סוד הקנין

בע"ה

ליל שבת לך לך תשפ"ג (ח"ב) – כפ"ח

שיעור לבנות תיכון יעלת חן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

אברהם אבינו הוא "קנין אחד" של הקב"ה וחייו מוקדשים להקנות את העולם כולו ל"הוי' אל עליון קֹנה שמים וארץ". לכן מתאים לעסוק בסוד הקנין בשבתות המוקדשות לאברהם אבינו. פרק א בשיעור נוגע בסוגיות יסוד בדיני הקנינים – דעת מקנה ודעת קונה, סוד החפץ והמחלוקת לגבי מעות ומשיכה – תוך חיבור מיוחד שלו לקנין הקידושין. פרק ב מעמיק במשנת "חמשה קנינים" לאור מאמר של רבי אייזיק מהומיל (ב"חנה אריאל" לפרשת לך לך, בה נמסר השיעור). פרק ג משלים את התמונה במשמעות הקנין בעבודת הפנימית בנפש – ביסוד הכל ב"קנין תורה" ובקנין הפנימי בכח האמונה לאור אגרת-הקדש המיוחד של רבי אייזיק מהומיל. הנושאים שבשיעור הם בגדר ראשי פרקים לנושא החשוב, שאי"ה ילווה אותנו הלאה בהמשך השנה הזו.

[אחרי הדלקת נרות]

א. הקנין בקידושין

קונה ומקנה בקידושין

הנושא העיקרי שלנו היום – שבעזרת ה' ילווה אותנו בשיעורים לבנות גם בהמשך השנה – הוא קנין. אחד העניינים העמוקים בתורה, בדיני ממונות, הוא כל הנושא של קנין, ויש לו גם הסברים עמוקים בחסידות. כל אחת כאן בעזרת ה' תקים בית נאמן בישראל, בעתו ובזמנו, וגם בחתונה יש קנין – הקידושין הם קנין.

קנין דורש דעת – גם דעת של מי שמוכר, "דעת מקנה", וגם דעת של מי שקונה את החפץ, "דעת קונה"[ב]. בקידושין הענין של הדעת עוד יותר בולט, שהרי עצם הקשר בין איש ואשה נקרא דעת[ג] – כח הדעת הוא הכח להתחתן והכח להוליד. מי בקידושין המקנה ומי הקונה? מסכת קידושין מתחילה "האשה נקנית"[ד] – האשה מקנה את עצמה וצריך את ה"דעת מקנה" שלה, לכן "אין האשה מתקדשת אלא מדעתה"[ה]. האיש, שגם צריך לתת משהו עבור הקנין, הוא הקונה שנדרשת ממנו "דעת קונה".

נתחיל כאן ברמז יפה: כמה עולה מקנה? 195, שהוא כפולה של 13 (י-ה פעמים 13 – י של איש ו-ה של אשה, שביחד הם "שכינה ביניהם"[ו]). כמה עולה קונה? 161 (סוד שם קסא, מילוי של שם אהיה, העולה גם "איני יודע"), שהוא כפולה של 7 (חיה פעמים 7). הרמז הזה מתאים מאד לכלל הידוע אצלנו[ז] שבדרך כלל בזוגות של 7-13 כפולת 13 שייכת לצד הזכרי-המשפיע וכפולת 7 שייכת לצד הנקבי-המקבל – בקנין, באופן פשוט, המקנה הוא המשפיע והקונה הוא המקבל. אכן, דווקא בהקשר של נישואין יוצא שיש כאן היפוך, "אחליפו דוכתייהו", כשהאשה היא המשפיעה-המקנה והאיש הוא המקבל-הקונה.

חפץ

נשאל עוד שאלה: מה הממוצע בין מקנה ל-קונה?

