1

בע"ה

ברית לחיים-דוב-בער מימון וקבלת פנים לחתן ערן בר שלום

כ"ה אדר-שני ס"ח – כפר חב"ד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

מאד מתאים לחבר ברית מילה עם קבלת פנים לחתן. צריך לחיות עם הזמן, אנו בפרשת "אשה כי תזריע וילדה זכר [חתונה, ותיכף ומיד] ביום השמיני ימול את בשר ערלתו". אנו בחדש אדר, שמחה עד דלא ידע בין שמחת חתונה לברית מילה. חתונה זה גם ברית, בין האיש והאשה, ואחר כך מגיעים לברית המילה. יש "והיו לבשר אחד", ואז עושים ברית בשר (כידוע שברית המילה נקראת ברית הבשר, וזה לאחר שהחתן והכלה נעשים "בשר אחד", "ודבק באשתו", "אשה כי תזריע").

זה שהנישואין זה ברית, כמו ברית-מילה, זה פסוק במלאכי הנביא – "אשת בריתך". הנביא מוכיח את עם ישראל שעוזבים את ה', בוגדים בקב"ה, כמו בעל שבוגד באשתו. בדרך כלל הנביא מתאר הפוך, שהאשה בוגדת, אבל כאן התיאור הוא שהבעל בוגד. הנביא מוכיח קשות את עם ישראל ואומר לא לבגוד ב"אשת נעוריך", ואומר "כי היא חברתך ואשת בריתך". אז יש כאן שלשה תארים: אשת נעוריך, חברתך, אשת בריתך. הסדר כאן הוא מלמטה למעלה, סדר שהוא על דרך מה שמוסבר אצלנו בהרבה מקומות, שלש דרגות בקשר בין הבעל והאשה – לו, עזר, כנגדו. או, בלשון אחרת, יחס-יחד-אחד. קודם צריכים לבנות ולקיים יחס טוב ותקין. אחר כך נעשים ממש יחד, שזה יותר מבנית יחס, אבל התכלית בסוף זה להיות אחד ממש – "והיו לבשר אחד". "בשר אחד" בא לידי ביטוי מוחשי בתוך הולד שנולד, ובעיקר כשזוכים ל"אשה כי תזריע וילדה זכר ביום השמיני ימול בשר ערלתו" (כש"בשר ערלתו" זה המקור של ברית מילה). "אשת נעורים" זה לשון נערות, זה יחס של שני נערים שמתאהבים, כמו "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (גם בפסוק זה יש שלשה דברים, שאפשר להקביל לשלש הרמות של קשר בין בני הזוג). קודם זה "אשת נעוריך". זה נוגע במיוחד למי שמתחתן לא נער ממש, קצת יותר מבוגר, אבל כולנו נערים – "נער ישראל ואהבהו" – כולנו נערים, ודווקא כך ה' אוהב אותנו. כולנו עושים מעשי נערות. התמימות של בני זוג שפשוט מתאהבים, באופן טבעי, זה נקרא "אשת נעוריך". זה לא ממש יחד, ביחד יש יותר מוחין, כ"ש אחד שזה למעלה מהשכל. "חברתך", הדרגה השניה, איפה זה? יש פתגם שמובא בספרי קדש מספר מאמרי החכם שנקרא "משלי ישראל" – "האשה הטובה היא החבר הטוב". מי שרוצה חבר טוב שיתפלל לה' שיזכה לאשה טובה. מה זה חבר? זה חיבור, וזה שאנחנו יחד. גם חושבים יחד, רואים את החיים שלנו יחד, הכל ביחד. לפעמים יש מחלוקת בין חכמים, אבל "את והב בסופה" – המחלוקת עתידה להגיע למסקנה קיימת, מוסכמת על שניהם, ועל זה הולכים. כל הזמן מרגישים שאנו יחד, גם תוך כדי חילוקי דעות לפעמים – זה נקרא חבר, שהאשה הטובה היא החבר הטוב. זה דרגה קצת יותר בוגרת ביחס ל"אשת נעוריך", שזה היחס הטבעי הטוב של בני הזוג. מי שחוטא ביחס הטבעי קוראים לזה "חטאת נעורים", הביטוי של פגם הברית בכל מקום. החטא זה לנערות, לדרגה של "אשת נעוריך". הפשט הוא שהנער הוא זה שחוטא, אבל יותר עמוק זה להבין שחוטאים לנערות. ה' אוהב את הנערות, אבל שהנערות תהיה בתיקון, כמו שצריך. ה' אוהב את ההתאהבות של בני הזוג, רק שזה יהיה בקדושה ובטהרה, בלי שום שמץ בגידה, אפילו בדקות שבדקות. אז יש קודם כל "אשת נעוריך", אחר כך עולים ל"חברתך", והדרגה הכי גבוהה זה "אשת בריתך" – זה מתקשר עם ברית מילה, ושם נעשים אחד ממש. ברית זה קשר בין בני הזוג שלמעלה מטעם ודעת, זה מסירות נפש שגם כאשר אחד חוטא לשני ממש הוא כלל וכלל מנתק את הקשר העצמי לבן הזוג – זה אמונה פשוטה, לא משנה מה, אי אפשר לנתק דבר שהוא אחד בעצם. אנחנו אחד, לא יעזור, זה לתמיד. זה נקרא "אשת בריתך". אם כן, יש פה שלש דרגות של עליה – "אשת נעוריך", "חברתך", "אשת בריתך".

נאמר במאמר מוסגר חשבון מאד יפה: יש סדרה של מספרים שנקראים "מספרי ברית". בלי להאריך בזה, מספרי ברית זה שני משולשים פלוס 1. זה יוצא מהתורה מהבריתות שה' כרת – על הארץ ברית אחת (כתובה פעם אחת, בפרשת ברית בין הביתרים, כשה' מבטיח את ארץ ישראל), על התורה ה' כרת שלש בריתות, בפרשת הקשת עם נח יש שבע פעמים המילה ברית, ו"גדולה מילה שנכרתו עליה יג בריתות". הסדרה של א-ג-ז-יג זה סדרה של מספרי ברית, והמספרים הבאים זה כא-לא-מג וכו'. מה שיפה ש"אשת בריתך" זה גם מספר ברית, כאשר ה-N הוא לו (פעמיים משולש לו – 666 – העולה 1332, ועוד 1 = אשת בריתך).

