'זה' ו'כה'

בע"ה

ט' אלול תשמ"ג

נבואת אספקלריא המאירה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א.    הקדמה לנושא השיעור

רמז לשנת תשמ"ג

(חסרה קצת מההתחלה)

יש הרבה נושאים שקשורים למספר של השנה. הנושא שנתחיל בו הוא נושא שקשור עם השנה הזאת, תשמ"ג, שהסימן שלה הוא אספקלריא המאירה. התחלנו ללמד את זה בישיבה אבל לא המשכנו בזה. בחז"ל אספקלריא המאירה היא נבואת משה רבינו[ב]. יש שתי מדרגות בנבואה, אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה. לפי חז"ל אספקלריא המאירה היא המילה "זה" ואילו אספקלריא שאינה מאירה היא "כה", "כה אמר ה". כל הנביאים בכל התנ"ך מתחילים את הנבואה שלהם עם המילה "כה", "כה אמר הוי'"[ג]. על פי פשט, "כה" הוא דמיון, כ הדמיון. זו אינה ראיה ברורה ומוחלטת. מה שאין כן "זה", "זה הדבר אשא צוה הוי'"[ד], זו ראיה ברורה לחלוטין, זו אספקלריא המאירה. חוץ מזה, אמרנו שהשנה הזאת קשורה באופן מיוחד עם משה רבינו, שזו השנה החמש עשרה במעוקב (^315(, 3375 שנה, ללידתו משה רבינו.

עניינה של הגימטריא

[מי מצא את הגימטריא הזאת?] זה לא קונץ גדול לדעת מספרים, זה פשוט תחביב. אם אדם אוסף גימטריות הוא כמו כל אספן. [מה שאני מתכוון לשאול הוא מאין לי לדעת שנקודת האמת היא שתשמ"ג היא אספקלריא המאירה]. אי-אפשר לדעת, אבל כל דבר ששוה הוא קשור. יש כלל גדול שאין מקרה בעולם, כל שכן וקל וחומר שאין מקרה בתורה. האותיות הן חלק מהתורה, הן חלק מלשון הקדש, הן לא יכולות להיות מקרה, רק השאלה היא אם יודעים איך לפרש את זה נכון. אם יש שוויון בגימטריא זה לא סתם, זה חלק מהאמונה בתורה. למה לא כל אחד מתעסק עם זה? בגלל שצריך מישהו מיוחד לפרש את המשמעות, אחרת סתם אפשר לטעות ולדמיין כל מיני דמיונות. שום דבר הוא לא בחינם. השרש של התורה הוא לשון הקדש, בתוך כל אותיות לשון הקדש יש כמה ממדי משמעות, אחד מהממדים הוא המספר של האות. יתכן אפילו שממד המספר הוא המדרגה התחתונה ביותר של האות, אבל עם זה שהוא המדרגה התחתונה ביותר הוא עדיין משמעותי ביותר. אם זה ממד תחתון זה לא מעיד על כך שזה חסר משהו, להיפך, "כל הנחלים הֹלכים אל הים"[ה], כל הדברים היותר עליונים מתרכזים בתוך המדרגה התחתונה שזה המספר. שוב, למה המספר הוא לא רשות הרבים ולמה הרבים לא תמיד מבינים את העסק הזה? בגלל שכל אחד באמת יכול לומר בגימטריא מה שהוא רוצה. כל אחד יכול לקחת שוויון של שני מספרים ולהמציא לעצמו איזשהו דרוש לפי ראות עיניו שאיננו נכון. זה שיש קשר – זה ודאי, אבל רק אחד יודע ספר ושיש לו חוש טבעי בזה והוא מתנסה בזה, יש לומר שבמשך הזמן הוא יתחיל לפרש בצורה נכונה.

יש עוד דבר בגימטריא, תמיד משייכים גימטריות למאורעות וחדשות. מישהו לדוגמא רוצה למצוא גימטריא של שם של מישהו ולעשות פוליטיקה ממנה – זה ודאי קטנות המוחין. [מדובר רק בלשון הקדש? למשל הרבי ביאר גימטריא על תיבת 'נאו'[ו]] אפשר לתרגם גם מלים לועזיות לאותיות של לשון הקדש, אבל זו בחינת אחוריים, זה יותר רחוק מהמקור. אם זה לא היה הצדיק שהיה מרגיש את זה – לא היה כל-כך עניין להתעסק עם זה, כי זה רחוק. אבל כיוון שהוא תפס והרגיש את זה – סימן שצריך להתבונן בזה.

נבואת משה ונבואת שאר הנביאים

ישנן שתי מלים פשוטות בתורה שיש בהן רמזים רבים. מילה אחת היא "זה" ומילה שניה היא "כה". כפי שאמרנו, "זה" נקרא 'אספקלריא מאירה'. ב"זה" רק משה רבינו זכה, לכן כתוב שהנביאים לא יכולים לחדש שום מצוה[ז], מצוה צריך לחדש רק באמצעות ראיה מוחלטת של אספקלריא המאירה. שאר כל הנביאים מתנבאים ב"כה", "כה אמר הוי'".

