סולם עלית האנושות

ז' שבט תשפ"ב – כפ"ח

יארצייט אם הרב – מרת בריינה מלכה גינזבורג ע"ה (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

בדרך להופעתו של עם ישראל עוברת האנושות שלבים שונים – מאדם לנח, מנח לאברהם, ואחר כך דרך שלשת האבות. בשיעור המיוחד שלפנינו מוסבר כיצד כל השלבים הללו רלוונטיים גם היום כסולם של התעלות הגוים שרוצים להתקרב לה' – עליה מתיקון האנושות וניצנים של יציאה מתוך הטבע (אצל אדם ונח) אל אלטרואיזם אמתי, עבודת ה' פנימית ביראה ושמחה ואף עיסוק בתורה. השיעור הזה הוא נדבך נוסף של 'המהפכה הרביעית' – מהפכת לימוד התורה לאומות העולם – כדי להביא ליעוד הגאולה, "כי אז אהפֹך אל עמים שפה ברורה לקרֹא כֻלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד". הסולם הזה נוגע גם לכל יהודי – הן בעבודתו שלו, שהרי אלה קומות-הבסיס גם עבורנו, ובעיקר כשליח להפיץ את אור ה' לעולם כולו.

א. מבני-אדם לבני-יעקב

מבני-נח לבני-אברהם

מאז לפני כמה שנים, כשהתחלנו לדבר על המהפכה הרביעית[ב] – תורה לגוים – יש הרבה התענינות והתעוררות מכל מיני כיוונים. רואים שהענין הולך ומתגבר. הוא אמנם עוד לא תפס מסה קריטית של התפרצות, עוד לא הגיע לכל העולם, אבל מקווים שכך יהיה בקרוב. נתחיל היום עם פרק חדש ששייך למהפכה הרביעית, "אור לגוים". היעוד שלנו, עם ישראל, הוא להיות "אור לגוים"[ג], עד שיקוים היעוד של "לעבדו שכם אחד"[ד].

לגוים הטובים, ששומרים שבע מצוות, נוהגים לקרוא בני-נח. למה? כי אצל נח הגיעו לשבע מצוות. לאדם הראשון היו שש מצוות ואצל נח נוספה מצות "אבר מן החי"[ה]. אבל, כפי שהסברנו כמה פעמים[ו], גם מציאות בה כולם בני נח היא עדיין לא המהפכה הרביעית. כמובן, טוב שכולם יהיו בני נח – הרבה יותר טוב מהמציאות הקיימת. לכאורה, השם המתבקש לגוי שמושפע מרוח היהדות, לפי מה שכתוב בפירוש בתורה, הוא בן-אברהם – כי אברהם אבינו נתברך להיות "אב המון גוים"[ז], הוא האב הרוחני של כל הגוים. גוי שמכיר בכך, ומקבל מאברהם אבינו את ההשראה להאמין בה' – "הוי' אחד"[ח] – הוא לכאורה בן-אברהם. מצד שני, גם כשגוי מתגייר ממש קוראים לו בן אברהם[ט] – אברהם בן אברהם הוא השם המקובל לגר צדק[י].

שוב, בתורה כשכתוב שאברהם אבינו יהיה "אב המון גוים" – הפשט שהוא יהיה אביהם גם בהיותם גוים עדיין, עוד לפני שמתגיירים ממש. ה"המון גוים" יהיו שייכים לבית אברהם, והוא ידאג לחנך אותם בהתאם לרוח בני ביתו, כמו שכתוב "כי ידעתיו וגו' לשמור את דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט"[יא], שילכו בדרך אברהם אבינו. כמו שעוד נסביר, דרך אברהם היא בנוסף לשבע מצוות בני נח. כשגוי מזדהה עם אברהם אבינו, עדיין כגוי, לפני שמתגייר לגמרי – ודאי שהוא עלה דרגה יותר מבני נח, יותר משבע מצוות. צריך להסביר יותר טוב מהו המעבר הזה, מה הגדר של להיות בן-אברהם, שעדיין לא גר צדק ממש. שוב, אחרי שהוא כן זוכה להיות גר צדק – הוא שוב בן-אברהם. השאלה הפשוטה היא למה לגוים הטובים איננו קוראים בן-אברהם? הרי זהו החידוש בתורה לגבי היחס בין היהודי הראשון לבין אומות העולם.

