1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (98)

ד"ה "בראשית ברא" (5)

ד' ניסן ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

ניגנו שאמיל.

הרבי אמר שממלא כל עלמין הוא גילויים בכל סדר השתלשלות, מהקו ולמטה, אבל בכל אופן הוא לא יכול להוות מציאות גשמית.

ואף אם יהיה ריבוי רבבות השתלשלות יהיה הכל בבחינת רוחני' לא מציאות הגשמי [מאוא"ס הממכ"ע, ובמשל שהסברנו אתמול היינו מתוך האור שהרב יכול ללמד בפירוש לתלמיד, שהתלמיד מבין אותו – ממנו לא תתהוה מציאות גשמית, כלומר לא יתחולל בתלמיד שינוי מהותי.], כי להיות דבחינת ממכ"ע הוא אור שכבר נתצמצם [מראשית ההשתלשלות, אור הממכ"ע הצטמצם דרך נקודת הרשימו.] ובא במדה ושיעור [מראשית הקו הכל מדוד.] ועל כן הוא רק בדבר ובאופן א' [יש לו אופי אחד מתחלה ועד סוף:] היינו בחינת הרוחניות בלבד [הוא עצמו לא יכול לשנות את הטבע שלו,] לא בחינת הגשמיות גם כן [הוא לא נושא הפכים. כלל גדול, שבדבר מדוד אין נשיאת הפכים – מה שהוא זה הוא, ולא יכול להיות משהו אחר. ברגע שהוא הצטמצם והוא מדוד – הוא רוחני, הוא לא יכול לשאת גם את ההיפך ולהיות גם גשמי ממש.], ועוד שהרי התהוות הגשמי הוא בבחינת התחדשות [לא רק נשיאת הפכים, אלא התחדשות ממשית.] וכמ"ש העקרים דהתהוות הגשמי מהרוחני אין לך יש מאין גדול מזה [הגשמי הוא משהו אחר לגמרי מהרוחני. הרוחני לגבי הגשמי הוא אין. מבחינת הגשמיות, מבחינת התפיסה, הוא אין. לכן בשביל אנשים מעשיים, אנשים גשמיים, רוחניות היא גארנישט – כי היא באמת גארנישט. אם יש שולחן, יש ממשות, זה משהו – רוחניות היא שום דבר, אי אפשר לתפוס אותה בידים. הוא אומר שאכן כך, כפי שכתוב בספר העיקרים, שאין יש מאין גדול מזה.], ומבחינת ממכ"ע להיותו אור שנתהווה [לפעמים גם הצמצום נקרא פרסא ומסך, וברגע שאור עובר מסך או פרסא הוא נקרא "אור של תולדה" – האור עצמו בא בהתחדשות, הוא התהוות חדשה.] אי אפשר שיהיה ממנו התחדשות דבר [כי התחדשות היא רק בחיק הבורא. כמה שהאור הממכ"ע הוא אלקי – כתוב שהוא אלקות – יחסית לאוא"ס שלפני הצמצום הוא התחדשות, אור של תולדה, ולכן לא יכול לחדש בעצמו.], וכמו שבריאת יש מאין אינה בחיק הנבראים [אין בכח נברא לברוא יש מאין.], דבחינת עילה ועלול [סיבה ומסובב,] יש בנבראים גם כן [אבל הם עדיין יש מיש, ולא יש מאין.] וכמו [עילה ועלול בתוך הנפש,] שכל ומדות [כמה שהם הפכים, עולם קר ועולם חם, שני טיפוסים שני לגמרי – ואף על פי כן הם בהשתלשלות, המדות היו כלולות בשכל כמו העלול בתוך העילה. אחד מפירושי עילה ועלול הוא לשון עולל – "מפי עוללים ויונקים". כמו שעולל הוא בתוך רחם האם ונולד ממנו, כך העלול בתוך רחם העילה ונולד ממנה – יש מיש. אף על פי שהוא אישיות בפני עצמו, אף שנמשך ממח האב – כמו שאמרנו – וכך כשנמשכים מרחם האם יוצאת אישיות, אך היא היתה כלולה שם וזו המשכה יש מיש.] ו[כן ]כח המחשבה וכח הדבור [אף ששונים, כמו שכתוב בתניא שאי אפשר לדבר מה שלא חשבת עליו. אם זהו דבור חדש – צריך מחשבה סמוכה לו. אם חשבת על כך הרבה בעבר – אפשר לדבר כאילו בלי מחשבה, אך מכח המחשבה שבעבר.] וכח המעשה יש בנבראים מפני שזהו רק מהעלם אל הגילוי [העלול היה קיים בהעלם בתוך העילה, וכעת הוא יוצא לגילוי – תופעות כאלה יש בחיק הנבראים.], אבל יש מאין שהוא התחדשות דבר לא יש בחיק הנבראים [אין לנבראים בכלל אפשרות להוות דבר חדש לגמרי, יש מאין, וכך גשמיות מרוחניות היא יש מאין – אין יש מאין יותר מזה.] וכמאמר אם מתכנשין כל באי עולם אינם יכולים לברא כנף יתוש ולהטיל בו נשמה [לקחת חומר ולעשות ממנו כלי אפשר, כי זו רק פעולה יש מיש, אבל לעשות דומם ולהכניס בו חיות היא פעולה יש מאין – שרק ה' יכול. הדבר הזה נכון גם היום – כמה שמשתדלים לברוא כנף יתוש לא מצליחים. היום אומרים 'לעשות חומר אורגני מחומר לא אורגני'.], דכן הוא בכל דבר שנתהווה לא יש בו ענין ההתהוות מאין ליש [דבר שנתהווה – אפילו כמו אור הקו – אין לו את היכולת להוות מאין  ליש.], והרי האור שנתהווה מה שלא היה קודם ר"ל דקודם שנתהווה הוא כאילו אינו ממש ונתהווה בחינת אור [הכל מדובר בממלא כל עלמין.], שהרי אינו בחינת גילוי העצמות [אלא רק גילוי מן העצמות, כפי שהתחלנו להסביר אתמול – לא שהמלך עצמו מתגלה, שעצמות הרב ממש מתגלה לתלמיד שלו.], ועם היותו גילוי מן העצם [הוא משתמש בפירוש בשני הלשונות האלה, שיש 'גילוי העצמות' ויש 'גילוי מן העצם', ו'גילוי מן העצם'] הרי זה מכל מקום מה שנתחדש על ידי הצמצום [אור של תולדה.], והאור שבא על ידי הצמצום להאיר העולמות הרי זה כמו התחדשות והתהוות דבר שלא היה מקודם ועל כן אין ביכולת האור הזה להוות דבר בבחינת התחדשות [הכל כדי להסביר, שכמה שהוא ישתלשל וירד, עילה ועלול, הוא לא יכול להוות גשמיות.] מאחר שהוא עצמו מחודש, והרי התהוות שלו הוא להיות בבחינת אור וחיות [אבל לא להיות גוף גשמי. הוא יכול להיות אור וחיות בכל המדרגות, מלמעלה עד למטה.] על כן במה שמשתלשל ונמשך הוא רק במדרי' הרוחני' [כל זה הממלא כל עלמין.],