כעת, כל אחד יצייר לעצמו משולש ישר זוית שצלעותיו הן 3, 4, 5 יחידות אורך. זו הדוגמא העיקרית של משולש ישר זוית. קוראים לזה משפט פיתגורס. מה זה אומר? שהריבוע של 3 פלוס הריבוע של 4 שוה לריבוע של 5. מה השוויון? השוויון הוא כה – 25. מ 3 בריבוע ו4 בריבוע יוצא 9 ו-16, שביחד הם 25, ומ-5 בריבוע גם כן יוצא 25. עכשיו, הצד האחד של המשולש, הצלעות 4 ו-3, שוות 7, הן ז, ומהצד השני הצלע ששווה 5 הוא ה, יוצא שיש לנו שתי אותיות ז ו-ה – "זה". ההתפשטות מכל צד היא כה – 25.

מאמר חז"ל המדבר על המושגים "זה ו"כה" אומר כך: "כל הנביאים נתנבאו ב'כה', דכתיב 'כה אמר ה'', ומשה רבינו נתנבא ב'זה' דכתיב 'זה הדבר אשר צוה ה'"[ח]. "כל הנביאים", כולל משה רבינו, "מתנבאים ב'כה'". גם בנבואת משה כתוב "כה": "כה אמר הוי' כחצות הלילה", גם למשה יש את המדרגה של "כה", רק שהוא "מוסיף עליהם" מדרגה נוספת שנקראת "זה". היחס בין "זה" ל"כה", כמו שנסביר בהמשך, הוא כמו יחס של משפיע ומקבל, זכר ונקבה. היחס של שתי המדרגות האלה הוא אחד מהיחסים העיקריים בתורה של משפיע ומקבל לגבי נבואה, לכן כתוב שכל שאר הנביאים מקבלים את הנבואה שלהם ממשה רבינו, הוא המשפיע שלהם.

בדורו של משה עצמו היה היחס של משפיע ומקבל בינו לבין אחיו, בינו לאהרן. משה בקבלה הוא ספירת הנצח ואהרן הוא ספירת ההוד. כתוב "איהו בנצח ואיהי בהוד", נצח הוא המשפיע והוד הוא המקבל. בעניין הזה כתוב שאהרן כולל את כל שאר הנביאים. כל הנביאים שיבואו – כולם כלולים באהרן. הוא כמו הממוצע שמקבל ממשה בדורו ודרכו בא השפע של הנבואה לכל שאר הנביאים.

הפסוק העיקרי שרואים דרכו את הקשר של "כה" עם אהרן הוא "כה תברכו את בני ישראל אמר להם"[ט]. השפע שמשה משפיע לאהרן בכלל, היא ברכת כהנים שהוא מברך את העם. לפי זה יוצא שברכת כהנים היא השפעת אהרן את שפע הנבואה. אהרן משפיע את השפע של הנבואה של האספקלריא שאינה מאירה שהוא קיבל ממשה. לכן הברכה של אהרן היא ב"כה", "כה תברכו את בני ישראל", לברך את בני ישראל עם "כה".

[מהי בעצם אספקלריא מאירה ושאינה מאירה מבחינת המשמעות?] אספקלריא שאינה מאירה היא על ידי משלים וחידות כמו מראה הנבואה שראה יחזקאל: מרכבה, מלאכים, חיזיון. מה שאין כן משה רבינו רואה את עצם הדבר עצמו בלי חידות. יש אחד שהוא בעל רוח שכשהוא מסתכל בטבע הוא רואה אלוקות וקדושה, אבל יש אחד שהוא בעצמו למעלה מהמקום והזמן של הטבע – זה בעולם האצילות. הנבואה של שאר הנביאים היא עדיין בעולמות תחתונים שהם תחת הזמן והמקום, לכן מה שהם רואים הוא גם כן דרך הזמן והמקום, דרך הטבע. דרך הטבע הוא לא רק טבע העולם הזה, אלא הוא טבע של כל העולמות התחתונים. לגבינו הטבע של עולמות התחתונים הוא רוחני, אבל הוא עדיין טבע.

[ניתן לדמיין אספקלריא מאירה?] זו לא ראיה בעין השכלית, כתוב שזו ראיה ב"עין השכל שבלב", זה הביטוי. ראיה שכלית שבראש היא בבחינת ביטול, ביטול הוא מצב שאתה לא מרגיש את החוויה, אבל ראיה בלב נקלטת, היא לא נקלטת ברגש אלא בהרגשה. יש הבדל בין הרגשה לרגש: רגש זה כשאתה מתפעל, מתרגש, ואילו הרגשה היא sentiment באנגלית, תחושה שאתה קולט. תחושת הדבר במשמעות של קליטה היא בלב דוקא. שוב, אלה לא דברים פשוטים, לא חוויתי את זה, אבל בכל זאת כשלומדים תורה אפשר להתייחס לדברים האלה כדברים שלמעלה מדעתנו. זה שאנחנו ממציאים משלים לכל דבר זה עצמו בחינת "כה". עצם הצורך שלנו להמשיל, הוא הדוגמא של "כה", אם לא היה צורך להמשיל – זה היה במדרגת משה רבינו, מדרגת "זה".

