השבת שלפני "יום אחד"[יד] של מעשה בראשית.

לפי איך שאנחנו מסבירים[טו] את ימי חדש אלול, על יסוד דברי הרש"ש[טז], הכל רומז להשתלשלות העולמות – עשרת הימים הראשונים כנגד עשר ספירות דא"ק, שבעה ימים שהם המדות דעקודים (גם תהו, אבל תהו יציב[יז]), שבעה ימים שהם המדות דנקודים (עולם התהו שנשבר), ומכ"ה אלול מתחיל השבוע השלישי, התיקון של עולם האצילות. כתוב[יח] שעולם העקודים הוא אברהם אבינו, עולם הנקודים הוא יצחק אבינו ועולם הברודים – התיקון, מכ"ה אלול והלאה – כנגד יעקב אבינו, בעל עולם האצילות, עולם התיקון.

לפי זה, ט"ו אלול יוצא ההוד דעקודים. בעולם העקודים כל האורות עקודים בכלי אחד[יט], יש אחדות בין הספירות, ובכל זאת כל יום הוא ספירה מיוחדת. ההוד הוא גם התמימות[כ] של כולם יחד וגם השרש והמקור של "הודי נהפך עלי למשחית"[כא]. זהו גם יום טוב בשביל המעשה של דוד ובת שבע, שהוא "נורא עלילה על בני אדם"[כב] (כי "לא היה ראוי דוד לאותו חטא" אלא רק "להורות תשובה ליחיד", כנ"ל), ומה שקרה הוא פגם בתמימות האחדות של עם ישראל. שוב, עולם העקודים הוא אחדות – שייך לאברהם אבינו.

לפי אותן כוונות, כ"ד אלול הוא המלכות של עולם התהו – היום בו מלך המלך השביעי, בעל חנן בן עכבור[כג]. כתוב ש"ארעא אתבטלת"[כד] – המלך השביעי לא נשבר ומת כמו שאר המלכים הקודמים לו, רק שה"ארעא", המלכות, התעלפה. הבעל שם טוב, שיש ענין להזכיר אותו במוצאי שבת, אמר[כה]: כשבאתי לעולם, מצאתי את העולם מתעלף בעלפון קשה, בתרדמת, "אני ישנה ולבי ער"[כו], ואני באתי ללחוש באזני העם את שמו האמתי, ישראל – שהוא השם שלי, ישראל בעל שם טוב – כסגולה לעורר את העם מהעלפון שלו.

בכל אופן, העיקר לעניננו שלשתי הדעות מעשה דוד ובת שבע היה עכשיו, בחדש אלול. או שהיה לפני כמה ימים או שעתיד להיות בעוד כמה ימים. אנחנו בתקופה הזו של דוד ובת שבע. על זה צריך לבקש סליחה.

"סלחתי" ביום כיפור – לכלל ולפרט

יש שני חטאים גדולים, הראשון הוא חטא העגל שגם בו כתוב ש"לא היו ראויים ישראל לאותו החטא אלא להורות תשובה לרבים"[כז] – אבל לרבים יש כח מיוחד, והתשובה שלהם לא מוכיחה שגם יחיד יכול לעשות תשובה ושיסלחו לו. אחרי חטא המרגלים כתוב "סלחתי כדברך"[כח]. אנחנו אומרים זאת ביום הכיפורים, שהוא בעצם יום הסליחה על חטא העגל[כט], כי הוא כולל את כל החטאים הרבים שחטאנו במדבר, אחרי יציאת מצרים, אחרי מתן תורה (וחטא המרגלים הוא גמר הגזרה-הפקידה של חטא העגל[ל]). כתוב[לא] שיום כיפור הוא גם יום הסליחה על חטא דוד ובת שבע – באותו יום נתן הנביא הוכיח את דוד ובסוף בשר לו שה' העביר את חטאתו.

אם כן, ביום כיפור יש גם את הסליחה על חטא העגל, החטא הגדול של הרבים, וגם את הסליחה על החטא הגדול של היחיד. אף על פי שדוד הוא יחיד, הוא נשמה כללית, מייצג את כל עם ישראל – כל אחד ואחד הוא כמו דוד המלך, שאם הוא רק לא ישתדל להתנצל ומיד יאמר "חטאתי להוי'", אז "גם הוי' העביר חטאתך".

