רמ"ח אותיות (רלט-רמא) שיעור לישיבה תיכונית תורת החיים

ל' אלול תשע"חכפר חב"דלא מוגה

שבת קדש פרשת כי תצא, י"ד אלול ע"ח – כפר חב"ד

רמ"ח אותיות (רלט-רמא) שיעור לישיבה תיכונית תורת החיים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

[אחרי מוסף:]

ניגנו ניגון "יעלה תחנוננו".

שבת שלום לכולם. אנחנו לומדים קובץ של פתגמים שנקרא רמ"ח אותיות. זה מהמשפיע הראשון של ישיבת תומכי תמימים, רבי שמואל גרונם אסתרמן ז"ל. יש הרבה גירסאות כי התלמידים העתיקו אחד מהשני.

א. אות רלט: עומק הבחירה

הגענו לאות רלט.

רלט. ובחרת בחיים – הכל יודעים שחיים טוב ממות וטוב מרע ומה החידוש? חענין שצריך להיות בזה עומק הדעת שכמה וכמה דברים שנראים לחיים וטוב ובאמת הם מות ורע. וזהו הענין ובחרת בחיים בחירה שכלית, ומה שהבהמה בורחת מהמזיק לה וחוטפת הטוב לה זה לא נקרא בחירה...

הפסוק הוא מפרשת נצבים שקוראים לפני ראש השנה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע... החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים". השאלה היא למה צריך לצוות על בחירה בחיים ובטוב, ברור שחיים הם טוב ושכדאי לבחור בטוב. כנראה שלא פשוט לדעת מה הם חיים. כמו שהוא מסביר שגם בהמה מתרחקת ממה שרע ומזיק לה, אבל זה עדיין לא בחירה. בחירה היא פעולה של דעת.

המושג שבא להסביר מהי בחירה הוא "עומק הדעת", שגובל בנבואה. כשרש"י מפרש את הפסוק "בחכמה ובתבונה ובדעת" שנאמר על בצלאל [ב], הוא כותב: "'בחכמה' – מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד, 'ובתבונה' – מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד, 'ובדעת' – רוח הקדש". כדי לדעת מה הקב"ה רוצה ממני ברגע זה, לא מספיק להיות בקיא בשולחן ערוך. עומק הדעת הוא הכח לבחור מה לעשות גם בין שני דברים ששניהם נראים טובים.

איפה נמצאת הבחירה?

השאלה היא מי הבוחר. יש בי משהו שקרוב לבהמה, היצר הרע, שבלשון התניא נקרא "הנפש הבהמית", ויש את "הנפש האלוקית". אנו קוראים לשתי הנפשות "הצד האפל" של המודעות ו"הצד המואר" שלה [ג]. מי משתיהן מפעילה את הבחירה? מי הכתוב השלישי שמכריע ביניהן? כמעמיקים בחסידות רואים שיש נפש שכלית, שהיא ממוצע ביניהן [ד]. לא קליפת נגה כמו עצם הנפש הבהמית, ולא ממש אלוקות. יש מי שאומר [ה] שהנפש השכלית היא הבוחר. זהו סוד הצלםד. כמו שאנחנו קוראים באבות [ו] "חביב אדם שנברא בצלם" יש שאלה האם מדובר על כל בן אדם או רק על יהודי. כמה מהראשונים דנים אם גם גוים נבראו בצלם, אך האריז"ל [ז] מתעקש שאין לגוים את סוד צלם. המשמעות של האמירה שאין להם צלם היא שאין להם באמת בחירה. אבל יש מי שאומר [ח] שהיות שלגוי יש שבע מצות שהוא מחויב בהן סימן שיש איזושהי בחירה. בין מה למה? שוב, אם אני אומר שהבחירה היא בנפש השכלית אז יהודי בוחר בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. אבל הגוי בוחר רק בין עצמיות השכל שלו לבין הנפש הבהמית – המדות.

אבל יש מי שאומר [ט] שהבחירה היא בנפש האלוקית עצמה. איפה? בכח הדעת. יש עשר ספירות גם בלי הדעת – כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. הדעת היא גם מה שמחבר בין המוחין למדות וגם מה שמחבר בין החכמה לבינה, אלה שתי בחינות בספירת הדעת. אנחנו אומרים בתפלה "אתה חונן לאדם דעת" – זה הכח שניתן לאדם, והחכמה והבינה הן התורה שקדמה אלפים שנה לעולם – "אאלפך חכמה"[י], "אאלפך בינה"[יא].