בפסוק הזה כתוב קודם "אשת נעוריך" בפני עצמו, ואחר כך "חברתך ואשת בריתך" ביחד. אשת נעוריך = ז"פ קנא (השם שמכוונים כשטובלים במקוה), שהוא גם מספר הצומות שצריך לצום אם פעם אחת אתה כועס על אשתך חלילה. חברתך אשת בריתך = יג פעמים קנא. יחס יפה של ז ו-יג.

אמרנו שאפשר אותו דבר לפרש את "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה": חסד נעוריך זה בפירוש נעורים, כמו "אשת נעוריך". האחרון, "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" זה הליכה במסירות עוורת – זה נקרא "לו", במסירות מלאה (במדרגות של חז"ל לו-עזר-כנגדו, "זכה 'עזר', לא זכה 'כנגדו'", ו"'לו' זו אשה"), הרגשה שאנחנו דבר אחד לגמרי. אהבה זה לאו דווקא מסירות נפש, יכול להיות שזה חויה שלי, ויש לי אינטרס – הסיפוק הסיפוק שלי – אבל ב"לכתך אחרי במדבר" זה לא שום סיפוק, זה לא אני, אני אין, אני שלך. רות אומרת "באשר תלכי אלך" במסירות – זה תנועה של איון, של שינוי מהות, להגיע לאיפוס המהות הקודמת כמו גר שבא להתגייר, "באשר תלכי אלך וכו'". ממילא צריך לומר ש"אהבת כלולותיך", שאנו כלולים זה בזה, זה "חברתך" – דרגה באמצע, בין "חסד נעוריך" ל"לכתך אחרי במדבר". זו אהבה של יחד, שבעצם זה נקרא "עזר" בפסוק המקורי.

עד כאן זה דבר אחד, מהלך אחד.

עכשיו לענין הברית: שם הפרשה הוא "תזריע" (לא "אשה", אלא על שם הפועל "תזריע"). המלה הזאת מופיעה בעוד מקום? זו ההופעה היחידה בתנ"ך, ובמסורה כתוב ליד המלה הזאת "לית". בכתבי האריז"ל זה כוונה מאד חשובה – שייכת גם למי שמתחתן בתזריע וגם למי שנולד – זה תרפז. הכינוי של זה באריז"ל הוא ביטוי של הזהר – "ז מרגלאין טבין". כשהאבא והאמא מזדווגים יחד האבא הוא שם הוי' והאמא היא שם אהיה, לשם הוי' ארבעה מילויים העולים רלב (עב, סג, מה, בן), ולשם אהי' יש שלשה מילויים עיקריים העולים תנה (קסא, קמג, קנא) – וביחד עולים תרפז. חוץ מאותיות זרע, יש במילה תזריע אותיות תי – גם מספר חשוב בקבלה, תי נימין שהן המשכות מהכתר, והגימטריא של מספר זה היא קדוש, זו כוונה חשובה באריז"ל. אם כן, תזריע זה בעצם זרע קדוש.

עכשיו נאמר רמז יותר מורכב: כשמתחתנים עם אשה יש שלשה מאמרי חז"ל שנראים סותרים, אבל בעומק הם משלימים (כמו כל דבר, שזה לא מחלוקת אמיתית אלא שאחד אומר ככה ואחד אומר אחרת ויש כאן השלמה). יש מאמר אחד "אין אשה אלא לבנים", זה המאמר הכי פשוט – המצוה הראשונה בתורה זה "פרו ורבו", מצוה רבה, וצריך להתחתן בשביל ילדים. בשביל מה ה' ברא אשה? בשביל ילדים, "אין אשה אלא לבנים". אבל יש עוד שני מאמרי חז"ל שנראים אחרים, וגם השקפה אחרת לגמרי על מציאות האשה – "אין אשה אלא ליפי", שה' ברא את האשה כדי שיהיה יפי בעולם. בלי נשים כל העולם לאט לאט מתכער והולך. כדי שתהיה רמה של יפי, "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", הכל נברא לצביונו, גם במובן של יפי ושלמות, צריך אשה בעולם. מאמר שלישי – "אין אשה אלא לתכשיטי אשה", שאשה זה היכי תימצי לתכשיטים (כמו שנאמר שקיר זה בשביל לתלות עליו תמונות, אשה זה בשביל תכשיטים). כמובן, לא יתכן שנפרש את שני האחרונים ממש כפשוטם – הראשון נשמע סביר, שאשה זה בשביל בנים, אבל שני האחרונים זה קצת מוזר שחז"ל יאמרו ככה. אז יש פירוש שבעצם הכל הולך על בנים, שזה הפשט. יש מאמר חז"ל "יפה כח הבן מכח האב" (זה כבר מתקשר גם עם החתונה וגם עם ברית מילה – אם יש מאמר חז"ל שמתקשר לשניהם זה מאמר זה) – למה האמא אוהבת בנים? שיהיה אחד יותר טוב ממי שהתחתנה איתו. לפי זה נפרש "אין אשה אלא ליפי", שבלי אשה טובה לא יהיה יפה כח הבן מכח האב – בשביל היפי, שהבן יהיה יותר יפה מהאב, יש אשה. לפי זה "אין אשה אלא ליפי" זה הסבר ל"אין אשה אלא לבנים" – רוצים בן שיפה כחו מכח האב. זו התשוקה הבריאה של אבא – אב בריא בנפשו רוצה שהבן שלו יעלה עליו (עלית הדורות, ולא ירידת הדורות). ידוע הפירוש החסידי ש"יפה כח הבן מכח האב", שמה שיש לבן מעלה בפועל על האב, זה בא לו "מכח האב" – זה לבן מהכח של האב. היום מסבירים זאת גם במדע, בגנטיקה, שיש גנים רדומים שלא מופיעים באבא ומתגלים בבן. אז הבן בפועל הוא יותר יפה, יותר טוב מהאבא, אבל מאיפה הוא קבל את הגנים האלה? מהאבא. זה "יפה כח הבן מכח האב". אם הבן הוא מאד יפה, בן עילוי, אז קוראים לו "תכשיט". אז אחד שמקיים "יפה כח הבן מכח האב" בכך שיותר יפה, אבל יש אחד שהוא ממש "תכשיט" – אז הבנים האלה הם תכשיטי אשה, ו"אין אשה אלא לתכשיטי אשה", שתלד הרבה 'תכשיטים'. בנים יפי תכשיטים ר"ת בית – "'ביתו' זו אשתו". "הכל מן האשה" – "אשה כי תזריע וילדה זכר", ויש אשה שבזכותה הבן יותר מהאבא וכולם שמחים בזה, ועוד יותר מזה יש אשה שיולדת 'תכשיטים' ממש. קודם כל מאחלים לחתן שיזכה אשה כזו שיהיה בית בשלמות, שיהיו בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות ובחסידות, כמו שצריך, שליחים של הרבי להביא את האור של הגאולה לכל מקום, ושגם הבן שנולד עכשיו, חיים-דוב-בער