שני הדברים האלה, ה"סלחתי כדבריך" של חטא העגל ו"גם הוי' העביר חטאתך" של דוד, היו ביום כיפור. חטא העגל עצמו לא היה ביום כיפור – הוא היה בי"ז תמוז[לב] וחטא המרגלים היה בתשעה באב[לג] – אבל חטא דוד ובת שבע היה בחדש אלול. כל החדש הזה הוא חדש של תשובה, עם הרחמים, עם "אני לדודי ודודי לי"[לד] – הכל רקע והקשר של מעשה דוד ובת שבע.

שלשת שלבי הסיפור

יש דבר בעולם שנקרא דמיון מודרך. בסיפור של דוד המלך עם נתן הנביא והמשל של כבשת הרש יש בעצם שלש דרגות, שלשה שלבים, שלש נקודות שיא של הסיפור המרתק הזה:

הנקודה הראשונה, אחרי שנתן אומר לדוד את המשל של כבשת הרש, ודוד פוסק לעצמו שאותו האיש הוא בן מות, נתן פונה אליו בתעוזה של קדושה – אפשר לומר – ואומר לו "אתה האיש!".

אחר כך, הדבר השני, התגובה הספונטאנית של דוד, שמגיב מיד, בלי לחשוב לרגע – "חטאתי להוי'". הוא יודע שהוא פסק לעצמו את הדין.

אחר כך, באותו פסוק ממש, נתן עונה "גם הוי' העביר חטאתך לא תמות". זהו אותו פסוק – "ויאמר דוד אל נתן חטאתי להוי' ויאמר נתן אל דוד גם הוי' העביר חטאתך לא תמות". דוד מיד מרים ידים ואומר "חטאתי להוי'" ונתן מיד אומר "גם הוי' העביר חטאתך לא תמות".

מה התכוונו כשהזכרנו דמיון מודרך? שלפני הסליחות צריך לשמוע את שלשת שלבי השיחה בין דוד לנתן (והרמז: סליחות עולה דוד-נתן[לה]!). הרבה פעמים אמרנו[לו] שצריך לסגור עינים ולנסות לשמוע את הכרוז שיוצא כל יום מהר חורב "שובו בנים שובבים"[לז]. אבל כשיש דברים לא טובים צריך לשמוע את השיחה של דוד ונתן. כל אחד צריך להזדהות עם דוד המלך, יותר מכל נשמה אחרת – הוא המלכות, הוא כנסת ישראל. צריך לשמוע את "אתה האיש", את האצבע המאשימה – אומרים אלי "אתה האיש". אז צריך מיד להגיב "חטאתי להוי'". אז זוכים לשמוע את ה"גם הוי' העביר חטאתך לא תמות".

ב. "גם הוי' העביר חטאתך" – הדדיות בסליחות

לקיחת האחריות של דוד ושל ה'

המפרשים שואלים שאלה פשוטה בפשט – מה היא המלה "גם" כאן? מספיק לומר "הוי' העביר חטאתך לא תמות" – מה פירוש "גם הוי'"? יש כמה וריאציות של פירוש[לח], שרובן ככולן מסבירות שכמו שאתה עשית כעת דבר טוב, הודית ולא התביישת, גם ה' יעשה טוב. הרי ה' הוא טוב, "טוב וסלח"[לט] – ה' יעשה את הטוב, הוא כבר עושה את הטוב וכבר העביר את חטאתך, לא תמות. זהו פירוש אחד.

