שרש דבר

ב. פרצוף דבר

כאשר מתבוננים בשרש יש להכיר את כל המשמעויות שלו. לשרש דבר יש משמעויות רבות, ונסדר אותן כנגד מדות הלב. מכיון שכל עולם הדבור הוא עולם המלכות, זו יכולה להיות כוונה לשבוע האחרון של ספירת העמר – שבע המדות של ספירת המלכות עצמה:

חסד: חפץ

משרש דבר נגזרים כל הדברים – כל מה שמונח כאן על השלחן הוא דבר, כל חפץ במציאות הוא דבר. זו אחת התופעות המיוחדות בעברית, המתאימה לכך שכל הדברים נבראו במאמר – כל הדברים חיים וקיימים בדבר ה' הנמצא בתוכם. על בריאת העולם כתוב "עולם חסד יבנה" – כל דבר בעולם הוא תוצאה של חסד עליון, של אהבת ה' לנבראים.

בלשון הקבלה, החסד האלקי הפשוט מתעבה, וההתעבות שלו יוצרת את כל הדברים שבעולם. בשער היחוד והאמונה בתניא מוסבר שהתהוות כל דבר באה ממדת החסד של הקב"ה ואילו העלם הבורא מהנברא (מה שאין כח הפועל ניכר ממש בתוך הנפעל) בא ממדת הגבורה של הקב"ה.

בתפלה אנו אומרים שלש פעמים ביום "מכלכל חיים בחסד", ובא הפירוש בחסידות שה' עושה ריבוי כלים (כך דורשים את המלה "מכלכל") ל"חיים" שהוא משפיע לעולם (כמ"ש "ואתה מחיה את כולם") על ידי מדת חסדו (ממנה עיקר התהוות כל דבר, בדרך התעבות כנ"ל). לכן המובן הזה שייך לספירת החסד – כל דבר מתהוה על ידי "עולם חסד יבנה".

גבורה: מגפת דבר והדברה

יש בשרש דבר מובן אחר, שלילי לגמרי. במעשה הקטרת אחד מ-יא הסממנים הוא החלבנה, שריחה רע, ובלעדיה הקטורת אינה כשרה (ומכך גם למדו חז"ל ש"כל תענית צבור שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית"). כיוצא בכך, כמעט בכל פרצוף – בכל סדרה של צירופי שרשים או משמעויות – יש גם אחד שלילי, ובלעדיו הפרצוף אינו שלם. גם כאן, אחת המשמעויות בשרש דבר היא דֶבֶר – מגפה קטלנית. כמה שהדבר הוא שלילי, לעתים יש לו מקום – הדבר הוא אחד מעשר מכות מצרים, ושם הוא נצרך ורצוי.

ממשמעות זו של השרש דבר נגזרת לשון הדברה וכילוי. היתה אשה מרשעת – לא כל הנשים הן צדיקות, כאן ודאי כל הבנות צדיקות, אבל היתה אשה מרשעת מאד – עתליה, שכאשר היא ראתה שבנה מת ורצתה לתפוס את השלטון כתוב בה "ותקם ותְּדַבֵּר את כל זרע הממלכה לבית יהודה", במובן של הדברה והשמדה. כמובן, המובן הזה שייך לספירת הגבורה בפרצוף שלנו.

תפארת: דביר

יש עוד משמעות בשרש דבר – איך נקרא קדש הקדשים בבית המקדש? דביר. כתוב "להיכל ולדביר" – ה"היכל" הוא הקדש ואילו ה"דביר" הוא קדש הקדשים. הדביר, במקדש המפואר, הוא ה"כתפארת אדם לשבת בית" בו שוכן הקב"ה. התפארת היא מדתו של יעקב אבינו שהיתה "מטתו שלמה", סוד הדביר שנקרא "חדר המטות". הדבור של ה' יוצא מהדביר, מבין שני הכרובים (וכן "'דבר הוי'' זו הלכה" יוצא מלוחות הברית וספר התורה שבארון הקדש שבדביר).

תכף נסביר שהדבור שייך לספירת היסוד (של המלכות), וממילא היחס בין הדביר לדבור (דביר היינו דבר-י ודבור היינו דבר-ו – ה-ו נמשכת מה-י) הוא בסוד "גופא [תפארת] ובריתא [יסוד] חשבינן חד" – היחוד של יעקב (תפארת, הדביר) ויוסף (יסוד, עצם הדבור) בתוך רחל (המלכות, עולם הדבור בכלל).

אם מכוונים את פירושי שרש דבר לספירות המלכות בספירת העומר, הרי שהתפארת שבמלכות היא ראש חדש סיון – היום בו עם ישראל חנה כנגד ההר "כאיש אחד בלב אחד", בהשראה של הדביר, בית קדש הקדשים, ששם כל הנשמות מתאחדות כאחד ממש. [בכלל, לחומש במדבר יש תאריך – "וידבר הוי' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני..." – הוא שייך לראש חדש אייר (שבדורות האחרונים היינו יום ההילולא של רבי מנחם־מענדל מוויטבסק שעלה לארץ עם מאתיים משפחות והתישב בעיה"ק טבריה כו', נמצא שכל חומש במדבר, כל מה שעבר על עם ישראל במדבר כו' כנ"ל, שייך לשרש הנשמה שלו, לתורה שלו), החדש של ספירת העומר וההכנה למתן תורה.]

