תורת המשחקים

אור לח"י אייר תש"פ – כפר חב"ד

התוועדות לג בעומר (ח"ד)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. תורת המשחקים – סוד הנצח וההוד

עכשיו נגיע לעיקר הנקודה: המלה שחקים. שחקים הם ה"שבת אחים גם יחד", הנצח וההוד. בזהר הדבר הראשון שרשב"י אומר על "שבת אחים גם יחד" הוא שהם כמו הכרובים, "ופניהם איש אל אחיו"[ב] – זהו הדימוי הראשון של "שבת אחים גם יחד". שני הכרובים הם נצח והוד, ומוסבר בקבלה שהם במקום מאד גבוה, נו"ה דאבא ונו"ה דאמא, אבל נו"ה. אחר כך, כשהם יורדים למטה, הם משפיעים על יחוד זו"נ – "איהו בנצח" ו"איהי בהוד"[ג] – יחוד קוב"ה ושכינתיה בכלל, שני כרובים המסתכלים אחד על שני. פני הכרובים הם פנים של תינוקות[ד]. מחד, הם חתן וכלה. מאידך, הם שני ילדים תמימים – תמימות היא פנימיות ההוד[ה] – שמסתכלים זה על זו באהבה, אהבה של אחוה, לא אהבה של אש בוערת. רביא לשון ריבוי. משום מה פני התינוקות נקראים רביא, לשון רב, כמו "פרו ורבו"[ו].

הווארט הוא ששׁחקים הם בעצם משׂחקים (בחילוף שׁ ימנית ל-שׂ שמאלית). מה ילדים עושים? ילדים משחקים משחקים. אבל גם מבוגרים משחקים משחקים. למה נצח והוד הם משחקים? שני שוחקים, "תרין פלגי גופא"[ז]. אמרנו שנצח והוד לא יכולים לפעול אחד בלי השני, הם חייבים שיתוף פעולה, כי זהו משחק. היום אפשר במחשב לשחק עם עצמך, אבל זה דיעבד. גם כשאתה משחק עם עצמך, כאילו אתה מתפצל לשנים – "תרין פלגי גופא". בשביל לשחק צריך לדעת ללכת ברגלים (נצח והוד), בכללים (כל כלל הוא בחינת הרגל, התנהגות קבועה) של המשחק.

מה עיקר הכלל של תורת המשחקים של היום? זהו מדע די חדש, של מאה השנים האחרונות. כל מה שקורה בעולם, כל הכלכלה וכל המלחמות וכל היחסים וכל מה שנקרא חקר ביצועים – הכל תורת המשחקים היום. "ואהיה אצלו אמון"[ח], אומן קבל את הפרס בתורת המשחקים. איפה כתוב משחקים בתורה? באותו פסוק, "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשֻעים יום יום משחקת לפניו בכל עת. משחקת בתבל ארצו ושעשֻעי את בני אדם". זהו הפסוק הכי חשוב שהתורה אומרת על עצמה בספר משלי. "ואהיה אצלו", אצל הקב"ה, "אמון" – "אל תקרי 'אמון' אלא 'אומן'"[ט] – זהו הכתר (ויש בזה ארבע מדרגות[י] – "אמון פדגוג" במוחא סתימאה, "אמון מכוסה" בגלגלתא, "אמון מוצנע" ברדל"א, "אמון רבתי" ב"חביון עז העצמות"[יא] שבפנימיות רדל"א, כמבואר באריכות במ"א[יב]). אחר כך "ואהיה שעשֻעים יום יום" – חכמה ובינה ("יום יום"). אחר כך "משחקת לפניו בכל עת" – נצח. "משחקת בתבל ארצו" – הוד. "ושעשעי את בני אדם" – היסוד שמשפיע למלכות.

