1

בע"ה

ה' ניסן ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

ספר המאמרים תש"ה (99)

ד"ה "בראשית ברא" (6)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

ניגנו שאמיל.

אנחנו בפרק ל'. הוא מסביר לנו את דעת בית הלל, ש"ארץ קדמה" – המצוות הגשמיות קודמות להמשכה הרוחנית. אם אדם מכוון אך לא עושה – אינו ממשיך כלום. כך גם במתן תורה, אמרנו "נעשה ונשמע" – קודם "נעשה" בגשמיות ורק אז "ונשמע ברוחניות". על כך כתוב בזהר "עשיה לעילא" – עשיה עליונה וקודמת.

ל) וזהו דארץ שהיא גשמי' קדמה לשמים שהם רוחני' [קודם גשמיות ואז רוחניות. אמרנו שמתאים לדברי הבעל שם טוב, שקודם צריכים לעשות ליהודי טובה בגשמיות – אהבת ישראל פשוטה – ורק אחר כך אפשר לעשות לו טובה ברוחניות. קודם צריכים לדאוג לגשמיות שלו ורק אחר כך לרוחניות שלו.] דעשיה יש בה יתרון המעלה שהיא מסוכ"ע [הוא הסביר שרק בכח הסוכ"ע לברוא גשמיות, בריאה יש מאין, בעוד כל הרוחניות היא השתלשלות של עילה ועלול – יש מיש – ואינה התחדשות אמתית. כל ההשתלשלות היא מאור הממלא כל עלמין, שמתחיל אחרי הצמצום הראשון. בריאה גשמית ממש היא מאוא"ס הסוכ"ע ששרשו בעיגול הגדול שלפני הצמצום. (מה פירוש שגם ליהודי הכי פשוט יש נשמה מנפש דנפש דמלכות דעשיה?) זה מצד הממכ"ע, שמראשית הקו עד מלכות דעשיה – מדבר בנפש. אבל מצד הגוף כל היהודים שוים – לא משנה אם יש נפש מאצילות או מעשיה.],

