מאמרי רבי חייא בר אמי משמיה דעולא

ב. מאמרי רבי חייא בר אמי משמיה דעולא

שלשה מאמרי רבי חייא בר אמי משמיה דעולא בתחלת מסכת ברכות

בתחלת מסכת ברכות, דף ח, הגמרא קודם מביאה את הפסוק "אֹהב הוי' שערי ציון מכל משכנות יעקב" ומפרשת שה' אוהב את השערים המצוינים בהלכה יותר מכל בתי המדרשות ובתי הכנסיות. מאמר חז"ל מובהק שמדגיש את יוקר ההלכה דווקא. בהמשך לכך הגמרא מביאה מאמר של רבי חייא בר אמי משמיה דעולא. הוא אומר על כך ש"מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". מאמר חז"ל זה מדגיש את ענין ההלכה, שהיא במקום בית המקדש, בהיותה "מקדש מעט" (שעל כן ממאמר זה למדו חכמים להתפלל לה', כבמקדש, באותו מקום שבו לומדים תורה) – בארבע אמות של הלכה יש את השראת השכינה, כמו שהיה במקדש וכמו שיהיה במקדש שיבנה בב"א (כמובן, מתאים לזמן שלנו היום) בזכות הד' אמות של הלכה (ד' אמות המיוסדות על הלכת אהבת ישראל, אהבת חנם, וצדקה כנ"ל). יש שם שלשה מאמרים של רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, אחד אחרי השני, שזה הראשון בהם. נאמר את שלשתם. הראשון – "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה". השני – "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים". השלישי – "לעולם ידור אדם במקום רבו".

אלף אורות

נתחיל עם הגימטריא של בעל המאמרים האלה: רבי חייא בר אמי משמיה דעולא = 1000, בסוד אלף אורות שנתנו למשה מסיני, נלקחו ממנו עם חטא העגל וחוזרים אליו בכל שבת (ועליהם נאמר בתפלת שבת "ישמח משה במתנת חלקו"). על המספר הזה, אלף, יש כמה דברים חשובים שכתובים. קודם כל, כתוב ש"כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני", ו-תלמיד ותיק עולה 1000. דורשי רשומות אמרו ש-1000 עולה רבי ישראל בעל שם טוב – הוא ה"תלמיד ותיק" שכל מה שהוא עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני. יש עוד כמה דברים חשובים. נאמר עוד רמז מפורסם שכתוב: משה קבל את האלף אורות, ובעל מגלה עמוקות אומר שהוא ר"ת מחלוקת-שמאי-הלל – הוא כולל את שניהם, "אלו ואלו דברי אלהים חיים" (כמו שמובא בגמרא על המחלוקת שלהם) – וגם "מחלוקת שמאי הלל" עולה 1000. אלו אלף האורות שנתנו למשה, ונלקחו, וחוזרים אליו בכל שבת (בזמן של "השתחוו להוי' בהדרת קדש"). בכל אופן, מבין ה"מאן דאמר" בש"ס הסוד של ה-1000 הזה הוא לא זוג רגיל. בכל הש"ס הוא מופיע סה"כ שש פעמים – שלש פעמים בתחלת ברכות[7], פעמיים בשבת ועוד פעם בסנהדרין. תמיד מובא אותו דבר – "רבי חייא בר אמי משמיה דעולא", בגימטריא 1000. השלש פעמים בברכות הן אגדתא (שגם בהן נפק"מ למעשה, ובפרט "לעולם ידור אדם במקום רבו" היא הלכה למעשה), ושלש הפעמים האחרות – שבת וסנהדרין – הן הלכתא, שמעתא, דינים. שוב, סה"כ שש פעמים בש"ס "רבי חייא בר אמי משמיה דעולא", בגימטריא 1000 (לגבי המספר 6000, 6 פעמים 1000, ראה לקמן).

"ארבע אמות של הלכה" – "שויתי הוי' לנגדי תמיד"

שוב, הדבר הראשון שאומר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא הוא "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". אם כן, אפשר לחשוב שעל האדם להסגר בארבע אמות הללו. איך האריז"ל מפרש? הוא אומר שארבע האמות הן התבוננות בארבע אותיות שם הוי', כמו שהפסוק אומר "שויתי הוי' לנגדי תמיד". אם רוצים לדעת מה ההלכה הראשונה – אדם רוצה לעמוד בתפלה מתוך דבר הלכה, הלכה פסוקה, אז הוא פותח שו"ע ורואה שההלכה הראשונה ברמ"א היא "שויתי הוי' לנגדי תמיד". לפי זה, כל ההלכה – "הלכה למעשה" (השו"ע) – פותחת עם כך שהאדם צריך להכנס ל-ד אמות של הלכה ולא לצאת מהן אף פעם – "שויתי הוי' לנגדי תמיד", ללכת עם ה' לפניו, "נכח פני ה'" כל הזמן[8].

"גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים"

אפשר לחשוב שההוראה כאן היא שעל האדם להיות סגור בבית המדרש, לא לצאת אף פעם. לכן בא המאמר השני שלו. אחרי שהוא אומר ש"אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" – כלומר, רק אותן ארבע אמות – הוא מיד אומר "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים". על ירא שמים כתוב "אשרי איש ירא את הוי'" ואילו – באותו פרק בתהלים – כתוב על הנהנה מיגיע כפיו "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". על ירא שמים כתוב רק "אשרי", והגמרא אומרת שהיינו בעולם הזה, אבל על הנהנה מיגיע כפיו כתוב "אשריך וטוב לך", "'אשריך' בעולם הזה 'וטוב לך' לעולם הבא". איך מסבירים את "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים"? כל המפרשים מסבירים שלא לחשוב ח"ו שמי שנהנה מיגיעו אינו ירא שמים. הוא ודאי גם ירא שמים, אבל יש לו תוספת שהוא לא נהנה מהזולת, לא נזקק לקבל מהצבור או ממאן-דהו, והוא נהנה ומתפרנס בכבוד מיגיעו של עצמו.