יש פירוש קצת יותר פנימי[מ]: דוד אומר "חטאתי להוי'". מה פירוש "חטאתי להוי'"? אני אחראי, לא מאשים אף אחד, רק את עצמי. אמרנו שדוד לא מצטדק, כמו שאול המלך לפניו, אבל בעצם בכך שדוד מיד מודה בחטא הוא מתקן תיקון יסודי הרבה יותר – הוא מתקן את אדם הראשון, שבמקום להודות בחטאו באכילה מעץ הדעת טען "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואֹכל"[מא]. במקום להודות, ומיד להפטר מהחטא[מב], אדם הראשון האשים את אשתו וגם את ה' שנתן לו את האשה ("כאן כפר בטובה"[מג]). כתוב[מד] שדוד ובת שבע הם הגלגול העיקרי של אדם וחוה[מה] והם באים לתקן אותם (אדם ר"ת אדם-דוד-משיח[מו], סדר התיקון שלו). גם דוד המלך היה יכול להאשים אחרים בחטאו – את בת-שבע (גלגול חוה), שעלתה להטהר על הגג[מז], את אוריה, שסרב לרדת לביתו (העשיר רצה להחזיר את הכבשה לרש, שהתעקש שלא לקחת אותה!), וגם את ה"נורא עלילה על בני אדם" שגלגל את החטא (כנ"ל) – אבל הוא לוקח את כל האחריות על עצמו, "חטאתי להוי'", ובכך מתקן את חטא אדם הראשון. רואים כאן דבר חשוב, שישנם שני סוגי תיקונים לחטא – או לא להכשל שוב באותו חטא (על דרך העמידה בנסיון "באותו מקום ובאותה אשה"[מח]) או דווקא כן להכשל, אך לא להאשים את הזולת בכשלון...

מה קורה כשדוד לוקח אחריות ואומר "חטאתי להוי'"? "גם הוי'" לוקח אחריות! הרי, כמו שאמרנו, כל הסיפור הזה הוא "נורא עלילה על בני אדם", כל הבעיות שלנו הן "נורא עלילה על בני אדם" – לכן גם ה' אומר "חטאתי להוי'", גם ה' לוקח אחריות.

התדמות ה' וישראל

אם כן, "גם הוי'" אומר שצריך לעשות משהו כמו ה' וה' עושה כמונו. בפרשת שבוע יש מצות "והלכת בדרכיו"[מט], מצוה להתדמות אליו יתברך בכל המדות הטובות שלו[נ].

מקשים שהרמב"ם אומר שכל המדות הטובות וכל מעשי החסד הנגזרים מהן כלולים ב"ואהבת לרעך כמוך"[נא] – מה אם כן מחדשת מצות "והלכת בדרכיו"? הרבי מסביר[נב] שהחידוש הוא שהעשיה צריכה להיות מתוך מודעות שלמה שאני הולך בדרך ה' – "שהתנהגותו ברחמים וחנינה כוונתה ומטרתה היא להתדמות לבורא". הכוונה הזו גם משנה את האופי של המצוות ומחדירה בהן תכונה של הליכה-התקדמות אין סופית – "שעבודת האדם בקיום התורה ומצוות צריכה להיות באופן של הליכה, שלא בערך או גם למעלה ממדידה והגבלה, על ידי שהאדם מעורר ומגלה את עצם נשמתו, שהיא 'חלק אלוק ממעל ממש', שאז נעשה 'דומה לבוראו'". לי המוגבל, מתוך שיש לי "חלק אלוה ממעל ממש"[נג], שהוא אין סוף, יש בחינה של נמנע הנמנעות[נד], כח לחבר גבול ובלי-גבול[נה]. מיד אחרי "והלכת בדרכיו" כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך"[נו] – כאשר יהודי מקיים "והלכת בדרכיו", מתדמה לה' מתוך מודעות וכוונה שלמה להתדמות אליו יתברך, מתגלה בו לעיני כל העמים האין סוף, בלי גבול בתוך גבול, וכל העמים יראים ממנו (על דרך יראת העם מקרני ההוד של משה רבינו[נז])[נח].

גם ה' מתדמה אלינו, כמו שמפרש הבעל שם טוב[נט] את הפסוק "הוי' צלך על יד ימינך"[ס] – ה' מתנהג כמו צל אחרינו, לפי ההתנהגות שלנו (וכפירוש הרב המגיד ממעזריטש[סא] ל"דע מה למעלה ממך"[סב] – "דע" שכל מה ש"למעלה" הוא "ממך", איך שאני מתנהג כך ה' מגלה אצלו). גילוי ה"חלק אלוה ממעל ממש" שבנו ב"והלכת בדרכיו" מגלה שזה הדדי וה' מתנהג כמונו, "הוי' צלך" – אני מתנהג כמו ה', ומתוך ההתנהגות שלי ה' יתנהג כך על אחת כמה וכמה, ביתר שאת ויתר עז.

