לשתול אמונה ותקוה

אור לכ"ח אייר תשפ"ה – רשימת הרב

עבור ד"ר חלאילה – לכבוד שבועות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

לקראת חג השבועות פנה אל הרב המנתח שלו, ד"ר עבד חלאילה מבית הרפואה הדסה עין-כרם, וספר שהוא נתבקש להעביר הרצאה בליל חג השבועות בקשר לתחום עבודתו, בדגש על נתינת תקוה למטופלים. הרב שלח לו את הדברים הבאים. זו דוגמה מוחשית ליישום 'המהפכה הרביעית', וגם לחיבור אקטואליה-רפואית למושגים הפנימיים של התורה (ועבור הסקרנים נוסיף שאחרי החג התקבל משוב מצוין על ההרצאה...).

ד"ר חלאילה היקר,

שלום וברכה!

שמחתי לשמוע על ההרצאה שאתה אמור להעביר בליל חג השבועות, זו הזדמנות מצוינת לחזק ולעודד, לשתול אמונה ותקוה בלב השומעים ולכל מי שהדברים יגיעו אליהם.

בריאה ובריאות

חג השבועות הוא זמן מתן תורה לעם ישראל ובעצם לכל האנושות, כמו שכותב הרמב"ם[ב] (הרב הגדול והרופא הגדול של ימי הביניים). התורה היא "תורת חיים", היא נותנת חיים לכל לומדיה ומקיימי מצותיה.

על התורה נאמר "וחיי עולם נטע בתוכנו" – "נטע" כמו "שתל" – מתן תורה הוא פעולת השתלה, להעניק לאדם חיים חדשים (טובים עוד יותר מהחיים הקודמים).

הפסוק הראשון של התורה הוא "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". הפירוש של הפועל "ברא" בלשון הקדש הוא בריאה יש מאין ואפס המוחלט (כמו שמסביר הרמב"ן על התורה). אך לפי הקבלה הפועל "ברא" כאן הוא גם מלשון בריאות (ה' ברא-הבריא את השמים ואת הארץ אחרי ש"והארץ היתה [כבר] תהו ובהו וגו'", כמו שכתוב בפסוק הבא). נמצא שבעצם יש שתי בריאות – בריאה ראשונה יש מאין ובריאה שניה לשון הבראה, להבריא את החולה ולהחזירו לחיים של "תיקון". כל תיקון בא על רקע שבירה, שהיא בעצם חולי – כמו שה' ברא אותי יש מאין, וכך ממשיך לברוא אותי בכל רגע, כמבואר בחסידות[ג], כך ה' מרפא ומבריא אותי בכל רגע, מקים אותי מחדש מנפילתי למיטת חוליי.

רפואת הנפש והגוף

"[בראשית ברא אלהים] את השמים ואת הארץ" היינו חיבור הנשמה (השמים) והגוף (הארץ), רפואת הנפש ורפואת הגוף גם יחד[ד]. על חיבור הנפש והגוף, שמים וארץ, נאמר שהבורא-המבריא הוא "רופא כל בשר ומפליא לעשות". כלומר, לא רק שהוא רופא-מרפא את הבשר, אלא עוד זאת שהוא "מפליא לעשות" בחיבור הנשמה והגוף[ה], שני הפכים הנישאים כאחד ממש.

והנה, בין המדענים של היום קיימת מחלוקת מתי נקודת "תחלת החיים", האם מרגע ההפריה (fertilization) של היתוך זרע האב וזרע האם להיות תא אחד (zygote) או מעת השרשת-השתלת האמבריו ברירית רחם האם (implantation, מונח שהיום נוהגים לתרגם 'השרשה', אבל התרגום המדויק יותר הוא 'השתלה', כמו "וחיי עולם נטע [שתל] בתוכנו" כנ"ל). רוב המדענים היום סוברים כדעה הראשונה, אך ישנם עדיין מדענים שסוברים כדעה השניה (שהיתה יותר מקובלת בעבר). על מחלוקת כעין זו ניתן לומר "אלו ואלו דברי אלהים חיים" – יש באמת שתי נקודות של "תחלת החיים", תחלת החיים הראשונה, מעין לידה ראשונה, ותחלת החיים השניה, מעין לידה שניה, לידה חדשה, מתנת חיים חדשים, על ידי השתלה (כלומר, כל הדיון המדעי הנ"ל משמש משל לעניננו אנו – חידוש החיים על ידי השתלת אבר חיוני).

אמונה ותקוה

לאחר שלש המלים הראשונות של התורה, "בראשית ברא אלהים", באה המלה "את", שלכאורה אין לה משמעות בפני עצמה. לכן, יש הרבה פירושים בקבלה ובחסידות מה בדיוק הכוונה במלה הסתומה הזאת. קודם כל נשים לב ששתי האותיות המרכיבות את המלה "את" – א ו-ת – הן האות הראשונה (ה"ראשית") והאות האחרונה (ה"אחרית") של אותיות האלף-בית, שבהן נברא העולם ובהן נכתבה התורה (בלשון הקבלה, חיבור הראש והסוף הוא מעין סגירת מעגל: "נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן").

ובדרך הרמז, שתי האותיות את הן ר"ת אמונה-תקוה. האמונה והתקוה הן בעצמן הראשית והאחרית, כמו ה-א וה-ת: האמונה מתחילה מאברהם אבינו, "ראש כל המאמינים", המאמין הראשון באל אחד. על האמונה של אברהם דורשים את הפסוק "תשורי מראש אמנה"[ו] (כמו ראש-ראשית האמונה). התקוה שייכת לרחל אמנו, לה אומר ה' "ויש תקוה לאחריתך"[ז] (תקוה היא האחרית).

כדי להיות כלי שלם הראוי לקבל מהבורא יתברך את ברכת ה"בריאה" (גם בריאה יש מאין וגם בריאה לשון הבראה, כנ"ל) צריך להתחזק בשתי המדות העיקריות של הנפש – אמונה בבורא עולם ותקוה שהבורא אכן יחדש אותי ויבריא אותי[ח] (השם של הקב"ה בפסוק "בראשית ברא אלהים", ובכל מעשה בראשית, הוא שם אלהים ששוה בגימטריא הטבע, ללמדנו שהנס של ה', ה"מפליא לעשות", 'מתלבש' בדרכי הטבע, כמו שכתוב "'ורפא ירפא'[ט] – מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות"[י]). כתוב שהמלה תקוה הוא מלשון קו – קו (וקטור) לחיים.

בגימטריא, היחוד של אמונה-תקוה שוה 613, מספר המצות שקבלנו במתן תורה (שרובן ככולן כלולות, בדקות, בשבע מצות בני נח, שנתנו לכל האנושות במתן תורה, כנ"ל). תריג (613) המצות מתחלקות ל-רמח (248) מצות עשה (מצות של "קום עשה") ו-שסה (365) מצות לא-תעשה ("שב ואל תעשה") והם כנגד 248 האברים (מספר העצמות העיקריות של שלד גוף האדם – שכנגדן יש גם 248 'אברים' רוחניים בנשמת האדם) ו-365 הגידים (גידי הדם העיקריים בגוף האדם – וכנגדן בנשמה כנ"ל) – הכל לתקן את ה"צלם אלהים" שבו נברא האדם[יא]. נמצא רמוז שבמלים אמונה-תקוה טמון סוד החיים של "תורת חיים", הבנויה בפרטות על תריג (613, אמונה-תקוה) מצוות.

ברכת הצלחה בכל!