1

בע"ה

'תיקון' והוספת שם לחיה-פייגא-לאה תחי'

כ"ו תשרי ס"ח – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לחיים, לחיים – רפואה שלמה לחיה פייגא לאה בת זיסל נעמי בתוך כל שאר ישראל.

ניגנו 'שאמיל'.

לחיים, לחיים (הרב שאל את ג"מ – מה אתך? איפה היית כל החדש?)

מי שלא מעודכן, יש לנו דבר תורה יומי, ומכיון שמנסים להגביל זאת בכמות לא תמיד כותבים את כל ה'ווארטים' שחשבנו עליהם. לפרשת נח יש שני דברים יפים וקצרים שלא נכנסו לסדרת שבעת הימים, אז נאמר את זה עכשיו בקיצור:

קודם כל, יש כמה פירושים של הבעל שם טוב על "צהר תעשה לתבה", ואחד מהם על פי הפסוק "זאת החיה אשר תאכלו" בויקרא – זה הבאנו בווארט היומי, עיי"ש, וזה מתאים לשם החדש של אמא של אלי שתחי'. בלשון חז"ל פסוק זה הוא "זאת חיה מטרפתה" – שיוצאת מהמחלה. עיי"ש איך הבעש"ט מקשר בין זה לבין "צהר תעשה לתבה" – שעושים מצרה צהר. זה הפסוק העיקרי בכל פרשת נח שהוא יסוד מיסודות החסידות, שהצדיק – "ועמך כלם צדיקים" – יכול לקחת צרה ולהפוך אותה לצהר ולאור, והוא מסמיך זאת על מאמר חז"ל של "זאת החיה". זה יהיה קשור גם עם ההמשך.

קודם כל, יש ווארט אחד שלא קשור לנושא הזה. בתחלת הפרשה, הפסוק הראשון, זה "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח". חז"ל מדייקים מה ההבדל בין צדיק לתמים. אחר כך כתוב "כי אותך ראיתי צדיק לפני", ומכאן לומדים חז"ל שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו ולא כל שבחו של אדם בפניו – מזה אפשר ללמוד ש"צדיק" זה הממד הגלוי שלו (ואת זה אפשר לומר גם בפניו, זה לא מחדש לו), וחלק הנסתר שלו (שזה עיקר מעלת האדם, ואת זה לא צריך לומר לו כי מוטב שישאר כך שלא יודע שיש לו מעלה זו) זה "תמים". ב"תמים היה בדורותיו" יש שני פירושים – בדורותיו וכ"ש בדורו של אברהם אבינו או בדורותיו אבל לא בדורו של אברהם אבינו, זה ודאי דבר נסתר מנח כי לא יכול להשוות עצמו לאיך היה בדור אחר. זה שדורשים אותו ביחס לאברהם לגנאי או לשבח מלמד שביחס אליו עצמו זה נסתר. מאידך, אפשר לומר שחלק הנסתר שלו זה מה שעתיד להוולד ממנו – מה שמופיע אצל אברהם אבינו, שעתיד לצאת ממנו. כשאברהם מגיע לשיא שלו, בברית המילה, כתוב בו "התהלך לפני והיה תמים" (לא צדיק). אם כי ודאי נח זה עוד לא אברהם אבינו, אבל חלק הנסתר שלו זה מה שמתקשר לאברהם אבינו. בכל אופן, יש כאן שתי בחינות, שני כינויים – צדיק ותמים.

[עוד מאמר מוסגר: הרבי הרש"ב קרא לתלמידיו, כך צריכים להיות חסידי חב"ד, "תמימים". דברנו על זה רבות, שאם כי לכאורה כתוב שחסיד זה יותר מתמים, בכל זאת יש משהו בתמים שזה האידיאל – זה העיצוב של בחור ישיבה, שצריך להיות תמים. כאן זה הפעם הראשונה שיש כזה כינוי. קודם כתוב "ונח מצא חן בעיני הוי'", אבל אחר כך "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו".]

