יחודי יעקב ועשו – שלמות העולם הזה

ה. הפרק החדש של אדמו"ר האמצעי – קבלת שבת שניה

חזרה לפרק צ"ה – קבלת שבת

אתמול, ב-ט' כסלו, הרבי האמצעי נעשה בין 244, מתקל"ד עד תשע"ח יש 244 שנים. לפי המנהג שהבעש"ט למד מאחיה השילוני, לומר את פרק התהלים של כל אחד ואחד, ומבואר בחסידות שהדבר ממשיך גם למעלה. מה קורה אחרי 150 שנה? מתחילים מחדש. לפי זה, הפרק החדש של בעל יום ההולדת של אתמול הוא פרק צ"ה בתהלים בפעם השניה.

מהו פרק צ"ה? "לכו נרננה להוי' נריעה לצור ישענו", הפרק שנוהגים לומר בהתחלת פרקי התהלים של קבלת שבת. כלומר, שהחל מאתמול הרבי האמצעי וכל מי שקשור אליו, כל חסידי חב"ד ובכלל כל היהודים בעולם, מתחילים לקבל את השבת בפעם השניה, לקיים את מאמר חז"ל ש"אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד הן נגאלין". זו כבר כוונה חשובה מאד שאפשר לכוון החל מהשבת הקרובה – החזן וכל הקהל, שמתחילים פרק "לכו נרננה", לקבל את השבת – להתקשר לאדמו"ר האמצעי, שזהו הפרק החדש שלו, תחלת קבלת שבת השניה.

מפגש יעקב ועשו בימות החול

בתוך "היום יום" יש פירוש על שלשת הפסוקים הראשונים של הפרק, שהם 'קבלת שבת קטנה' שמתחילים ביום רביעי, מוסיפים פסוקים אלה בסוף שיר של יום רביעי, מחר בבקר, שמאז מתחילים לקבל את השבת. סימן שלא סתם הפרק הזה הוא קבלת שבת, אלא בפרט שלשת הפסוקים הראשונים של הפרק הם קבלת שבת שמתחילים מיום רביעי.

למה? כי כתוב ששלשת הימים הראשונים של החול ממשיכים את השבת. במוצאי שבת קראנו פרשת "וישלח" עד "רביעי" ועד בכלל. שבת היא עולם האצילות, ביום ראשון יורדים לעולם הבריאה, ביום שני לעולם היצירה וביום שלישי לעולם העשיה, "המעשה הוא העיקר". עיקר תיקון עשו, החיבור איתו, הוא בימים שלישי-רביעי. ממוצאי שבת המגמה שלי היא לרדת לעשו, אבל אני מגיע אליו ביום שלישי. כמו בתורה, מענין, המפגש ממש בין יעקב לעשו הוא ב"שלישי". אני מגיע אליו ביום שלישי – ותיכף נסביר מה קורה ב"שלישי", כשאני ממש פוגש את אחי עשו, גם בתוכי – ומיום רביעי מתחילים להתעלות, כמו שעשו עצמו מתחיל להתעלות על מנת להתחבר עם קדושת יעקב, "יש לי רב", המלכות, עולה ליסוד, "יש לי כל". ביום חמישי עולה יותר, ליצירה, וביום ששי עוד יותר, לבריאה – הכל עשו עולה – ובשבת הוא חוזר לאצילות. זהו סדר השבוע לפי האריז"ל.

שוב, כל זה היה לומר שהפרק החדש של אדמו"ר האמצעי הוא "לכו נרננה". קודם כל, "לכו" לשון רבים, כמו בפסוק "בית יעקב לכו ונלכה" – ביל"ו. מי הם ה"לכו"? "לכו" לשון רבים, כנראה יעקב ועשו יחד. כמו שוה "לכו נרננה"? מתי יש רנה? "באבוד רשעים רנה", כאשר עשו מתברר-מתקן, החלק הרע שבו נאבד. "לכו נרננה" שוה תהו. "נרננה להוי'" גם שוה תהו, כי "להוי'" שוה "לכו". יש משהו בפרק זה שמתחילים עם התהו, עם עשו, ה"יש לי רב".

