'מרדכי מתוקן לגאולה' – יסוד תורה שבעל פה ועלית המלכות בפורים

ב. "מרדכי מתוקן לגאולה" – יסוד תורה שבעל פה ועלית המלכות בפורים

פתחיה – פותח דברים ודורשם

למה קוראים לו פתחיה? למה לא מספיק לקרוא לו מרדכי ולומר שהוא ממונה על הקנים? למה צריך לומר שפתחיה על הקנים ושהוא בעצם מרדכי? חז"ל דורשים את השם פתחיה, שהוא פותח דברים ודורשם. מי שפותח דברים ודורש אותם קוראים לו פתחיה, וזה מרדכי. מרדכי הוא כזו נשמה, כזה רב גדול, כזו נשמה, כזה רבי, שפותח דברים ודורשם. אם כן, היום חג של אותו רבי שפותח. מה הכוונה פותח? פותח מן ההסתר. הרי היום קוראים מגלת אסתר, צריך לגלות את ההסתר וההעלם. הוא פותח מההסתר דברים שהיו נסתרים ונעלמים.

צריך לפתוח, כמו "פתח רבי שמעון". הוא פותח מההעלם, מהכתר. הניקוד של הכתר הוא קמץ – "קמץ א אַָ" – כך מתחילים ללמד ילד בחדר. בכתר הכל קמוץ. החכמה היא פתח – "והחכמה מאין תמצא", פותחת את הקמיצה. מי שפותח ודורש כבר עושה יחוד של "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" – הדרשה היא הסברה בטוב טעם ודעת, הכח של הבינה, אמא. קודם הוא פותח דברים (בחכמה) ודורשם (בבינה). לכן הוא פתח-יה, י-ה הם חכמה ובינה.

בתור שם קדוש בפני עצמו י-ה הוא שם החכמה, אבל בתור שתי האותיות של שם הוי' ב"ה, שם המיוחד, הם חכמה ובינה. עצם הפתיחה, ראשית הפתיחה, היא כברק המבריק על השכל – נקודה שהיא הברקה, כמראה הבזק. צריך לתפוס את הברק ולדרוש אותו, והוא מיד עושה זאת. אם כן, כל תורה של פורים גם צריכה להיות כך – שפותחים דברים חדשים, ומנסים גם לדרוש אותם. לא רק לפתוח – צריך לפתוח ולדרוש. יש רמז יפהפה, מהרמזים הכי יפים שיש בתורה – הקשר בין שני השמות של הגבור של פורים, מרדכי היהודי. יש בפורים גבור וגבורה – מרדכי ואסתר. לגבור יש שני שמות, מרדכי-פתחיה, 777 (= "איש יהודי... איש ימיני"), ורמז מופלא מקשר ביניהם (כדלקמן).

משה מתוקן לגואל, מרדכי מתוקן לגאולה

בכלל, כתוב שמרדכי הוא יסוד התורה שבעל פה, כמו שמשה רבינו הוא יסוד התורה שבכתב, "תורה צוה לנו משה", "זכרו תורת משה עבדי" – "מרדכי בדורו כמשה בדורו". יש מאמר חז"ל שבע"ה נסביר יותר בהמשך – "משה מתוקן לגואל ומרדכי מתוקן לגאולה". כל אחד מתוקן. מה הכוונה? שמהרגע שהוא נולד יש גורל, "פור הוא הגורל", יש לו שרש נשמה, וכבר מהרגע שהוא יצא לאויר העולם הוא מתוקן למשהו. יש 8 דוגמאות, או 9 במקום אחר, שבע"ה עוד נתבונן בהן, של אנשים שמתוקנים למשהו – הגורל שלהם, המזל שלהם, מרגע הלידה מצביע על משהו, על השליחות שלהם. ביניהם יש את משה ואת מרדכי, והם אחד ליד השני בדוגמאות, בהתאם לכתוב "מרדכי בדורו כמשה בדורו". הם מאד דומים, אבל עם שינוי קל. "משה מתוקן לגואל" מרגע שהוא נולד. הוא מתווכח עם ה' שבעה ימים ושבעה לילות שלא רוצה את השליחות, כי לא מכיר את שרש נשמתו, אבל אי אפשר – לזה אתה מתוקן, נולדת לזה. רואים שיש מציאות שאדם נולד למשהו והוא לא רוצה ליישם אותו, אפילו האדם הכי גדול, משה רבינו. במרדכי כתוב שמתוקן לגאולה.