חז"ל אומרים בגמרא על ההבדל – "צדיק במעשיו, תמים בדרכיו". קודם כל צריך להבין מה ההבדל בין מעשיו לבין דרכיו, זה לא כל כך פשוט, אפילו להסביר את הפשט. הפשט הכי פשוט ונשמע, בלי להסתכל במפרשים, ש"מעשיו" זה מצוות ומע"ט שאדם עושה, לתת צדקה ולעזור למישהו, ואילו "דרכיו" זה כמו המנהג שלו – הנהגה ודרך. ודאי המנהגים זה גם מביא למעשים טובים, אבל כל צדיק יש לו מנהגים שונים לגמרי – כל צדיק עושה מעשים טובים, אבל יש אחד שמתפלל בשש בבקר ויש אחד שמתפלל בשבע בבקר  וכו' וכו', זה נקרא שלכל אחד יש את הדרך שלו. כך ניתן להבין שיש "מעשים" ויש "דרכים" (היה זמן שקראו לתורות של אדה"ז "דרכים" – דרך בעבודת ה', יש דרך פנימית, תורה, ויש גם דרכים מעשיות). לפי הספירות צדיק זה יסוד ותמים זה הוד, רגל שמאל המנהיגה את ההילוך, וממילא קשורה בדרך.

המפרשים שואלים שאצל ה' אומרים "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" – לא צדיק במעשיו. דרכי ה' זה הנהגתו את העולם. רבי לוי יצחק, שהיארצייט שלו היה אתמול, אמר כל חייו שאם היו נותנים לו להנהיג את העולם היה עושה אחרת מה', ורק בסוף ימיו – כשהגיע לשיא גדלות המוחין – אמר שהיה מנהיג כמו ה' (יש סיפור דומה על אדה"ז). גם לקב"ה יש דרכים, איך מסדר ומנהיג את העולם, ולא תמיד פשוט שזה "מעשה טוב" (בטוב הנראה והנגלה לנו). לפי זה יש עוד פירוש פשוט, שאם אני אומר על נח שהוא צדיק במעשיו – וצדיק זה האתגליא שלו – היינו שהוא צדיק בטוב מורגש ונגלה במעשה. אבל תמים בדרכיו זה משהו יותר נסתר, ולא תמיד רואים את הטוב הנראה והנגלה, כמו אצל הקב"ה. בכל אופן יש כאן קושיא, שאצל ה' נותנים את ה"דרכיו" ל"צדיק" (ואת "מעשיו" ל"חסיד" – נח לא היה חסיד, רק אברהם היה חסיד). הפסוק שמביאים המפרשים כאסמכתא לדברי חז"ל הוא בתחלת פרק ט"ו בתהלים (שיש חסידים שאומרים אותו כל בקר, כי עליו נאמר "בא דוד והעמידן על יא" – לא זוכר אם כאשר הרבי דבר על מעלת ה-יא, "חד ולא בחושבן", קשר זאת לפרק ט"ו בו העמיד דוד את כל התורה על י"א דברים) – "הולך תמים ופועל צדק". יש שם י"א דברים שמתארים אדם מושלם – "עושה אלה לא ימוט לעולם", הוא צדיק איתן בארץ – והפתיחה ("הכל הולך אחר הפתיחה") היא "הולך תמים ופועל צדק" (שני הדברים הראשונים). אומרים שזה אסמכתא לחז"ל הזה של "צדיק במעשיו", כי זה "פועל צדק", ו"תמים בדרכיו" כי זה "הולך תמים" (שזה אחת האסמכתות לכך שהוד זה תמימות – הוד הוא רגל שמאל, מנהיג ההילוך, ובכל התנ"ך הליכה ותמימות או דרך ותמימות זה מכלול קבוע). לגבי הקב"ה, שם הוי' אליו מתייחסים ב"אשרי" – "צדיק הוי' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" – צריך לומר שהכל עולה בדרגה אחת. הצדיק הוא גם בדרכיו – לא תמיד רואים את זה שמעשי ה' טובים, אז הצדיק אצלו הוא כבר "צדיק תמים" (שלא מופיע בפסוק). אצל ה' כתוב "הצור תמים פעלו אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (על דרך "פועל צדק"). מצטייר שהקב"ה בדרגה אחת למעלה מנח – על נח כתוב "את האלהים התהלך נח", מתהלך שוה בשוה עם הטבע האלקי, אבל בשם הוי' שלמעלה מטבע הצדיק הוא בדרגת דרך, ויש לו מדרגה עוד יותר גבוהה בכלל, של חסיד, והחסיד הוא פועל את המעשים, וזה נקרא חסד-חסידות. ההסבר הכי פשוט: כשה' עושה נס, השגחה פרטית משם הוי', אני אומר שה' עשה לי חסד חנם – בלי זכות – אז הוא חסיד. כשה' עושה לי נס איני מרגיש אותו כצדיק או תמים אלא כחסיד, כמי שעשה עמי לפנים משורת הדין, אז זה "חסיד הוי' בכל מעשיו". כשיש מעשה – משהו גלוי בטוב הנראה והנגלה – אני מרגיש שה' חסיד, אבל "צדיק בכל דרכיו". אצל נח כתוב "צדיק במעשיו תמים בדרכיו". עד כאן הפשט.