בכל קנין יש מקנה וקונה וגם דבר שלישי אותו מוכרים וקונים. איך קוראים לו? חפץ. המלה חפץ בלשון הקדש היא מלה מאד מיוחדת, שיש לה שני מובנים. מצד אחד, במובן הפשוט בדיני קניינים, חפץ הוא דומם – הדבר שנמכר ונקנה. מצד שני, חפץ הוא רצון, ולא סתם רצון – מוסבר בחסידות[ח] שחפץ הוא התלבשות של התענוג (פנימיות הכתר) בתוך הרצון (חיצוניות הכתר), רצון עמוק עם תענוג פנימי. אם נתרגם לאנגלית, חפץ הוא גם object וגם desire – שני מושגים שלא הייתי חושב שיש קשר ביניהם. הקשר הזה מלמד שבאופן פנימי הדעת שנדרשת בקנין היא גם חפץ – צריך שיהיה חפץ בחפץ, רצון פנימי של הקונה בחפץ שהוא קונה.

אמרנו שבקידושין האשה היא המקנה והאיש הוא הקונה – אבל מי החפץ? האשה, שהיא המקנה את עצמה מדעתה, היא גם החפץ שנקנה. האשה היא החפץ, גם ובעיקר במשמעות הפנימית של חפץ – היא מושא-החפץ הכי עמוק של החתן. איך קוראים לאמא של המשיח? חפצי-בה[ט], מלשון חפץ (חפצי בה בגימטריא מקנה, דהיינו האשה בקנין הקידושין, כנ"ל). השם חפצי-בה, המבטא את מהות הכלה, הוא בעצם מאמר החתן המבטא את רגש האהבה הכי עמוק שלו ואומר ש'חפצי בה, בכלה שלי' – הכלה היא-היא התגשמות חפץ החתן (וכך עם ישראל כולו[י] הוא התגשמות חפץ ה' בבריאת העולם, להביא לתכלית של "דירה בתחתונים"). בכל קידושין צריך לחשוב שהאשה-החפץ היא בפוטנציאל אמא של המשיח.

רק נסגור את המעגל: הממוצע בין מקנה (195) ל-קונה (161) הוא 178 – חפץ!

קנין משיכה

יש הרבה סוגים של קנין, אבל הקנין העיקרי של מטלטלין הוא משיכה – הקונה צריך למשוך את החפץ ובכך לקנות אותו. לפני המשיכה, גם אם הקונה כבר שילם למוכר, החפץ לא קנוי לו. אכן, יש מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש מהו עיקר הקנין מן התורה[יא] – לפי רבי יוחנן "דבר תורה מעות קונות", והמשיכה היא רק תקנה כדי לאלץ את המוכר לשמור על החפץ כדבעי עד שיגיע לידי הקונה, ולפי ריש לקיש הקנין העיקרי הוא דווקא המשיכה (כפי שהוא לומד מהפסוק של 'עבודה עברית', "או קנֹה מיד עמיתך"[יב]).

יש כמה הסברים מה המשמעות של המחלוקת שלהם בהבנת עצם מושג הקנין[יג]. ההסבר הכי חזק, לעניות דעתי, הוא שהשאלה היא מי העיקר במעשה הקנין – המקנה או הקונה. אפשר לצייר שבקנין יש מקנה שיש לו חפץ למכור והוא מחזר אחרי מי שיקנה ממנו את החפץ. מה מבחינתו העיקר? הוא רוצה לקבל תשלום על החפץ. ברגע שהוא מקבל את התשלום הוא מבחינתו מקנה את החפץ – ובכך נגמר הקנין. אפשר לצייר הפוך, שיש קונה שמחזר אחרי קניה של חפץ מסוים, כשהעיקר מבחינתו הוא לקבל את החפץ לרשותו. ברגע שהוא מושך את החפץ הוא מבחינתו קונה את החפץ – ובכך נגמר הקנין. כלומר, מעיקר הדין, אם המקנה הוא המחזר – מעות קונות. אם הקונה הוא המחזר – משיכה קונה. היחס בין רבי יוחנן וריש לקיש הוא יחס של צדיק ובעל תשובה – אצל הצדיק המקנה-המשפיע הוא העיקר (והוא המחזר להשפיע, "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק"[יד] באמירת דא"ח למקושריו) ואצל בעל-תשובה הקונה-המקבל הוא העיקר (כאשר ככל שהחסיד נמשך במשיכה פנימית יותר, ומחזר אחרי רבו להשפיע לו, כך הוא מושך את הרבי אליו[טו] וקונה את קנין החסידות בפנימיות נפשו[טז]).