[כעת מתחיל משהו חדש:] ובעומק הענין הוא דאור הממכ"ע [היה כלול ו]נמשך ג"כ מסוכ"ע דסוכ"ע הוא שרש ומקור הגילוי [כל הגילויים] וממכ"ע הוא הגילוי [גילוי מן העצם, כמו שהבחנו בפרקים הקודמים בין גילוי העצמות – הסובב – לגילוי מן העצם, שהוא הממלא. גם הגילוי של הממלא היה כלול בתוך הסובב. למה הוא אומר זאת?], והכוונה בזה הוא שתהיה התחברות ממכ"ע וסוכ"ע [הזיקה והקשר שלהם בהתחלה הוא כי ה' רוצה שבסוף יהיה חיבור ביניהם. כתוב בתניא שיחוד הסובב והממלא הוא תכלית כל המצוות – "לשם יחוד קוב"ה [הסוכ"ע] ושכינתיה [הממכ"ע]". גוף המצוה הוא דווקא בחינת קוב"ה – כמו האתרוג או התפלין – ואילו אני, שמקיים את המצוה בזכות הנשמה האלקית שלי, הוא בחינת ממכ"ע. גם הנשמה הכי נמוכה וגם הנשמה הכי גבוהה הן ממכ"ע – כנ"ל – והמצוה עצמה היא הסובב, ובקיום המצוה מייחדים אותם. עיקר החידוש של הפרק כאן שכל יחוד מגלה משהו יותר גבוה משניהם, כי צריך ממוצע מחבר בין שני דברים שונים והפוכים בטבע. עד כמה לא אמר שיש משהו למעלה משניהם, אלא רק סוכ"ע וממכ"ע. אדרבא, אמר שסוכ"ע הוא גילוי העצמות, ומה יכול להיות למעלה מזה? כעת יחדש שבגילוי העצמות גופא יש משהו יותר גבוה מסוכ"ע ששרשו בעיגול הגדול – חידוש גדול בהשכלה. (אם הממלא היה כלול בסובב הם כבר היו יחד.) כן, אבל כשנמשכו דרך הצמצום הם נפרדו. אומר שהם היו יחד רק כדי להסביר שיש זיקה ואפשר לחבר. כמו חתן וכלה, שבשרש הם אחד, אבל נולדו כשנים – אחרי הלידה-הצמצום לא מספיק לחזור למקור, אלא צריך כח של "השותף השלישי" כדי לחבר אותם. גם כאן, אחרי שהסובב והממלא נפרדו צריך כח שלישי יותר גבוה לחבר אותם.] והיינו שיהיה גילוי סוכ"ע בממכ"ע [כדי לעשות שינוי במציאות, בארץ, צריכים להמשיך את הסובב. הממלא רק מקיים את הקיים – על מי מנוחות. הממלא עושה שהכל ימשיך – עוד ממשלה ועוד ממשלה – אבל כדי לעשות שינוי אמתי במציאות צריך להמשיך את הסובב, המשכה שהיא מכח הגוף דוקא, לא מכח הנשמה. זה הפלא של "ארץ קדמה". אבל אי אפשר גוף בלי נשמה – לכן צריך גם את הממלא. הגוף הוא הסובב והנשמה היא הממלא, הפוך מההגיון הראשון שהייתי חושב, כמו שהסברנו – דווקא הארץ באה מהסובב והשמים מהממלא.] והוא ע"י עבודת האדם [החבור הוא על ידי העבודה שלנו.] דלכן הנה האדם כלול ג"כ מב' מדריגות [הוא אומר כאן דברים חדשים, אך פשוטים, שכתובים כבר בתניא:] דסוכ"ע וממכ"ע שהרי הוא כלול מגוף ונפש דנפשו היא מבחינת ממכ"ע ["שכינתיה"] והגוף הוא מבחינת סוכ"ע ["קודשא בריך הוא"], והכוונה היא שע"י עבודה יהיה גילוי בחינת סוכ"ע בממכ"ע [כמו לעתיד לבוא, שהנשמה תיזון מהגוף. יש איזו מעלה בגוף שהיא פלאי פלאים, רק החסידות יכולה לומר כזה משפט. אפילו בקבלה לא כתוב כזה משפט, שהגוף למעלה מהנשמה. (כתוב "נקבה תסובב גבר".) נכון, אותו דבר. "נקבה תסובב גבר" עולה ארץ ישראל – גילוי מעלת הגוף. העבודה היום היא שהנשמה תאיר את הגוף, אבל לעתיד לבוא צריך לגלות את מעלת הגוף (אף שלא אומר כאן בפירוש שמדבר לע"ל). כנראה שגם כדי להביא את המשיח צריך להכנס לראש הזה – להכיר, כמו שכתוב ב"היום יום", שאין יותר יקר מהגוף של יהודי. מעלת הנשמה אינה חידוש. רואים שהרבי הריי"צ כבר חי עם לע"ל, כותב שכך בפשיטות – שהגוף הוא הסובב והנפש הוא הממלא. אתמול עשינו גימטריא מופלאה של סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, שעולה בדיוק שמים וארץ. כעת אומר שאצל האדם השמים והארץ הם הנשמה והגוף – הנפש היא השמים והגוף הוא הארץ, ויש מעלה של "ארץ קדמה". נחבר יחד: סוכ"ע-ממכ"ע עולה 681, שמים-ארץ, וכשמחברים גוף-נפש מקבלים 1200 – מספר שלם, סימן להרכב מוצלח – ממוצע כל מלה היא 300, ש, "רוח אלהים". איזו מלה פשוטה בחסידות, מהמלים הכי נפוצות ושכיחות בדא"ח, שוה 1200? התפשטות. זו גם מילה חשוב מאד בחב"ד, ועוד יותר – באיז'ביצא, שם המובן של התפשטות הוא 'תעשה מה שבא לך, בגדול, בחזק'. אנחנו כבר אחרי מזל דגים, שהיה באדר, אבל מה סימני דג טהור? קשקשת וסנפיר. קשקשת עולה 1200 ו-סנפיר עולה 400, שליש, וביחד משלים ל-1600, רבוע.],