משא"כ בחינת סוכ"ע [שהוא מה שאנחנו רוצים, עיקר היחוד של היהודים שמקיימים תורה ומצוות – שהם ממשיכים את האור הזה.] שהוא האור שבבחינת א"ס [שהסתלק בצמצום, אך הסילוק שלו אינו אלא העלם, והוא נמצא בכל מקום.] בחינת בלי גבול [לו עצמו אין גבול ולכן יכול להוות את הדומם וגם להחיות אותו כפי הרצון העליון.] אין בזה הגבלה והוא בחינת כל יכול להוות הכל ["כל  יכול" הוא ביטוי מהפיוט בימים נוראים – "הכל יכול וכוללם יחד" – בכך שה' הוא כל יכול הוא כולל את כולם יחד. כאן הביטוי "כל יכול – להוות הכל". "כל יכול" הוא ביטוי חשוב מאד. נעשה גימטריא, כדי שיתעוררו כאן הישנים: כל יכול עולה 116, אז החצי שלו – ממוצע כל מלה – הוא חן. כנראה שעיקר ה"[תשואות] חן חן" של ה' הם בהיותו כל יכול. יש ביטוי דומה, שה' הוא "אדון הכל", שעולה בדיוק אותו חשבון. הר"ת של "כל יכול" הם כי – יש הרבה פירושים בקבלה וחסידות מה לפרש במלה "כי", כנסת ישראל, או עוד רמזים כתובים. כנראה ש"כל יכול" הוא תכונה עצמית של "כנסת ישראל", "במי נמלך". בכל אופן, "כל יכול" הוא תכונה של הסובב, לא של הממלא – כל יכול להוות הכל, רוחניות וגשמיות ועוד דברים שאיננו יכולים לשער כי אינם במציאות.], וכשם שמהווה בחינת הרוחניות כמו כן מהווה מציאות הגשמי', והרי האור הזה הוא בבחינת גילוי העצמות [ולא רק גילוי מן העצם.] לא בבחינת התהוות והתחדשות דבר [זה ה' עצמו, מה שהיה, "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא" – לא משהו שהתחדש, אלא קדמון באמת. (אבל זה לא העצמות אלא גילוי) נכון, אבל זהו גילוי העצמות. יש שתי בחינות, קדמון ומחודש – בורא עולם הוא קדמון, והחידוש כאן שהממכ"ע, גילוי אלקות לכל דבר, הוא מחודש. האור הסובב הוא לא מחודש אלא קדמון. הוא הזכיר את ספר העיקרים, ספר חקירה. יש בספרי החקירה ביטוי שאנחנו אוהבים – "קדמון נצחי" ("כל קדמון נצחי ולא כל נצחי קדמון אלא ברצון הבורא") שעולה בגימטריא משיח. משיח יושב ב"קן צפור" – קן ("שלם וחצי") ר"ת קדמון-נצחי. אפשר ללמוד מזה שמשיח הוא בדיוק מה שלמדנו אתמול – רב שמגלה את העצמות שלו, ולא רק גילויים מן העצמות. גילוי העצמות הוא בגדר קדמון, והוא יכול להוות ולשנות מציאות, כמו כאן שצריכים מישהו שישנה את פני תבל לגמרי – לא ניתן אפילו לצייר בדרך הטבע איך יכול להיות ימות המשיח. הרבי אומר שאנחנו כבר בימות המשיח, אבל לממש משיח הוא ממש כמו לברוא כנף של יתוש ולהטיל בה נשמה – לא בחיק הנבראים בכלל. למה? כי כל מה שעושים הוא רק גילוי מן העצם, לא גילוי העצם, לא "אנא נסיב מלכא", לא העצמות. יש אחד שיש אצלו גילוי העצמות. משה רבינו נתן תורה, וכתוב ש"כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו" – יכול להיות מעין זה אצל כל מלמד טוב – ולכן בני אהרן נכתבים בתורה כבני משה. בתורה "אנא נפשית כתבית יהבית" – יש בתורה גילוי העצמות, ולא רק גילוי העצמות. גם אצל מלמד טוב יש את הבחינה הזו. גילוי העצמות הוא "אנכי", פשוטו כמשמעו – הוא מגלה את העצמות שלו. זו בחינת משיח, "קדמון נצחי", ואז יכול לעשות ממש שינוי במציאות, להפוך את העולם, "קער א וועלט היינט".], והגם שהוא גילוי רצוני [לא חייב להיות, אצל ה' הכל רצוני.] מ"מ הוא בבחינת גילוי העצמות ועל כן ביכלתו להוות דבר בבחינת התחדשות [להוות את הגשמיות.], וידוע דאמיתת כח ההתהוות הוא בבחינת עצמות א"ס [כמו שכתוב באגה"ק כ בתניא.] שהוא לבדו בכחו ויכלתו להוות יש מאין, ועל כן האור שהוא בבחינת גילוי העצמות ה"ה מהווה [את הגשם.], וז"ש כל אשר חפץ ה' עשה דעשיה היא דוקא מבחינת חפץ ורצון ה' [חפץ הוא פנימיות הכתר כפי שמתגלגל בגלגלתא דאריך – חסד דעתיק שמתגלגל בגלגלתא דאריך.], וז"ע נעוץ תחלתן בסופן דבחינת מלכות שהיא סוכ"ד דאצילות בה דוקא הוא נעיצת התחלה [כעת מסביר עוד משהו. כתוב בחסידות שבריאה יש מאין היא דווקא בכח המלכות, ולא הספירות העליונות, אך כעת אמרנו שכח הבריאה הוא רק בפנימיות הכתר – לכן מסביר ש"נעוץ תחלתן בסופן" וכח פנימיות הכתר מתגלה דווקא בספירת המלכות. מתאים גם למה שאמרנו כעת על מלך המשיח – צריך את מלך המשיח כדי לגלות את ה"כל יכול" ולעשות שינוי מהותי במציאות.], שהרי עיקר התהוות יש מאין הוא בעולמות בי"ע שהן בבחינת יש ממש [משא"כ עולם האצילות אינו ממש יש מאין, כולו אין.], וע"כ בספירת המלכות [שהיא ככתר על גבי עולמות בי"ע.] הוא דוקא נעיצת התחלה להיות כי התהוות היש הוא מבחינת אוא"ס הסוכ"ע דוקא [הנעוץ במלכות דאצילות ומהווה את עולמות בי"ע, שהם יחסית יש. עדיין יחסית עולמות בי"ע הרוחניים הם מהממלא, ועיקר גילוי העצמות הוא בעולם העשיה הגשמי – הגשם ממש, שבא מהסובב כל עלמין.].