יש כאן רמז מאד יפה, שחז"ל עושים התכללות. אחד הכללים הגדולים בתורה שכאשר יש זוג מושגים קשורים השני יוצא מהאות השניה של הראשון, ולעניננו – האות השניה של צדיק היא ד והשניה של תמים היא מ, אז מתבקש שהצדיק הוא בדרכיו והתמים הוא במעשיו, אך חז"ל מפרשים הפוך, יש פה התכללות (או, יותר נכון, קוראים לזה "אחליפו דוכתייהו"). זה גם כן מסביר שאף על פי שהרבה פעמים כתוב הפוך – כמו "צדיק הוי' בכל דרכיו" – דווקא כאן יש איזה ממד של "אחליפו דוכתייהו" (אם כי מסתדר טוב על פי פשט, כנ"ל). נחדד קצת – זה שלא צריך לשבח את האדם בתמימות שלו וכן בצדקות שלו, שאם יש צדיק שיש לו הנהגה להתפלל באיזה זמן מסוים לא צריך לשבח אותו על זה, הוא בעצמו לא יודע מה יקבל על זה עד אחרי מאה ועשרים. זה פירוש קצת מחודש – שהוא יודע מה דרכיו, אבל לא יודע מה הוא עתיד לקבל על זה, ולא משבחים אותו על זה (עושה בתמימות). עוד רמז ש"תמים היה בדורותיו" – דרתיו מתחיל כמו דרכיו. עוד קצת רמז לחז"ל: הפסוק הזה הוא ארבע מדרגות "[1] אלה תולדות נח [2] נח איש צדיק [3] תמים היה בדרתיו [4] את האלהים התהלך נח" – מסתמא הכל המשך מלמטה למעלה. אחרי ש"בדרתיו" רומז לדרכיו, יש אחר כך רמז עוד יותר ברור – אחר כך ה"התהלך", הליכה בדרכיו. עד כאן ווארט אחד (משתדלים שזה יהיה 300-400 מילים, וכאן כנראה כבר עבר את המכסה).