והתחברות זאת היא ע"י התורה [משהו חדש – עד כאן הסביר ש"ארץ קדמה" היינו מעלת המצוות, וכעת מסביר שהמחבר הוא התורה. במצוות יש גם שני הממדים, סובב וממלא, הפן הגשמי והפן הרוחני של המצוות – וצריך להיות "ארץ קדמה". הממלא הוא הגילויים וקיום המצוה בפועל הוא הארץ, מהסובב. רק אחרי הארץ יכולה להיות המשכה. כעת אומר משהו חדש, שרוצים לחבר את הסובב והממלא – כמו חתונה של חתן וכלה – והחבור הוא מכח התורה.], וזהו שהתורה נקראת שלום [תואר שכתוב על התורה, לא על המצוות.] שעושה שלום בפשמ"ע היינו בחינת סוכ"ע בממכ"ע [שהסובב נמשך ומתייחד בממלא והם חיים יחד בשלום, כמו שלום בית בין בני הזוג.] ובפשמ"ט [במציאות שלנו,] היינו בגוף ונפש שזהו בנה"ב ונה"א [הגוף כולל גם את נפש הבהמית, הארץ, והשלום בין שתי הנפשות שלי – כמו "'ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך', בשני יצריך", ששניהם יכולים להיות שותפים בדבר אחד, באהבת ה' – הוא שלום בפמליא של מטה. יש שלום למעלה, בין סובב וממלא, ויש שלום למטה, בין הגוף והנפש, נה"ב ונה"א, ואת הכל פועלת התורה.], והנה ידוע דכל מחבר ומאחד ב' מדריגות הרי הוא למעלה משניהם [עיקר החידוש בפרק זה.], ואם כן התורה שמחברת בחינת סוכ"ע וממכ"ע צ"ל שהיא למעלה גם מבחינת סוכ"ע [דבר שלא אמר עד כה, שיש משהו יותר גבוה מסוכ"ע. עד כה סובב היה גילוי העצמות, הכי גבוה. בהמשך הוא יגיע לחידוש מופלא בענין. כעת אמר שיש מדרגה יותר גבוהה, שיכולה לחבר את הסובב והממלא.],

והענין הוא דהנה כתיב [במגלה – חוזר לפורים. הוא עומד בשבת בראשית, אבל א גאנץ יאר פורים – איך שאדם מעמיד עצמו בשבת בראשית הוא עומד כל השנה, וכנראה בשבת בראשית צריך לחשוב על פורים ועל המן. יסבביר שצריכים קצת לגייר את המן. כאשר המלך אחשורוש שאל את המן מה לעשות כבוד לאיש אשר המלך חפץ ביקרו הוא ענה למלך, שרומז גם למלכו של עולם:] יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר ניתן כתר מלכות בראשו [שלשה דברים – לבוש, סוס, כתר. זו היתה הבקשה של המן, אבל חז"ל אומרים שכאשר הוא אמר "ואשר נתן כתר מלכותו בראשו" הוא ראה שנשתנו פני המלך, לא רוצה את הכתר, ולכן אחר כך הכתר לא נזכר:] ואחר כך נאמר ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וכתר מלכות לא נאמר [המלך אמר לו, והוא ביצע בעל כרחו, עם הלבוש והסוס – אך בלי הכתר. הוא יסביר, חידוש מופלא, שהמן עצמו – המן המתוקן – מסוגל להמשיך מלמעלה את "לבוש מלכות", מדרגה גבוהה