קיצור. ["בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ",] יבאר דשמים רוחני' וארץ גשמי', ויקשה איך גשמי' קדמה לרוחני' [כדעת בית הלל, ש"ארץ קדמה". לפי דעת בית שמאי אין קושיא, סברתם ש"שמים קדמו" מובנת, אך דעת בית הלל לא מובנת – איך יתכן שגשמיות באה לפני רוחניות.], ויקדים דשני אופני אורות [של ה'] המה, א) מראשית גילוי הקו עד מל' דמל' דעשיה, ממכ"ע [השתלשלות עילה ועלול, הכל ברוחניות – גם כשמגיע למטה-מטה לא יכול לקפוץ, לדלג הלאה ולהוציא גשמיות מרוחניות.], ב) מעיגול הגדול [ביטוי שלא השתמש בו בפנים, מוסיף אותו כאן בקיצור.] שלפני הקו עד מתחת עשיה ["ומתחת זרועות עולם" – אותו עיגול גדול שלפני הקו מקיף את הכל והוא גם תחת עולם העשיה, ודווקא הוא המהווה את היש מאין, את הגשם.], סוכ"ע, ויבאר דממכ"ע שהאור מתעלם תוך העלם הצמצום ומתמעט הנה מזה חיות ורוחני' הנבראים [הסביר שהחיות באה מסוד המרכבה – חיוּת כל החיות בעולם, גם בעולם שלנו, הן מפני אריה שבמרכבה; חיות הבהמות מפני שור; חיות העופות מפני נשר; מפני אדם שבמרכבה מתחיות הנפשות הבהמיות שבישראל והנפשות הבהמיות של חסידי אומות העולם (חידוש גדול שלמדנו אתמול).] ומסוכ"ע שהצמצום הוא רק מה שבא בהעלם [הצמצום לא סלק את האור הזה, אלא רק פעל בו התעלמות. את הממכ"ע הצמצום צמצם – הוא התמעט – אך את הסוכ"ע הוא רק העלים, אבל הוא נמצא כפי שהיה קודם.] מזה הוא הגשמי' וגוף הנבראים ההתהוות מצד העצמות ונעיצת התחלה הוא במל' [שבספירות נקראת] סופא דכל דרגין [המהווה את העולמות התחתונים.].