נאמר עוד מלה: בשביל מה נבואה טובה? מה היא עושה חוץ מראיה ושמיעה מה'? הנבואה של שאר הנביאים נקראת "בירור כח המדמה". יש פסוק שאומר "וביד הנביאים אֲדַמֶּה"[י], הדמיון בתחילת התולדה של אדם כשנולד הוא לא מתוקן ולא בסדר, להיפך, הוא טועה, הוא לגמרי מחטיא את המטרה. עד כדי כך הוא טועה, שאומרים שכל היצר הרע הוא דמיון. לברר את הדמיון הכוונה היא שאדם ידמה נכון, שהדמיון שלו יהיה מתוקן. מה זה דמיון? דמיון הוא גם לראות נכון, אבל עוד יותר, דמיון הוא להשוות נכון, כמו "כה". יש מושג ראשוני בשכל שנקרא 'אסוציאציה' – אדם רואה משהו ומיד זה מעורר אצלו קשר עם משהו אחר. הקשר הזה, האסוציאציה של שני דברים יחד, מוטעית בתחילת יסוד האדם. ולכן, מכיוון שהוא עושה קשרים לא נכונים הוא מאה אחוז טועה בדרך. נבואה היא התיקון השלם של הדמיון, הוא גם רואה כל דבר נכון וגם הוא אוטומטית מקשר נכון בין דברים. זו התועלת הנפשית שיש בנבואת שאר הנביאים. כל זה דובר על מדרגת "כה".

מהו "זה"? "זה" היא ראיה אחרת לגמרי, ראיה שמעבר לכל הדברים שצריך לקשר אותם או להשוות ביניהם. זה לראות משהו אחר לגמרי, לראות את האלוקות ישר כביכול. [האם זו ראיה מוחשית?] נכון, הראיה הזו היא כמו הראיה שלעתיד לבוא שכתוב "כי עין בעין יראו בשוב הוי' ציון"[יא], "הנה אלהינו זה קוינו לו"[יב], "זה אלי ואנוהו"[יג]. הכוונה היא שאתה רואה דבר ברור שלא שייך כלל להשוות אותו. ה"זה" בעצמו הוא תמיד מעבר, לראות את פנימיות מציאות הטבע היא רק על ידי יצירת קשרים לתופעות חיצוניות. יש כל מיני תופעות חיצוניות שניתן לקשר אותן, איך אפשר לחדור לפנימיות? החדירה לפנימיות עם הדמיון היא נכונה. אם הדמיון מתוקן יש איזה חוש לחדור לפנימיות הדברים. אבל מי שבמדרגת "זה" הוא לא צריך את זה בכלל, כי הוא רואה ישר, בלי החיצוניות.

ב.    נבואת שאר הנביאים – תיקון הדמיון

ברכת כהנים – המשכת נבואת "כה"

רבי נחמן מסביר מהו דימיון. 'נדמה לי שהוא שונא אותי, ומכיוון שכך אני שונא אותו בחזרה'. כל הדברים הרעים באים מ'נדמה לי', יכול להיות שהוא איתי בסדר גמור, אבל כיוון שנדמה לי שמשהו לא בסדר זה יכול להוליד תופעות לא-טובות. הדמיון הלא-מתוקן הוא מקור הרע, לכן ישנה עבודה שנועדה לתקן את הדמיון.

ישנו את הביטוי "עין הרע". עין הרע זה לא שיש לאדם איזה מן כח בעין, עין הרע הוא דמיון לא מתוקן. [דמיון לא מתוקן של מי?] שוב, אם נדמה לי שמשהו לא בסדר, ודוגמא חולנית לכך היא פרנויה וכדומה, זה עצמו עין הרע. עין הרע היא הסתכלות על המציאות עם דמיון לא מתוקן. [יש בזה השפעה על הזולת?] יכול להיות, המקור של זה הוא דמיון. רבי נחמן אומר בכמה תורות שלו שמעין הרע בא לשון הרע. התיקון של הדמיון הוא "וביד הנביאים אֲדַמֶּה", הנביאים מקבלים את זה ממשה אבל דרך אהרן. משה הוא בנצח – "איהו בנצח" – המשפיע בנצח, "ואיהי בהוד" – המקבל בהוד. המקבל הכללי הוא אהרן והוא אחר כך מעניק ומשפיע את זה לשאר האנשים באמצעות הברכה. בזה שהוא מברך את הנשמות הוא מברך אותם בשפע שהוא קיבל ממשה לתקן את הדמיון, זו השפעת הנבואה.

אם כן, גם כהן וגם ברכת כהנים, כל מה שקשור לברכת כהנים גם קשור עם "זה" ו"כה". חוץ מזה שבמלה 'כהנים' עצמה יש את המילה כה, יש עוד כל מיני רמזים של "זה ו"כה" במספר האותיות והמילים של ברכת כהנים, בברכה האחרונה של ברכת כהנים "ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום" יש כה אותיות.

נבואתו הראשונה של משה רבינו

הנושא של הרמזים של "כה" ו"זה" הוא נושא כל כך גדול וכללי שהוא כולל את כל התורה כולה, אבל עיקר מה שרצינו לומר עכשיו הוא ש"זה" הוא משפיע ו"כה" הוא המקבל. תמיד יש התכללות של אחד בתוך השני, אפשר לראות את ה"כה" בתוך ה"זה", ואת ה"זה בתוך ה"כה". מהו הרמז הפשוט שיצא לנו מכאן? ש"זה" הוא כמו השורשים, וההתפשטות מכל צד הוא ה"כה". רואים משני הריבועים שבצדדים ומהריבוע השלישי שיש שני "כה", שני פעמים "כה" מרמזים על הנבואה הראשונה של משה רבינו. כפי שאמרנו, גם משה התחיל מ"כה", רק אחר כך הוא הוסיף את "זה". הנבואה הראשונה האישית של משה רבינו – שהיא היתה כעין רוח הקדש, לא שהוא קיבל מה' משהו – היתה לפני שהוא הכה את המצרי. כתוב "ויפן כה וכה וירא כי אין איש"[יד], על פי פשט הוא הסתכל לכאן ולכאן וראה שאין איש, אבל חז"ל אומרים שהכוונה היא שהוא הסתכל בכל העבר שלו, מה היה אתו, ומה יהיה אתו בעתיד, שלא יצא ממנו שום גר. זאת אומרת, הוא דמיין נכון גם לגבי העבר וגם לגבי העתיד מהי המציאות הנכונה. שוב, אם הדמיון הוא נכון – זו המציאות האמתית. המשך הפסוק הוא "ויך את המצרי", מיהו המצרי? צריך לומר שהמצרי הוא הדמיון הרע. כתוב שלכל אחד יש את ה"לעומת זה" שלו, לכן משה בגימטריא המצרי. אמרנו קודם שבאותה גימטריא עצמה יכול להיות דבר והיפוכו, זו אחת מהדוגמאות העיקריות לכך, משה ברגע הזה תיקן את הדמיון, וברגע שהוא תיקן את הדמיון אז הוא היה יכול להרוג את המצרי שזה הדמיון הרע, "ערות הארץ"[טו].