קודם כל בן-אדם

היה אפשר לחדד עוד טפה, ולומר שלכאורה היה מספיק לקרוא לגוים הטובים בני-אדם. סך הכל נתווספה על ידי נח מצוה אחת, אבל את שש המצוות – שכוללות את כל עיקר המוסר, לא לרצוח, לא לגנוב, לא לעבוד עבודה זרה, גם להעמיד בתי משפט, כל עקרונות החברה המתוקנת – קבל אדם הראשון. אם הגוים ישמרו את שש המצוות האלה, גם בלי לדעת מ"אבר מן החי", מצות הכשרות שלהם, לכאורה הם כבר יהיו גוים טובים מאד. מספיק שהגוי יהיה בן אדם, כמו שנוהגים לומר 'בן אדם' – אדם מן הישוב. צריך לומר שאין הכי נמי, שיש מדרגה של גוי, שלא מובנת מאליה, שהוא בן אדם.

את כל המדרגות האלה יש גם אצל יהודים. גם יהודי צריך קודם כל להיות בן אדם, א מענטש. איך אני יודע? כתוב "דרך ארץ קדמה לתורה"[יב]. להיות בן אדם זו דרך ארץ – זו דרישה שדורשים מכולם. קודם תהיה בן-אדם, אחר כך תהיה בן-נח, אחר כך תהיה בן-אברהם – ואחר כך הלאה. צריך להבין מה פירוש 'הלאה', וגם להבין איפה בדיוק עומדת המהפכה הרביעית, באיזו צומת דרכים של התקדמות האנושות, ההתעלות של הגוים. ה' ברא את העולם שכולם מתחילים גוים – גם אברהם, לפני שזכה להיות אברהם אבינו על ידי עשרה נסיונות שעמד בהם[יג], היה גוי. ה' רוצה התעלות, עלית העולמות.

המהפכה הרביעית – בני-יעקב

מהו גוי שממש לומד תורה? זהו הפשט שלנו כשאומרים מהפכה רביעית. על פי פשט הרמב"ם[יד] אסור לו לפתוח גמרא וללמוד כמו בחור ישיבה, אבל מתוך כוונה עמוקה להדליק ולקרב את הניצוץ שלו – יושבים ולומדים אתו סוגיא בנגלה וכל שכן סוגיא עמוקה בחסידות. מהו – בן-אדם, בן-נח, בן-אברהם או משהו אחר? הייתי אומר שהוא הופך להיות משהו אחר – בן-יעקב. הרי מי יושב ולומד תורה? יעקב – "ויעקב איש תם ישב אהלים"[טו]. איזה אהלים? בית מדרש. של מי? של שם ושל עבר[טז], שהם בעצם גוים. התורה שלהם, בבית המדרש של שם ועבר, היא תורה שגוים לומדים – ושם שוקד על התורה יעקב אבינו בתחלת דרכו, זהו היסוד שלו. כל גוי שלומד תורה כמו ישיבה-בוחער, הוא לכאורה בן-יעקב, מקבל את ההשראה מיעקב אבינו.

שלשת האבות בדרך לישראל

אם יש לנו את המדרגה של בן-אברהם, "אב המון גוים", ושל בן-יעקב, שקשור במיוחד למהפכה הרביעית, צריך באמצע עוד מדרגה – בן-יצחק. הרי יש שלשה אבות[יז], ואסור להחסיר את האב האמצעי, בפרט שהוא יהיה העיקר לעתיד לבוא – "כי אתה אבינו"[יח]. צריך להבין מה המשמעות, בשביל גוי, להיות בן-יצחק. יצחק אהב את עשו[יט] – סימן שיש לו זיקה לגוים. עשו ודאי רואה את עצמו בן-יצחק, אם הוא מזדהה – השאלה מהי המדרגה הזו כשלב של עלית הגוי ועלית העולמות שהסברנו קודם.

