1

ה' אלול ע"ח – ת"א

הקלטות סרטונים ערוץ 20 - סוכות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ארעיות מאחדת

בחג הסוכות, "זמן שמחתנו", אנחנו יושבים בסוכה. יש מצוה לצאת מהבית, מהדירה הקבועה שלנו, ולהכנס לתוך דירת עראי. הבית הוא חממה, מקום טוב – בשביל מה לצאת לגור בסוכה במשך שבוע אחד? צריך לדעת שהעולם הזה כולו הוא באמת דירת עראי. עם זאת, יש בסוכה משהו מאחד, עליו אומרים חז"ל "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". בהרגשת הארעיות של העולם הזה אנחנו צריכים דווקא להתאחד. כנראה כאשר הכל מתנהל באורח קבע, כל אחד בבית שלו, כל אחד בפנה שלו – אין אחדות. לעומת זאת, יש משהו בסוכה שהיא מאחדת את כולנו יחד.

הביטוי המוכר הוא 'אהבת ישראל', אך הרבי מליובאוויטש לא הסתפק באמירת 'אהבת ישראל', שהיא היסוד, ה"כלל גדול בתורה", אלא הוסיף תמיד גם את הביטוי 'אחדות ישראל' – יש לאהוב את היהודים ויש להתאחד עם היהודים. המקום והזמן המסוגלים לאחדות ישראל הם דווקא בתוך הסוכה בסוכות.

כתוב "ופרושֹ עלינו סוכת שלומך" – שלום הוא בין דעות שונות. אצל היהודים יש הרבה דעות שונות, ברוך ה', כל אחד עם הדעה שלו. מה הזמן בשנה בו אפשר לחבר את כל הדעות? הזמן של "ופרושֹ עלינו סוכת שלומך", "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". 'אהבת ישראל' היא מדת החסד בלב, לפי הקבלה, ו'אחדות ישראל' היא כבר דעת, במוחין. כל הדעות מתחברות באחדות ישראל תחת "סוכת שלומך".

אחדות ישראל בארבעת המינים

בחג הסוכות יש מצוה מיוחדת ליטול ארבעת המינים. מה הם ארבעת המינים? לולב, הדס, ערבה ואתרוג. את שלשת המינים הראשונים שהזכרנו – הלולב, ההדסים והערבות – לוקחים באגודה אחת ביד ימין ואת האתרוג לוקחים ביד שמאל. את כל המינים שבשתי הידים מחברים יחד, עושים נענועים, וככה מקיימים את מצות נטילת לולב. מברכים "ברוך אתה... על נטילת לולב".

מה אומרת מצות נטילת לולב, חוץ מהסמליות והיפי המיוחד? קודם כל, הלולב אומר "דידן נצח!", יצאנו זכאים מהדין של ר"ה ויום כיפור – כתוב שמי שהיה יוצא זכאי מבית משפט היה נוטל לולב. יש בכך עוד הרבה סודות.

כתוב שהסוכה מסמלת את כולנו יחד, את האחדות של כל עם ישראל, וגם ארבעת המינים מסמלים את האחדות של עם ישראל: באתרוג יש טעם וריח, והוא מסמל את מי שיש בו גם תורה וגם מצוות. לולב הוא "כפֹת תמרים", פרי שיש בו בעיקר טעם, והוא מסמל יהודי שיש בו בעיקר תורה. בהדס יש בעיקר ריח, הוא מסמל יהודי שיש בו בעיקר מצוות. בערבה אין לא טעם ולא ריח, הוא מסמל יהודי בלי תורה ובלי מצוות, יהודי שבקושי שומע פעם משהו. אף על פי כן, אתרוג בלי כל המינים האחרים הוא כלום – אי אפשר לקיים בו את המצוה. צריך לחבר את כל הסוגים יחד, כמו שאומרים בתפלת הימים הנוראים – "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".

נטילת ארבעת המינים – כח לעמוד בנסיונות

בחג הסוכות יש מצוה ליטול לולב. בנטילת לולב אנו נוטלים ארבעה מינים – לולב, הדסים, ערבות ואתרוג. לקיחת הלולב ביד וההרמה שלו – נטילת הלולב – היא מעין 'הרמת נס' (דגל). כתוב שהרמת הנס של ארבעת המינים נותנת לנו כח נסי, כח על-טבעי – למעלה מהטבע האנושי שלי – לעמוד בנסיונות. ה' ברא את העולם הזה כדי שנעמוד בנסיונות. כאשר אנחנו עומדים מול חושך – העולם הזה מלא חושך – ומאמינים בה', מתחזקים, עוברים את הנסיון, עוברים את הגל, אנו זוכים לאור גדול מאד, כלשון הפסוק "העם ההֹלכים בחֹשך ראו אור גדול".