כלומר, בעצם הפסוק הזה הוא כל הספירות בדילוג על המורגש, כמו שיש הרבה פעמים בקבלה שיש כח"ב – ג"ר, כח"ב או חב"ד – ואחר כך מדלגים, כאילו מתעלמים מהמדות, ומיד ממשיכים עם הנה"י. כמו, לדוגמה, בכוונת שבעת המינים בהם נשתבחה ארץ ישראל. מפורש באריז"ל[יג] שחטה-שעורה-גפן הם חב"ד לפי הסדר – חטה-חכמה, שעורה-בינה, גפן-דעת – ואחר כך מיד מדלג לתאנה-רמון-זית שמן-ודבש שהם נהי"ם, תאנה-נצח, רמון-הוד, זית שמן-יסוד ודבש-מלכות (דבש תמרים). משום מה מדלגים על החג"ת. יש עוד הרבה דוגמאות. כאן בסיפור של הזהר על פעם אחת שהעולם היה צריך לגשם כתוב בהתחלה שמי שהלך לרשב"י לבקש שיעורר רחמים על גשם הם רבי ייסא ורבי חזקיה ההוד והנצח בין תלמידי רשב"י, השחקים (הרגלים ההולכות בדרך). אחר כך כתוב "שאר חבריא", היו עוד חברים. מספר הסיפור הוא רבי יוסי, המלכות, שגם היה שם.

איך מכוונים תלמידי רשב"י? חשוב לדעת. כל פירושי האבא של הרבי על הזהר הם לפי מיקום תלמידי רשב"י, הספירה שלהם. מי הוא רשב"י? הייתי חושב שהוא הכתר, אבל לא – הוא הדעת. בדיוק מה שאמרנו קודם, שרשב"י הוא משה רבינו, הדעת. יש חכמה ובינה, שלכאורה למעלה ממנו, אבל לא – הדעת שלו קשורה לדעת עליון, שהיא גם הדעת של שני המזלות שהזכרנו קודם, אין-אין, בר יוחאי בר יוחאי, שגבוהה מחכמה ובינה ומחברת אותם. החכמה היא בנו, רבי אלעזר. הבינה – רבי אבא, הסופר. הם הג"ר של תלמידי רשב"י – רשב"י-הדעת, רבי אלעזר בנו החכמה ורבי אבא הבינה. אחר כך החסד הוא רבי יהודה, החולק עליו בענין ההתיחסות לרומי – רבי יהודה משבח ורשב"י מגנה. בין כל תלמידי רשב"י בזהר הוא הכי משבח את רשב"י, קורא לו שבת[יד] – שבת קדש להוי' – הוא החסד. אחר כך רבי יצחק הגבורה. רבי יוסי בר יעקב – שלא כל כך מכירים – הוא התפארת, כרמוז בשם אביו יעקב. אחר כך רבי חזקיה הנצח, רבי ייסא ההוד, רבי חייא – הצדיק החי – היסוד ורבי יוסי, רבי יוסי סתם ש"נמוקו עמו", הוא המלכות.

את הסיפור הזה, מהחשובים בזהר, מספר רבי יוסי, המלכות, ומספר שהלכו רבי ייסא ורבי חזקיה, הנצח וההוד. יש שם כמה דפים בזהר, ובתוך הסיפור כל מי שהיה שם אומר דברי תורה, אומר חידוש, כמו בשתי האידרות, שכל אחד מהתלמידים מגלה סודות התורה. מענין כאן שסך כל המדברים הם רבי שמעון עצמו, הדעת; רבי אלעזר בנו, החכמה; רבי אבא, הבינה; רבי חזקיה, הנצח; רבי ייסא, ההוד; רבי חייא, ההוד; רבי יוסי, המלכות. אין חג"ת – בדיוק אותה תופעה שאמרנו כעת, שלפעמים יש רק את המושכל והמוטבע יחד – שבעה יחד, כמו שבעת המינים. כך גם בסיפור הזה.

בכל אופן, הגענו לזה כי זהו סוד הפסוק שהתורה אומרת על עצמה במשלי ח – "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום", אחר כך שני משחקים, "משחקת לפניו בכל עת" בנצח, זמן ("בכל עת"), ו"משחקת בתבל ארצו" בהוד, "איהי בהוד" ("תבל ארצו"), ובסוף "ושעשעי את בני אדם".

