כְּלָלֵי התהוות ההשפעה

בע"ה

י"א אייר תשמ"ג – ירושלים

פלח הרימון מאמר ד"ה "ברוך שאמר" (ח"ג)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א.    שרש התהוות ההשפעה במשפיע

ביטול, התפעלות ו'סור מרע ועשה טוב' בנפש האלוקית

הגענו עד המשפט:

ונמצא כללות הנבראים נחלקו בשלשה מדריגות. בחינת העלם שרשם בעולם הבריאה, ובחינת גילוים הוא בעולם היצירה בדרך כלל, וגילוי התחלקותן בפרט בעולם העשיה.

את מה שהוא הסביר עד עכשיו בעולמות – עכשיו הוא מסביר בעבודה, גם בנפש האלוקית יש את שלש המדרגות האלה בכלל: העלם, גילוי בכלל וגילוי בפרט.

וכן הוא בכללות נפש האלקית, בעבודה שבלב, בחינת הביטול בתפלה שמתבטל באלקות, הוא בחינת הרצוא,שהוא בחינת העלם דחיות.

זאת אומרת, ההעלם של החיות שלו זה הרצוא שמתבטל באלקות. הסברנו שהעלם הוא כמו השורשים שלמטה מן הארץ, למטה מן הקרקע, ככה גם בעבודה העלם זה רצוא וגילוי זה שוב. בתוך השוב יש שתי מדרגות: כלל ופרט. הרצוא של הנפש האלוקית בשעת התפלה להתבטל באלקות הוא כמו השורשים שנעלמים בתוך הארץ. ברצוא יש חיות, אבל הוא לא מרגיש את החיות, זאת אומרת, אין לו התפעלות מורגשת בשעת מעשה, לכן הוא אומר שהמצב הזה הוא "בחינת העלם דחיות".

השלב השני:

וההתפעלות, בחינת ואהבת, הוא בחינת גילוי החיות בכלל. [יש בחסידות ביטוי שאומר: "יש מי שאוהב", אהבה היא ראשית מידות הז"ת (ז תחתונות) ו-ו קצוות מקננים ביצירה. אהבה היא כנגד עולם היצירה, לכן כשהוא מרגיש התפעלות מורגשת של אהבת ה' בלב – זה גילוי חיות בכלל.] שמזה מסתעף בפרט, להיות כל היום סור מרע ועשה טוב.

"בפרט" זה עולם העשיה. בעבודת האדם הביטול האמתי שנעשה בתפילת שמונה עשרה (שיש בה רצוא, ויכול להיות שיהיה רצוא בכל התפלה, אבל העיקר הוא בשמונה עשרה,) הוא בבחינת העלם בנפש. כנראה שגם כלול בזה הפסוק הראשון של קריאת שמע, שהוא גם כן התבוננות בבחינת רצוא בדרך-כלל. אחר כך 'ואהבת' זה כבר הגילוי בדרך כלל, "יש מי שאוהב" – התפעלות מורגשת בלב. אחר כך ההתפעלות שבלב צריכה להסתעף בכל מעשה במשך כל היום. הרגשת אהבת ה' בכל מעשיו ב"סור מרע ועשה טוב"[ב] נקראת גילוי בפרט – כנגד עולם העשיה.

לכאורה בפשט אפשר לחשוב ש'ואהבת' זה רצוא, למה הוא קורא לזה כאן 'גילוי' – שוב? יכול להיות שזה על פי מאמר חז"ל ש'ואהבת' הוא "שיהא שם שמים מתאהב על ידך"[ג]. זאת אומרת, חוץ מזה ש'ואהבת' היא אהבת ה', 'ואהבת' הוא גם גילוי אור ה' בעולם, אהבת ה' האמתית היא כאשר "שם שמים מתאהב על ידך". "שם שמים מתאהב על ידך" בדרך כלל זה ודאי בדרך שוב מלמעלה-למטה, אפילו שעצם האהבה היא בדרך רצוא. אפשר לומר שהמדרגה האמצעית שהיא כנגד העיקר-הגזע של העץ, היא בפנימיות – רצוא, ובחיצוניות – שוב. המדרגה הראשונה – השרש – הוא כולו רצוא, המדרגה השניה – אהבה – יש בה רצוא בפנימיות, ויש בה בחיצוניות שוב כמו פירוש חז"ל "שיהא שם שמים מתאהב על ידך".