מאד, סוכ"ע כפי שיסביר, וגם את הסוס. יש להמן כח להמשיך את הלבוש והסוס, אבל אין לו כח להמשיך את הכתר – אותו יכולים להמשיך רק יהודים, רק אנחנו. שוב, המן בקש את הכל, גם את הכתר, ואחר כך אחשורוש אמר לו רק את הלבוש והסוס, בלי הכתר.], והענין דהנה איתא בע"ח שמ"ט פ"ה דעיקר ענין תומ"צ הוא לברר הניצוצות שנפלו בק"נ [בפרק הזה יש שני נושאים חשובים ביותר: א) הלבוש והסוס והכתר, ב) עבודת הבירורים. בדרך כלל, גם בכתבי האריז"ל, כתוב שעיקר עבודת הבירורים הוא בעניני הרשות – אכילה ושתיה, "בכל דרכיך דעהו", שכל המעשים לשם שמים הם בירור ניצוצות. תורה ומצוות הם גילויים, וכמו שאמרנו קודם שעל ידי כל מצוה המשכת גילוי מלמעלה. לכאורה זה ההבדל בין עבודת ה' על ידי מצוות לעניני הרשות. למה הוא כותב שתורה ומצוות הם גם עבודת הבירורים?! זו קושיא מאד חזקה. הוא כותב בעץ חיים שמצוות הן עבודת הבירורים, ולכאורה היא שייכת ל"בכל דרכיך דעהו". צריכים להבחין בין עבודת הבירורים של מצוה לעבודת הבירורים של אכו"ש וכל מעשה לשם שמים שמברר את המציאות – עבודות שאינן מצוה אלא בירור. מה ההבדל בין העבודות בדברי הרשות להנחת תפילין. בעץ חיים לא מוסבר ההבדל, אלא רק כתוב שעיקר התומ"צ הוא לברר ניצוצות. על כך מקשה את הקושיא שכבר הסברנו:], וצ"ל והלא איתא בזהר דתרי"ג מצות הן [להמשיך אורות מהכתר, להמשיך] תרי"ג ארחין דגולגלתא ותרי"ג מד"א וז"מ דרבנן הן תר"ך עמודי אור [אם כן, כל ענין המצוות הוא גילוי אור הכתר – ה"ואשר נתן כתר מלכות בראשו" – ולמה קורא לו עבודת הבירורים?!], וכן איתא בע"ח [במ"א] דרמ"ח פקודין הן רמ"ח אברים דמלכא שהן בחינת המשכות וגילוים [בכל מצוה ממשיכים גילוי אור מז"א דאצילות – לא בירורים אלא המשכות.], ויש גם כן [עוד סוג של מצות,] מצות שהן בבחינת העלאה וכמו הקרבנות [ש"רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף".] וכה"ג, מ"מ כללות כולם [כל סוגי המצוות הנ"ל, אם בהמשכה או בהעלאה,] הן להוסיף אורות באצילות [זו עיקר פעולתן, ולמה מדבר על בירורים?], וצדקתו עומדת לעד שלעתיד יהיה הגילוי למטה [כמו המשל אצל אדמו"ר הזקן, שהאור שנמשך הוא כמו יהלום בקופסא – כעת הוא נועל שם, אבל לעתיד לבוא תפתח הקופסא והוא יתגלה.], ואיך אומרים שהן לברר בירורים [ניצוצות שנפלו בקליפת נגה. לכאורה מדובר בשני דברים אחרים לגמרי. בירור ניצוצות הוא כאשר אוכלים ושותים, וגם ישנים, לשם שמים – כפי שיסביר. מה הקשר למצוות? זו קושיא מאד חזקה.],