– האבא הדגיש שזה שני שמות, לא דובער, וגם אני ניסיתי בקריאת השם לחזור על זה – הוא חב"דניק, אבל לא מאה אחוז רגיל, אלא חד"בניק. חב"ד מוליד בלב את ספירת החסד, וחד"ב זה הצירוף של הנצח. הנצח בפנימיות זה בטחון, אבל הנצח גם נקרא "ברא כרעא דאבוה". אם יש צירוף שמאד מאד מתאים לענין הזה ש"יפה כח הבן מכח האב", שזה נצח, זה דווקא הצירוף הזה של חיים-דוב-בער. גם מאד מתאים שהשם הראשון גובר בצירוף, חיים הולך עם נצח – חיים נצחיים. שהבן הזה שחוגגים את הברית שלו, והחתן והכלה, וכולם כאן, יזכו בזכות צירוף זה לחיים נצחיים. חיים דב בער = אור הגנוז = שמו (ויקרא שמו בישראל) = רצון = יה בריבוע ועוד וה בריבוע. חיים דוב בער = ארך אפים (רצון עצמו זה ארך אפים). יש לו שתי כוונות, אפשר לכתוב לפעמים מלא ולפעמים חסר.

על משיח כתוב "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח". כולם מבקשים ברכות מהסנדק, אז נמשיך את זה דרך דברי תורה. יש שלש ברכות שכולם צריכים, מבקשים וזכאים להן. אגב, זו פרשה ה-זך בתורה – יש גם "איש ואשה זכו שכינה ביניהם", שיתקיים בחו"כ, וגם זכר זה זכה-אור, זכה לאור גדול. אם כי בני-חיי-מזוני – שלש הברכות שכולם רוצים, וכל עם ישראל זכאי להן – כתוב עליהם "לאו בזכותא תליא מילתא [לא צריך זכות, כי ממילא כולם זכאים, אבל] במזלא תליא מילתא" – זכות יש לכולם, אבל צריך מזל. "אין אשה אלא לבנים" זה "בני". "אין אלא ליפי" זה "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" – כתוב שאשה נאה מרחיבה דעתו של אדם, והיפי מאריך את החיים (מי שאשתו יפה ימיו כפולים – זה מכפיל את החיים). בשביל "אין אשה אלא לתכשיטי אשה" צריך הרבה כסף – הרבה "מזוני". אם כן, שלשת המאמרים זה לפי הסדר של בני חיי ומזוני. אבל אמרנו שהכל בסופו של דבר זה בשביל "בני", הכל זה חלק מהבנים – גם החיים וגם המזונות, גם היפי וגם התכשיטים. יש פסוק של משיח שמשקף את זה, ואולי לגבי תואר מלך המשיח זה הכי חשוב בתנ"ך – שמתאר מה קורה עם משיח עצמו, אחרי כל הסבל שמתואר בישעיהו (הוא מחולל וכו'), בסוף כתוב שמכל הסבל והחולי שלו יש שלשה דברים: "יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ הוי' בידו יצלח". יש פה ממש מפורש את שלשת הדברים שאמרנו – "יראה זרע" זה בנים, "אין אשה אלא לבנים", "יאריך ימים" זה חיים (שקשרנו ל"אין אשה אלא ליפי"), "וחפץ הוי' בידו יצלח" זה שהוא יצליח, שיקים בנין עם ישראל ויבנה מקדש ויקבץ נדחים ויפרסם אלקות, ובשביל זה הוא צריך הרבה הרבה כסף, הרבה פרנסה, זה מזוני (שקשרנו ל"אין אשה אלא לתכשיטי אשה"). בשביל "וחפץ הוי' בידו יצלח" צריך אין סוף אמצעים, הרבה תכשיטים. כנראה הוא גם צריך שרים שכל אחד בצעירותו היה 'תכשיט', צריך הרבה 'תכשיטים' בקבינט שלו בשביל ש"חפץ הוי' בידו יצלח" – זה זכות עצומה. אמרנו שהכל נכלל בבנים – נצח זה ברא כרעא דאבוה. הכל נכלל ב"תזריע", במלה זרע. אמרנו שיש ב-תזריע זרע-י-ת – זרע יפי תכשיטים.