ג.     יִחוּדִיּוּתָהּ של נבואת משה – ייחוד "זה" עם "כה"

"כה וכה" ו"זה אל זה"

מה רואים מכאן? שיש "זה" שהוא השרש ויש שני "כה" שמתפשטים ממנו כמו הפסוק "ויפן כה וכה וירא כי אין איש". זו תחילת הנבואה של משה רבינו. אחר כך הוא מגיע לשרש ולמקור שהוא ה"זה" שבאמצע, אבל גם ב"זה" יש פסוק שמראה שיש שני "זה". בציור שציירנו קודם אנחנו רואים "זה" אחד ושני "כה", אבל בעצם יש פסוק שמראה שיש שני "זה". אם נקח את הקווים הקיצוניים של הריבועים יהיה עוד פעם "זה" בסוף ההתפשטות של הריבועים. מה הפסוק שיש בו שני "זה"? כתוב: "וקרא זה אל זה"[טז]. ב"כה" הביטוי בתורה הוא "כה וכה", ולגבי "זה" הביטוי הוא "זה אל זה". מה ההבדל בין "ויפן כה וכה" לבין "וקרא זה אל זה"? "זה אל זה" נקרא בקבלה 'פנים בפנים', מה שאין כן "כה וכה" הוא בדיוק ההיפך, זה 'אחור באחור'. כשאדם מסתכל "כה וכה" הוא מסתכל לשני כיוונים הפוכים, כמו שני אנשים שעומדים אחור על אחור שאחד מסתכל לכאן והשני מסתכל לשם. מה זה מלמד אותנו? זה מלמד ש"זה" הוא פנימיות, 'פנים בפנים' זה זיווג בקשר פנימי, ואילו "כה" זה בחיצוניות.

כעת נכתוב את הביטוי "זה אל זה" ומתחתיו את הביטוי המקביל "כה וכה". כמה שווים זה וכה ביחד? 37. בין "זה" הראשון ל"זה" השני יש "אל", ובין "כה" הראשון ל"כה" השני יש ו, כמה שוה אל פלוס ו? גם כן 37. 37 הוא מספר ראשוני, הוא לא מתחלק. איזה מספר ראשוני הוא 37 לפי הסדר של המספרים הראשוניים? 13. המספר 37 הוא אחד מיסודות בריאת העולם. 3 פעמים 37 שווים יחד אָלֶף, פלא – 111. ישנו שרש ששווה 37 ויש לו גם כן 3 צירופים, מהו השרש? הלב, להב, הבל. הלב מתלהב, יש לַהַב של הלב, הלהב מוציא הבל וזה מה שעולה לקנה ומוציא את האלף הפשוטה. האלף הפשוטה שוה הבל, להב, הלב. אם כן, יוצא שהשכלול של "זה אל זה" – פנים בפנים, ו"כה וכה" – אחור ואחור שוה יחד אָלֶף. נאמר את זה בצורה אחרת, אם נקח "זה" "כה" מצד אחד ומהצד השני עוד "זה" ו"כה" הכל שוה יחד 74, באמצע מה שמחבר אותם (ו אל) שוה 37. יוצא שהיחס בין שני הצדדים (74) לאמצע (37) הוא יחס של שלם וחצי.

"זה הדבר אשר ציוה הוי'

נראה עוד כמה דברים יפים: הפסוק השלם של "זה" של משה רבינו הוא: "זה הדבר אשר צוה הוי'". "זה" הוא המילה העיקרית של אספקלריא המאירה. הפסוק השלם של "כה" הוא: "כה אמר הוי'". כמה אותיות יש בפסוק "זה הדבר אשר צוה הוי'"? 16. כמה אותיות יש ב"כה אמר הוי'"? 9. מספר האותיות בכל פסוק שוה לשני הריבועים שראינו קודם, ריבוע של 4 וריבוע של 3. איזה פסוק הוא הפסוק הכי חשוב בתורה שיש בו כה אותיות? "שמע ישראל הוי' אלוקינו הוי' אחד"[יז]. יוצא ששלשת הריבועים הם כנגד שלשה פסוקים: הריבוע של 4 ששוה 16 הוא הפסוק של "זה הדבר אשר צוה הוי'", הריבוע של 3 ששוה 9 הוא הפסוק "כה אמר הוי'", והריבוע של 5 ששוה 25 הוא "שמע ישראל הוי' אלוקינו הוי' אחד".