לכן, אם רוצים לשמוע "גם הוי' העביר חטאתך", רוצים שה' יסלח לנו, גם אנחנו צריכים לסלוח לכולם – לקיים בעצמנו סלח-מחל-כפר[סג], כפי שמבקשים מה'. לא להקפיד, לא להחזיק טינה, לא לנטור וודאי לא לנקום[סד]. הסליחה לכולם כוללת גם סליחה לה' עצמו, 'לסגור חשבון' בסליחות (לשון רבים) – אני סולח לך ואתה סולח לי (כמו שלמדנו פעם באריכות[סה]). כשאני אומר "חטאתי להוי'" ולוקח אחריות – ה' לוקח את האחריות אליו. כשאני סולח לה' – גם הוא סולח לי.

סליחות "בצלם אלהים"

ורמז יפה לענין: אם עושים את החשבון של שלשת השלבים שהזכרנו – שנחשוב עליהם עכשיו, לפני שאומרים סליחות – הערך הממוצע של שלשת הביטויים "אתה האיש", "חטאתי להוי'" ו"גם הוי' העביר חטאתך לא תמות" הוא 959 (ז פעמים 137), שעולה "אך בצלם יתהלך איש"[סו]. "צלם" הוא צל, צל-ם – ה-ל של הצלם היא המקיף הקרוב וה-ם היא המקיף הרחוק[סז]. כל החיים שלנו אנחנו הולכים בצלם וצלם הוא "הוי' צלך על יד ימינך", הבחינה הזו שזוכים לה על ידי "והלכת בדרכיו" – הליכה אין סופית מתוך מודעות של דרכי ה'.

כשאדם מגלה בהנהגה של טוב וחסד שנברא "בצלם אלהים"[סח] מתגלה ש"הוי' צלך על יד ימינך" (דווקא במדות של קו הימין[סט]). "בצלם אלהים" בגימטריא אברהם (ו"אך בצלם יתהלך איש" בגימטריא אברהם במספר קדמי) – אברהם, איש החסד[ע] והאהבה[עא] ("ימינך"), הוא היהודי הראשון שמגלה את ה' בעולם. ואכן, ה' אומר לו "התהלך לפני"[עב] – אתה תוביל ואני אתנהג כמוך[עג].

"אם תשים אשם נפשו"

אמרנו שתיקון אדם הראשון מתחיל בדוד ומסיים במשיח בן דוד (היחידה הכללית של עם ישראל[עד], הגילוי השלם של ה' בתוך האדם, בלי גבול-בתוך גבול). בתיאור של מלך המשיח בישעיהו נג, הפרק של משיח, יש פסוק חשוב מאד, פסוק השיא – "והוי' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו"[עה]. "הוי' חפץ דכאו", ה' מקיים במשיח "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם"[עו], והמשיח צריך לקחת את כל האשמה, "אם תשים אשם נפשו"[עז]. בפרק כ"ה בתהלים – הפרק החדש של הבעל שם טוב מח"י אלול, שהוא הפרק שאומרים בתחנון כל יום[עח] – כתוב "אליך הוי' נפשי אשא"[עט], שפירושו בעצם שאני נותן את הנפש שלי אשם[פ]. אשם הוא תמורה, כופר, ככה מסבירים המפרשים[פא] את "אם תשים אשם נפשו" – פשוט למסור את עצמו, "השלך על הוי'"[פב].

ואז מה? הפסוק ממשיך – "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח". הסיום, התכל'ס של המשיח, הוא הצלחה. ה"יצלח" הזה הוא כי הקב"ה סולח לו. רש"י מסביר שם בפשט שהמשיח עצמו הוא חוטא, הוא צריך סליחה, וכשהוא מבקש סליחה – ולא סתם מבקש סליחה אלא "אם תשים אשם נפשו" – אז "יראה זרע יאריך ימים", פסוק שחז"ל דורשים על יום כיפור[פג], "וחפץ הוי' בידו יצלח". מהסליחה, שה' סולח לו, המשיח מצליח. המשיח צריך הרבה הצלחה – יש לו דרך קשה, יש הרבה מכשולים שצריך לסלק מהדרך שלו כדי שיוכל ללכת בדרך צלחה, לבקוע-לצלוח את ים הקשיים ולהצליח לגאול את עם ישראל ואת העולם כולו[פד].