מה המציאות בקנין העיקרי שהזכרנו כאן, קנין קידושין? כמו שאמרנו, בקידושין האשה היא המקנה והאיש הוא הקונה, וחז"ל מלמדים אותנו ש"איש דרכו לחזר אחרי אשה"[יז]. כלומר, בקידושין הקונה הוא המחזר, וממילא עיקר הקנין הוא המשיכה. איזו משיכה יש בקידושין? משיכת הלב. הרבי מליובאוויטש מדגיש[יח] שבשביל להתחתן לא מספיקה התאמה שכלית, אלא נדרשת גם משיכת הלב (לפחות ברמה בסיסית). צריך משיכה הדדית, של החתן אל הכלה ושל הכלה אל החתן, אבל במושגים של קנין הקונה הוא שצריך למשוך את החפץ – החתן צריך למשוך את הכלה, יש משקל עיקרי למשיכת הלב של האשה דווקא[יט] (מתאים לכך שהיחס בין איש לאשה הוא עצמו היחס בין שכל לרגש, בין מח ללב[כ]).

ב. חמשה קנינים

קניני ה' בעולם – גילוי האחדות

הנושא של קנין בהקשר הפנימי שלו מופיע באופן מובהק ממש בסוף פרקי אבות. במסכת אבות יש חמשה פרקי משניות אבל אחריהם הוסיפו, באופן יוצא-דופן, עוד פרק ששי של ברייתא (כלשון הפתיחה שלו "שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם"). ממש לקראת סוף הפרק יש משנה ארוכה של "חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו"[כא].

לכאורה, כל העולם הוא של הקדוש ברוך הוא, הוא "קונה הכל", ובכל זאת המשנה מפרטת דווקא "חמשה קנינים". קנין כאן הוא בעצמו כמו קידושין – כל קנין הוא כמו אשה של הקב"ה (ליעקב אבינו היו ארבע נשים ולקב"ה יש כאן "חמשה קנינים", חמש נשים...)[כב]. ה' באמת ברא את כל העולם לכבודו[כג] והכל שייך לו, אבל "קנין" של הקב"ה בעולם הוא דבר שבאופן גלוי משתייך אליו, דבר שמתאחד עם ה' ומתגלה בו ש"ה' הוא הכל" ו"הכל הוא ה'"[כד].

ואכן, בקידוש לבנה אומרים "ברוך עושך, ברוך יוצרך, ברוך בוראך, ברוך קונך" – ארבעה ביטויים שמסודרים (בנוסח האריז"ל) כנגד ארבעת העולמות. כלומר, המושג קנין שייך דווקא לעולם האצילות, העולם בו מתגלה אחדות ה' ללא כל פירוד (כאשר איהו וחיוהי וגרמוהי – כולא חד[כה]) . ואכן, רואים שכל אחד מהקנינים נקרא במשנה "קנין אחד" – העיקר בקנין הוא גילוי האחדות (על דרך ארבעת הבנים של ליל הסדר, שכל אחד מהם נקרא "אחד", כידוע[כו]). והרמז: "קנין אחד" עולה "אין עוד מלבדו"[כז]!

קניני בריאת העולם

נתחיל לקרוא את המשנה בפנים:

חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הן: תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד.

תורה מנין? דכתיב "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז"[כח].

הדבר הראשון כאן הוא התורה, כמו שעוד נסביר יותר. התורה מופיעה כאן עוד לפני בריאת שמים וארץ – "תורה קדמה לעולם"[כט] ו"אסתכל באורייתא וברא עלמא"[ל], היא ה"קדם מפעליו" שמאפשר את כל הבריאה. מהפסוק שמובא כאן, שמתאר את התורה כ"ראשית", לומדים[לא] גם שה' ברא את העולם בשביל התורה, "בראשית".

שמים וארץ מנין? דכתיב "כה אמר הוי' השמים כסאי והארץ הדֹם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי"[לב], ואומר "מה רבו מעשיך הוי' כֻלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך"[לג].