נצח: הנהגה

יש עוד מובן בשרש דבר? יש מובן של הנהגה [כמו "דבר אחד לדור"?]. דבר הוא בארמית, אבל יש גם מקום שהמובן הזה מופיע בעברית – "ידבר עמים תחתינו", שהקב"ה ינהיג את כל העמים תחתינו. הקשר בין דבור להנהגה הוא ברור – "באשר דבר מלך שלטון". בפרצוף כאן ההנהגה שייכת לספירת הנצח – הכח לנצח על המלאכה ולהנהיג את כל המקהלה (עם היכולת לנצח את מי שצריך לנצח, עד "בזבוז האוצרות" של המלך כדי לנצח במלחמה).

הוד: מדבר

פתחנו את הכל בסוד של המדבר, והסברנו שיש מדבר שלילי שצריך לתקן ויש מדבר חיובי בו תלויים מתן תורה וביאת המשיח. הקיום המובהק של שתי אפשרויות מהופכות מתאים לספירת ההוד, בה עלול להווצר מצב של "הודי נהפך עלי למשחית". ועוד, המדבר מבטא את המדרגה שלמעלה מטעם ודעת – "ארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" כנ"ל, למעלה מישוב הדעת של הישוב – ולמדרגה זו ניתן להגיע רק באמצעות הודאה שלמעלה מטעם ודעת, כח ספירת ההוד.

יש מפרשים שמדבר היינו המקום שבו מנהיגים את הצאן כמו שנאמר במשה רבינו (ששייך לספירת הנצח) "וינהג את הצאן אחר המדבר" כנ"ל. לפי זה מובן היטב הקשר בין שני פרושי שרש דבר שכנגד שתי הספירות נצח והוד, שהן "תרין פלגי גופא" כנודע.

יסוד: דבור

המובן העיקרי של השרש דבר הוא כמובן כח הדבור. בתוך הפרצוף של המלכות כח הדבור הוא ספירת היסוד – כח ההתקשרות במדות הלב, אליו שייכת התקשורת בדבור – המכונה גם "נקודת ציון", הרחם של המלכות-האשה. כח הדבור הוא הכח להרות משהו באופן פנימי וללדת אותו במציאות, וזהו תיקון הדבור אודותיו אנחנו מדברים תמיד דווקא בהקשר של האשה – "כן בנות צלפחד דֹברֹת" – וכפי שיורחב בסמוך.

מלכות: דבורה

יש גם נביאה שהשם שלה בא משרש דבר – דבורה הנביאה. היחוד של דבורה, בין כל שבע הנביאות, שהיא לא היתה רק נביאה אלא היא גם שפטה את ישראל, כלומר – היא היתה המנהיג של הדור, המלכות של הדור. חז"ל הסבירו שהיא נקראת דבורה על שם החיה, הדבורה שמייצרת דבש. לדבורים יש מלכה וכל הפעולות שלה הן גם נקבות-נשים. נמצא שממלכת הדבורים, ממלכת הדבש היא ממלכה נשים לחלוטין, ממלכה של דברים-דבורים המתוקים מדבש. ממילא מובן שמשמעות זו של השרש דבר היא כנגד המלכות של הפרצוף.

נשים לב שהשרש דבש בא לאחר השרש דבר לפי סדר האלף-בית[א] (במגלת אסתר מצאנו את הביטוי "דבר מלכות" שמכאן הלשון השגור "פותחים בדבר מלכות", שהולך על דברי הרבי, המנהיג של הדור. ישנן נשים צדקניות שהוציאו קיצור של ה"דבר מלכות" עבור נשי חב"ד וקראו לזה "דבש מלכות". "דבר מלכות" = שבת, היום השביעי, החביב, של השבוע, כנגד המלכות; "דבש מלכות" = מנחם־מענדל חיה מושקא).

כל שרש של שלש אותיות בעצם מורכב משלשה שערים של שתי אותיות (שלשת הצירופים האפשריים של שתי אותיות שקיימים בו לפי הסדר), וכך שרש דבר מורכב מ-דב, דר וגם בר. דב הוא גם שרש של דבור, כמו "דֹבב שפתי ישנים" או ה"דבה רעה" שמוזכרת בחומש במדבר, בחטא המרגלים; שער דר שייך לדבר כמו בביטוי "דַּבָּר אחד לדור ולא שני דברים לדור"; שער בר חוזר כמה פעמים בסיפור של דבורה – השופטת היא דבורה, והיא קוראת לברק בן אבינעם להנהיג את המלחמה ופונה אליו "לך ומשכת בהר תבור.

שער בר שייך לעבודת הבירורים – עבודת המלכות היורדת לעולמות התחתונים בי"ע לברר בירורים. כך הדבורה מבררת בירורים ועושה מהם דבש, ובבחינת "מי יתן טהור מטמא" (כידוע בהלכה בענין הדבש), תכלית עבודת הבירורים.

במדרש מצאנו "אמר רבי יהודה ב"ר סימון בשם רבי לוי מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת מסגלת לבעליה כך כל מה שישראל מסגלין מצות ומעשים טובים הם מסגלים לאביהם שבשמים". נמצא שהדבורה מסמלת את עבודתנו להשי"ת כ"עם סגלה", העם המסוגלת לרדת לתחתונים ומשם לסגל דבש מתוק לאבינו שבשמים. זוהי העבודה של המלכות שבמלכות.

ולסיכום:

חסד דָּבָר		גבורה דֶּבֶר והדברה
	תפארת דביר
נצח הנהגה		הוד מדבר
	יסוד דבור
	מלכות דבורה