על אברהם כתוב "לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל"[כ]. אם אומרים בני-אברהם, מי תופס טרמפ ראשון על התואר? הערבים – 'שישו ושמחו', זהו בדיוק היחוס שלהם. מי תופס טרמפ על בני יצחק? עשו, "לא כיצחק שיצא ממנו עשו". אבל, כמו שאמרנו, התורה מציינת את היחוס של כל הגוים לאברהם – לא רק של ישמעאל. לישמעאל אברהם מתייחס באופן מיוחד, "לו ישמעאל יחיה לפניך"[כא], "ביראתך"[כב], אבל התורה אומרת שאברהם הוא "אב המון גוים", כולם. גם ליצחק יש קשר לכולם, רק קשר יותר גבוה. אחר כך יש קשר של בן-יעקב.

אחר כך, אם הוא עובר את כל המדרגות האלה, כל השלבים האלה, אותו גוי יזכה להתגייר ממש – ואז הוא יהיה ישראל. בן-יעקב כאן עדיין אינו ישראל, כמו שיעקב אבינו בעצמו בתחלה לא היה ישראל – עד שלא ניצח את השר של עשו וזכה לשם המעלה שלו[כג], שהוא שם העצם שלו[כד]. גם כל גוי שבסוף מנצח את הגוישקייט הטבוע בו בעצם מאז הוא "גר שנתגייר כתינוק שנולד דמי"[כה] – הוא נעשה מציאות חדשה, שהיא ישראל. הוא הופך להיות יהודי גמור. אז התורה מציינת, הרבה פעמים, "כאזרח וכגר"[כו], שיש שויון. צריך להרגיש את השויון בין האזרח לגר הצדק.

סולם העליה

מה אמרנו עד עכשיו? אמרנו שבעצם ה' רצה שכולם בסוף יהיו יהודים. הוא ברא את כולם בני אדם. אדם עצמו היה בדרגה מאד גבוהה לפני החטא[כז], אבל ה' ידע – "נורא עלילה על בני אדם"[כח] – שהאדם יחטא והעולם יפול, ואז צריך לבנות הכל מחדש מלמטה למעלה. קודם צריך להיות בן-אדם, אחר כך בן-נח, אחר כך בן-אברהם – שהתורה עושה ממנו ענין מיוחד, המעבר מבן-נח לבן-אברהם הוא מעבר מוחלט, מעבר באין-ערוך – ואחר כך הוא עולה להיות בן-יצחק, וכשהוא כבר לומד תורה, הפשט שלנו במהפכה הרביעית, הוא נעשה בן-יעקב. אז, בזכות התורה, מי שראוי יתגייר, כמו שאנחנו מדברים, ויהפוך להיות ישראל. כתוב בחז"ל[כט] שכל האבות נקראו ישראל – זהו שם משותף, גם לאברהם, גם ליצחק וגם ליעקב, כולם ישראל.

ב. חמשה שלבים של עליה

נחזור על הענין ונסביר בקיצור:

מבן-אדם לבן-נח – מתקון החברה ליציאה מהטבע

אמרנו שלהיות בן-אדם היינו "דרך ארץ קדמה לתורה", שיש בה גם קדימה במעלה[ל]. כמו שאמרנו, כל שש המצוות שקבל אדם הראשון הן מצוות של דרך ארץ – תיקון החברה.

להיות בן-נח היינו שלמות המצוות שנִתנו לגוים, כולל המצוה השביעית – אבר מן החי – שהיא בעצם מצוה של כשרות. כשרות מתחילה להיות משהו סגולי-יהודי. על פניו, איסור אבר מן החי הוא לא רק תיקון החברה. אפשר לומר שמי שלא נזהר באבר מן החי הוא ברברי, והדבר לא טוב לחברה. בכל אופן, על פי פשט, זו לא הנקודה – זהו דין בכשרות. לכן יש כל מיני דקויות לגבי אבר מן החי, שבקושי אפשר להבחין מה מותר ומה אסור[לא]. זהו דין כמו כל דיני התורה. ודאי שזהו מעבר מסוים לקראת למעלה מהטבע, למעלה מטעם ודעת.

כל המצוות הפשוטות של האנושות, המצוות שנועדו לתיקון החברה, הן טבע – "עולם כמנהגו נוהג"[לב], שהעולם יתקיים, שלא יהרס. כל היהדות, כל התורה כולה, היא נס – דברים לא מאה אחוז מובנים בטבע. במצוות של הגוים היציאה מהטבע מתחילה מאבר מן החי.