אך הענין הוא שיש במצות ב' ענינים [שני הדברים נכונים.], הא' המצות ברוחניות והן מצות העליונות וכמו הקב"ה מניח תפילין [על ידי שיהודי מניח תפלין למטה.] הקב"ה מתעטף בציצית שהן בחינת המשכות וגילוים [כל מה שהקב"ה עושה אינו עבודת הבירורים. על כך אמרנו שהמצוות הן כדי להמשיך "אורחין דגלגלתא" או "איברין דמלכא" – הכל גילויים.], והב' מצות למטה שנתלבשו בדברים גשמי' כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי, שהן לברר בירורים [העובדה שהמצוות נמצאות דווקא – וכך חייבות להיות – במשהו גשמי, מלמדת שיש כאן גם ממד של עבודת הבירורים. זו עבודת בירורים שונה מעבודת הבירורים שעל ידי דברי הרשות, כפי שיסביר בהמשך – זו מדרגה אחרת. בכל אופן, במצוות יש שני ענינים – המשכה ובירור. הייתי יכול לחשוב שהא בהא תליא – שעל ידי הבירורים נמשכים הגילויים, כמו העלאת מ"נ והמשכת מ"ד – אך בינתים לא אומר שהא בה אתליא.], אך לפי זה צ"ל כאשר המלאכים בקשו תורה והשיב להם כלום יצה"ר יש בכם הרי הם בקשו תורה ברוחניות שהיא המשכות ומהי התשובה על זה כלום יצה"ר כו' [שואל עוד שאלה: המלאכים בקשו מה' שיתן להם את התורה, והקב"ה אמר להם שהתורה שייכת רק לבני אדם שיש להם יצר הרע – אין לכם יצר הרע, מה אתם שייכים לתורה?! ההוה-אמינא שלהם היא שיקבלו את הממד הרוחני של התורה, כך בקשו, ולכך תשובת הקב"ה לכאורה לא עונה – בשביל המשכות אורות באצילות לא צריכים יצר הרע. הם לא רצו תפלין בקלף גשמי וציצית בצמר גשמי, אלא רק את כוונת המצוות. ה' ענה שאין להם יצר הרע, גוף וכו'. התשובה לא מובנת, כי בשביל הרוחניות לא צריכים יצר רע.], אך הענין הוא דהמצות למטה הגם שהן בירורים הנה ענין המצות למעלה הוא דוקא על ידי המצות למטה [כבר אמרנו – אי אפשר להמשיך את הגילויים של המצוות בלי הקיום שלהן למטה בגשמיות.], שעל ידי המצות שאדם עושה למטה ומברר בזה בירורי הנוגה [על ידי הגוף, החפצא של המצוות.] עי"ז הן המצות למעלה [מה שהקב"ה מניח תפלין ומתעטף בציצית, ויש המשכה של אורחין דגלגלתא ואברין דמלכא. כעת כן תולה את ההמשכות בבירורים.], וכמארז"ל [שמובא גם במאמר של הבר-מצוה,] ע"פ מגיד דבריו ליעקב מה שהוא עושה מצוה לישראל [ועל ידי הצווי לישראל הוא עושה:] פירוש מה שהוא כביכול עושה המצות זהו על ידי שמצוה לישראל לעשות שעל ידי עשייתם דוקא הם המצות שלמעלה, והכח הזה שע"י עשיית המצות והבירורים שעושים בזה יהיה עי"ז בחינת המצות שלמעלה הוא דוקא בנשמות ישראל [מגיע למשהו חשוב לנו במיוחד, שרק ליהודים יש את הכח לעשות את ההמשכה – דווקא ליהודים, ואפילו לא לחסידי אומות העולם, שהתחיל לדבר במעלתן בפרק הקודם, נושא אקטאולי עבורנו. כעת יאמר חידוש מאד חשוב לגבי חסידי אומות העולם, ש"עין לא ראתה". גוי, הכי טוב – מחסידי אומות העולם – שיניח תפלין לא עושה שום המשכה, כמו ששם תפוחי אדמה על הראש. ההבדל הזה הוא סימפטום, שנובע מהבדל מהותי פנימי:] דישראל עלו במחשבה ומחשבתן של ישראל קדמה [לכל דבר, אפילו לתורה הקדומה.], וניתן להם כח זה במ"ת [מה הכוונה שה' נותן תורה? אם תורה היא רק שכל או דרך ארץ – היא לא מתנה מיוחדת, כל אחד יכול לזכות. עיקר מתן תורה הוא ש' נותן כח ליהודים שעל ידי העשיות שלהם למטה ימשיכו ויפעלו את כל הגילויים למעלה, וגם הגילויים למעלה עתידים להתגלות פה למטה כאשר הקופסא הנעולה תפתח.] אבל גוי שעושה מצוה שמנענע את הלולב או מניח תפילין אינו מועיל מאומה, [כעת החידוש: בדרך כלל, פשיטא בכל ספרי הקבלה והחסידות, שגוי לא יכול לעשות עבודת הבירורים בכלל – רק ליהודי יש עבודת הבירורים. כעת אומר חידוש מופלא שלו, שגם לגוי יש עבודת הבירורים באמת – במדה מסוימת, במינון קטן.] והגם שיש בהם גם כן איזהו בירור [שתיכף יאמר שבכחו להמשיך את הסובב כל עלמין – פלאי פלאים – תיכף יאמר שזה כח המן דקדושה.] וכמו חסידי אוה"ע שיש להם חלק לעולם הבא [שאפשר לזכות בו רק על ידי שעשו משהו בחיים – על ידי מעשה טוב, בירור בעולם. כתוב ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" ו"חסידי אומות העולם יש להם חלק הבא" – מהגימטריאות