אפשר לחשוב ששמים וארץ כבר כוללים הכל – השמים על צבאותיהם והארץ על צבאותיה (כמו שמסבירים[לד] את "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"). אבל על המשנה הזו יש בחנה אריאל לפרשת השבוע[לה] מאמר עמוק של רבי אייזיק מהומיל, שאי"ה נלמד אותו השנה בשיעורים[לו], ושם הוא מסביר ששמים וארץ הכוונה לפנימיות והחיצוניות של המציאות, משהו מופשט ביחס לשמים והארץ שאנחנו רואים.

אברהם מנין? דכתיב "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קֹנה שמים וארץ"[לז].

גם לאברהם יש קשר מיוחד לבריאת שמים וארץ, כדרשת חז"ל על הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"[לח] – "באברהם"[לט].

ישראל מנין? דכתיב "עד יעבֹר עמך הוי' עד יעבֹר עם זו קנית"[מ] ואומר "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם"[מא].

כאן רואים בפירוש שישראל הם ה"חפץ" של ה', גם במובן הפנימי של חפץ – "כל חפצי בם". גם לישראל יש קשר לבריאת העולם, שהרי "בראשית" הוא גם "בשביל ישראל שנקראו 'ראשית'"[מב].

בית המקדש מנין? דכתיב "מכון לשבתך פעלת הוי' מקדש א-דני כוננו ידיך"[מג] ואומר "ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו"[מד].

בית המקדש הוא התכלית של כל בריאת העולם, לעשות לו יתברך "דירה בתחתונים"[מה] – הגילוי המפורש של אחדות ה' עם העולם.

מבנה חמשת הקנינים

מה המבנה הפנימי של חמשת הקנינים? רבי אייזיק מסביר אותם במאמר כנגד חמשת הפרצופים של עולם האצילות (עולם הקנין, כנ"ל) – אריך אנפין (כתר), אבא (חכמה), אמא (בינה), ז"א (מדות), נוקבא דז"א (מלכות):

ההסבר של רבי אייזיק למבנה הפנימי הוא לא לפי סדר המשנה, שמתחיל מ"תורה קנין אחד", אלא מתחיל מ"שמים וארץ קנין אחד". כפי שכבר הזכרנו, ה"שמים וארץ" אצלו הם בהפשטה מאד גדולה, הפנימיות והחיצוניות של המציאות, שהן בעצם הרצון של ה' בכללות המציאות – פרצוף אריך אנפין (הכתר-הרצון).

אחר כך "אברהם קנין אחד" הוא כנגד פרצוף אבא, החכמה (אברהם אותיות אבר-מה, סוד מה דחכמה[מו]). יש לנו שלשה אבות, "אין קורין אבות אלא לשלשה"[מז], אבל האבא העיקרי הוא אברהם אבינו.

"ישראל קנין אחד" הם כנגד פרצוף אמא (שרש האומה, קביעת היהדות לפי האם), הבינה. אברהם וישראל, האבא והבנים, הם כאן "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[מח] – כתוב שגם אברהם עצמו נקרא ישראל[מט].

"תורה קנין אחד" היא כנגד פרצוף ז"א, מדות הלב. בפרט, התורה שייכת ל"עמודא דאמצעיתא", ספירת התפארת[נ], ובכלל תכלית התורה היא תיקון המדות[נא] (התורה שקדמה לעולם שייכת לחכמה ובינה, "אלפים שנה קדמה תורה לעולם"[נב], "אאלפך חכמה"[נג] ו"אאלפך בינה"[נד], אבל דיני התורה בעולם שלנו הם כנגד המדות בהן נדרשת הכרעה מותר-אסור, כשר-פסול, זכאי-חייב וכו').

"בית המקדש קנין אחד" הוא כנגד הנוקבא-המלכות – תכלית בריאת העולם, דירה בתחתונים (כנ"ל).