כל אחד מארבעת המינים נותן כח מיוחד לעבור סוג אחר של נסיון. כתוב שיש ארבעה סוגי נסיונות שאדם צריך לעבור והוא מקבל לשם כך כחות מארבעת המינים:

אתרוג: עמידה בנסיון ההצלחה

נתחיל מהאתרוג: כל ארבעת המינים צריכים להיות מהודרים, אבל האתרוג הוא המהודר ביותר, הוא נקרא בתורה "פרי עץ הדר", והדבר מתבטא בדרך כלל גם במחירו הגבוה (יותר משאר המינים). כתוב שאתרֹג הוא ראשי תיבות של הפסוק "אל תבואני רגל גאוה" (ה-ו של האתרוג, בכתיב מלא, רומז להמשך הפסוק – "ויד [רשעים על תנִדני]"). ברגע שאדם מצליח במשהו הוא יכול ליפול לסיפוק יתר, למודעות עצמית יתרה, להרגיש את עצמו גדול. אבל כתוב "תן לו משלו שאתה ושלך שלך, וכן בדוד הוא אומר 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך'". אסור לומר "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" אלא צריך לדעת "כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל". אם כן, צריך לעמוד בנסיון ההצלחה – לדעת שבאתרוג ה' נותן לי כח לעמוד בנסיון ההצלחה, על כל השנה, על כל החיים.

הדס: מסירות נפש על קידוש ה'

לוקחים בחג הסוכות שלשה הדסים, שתי ערבות, לולב אחד ואתרוג אחד. למה שלשה הדסים? גם עלי ההדס הם משולשים, אבל מהי המשמעות? למה רומזים ההדסים? יש רמז אחד שכנגד האבות, אברהם-יצחק-יעקב. במדות, ברגש הלב, הם נקראים חסד-גבורה-תפארת, אהבה-יראה-רחמים. אבל יש עוד שלישית נשמות מאד חשובה בתנ"ך – חנניה, מישאל ועזריה. אלו השלשה שבזמן מלכות בבל לא היו מוכנים להשתחוות לצלם שעשה נבוכדנצר. מה הוא עשה? השליך אותם לכבשן האש, כמו שנמרוד השליך את אברהם אבינו. בנסי נסים הם יצאו חיים. על אותו נס, על הצדיקים האלה, חנניה מישאל ועזריה, כתוב בנביא זכריה "והוא עֹמד בין ההדסים" – חנניה, מישאל ועזריה הם שלשת ההדסים. מי זה "הוא" בפסוק? ה', השכינה.

בהדס יש ריח טוב, זו סגולת ההדס. מי שמוכן למסור את הנפש על קידוש ה' מעלה ריח טוב, הריח הטוב הוא החוש של המשיח (עליו נאמר "והריחו ביראת הוי'"). ההדסים נותנים לנו כח של מסירות נפש לעמוד בכל נסיון, לא להשתחוות לצלם. השתחוויה לצלם יכולה להיות גם השתחוויה לכל מיני מוסכמות של החברה – מוסכמה חברתית שלילית גם נקראת צלם. יהודי צריך חוט שדרה מאד חזק, לא מוכן להשתחוות ויהי מה, ואז הוא מעלה ריח טוב, ריח של משיח, ריח של מסירות נפש, של הדס. שנזכה, בלי נסיונות קשים, לריח הטוב של ההדסים ול"הוא עֹמד בין ההדסים", שה' יעמוד בתוך היהודים בעלי מסירות הנפש.

לולב: עמידה בנסיון היצר

מבין ארבעת המינים – לולב-הדסים-ערבות-אתרוג – מברכים דווקא על הלולב (ולא מזכירים בברכה את האתרוג, ההדסים או הערבות): "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב". למה? בפשט הסבה היא שהלולב הכי גבוה – הוא תופס את העין ולכן מברכים עליו.