אנחנו, עם ישראל, זרע מיוחד. יש שלשה ביטויים בתנ"ך שמתארים את הזרע של עם ישראל כמשהו מיוחד, והם כנגד "אין קורין אבות אלא לשלשה" – כל זרע ישראל יוצא מאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, ומאמותינו הקדושות. לשון אחת – "זרע ברך הוי'", אנו זרע ברוך. לשון שניה – "זרע קדש" (פסוק זה בישעיהו, כשהוא רואה את השרפים ושומע קדוש-קדוש-קדוש, בהמשך הפרק – הפטרת יתרו, מ"ת – כתוב "זרע קדש מצבתה", שכל מי שישאר בימות המשיח, הדור שלנו, זה "זרע קדש מצבתה"). לשון שלישית – "[ואני נטעתיך שורק כֻלֹה (הכתיב זה הסוד והקרי זה הפשט, מהסוד – הכלה שכעת נכנסת לחופה – ומהחתן הנגלה יצא כולו)] זרע אמת [ואז 'ביום השמיני ימול בשר ערלתו']". כל ביטוי מופיע פעם אחת בתנ"ך. שלשה ביטויים באופן מובהק כנגד האבות – "זרע ברך הוי'" זה כנגד אברהם, בו נאמר "והיה ברכה" ("שכל הברכות מסורות לך") ו"ברך הוי'" עולה אברהם (זרע אברהם זה גם ביטוי שכתוב במ"א), "זרע קדש" זה יצחק, בו נאמר "אשר קדש ידיד מבטן", הוא עולה תמימה ויש לו דין של קדשים (קדש זה יקד-אש, יצחק כולו קדש להוי', "זרע קדש" זה פסוק שלעתיד, ולע"ל דווקא ליצחק יאמר "אתה אבינו"), "כלה זרע אמת" זה במפורש שייך ל"תתן אמת ליעקב". אמת זה גם ר"ת "אשה מזרעת תחלה", לכן הכתיב כאן הוא כלה. ג"פ זרע = קליטת הזרע, שיכולה לקחת עד ג ימים לפי חז"ל, לכן ג ימים מהזיווג יבקש אדם רחמים שהזרע יקלט – אם הזרע נקלט ביום הראשון זה "זרע ברך הוי'", אם הוא נקלט ביום השני זה "זרע קדש", ואם ביום השלישי זה "כלה זרע אמת". כל הגנים הטובים שאנו יורשים זה מהאבות והאמהות, אנו מאמינים בני מאמינים, והברכה שמכולם נקבל את הברכה והקדושה והאמת.

חיים כאן נקרא, חוץ ממצות כבוד אב – "יפה כח האב" – האבא חשב על אור החיים הקדוש, אבל בהקדמת התניא חתום אחרי דוב-בער גם חיים, הבן השני של אדמו"ר הזקן. גם הרבי הרש"ב, שלום-דב-בער, לקחו שלום מסבא אחר וזה הצטרף לסבא אחר. שיהיה פה בנין עדי עד, בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות ובחסידות, ונחת וברכה עד אין סוף, "והרקותי לכם ברכה עד בלי די". דווקא מהבן הזה, שיצא תכשיט רציני מאד, וממילא הוא ישפיע שפע רב של גשמיות ורוחניות לכל בני המשפחה, ושיהיה הכל יפה, שהכל יעלה יפה יפה יפה.

שיחה שניה:

הפסוק "כי היא חברתך ואשת בריתך" בא לפני הפסוק העיקרי שרצינו לדרוש. אחרי שהנביא מזהיר שלא לבגוד בשכינה, אומרים חז"ל, באו וטענו שגם אברהם בגד בשרה בכך שלקח את הגר. אז הנביא עונה שאברהם עשה זאת רק ביזמת ועצת שרה (הגדולה ממנו בנביאות), והעיקר שכאשר עשה זאת לא היתה לו שום מחשבה אחרת (והעיקר זה המחשבה) חוץ מלקיים ממנה "זרע אלהים" – "[הם טוענים] ולא אחד עשה ושאר רוח לו [והנביא עונה] ומה האחד מבקש זרע אלהים...". אמרנו שיש "זרע ברך הוי'", "זרע קדש" ו"זרע אמת". יש שם כולל – "זרע אלהים", שכולנו "אני אמרתי אלהים אתם" (ורק אחרי החטא "אכן כאדם תמותון"). כל מה שאברהם רצה זה רק "זרע אלהים" – זו תשובת הנביא. [אמרנו ש"אשת בריתך" זה מספר ברית. חברתך = משולש לה = ג"פ חבר, חזקה של "חבר", חברה אחת שוה שלשה חברים ("כי היא חברתך" זה המקור ל"משלי ישראל" המובא בשכינה ביניהם – תוספת מ"מ חשוב)]. הבניא אומר "ומה האחד מבקש – זרע אלהים". האחד זה אברהם אבינו – "אחד היה אברהם" – ואחרי שמגיעים לדרגת "אחד", "אשת בריתך", אז מדברים רק על "אחד". הם אומרים ש"אחד עשה" ובגד באשתו, והוא עונה ש"האחד מבקש זרע אלהים". נברך את החתן, שכבר לא נמצא כאן, ואת אבי הברית, שהזרע הזה יהיה זרע אלקים. זרע אלהים = המשיח. ומה האחד מבקש? זרע אלהים. מתחתנים כדי להוליד את המשיח, כולי האי ואולי. מענין זה של "זרע אלהים", העולה המשיח, הגענו לפסוק של משיח – "יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח". המשיח עצמו הוא "זרע אלהים", ומי שהוא זרע אלקים הוא גם "יראה זרע". הרמז, ש"יראה זרע יאריך ימים וחפץ הוי' בידו יצלח" = אלהים (סח) פעמים אלהים במספר קטן (יד). זה אלקים גדול פעמים אלקים קטן, כמו הביטוי של המגיד כשהסתכל על אדמו"ר הזקן ואמר – איך אלקים כ"כ גדול התלבש בגוף כל כך קטן (הכפל זה היחוד שלהם).