המופלאות שלנו, שחבור שני המאמרים האלה הוא "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". לפי זה תמיד מפרשים שהשמים היינו "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" והארץ היינו "חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא" – הם כעפר תחת רגלי הצדיקים, ארץ – כאן קצת קשה, כי אומר שהארץ היא למעלה מהשמים. בכל אופן, יש להם חלק לעולם הבא כי עשו משהו בעולם, יש להם את הבירור שלהם,] ונצטוו ז' מצות [שעושות בירור ומזכות אותן בחלק לעולם הבא. בכל אופן, אם ישימו תפלין לא יפעל כלום.], מ"מ המשכה זו [ע"י תורה ומצוות,] דבחינת תרי"ג ארחין ותר"ך אורות [אפילו לא כותב המשכת "אברין דמלכא", מז"א, אלא מדבר על ההמשכות הגבוהות יותר.] אין ביכלתם להמשיך, וזהו יקח המן את הלבוש [עיקר קליפת המן הוא גיאות, גאוה דקליפה, התנשאות דקליפה. אסתר ידעה זאת, וקיימה בו "לפני שבר גאון" – הגביהה אותו כדי להפיל אותו. מה קורה כאשר הגוי מכניע את הגאות שלו, כפי שהיה בסיפור שהוא לוקח את מרדכי? יש תיקון מסוים. יוצא כאן שאחד המסרים של המגילה, שעוד לפני שתולים את המן קצת מתקנים אותו – בכל הסיפור של "יביאו לבוש לבוש" הוא חוזר הביתה אבל וחפוי ראש. היה בשיא הגאוה, ועוד לפני שתולים אותו הוא נעשה – כאן ובהמשך – בתכלית השפלות. השפלות של המן היא התיקון שלו, תיקון גדול – זה המן המתוקן. הוא חזר הביתה אבל וחפוי ראש – עוד לפני שהבת שלו שפכה עליו את השופכין, בעצם הפשט – כשהוא צריך להוביל את השונא שלו הוא נעשה שפל, זה ראשית התיקון שלו שאז מתחיל לעשות בירורים. התליה אחר כך היא צ'ופר – אבל תחלת התיקון היא כבר בהכנעה. (המן לא חסיד אומות העולם, אין לו עולם הבא, אז למה צריך תיקון לפני שהוא מת?) הוא כותב כאן שהמן גם יהיה מחסידי אומות העולם – מבני בניו למדו תורה בבני ברק, אוכלים את האזנים שלו.] דכאשר הגיאות דהמן מתהפך לקדושה [שזו התכלית. אמרתי קודם דבר אחד, שהמן נכנע וחוזר אבל וחפוי ראש – שוברים את הגאות שלו, יש כאן איזה תיקון – אבל כאן אומר משהו אחר. השבירה הזו היא לא אתהפכא אלא אתכפיא, ועיקר מה שרוצים מהמן הוא להפוך את הגאות שלו גופא דקדושה,] כמו ויגבה לבו בדרכי ה' [שעם הגאות שלו יעבדו את ה' – תיקון מלכות, שהרי ביהושפט כתוב "ויגבה לבו בדרכי הוי", מלך צדיק ממלכי בית דוד. אצל כל תלמיד חכם צריך שמינית שבשמינית גאוה – גם תיקון הגיאות – אבל מלך ישראל צריך הרבה גאות יכניע. כנראה ההכנעה של המן היא שלב, אבל התכלית היא שתהיה גאוה דקדושה, ועל ידי תיקון המן] נמשך עי"ז בחינת לבוש מלכות שזהו בחינת סוכ"ע [קודם אמרנו שאת הסובב ממשיכים על ידי תורה ומצוות, מה שרק יהודים יכולים לעשות, ולפתע כתוב שהמן יכול להמשיך את הסובב – "יביאו לבוש מלכות".], להיות דבחינת סוכ"ע הוא שמתהוה מזה בחינת מציאות היש [והמן הוא הרגשת מציאות היש.], ע"כ ע"י בירור היש [הפיכת הגאות ל"ויגבה לבו בדרכי הוי'"] נמשך בחינת סוכ"ע, אבל בחינת כתר מלכות בחינת תרי"ג ותר"ך אורות שהן בחינת אורות מקיפים ועצמי' זהו רק בכח נש"י [שוב, יש כאן משהו מופלא ביותר. קודם כל, אמר שיש משהו יותר גבוה מסובב – שלא הזכיר קודם בכלל. כעת אומר שאת הסובב, גילוי העצמות ממש, יכולים להמשיך אפילו חסידי אומות העולם, ואת כל זה לומדים מהמן, שגם יכול להיות מחסידי אומות העולם.]

[לכאורה בשרש כמו עשו ויעקב – שהשר של עשו בחיצוניות המקיף.] כן, יעקב הביא מנחה לעשו – "אכפרה פניו במנחה" – להמשיך אורות דתהו. זה דבר גדול.

[???] הוא אומר שהמן יחזור בתשובה יעשה אתהפא, לעתיד לבוא. אבל זה כבר היה גם בסיפור במגלה. כנראה שם כמו שאמרתי בהתחלה, שהוא הצליח להמשיך בכח ההכנעה שלו. אבל התיקון האמתי שלו, האתהפכא, שהוא יהפוך להיות גאוה דקדושה – "ויגבה לבו בדרכי הוי'".

[גוי הוא מחסידי או"ה בקשר עם יהודים, אבל גוי שנמצא במקום שאין בו יהודים בכלל – יכול להגיע למשהו?] כדי להיות גר תושב צריך קבלה בבית דין של יהודים. אבל גם גוי שנמצא באי בודד יכול לעשות משהו.

והו"ע בעטרה שעטרה לו אמו להמשיך בחינת כתר מלכות,