יחידה שבנפש – ייחוד "זה עם "כה"

עכשיו נעשה חשבון: כמה שוה הפסוק "זה הדבר אשר צוה הוי'"? 851. מה זה 851 במספרים ראשוניים? 23 פעמים 37 (בחשבון כשצריכים להבין את משמעות המספר מחלקים אותו במספרים הראשוניים שלו). 23 הוא מספר ראשוני אחד, כפול 37 – מספר ראשוני שני. בקבלה המשמעות של זה הוא חיה פעמים יחידה. על-פי סוד יש בנפש חמש מדרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. יש את הפנימי בנפש ויש את המקיף. המקיף נקרא חיה-יחידה. חיה זה 23 ויחידה זה 37, אז היחוד של "זה" ו"כה" הוא יחידה. היחוד של "זה" ו"כה" הוא סוד היחידה שבנפש, זו המדרגה הכי גבוהה. אלא שגם ביחידה עצמה יש זכר ונקבה – פנים ואחור – "זה" ו"כה". הנבואה באה מהיחידה. כמו שאמרנו קודם שכשאחד מתקן את כח המדמה שלו הוא מתקן את הצד הנקבי שבו, ואילו החוש בנפש לראות דברים ברורים וישרים בלי אמצעי ובלי התלבשות אלא רק את הדבר בעצמו – זה החוש הזכרי של האדם. מה שאין כן חוש האסוציאציה, חוש הדמיון, הוא החוש הנקבי שבאדם, כמו שכתוב "בינה יתירה נתנה באשה יותר מבאיש"[יח], יש לה יותר חוש לעשות קשרים, לדמיין.

אפילו ביחידה גופא יש "זה" ו"כה". אם נסתכל באותיות של יחידה אותיות הראש-תוך-סוף (י-י-ה) שוות כה, ושתי האותיות הפנימיות (ח-א) שוות זה. בתוך המלה יחידה יש חיבור של "זה עם "כה". המדרגה שלמטה מיחידה נקראת 'חיה'. שני המספרים האלה, 23 ו37, הם מספרים ראשוניים. 23 הוא המספר הראשוני העשירי – 10, "העשירי יהיה קדש להוי'"[יט]. כמו שיש משמעות מיוחדת ב10, כך יש משמעות מיוחדת במספר הראשוני העשירי – 23, וכמו שיש משמעות מיוחדת ב-10 כך יש גם משמעות מיוחדת ב-13, המספר הראשוני ה-13 הוא 37.

חשבון הוא מכל המדע והדבר הכי פשוט הוא מה שנקרא בקבלה "רישא דלא איתידע", הדבר שאי אפשר לדעת הוא נוסחת הראשוניים, אי-אפשר לדעת את הסוד של הראשוניים.

לכל מספר יש מקור. לדוגמא: נקח את המספר 851, אני מסתכל על המבנה של המספר, המבנה הוא הגורמים הראשונים, אז אפרק אותו לגורמים ראשונים, ואחר כך אני מחליף את הראשוניים במספר הסידורי שלהם בתור ראשוניים. כלומר, במקום להכפיל 23 כפול 37, ששוה 851, אני מכפיל 10 פעמים 13. זאת אומרת שמקור המספר 851 – "זה הדבר אשר צוה הוי'" – הוא 130, 10 פעמים 13, שעולה עין, כמו "עין בעין יראו". אם כן, מה אנחנו רואים מכל החשבון הזה? שהמדרגה של "זה הדבר אשר צוה הוי'" כוללת בעצמה גם את ה"כה".

משל פשוט להתכללות ה"כה" בתוך ה"זה": כמה עולה זה בריבוע פרטי (ריבוע פרטי הוא חישוב של כל אות בריבוע: ז בריבוע, 49, ועוד ה בריבוע, 25)? עד, עד ראיה. ע ו-ד הן גם שתי האותיות הגדולות בקריאת שמע, זה מורה על ראיה ברורה, להעיד עדות אמת. מהו הממוצע של שני הריבועים? 37. זו עוד דוגמא לאיך ש"זה" כולל בעצמו את הייחוד של שניהם. "זה", שהוא השרש והמקור של שניהם, כולל בעצמו את הכל. כמה שוה "כה אמר הוי'"? 292, רפואה.

"כה" – מעשה בראשית, "זה" – מתן תורה

הדבר הראשון שה' אמר במעשה בראשית הוא הפסוק השלישי של התורה: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"[כ]. בפסוק הזה יש 23 אותיות, כמו ה-23 שהזכרנו קודם, אבל הוא מחובר מ-7 אותיות, כלומר, יש בו בסך הכל רק 7 אותיות שונות. 7 האותיות השונות מרכיבות את המילים אור ומילה. המילה מילה שוה גם פה, לכן אפשר לקרוא לשתי המילים הללו אור ופה ועל זה כתוב: "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר"[כא], שהפתיחה של ה' היא האור שמאיר מהפה, "פתח פיך ויאירו דבריך"[כב]. המלים אור פה הן גם כן צירוף אותיות של המילה רפואה, רפואה היא סוד אור פה, שהוא יוצא מאור מילה, שזה הפסוק "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור".