אחר כך השוב האמתי הוא בעולם העשיה, זה הגילוי בדרך פרט, הגילוי בדרך פרט הוא מה שיהודי חי בחיי היום-יום – מקיים תורה ומצוות, בשעת קיום התורה והמצוות הוא צריך לקבל חיות מה'ואהבת' שלו. 'ואהבת' זה "יש מי שאוהב", יש לו הרגשת עצמו, זה לא ביטול עצמו לגמרי כמו בהתבוננות של 'שמע' וכמו בשמונה-עשרה.

בפרטי פרטות הדקדוקים כו'. והיינו משום דכל נשמה בפרט, כלולה מנפש רוח נשמה דבריאה יצירה עשיה. [איך כל אחד יכול להגיע למדרגות האלה? בגלל שלכל אחד יש נפש, רוח, נשמה. נשמה מעולם הבריאה, רוח מעולם היצירה ונפש מעולם העשיה.] והוא ענין והחיות רצוא ושוב כו', ודי למבין.

שרש התהוות בי"ע בתחילה – בעולם האצילות

והנה התהוות ההשפעה דשלשה עולמות דבריאה יצירה עשיה, עיקר התהוותן הוא בתחלה בבחינת המשפיע.

כל מה שהוא הסביר עד עכשיו הוא איך ההתהוות מתגלה. כמו העץ, התהוות ההתגלות שלו היא: השורשים, העיקר והענפים. אבל אמרנו קודם שכל שלש המדרגות היו לפני כן בתוך עצם המשפיע, לגבי העץ עצם המשפיע הוא ברוחניות. כל מה שהסברנו עכשיו בעולמות בי"ע הוא התגלות תחתונה, כל שלשת השלבים הללו – העלם ושתי מדרגות של גילוי – היו קודם במשפיע עצמו. מי זה המשפיע לגבי בריאה? – עולם האצילות.

שהוא אור אין סוף שמלובש בחיצוניות הכתר, כמו שיתבאר. והוא בחינת ספירות דאצילות, מבחינת בינה ולמטה. ["בינה ולמטה" נקראת "בי"ע דאצילות". השרש הראשון של שלש המדרגות בבי"ע התחתונים – הוא בבי"ע דאצילות, השרש בעולמות בי"ע הוא מבינה ולמטה בתוך עולם האצילות. חוץ מזה, יש להם שרש עוד יותר גבוה שהוא בחיצוניות הכתר, כמו שהוא יאמר.] אך שם הוא בחינת אלקות ממש, שהם בטלים ונכללים במשפיע, כביטול זיו השמש בשמש, כמבואר בלקוטי אמרים חלק שני. [כתוב בתניא[ד] שהביטול בעולם האצילות הוא כמשל ביטול זיו השמש בשמש. כל שלש המדרגות של בי"ע הם כמשל זיו השמש, וכאן הוא מדבר על שלשת המדרגות האלה כמו שהם כלולים בעולם האצילות – השמש.] והוא ענין התהוות ההשפעה כמו שהוא במשפיע, (ועל דרך הנזכר לעיל במהות הצמיחה כמו שהוא בכח הצומח כו'), והוא ענין בריאה יצירה עשיה שבאצילות.

ב.    תהליך ירידת ההשפעה

ג' צמצומים במשפיע כדי שיוכל להתלבש בבחינת השפעה

כי בינה, הוא בחינת בריאה שבאצילות, שהוא בחינת העלם ההשפעה, [מה זה "העלם ההשפעה"? –] היינו ענין התעוררות המשפיע להתלבש בבחינת ההשפעה, שהוא בחינת צמצום אור אין סוף בבחינת בינה דאצילות.