	כתר "ואהיה אצלו אמון"
חכמה "ואהיה שעשֻעים יום" חטה רבי אלעזר		בינה "...יום" שעורה רבי אבא
	דעת גפן רשב"י
חסד (רבי יהודה)		גבורה (רבי יצחק)
	תפארת (רבי יוסי בר יעקב)
נצח "משחקת לפניו בכל עת" תאנה רבי חזקיה		הוד "משחקת בתבל ארצו" רמון רבי ייסא
	יסוד "ושעשֻעי את בני אדם" (מיסוד למלכות) זית שמן רבי חייא
	מלכות דבש רבי יוסי

משחקי הנצח וההוד

נחזור: למה השחקים הם המשחקים? כי כח המניע של המשחק הוא לנצח – נצח. יש נצח והוד – לפעמים במשחק מישהו מתכוון להפסיד. המנצח הוא הוי' צבאות והמפסיד אלהים צבאות[טו] (המשחק של השי"ת בבריאת העולם, לשון העלם, הוא שיתגלה ש"הוי' הוא האלהים", שההנהגה הטבעית, אלקים, תתבטל-תפסיד להנהגה העל-טבעית, הוי', שיתגלה שבעצם הדין, אלקים, הוא רחמים, הוי' – הכל רחמים. בקיצור, שהוי' ב"ה ינצח). עיקר המשחק בעולם – חוץ ממשחק ילדים – הוא מלחמה, לכן בנו"ה שם צבאות.

איך יודעים שמשחקים הם מלחמה? משחק לא פשוט, יש משחקים מסוכנים. גם כלכלה היא משחק, גם מלחמה. כתוב "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו"[טז]. קודם כל, רואים שנערים משחקים – כמו הכרובים, כרביא. מי אמר זאת? אבנר ליואב. היתה מלחמה בין בית שאול לבית דוד – משחק של דם ממש, כל אחד בחר שנים עשר נערים שייצגו את יב שבטי י-ה, מי ימלוך על כל יב השבטים – הם התחילו לשחק והרגו אחד את השני. "יקומו הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקֻמו".

מי שלומד היום קצת תורת המשחקים – מתחילים כעת נושא חדש – יש שני כללים עיקריים: כלל אחד נקרא שיתוף פעולה (cooperation) וכלל שני נקרא איזון (equilibrium), שיווי משקל. איפה נמצאים שני המושגים האלה בקבלה? אלה שני המושגים, ב-ה הידיעה, של נצח והוד. הרגלים יכולות לפעול רק אם יש שיתוף פעולה ביניהן. לכן שם צבאות באתב"ש הוא השתפא[יז], שם קדוש מלשון שיתוף פעולה[יח]. הכלל השני הוא שנו"ה נקראים מאזנים, "מאזני צדק"[יט], איזון. אלו היום שני מושגי היסוד של תורת המשחקים. לא יכול להיות משהו יותר מתאים, יותר 'בול', שלפי הקבלה סוד תורת המשחקים שייך לנצח והוד.

בשביל להוריד את הגשם מהרוחניות צריך לעבור את השחקים. עוד פעם, השחקים הם שלב – קודם כל צריך שיהיה רצון בחצי התחתון של התפארת, רצון של פנים כלפי מטה, ואז הגשם יורד לתוך כלי המעשה, שראשיתם השחקים. שוב, השחקים הם המשחקים כאן, והם שוחקים את המן לצדיקים והלאה למטה-למטה, לתוך המציאות.

איפה זה רמוז בתוך הפסוק שלנו, "שבת אחים גם יחד"? "שבת אחים" היינו נצח והוד. איפה יש כאן רמז לתורת המשחקים, שמה שהם עושים הוא לשחק? "גֵם יחד" ('גיים [game] יחד'. לפי כללי הניקוד בקבלה, גַם בפתח בחכמה וגֵם בצירה בבינה, והם "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[כ]). 'גֵם' בלועזית, חוץ ממשחק, הוא גם ציד (לצוד חיות). מי משחק? עשו יודע טוב לשחק – "איש יֹדע ציד"[כא]. שוחקים את המן לצדיקים וגם לציידים, צדיק הוא ציד. איפה כתוב פעם ראשונה "גם" בתורה? "הכל הולך אחר הפתיחה"[כב] – "ותתן גם לאישה עמה ויאכל"[כג], בחטא עץ הדעת. מה חוה עשתה שם? שחקה. איפה ה"גם" האחרון בתורה? "גם בחור גם בתולה"[כד], בתוכחה. מה הם עושים? משחקים.