אנחנו מצפים לגאולה, לבנין המקדש. ברמב"ם הלכות בית המקדש נקראות הלכות בית הבחירה. באופן פשוט, השם "בית הבחירה" נגזר מלשון התורה "המקום אשר יבחר ה'", שהקב"ה בחר איפה לשכון. אבל בחסידות [יב] מוסבר ששמה מתגלה הבחירה של היהודי, שם מתגלה במלואו כח הבחירה. זה קשור למה שאמרנו על ההבדל בינינו לבין הגויים. כח הבחירה נובע מהמצוות. לגויים יש רק 7 מצוות, לכן הבחירה שלהם פחותה יותר כנ"ל. הרבה מאד מצוות שייכות רק כשבית המקדש קיים. לכן הוא נקרא "בית הבחירה" – כי כשהוא קיים מקיימים את כל המצוות, והבחירה קיימת בשלמות.

רמזי "ובחרת בחיים"

כמה שוה המלה בחירה? [225.] מה המספר הזה אומר לכם? זה סוג של מספר מסויים? יש מה שנקרא מספר משולש, שזה הסכום של כל המספרים עד אותו מספר, ויש רבוע שזו הצורה הכי חשובה. אם נקח רבוע של 3, בכל אחד מהשלשה משתקפים-מתכללים גם האחרים. זה מה שאנחנו עושים בספירת העומר – יש שבע מדות שמתכללות זו בזו, וכך יש שלמות של תקון המדות.

המלה "בחירה" היא רבוע. של איזה מספר? 15. 15 פעמים 15, יה פעמים יה – שגם וה יהפכו ל-יה. כתוב "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[יג], שם הוי' יהפוך להיות "יהיה"[יד], יה-יה. רק השרש בחר בלי אותיות יה, עולה 14 פעמים יה.

עכשיו נדבר על הבטוי "ובחרת בחיים". מה שיפה בבטוי הזה שכולו מלא בשביעיות. כמה עולה "ובחרת"? [616.] שזה 88 פעמים 7. כמה עולה "בחיים"? [70.] שהוא, כמובן, גם כפולה של 7. גם ההתחלה והסוף של כל מלה הם כפולה של 7: ראש וסוף "ובחרת" הם תו, 406, שעולה חן פעמים 7. ראש וסוף "בחיים" הם בם, 42, שעולה 6 כפול 7. ממילא גם האותיות האמצעיות הן כפולה של 7: בחר עולה 210 – 30 כפול 7. חיי, אותיות יחי, עולה 4 פעמים 7. כמה עולה כל הבטוי "ובחרת בחיים"? 686. אם נחלק לשתים – הממוצע של כל מלה – יוצא 343, עולה גשם, שהוא 7 כפול 7 כפול 7, 7 בחזקת 3, כמו שכתוב לעתיד לבוא "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים"[טו], שמפורש שם שהכוונה שבע פעמים שבע פעמים שבע [טז]. כמו שהסברנו שלעתיד לבוא תהיה שלמות הבחירה.

מה זה אומר לנו הפלא הזה שהבטוי "ובחרת בחיים" מלא בשביעיות? מהו המספר 7? כמו שאמרנו קודם, 7 היינו מדות הלב, כמו בספירת העומר. אמרנו קודם שהבחירה היא בדעת, אבל כל הענין שלה הוא שלמות הלב (שיהיה "לב לדעת"), לתקן ולהשלים את המדות שבלב, כמ"ש "ובדעת חדרים ימלאו גו'" (חדר ר"ת חסד דין רחמים, עיקר המדות שבלב).

ב. אות רמ: שזירה קוונטית-חסידית

רמ. רג״ב [ר' גרשון בער] לא הי' רוצה צו זעגנען זיך [להפרד] והי' אומר אז [כשהיה צריך להפרד] מי צושייד זיך גאר קיינמאל [לעולם לא נפרדים].

ר' גרשון בער [יז] לא אהב את המושג 'פרידה'. באידיש קוראים לזה "זעגענען זיך", להפרד. פעם כשהיו נוסעים היו נפרדים, לא היה אפשר לדעת מתי נתראה שוב, אם בכלל, לא כמו היום שעולים על מטוס ויודעים מתי נפגש שוב. למרות כל החיבוקים והנשיקות והדמעות שיש בפרידה, ר' גרשון לא אהב את זה. הוא אמר שזה לא אמת לאמיתה כי באמת באמת נשמות-יהודים לא נפרדים לעולם.

אתם לומדים קצת פיזיקה? כדאי ללמוד קצת את הדברים שעוזרים להבין את התורה.

יש תופעה שגילו רק לאחרונה ששני חלקיקים שהיו ביחד ואחר כך נפרדים, גם אם מרחיקים כל אחד מהם לצד שני של היקום, כשקורה משהו לאחד מהם יש השפעה מידית אצל החלקיק השני (כמו שקורה אצל תאומים). זו לא העברת מידע. זה מרחק של מליוני שנות אור, ומידע יכול לעבור רק במהירות האור. [זה עובר יותר מהר ממהירות האור?] זו לא מהירות, הרבה יותר מזה, זה משהו שמשפיע ספונטנית, מידית.