הסדר הזה הוא בעצם הסדר הכרונולוגי: בתחלה ה' בורא שמים וארץ, אחר כך מופיע אברהם אבינו, אחר כך נולדות ממנו נשמות ישראל, אחר כך ישראל (ר"ת "יש ששים ריבוא אותיות לתורה"[נה]) מקבלים את התורה ובסופו של דבר הם נכנסים לארץ ובונים בה את בית המקדש.

"מיינר זאגט"

הביטוי של המשנה הוא "חמשה קנינים" – חמשה אותיות שמחה והמספר חמש קשור גם למשיח. כמה עולה "חמשה קנינים"? תריג – יש כאן משהו שכולל את תריג מצוות, שהענין שלהן הוא לגלות את האחדות ולהקנות את העולם לקב"ה (גם המצוות הן מעין קנין קידושין – "אשר קדשנו במצותיו" – כמבואר בתניא[נו]).

בהקשר הזה, ידוע הסיפור[נז] שפעם אדמו"ר הזקן יצא מהחדר ושמע את הרבנית שלו אומרת "מיינר זאגט..." – 'שלי אומר...'. אמרנו שבקידושין האיש הוא הקונה והאשה היא המקנה את עצמה לבעלה, כך שהיא 'שלו', אבל כאן היא קוראת לו 'שלי' – יש ממד פנימי בו גם האיש נקנה לאשה, ולא רק האשה נקנית לאיש[נח]. כשאדמו"ר הזקן שמע את דבריה הוא נכנס לדבקות – 'במצוה אחת אני שלך, בכמה מצוות אני של הקב"ה?!'. על הכניסה לדבקות בעקבות שמיעת דברי אשתו הוא דרש את הפסוק "צאינה וראינה בנות ציון"[נט] – שעל ידי "בנות ציון" מתקיים "צאינה וראינה", 'צא-אני וראה-אין'. בכל אופן, רואים כאן שהמצוות עושות אותנו קנין של הקב"ה.

ג. הקנין בנפש

קנין תורה

מה הקנין העיקרי? בשביל בחור שלומד בישיבה, או בשביל בת שלומדת ביעלת חן, העיקר הוא קנין תורה. התלבטתי האם לקרוא לשנה הבעל"ט 'שנת הקנין' בכלל או 'שנת קנין תורה' בפרט. בשביל התלמידים וגם התלמידות כשמדברים על קנין – העיקר הוא "קנין תורה". אצל מבוגרים כבר אפשר לדבר על עוד קניינים – גם כשמנהלים מוסד של תורה צריכים עוד קניינים, כדאי לקנות בנין למוסד בשנת הקנין...

כל פרק הברייתא שהוסיפו לפרקי אבות נקרא פרק "קנין תורה" – זהו הנושא העיקרי שלו, ולכן גם הוסיפו אותו לפרקי אבות שהתכלית שלהם הוא "קנין תורה" (כאשר בלימוד פרקי אבות בין פסח לעצרת הוא ההכנה הסמוכה לקראת "זמן מתן תורתנו"[ס]). זו גם הסבה לכך שהראשון מבין חמשת הקנינים במשנה שראינו הוא "קנין תורה" – אפילו שכרונולוגית התורה (שקדמה לעולם) ניתנת רק מאוחר יותר, וזהו הסדר לפני המבנה הפנימי שראינו, כל הענין של הפרק הוא "קנין תורה". אחר כך, על הבסיס של "קנין תורה" אפשר לקנות את שאר הקנינים – לקנות את העולם ולהקנות אותו לה', לתקן אותו ולעשות אותו "קן" לה', "דירה בתחתונים" (כשלשת הפירושים שמביא רש"י ל"הוא אביך קנך"[סא]).