שירת הכלבים

בפרק הזה יש שני פסוקים סמוכים שהם עיקר התוכן של הפרק: פסוק אחד שייך באופן מיוחד לשנה זו – ממש בהשגחה פרטית שזהו הפרק של אדמו"ר האמצעי בשנה זו – "באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עֹשנו", לשון עשיה. בפרק שירה פסוק זה הוא השיא, "הכל הולך אחר החיתום" – הוא שירת הכלבים, הכלב אומר "באו נשתחוה וגו'". זהו חיתום ושיא כל פרק שירה, עד כדי כך שאחריו יש מדרש שלם של חז"ל במה זכו הכלבים לשיר הזה.

הכלב קשור לגאולה, "לא יחרץ כלב לשונו", ולכן זכה לשירה הזו – שירה של גאולה. כלב בגימטריא אליהו (סוד שם בן, השם של עולם עשיה – "מלכות [שם בן] מקנן בעשיה"), שבא לבשר את הגאולה. "כלבים צועקים" יכול להיות סימן שלילי, אבל הסימן הטוב הוא שאליהו בא לעיר, ככה כותבים חז"ל במסכת ברכות.

כמה ש"מיד כלב יחידתי", שהוא היחידה של הלעומת-זה – עצם הבעל דבר, אותו שר של עשו שיעקב נאבק בו בפרשה "עד עלות השחר", הוא גם כלב שחור וגדול, ומבקשים מה' להציל אותי "מיד כלב יחידתי", תופס ביחידה שבנפש, "חבוקה ודבוקה בך טוענת עולך יחידה ליחדך" – אבל אותו כלב בקדושה הוא אליהו הנביא שבא לבשר את הגאולה.

לפי חז"ל, מי הראשון שאמר "באו נשתחוה ונכרעה"? אדם הראשון, ר"ת אדם-דוד-משיח. אדם נברא מדבר, "ויהי האדם לנפש חיה", "לרוח ממללא", ו"הכל הולך אחר הפתיחה" – מה הדבר הראשון שהוא אמר? הדבור הראשון של ה' הוא "יהי אור", אבל הדבור הראשון של מין המדבר הוא "באו נשתחוה" – פנה לכל הבריאה ואמר נכיר שיש מלך. לא אני המלך אלא ה' הוא המלך – "אל גדול" ו"מלך גדול", כמו שכתוב קודם בפרק צ"ה ("כי אל גדול הוי' ומלך גדול על כל אלהים"). לאותו "מלך גדול" – "באו נשתחוה", בגימטריא תשע"ח, הפרק של אדמו"ר האמצעי של השנה הזו. זוהי שנת "באו נשתחוה"[ז].

סדר "נשתחוה ונכרעה נברכה"

למה הכלב אומר זאת? כל דבר צריך לראות בטבע ממש – הכלב נוהג לכרוע, הוא מקיים את הפסוק הזה בעצמו, הוא משתחוה, כורע, נברך, לשון "ויברך את הגמלים". לכאורה יש כאן קצת קושיה, שהרי השתחויה היא פישוט ידים ורגלים, יותר מ"נכרעה" ו"נברכה". למה כתוב בסדר זה? לכאורה כל אחד פחות – נשתחוה, נכרעה, נברכה.

כתוב שזהו סדר של "תשובה ומעשים טובים", "רצוא ושוב": "נשתחוה" היינו בטול במציאות מלמטה למעלה, כמו שעוד נסביר – שהבריאה בטלה מרצון, "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". יש מלך וצריך לבוא ולהשתחוות לפניו, סימן של קבלת המלכות ברצון. שוב, קודם היה כתוב שה' הוא "מלך גדול", וכעת מתבקש "באו נשתחוה", נתבטל בפני המלך. למה אחר כך יש "ונכרעה נברכה לפני הוי' עֹשנו"? גם סוג של השתחויה, אבל לא בדרך של בטול ממטה למעלה, אלא שמתוך הבטול המוחלט של "נשתחוה" ממשיכים ממעלה למטה.