איפה אנחנו רואים את זה בתנ"ך? אצל איוב הרעים מרגישים מרחוק שקורה לו משהו ובאים. זה נקרא "שזירה קוונטית" (Quantum Entanglement). [לפני כמה שנים גילו את זה?] לפני כחמישים שנה היה פרופסור שגילה את זה, אבל לא האמינו לו. גם עכשיו לא באמת מבינים את זה, אבל ככה יוצא מהנוסחאות. מי המדען הראשון שגילה את זה? [איוב...] זה בתנ"ך, אבל בדורות האחרונים ר' גרשון בער הוא בעל התגלית. זה דוגמה של משהו שבמדע לא לגמרי מבינים ויש לו הסבר פנימי אצל חסידים, זה משהו שכדאי ללמוד.

ג. אות רמא:

רמא. ר״ה [ר' הלל מפאריטש] אמר שרמ"מ מהאראדאק הי' גבוה מאברהם ור' הענדעל תמה על זה מאד. ואמר לו למה אתה מתפלא האבות היו מרכבה לחג״ת ור״מ הי' מרכבה לאו״א. ורש״ג פי' שהבעש״ט הי' ניצוץ משיח כנ״ל וממילא יוכל להימצא בתלמידיו גם מעלה יתרה מהאבות. עוד י״ל עפ״י המבואר במאמר הצ"צ שאהרן הי' גבוה מהאבות (בחי' ורב חסד) כי הי' לאחר מתן תורה. וד״ל...

רמ"מ מהאראדאק הוא רבי מענדלע מוויטעפסק, כפי שהוא נקרא בפי העולם, בעל פרי הארץ, מי שעלה לארץ ישראל עם כמאתיים חסידים ובסוף התישב בעיה"ק טבריה. עיקר הווארט במאמר תמוה זה הוא שרמ"מ היה מרכבה לאו"א (חכמה ובינה, שכל אלוקי, שבלשון הקבלה נקראו פרצופי אבא ואמא המולידים את מדות הלב) ואילו אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, היו מרכבה לחג"ת (עיקרי מדות הלב, חסד גבורה תפארת שפנימיותן אהבה יראה ורחמים בהתאמה). רמ"מ זכה להיות אצל מורנו הבעל שם טוב אך בעיקר היה תלמידו המובהק של הרב המגיד ממעזריטש שאף ייעד אותו להיות ממלא מקומו. הרבי מביא הו"א שיש למנות אותו בשושלת הנשיאים של אדמו"רי חב"ד. אדמו"ר הזקן קרא לנכדו הצמח צדק על שמו (ועל שמו נקרא הרבי). מי שמכיר את ספרו, פרי הארץ, יכול להרגיש קצת את המוחין בו, מוחין דארץ ישראל (מוחין דאבא בפרט המאירים בארץ ישראל, בחינת אין – "והחכמה מאין תמצא").

הרש"ג פירש שבהיות הבעל שם טוב ניצוץ של משיח, שהוא היחידה הכללית של נשמות ישראל, בחינת כתר-עליון (מעל לאו"א) יכול להמצא בתלמידיו הגדולים גם מעלה יתירה מהאבות (מדות הלב כנ"ל). הצמח צדק מסביר שאהרן הכהן, שהוא בחינת "ורב חסד" (בי"ג מדות הרחמים שמקורן בכתר, בחינת משיח) ו"אהבה רבה", יותר גבוה מהאבות בכלל ומ"חסד לאברהם" בפרט שהוא "אהבת עולם". "ורב חסד" הוא חסד ואהבה בלי גבול. המוחין או"א שמקבלים מאור הכתר (דרך הצנורות של י"ג מדות הרחמים) הם הכח להמשיך את הבלי-גבול בגבול, התכונה העצמית של רבי אמיתי כמבואר בחסידות. ומה עוד שאהרן הוא אחר מתן תורה ואילו האבות היו לפני מתן תורה. המצות שהאבות קיימו לפני מתן תורה היו בחינת "ריחות" ואילו המצות שאנו מקיימים לאחר מתן תורה הנן בחינת "שמן תורק שמך". כך לאחר מתן תורה של פנימיות התורה בזמן רשב"י וכך לאחר גילוי קבלת האריז"ל וביתר שאת ויתר עז כך לאחר גילוי תורת הבעל שם טוב שהיא מעין תורת משיח, "תורה חדשה מאתי תצא", כמו שאמר משיח לבעל שם טוב כאשר שאלו אימתי קאתי מר וענהו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה, מה שלימדתי אותך ומה שהשגת כו'". גם אנחנו היום בהיותנו לאחר גילוי תורת החסידות של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן, יש ביכולתנו להשיג מעלות רמות ונשגבות, מה שלא היו שייך כלל וכלל בדורות ראשונים. צריכים לחטוף את ההזדמנות-פז שניתנה לנו, וכך לזרז את התגלות משיח צדקנו בימינו תיכף ומיד ממש.