הווארט השני קשור לשינוי השם (ולדברי הבעל שם טוב, כנ"ל). זה קשור לדבר תורה שהיה בפרשת ברכה (וקשור לפרופסור שלנו, אחד המומחים הגדולים בעולם לפוטוסינטזה) – המשך לדבר תורה שהיה על פוטוסינטזה. בפרשת ברכה, כשמשה ברך את השבטים, הוא מברך את שבט גד – השבט שזכה שמשה יקבר בחלקו, "כי שם חלקת מחוקק ספון", והוא גם היה החלוץ, היחידה הכי קרבית בצבא, לכן משה רבינו אוהב אותם יותר מכולם (מי שיותר קרבי בצבא משה רבינו הכי אוהב אותו, לכן בחר להקבר אצלו) – "וטרף זרוע אף קדקד". הרא"ש בהלכות קטנות, בהלכות תפילין, מביא בשם חז"ל שזה רמז לתפילין – זה הפסוק והמקור למבצע הראשון של הרבי. הרבי זה משה רבינו, הכי אוהב את החילים – בעיקר את הקרביים – והמבצע הראשון שהוא עשה, בהקשר של מלחמת ששת הימים, לתת עז ותעצומות לחיילים, היה מבצע תפילין. הרבי הסמיך את זה על הפסוק "וטרף זרוע אף קדקד" והסמיך זאת על פירוש הרא"ש, שהנחת תפילין זה סגולה לנצחון הקרב – "דידן נצח" – וזה דווקא שייך לקרביים ביותר, שבט גד, השבט הנבחר של משה רבינו. דברנו שם על שרש המלה "וטרף" (ראינו ש"אף קדקד" = טרף, וכן ו-זרוע עולה טרף, היינו ש"וטרף זרוע אף קדקד" עולה טרף-טרף-טרף), ואמרנו שזה קשור גם ליוסף הצדיק ("טרף טרף יוסף", כך היה נדמה ליעקב אבינו, וכנראה שבפנימיות יש קשר לבין יוסף) וגם לבנימין הצדיק (שיעקב מברך אותו "בנימין זאב יטרף" – יעקב נותן לו את ה"וטרף", ולכן חלקו נקרא בחז"ל "חלקו של טורף", נקרא "טורף" סתם; יוסף נקרא "טרוף" – ברוב התנ"ך הטורף זה האריה, לכן יעקב חשב שיהודה האריה טרף אותו). כמו בכל דבר, כשרוצים להבין את המשמעות של שרש מחפשים את ההופעה הראשונה שלו בתורה, והפעם הראשונה בתורה של "טרף" זה בפרשת נח – "עלה זית טרף בפיה", הסימן של קיום העולם אחרי המבול. הביטוי "טרף בפיה" לא ברור – יש מפרשים שמסבירים שהיונה טרפה את העלה, אבל יש מפרשים שמסבירים שפירוש המלה "טרף" הוא עלה, כפי שיש פסוק מפורש, וכן בכל פעם מתורגם עלה לארמית "טרפא". אחד ההסברים ש"טרף" זה עלה זה שעיקר השער של טרף זה טף (בגלל ש-ר נוספת לתפארת הלשון), ואז זה כמו טף ונשים – כמו ילד קטן, טף לשון טפה, אבל כתוב ש"טף" עצמו נקרא כך כי הוא גם לשון טפל (ויש אפילו עוד כלל בלשה"ק שאותיות למנ"ר מתחלפות,לכן אפשר להחליף את ה-ר של טרף ב-ל, ולשנות את הצירוף, ו-טרף הופך ל-טפל). העלה, לכאורה, זה דבר שטפל לעיקר של העץ – לפרי – אבל הטפל הזה הוא מקור החיים של העץ, של הצמח. גם טף – ילד קטן גם נקרא טפל על שם הטיפול (דבר קטן זקוק לטיפול, בשביל לגדל אותו, וזקוק גם לטיפוח). הרד"ק אומר שזה שני ענינים שונים לגמרי – טרף-לטרוף וטרף-עלה – אבל לפי הכלל בפנימיות שחייב להיות קשר (זה לא סתם אותו שער, אלא אותו שרש), הסברנו שהקשר הוא שלפי מה שבמבינים במדע, פוטוסינטזה, העלה הוא בעצם טורף. העלה טורף את האנרגיה, את אור השמש, ולא רק שאוכל את זה אלא הוא זה שהופך את זה לטרף-מזון – לא רק שהוא מטופל, אלא הוא המטפל בעץ, כי הוא המזין אותו. כתוב "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה" – אשת חיל עובדת-טורפת בשביל לתת אוכל למטופליה, לטף. כך העלה 'טורף' על מנת להזין. הדימוי הוא דימוי מופלא ביותר, למה בלשה"ק עלה נקרא טורף. עד כאן היה הווארט של פרשת וזאת הברכה, ששרשו בפרשת שבוע – "והנה עלה זית טרף בפיה".