למדנו שיש בי"ע בתוך עולם האצילות. בי"ע דאצילות היא התהוות ההשפעה בתוך המשפיע עצמו. המדרגה הראשונה היא צמצום אור-אין-סוף בבינה, זאת אומרת שהמשפיע מתעורר להתלבש בבחינת ההשפעה, אבל הוא לא התעורר וירד בז"א עדיין. זה חידוש ביחס למה שהוא כתב קודם במשל של כח הצומח. במשל של כח הצומח הוא אמר שהמדרגה הראשונה – העלם – היא כאשר הרוחניות של הגרעין שנרקב עולה ונכללת בתוך כח הצומח, זה השרש של ההשפעה כמו שהוא בתוך המשפיע. אחר כך הוא אמר שהמשפיע – כח הצומח – ירד והתלבש בכלל בתוך הרוחניות של הגרעין, ואחר כך ירד ירידה שניה והתלבש בפרט, אבל בשלב הראשון הוא לא אמר מה קרה בתוך כח הצומח. עד עכשיו הבנו שלא קרה בו כלום, רק שרוחניות הגרעין נכללת בתוך כח הצומח, שזה נקרא השרש הרוחני של ההשפעה בתוך המשפיע, עכשיו הוא מוסיף עוד פרט שיש באמת צמצום בכח הצומח.

איך הסברנו מה זה צמצום? אמרנו שצמצום הוא כאשר האין-סוף מתחיל להתייחס למשהו. בתחילה האין-סוף מתפשט ומתרחב בלי גבול, וכאשר יש התייחסות לפרט הזה – זה נקרא צמצום. עכשיו הוא אומר שבאמת כאשר הרוחניות עלתה ונכללה בתוך כח הצומח, אפילו שלא הרגשנו עדיין שום-דבר בתוך כח הצומח (– כי הוא עדיין לא ירד בתוך הרוחניות הזאת, כי הירידה היא כבר גילוי בכלל –) בכל זאת, עליית הרוחניות גורמת התעוררות בתוך כח הצומח, או בתוך המשפיע, להתלבש בהשפעה, אפילו שהיא לא התלבשה עדיין. כיוון שרוחניות ההשפעה התבטלה בתוכו זה גורם להתעוררות בו שאחר כך הוא יתלבש.

זה כלל גדול בביטול של דבר לגבי השני, כמו ביטול של עם לגבי מלך, אפילו שלא רואים על מי שמתבטלים אליו שום התפעלות, ישנה בכל זאת התעוררות כבר בכח הוצמח או באור האין-סוף, יש לו רצון להתלבש בתוך הפרט הזה שהתבטל אליו, שנכלל בתוכו. ההתעוררות הזאת, הרצון להתלבש בו, זה כבר נקרא צמצום, כמו עליית הרצון באור אין-סוף שלפני הצמצום. זה צמצום נעלם, צמצום של התעוררות להתלבש בתוך ההשפעה אפילו שהוא עוד לא התלבש בתוך ההשפעה. מה שהוא אומר כעת הוא שהצמצום הזה, ההתעוררות להתלבש בתוך ההשפעה – מתייחסת לבינה, כאשר ההשפעה היא במדרגת הבינה הבי"ע שבאצילות.

זה שלב א' של ההשפעה בתוך המשפיע. אחר כך מגיע שלב ב':

וירידתו בבחינת גילוי בכלל, הוא בחינת צמצום השני, מבינה למדות.

[כל שלב נקרא "צמצום". מה שאחר כך האור אין-סוף, המשפיע, יורד ממש להתלבש בתוך ההשפעה שלו – זה נקרא צמצום שני מבינה למדות.] וצמצום השלישי, מבחינת מדות לבחינת נצח הוד יסוד מלכות, [נצח הוד יסוד נכללים במדרגת המלכות]. הוא בחינת הסוף, היינו כח ההשפעה להתחלק בפרט. ובחינת המדות, הוא בחינת יצירה שבאצילות. ובחינת נצח הוד יסוד מלכות, הוא בחינת עשיה שבאצילות.

ג' המדרגות בספירות דאצילות

עד כאן הוא הסביר שבדרך כלל ישנן שלש מדרגות של בי"ע דאצילות, שהן גם שלש המדרגות שרש-עיקר-ענף של ההשפעה כמו שהיא בתוך המשפיע. אחר כך ההתגלות היא על ידי מלכות דאצילות כמו שהיא יורדת בבי"ע, כמו נסביר תיכף, ואחר כך היא מתגלה בעולמות בי"ע ממש. עולם הבריאה הוא השרש האמתי, עולם היצירה הוא העיקר האמתי ועולם העשיה הוא ענף האמתי של התגלות ההשפעה.