במקום להתחיל את הפרק הבא נסביר עוד: אמרנו אתמול שיש כאן חידוש שהייתי חושב הפוך – הייתי חושב שהממלא מהווה את הגשמיות והסובב את הרוחניות, אבל הוא הסביר הפוך. הכל מדבר על "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ויוצא מדבריו שהממלא הוא השמים-הרוחניות והסובב הוא הארץ-הגשמיות, הפוך ממה שהייתי חושב. נעשה חשבון בלשונות סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, שהן יסוד היסודות של קבלה וחסידות. נתחיל מהסוף, עלמין עולה 200 (קדמון, אף שעלמין אינם קדומים אותה גימטריא). איזו מלה אפשר לצרף מאותיות עלמין (שהיא צורה בארמית)? למעני. ביטוי חשוב בנביא – "למעני למעני אעשה". יש שתי בחינות למעני, שתי בחינות עלמין – לפעמים מפרשים עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין סתימין דאתגליין. כאן אפשר לפרש גם על סובב כל עלמין וממלא כל עלמין – שניהם למעני. "כל עלמין" עולה 250, ורק צריכים להוסיף ממלא או סובב. אם מחברים את ה-בב של סובב מקבלים (לפי הסדר) סוד. אם מחברים את ה-ממ של ממלא מקבלים (לפי הסדר) פלא. כלומר, סובב הוא סוד וממלא הוא פלא. מה יותר, פלא או סוד? צריכים לחשוב. בכל אופן, זו עצמה פנינה. נחבר לשני הנרות – כל "כל עלמין" הוא נר, כוונה בשני הנרות של שבת, שאחד הוא סובב כל עלמין (סוד נר) ואחד הוא ממלא כל עלמין (פלא נר). סובב כל עלמין עולה 320 וממלא כל עלמין עולה 361 (נשיא, שאומרים כעת בתחלת ניסן – מספר עם מעלה שהוא רבוע, 19 ברבוע) – יחד שוה 681, ארץ ועוד שמים! זו גימטריא מופלאה מאד, ש"ארץ ושמים" שוה סובב כל עלמין וממלא כל עלמין. החידוש הוא שהייתי חושב שהממכ"ע הוא הארץ והסוכ"ע הוא השמים, אך יצא לנו בינתים הפוך – שהרוחניות היא ממלא כל עלמין והגשמיות היא רק בחיק הבורא, "ומתחת זרועות עולם". אפשר לצייר שהסובב הוא ארץ כי הוא מלמטה.