מה שמתחדש כעת: הרוגאצ'ובר מביא בשם הירושלמי של"טרף" יש עוד פירוש בחז"ל – לשון ריבוע. אז הוא כותב שאם זה הפירוש יש כאן איזה פלא, כי זה אומר שבעצם היונה הביאה עלה מרובע, והרי "אין ריבוע במעשה בראשית" (כפי שנאמר גם בירושלמי). נח חי שש מאות שנה ולא ראה כזה עלה, והיונה רצתה להפליא אותו. "אין ריבוע במעשה בראשית" – יש קריסטלים בכל מיני צורות, אבל אין ריבוע. אז שואל הרוגאצ'ובר מאיפה היונה השיגה עלה מרובע, הרי זה לא קיים בעולם, ומתרץ שהביאה את זה מגן עדן, שם יש עלים מרובעים. מה שהוא לא כותב, וזה הכי פשוט, שהמלה טרף עצמה היא ריבוע – טוב בריבוע (= ברא אלהים). זה אסמכתא לכך ש"טרף" פירושו ריבוע. "ברא אלהים" זה הריבוע הראשון במע"ב (בתוך פסוק של משולש), אחר כך זה המשפט השני של הפסוק השני "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" (זה מרחף על המציאות), אחר כל ארבעת הפסוקים הראשונים של התורה זה ריבוע (כנראה 94 בריבוע), אחר כל היום החמישי של מע"ב זה ריבוע (כנראה 117 בריבוע) – יש ריבועים מופלאים במע"ב (ריבועים במספרים הגדולים זה מאד נדיר). אחר כך יום השבת זה הריבוע הראשון של אותיות – 12 בריבוע. אם כן, בתוך הסיפור של מעשה בראשית יש המון ריבועים, אבל חז"ל אומרים שבכל מעשה בראשית אין ריבוע. המשולש זה השתלשלות, אבולוציה, ויש הרבה משולשים. אבל הריבוע זה התלבשות, זה הנשמה הפנימית שמתלבשת, לכן חוץ מה"טרף" שהיונה הביאה אין ריבוע במעשה בראשית. זה גם סימן שאחרי המבול העולם עלה לדרגה יותר גבוהה, שפתאום מופיע הריבוע הראשון במציאות – בעינינו זה עדיין פלא גדול, הריבוע הזה הוא טרום-תופעה לפני הקשת, שה' בא על מנת לכרות ברית עם העולם, שלא ישחית אותו אף פעם ראשון. אבל קודם, זה הסימן הראשון למה שהמבול פעל למעליותא (כמקוה אחד גדול) לטהר את הארץ – הוא גילה עלה מרובע. מה שזה אומר לנו לענין מחקר – לעשות ניסוי – לחפש בכל ענין הפוטוסינטזה את סוד הריבוע (בנוסחאות המתמטיות, או בהרכבים החימיים), כי זה סוד שמאד מתבקש כאן. מחד העלה טרף – טורף את האור והופך אותו למזון – ומאידך זה ריבוע. לכן יתכן שמה שהיונה הביאה לנח, העלה הריבוע, זה הסוד של הפוטוסינטזה. לכן היא אמרה "מוטב שיהיו מזונותי בידי שמים" – ישר לקלוט את האור מן השמים ולהפוך אותו למזון (כמו זית). לכן גם צריך לחשוב ולהתבונן בתהליך של הפוטוסינטזה אם יש שיא או תוקף מסוים דווקא בעלי זית (שכתוב שהם העלים הכי ירוקים במציאות, הירק הכי חזק זה עלי זית; כתוב שהיסוד זה זית והמלכות זה תמר – זית מזדווג אם התמר – והתמר זה תם-מר, שהופך את המר למתוק, אך כנראה העוצמה זה ממרירות הזית ואחר כך מזדווג עם התמר ונעשה תם-מר, תמר = שמש, זו חזרה לאור השמש). לגבי הקשת כתוב שהיה שינוי בטבע, שלא היתה יכולה להיות קודם, וכך יתכן שגם היה שינוי בפוטוסינטזה. זה מתקשר לנו ל"חיה מטרפתה" למעליותא – לדרכנו, כמו שצריך להפוך את הצרה לצהר גם להפוך את החיה מטרפתה, להפוך את המשמעויות הבלתי רצויות של שרש טרף לפירושים של "ותתן טרף לביתה" (שאמא, האשת חיל, תחזור לתת חוק לביתה וטרף לנערותיה; צריך לשאול את אמא אם אוהבת ריבועים...). לפי זה, כל מה שאנו עושים ומחפשים ריבועים בתורה, זה מקור החיות – "ומספר את רבע ישראל" (= 40 בריבוע), ישראל אוהב ריבועים (ריבוע זה גם לשון זיווג, ומזה יוצאות תולדות – "אלה תולדות נח"). זה הווארט השני, על "טרף בפיה". הבעל שם טוב אמר את המלה אף כל הזמן – ריבוע של ריבוע (9 בריבוע) – אבל אפשר גם לומר כל הזמן טרף, "טרף בפיה", שזה יהיה כל הזמן בפה, זה ודאי יפעל ניסים ונפלאות.

לסיום, חז"ל אומרים ש"ועלהו לא יבול" זה "שיחת חולין של תלמידי חכמים" – הפרי זה התורה שלו, והעלה זה שיחת חולין – אז יש ת"ח ששיחת חולין שלהם טורפת (כמו רבי ברוך ממעזיבוז), ויש תלמידי חכמים שלא מרגישים את הטרף בשיחת חולין שלהם, כי מאד נעים הליכות. אפשר לקשר זאת להבדל בין "מעשיו" ל"דרכיו" – השיחת חולין שלו זה "דרכיו". בדבר תורה של "ברכה" קשרנו זאת גם ל"ועלהו לתרופה" – חילוף ת-ט, שהופך את הטרף לתרופה, הסיום של הנבואה לע"ל כאשר המעין שיצא מבית ה' וירפא את כל המליחות במציאות, והשיא הוא ש"ועלהו לתרופה". כנראה שכל העלים האלה יהיו מרובעים (גם השער של עלה – על – הוא 100, 10 בריבוע). את זה לעומת זה, לעומת הריבוע של הקדושה יש אנשים מרובעים שהם טורפים.