נחזור ללשון הנביא: "ומה האחד מבקש וגו'". אפשר לקרוא זאת הפוך, ש"האחד" מבקש "מה" – מה זה שם הוי' במילוי אלפין. א זה ציור "צלם אלהים" – המקור הראשון לכך שהאדם הוא "אלקים קטן". בדרך כלל אומרים שהאדם הוא עולם קטן (והעולם זה אדם קטן), אבל אם אדם נברא בצלם אלקים ושומר עליו, שלא לאבד אותו, אז הוא אלקים קטן. כך הטור מתחיל את אבהע"ז, שכוונת "פרו ורבו" זה להרבות את הדמות – שיהיה עוד אלקים קטן מהלך על פני הארץ. כדי להיות אלקים קטן צריך להיות 'בטול מהלך' – אסור שהאדם ירגיש עצמו בכלל, ואם האדם מרגיש את האני הוא באותו רגע 'אויס אלקים' (או שהופך להיות "אלהים אחרים"). התנאי להיות אלקים זה שלא ירגיש את עצמו בכלל, וזה נקרא מה – "ונחנו מה". לכן, כשאברהם האחד בא לבקש זרע אלקים הוא גם מבקש "מה". כתוב במקום אחד ש-מה זה ר"ת מלך המשיח, שהוא גם בחינת מה (מה = אדם, האדם האמיתי, השלם, שנברא ב"צלם אלהים", הוא בחינת מה). מה מקור המה? זה פנימיות החכמה. חכמה זה כח-מה, כך כתוב בזהר הקדוש. כדי שהחכמה תהיה כח-מה, קודם צריך להיות חך-מה (לפי סדר האותיות). רק אחר כך הופכים את ה-חך ל-מה. בברכת יהודה, מלך המשיח, כתוב "חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב", וחז"ל דורשים "'חכלילי' – כל חך הטועם אומר לי לי". הוא טועם את הבטול, יש לו בזה טוב טעם, ועליו הוא אומר "לי לי" – "קרבת אלהים לי טוב". זה גם דבר והיפוכו, כי "לי לי" זה לחשוק סיפוק לעצמו, ועם זה הוא "מה" – זה נשיאת הפכים. קודם חך-מה, טועם טוב טעם של המה, ואחר כך הופך לכח-מה. מה היתרון בכח-מה? כתוב ש-חך זה ר"ת חכמה-כתר, כאשר הכתר בא אחרי החכמה. הכתר הוא למעלה מהחכמה, אבל הוא מאיר בתוך החכמה, וכאשר הכתר (שמעל החכמה) מאיר הארה בתוך החכמה זה סדר של חך. אם רוצים לגלות את עצם הכתר, ולא רק הארה שלו – שהכתר יהיה בבחינת השראה גמורה, ולא רק התלבשות פנימית (כמו שבסדר חך) – אז זה כח. אז הכתר בהתגלות, משרה השראתו על החכמה, ואז היא בטלה בתוכו. יש עוד ר"ת חך (חוץ מחכמה וכתר, י וקוש"י) – חתן כלה, כשמהם נולד ה-מה, מלך המשיח. בתחלה זה "משמח חתן וכלה" – האור עובר מהחתן לכלה, מהמשפיע למקבל, בסדר חכמה – חתן-כלה-מה. אבל התיקון, התכלית, זה "אשת חיל עטרת בעלה" – הכלה היא משרש הכתר בכל מקרה, רק שיש כלה שהיא רק הארת הכתר, ואז היא טפלה ומקבלת מעצם חכמת החתן (שגם החתן על פי פשט מסמל את החכמה, את השכל במשפחה, הלואי...), והכל זה הרצון, "איזה היא אשה כשרה שעושה [מתקנת] רצון בעלה". בזה שהכתר מתלבש בתוך החכמה היא מתקנת לחתן את הרצון. אבל "שמע בקולה" זה יותר – שאתה צריך להתבטל לגמרי – זה כאשר "אשת חיל עטרת בעלה", שמתגלה שהשרש שלה זה לגמרי מעל החתן, וזה כח, גילוי שלע"ל, שהכלה עולה. זה גם הפסוק שאמרנו קודם "כֻלֹה [כלה] זרע אמת".

נחזור למאחז"ל "יפה כח הבן מכח האב". אגב, גם בשביל בנות צריך לומר אותו דבר – לא חפשתי בתקליטור – "יפה כח הבת מכח האם". יפה כח הבן מכח האב זה 16 בריבוע (אהרן). אם מוסיפים יפה כח הבת מכח האם זה כבר עולה 30 בריבוע, ל פעמים ל, סוד הלב היהודי כמו שמסביר ר"א אבולעפיא. בתור מאמר מוסגר, מ"אשה כי תזריע וילדה זכר" לומדים לכאורה שהבן תלוי באם והבת תלויה באב ("דינה בתו"), "איש מזריע תחלה יולדת נקבה". לפי זה היה צריך לומר "יפה כח הבן מכח האם" ו"יפה כח הבת מכח האב" (בגימטריא, אם היו מחברים יחד, זה היה יוצא אותו דבר). אבל ההסבר הוא מה שאמרנו קודם – מי עושה ש"יפה כח הבן מכח האם"? האמא עושה את זה. זה ממש "אשה כי תזריע וילדה זכר" – כשהיא תזריע היא תלד זכר כזה שיותר טוב מהאבא. מי עושה ש"יפה כח הבת מכח האם"? האבא – הוי' בחכמה יסד ארץ, אבא יסד ברתא. זה כפתור ופרח ההסבר, שקודם היה נדמה כסותר ובסוף ראינו שהיא הנותנת. כח הבן = מילה (ר"ת "מי יעלה לנו השמימה", כמו ששמענו במאמר).

לשון "יפה כח הבן מכח האב" זה ביטוי של הגמרא, ויש דברים שבהלכה זה ככה. באיזה הקשר זה נאמר? בין היתר ביחס לשבועות – שיש דברים שהאבא היה צריך להשבע והבן לא צריך להשבע. רק שנבין שזה לא רק קבלה, אלא גם נגלה – יש דברים שיש לבן יותר זכות הלכתית מאשר לאב, כמו בשבועה. למה צריך להשבע? כי בלי שבועה לא מאמינים לו, והשבועה מאמתת את הטענה. אנו מניחים שהוא פוחד לשקר, ולכן אם ישבע בשם ה' ובנקיטת חפץ זה עושה אותו נאמן בעינינו, הדיינים. אם אדם לא צריך להשבע זה אומר שהטענה שלו יותר "ברי" מטענת האב, וכאילו ברור שזה אמת. רוצים לומר זאת גם בהקשר של הפסוק "כלה זרע אמת" – יש משהו ב"יפה כח הבן" שזוקפים לזכותו יותר זיקה לאמת מאשר לאבא, אבל בשביל זה צריך שהוא באמת יהיה יותר אמיתי מהאבא (אלא אם כן האבא טוען שהוא "כולו אמת", שלא יכול להיות יותר אמת ממנו, אבל אם האבא מודה שיכול להיות יותר אמת ממנו, אז שהבן יהיה קודם כל יותר אמת ממנו). השל"ה הקדוש כותב שעיקר החינוך לילד זה לדבר אמת, ואם כך מחנכים הוא ישמור את כל התורה ועל זה לא צריך לדאוג, לא צריך להשקיע הרבה באסור ומותר, ועיקר ההשקעה רק בדיבור אמת, ואם רוצים להקנות לו איזה אלמנט של פחד בנפש, הכל על ידי דוגמה אישית, זה להקנות לו פחד משקר. אם יש לילד "מדבר שקר תרחק" ממילא הוא ילך בדרך האמת וישמור כל התומ"צ. ממילא, עיקר החינוך שהילד יהיה יותר אמיתי, בזה "יפה כח הבן מכח האב", ועל כך זה נאמר בפשט.