"גם הוי'"

שוב, "גם הוי'" אומר שגם ה' כמוך – אתה אמרת "חטאתי להוי'" ו"גם הוי' העביר חטאתך לא תמות". האם יש בכל התנ"ך עוד פעם "גם הוי'"? רק עוד פעם אחת, בתהלים – "גם הוי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה"[פה]. חוזרים לטוב, עצם הטוב, של הקב"ה[פו]. הפסוק הזה בא אחרי פסוק מאד חשוב וידוע לנו – "אמת מארץ תצמח [גם ר"ת אמת, כידוע[פז]] וצדק משמים נשקף"[פח]. כמו שהארץ תצמיח אמת גם ה' יצמיח-יגלה את כל הטוב שלו – "גם הוי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה".

אפשר לדרוש כאן את כל מה שאמרנו: כאשר האדם מקיים "אמת מארץ תצמח", מודה על האמת ומתוודה על חטאיו בלי להצטדק, אזי "צדק משמים נשקף" – ה' מצדו משקף את ההתנהגות שלו ומצדיק אותו. ואזי, לא רק שה' סולח לו אלא "גם הוי' יתן הטוב" ("יראה זרע יאריך ימים"), כאשר הטוב של ה' מופיע דרך האדם ("חפץ הוי' בידו [דווקא] יצלח"), "וארצנו תתן יבולה" (בגילוי הטוב האלקי האין-סופי הטמון בנשמות, ישראל "ארץ חפץ"[פט]).

שוב, יש רק פעמיים "גם הוי'". כמה שוה "גם [פעמים] הוי'"? גם פעמים הוי' שוה "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[צ], פסוק היחוד, וזהו ביטוי שחוזר פעמיים בתנ"ך (כנגד קריאת שמע פעמיים בכל יום – בקשת סליחה בלילה החשוך, "לערב ילין בכי", וצמיחת הטוב האלקי ביום המואר, "ולבקר רנה"[צא]).

עד כאן, כבר הזמן של הסליחות. שהקב"ה ישלח לנו שנה טובה ומתוקה. אפשר לשיר "כתיבה וחתימה טובה".

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• בסליחות אנו מזדהים עם דוד המלך שהודה בחטאו ובקש סליחה.
• מעשה דוד ובת-שבע אירע באלול – בט"ו (הוד דעקודים) או בכ"ד (מלכות דנקודים) – ועליו יש לבקש סליחה באלול.
• ביום הכיפורים ה' סלח על חטא העגל (חטא הכלל) ועל מעשה דוד ובת שבע (חטא הפרט).
• אם לא מצטדקים אלא מודים בחטא – ה' סולח מיד.
• כהכנה לסליחות יש לערוך דמיון מודרך: לשמוע את ההאשמה "אתה האיש!", להודות מיד "חטאתי להוי'" ולשמוע מיד "גם הוי' העביר חטאתך לא תמות".
• בכך שדוד לא מאשים אחרים בחטאו – למרות שיכל לעשות זאת – הוא מתקן את פגם אדם הראשון.
• יש שני תיקונים לחטא: (א) לא להכשל שוב. (ב) להכשל ולא להאשים אחרים בחטא.
• כשהאדם לוקח אחריות על החטא – גם ה' לוקח עליו אחריות.
• מצות "והלכת בדרכיו" היא לקיים את המצוות מתוך רצון מודע להתדמות לה'.
• בהתדמות לה' מתגלה ביהודי בלי-גבול בגבול ופחדו נופל על כל האומות.
• כשיהודי מתדמה לה' מתברר שגם ה' מתדמה לו – "הוי' צלך על יד ימינך".
• הסליחות הן הדדיות – אנחנו סולחים לה' וה' סולח לנו.
• המשיח שם "אשם נפשו" ובזכות זה מתברך ומצליח.
• יחד עם "גם הוי' העביר חטאתך" (בזכות "חטאתי להוי'") זוכים ל"גם הוי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה" (בזכות "אמת מארץ תצמח").