בן-אברהם – אלטרואיזם

מה התוספת הנדרשת כדי להיות בן-אברהם? שני דברים:

קודם כל, אמרנו שבן-אברהם מתחנך בדרך אברהם – לשמור את "דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט". הכוונה ודאי יותר מקיום שבע מצוות בני נח. נאמר בדרך פשוטה, שלשת האבות הם שלשת העמודים עליהם העולם עומד[לג]. אברהם אבינו הוא גמילות חסד – חסד חנם, לא מחויב. עומק גמילות חסד הוא מתוך תודעת "שלי שלך ושלך שלך"[לד], רצון אמיתי לתת, מה שבלועזית נקרא אלטרואיזם ('זולתנות'). זו תכונה שודאי לא נמצאת אצל הגוי סתם, שהרי "כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין"[לה]. כשהוא נדבק ברצון הטוב להשפיע, לתת, כשזו הופכת להיות דרך החיים שלו – זו ודאי עליה במדרגה באין-ערוך. אם כן, דבר אחד בעליה מבן-נח לבן-אברהם הוא ההפיכה לגוי שכבר נותן צדקה. ידוע שיש סוגיא גדולה וחמורה[לו], שנוגעת לכל אחד שיש לו מוסד שצריך להחזיק – האם מותר לקבל צדקה מגוי? מקובל לומר[לז] שאם הגוי לא עובד עבודה זרה, שומר שבע מצוות, אולי כן מותר לקבל – כך נוהגים היום להקל כדי לאפשר לקבל כסף מהגוי. בכל אופן, זו סוגיא מאד חמורה לגבי "חסד לאֻמים חטאת"[לח] – שייכת לפרק א בתניא. מה קורה לבן אברהם? במדה מסוימת הוא יוצא מה"חסד לאֻמים חטאת", שזהו חידוש מופלא. אז הוא מתדמה לנפש הבהמית של היהודי[לט], שהיא קליפת נגה, כמבואר בפרק א בספר התניא – הוא מקבל רצון אמיתי לתת, לא מתוך אינטרסים ומניעים, לא להתייהר דווקא וודאי לא לשם עבודה זרה שלו, כי כבר יצא מעבודה זרה.

הרי אלטרואיזם נמצא כבר בתוך הטבע – יש גם אצל חיות. זו סוגיא מאד גדולה היום בביולוגיה[מ], אולי הסוגיא הכי מענינת שיש בלימוד מדעי החי, שגם כדאי שכל אחד ואחד ידע טפה – האם יש בטבע אלטרואיזם, הטבה אחד עם השני שלא על מנת לקבל פרס? האם יש רצון אמתי להיטיב בתוך הטבע? כתוב "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"[מא], אותיות "באברהם"[מב], ואם העולם נברא במדת אברהם זהו קצת רמז, רמז יפה, שכן צריך להיות חסד בתוך הטבע עצמו. הרצון האמתי להיטיב, אברהם אבינו, צריך להיות בטבע העולם. גוי שמזדהה עם התכונה הזו ומשקף אותה הוא בן-אברהם. כל זה, כפי שאמרנו, בחינה אחת כדי להיות בן-אברהם – עליה באין ערוך מבן-נח.

בן-אברהם – אמונת היחוד

מה הדבר השני? אחת משבע מצוות בני נח היא לא לעבוד עבודה זרה – לפי הרמב"ם היא ודאי העיקר[מג], וגם כמה פעמים ברש"י[מד], לפי חז"ל[מה], מוזכר רק שהגוי לא עובד עבודה זרה. אלא מה? מובאים בחסידות, גם אצל הרבי[מו], דברי הרמ"א[מז] שיש סוברים – וככה נוהגים לפסוק[מח] – שגוי לא מצווה על השיתוף. תמיד מזכירים[מט] את מאמר "מים רבים" תשי"ז, שהרבי מזכיר בו את המדרגות בענין. גוי יכול להיות גוי טוב, ששומר שבע מצוות בני נח, ועדיין מאמין בשיתוף – הוא לא נקרא עובד עבודה זרה לפי הרמ"א. אבל בשביל אברהם אבינו זה ודאי לא 'עובר'. אברהם הוא "העברי"[נ] – בשבילו צריך לעבור משיתוף. להיות בן-אברהם היינו לנקות יותר את האמונה. בעצם, כל עליה צריכה להיות יותר נקיון בעצם האמונה, וכאן יש דילוג באין ערוך מבן-נח לבן-אברהם.