מעלת בירור המציאות באהבה ושמחה על ההסתגרות מתוך יראה

איך זה מוסבר בחסידות? מוסבר שיש נשמות מקו שמאל – יראה היא שמאל. מי ששרש נשמתו בשמאל, ביראה, באמת נוטה בטבעו להסתגרות – להסתגר בקדושה, לא לצאת החוצה. אבל מי ששייך לקו ימין, שהוא החסיד האמתי – חסד הוא ימין – לא פוחד מהחוץ. זה הווארט בחסידות. עוד פעם, יש אחד שבאמת פוחד מהעולם הגדול, לכן הוא צריך – מתוך שמרנות רבה – להסגר בתוך ד' אמות של תורה ותו לא, לא לראות את החוץ. אבל יש חסיד, שהוא נקרא "נהנה מיגיעו", שלא פוחד לצאת החוצה. דווקא בזכות זה הוא עושה את הבירורים – זה גם קיום "הריעו להוי' כל הארץ" – מברר את הניצוצות הקדושים שיש בחוץ, שלשם כך ירדה נשמתו לעולם הזה. הוא מקיים את השליחות שלו באהבה. מאד משמעותי שהמאמר הראשון כאן הוא ד' אמות של הלכה, אבל מיד המאמר השני הוא – אל תפחד. גם ב"שויתי הוי' לנגדי תמיד" – החידוש הוא לא רק בית המדרש אלא "אמצאך בחוץ" (כפסוק בשה"ש), החידוש למצוא את ה' בחוץ, "אשקך וגו'", שם מתחולל יחוד הנשיקין, "ישקני מנשיקות פיהו".

בכל אופן, זה המאמר השני שלו – "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים". שוב, הפירוש הוא שגדול מי שעובד את ה' באהבה ובשמחה, ובכך יוצא החוצה דווקא, יותר ממי שסגור ומשתמר רק בין כתלי בית המדרש. [למה כפים?]. מוסבר בחסידות שתהיה יגיעת כפים דווקא ולא יגיעת המח, אלא שהמח, המחשבה, תהיה מונחת באלקות, ב"שויתי הוי' לנגדי תמיד" כנ"ל. ועוד יש להעיר שבמאמרו של רבי חייא בר אמי משמיה דעולא הוא לא מביא את המלה כפים (כמו שנאמר בפסוק "יגיע כפיך כי תאכל") אלא "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים". צריך להתייגע – להתייגע לברר את המציאות בחוץ. יגיעה זו כוללת יגיעת כפים הבאות במגע ממש עם העולם הגשמי וכן יגיעת המח ב"שויתי הוי' לנגדי תמיד" (תוך כדי יגיעת הכפים בגשמיות, היינו חדירת הרוחניות והאלקות בגשמיות ממש).

האיזון במאמר השלישי – "לעולם ידור אדם במקום רבו"

הדבר השלישי שהוא אומר: בכל אופן, כדאי לך מאד לגור ליד רבך – "לעולם ידור אדם במקום רבו". שואלת הגמרא, הרי במקום אחר כתוב בדיוק ההיפך, שלא טוב שאדם יגור במקום רבו. עונה הגמרא – "הא דכייף ליה והא דלא כייף ליה". אם התלמיד בטל כדבעי לרבו, כפוף אליו כמו שצריך, טוב שיגור לידו. אבל אם הוא לא כפוף, ויכול להגיע חלילה להורות הלכה בפני רבו – ואפילו לא כרבו – מוטב לו שלא יגור ליד רבו. לכתחילה רצוי שכן יהיה כייף ואז ידור ליד רבו. הדוגמה של הגמרא היא משלמה המלך – כל זמן ששמעי בן גרא[9] היה קיים (והוא היה הרבי שלו) שלמה לא נשא את בת פרעה, וברגע שרבו נפטר הוא התחיל להתדרדר ונשא את בת פרעה (שבאותה שעה נגזר על בית המקדש שיחרב. נמצא שיש כאן "נעוץ סופן בתחלתן", "לעולם ידור וכו'" ב"מיום שחרב בית המקדש וכו'", ללמד שלדור במקום רבו, כאשר התלמיד כפוף לרבו כדבעי, גורם להשראת השכינה בישראל כבזמן שבית המקדש קיים. הרי שהדירה במקום רבו מביאה לידי התעצמות עם ארבע אמות של הלכה המביאה לידי בנין בית המקדש השלישי והנצחי במהרה בימינו אמן).

אפשר לומר שזה ממתיק, מחזיר קצת את המאמר השני לאמצע. המאמר הראשון הוא "ארבע אמות של הלכה", המאמר השני הוא להנות מיגיעו, לא לפחד מן המציאות, אדרבא – באהבה לברר את המציאות. הדבר השלישי – תהיה ליד הרבי שלך, תהיה כפוף לרבי שלך, תהיה לידו, תלמד ממנו, הוא גם ישמור עליך שלא תתחתן עם בת פרעה (שלא תכניס תרבות זרה לתוך ביתך). שוב, אלה שלשת המאמרים של רבי חייא בר אמי משמיה דעולא בתחלת מסכת ברכות.