נשתחוה-נכרעה-נברכה, שגם בסוד חש-מל-מל, היינו התבטלות גמורה בפישוט ידים ורגלים, מתוכה אני מגיע למקור, "רצוא" עד החי בעצם, ואז יש תפנית ב"נכרעה" וההמשכה בפועל היא "ונברכה", כידוע בחסידות שבכל מקום ברכה לשון הברכה, ברכים, היא המשכה ממעלה למטה. יש "נשתחוה" בבטול במציאות, "נכרעה" שהיא תפנית מ"רצוא" ל"שוב" ואז העיקר "נברכה לפני הוי' עֹשנו", תיקון עשו בפועל. זהו הפסוק העיקרי הראשון.

קשר שני הפסוקים

הפסוק הבא אומר "כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקֹלו תשמעו". זהו פסוק עוד יותר חשוב, הפסוק בחז"ל של ביאת משיח. קודם שרנו "אימתי קאתי מר" – מאיפה המלים האלה? אנחנו מכירים כשאלת הבעל שם טוב למשיח, אבל לפניו שאל זאת את המשיח רבי יהושע בן לוי. מה הוא ענה? "היום". כשלא בא באותו יום הוא התלונן לאליהו הנביא שמשיח משקר לו. אליהו הנביא אמר לו שהוא התכוון לפסוק שלנו, הפסוק של הפרק החדש של אדמו"ר האמצעי, "היום" מותנה – "היום אם בקֹלו תשמעו".

שני הפסוקים האלה מהווים יחידה אחת גם לפי הפשט, הפסוק השני מתחיל "כי" – "באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו. כי הוא אלהינו וגו'". וגם לפי המבנה – הפסוק הראשון הוא שבע מלים והשני שתים עשרה מלים. יש מהרמב"ן שזוגות פסוקים הכי חשובים בתורה הם ז ו-יב מלים, כמו הפסוק הראשון בתורה ("בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"), שיש בו שבע מלים, והפסוק האחרון בתורה ("ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"), שיש בו יב מלים, כמו "ויהי בנסֹע הארֹן ויאמר משה קומה הוי' ויפֻצו אֹיביך וינֻסו משנאיך מפניך. ובנֻחֹה יאמר שובה הוי' רבבות אלפי ישראל" – הפסוק הראשון עם יב מלים והשני עם ז מלים (כאשר שני פסוקים אלה מהווים ספר בפני עצמו כנודע בחז"ל). יש כמה דוגמאות שהרמב"ן מביא. כאן יש דוגמה יפהפיה, ב"באו נשתחוה וגו'" יש ז מלים וב"כי הוא אלהינו וגו'" יש יב מלים.

האבן עזרא – תסתכלו בפירושו על הפסוקים – אומר עוד יותר. על "היום אם בקֹלו תשמעו" יש לנו באריכות במאמר "אמונה ובטחון" בספר לב לדעת. יש הרבה פירושים, אבל הכי טוב, פשט גמור, הוא ש"אם בקֹלו תשמעו" חוזר ל"באו נשתחוה". מהו קול ה'? הפסוק לא בא לסתום אלא לפרש. למה הוא מתכוון "אם בקֹלו תשמעו"? הוא אומר שמתכוון שתשמע בקול "באו נשתחוה", מה שכתוב בפסוק הקודם: "וטעם 'היום' דבק עם 'בואו נשתחוה', אם בלבבכם לשמוע בקולו השתחוו לו, 'היום אם בקולו תשמעון' וזה הוא קול השם"  – הכל המשך. אם נשתחוה, אם נקיים את ה"נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עֹשנו", אנחנו שומעים בקול ה' ואז יבוא משיח "היום", היינט, ברגע זה, תיכף ומיד ממש. "אם בקֹלו תשמעו" – אם תקיימו את ה"באו נשתחוה".

מתי הזמן הכי מסוגל לכך, שיש הכי הרבה סיעתא דשמיא? בשנת תשע"ח, שנת "באו נשתחוה", ובפרט שזהו הפרק החדש של אדמו"ר האמצעי, שאנו הדור השביעי-החביב אליו. לחיים לחיים, שנזכה לומר פרק זה תוך כדי התקשרות לרבי האמצעי ותוך כדי קבלת שבת קדש. היות שזהו הפרק שלו אומרים אותו כל יום, ולפי זה יש קבלת שבת לא רק ביום רביעי, אלא בכל יום שנאמר את הפרק מתוך התקשרות אליו – מקבלים את השבת של הגאולה האמתית והשלמה. לחיים לחיים.