כנראה שני הדברים שאמרנו על בן-אברהם תלוים אחד בשני, "הא בהא תליא"[נא]: כל זמן שיש אמונה בשיתוף קשה ליישם את האלטרואיזם. הרצון להיטיב, הרצון להשפיע נטו, לא הולך יחד עם שיתוף. שיתוף, בסופו של דבר, הוא פולחן עצמי – ופולחן עצמי בדקות הוא ה"חסד לאמֻים חטאת" שהזכרנו קודם. עד כאן עלית הגוי מבן-נח לבן-אברהם.

בן-יצחק – "עבדו את הוי'"

מה פירוש להיות בן-יצחק? מה החידוש של יצחק לגבי אברהם? כמו שאברהם הוא עמוד גמילות החסד, יצחק הוא עמוד העבודה. אם כן, מהו החידוש של בן-יצחק? זהו אחד שהוא כבר 'עובד'. מי שאוהב לתת וגם לא מאמין בשיתוף עדיין אינו 'עובד'. להיות עובד היינו להתבונן – "איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפלה"[נב]. עמוד התפלה הוא יצחק אבינו – יצחק-רבקה בגימטריא תפלה[נג] (כמפורש בהם שהתפללו יחדיו[נד]).

גוי לא מתפלל לפני שנעשה בן-יצחק? הוא מתפלל – אבל הוא מתפלל תפלה ספונטאנית, כמו כולם. גם אדם הראשון התפלל. אבל להתפלל ב'עבודה', תפלה חב"דית, בהתבוננות, בשביל לעורר אהבת ה' ויראת ה' – כמו שכתוב בתניא[נה] – זה כבר משהו מיוחד. הלואי שתהיה לנו את המדרגה הזו. גם התפלה הספונטאנית, מהלב, היא משהו יקר מאד – "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו"[נו] – אבל לעבוד, להיות בתודעה של עבד, זו מדרגה מיוחדת ליצחק אבינו, עמוד העבודה.

מה כתוב על עבודה? לומדים הרבה לאחרונה[נז] שפסוק אחד אומר "עבדו את הוי' בשמחה"[נח] ופסוק שני אומר "עבדו את הוי' ביראה"[נט]. יש הסבר חז"ל[ס], ואנחנו אוהבים לצטט זאת[סא], ש"עבדו את הוי' ביראה" נאמר לגוים ו"עבדו את הוי' בשמחה" נאמר ליהודים. כעת אומרים שאת הגוי שעלה לדרגת בן-יצחק אפשר ללמד ולחנך ל"עבדו את הוי' בשמחה" – כי יצחק הוא גם יראה וגם שמחה[סב], אלה בדיוק שתי המדות שלו, והא בהא תליא. אם ראיתם פעם תמונות, יש גוים שמתלהבים ביחד באיזו תפלה המונית או משהו, באפריקה וגם בסין, במזרח הרחוק, הם יכולים לגמרי להגיע לאקסטזה. על פי פשט לא מצד הקדושה כל כך, אבל יש בזה משהו – אפשרות ללמד את הגוי לעבוד. אם לא מדובר רק בכיף, בחויה, בטריפּ, בהפנינג – זו יכולה להיות עבודת ה' בשמחה, יש הרבה פוטנציאל לגוים לשמוח, לרקוד ולצאת מן הכלים לגמרי. צריך לכוון זאת, לנווט נכון, לשם עבודה – ולהסביר מהי עבודה בכלל.

אם כן, החידוש של יצחק הוא עבודה של יראה ועבודה של שמחה. שוב, אברהם אינו 'עבודה' – 'עבודה' היא יצחק אבינו, הוא מנחיל תודעה של עבודה. כתוב ש"לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"[סג]. מי שיודע מהי עבודה יכול לאמץ זאת גם לעבודה מאהבה – השיא של הכל, התכללות אברהם בתוך יצחק – אבל עצם מושג העבודה הוא העמוד של יצחק, ובשביל גוי זהו ודאי חידוש, שגוים עובדים את ה'.