וכן הוא בכל פרט בבחינת אצילות עצמו. [כל זה היה היחס בין אצילות לבין עולמות תחתונים – בי"ע, שיש בי"ע בתוך האצילות. עכשיו הוא אומר שאותו דבר הוא בכל פרט בבחינת אצילות עצמו, לדוגמא:] כמו חסד דאצילות. [כתוב בחסידות שבכל מדה יש מוחין זה בכלל עיקר העבודה – תורה ומצוות – היא להמשיך מוחין במדות. אז גם במדת חסד של אצילות יש מוחין. מה הוא המוחין שבו? –] המוחין שבו, הוא בחינת העלם ההשפעה. [זאת אומרת, העלם השפעת החסד דאצילות נקראת 'מוחין דאצילות'.] והמדות שבוא הוא בחינת גילוי השפעתו בדרך כלל. [עצם המדות, שהוא גילוי החסד בעולם האצילות – זה העיקר.] ובחינת נצח הוד יסוד שבו, הוא כח שבו להתחלק בפרט. [הנה"י של החסד הוא כח החסד להתגלות בריבוי פרטים בבריאת העולמות. כמו שכתוב שיש אין-סוף של גדודים של מחנה מיכאל – "היש מספר לגדודיו"[ה]. לכל מחנה יש "אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן וכו'"[ו]. כל הפרטיות של מחנה מיכאל נברא על ידי חסד-דאצילות, הכח שיש בחסד שאחר כך יוכל לברוא אלפי-אלפי פרטים של עולם הבריאה של מחנה מיכאל זה הנה"י של החסד.]

(וזהו גם כן שלשה בחינות שבכלים, פנימי אמצעי חיצון כו', ודי למבין). [בכל ספירה יש שלש בחינות כלים: פנימיות הכלים היא המוחין של הספירה, זה בחינת השרש. אמצעיות הכלים היא הספירה בעצמה – זה העיקר, והחיצוניות של הכלים היא הכח של הספירה להתחלק בריבוי פרטים.]

ירידת ג' המדרגות בכלי המקבל – מלכות דאצילות המסתתרת בבי"ע

והנה השפעה זאת הוא בבחינת אלקות ממש, [בתוך המשפיע,] בלתי מוגבל כלל.

בעולם האצילות כל ההשפעה של ספירת החסד בפרט, (וכמו כן בכל הספירות, כמו שהוא הסביר קודם שיש בי"ע באצילות בכלל,) היא אלקות ממש. מה זה אלקות? "בלתי גבול כלל".

בדרך כלל שלש המדרגות של התגלות הם בי"ע התחתונים, ושלש המדרגות בתוך המשפיע נקראים "בי"ע שבאצילות", והעשיה של האצילות היא נה"י. אחר כך הוא אומר שיש את זה גם בכל ספירה, אבל עכשיו הוא חוזר לכלל שלו, שיש בי"ע בכלל באצילות. אמרנו קודם במשל של כח הצומח ששלש המדרגות נמצאות בתוך המשפיע, אחרי שהן נמצאות במשפיע אחר כך הן צריכות לרדת לכלי המקבל. במשל כלי המקבל הוא הארץ עצמה.

לפי זה, מיהו כלי המקבל בין אצילות לבי"ע? הרי מלכות היא כבר העשיה של האצילות!? באמת כלי המקבל הוא המלכות, אבל הוא מדרגה אחרת של המלכות:

אך אחר כך, על ידי ירידתן [של כל שלש המדרגות של בי"ע דאצילות] בכלי המקבל, שהוא בחינת המלכות דאצילות המסתתרת בבריאה יצירה עשיה.

ידוע שבמלכות דאצילות ישנן שתי מדרגות: מלכות דאצילות שבעולם האצילות, שעליה כתוב: "לעולם ה' דברך נִצָּב בשמים"[ז], מצב בו המלכות לעולם נצבת וקיימת בשמים, מיוחדת עם ז"א דאצילות לפי פירוש האריז"ל. ויש מלכות כמו שהיא יורדת ומסתתרת בבי"ע, כמו שכתוב: "ואנכי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי ביום ההוא", בחינת הסתר.