עוד רמז: מה מסובב את האדם? "חסד יסובבנו" – גילוי הסובב תלוי בחסד. גילוי הסובב הוא שה' שומר עלי – זה שה' על ידי ימיני, שומר אותי ומקיף אותי, הוא תחושה של סובב כל עלמין. הפסוק אומר שתחושה זו תלויה בחסד – ככל שאדם עושה יותר חסד, נותן צדקה, מיטיב עם הבריות, הולך בדרכיו של ה' (שזו התכלית), כך הוא מגלה את הסובב, מגלה את העצמות. אם הסובב הוא חסד הממלא הוא גבורה – מתאים, כי הממלא נמשך באופן מצומצם. הצמצום פעל על הממלא, בניגוד לסובב. אם כן, גבורה היא גילוי מהעצמות ואילו חסד הוא גילוי העצמות. שוב 'הפוך על הפוך' – לכאורה שמים הם חסד וגבורה היא ארץ, וכאן מתברר הפוך. בכל אופן, ודאי נכון שהמשכת הסובב תלויה בעיקר בחסד. לכן אדמו"ר הזקן כתב לפני הסתלקותו שמשיח וגאולה יבואו מחסד, אפילו חסד שאינו של אמת – פשוט לתת, כמו שיותר חסד להשפיע, אפילו שיש לאדם קצת אינטרס והחסד אינו של אמת. כך היום במפלגות, כל התקציבים שמקבלים – גם אנחנו זקוקים לתקציב... הדבר האחרון שאדמו"ר הזקן כתב שהכל תלוי בחסד, אפילו שאינו של אמת, וכך יבוא משיח. על כך נאמר "חסד יסובבנו" – שעל ידי החסד ממשיכים את גילוי אוא"ס הממכ"ע.

ל) וזהו דארץ שהיא גשמי' קדמה לשמים שהם רוחני' דעשיה יש בה יתרון המעלה שהיא מסוכ"ע, ובעומק הענין הוא דאור הממכ"ע נמשך ג"כ מסוכ"ע דסוכ"ע הוא שרש ומקור הגילוי וממכ"ע הוא הגילוי, והכוונה בזה הוא שתהיה התחברות ממכ"ע וסוכ"ע והיינו שיהיה גילוי סוכ"ע בממכ"ע והוא ע"י עבודת האדם דלכן הנה האדם כלול ג"כ מב' מדריגות דסוכ"ע וממכ"ע שהרי הוא כלול מגוף ונפש דנפשו היא מבחינת ממכ"ע והגוף הוא מבחינת סוכ"ע, והכוונה היא שע"י עבודה יהיה גילוי בחינת סוכ"ע בממכ"ע, והתחברות זאת היא ע"י התורה, וזהו שהתורה נקראת שלום שעושה שלום בפשמ"ע היינו בחינת סוכ"ע בממכ"ע ובפשמ"ט היינו בגוף ונפש שזהו בנה"ב ונה"א,