אמרנו שבכל עליה יש גם עילוי באמונה, האמונה מתנקה מעוד סיגים. עבודת ה' תלויה בבירור וחיזוק הדעת ביחס לה' – "דע את אלהי אביך ועבדהו"[סד]. אמונת היחוד של בן-אברהם יכולה להיות עדיין עם תפיסה מאד מגושמת ומאנישה של אותו א-ל אחד בו מאמינים[סה], תפיסה הגוררת פחד מענישה – יראת העונש (שכלל אינה מצד הקדושה, אלא מצד קליפת נגה[סו], שרש הנפש של בן-אברהם, כנ"ל). ב"עבדו את הוי' ביראה" יש כבר עליה ליראה טהורה – הארה של יראת הרוממות מתוך הרגשת הפלאה, "פחד יצחק"[סז] – הנובעת מהפשטת האמונה. במושגים שאנחנו מדברים עליהם לאחרונה הרבה[סח], יש כאן מעבר לידיעת השלילה[סט]. "עבדו את הוי' בשמחה" משלים את "עבדו את הוי' ביראה" ובשמחה יש כבר מעין מעבר מידיעת השלילה לידיעת החיוב[ע] – יראה היא הפשטה (שלילה) ושמחה היא הלבשה[עא] (חיוב)[עב]. "פחד יצחק" הוא סוד הצמצום[עג], שיש לו גם מובן של סילוק (הפשטה) וגם של ריכוז (הלבשה)[עד].

בן-יעקב – עיסוק בתורה

מהי המדרגה של בן-יעקב? כמו שכבר אמרנו, יעקב הוא "איש תם ישב אהלים" – הוא עמוד התורה. בן-יעקב הוא משהו אחר לגמרי, במדרגה הזו כבר מקבלים מה' תורה ושוקדים עליה. זו המדרגה של המהפכה הרביעית. מה בירור האמונה שיש בעליה למדרגה הזו? קודם כל, התורה משלימה את המעבר לידיעת החיוב – היא מגלה באופן ברור את רצון ה' החיובי (ב-רמח מצוות שהן "רמח אברין דמלכא"[עה]). בתורה יש כח לגלות כיצד האלקות משתקפת בכל – לא רק ידיעת ה', כמו ב'עבודה', אלא גילוי של ה' בתוך כל המציאות (ביחס לצמצום, שהוזכר בסוד "פחד יצחק", התורה היא כבר פנימיות הקו[עו], שיש בה כח של התכללות וגילוי האחדות בכל פרטי המציאות).

אם כן, בעצם, בשביל לזכות למהפכה הרביעית, להיות בן-יעקב, צריכים לעבור את כל השלבים האלה. זו עוד הקדמה מאד חשובה בנוגע למהפכה הרביעית.

המדרגות כנגד נרנח"י

תוך כדי שאנחנו מסבירים זאת, אנחנו חושבים על קורס מסודר. יש כמה מהתלמידים – שלא נמצאים כאן כרגע – שנותנים קורסים לגוים, ואפשר לתת קורס מסודר: איפה אתה נמצא? בן-אדם, בן-נח וכו'.

אם יש כאן חמש מדרגות, עד שהופכים לישראל, הן ודאי כנגד נרנח"י. יוצא משהו מאד פשוט, שאדם ונח הם השרש, כל גוי צריך להיות בן-אדם ובן-נח, והאבות, להיות בן-אברהם, בן-יצחק ובן-יעקב, היינו התוספת[עז] – "תוספת מרובה על העיקר"[עח], כאשר עיקר הדילוג הוא מנח לאברהם, "אב המון גוים". יפה שאברהם-יצחק-יעקב כאן הם נשמה-חיה-יחידה – הנשמה של הגוי היא אברהם, החיה שלו היא יצחק והיחידה שלו היא יעקב. אם הוא יעבור את כל אלה, בסוף הוא יוכל לזכות להיות ישראל – יהודי גמור[עט].