"קנין תורה" הוא לא רק לימוד התורה, אלא קנין פנימי של התורה בנפש והתאחדות אתה. אין כמו רבי אייזיק לענין הזה – הוא מתאר באריכות את ה"קנין תורה" שלו בעצמו, מה החוויה הנפשית של הקנין, כמו שעוד נרחיב. יש ביחס להתעצמות של הלומד עם תורה שני מושגים עיקריים – "כתר תורה"[סב] ו"קנין תורה". "כתר תורה" שייך, כמובן, לספירת הכתר – בכלל הוא כולל את שלשת הראשים שבכתר, אמונה-תענוג-רצון, ובפרט מבין ה"שלשה כתרים" הוא מכוון כנגד "רישא דאין", התענוג[סג]. "קנין תורה" שייך לספירות המוחין, חב"ד – "קנה חכמה קנה בינה"[סד] ו"אמת קנה ואל תמכֹר"[סה] – כמוחין עצמיים דגדלות (במדרגת יחודא עילאה)[סו].

קנין באמונה

מהו הכח של קנין בנפש? רבי אייזיק מסביר באריכות שהקנין קשור לאמונה. הפסוק הכי חשוב בפרשת השבוע הוא "והאמן בהוי' ויחשבה לו צדקה"[סז]. הפירוש הפשוט הוא שאברהם האמין בהבטחה של ה' וה' חשב לו לצדקה את האמונה שלו[סח]. עאבל יש עוד פירוש עמוק – פירוש של הרבי מקוצק[סט], פירוש שמופיע כבר אצל הרבי ר' בונים[ע] – שאברהם אבינו האמין בה' וחשב לה' לצדקה (לא רק את ההבטחה שלו אלא) את האמונה בעצמה. כלומר, אברהם הבין שהכח של האמונה בנפש הוא בעצמו מתנה מה'.

רבי אייזיק מסביר במאמר שהחידוש של אברהם אבינו הוא היותו "ראש כל המאמינים"[עא]. גם לפני כן הכירו את ה', מאז אדם הראשון, וגם היו צדיקים – אבל הכל היה הכרה לפי טעם ודעת, במגבלות השכל האנושי, ואברהם אבינו הוא המאמין הראשון, שבאמת קונה בנפש את הקשר לה'. בלי המתנה של האמונה אפשר להכיר את ה' – ועדיין לא להאמין בו. האמונה היא למעלה מטעם ודעת, ובהתחלה היא גם לא דורשת טעם ודעת – ילד יודע מי הוא אביו, ולמרות שהוא אינו מבין מה המשמעות לכך שהוא אבא האמונה הזו קנויה בנפשו.

בפרטות יש שלש מדרגות – אמונה, תחושה והכרה. הכרה היא העומק של השכל, היא מוגבלת לפי טעם ודעת. תחושה היא כבר מדרגה גבוהה יותר, כמו לומר 'יש לי תחושה שאתה אדם טוב'. האמונה היא הדרגה העליונה. כל שלש המדרגות האלה שייכות לכתר, ואפשר להקביל אותן לשלשה ראשים שבכתר – הכרה במוחא סתימאה (שרש השכל הגלוי), תחושה בגלגלתא (מקור החושים בנפש הוא ז תיקוני גלגלתא[עב]) ואמונה ברדל"א.

רבי אייזיק גם מסביר שיש בתהליך הקנין של האמונה שלב של השתוממות. כאשר אדם שומע משהו שלמעלה מטעם ודעת לגמרי בשבילו, אבל הוא מאמין למי שאומר אותו, הוא קודם כל משתומם. הוא מביא דוגמה מהמאמר של הספרא דצניעותא "'ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא וגו''[עג] היינו דכתיב 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וגו''[עד]"[עה]. כשאני שומע כזה דבר אני שואל – 'מה הקשר?!' (מה הקשר בגימטריא 650, כה פעמים הוי'), אבל אם חכם אמתי אמר זאת, ככה כתוב בתורה, אני מאמין בכך, משתומם באי הבנה, ואחר כך אפשר להגיע להבנה.

אגרת הקדש של רבי אייזיק

יש לרבי אייזיק מהומיל אגרת מאד מיוחדת, שמודפסת בסוף הספר חנה אריאל[עו], בה הוא מתאר את ההתקשרות שלו לחסידות. יש חסידים שנוהגים לקרוא כל יום את אגרת הקדש של הבעל שם טוב[עז] – אגרת עם יסודות החסידות, "לכשיפוצו מעינותיך חוצה", עולמות-נשמות-אלקות ועוד. זו האגרת של החסידות בכלל, מהבעל שם טוב. למי שקורא אותה ורוצה להוסיף משהו של חסידות חב"ד – כדאי לקרוא כל יום גם את האגרת של רבי אייזיק, אגרת של פחות משלשה עמודים.