תורת המשחקים – דרשת רבי עקיבא בריבוי ומיעוט

כעת נאמר בקיצור, במרוכז: יש מחלוקת יסודית בכל התורה כולה בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל, איך דורשים את כל התורה כולה. רבי עקיבא אומר שדורשים את כל התורה כולה בריבוי ומיעוט, ורבי ישמעאל – שבסידור שלנו אומרים בפשטות כמו רבי ישמעאל, יג מדות שהתורה נדרשת בהן – אומר שדורשים הכל בכלל ופרט. רבי עקיבא חולק וזו נפק"מ מאד גדולה בכל דרשות התורה – אם דורשים בריבוי ומיעוט או בכלל ופרט. ריבוי ומיעוט הם נצח והוד וכלל ופרט הם תפארת ויסוד. אין כאן המקום להרחיב בכך עכשיו. נצח והוד – הכרובים, כרביא – הם לדרוש בריבוי ומיעוט.

מהו משחק? לכל אחד יש קופה – מי שמנצח מקבל מהקופה של השני, מרויח, ומי שמפסיד מפסיד מהקופה שלו. אצל הזוכה מתרבה ואצל המפסיד מתמעט. נצח והוד הם מאזנים, פלוני אתה זכאי ופלוני אתה חייב, אצל הזוכה מתרבה ואצל המפסיד מתמעט. לא ראש של כלל ופרט אלא של ריבוי ומיעוט – מי מתרבה ומי מתמעט. זהו נושא עצום ביותר. כל מה שקורה, חטא עץ הדעת היה משחק. חז"ל אומרים שהכל היה משחק – חוה לא רצתה למות לבד, אלא שאם אמות נמות יחד. כמו "יקומו הנערים וישחקו לפנינו". הכל משחק. כשמגיעים לנצח והוד בספירות הכל נעשה משחק. יש שכל ויש רגש ויש משחק. כל מה שעושים בעולם הוא משחק.

שוב, עד כאן פתיחת נושא. בשביל להוריד את הגשמים צריך להגיע למשחק, ואז הגשמיות תרד למטה. אם אתה נשאר בשמים – הגשם ישאר שם, לא ירד למטה. צריך "שבת אחים גֵם יחד". מהו גשם בכלל? רק בתוך גם. עיקר הריבוי בתורה הוא "גם" ועיקר המיעוט בתורה הוא "רק". רק הוא ש בגימטריא וכששמים אותו בתוך ה-גם מקבלים גשם.

נגנו "גשם נדבות".

ב. ביטוי כל קומות הנפש ב'סלף-אינטרס'

מה הם נצח והוד, המוטבע שבנפש? סלף-אינטרס (דאגה לעצמו המביאה לידי השתדלות בפועל לטובת עצמו). הרצון לנצח הוא האינטרס שלי. חשוב להבין שסלף-אינטרס הוא לאו דווקא אגואיזם. אגואיזם הוא משהו לא טוב, אגואיסטי. סלף-אינטרס הוא כח מניע של המוטבע שבנפש. כל משחק הוא סלף-אינטרס. כל המדיניות, כל הכלכלה, כל המלחמות – כל מה שעושים כאן בעולם הזה הוא סלף-אינטרס, יש אינטרסים. הכל מוטבע. אם המוטבע של הנפש הוא סלף-אינטרס, מהו החג"ת? אלטרואיזם. עיקר המורגש הוא רחמים – שאני מרחם על הזולת אפילו על חשבוני. חסד הוא חסיד, "חסיד שורפן"[כה], טובת הזולת חשובה יותר מטובת עצמו.