מה רואים מכאן? רואים שכה קשור עם מעשה בראשית. זה מה שאמרנו קודם שכל הנביאים רואים דרך מעשה בראשית והדבר הראשון הוא בריאת האור – הנבואה של מעשה בראשית. אבל מהו ה"כה" של מעשה בראשית? מה הכי "כה" בפסוק "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"? מהי המלה הכי ראשונה שה' אמר? "יהי". מה זה "יהי"? כה. המילה הראשונה שיוצאת מהפה היא המלה "יהי", כמו "יהי אור". "כה אמר הוי'" – הדבר הראשון שה' אמר הוא "כה" והכוונה ל"יהי", "יהי אור". מה זה "יהי אור" – האור שגנוז בתוך מעשה בראשית. "כה אמר הוי'" יוצא מהפסוק "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור".

יש מה שנקרא 'עשרה מאמרות' ויש מה שנקרא 'עשרת הדברות'. המדרגה של "כה" ו"יהי" היא בכללות סוד בריאת העולם – מעשה בראשית. מה שאין כן הסוד של "זה הדבר אשר צוה הוי'" הוא עשרת הדברות במתן תורה. כתוב שהגילוי של מתן תורה הוא יותר מהגילוי של מעשה בראשית. לכן מעשה בראשית מתחיל באות ב ואילו מתן תורה מתחיל באות א. מה היחס באמת בין "זה" ל"כה"? כמעט כמו היחס בין א ל-ב – "שלם וחצי", רק שזה עם הכולל. היחס ביניהם הוא בערך 2 ל-1. היחס היסודי של 2 ל-1 הוא היחס בין מעשה בראשית למתן תורה. כתוב שעשרת הדברות מתלבשים בעשרה מאמרות כמו זכר בתוך נקבה, כל בריאת העולם היא בחינת נקבה לגבי התורה שהיא הזכר. עשרת הדברות הם "זה" בתוך "כה", ש"כה" הוא "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", מעשה בראשית.

"זה" כפול "כה" – משולש של פעמיים "זה"

כמה עולה "זה" פעמים "כה", 12 כפול 25? 300. מה זה שלש מאות במספר רגיל? חוץ מזה שזה מספר מעוגל יש בו עוד ענין בחשבון. יש מספרים ריבועיים, וכמו שיש מספרים ריבועיים יש מספרים משולשים. מספר משולש הוא הסכום של כל המספרים מ-1 עד מספר מסוים. לדוגמא: מ-1 עד 4 הוא 10 – 1 ועוד 2 ועוד 3 ועוד 4. זה נקרא המשולש של 4. המשולש של 4 הוא 10 והריבוע של 4 הוא 16. אז מה זה 300? המשולש של 24. לא כל מספר שהוא מֵאִיּוֹת הוא ריבוע או משולש, זה נדיר מאד. 300 הוא המספר המשולש של פעמיים "זה", של "זה אל זה".

מהי נוסחת המשולשים? n(n┴1):2. אז הנוסחה לחישוב המשולש של 24 הוא: 24 כפול 25 חלקי 2. אבל ה-25 לא מתחלק ב-2, אז מה זה יוצא? זה יוצא 12 כפול 25 – "זה" כפול "כה". שאלו קודם למה להוסיף כולל. הכולל הוא ה┴1 של (n┴1) בנוסחת חישוב המשולש. זו הנוסחה של מכל מספר כפול הכפל שלו עם הכולל. כל פעם שיש יחס כזה בין שני מספרים, שני המספרים הללו הם הגורמים של המשולש. יש מספר אחד ומספר שני שהוא פעמיים אותו מספר פלוס 1.

לפי זה יצא שהמספרים האלה 12 ו-25, הם זוג אחד מתוך אין סוף של זוגות מספרים עם אותה הצורה. מהו הזוג הראשון בצורה הזו? 1 ו-3, בגלל ש-1 פעמים 3 עולה 3, ו-3 הוא המשולש של 2. הזוג השני הוא 2 ו-5, אחר כך 3 ו-7, אחר כך 4 ו-9, אחר כך 5 ו-11, אחר כך 6 ו-13, אחר כך 7 ו-15, וכן הלאה עד שמגיעים ל-12 ו-25. הזוגות האלה הם הגורמים של משולשים. אלה זוגות מאד מיוחדים על פי קבלה, מי שמכיר.

[מהי המיוחדות של הזוגות האלה?] הדבר הפשוט הוא שקודם צריך להבין מהו בכלל המושגים משולש ומרובע, מה זה בכלל אומר. המשולש במקרה שלנו הוא 24, מה זה 24 למשל? מהי החשיבות של 24? כמו שיש משולש שהנוסחה שלו היא 1┴2┴3┴4, יש גם מושג בחשבון שנקרא 'עצרת'. מהי 'עצרת'? עצרת היא מכפלת כל המספרים מ־1 ועד למספר הנתון. 24 הוא המספר המקביל ל-10. אם היינו מחברים 1, 2, 3, 4 זה היה שוה 10, ו-10 זה יסוד המספרים. אבל אם במקום לחבר אותם מכפילים אותם – זו עצרת. למה אנחנו בוחרים ב-10 ולא במשהו אחר – זה אחד מהנושאים כאן, להבין שזה לא סתם. היום לומדים כאילו זה דבר סתמי, באמת זה לא סתם, זה משהו מכוון, מדויק. מה זה עצרת? עצרת הוא עולם הצירופים, שאם יש לי ארבעה עצמים או ארבע אותיות, יש להם 24 צירופים. [יש משהו מיוחד במילה 'עצרת' שלכן בחרו בה?] זה מונח מודרני, כמובן שמי שבחר במלה הזו בגלל הלשון חשב שזה קשור עם ה"עצרת"[כג] של התורה. מה זה עצרת לפי התורה? יש מה שנקרא "שמיני עצרת"[כד], שמיני עצרת מתעצם עם כל מה שקדם אליו. לכן זה רמז לתופעה הזו. מה שיוצא לנו כאן בסוף זה המשולש של עצרת של 4. עצרת זה צירוף, בתורה זו נוסחת הצירוף. הביטוי בספר יצירה הוא "ארבע אבנים בונות עשרים וארבעה בתים"[כה]. כל אות נמשלה לאבן וכל צירוף נמשל לבית, אז אם יש לי ארבע אבנים אני יכול לבנות עשרים וארבעה בתים.