יש המון רמזים במילים אלו, ונאמר רק עוד קצת ("תן לחכם ויחכם עוד"): ר"ת יפה כח הבן מכח האב = 80 = ה"פ 16 (ממוצע כל אות), שהוא השרש של הכל (16 בריבוע). בתור ספירה, 80 זה יסוד. הס"ת עולה 73 = חכמה (חכ-מה, כח-מה). אם ר"ת יסוד וס"ת חכמה, זה רומז ליסוד אבא. איך נסביר באותיות של קבלה "יפה כח הבן מכח האב" (מה שהוא מקבל מהגנים של הזרע)? "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א [הבן]". מה שממשיך את הכח מהאב שהבן יהיה יפה ממנו זה יסוד אבא, יסוד החכמה, שרמוז כאן בר"ת וס"ת. יפה כח הבן מכח = אברהם. כשמוסיפים האב זה נעשה אהרן. אברהם זה אהבה זוטא ואהרן זה אהבה רבה. נשאיר את זה כאן, ובע"ה יהיו עוד השלמות למתענינים. נאחל שוב שהבן הזה יהיה תכשיט הכי יפה שבעולם, ושיהיה יפה כח הבן מכח האב. עוד רמז אחד: אמצעי תיבות עולים 103 = אבק, אות ברית קדש, זרע אמת ברך קדש. זרע אמת זרע ברך זרע קדש = חכמה פעמים הוי' ("הוי' בחכמה יסד ארץ"). אם מוסיפים הוי' – "זרע ברך הוי'" – הכל עולה עד פעמים הוי', לפי הפסוק "עד הוי' בכם" ("שמע... אחד"). שנזכה לכל הדרשה הזאת.

אם הגימטריא שלו זה רצון (חיים דב בער), הממוצע של שני השמות הוא גל עיני, וההפרש ביניהם הוא חבר – דב בער הוא החבר של חיים. אם מוציאים הר"ת חדב, מה שנשאר עולה מנחם-מענדל. היום יום הולדת של הרבנית, וגם יום בריאת העולם לפי רבי יהושע – בריאה זה גם לשון ברית, כשה' ברא את העולם הוא כרת ברית עם העולם. כתוב בתקו"ז שבראשית זה אותיות ברית-אש, הדבר הראשון זה ברית.

קודם שרנו "שיר השירים", ניגון של רבי נפתלי מרופשיץ, והוא מחבר חתונה וברית מילה – יש לו גם ניגון ל"יום ליבשה שבחו גאולים". רבי נפתלי הוא השבט של חדש אדר, הוא זה שלא ידע בין ברית מילה לחתונה.

שיחה שלישית:

היות שהיום זה יום בריאת העולם צריך לברוא משהו חדש. צריך לחשוב על בריאה יהודית חדשה. הכל בהשגח"פ – דבר מוליד דבר, רעיון מוליד רעיון – אם שומעים שני דברים בהשגח"פ כנראה ששתיהן זה אבא ואמא שצריכים להזדווג ולהוליד משהו. ככה עובדת השגחה פרטית. הדבר הראשון – שמעתי זה לא מאתמול, אבל רק אמש ראיתי מה זה – "כולל חצות". לפני שנסביר מה זה, זה ר"ת כח – קודם כל זה תיקון שלא יהיה שם "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (כח זה יחי, יפה זה המלך – יפה כח זה יחי המלך). היום שמעתי משהו אחר, שמתקשר, שיש אנשים שהגיעו אלי ובהתפעלות רבה תארו דברים שונים שקורים בארץ והם לא ידעו מהם – כמו שמגדלים הדרים בנגב וכו', דברים פשוטים שקורים בארץ. יש גוף שמתעניין בזה, ולוקח קבוצות של אנשים להכיר את הארץ בכלל ולראות חדושים שקורים בארץ. שמעתי את שני הדברים האלה באותו יום, ויש דבר שאפשר לעשות בימים – לנסוע לנגב ולגליל ולהכיר דברים חדשים, ויש מקומות שמבקרים אותם בלילה, גם בשביל להכיר את הארץ. נספר סיפור אישי, כשהייתי ביחידות אצל הרבי הוא אמר לי הרבה פעמים "כולל" – שאני צריך לעשות כולל – ולוקח הרבה זמן עד שהאסימון נופל, למה כל כך הרבה פעמים הרבי אמר לי "כולל" (הייתי אז בחור, מה זה קשור כולל?). כולל חצות כולל שלא יושבים בישיבה ולומדים אלא מסתובבים בשטח, והולכים למקומות שאפשר ללכת אליהם רק בחצות לילה. לא עושים שום דבר, רק מכירים את השטח, כי השטח הזה שייך לנו, לעם ישראל. לעת הצורך ודאי צריך להכיר את השטח, אם צריך לעשות פעולה, אבל לעת עתה לא עושים כלום – רק מטיילים, להכיר. זה דבר שהוא טוב לבטחון, גם של הפרט וגם של הכלל. מה עושים ביום? אם מישהו נרשם לכולל חצות, הוא צריך קצת לישון ביום, אבל הרבי אמר שמספיק שבע שעות לישון מקסימום, ויש עוד הרבה שעות ביום. אז צריך גם כולל יום. איך שזה הצטרף אלי שני הדברים – צריך לחשוב מי זה האבא ומי זה האמא (היות שהפרשה זה "אשה כי תזריע וילדה זכר" כנראה שהכולל חצות זה האמא, לילה הוא בחינת נוקבא, והיום זה זכר, על כולל חצות שמעתי מגבר ועל הכולל יום מאשה, אחליפו דוכתייהו) – אז מה שהתנוצץ זה להקים מוסד, כמו ישיבה, לבחורים שלא מהסוג שלומדים כל היום. היו כל מיני אנשים שחשבו על ישיבות לנוער בכל מיני צורות – עבודה, חקלאות – אבל זה ישיבה שכולה ידיעת הארץ (אולי יש כזה מוסד בעולם שלנו). עם עושים את זה נכון, בכל מקום יש לימוד מהתורה – מדרשים על כל המקומות, דברי חכמים שחיו שם וכו'. אם נוסעים לרשב"י יש אין סוף מה ללמוד, וכך בכל מקום בארץ – "אמת מארץ תצמח", זה ישיבה של תורה שצומחת מהארץ. רעיון כל כך טוב, שודאי מישהו עושה זאת במקצת על כל פנים. צריך להכיר כל מה שקורה בארץ, אם יש עדיין קיבוץ של השומר הצעיר – ראש כזה – אז צריך להכנס לשם בתוך חבר, וכו'. בדרך כלל למקומות שיש יהודים צריך להגיע ביום, ולמקומות האחרים צריך להגיע לע"ע בלילה. אבל שיהיה לימוד. מה עושים בכולל חצות? אומרים משהו? "אנא בכח" למשל. צריך לחבר עם לימוד תורה. אם הולכים לכיף-אל-חרס לומדים על יהושע בן נון, בעוורתא על שבעים זקנים וכו' – הטיול בכל מקום צריך להיות עם לימוד התורה, "אמת מארץ תצמח". יכולים לצאת מזה גם 'תכשיטים' ובחורים טובים. זה באמת ישיבה על גלגלים. לפני שנים חשבנו על טנק, קראוון גדול, לעשות כולל שילמדו ממקום למקום. זה לא בריאה מהיום, אבל הבריאה מהיום זה איך לכלול יחד כולל חצות עם כולל יום. כשבונים את חומות ירושלים צריך הלילה משמר והיום מלאכה. בנחמיה זה במיקום מסוים, וכאן זה בכל הארץ. היום מקובל שידע זה כח. אז אם אתה רוצה לבנות גוף שיש לו כח כאן בארץ, אם אתה לא יודע מה קורה אין לך כלום. הכח שבא עם הידע, וגם עם ההמצאות – שדרכתי שם, כמו שה' אומר לאברהם אבינו "התהלך בארץ" – צריך להכיר בראש וברגלים, אתה מתמצא. יש לך מפעל גדול, ואין לך עדיין כח לעשות כזה דבר – אנשים אחרים אומרים שאנו בעלי הבית על הארץ כי אנחנו פועלים (כמו שאומר נשיא המדינה, אני השליט כי עשיתי את הכל) – אתה עדיין לא יכול לענות לו תשובה ניצחת, אבל ראשית התשובה הניצחת זה שאתה מתמצא מאד טוב במה שקורה. כלומר, לא מספיק להתמצא באיזה כפר – זה חמישים אחוז – אלא בכל מה שקורה בארץ. כשהייתי נער בארץ הייתי שכן של זאב וילנאי (אבא של מתן וילנאי) – היה אז הכי בקי בארץ. זה אדם שהיה לו אהבת הארץ. יש ישיבה למי שכל הזמן לומד, אבל יש נערים שלא בנויים לישיבה מיושבת, ואפשר ללמוד המון בתוך מסגרת כזאת. אם יש ת"ח שעושים את המסגרת, אפשר גם את הרגלים וגם את הגלגלים וגם את הראש מאד לפתח. יש אנשים שיש להם חוש בזה, בטבעיות. יש בחורים שיש להם חוש טבעי, שבאיזה מקום ישר קולטים כל סימטא – זה כשרון. כמו שלהבדיל אומרים שלבדווים יש את החושים שלהם. יש מי שצריך לעסוק בכך כל היום וכל הלילה.

חשוב לדעת שהרבי הרש"ב היה הראשון שרצה להקים בית ספר למלאכה (כמו שאדמו"ר הזקן הקים הכשרות חקלאיות). רצה מימון מהברון גינזבורג, וזה נפל על תכנית לימודי הקדש (צריך לחזור ולתקן את זה, בהקמת ישיבה על גלגלים).

השלמות (טלפונית, אחרי השיעור):

א. בנים-יפי-תכשיטי אשה זה "טוב, ערב, מועיל" (ביאור ב"פרצוף הדעת" בשערי אהבה ורצון). הממוצע של שלשתם זה אחדות – "אין אשה אלא לאחדות".

ב. תזריע – זרע תכשיט יפה (ר"ת זית). תכשיט יפה = שמן זית זך = יראה זרע יאריך ימים. זרע תכשיט יפה = 1111 = אשה במספר קדמי. כשיט פה (התוספת) = משיח בן דוד. וחפץ הוי' בידו יצלח = שע (נהורין).

ג. בנים חיים מזונות = ז"פ מהיטבאל (שבעת מספרי מגן דוד הראשונים, עד מטרד).

ד. זרע ימים חפץ הוי' = מלכות פה (= חוה ראשונה וכו).

ה. אם עושים סדרה מהמילים ברך קדש אמת (אברהם-יצחק-יעקב) – ההפרש בין ברך ל-קדש זה יעקב, ובין קדש ל-אמת זה הבל. יש בסדרה רק עוד שני חיוביים, וכל החמשה ביחד זה 1480 = מ"פ הבל = י"פ נצח. זה מתחלק ככה – ארבעת הראשונים זה 1400 = י"פ נצ, והאחרון זה 80 = י"פ ח. ברך קדש אמת במספר קדמי = מט (7 בריבוע) פעמים אלהים (כנ"ל שהכל נכלל ב"זרע אלהים").