כעת אומרים הקדמה גדולה מאד, יסוד היסודות להבין את כל תורת הנסתר. יש שלשה רבדים בנפש – מוטבע-מורגש-מושכל. מוטבע הוא סלף-אינטרס, אינטרס אישי. מורגש הוא אלטרואיזם. מהו מושכל, חב"ד? אובייקטיביות טהורה. איך קוראים לצרעת הראש? נתק. חב"ד הוא מנותק – מנותק מהמציאות, מהמציאות הסובייקטיבית. כל הז"ת הם סובייקטיביות. מה ההבדל בין הנהי"ם לחג"ת? כל הז"ת הוא דבר אחד, אבל הוא מתחלק לשנים. בתוך הסובייקטיביות יש את האינטרס שלי ויש את הרחמים על הזולת – הכל סובייקטיבי, שניהם – ויש נתק, החב"ד, המושכל.

מה הפלא, כשלומדים זאת בתורת המשחקים? אמרנו קודם איזה ווארט בלי להסביר – את כל מה שאמרנו צריך הרבה יותר להסביר – שלפעמים אדם רוצה להפסיד. הרבי שיחק עם הרבי הקודם שח בליל ניתל. כשמשחקים רוצים לנצח, להשיג את האינטרס שלי, אבל יש אחד שעושה את כל הפעולות לנצח, אבל בעומק – במודע או בתת מודע – הוא רוצה להפסיד. בנצח והוד ה' משחק אתנו. בהוד ה' רוצה להפסיד. מה הכוונה? כלל גדול אצלנו בעיקרי האמונה של פנימיות התורה[כו] ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים"[כז] היינו נצח, מילא, ועיקר החידוש ההיפך, "הקב"ה גוזר וצדיק מבטל"[כח], ואז ה' אומר "נצחוני בני נצחוני"[כט], זהו הוד, שה' מודה לצדיק.

יש כאן שיתוף של נצח והוד שהולכים יחד. ה' משחק אתנו – גם "שבת אחים", אנחנו והקב"ה – לפעמים הוא רוצה לנצח ולפעמים הוא רוצה להפסיד, הוי' צבאות ואלהים צבאות (דווקא ה"אלהים" שבו, מדת הדין, רוצה להפסיד, שיתגלה שהכל רחמים כנ"ל).

זו דוגמה שסלף-אינטרס לא כל כך פשוט, לא סתם אגואיזם. יש שהסלף-אינטרס שלך הוא להפסיד עכשיו, במקרה הזה. כתוב עוד יותר, שגם בחיות בטבע יש אלטרואיזם, והאלטרואיזם להפסיד הוא האינטרס שלו. כלומר, בעצם הנהי"ם שואב לתוך עצמו גם את החג"ת. לפעמים האלטרואיזם של החג"ת הוא האינטרס שלך. לפעמים גם הנתק מהכל הוא האינטרס שלך. סוף הנה"י הוא המלכות, "כל הנחלים הֹלכים אל הים והים איננו מלא"[ל]. שוב, זהו אחד הדברים הכי עמוקים היום, שאומן למשל מדבר עליהם, בתורת המשחקים – שהכל סלף-אינטרס, אבל הוא כולל מה שלכאורה ההיפך. לוותר ולהפסיד גם יכולים בסופו של דבר להיות האינטרס הכי חשוב שלך.

מהו הסלף-אינטרס? המוטבע הוא המין – נצח הוא הנצחת המין – ואם צריך למות בשביל ילדים, כמאמר הרבי הקודם שבשביל ילדים צריך מסירות נפש, אז למות זהו האינטרס שלך. כשאחד בצבא הולך למבצע למות בשביל להציל את חבריו – הוא מת וזהו האינטרס שלו. אפשר להסביר שזהו האינטרס שלו בעולם הבא, אבל זהו האינטרס שלו. אין לך מוטבע יותר מזה. אחד שהולך למות בשביל החבר – "לא תעמֹד על דם רעך"[לא], שצריך לסכן את עצמך, כך פוסק אדמו"ר הזקן[לב] – זהו האינטרס הכי עמוק שלך, האינסטינקט הכי עמוק שלך, גם קיום המין. כל זה חלק מהנושא החדש, תורת המשחקים, לחיים לחיים.