מה הדבר המיוחד ב-4 שבגללו כשמחשבים מ-1 עד 4 התהליך נגמר ומגיעים לשלמות? למה באמת מגיעים לשלמות כשמגיעים ל-4? השאלה היא גם לגבי 10 (כשמחברים את כל המספרים מ-1 עד 4), וגם לגבי 24 (כשכופלים את כל המספרים מ-1 עד 4). כי ברגע שמגיעים ל4 מגיעים להתכללות. 4 הוא ריבוע של 2. 1, 2, 3, אלה מספרים ראשוניים – לא מתחלקים. 4 הוא המספר המורכב הראשון, כמו ש-1 הוא המספר הראשון כך גם 4 הוא ראשון. גם בשמות של המספרים 'אחד' ו'ארבע' יש תופעה פשוטה ביניהם, אלה שני המספרים הייחודיים שמתחילים עם א: אחד, שתיים שלש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר. יש עוד מספר יחודי אחד שמתחיל ב-א – אֶלֶף. אבל חוץ מאחד, ארבע ואלף, המספר היחיד שמתחיל עם האות א ויש לו התחלה וגם סיום – שלימות, הוא ארבע. יש רמז לזה בתורה: "ואֵד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה"[כו], זה נקרא סוד האֵד מ-א עד ד.

נבואת "כה" – מציאות, נבואת "זה" – אין עוד מלבדו

נחזור למה שאמרנו קודם ש"זה הדבר אשר צוה הוי'" זה 16 אותיות, ו"כה אמר הוי'" הוא 9 אותיות והפסוק "שמע ישראל הוי' אלוקינו הוי' אחד" שבו יש כה אותיות. אמרנו שיש בפסוק "שמע ישראל" שתי אותיות גדולות – ע ו-ד. עד שיוצא מ"זה" בריבוע פרטי (74) כמו שאמרנו קודם. עכשיו, כמה שוות שתי המלים "כה אמר"? 266, צמצום. "כה אמר" הוא סוד הצמצום ששייך למעשה בראשית. צמצום הוא נתינת הכח שיהיה משהו, מציאות. תיקון ההסתכלות על המציאות נקראת תיקון כח המדמה. כמה שוות שתי המלים "זה הדבר"? 223, מה זה 223? עיקר הגילוי שמשה רבינו גילה במתן תורה הוא הפסוק: "אתה הָרְאֵתָ לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו"[כז]. אמרנו ש"כה אמר הוי'" קשור עם מעשה בראשית ו"זה הדבר אשר צוה הוי'" קשור עם מתן תורה. הגילוי של מתן תורה הוא "אין עוד מלבדו", "אין עוד מלבדו" שוה "זה הדבר". "כה אמר" זה צמצום. צמצום מורה על כך שיש מציאות, למראית עין המציאות נדמת כדבר נוסף לאחד יחיד ומיוחד. "כה" הוא כאשר אדם חי בעולם של ריבוי, כשיש ריבוי יש "כה" יש זה כמו זה, דמיון. אבל אם יש אחדות פשוטה – אין כה, יש רק "זה". כמו שאמרנו ש"זה" הוא מעל ומעבר למציאות לגמרי. המציאות היא ריבוי, ריבוי זה "כה", ולכן "כה" זה פעמיים "זה" עם הכולל. אם "זה" זה אחד אז "כה" הוא כמו שתים. האחדות האמתית ש"אין עוד מלבדו" נקראת "זה הדבר", ואילו "כה אמר" הוא סוד הצמצום שנדמה שיש עוד וצריך לתקן את ה'נדמה' הזה. כל הדמיון מתחיל מזה שנדמה שיש משהו אחר חוץ מה'. צריך לתקן את הדמיון ולקשר את כל הריבוי באופן נכון. כתוב שרִבּוּי שוה בגימטריא בריאה, כל הבריאה היא דמיון של ריבוי. אבל "זה" הוא להגיע לאחד, אחד האמת. גם זה ואחד סמוכים במספר. גם יש 'זה' ויש 'זו', זו שוה אחד.

