בדרך לתשובה

י"א כסלו תשפ"א – רשימת הרב

נחלי אמונה – פרשת וישלח

(לעילוי נשמת ר' דוד-רפאל פיינשיל בן עמי) ע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בתורה עט בליקוטי מוהר"ן תניינא מובאים ראשי פרקים שכתב רבי נחמן בתמצות, עם ביאור של רבי נתן עליהם, כאשר לפי ביאורו כלליות התורה עוסק בכך "שתשובה הוא בחינת למעלה מהזמן" ו"עיקר העבודה הוא לקשר ולבטל בחינת הזמן, להעלותו וליחדו בבחינת למעלה מהזמן".

בין הדברים כותב רבי נחמן על תחלת פרשת וישלח – "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו"[ב]:

‏וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים מִצְווֹת זְמַנִּיּוֹת עָשָֹה מִצְווֹת הַרְבֵּה נִבְרָא כַּמָּה מַלְאָכִים. לְפָנָיו. תְּשׁוּבָה. וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי.

"וישלח יעקב מלאכים" – ומהיכן היו לו מלאכים? "העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד"[ג] – מכל מצוה ומצוה נברא לאדם מלאך טוב, שגם נשלח לעזור לו[ד]. מלאכיו-שליחיו של יעקב נבראו מהמצוות שעשה, והרמז – "וישלח יעקב" בגימטריא מצות! "שלוחו של אדם כמותו ממש"[ה] ואם המצוות הן שלוחי האדם הרי שכל מצוה ומצוה היא הממשות של האדם הישראלי.

רבי נחמן אומר שמ"מצות הרבה נברא כמה מלאכים", ובכללות יש ליעקב שני סוגי מלאכים (כרמוז בכך שיעקב עולה מלאך-מלאך) – מלאכי ארץ ישראל ומלאכי חו"ל (כשיצא מהארץ ראה יעקב בחלום הסולם "מלאכי אלהים עֹלים ויֹרדים בו"[ו], "מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו"[ז], ובחזרתו נאמר "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים"[ח], "מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ"[ט]). בארץ ישראל על יעקב לעסוק בבירור עשו ובחו"ל עליו לעסוק בבירור לבן, ובציוויו "כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי וגו'"[י] הוא רומז לשניהם. גם מלאכי-המצוות שלו, באמצעותם הוא עושה את שני הבירורים, מתחלקים לשנים – תריג המצוות (אליהן רומז יעקב, "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי"[יא]) מתחלקות ל-רמח מצוות עשה ו-שסה מצוות לא תעשה. את לבן (צבע החסד-האהבה, שרש כל מצוות עשה) מבררים על ידי רמח מצוות עשה ואת עשו ("עשו הוא אדום". צבע האדום הוא צבע הגבורה-היראה, שרש כל מצוות לא תעשה) מבררים על ידי שסה מצוות לא תעשה. לכן, את לבן ברר יעקב שנים ארוכות, בעבודתו וביגיעתו החיובית, על ידי מעשה, ובמפגש עם עשו הוא מתכונן למלחמה והעיקר הוא הדחיה-השלילה שלו בדרך לא-תעשה.

נמצא שיש שני ברורים (שנעשים על ידי יעקב אבינו, הבחיר-ברור שבאבות) – ברור לבן וברור עשו. והנה, ברור לבן = 490 = י פעמים מט (ז ברבוע, שלמות תיקון ז מדות הלב על ידי התכללותן זב"ז, כמו בימי ספירת העומר) וברור עשו = 784 = הוה פעמים מט (כח ברבוע). ביחד – י-הוה פעמים מט = ז פעמים יעקב!

על ידי שני הברורים הנ"ל עולה יעקב (סוד התפארת) עד לכתר עליון, שלמעלה מהזמן, ששם סוד תרך עמודי אור (אור = אין סוף), שרש תריג מצות דאורייתא ו-ז מצות דרבנן. והנה, גילוי אור הכתר הוא בבינה, בסוד "אהיה [בכתר] אשר אהיה [בבינה]".

אכן, המצוות הן "זמניות", פועלות בתוך הזמן (והמקום), ויש לעלות עד למקור התשובה, שלמעלה מהזמן (ולכן התשובה יכולה לתקן גם את העבר), אליה רומזת המלה "לפניו" – כדברי ירמיהו הנביא "אם תשוב ואשיבך לפני תעמד"[יב]. עוד פסוק מובהק ששייך לכך הוא "לפני הוי' תטהרו"[יג] ("תטהרו" = כתר, היינו גילוי הכתר בבינה כנ"ל), אליו זוכים ביום התשובה – יום הכיפורים. בחסידות[יד] מוסבר ש"לפני הוי'" היינו למעלה משם הוי' ב"ה (אליו שייכות "מצות הוי'"). בפשט, "לפניו" היינו למקום אליו מובילה דרכו של יעקב (כללות נש"י) – כולנו עתידים, בע"ה, לעשות תשובה, שהרי "כבר הבטיחה תשובה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין"[טו] (עצם חוית ה"לפני" – שאני עוד בדרך, לפני הענין עצמו – היא חוית תשובה והתעוררות הגורמת להיות "כל ימיו בתשובה"[טז]).

בספירות, קיום המצוות שייך לספירת התפארת, מדתו העצמית של יעקב אבינו – התפארת (עליה נאמר "תפארת גופא"[יז]) היא עמוד התורה והמצוות ש"הן הן גופי תורה"[יח], והיא כוללת את גווני החסד (רמח מצוות עשה), הלבן, והגבורה (שסה מצוות לא תעשה), האדום. עבודת התשובה שייכת לספירת הבינה, בה נאמר "ולבבו יבין ושב ורפא לו"[יט]. בספירת התפארת מאיר שם הוי' ב"ה (שם הרחמים, המדה הפנימית של ספירת התפארת), אך התשובה היא "לפני הוי'" – יש לקיים מצוות בתפארת ולהתקדם תמיד למדרגת התשובה-הבינה ש"לפני הוי'" דז"א. התשובה שייכת ל"בינה לבא"[כ] ("ולבבו יבין ושב", כנ"ל) – זו תשובה מתוך תביעה של "רחמנא לבא בעי"[כא], לעורר את הלב לאהבה ויראה (שני המניעים הנפשיים של קיום מצוות עשה וקיום מצוות לא תעשה[כב], שכנגד לבן ועשו, כנ"ל) בתוך קיום המצוות. "כל ימיו בתשובה", שהרי תמיד יש לחתור לרבדים עמוקים יותר בלב[כג]. התשובה השלמה עצמה נעשית תוך שמחה (פנימיות ספירת הבינה), והיא המביאה אותנו אל שמחת הגאולה בב"א.