ו. כח הבן כח האב = 11 בריבוע. ר"ת של שניהם זה כה – "ויפן כה וכה וירא כי אין איש", ראה ש"אין איש" אצל הבן ו"אין איש" אצל האב, שלא יצא ממנו כלום עד סוף כל הדורות (כמו שאומרים חז"ל), לכן אפשר להטמין אותו בחול. אם יש איזה גן וזה לא היה באב צריך להסתכל בבן, אבל אם "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" אז חרוץ דינו. 11 בריבוע = כהן לוי (ר"ת כל, כמנין כה כה – ר"ת של הביטוי הנ"ל, וגם הכל עולה אותו דבר). כהן מתחיל ב-כה ("כה תברכו את בני ישראל"). עוד זוג מושגים שעולה כך – אדם לא אדם.

לגבי כהן לוי (החתן הוא כהן, כידוע): כפי שאמרנו, הכל יחד (יפה כח הבן מכח האב) זה אהרן, ובחז"ל הכהנים נקראים אהרנים. יחס בין כהן ללוי זה יחס של איש ואשה – כהן זכר ולוי נקבה. בתוך המקדש אנו אומרים שהכהן הוא הבעלבוסטע כלפי השכינה. אבל כמו שאומרים לגבי עם ישראל, שלגבי הארץ זה "יבעלוך בניך" ולגבי ה' זה כלה. רק לגבי התורה שתי בחינות – לפעמים עמ"י החתן והתורה הכלה ולפעמים הפוך. כך, ביחס לשכינה הכהן הוא בעלת הבית, אבל ביחס ללוי בעבודתם המשותפת הוא האיש והלוי האשה. אז "הכהנים הלויים", שלע"ל הלויים יעלו, זה עלית האשה ל"עטרת בעלה" (כפי שהסברנו על המעבר מ-חכ ל-כח). [כהן לוי זה חו"ג – בנין הזכר מהחסדים ובנין הנקבה מהגבורות. אבל למעלה אפשר לומר שכהן זה חכמה והלוי זה בינה. עוד יותר, הכהן זה "רב חסד" – כתר – ולוי זה הגבורה, ששרשה מאיר בחכמה, אבל בכל אופן יש איזה שרש יותר גבוה שהלוי בחכמה דרדל"א שיותר גבוה מהכהן]. הענין הוא שכהן ולוי זה איש ואשה – "עזר כנגדו". דבר פשוט שה' נותן לכהן את הלוי להיות "עזר כנגדו". בכל התורה כולה אם יש דוגמה לעזר כנגדו זה התפקיד של הלוי שבא לשרת את הכהנים. אפילו גוזרים לו את כל השערות לפני החתונה, כמו שעושים לנשים במאה שערים (מנהג הונגריה). גם היחס של כהן ולוי זה "זכה – עזר", "לא זכה – כנגדו". כנגדו על פי פשט זה מולו. הכהנים זריזים – איש ואשה זה "זריזות במתינות". כאן הכהן עובד בחשאי, ותפקידו של הלוי זה לשיר – "כהנים בעבודתם ולוים בשירם ובזמרם". גם בתוך השיר יש את קביעת הקצב של הניגון – כמה שהכהן הוא זריז, אבל ברקע כל הזמן הוא שומע את ניגון הלוי וזה מה שמעורר אותו. מי שקובע את הקצב זה האשה, והיא קובעת את כל אוירת הזיווג – זה על דרך שירת הלויים. הכהן פשוט עושה מה שצריך לעשות, בחשאי וברעותא דלבא, בתוך הניגון שלהם. בעולם הזה אין לאשה קול, אבל ללויים יש, ולעתיד לבא יש "קול כלה". כל הניגון – הרמוניה, קצב ומנגינה – מסור לאשה. (רק הווארט הזה מספיק לקטע ביין משמח).

ז. יש עוד ביטוי של "זרע...", אבל בסגנון אחר – כי לא כינוי לעם ישראל – "זרע השלום". זה הולך על פירות, ולא משל לישראל. כל הביטויים על עם ישראל זה כפולת יג, וזרע השלום (שעל פירות) זה כפולת ז.

ח. בפסוק "ומה האחד מבקש" יש פשט ומדרש. הפשט לא שהעם טוען והנביא עונה, אלא הכל דברי הנביא – הוא עצמו אומר, לפי פירוש אחד עכ"פ, שמה שאברהם לקח את הגר זה בגלל שהוא מבקש "זרע אמת". צריך לעיין שם ברש"י וברד"ק (והמנחת שי הכי ארוך).

ט. כולל חצות = הכנסת כלה.

י. ב"זכרתי לך חסד נעוריך" חסד הוא קיצור כל המדרגות – חס של יחס, חד של יחד ואחר כך של אחד. ה"חסד נעוריך" מדגיש את היחס. כאן דוגמה קלאסית לזה שלמדה יש חיצוניות ופנימיות – קודם "חסד נעוריך" ואחר כך "אהבת כלולותיך". לפי זה ה"לכתך אחרי במדבר" זה כמו "בכל מאדך", אהבה עם מסירות נפש. על פי פשט, ה"לכתך אחרי במדבר" זה רק פירוש ל"חסד נעוריך אהבת כלולותיך", אך היות שיש "חסד נעוריך" ו"אהבת כלולותיך", שחייבים לומר שזה לא בדיוק אותו דבר, אז גם את ה"לכתך" צריך לדרוש כדרגה שלישית ונעלית ביותר.

יא. הרבי היה מברך "ברכה והצלחה", ואומרים שהמטבע של זה הוא מהזמר "במוצאי יום מנוחה". "יראה זרע יאריך ימים" זה ברכה – "זרע ברך הוי'" ו"אברהם זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל" – ו"וחפץ הוי' בידו יצלח" זה הצלחה, אז אפשר לומר שהכוונה הפנימית של הרבי בזה היא הפסוק על משיח. כמובן, כפי שאמרנו, זה כולל את כל הברכות – בני חיי ומזוני.

יב. אבק ר"ת אות-ברית-קדש ור"ת אמת-ברך-קדש (בסדר יעקב-אברהם-יצחק, "יעקב אשר פדה את אברהם" ובסוף יצחק, צירוף ויה – תפארת, הצירוף של יעקב, והוא זה שנאבק והעלו אבק עד כסא הכבוד) – הזרע הוא באמת כמו אבקה. שמירת הברית וקדושת הברית ואמיתות הברית וברכת הברית – הכל מצריך מאבק, המאבק של יעקב נגד של השר של עשו.