נאמר עוד דבר פשוט ויפה. לחודש הזה יש משמעות מיוחדת ל'כה' – כה אלול, מה מיוחד ביום כה באלול? העולם נברא ביום ה-כה של חודש אלול. ראש השנה הוא היום השישי – ו – של מעשה בראשית, יום בריאת אדם הראשון. א בתשרי הוא היום השישי של מעשה בראשית, ראש השנה הוא לא היום שבו העולם נברא אלא הוא היום בו האדם נברא. אם כן, זה עוד רמז מאד חשוב לכך ש-כה קשור עם בריאת העולם. מה שאין כן, באותו יום שהאדם נברא, הוא נצטווה, קיבל צו, ציווי, לכן "יום הששי"[כח] – יום בריאת אדם הראשון – מרמז ליום מתן תורה, ש"הששי" מרמז לששי בסיון. באותו יום שהוא נברא הוא נצטוה. זאת אומרת, מה שנתחדש בעיקר בראש השנה הוא שיש מציאות של מצוה ולא רק מציאות בריאה. כמה שוה מצוה בגימטריא? 141. איך זה קשור ל"זה הדבר"? אמרנו קודם ש"זה הדבר" שוה "אין עוד מלבדו", אבל "אין עוד" שוה מצוה. כל מצוה היא גילוי של "אין עוד". באותו יום שהאדם נברא – ראש השנה – הוא גם נצטוה, אלא שהוא חטא. אבל הגילוי של מצוה התחילה ביום ששי של מעשה בראשית, לכן כתוב "יום הששי" עם ה שזה מרמז על מתן תורה, בגלל שמתן תורה באמת התחיל כבר אצל אדם הראשון. אם אדם היה עומד בניסיון ולא נופל בו – הוא היה היהודי הראשון והאחרון שהיה זוכה באותו רגע לקבל את התורה. הוא היה המשיח. הניסיון של עץ הדעת הוא ניסיון אם אדם הראשון יהיה המשיח או לא, כך מוסבר בקבלה.

ביום ששי יש אות ו כפולה, כמו שכתוב בבריאת האדם "זכר ונקבה בראם"[כט], שגם בתוך ה-ו יש בריאה כפולה, "ויקרא שמם אדם"[ל] – ו כפול. פעמיים ו שוה "זה". עכשיו נראה ש"זה" ו"כה" קשורים עם שתי אותיות ו-ה של שם הוי'. כתוב בקבלה שה-ו של שם הוי' נכפל, כמו ביום ראשון של מעשה בראשית שיש בו גם כן ו כפול. מהו הכפל? בספירות שני ה-ו הן הספירות תפארת ויסוד, תפארת זה ו אחד ויסוד זה ו שני. ביחד הן (ו ועוד ו) שוות זה. לכן הרבה פעמים בקבלה מוסבר שהכוונה ב"זה אל זה" היא לתפארת ויסוד. כתוב שבמתן תורה יש שבעה ימים, הוא מתחיל ב-ו סיון ונגמר ב-יב סיון. היום ה-יב הכי חשוב בלוח השנה שלנו הוא יב (ו ועוד ו) סיון – הסיום של מתן תורה. היום ה-כה הראשון הוא כה באלול יום בריאת העולם והסיום של מתן תורה הוא יום יב סיון – גם כן "זה" ו"כה". "זה" שוה ו ועוד ו של שם הוי', ו"כה" שוה ה-ה האחרונה בריבוע, ה כפול ה. יש סוד בקבלה שאומר שה-י של שם הוי' מתארך היינו "יסוד אבא ארוך ומתלבש ביסוד ז"א". ה-י בעצמו מתארך ומתלבש בתוך ה-ו. כאשר ה-י מתארך ומתלבש עד סיום ה-ו אז ה-י עצמו הופך להיות ו, יוצא שיש ו, ו. שתי ה-ה שבשם הוי' הן אמא וברתא, כאשר האמא מכפילה את הבת – ה כפול ה – זה יוצא 25. לפי זה, למה ה-ו היא בחיבור וה-ה היא בכפל? בגלל שכאשר אחד מתלבש בתוך השני (יסוד אבא בתוך יסוד ז"א) כמו שהרבי מתלבש בתוך מישהו, ושניהם באור ישר. צריך להסביר משהו חשוב כעת, מה ההבדל בין חיבור לכפל. כפל הוא חיבור יותר חזק, יותר חזק מאשר חיבור. בכימיה יש תערובת ויש הרכבה ממש. הרכבה שלמה היא כמו כפל, וחיבור הוא כמו תערובת של שני דברים שמתחברים יחד. באופן יותר פנימי, אם אור אחד מתלבש בתוך אור שני על מנת להשפיע לתת כח להשפיע למטה – זה חיבור, כשה-י של שם הוי' יורדת ומתארכת להתלבש בתוך ה-ו בשביל להשפיע אז היחס ביניהם הוא יחס של חיבור. מה שאין כן, יש כלל בקבלה שהכאה (כפל נקרא 'הכאה') היא כאשר אור ישר פוגש אור חדש. כשאחד יורד והשני עולה לקראתו אז הפגישה ביניהם היא כפל – הכאה. אבל כאשר אחד יורד לתוך השני להתחבר עם השני על מנת שגם השני ירד – זה חיבור כחות, י שיורדת לתוך ה-ו – זה חיבור, לכן ו הוא הסוד של "זה". אבל לגבי שתי ה-ה של שם הוי' כתוב ש-ה עילאה יורדת וה-ה תתאה עולה, ומכיוון שאחת יורדת ואחת עולה זה עושה הכאה ביניהם וההכאה של ה כפול ה שוה כה. זה עוד רמז חשוב איך ש"זה" ו"כה" נרמזות בשתי האותיות י-ו – הזכר של שם הוי', ובשתי האותיות ה-ה – הנקבה של שם הוי'. כמו שאמרנו קודם, השרש של הזכר היא המילה "זה" – הנבואה של משה רבינו. על ידי החיבור של הנקבות ה כפול ה – נוצרת המלה כה שהיא המציאות. כנגד אותיות ה עילאה ו-ה תתאה יש מציאות עליונה ומציאות תחתונה. ה-י וה-ו הם המהות. ההבדל בין "זה" ו"כה" הוא ההבדל בין מהות למציאות.