הרבה פעמים כתוב[פ] שמקיף החיה שייך גם לא בצד הקדושה אך מקיף היחידה שייך רק לקדושה. אם הגוי זוכה כבר ליחידה שלו, אם הוא בן-יעקב, הוא כבר קרוב לגיור, למדרגה של ישראל – מיעקב לישראל הדרך קלה. בכלל, כל ההכנה לגרות היא בחינת יעקב – עיקר הבחינה היא האם הגר הוא רציני בכוונותיו, בסוד "ויעקב איש תם" שפירושו 'בחור רציני'[פא]. אם רואים שהגר רציני צריך לגייר אותו מיד[פב] (אך למרבה הצער יש רבנים שנתחלף להם יעקב ב-יעכב – משום שאין להם ה'חוש' לזהות את התמימות-הרצינות של הגר, בסוד "וידו אחזת בעקב עשו"[פג] – והם מעכבים גם את גיור הגרים הרציניים בטענה ש"כל עכבה לטובה").

ולסיכום:

בן אדםנפשתיקון החברה (שש מצוות)

בן נחרוחראשית המצוות שמחוץ לטבע (אבר מן החי)

בן אברהםנשמהחסד ואמונת היחוד

בן יצחקחיה"עבדו את הוי'"

בן יעקביחידהתורה

רמז סיום

אנחנו אוהבים לעשות גימטריאות. אמרנו שיש חמש מדרגות – אדם, נח, אברהם, יצחק, יעקב. כמה הן שוות יחד? רק האבות, אברהם-יצחק-יעקב (638), אינם כפולת 13 – אחד יותר. אם מוסיפים להם אדם-נח (103), הנפש-רוח, הכל עולה 741 – המשולש של 38, 19 פעמים 39, אחד פעמים "אל הוי'" (נאו), כפולה חשובה של 13. אם נוסיף לכל אחד בן – קודם תהיה בן אדם, אחר כך תהיה בן נח, אחר כך תהיה בן אברהם, אחר כך תהיה בן יצחק, אחר כך תהיה בן יעקב – הכל יעלה 1001, 13 פעמים מזל, שהכל יראת שמים אחת[פד], כוונה חשובה בכתבי האריז"ל[פה]. זו הגימטריא לסיום הדרוש הזה.

תמיד שואלים – מה אתה מחדש? הרי יש שבע מצוות בני נח – הרבי כבר דיבר על הפצת שבע מצוות בני נח – אז מה ה'ביג דיל'? מהי המהפכה הרביעית? כעת אמרנו דבר פשוט – אחרי שבע מצוות, צריך ללמד את הגוי שלא כדאי להאמין בשיתוף. חידוש גדול מאד, כי כשומר שבע מצוות מותר לו להאמין בשיתוף. כבר השגנו משהו חשוב ביותר. עוד יותר חידוש – לומר לגוי שאתה גם יכול לעבוד את ה' בשמחה. ועוד יותר חידוש – לומר לגוי שאתה גם יכול ללמוד תורה, כפי שאנחנו רוצים ללמד ולחנך אותך, לפי הרוח האמתית, לפי החסידות. הדברים האלה לא פשוטים – זו מהפכה!

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• המהפכה הרביעית לא מסתפקת בכל שכל הגויים ינהגו כבני-נח.
• כל אחד מתחיל כגוי – אך ה' מצפה לעלית העולמות, עלית האנושות, עד שכולם יהיו יהודים.
• מצוות אדם הראשון הן תיקון הטבע-החברה.
• מצוות נח מתחילות יציאה מהטבע.
• מצוות האנושות הן טבע ומצוות היהדות הן נס.
• אברהם אבינו הוא "אב המון גוים" גם בטרם נתגיירו.
• אברהם מלמד חסד אמתי (אלטרואיזם) ואמונה בא-ל אחד בלבד.
• אמונת השיתוף היא פולחן עצמי המונעת עשיית טוב אמיתי.
• יצחק מחדש את עבודת-התפלה, על גבי התפלה הטבעית שקדמה לו.
• יצחק מלמד את הגוים "עבדו את הוי' ביראה" וגם "עבדו את הוי' בשמחה".
• עבודה באה עם זיכוך ידיעת ה' – ידיעת השלילה וידיעת החיוב.
• "יעקב איש תם ישב אהלים" הוא ההשראה למהפכה הרביעית – עיסוק גוים בתורה.
• התורה מגלה את נוכחות ה' בכל המציאות.
• מועמד לגיור שהוא "איש תם", רציני בכוונותיו, יש לגייר ללא עיכוב.