כפי שאמרנו קודם כלי המקבל במשל כח הצומח הוא הארץ – הבחינה השניה של מלכות, כמו שהיא בבחינת העלם. ובאמת יש ביטוי של חז"ל שמתאר את ההעלם וההסתר של המלכות כארץ, הביטוי הוא: "אסתר קרקע עולם"[ח]. זאת אומרת שאסתר, הסתר, היא בחינת הארץ – כלי המקבל. זו המלכות כשהיא יורדת ומסתתרת בבי"ע:

(כי במלכות גופא יש שני בחינות. ראשון, כמו שהיא בבחינת אצילות, שהיא בחינת סוף ההשפעה. [אם המלכות נמצאת בעולם האצילות – היא הסוף של ההשפעה, היא לא כלי המקבל עדיין.] והשני, כמו שהיא יורדת בבריאה יצירה עשיה, שנקראת בשם מקבל.)

[ברגע שכל שלש המדרגות שהיו במשפיע מתלבשות בתוך כלי המקבל –] אז נתפסים בבחינת מהות חדש, [הן מקבלות מהות חדשה כמו שהוא הסביר את זה קודם במשל הצמח.] הנקראת אור של תולדה, [ברגע שהן מתקבלות בתוך כלי המקבל – כולן מקבלות מהות חדשה, המהות החדשה היא אור של תולדה –] שהוא בחינת נבראים בעלי גבול. [קודם, באצילות, זה היה בלי גבול – אלקות.]

מלכות – כח הבריאה

כי המלכות הוא הכח לברוא יש מאין. [בריאת יש מאין היא לעשות מהות חדשה של גבול מבלי גבול, מציאות חדשה לגמרי.] והוא ענין שם אלקים, המסתיר ומעלים לבחינת אלקות שבאצילות.

איזה כח יש במלכות, בקרקע, לעשות מהות חדשה – זה הסוד של שם א-להים. כתוב: "שמש ומגן הוי' אלהים"[ט], עולם האצילות הוא שם "הוי'", והמלכות שיורדת בבי"ע נקראת "א-להים". הכח של שם א-להים הוא הכח של "בראשית ברא א-להים את השמים ואת הארץ"[י] – לעשות מבלי גבול גבול. א-להים זה כח הצמצום לעשות מלכות חדשה לגמרי. לעומת זאת, המלכות שלמעלה באצילות היא ה-ה' תתאה של שם הוי' – היא חלק משם הוי'.  יש מלכות של ז"א שמשפיע לנוקבא, אבל כאן הוא מתכוון לנוקבא ממש, למלכות ממש. העיקר של הנוקבא תמיד נשאר באצילות. לעומת זאת, יש מלכות שבמלכות, המלכות שבמלכות היא עיקר המלכות כמו שהיא יורדת ומסתתרת בבי"ע.

להתהוות ממנו נבראים בעלי גבול, במדה ושיעור, בדרך מאין ליש. [המלכות שמסתתרת למטה היא מה שכתוב תמיד בחסידות שהמלכות היא אותיות הדיבור. מה שנשאר למעלה באצילות –הוא לא בסוד אותיות הדיבור. דיבור הוא גם מלשון בר, (דברנו על זה כשלמדנו 'פלח הרימון'), בר מלשון בריאה. דיבור מוציא לבר, הכח להוציא החוצה.] שהוא בחינת אותיות הדבור, כמאמר כי הוא צִוָּה, ונבראו[יא] ממילא. [זאת אומרת, על ידי "צִוָּה" בדיבור – "נבראו" במהות חדשה של גבול מבלי גבול בדרך ממילא.]

ואף על פי כן, ממך הכל כתיב כו', ודי למבין.

אפילו לאחר שנבראו – גבול – עדיין הבלי-גבול שורה בתוכם, זאת אומרת, עדיין מורגש ש"ממך הכל"[יב] כמו שהוא יסביר מאוחר יותר.