איהי גאולה – תכלית עלית המלכות בפורים

יש מפרשים שמדייקים מה ההבדל בין גואל לגאולה? לכאורה גם במרדכי אפשר לומר שמתוקן להיות גואל. אלא מה, היחס בין משה למרדכי הוא "איהו גואל, איהי גאולה". כל המגילה נקראת על שם אשה צדיקה, מגלת אסתר. "קיימו וקבלו" – קיימו מה שקבלו כבר מסיני. כל הסוד של פורים הוא גילוי עתידי. כתוב שבכל שנה נס פורים יותר גדול מהשנה הקודמת, גם מהשנה הראשונה. כתוב שפורים רומז, יותר מכל החגים, על לעתיד לבוא – על משיח, על תחית המתים. הוא תכלית עלית הנוקבא, בלשון הקבלה. יש שבע עליות למלכות, לנוקבא, כך כתוב בכתבי האריז"ל. עד משיח ולא עד בכלל הכי הרבה שהמלכות, הנוקבא, עלתה היה בימי שלמה המלך, כשבנה את בית המקדש הראשון. אז המלכות עלתה עד למדרגה הששית, אבל לא למדרגה השביעית. המדרגה השביעית היא רק לע"ל, רק בימות המשיח. אבל כתוב שבפורים יש כבר התחלה – פתיחה, פתחיה – של עלית המלכות עד למדרגה השביעית. מהי המדרגה הששית ומהי המדרגה השביעית נסביר בע"ה יותר בהמשך.

"ותלבש אסתר מלכות"

בכל אופן, פורים הוא חג של עלית המלכות, "ותלבש אסתר מלכות". כתוב שהיא התלבשה במלכות בית דוד, ולא סתם מלכות בית דוד אלא מלכות מלך המשיח. כתוב בחסידות[5] שמה שנאמר "ותלבש אסתר מלכות" – ביטוי מאד מוזר, צריך היה לומר שהיא התלבשה במלבושי מלכות, כמו שכתוב בהמשך, שהמן הלביש את מרדכי בלבוש המלך, למה כתוב "ותלבש אסתר מלכות"? ידוע הרמז שאסתר לשון נסתר, וכאשר מחשבים את החלק הנסתר של אסתר – האותיות הנסתרות בשמה: אלף סמך תיו ריש – הוא עולה בגימטריא מלכות. מלכות עולה אברהם-אברהם, אברהם הוא "עד חצי המלכות" (של "שבע ועשרים ומאה מדינה", כמנין חיי שרה, וכן הוא בחיי אברהם, וכמו שיתבאר). החלק הנסתר של אסתר הוא מלכות שלמה, ואחשורוש הבטיח לה עד חצי המלכות. בכל אופן, כתוב שב"ותלבש אסתר מלכות" יש שני פירושים. לא רק שהיא התלבשה במלכות, אלא שהיא גם הלבישה מלכות. שאסתר, לפני שהיא נכנסה במסירות נפשה למלך אחשורוש, לבקש "יבוא המלך והמן היום אל המשתה", היא עלתה עד אין סוף ובעצם הלבישה את המלכות דאין סוף – שרש נשמת מלך המשיח. אחרי שהיא עלתה עד אין סוף, על דרך העליה השביעית של המלכות, והלבישה את המלכות דאין סוף, היא שוב ירדה והתלבשה בתוך מלכות בית דוד. זה הלשון. עלתה עד מלכות דאין סוף, הלבישה את המלכות דאין סוף, ואז ירדה והתלבשה בתוך מלכות בית דוד, וכל המלכות הזו היא בעצם החלק הנסתר של עצמה – היא גילתה, מגילת אסתר, את הפנימיות והעצמיות של עצמה. עלתה לשרש והלבישה, וירדה עד למלכות דאצילות ואיך שהיא יורדת לעולמות התחתונים, ושם היא התחילה ליישם בעולם הזה את ההתגלות של מלכות בית דוד בעולם. ככה היא פעלה והצליחה, ה' הצליח בידה – הגזרה התבטלה, תלו את המן על עץ גבוה חמשים אמה, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

נחזור לפתחיה שלנו, שפותח דברים ודורשם: מה הקשר בין פתחיה לבין מרדכי, כאשר מתבוננים באותיות שלהם? שוב, יש רמז מופלא ביותר, שאין דוגמה לדבר כזה בכל התנ"ך ובכל חז"ל.