באגרת הזו רבי אייזיק מתאר את הקנין בנפש במילים מאד חזקות – "כחץ ירה בקרבי אור ותוקף ועוז אמונה הנ"ל וכו'". הוא מסביר שאצל אדמו"ר הזקן הוא קנה את האמונה בקטנות – "כתינוק המכיר ויודע את אביו היטיב" – ואילו את האמונה בגדלות הוא קנה אצל בנו, אדמו"ר האמצעי.

אלה שני שלבים בקנין האמונה בנפש, שבאים זה על גבי זה. הוא מסביר שאצל אדם גדול עצם הידיעה האמתית שהאבא הוא אביו אינה שונה מהידיעה של הקטן, אבל יש שוני באופן הידיעה – אצל הקטן אין לכך שום הסבר ואילו הגדול יודע שיש כאן מישהו שהוא בא ממנו ממש, מישהו שאפשר להצביע עליו ולהגיד 'אני חלק ממנו'. בכל זאת, אי אפשר להגיע לאמונה בטוב טעם ודעת, האמונה בגדלות, בלי הבסיס של האמונה בקטנות, שהיא ראשית כל הקנין בנפש.

התחלנו נושא שבעזרת ה' עוד נמשיך בו. שתהיה שנת קנין – שנה של קנינים טובים. בתורה קנין הוא גם גאולה, כמו שכתוב במגלת רות "על הגאולה ועל התמורה"[עח]. שנזכה לקנין שלם של אמונה ותורה, עד לקנין של הגאולה.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• כח הדעת – דעת-מקנה ודעת-קונה – שייך במיוחד לנישואין.
• בקידושין האשה היא המקנה (המשפיע) והאיש הוא הקונה (המקבל).
• החפץ בקידושין הוא האשה עצמה – היא חפצי-בה, מימוש הרצון הכי עמוק של החתן.
• כל כלה היא בבחינת חפצי-בה – אם המשיח בפוטנציאל.
• אם המקנה הוא המחזר למכור – מעות קונות (מדאורייתא). אם הקונה הוא המחזר לקנות – משיכה קונה (מדאורייתא).
• אצל הצדיק העיקר הוא המקנה-המשפיע ואצל בעל-תשובה העיקר הוא הקונה-המקבל.
• בקידושין האיש-הקונה מחזר לקנות לכן עיקר הקנין תלוי במשיכה – משיכת הלב.
• קנין של ה' בעולם היינו דבר בו מתגלה אחדות ה'.
• "חמשה קנינים" הם כנגד חמשת פרצופי האצילות: א"א – שמים וארץ; אבא – אברהם; אמא – ישראל; ז"א – תורה; נוקבא – בית המקדש.
• "חמשה קנינים" כוללים את כל תריג מצוות.
• בחיצוניות האיש קונה את האשה ובפנימיות האשה קונה את האיש.
• הקנין העיקרי לתלמידים ותלמידות הוא "קנין תורה".
• על בסיס "קנין תורה" ניתן לקנות את כל שאר הקנינים בעולם באופן מתוקן.
• ההתעצמות עם התורה היא גם בסוד "כתר תורה" (בכחות העל-מודע) וגם בסוד "קנין תורה" (במוחין).
• הקנין בנפש הוא בכח האמונה, שהיא עצמה מתנת שמים.
• לפני אברהם הכירו את ה' – אך לא האמינו בו.
• ראשית הקנין בנפש הוא השתוממות מול מה שאני מאמין בו אך איני מבין אותו.
• בכתר יש שלש מדרגות – אמונה-תחושה-הכרה.
• יש חסידים הנוהגים לקרוא בכל יום את אגרת הבעל שם טוב.
• מומלץ להוסיף גם את קריאת אגרת הקדש של רבי אייזיק מהומיל.
• האמונה בגדלות באה על בסיס האמונה בקטנות.