בס"ד

ברית יוסף-יצחק בן זהר דוד

הושענא רבא ס"ז - רחובות

חסר מעט בהתחלה...

האמונה הטהורה, סיבת המס"נ שלמעלה מטו"ד של כל יהודי, שאנו מאמינים בני מאמינים שה' נמצא אתנו, ואפילו כשיש מקום – לא רק מקום פיזי, אלא גם מקום רוחני, איזה מצב נפשי – שלעינינו נדמה שהוא פנוי. כשאדם קם עם מצב רוח לא טוב נדמה שהמקום שלו בלי אלקות, אז צריך יחד עם ה"מודה אני" בבקר להתחזק גם באמונה, כך כותב אדה"ז בריש אגרת הקדש – להתחזק באמונה ש"לית אתר פנוי מיניה", שה' בכל מקום והוא טוב והכל טוב, ומתוך אמונה זו שאין שום מקום פנוי מיניה צומח "צמח שמו הוא דוד בעצמו" כמו שאומרים ב"קול מבשר ואומר" (הקול המבשר שהכל מלא אלקות).

עוד רמז: כשכותבים מקום – ר"ת קול מבשר מבשר ואומר – במילוי עולה בגימטריא משיח. "לית אתר פנוי מיניה", צריך למלא את המקום – למלא אותו באלקות – ואז צומח משיח. גם זמן דבר נעלה  - "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלך לעולם ועד" – אך זה לא כינוי של ה', בעוד שה' עצמו מכונה "מקום" לפי חז"ל. הרבה פעמים כתוב שממד הזמן פנימי ממקום, אך יש משהו יותר עצמי במקום גם יותר מזמן. ה' מתגלה בזמן – ה' מלך וכו' – אך המקום זה ה' עצמו. כשכותבים מקום מלא – כשממלאים תוכן, תודעה – אז יוצא משיח, היינו שהמשיח צומח מאותו מקום שמלא אלקות. "איזהו חכם? המכיר את מקומו" – כל אחד יש לו מקום (יש הערה מהרבי שחפש מאמר זה ולעת עתה לא מצא – "איה מקום כבודו" של המאמר הידוע "איזהו חכם המכיר את מקומו") – והפשט קודם כל זה הכרת מקומו-שליחותו בחיים, וביום של "קול מבשר מבשר ואומר" כל אחד חודר לפנימיות מקומו וזוכה להכיר שליחותו, ו-שליח עם י כחות הנפש זה משיח, להכיר את שליחותך-מקומך זה ניצוץ המשיח שבך, ומשם, מנקודת האלקות שלך, צומח משיח.

כל המשפט "קול מבשר מבשר ואומר" במילוי יוצא גם משהו מופלא מאד – ריבוע המצביע על שלמות – סא (אני או אין – את ה"אני" שלנו צריך להפוך ל"אין" – שהרי "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" – כדי שיתגלה ה"אני" העליון, ה"אני והו [חסר א, ה-אני של ה"הוא" שאי אפשר לדור איתו, ובבטולה יתכן 'אני' של ה' 'והו' של התחתונים ביחד] הושיעה נא", ה"אני הוי' לא שניתי") בריבוע.

מאחלים שהאבא והאמא ירוו רוב נחת וכו' ושהילד יגדל ויבשר את הגאולה.

עוד ווארט: על פי פשט אליהו הנביא הוא מבשר הגאולה. מי אצלנו מבשר הגאולה? בפשטות זה הרבי הקודם (על שמו נקרא הרך הנימול – את שמו תמיד דרש הרבי ש"יוסף" זה "יוסף הוי' לי בן אחר" בעבודת השליחות וכן "יוסף יצחק" היינו שיוסיף בענין הצחוק והשעשועים אצל ה', בבטול האני שלו לגילוי האני של ה', כי האני של ה' זה השחוק והשעשועים שלו, וזה בדרך כלל לא יכול להתגלות בעולם הזה, שהוא מעלית הרצון ולמטה, מה שלא שייך לשעשועים העצמיים, אך יהודי שלוקח את האני ומבטלו מתגלים שעשועי ה'). יש סיפור שפעם הרבי הקודם שלח את הרבי החוצה לשאול 'מה העולם אומרים', והרבי חזר ואמר ששמע שמדברים בחוץ שהרבי (הקודם) הוא המשיח, אז הריי"ץ חייך. אז אפשר לשאול – כך לגבי הריי"צ, וכך לגבי הרבי – האם הוא מבשר הגאולה או המשיח. הרבי הקודם אמר "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", והרבי הקדיש כל הנשיאות לבשורת הגאולה – בהשמטת ה"לאלתר לתשובה" (גם בחיי הריי"צ, מתחילת הענין הזה, הרבי השמיט את ה"לאלתר לתשובה" ואמר רק "לאלתר לגאולה" ללא תנאי, ויותר מאוחר גם הרבי אמר בפירוש שכבר עשו מספיק תשובה וכו' – אך ה"עצם" הזה שאין כבר תנאים לבשורת הגאולה זה בעצם של הרבי עוד לפני הנשיאות). אז מי המבשר ומי המשיח? כנראה שזה היינו הך – זה גם יכול לענות על השאלה מי קודם, אליהו או משיח (שלפעמים אליהו מבשר משיח, ולפעמים כתוב שבא אחריו לתחית המתים). בכל אופן, הכלל הכי גדול – מי שחי משיח ומי שמבשר את המשיח, כנראה שהוא עצמו המשיח. ה"קול מבשר מבשר ואומר" מבשר את המשיח כי חי זאת ומבשר זאת במאת האחוזים ויותר – חשף וגילה את המשיח שבו, בודאי, ואם נזכה זה שהכי חי משיח, מאמין במשיח, נמצא עם משיח, מבשר לעם ישראל משיח, הוא משיח. אז שנזכה שיתגלה תיכף ומיד ממש ושכולנו נזכה להיות שלוחיו. לחיים!