לוקחים רק לולב אחד – הדסים הם שלשה וערבות הן שתים, לולב אחד ואתרוג אחד – ובקבלה הלולב מכוון כנגד ספירת היסוד, הברית, "אות ברית קדש". כח היסוד בנפש עולה מהברית עד לדעת, שהיא מקור הטפה הזרעית ("אין קישוי אלא לדעת" והיחוד נקרא "והאדם ידע את חוה אשתו"), ולהמשיך את הטפה למטה כדי לקיים את מצות "פרו ורבו".

מה הנסיון ששייך ללולב? פשוט. הנשמה שהיא אב-טיפוס של ספירת היסוד היא יוסף הצדיק, הלולב הוא יוסף הצדיק. באיזה נסיון עמד יוסף? פיתוי אשת פוטיפר, פיתוי של עריות. זהו פיתוי מאד קשה. במיוחד בדור שלנו, הרבה נופלים במה שנקרא פגם הברית (אך "סומך הוי' לכל הנֹפלים"). מאיפה מקבלים את הכח לעמוד בנסיון, כמו יוסף שלא נפל באשת פוטיפר? ביוסף כתוב "וינס ויצא החוצה", גם לשון נס. את הכח הזה, לעמוד בנסיון, מקבלים מהלולב של סוכות. לכן דווקא עליו מברכים את הברכה. זהו אולי הנסיון הכי קשה, וה' יברך אותנו שנעמוד בו. בזכות העמידה בנסיונות הללו נזכה למשיח בן יוסף ואחריו למשיח בן דוד.

ערבה: כל חבטה – נשיקה!

בין ארבעת המינים יש שתי ערבות, שלשה הדסים, לולב אחד ואתרוג אחד. הערבות הן בלי טעם ובלי ריח, והן מסמלות את היהודים הפשוטים. מורנו הבעל שם טוב הכי אהב דווקא את היהודים הכי פשוטים. כאילו אין שום סבה לאהבה, אלא רק אהבת הבריות – לאהוב מישהו כי ה' ברא אותו. יש יהודי פשוט, יש לו נפש אלקית, ואם הוא לא כאן, בתוך האגודה של ארבעת המינים – אין כאן שום דבר, הכל פסול.

בחג הסוכות נותנות הערבות כח ליהודי הפשוט לעמוד בנסיון. מה הנסיון של היהודי הפשוט? פשוט – הנסיון של התחזקות באמונה בה' בכל מצב בחיים. הולך טוב, לא הולך טוב – צריך להתחזק באמונה בה', באמונה שיש כאן השגחה פרטית וכל מה שה' עושה הוא לטובה, כמו שאמר רבי עקיבא "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". ליהודי הפשוט אין טעם (תורה) ואין ריח (מצוה) – מה יש לו? אמונה תמימה ופשוטה בלב. הבעל שם טוב אמר שיהודי פשוט הוא לא רק עם אמונה פשוטה בלב, אלא ש"יהודי פשוט קשור לפשיטות העצמות" – אין שום דבר שמפריד בינו לבין ה'.

מבין כל המינים, יש מנהג מיוחד – "מנהג נביאים" – ביום האחרון של סוכות, הושענא רבה, ששייך דווקא לערבות:  לוקחים חמש ערבות וחובטין אותן באדמה, במה זכו הערבות? מה אומר המנהג? יש תפלה שאומרים אחרי המנהג, בה כתוב שחבטת הערבות היא בסוד נשיקין. בשמחת תורה, עם תפלת הגשם, מתחולל הזיווג בין הקב"ה לכנסת ישראל. לפני הזיווג צריך חיבוק ונישוק. החיבוק הוא שבעה ימים בסוכה (שדפנותיה חובקות את האדם – "וימינך תחבקני"), אבל הנישוק הוא חבטת הערבות. מוזר לגמרי – חבטה היא לתת מכה? מה הקשר בין חבטה לנשיקה?! על כך רק יהודי פשוט יכול להעיד, להרגיש עם האמונה הפשוטה שלו, שכל חבטה – נשיקה. חבטה-נשיקה ר"ת חן, כמו "ונח מצא חן בעיני הוי'". בכל מה שקורה במציאות, ודווקא כשנותנים לי חבטה, יש נשיקה של ה'. החבטה-הנשיקה אומרת שעוד מעט יש זיווג עם ה', וממנו יוולד "דור ישרים יבורך", דור של גאולה, בנים ובנות שעסוקים בתורה ובמצוות ובחסידות. בזכות זה נזכה לביאת משיח צדקנו, לשנה טובה ומתוקה, לגאולה אמתית ושלמה לכל עם ישראל בשנה הזאת.